אם אתה לא יודע באילו משחקים מדובר אז תעשה בדק בית ותתייחס לעובדות שלי ברצינות. אל תזרוק סיסמאות בלי גיבוי.
אכן, כמו לרונאלדו. מסי הוסיף כמה בישולים.
וברור שכל מהות הדיון הזה היא השוואה ובין היתר לרונאלדו שהוא גם שחקן היסטורי וענק, כי על כך אני מבסס את דבריי- הטענה שלכם היא שמסי חלש בנבחרת באופן משמעותי לעומת שחקנים אחרים. הביאו לי כאן דוגמאות של רונאלדו, זידאן ב-2006, רובן וסניידר ולא התרשמתי שזה נכון וגיביתי בעובדות.
מסכים שמסי חלש בנבחרת לעומת מסי של ברצלונה. לא לעומת רובן, רונאלדו וסניידר בנבחרות שלהם. אתה תמשיך להביא לי משחקים מול שבדיה, שוויץ, ווילס וכו’ ותטען שלמסי אין כאלו- אני אוכיח לך אחרת ואתה תתעלם.
אח"כ תגיד שהוא לא כבש בנוק אאוט מונדיאל ואני אוכיח לך שגם רונאלדו. הדיון הזה מוצה מבחינתי ברגע שמזלזלים בעובדות בצורה כל כך בוטה.
לא בטוח שאני יודע לענות על שאלה כזו או שזה מה שהתכוונתי.
אנסה אחרת:
האם יש אדם מסויים שיתעלה יותר מאדם אחר בסיטואציות מסויימות? לדעתי כן. זה קשור לטעמי בהרכב של תכונות, שבהקשר של ספורט נקראות להיות ‘ווינר’. אני לא יודע מהן בדיוק - רמות אנדרנלין גבוהות (או אולי בעצם נמוכות שמשאירות את אותו ספורטאי רגוע), תחרותיות, מסירות לחברים בקבוצה, מסירות לקהל, פוקוס מוגבר, סינון רעשים, סתם רצון…
וכן, אולי פתחנו פה ערב פואטיקה, אבל הטיעון שלי מתחיל בכך שאני מכיר בכך שיכולים להיות הבדלים באספקט הזה. אם כך, אפשר לדבר על כל דבר בין מה שמתחיל ב’אין שום דרך למדוד’ (ברור שאין, אפילו דסקל עוד לא המציא xWinner. בעצם אולי אפשר לטעון שלנצח שבעה גמרים רצופים זו ווינריות? ), לבין חושב שמישהו הוא ווינר יותר מהשני. אני כמובן מסכים שאין טעם להתעכב על רמת ההחמצה הבודדת.
לטעמי לווינר יש את היכולת לגרום ליריב ולקבוצה שלו להאמין שאפשר להתעלות מעבר ליכולת הרגילה ולתת את העוד קצת הדרוש לניצחון. ביבי הוא לדעתי ווינר למרות שהפסיד לברק ולשרון.
נשווה בין מסי לקרוס, לדוגמה.
זכור לי שער ניצחון של קרוס אי שם בתחילת עונת האליפות או אחד מרשים מאד במונדיאל, אבל אני חושב חושב שזו תיהיה גניבת דעת לקרוא לו ווינר ענק. זאת למרות שאפשר לטעון במקרה שלו את טיעון ה’בא לעשות את אותו הדבר כל משחק’ (השוני בינו לבין מסי באספקט הזה הוא כמובן רף הציפיות והמספרים), רק שמבחינתי זה לא הופך אותו לווינר. אחרי צפייה בלא מעט משחקים, לא חושב שיש בו את הפקטור הזה שמרים את האחרים, סוחף, מפחיד יריבות ומכריע בעצמו. אני חושב אותו דבר כלפי מסי ובגלל התחושה שלי שלחץ עושה לו הפוך אני ממקם אותו קצת יותר לכיוון הלוזר.
לגרום לסביבה להאמין שמשהו יקרה יכול כמובן מאד להשפיע על מה שאכן יקרה. נכון במניות, בספורט ובחיים בכלל.
גם פלה ומראדונה לא זכו בקופה, ואפילו לא הגיעו ל5 גמרים בנבחרת. גם אני יכול להמשיך לזרוק עובדות חסרות משמעות.
יש נרטיב שמסי “נעלם במשחקים גדולים”.
כשאוהדי הכדורגל רואים את ה4-0 ליברפול הם אומרים: “הנה, הלוזר שוב נעלם כשצריך אותו ושוב הפסיד במאני טיים”.
יש נרטיב שרונאלדו מופיע במשחקים גדולים.
רואים את השלושער מול אתלטיקו ואומרים: " הנה, הווינר הזה שוב מוכיח את הווינריות שלו". הפסד 3-0 לאטלנטה בגביע? הפסד לפאקינג אייאקס באלופות?
אנחנו זוכרים רק את הרגעים שמאשרים את התיאוריות המוקדמות שלנו.
כל זה כמובן בלי לזלזל ברונאלדו שלדעתי הוא מהגדולים בהיסטוריה אם לא ה-.
אגב
אייאקס של השנה קבוצת ווינרים או לוזרים?
ניצחון את ריאל ויובה אבל הצליחו לאבד יתרון 3 לטוטנהאם. אולי טוטנהאם יותר ווינרית? רגע…
אז whykds, ווינר זה אחד שמתעלה ביכולת דווקא ברגעי לחץ מכריעים, כלומר היכולת שלו בפיק בנקודה הזו. ליציבים יותר כמו מסי אין פיק ברור. היכולת יציבה. תקן אותי אם לא הבנתי נכון.
אם הבנתי נכון אז הטענה שלי (גם בהמשך ישיר לדמיון במספרים בין השניים בנוק אאוט כפי שאסף הראה) היא שהסטנדרט של מסי גבוה יותר מהפיק של רונאלדו. מעבר לזה, גם אם הוא זהה לו, זה עדיין לחובת רונאלדו שלא שומר מן הסתם על הפיק הזה.
בקיצור, בכל קבוצה שאבנה אתחיל במניות הבטוחות והלא ווינריות. רק אם אהיה נואש ממש והשיטה לא תעבוד אשים בפנים כמה ווינרים, אולי הפעם ילך להם טוב בבעיטות מרחוק כי משחק חשוב.
אגב:
The fact that’s been brought up frequently over the last few weeks is that Messi reached 100 goals in only 123 games — a breathtaking average of 0.81 goals per game in the competition.
The 33-year-old Ronaldo, on the other hand, has taken 152 games to get to his grand total of 118 in the UCL — a measly 0.77 goals per game. Remarkably, it’s also worth nothing that Ronaldo did not score his first goal in the competition until his 30th appearance (the step overs got in the way).
And so while there’s no denying Messi’s ultimately superior strike rate, there’s also something worth pointing out from Real Madrid’s 5-2 humbling of PSG and the three goals from Ronaldo: in the knockout rounds, Ronaldo has still got the better numbers.
Messi has played 60 games of knockout football in the UCL, scoring 40 goals (0.66 per game). Ronaldo has played in 70, scoring 57 goals (eerily similar to Messi’s overall rate of 0.81 goals per game).
And if you break it down by round, you see how truly inspirational these two otherworldly talents are: Of his 40 knockout round goals, Messi has scored 24 in the Round of 16, 10 in the quarters, four in the semis and two in the finals.
לא מבין מה אתם מנסים להגן על מסי, הוא לא ווינר כי הוא לא מתעלה על עתמו, אבל ב99% מהמשחקים הוא יותר טוב מכל אחד אחר מהגדולים.
מסי הרבה פחות ןוינר מרונאלדו, אבל ברור לי את מי אשים קודם בקבוצה התאורטית שאבנה.
הויכוח על ווינריות זה כמו וויכוח על מי נוגח טוב יותר, פשוט מדןבר בעוד תכונה בכדורגל, לאו דווקא הכי חשובה (כמו שמסי מראה לנו שנה אחרי שנה).
אז לא, מסי לא יהיה השחקן שיוביל את נאפולי לאליפות (עם כי עם נאפולי של היו הוא בהחלט יכול). אבל לא פה נמדד שחקן כדורגל. לא רק על פי היכולת לקחת חבורה של סמרטוטים לזכיה כלשהי.
לדעתי, זה משהו שהוא מסוגל לעשות. מאמין שרוב מי שמשתתף בדיון יסכים שבפורמט ליגה אותה התעלות היא פחות רלבנטית. משנה העובדה שהוא יכול להיות מעורב בעשרות גולים בעונה.
לא, לא מסי…
לדעתי מסי לא הכי מתאים למשימה של להוביל את נאפולי לאליפות, הוא לא הטיפוס המתאים, המשחק שלו לא הכי מתאים, מסי זה לא מראדונה, אפשר להתווכח עד מחר אבל מסי לא היה מצליח כמו מראדונה בקבוצה כמו נאפולי.
מסי לא היה מצליח להוביל את נאפולי לאליפות (נאפולי של אז לא של היום) אבל זה לא אומר שהוא פחות טוב ממראדונה וההישגים בהתאם. מראדונה לא הצליח להשאר בטופ מעבר לשנתיים ומסי כבר נמצא שם עשור. הוא אשכרה נתן כיף לקאקה שיש אוהדים שלא יודעים מיהו והוא עדיין בטופ.
בשאלה של מסי או מראדונה אני חד וחלק תומך במסי יותר טוב ממנו פר שנה ומשחק הרבה יותר שנים.
WTF ?
זה לא שלא הבנתי את מה שאתה כתבת בגלל טעויות הקלדה, אני הבנתי מה שכתבת וזה ממש לא נכון(ואני ממש נמנע כאן מלהיות אני האמיתי ולכתוב בדיוק מה אני חושב על ההצהרה הזאת).
מסי כדי להיות הכי טוב בעולם חייב קבוצה שעובדת בשבילו, קבוצה שמבינה אותו ונותנת לו את הכדור בדיוק איפה שמסי מעדיף, שחקנים שעושים תנועה בדיוק כפי שמסי רוצה, לכן בברצלונה הוא מושלם, אם הוא משחק עם שחקני על כמו צ’אבי אנייסטה אז זה כדורגל מעולם אחר, אם הוא משחק עם סתם ראקיטיץ’ וכאלה אז זה סתם אליפויות רגילות.
מראדונה תשים אותו איפה שאתה רוצה הוא ינהיג, הוא יצבוט, יבעט, ירמה, יקלל, ינשוך, ובעיקר הוא ינצח.
גב - תערוך את ההודעה שלך דחוף. הסיבה היחידה שאני לא מוחק זה כי כבר הגיבו לך, אבל זה זלזול מטורף לפרסם הודעה כזאת. תעביר מבט לפני שאתה שולח, זה לא קריא.
פאריד, אחד מאחיו של זינדין זידאן, נפטר לאחר מאבק במחלת הסרטן. זו הסיבה בגינה המאמן עזב באופן בהול את מחנה האימונים בקנדה. זידאן יחזור ככל הנראה לאחר הלוויה. במועדון עמדו דקת דומייה לפני האימון וכמובן שיצאה הודעה רשמית.
בדיוק לפני שנה מה שהחל כשמועה חסרת בסיס הפך לחלום: זינדין זידאן חזר הביתה לריאל מדריד , כעשרה חודשים לאחר התפטרותו: “עזבתי בזמן וחזרתי עם כוחות מחודשים”, אמר והבטיח: “יהיו שינויים”. אז שינויים לא היו, בטח לא מספיק, והעונה הזו מאכזבת, אבל אפשר להעריך את הצרפתי שלא פחד לקלקל את השושלת שלו ונענה לאתגר. די מיותר להתייחס לסיום העונה הקודר אשתקד בו ריאל לא הצליחה אפילו לסיים שנייה.
העונה, היא זכתה בסופרקופה עם לא מעט מזל, ניצחה את ברצלונה ואתלטיקו מדריד בסנטיאגו ברנבאו, אך בדרך הביתה בשמינית גמר הצ’מפיונס נגד סיטי, ואיבדה את הפסגה. רשמה ארבעה הפסדים בשבעת המשחקים האחרונים בכל המסגרות. מאז שחזר רשם זידאן בדיוק 50 משחקים. הוא רשם מאזן דל של 27 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו ו-10 הפסדים. רצף 21 המשחקים ללא הפסד מאוקטובר עד פברואר נראתה זיכרון רחוק. העונה בלבד: 39 משחקים - 22 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו ו-6 הפסדים. ריאל כבשה רק 77 שערים אך ספגה 26 בלבד.
ב-25 באפריל 2006 הודיע זינדין זידאן רשמית על פרישה (בסיום העונה). המונדיאל בגרמניה היה הריקוד האחרון בקריירה שלו. בשעה שבע שעות ספרד הגיע האישור הרשמי. “אחרי המונדיאל אפסיק לשחק כדורגל. זו החלטה מוחלטת. אני לא רוצה להתחיל עונה נוספת ולשחק כמו זו בה המטרות לא הושגו. התוצאות לא הגיעו כאן כבר שנתיים, ואתה צריך לשאול את עצמך דברים”, אמר זיזו שהסביר את הטיימינג: " רציתי לומר את זה עכשיו כדי שהמועדון יוכל לחפש מחליף ולהוריד לחץ מהקבוצה, הרי שכל יום הם שואלים על העתיד שלי". זיזו היה חתום עד 2007 אך ויתר על השנה האחרונה.
במארקה הוציאו גיליון חגיגי בו ישנו מעין גרפים מפורטים על התרגילים הנפלאים של זידאן עם הכדור. “וולה - אין משהו קשה יותר בכדורגל”, אמר כשתיאר את השער נגד באייר לברקוזן בגמר 2002. על תרגיל ‘הבסיקלטה’ אמר שהוא משאיר את היריב מאחור מתוסכל. “כדי לשלוט בכדור היטב עם החזה צריך לבצע מחווה של רקדן. חשוב גם לדעת להוריד את הכדור לאוויר ללא דופי”. הוא הוסיף שתרגיל ‘הרולטה’ (הסיבוב) הוא האהוב עליו. ללא ספק, מדריך ללימוד טכניקת הכדורגל. הפרידה הרשמית מהברנבאו הגיעה במשחק החגיגי נגד ויאריאל כשזידאן כבש בנגיחה וכל האוהדים הריעו. וגם בכו.
שער ה-AS חגיגי במיוחד לקראת אירוע חגיגי במיוחד נגד אייבר ביום ראשון הקרוב - משחקו ה-200 של זידאן על הקווים בריאל מדריד, שייערך היכן שהחל את דרכו בקסטיליה - אצטדיון ע"ש אלפרדו די סטפאנו. והרי המאזן: עשרה תארים (שני רק למיגל מוניוס האגדי), בדגש על שלושת גביעי אירופה הרצופים, 131 ניצחונות (65.8%), 42 תוצאות תיקו ו-36 הפסדים. כמובן שפרק ב’ הרבה פחות מוצלח. זידאן שלישי במספר המשחקים אחרי מוניוס (605 משחקים, 57% ניצחונות) כמובן ואחרי ויסנטה דל בוסקה (246 משחקים). הנה גרף השוואה בין השלושה.
ריאל כבשה 486 שערים למשחק (2.44 בממוצע למשחק) וספגה 209 (1.05) בחלוקה למפעלים: 134 משחקי ליגה, 40 בליגת האלופות, 15 בגביע המלך (התואר היחיד שחסר לו), ארבעה בגביע העולם למועדונים, ארבעה בסופרקופה הספרדי ושניים בסופר קאפ האירופי. בשלושת המפעלים הקטנים יותר הוא בלתי מנוצח. שלושה מהפסדיו הגיעו נגד בטיס - הקבוצה שהכי הקשתה עליו. בקסטיליה רשם 57 משחקים בהם השיג 26 ניצחונות, 17 תוצאות תיקו ו-14 הפסדים. זידאן גם זוכה בתואר כל 19.9 משחקים בממוצע…
הפרידה הכואבת של זידאן| תמיד כשמדברים על ‘מונדיאל גדול’, גם בוויכוחי ה-‘מסי VS רונאלדו’ - אני נותן כדוגמא את “הריקוד האחרון של זידאן” במונדיאל 2006. בדיוק לפני 14 שנה היה הגמר בברלין. זיזו שינס מתניים בסיום שלב הבתים וסחב את הנבחרת לגמר נגד הגנת הברזל של איטליה. הוא ליהטט נגד ספרד וכבש שער, רקד נגד סוללת הכוכבים של ברזיל בשיא הקריירה שלהם - רונאלדיניו וקאקה בין היתר, ובישל את שער הניצחון להנרי בכדור חופשי. את חצי הגמר נגד פורטוגל של פיגו וכריסטיאנו - הכניע בפנדל.
הוא פתח את הגמר בפאננקה בפנדל, קור רוח מצמרר. מטראצי השווה. צרפת תקפה ותקפה והמשחק נקלע להארכה. אלה היו הדקות האחרונות של הקוסם בקריירה. בהארכה הוא כמעט ניצח את המשחק במלוא פדחתו אך בופון שלח יד חזקה והדף את הכדור לקרן. אבל אז עלה הדם לראש, הראש ירד לתוך החזה של מטראצי שסינן מילים מיותרות, והקריירה של זיזו הסתיימה בטונים צורמים ומיליוני אוהדים בוכים. תמוה, כמו כל הגאונים [גיא קליין כתב את הפתיח המצמרר הזה באתר שלנו איי שם].
קודם כל התאריך הזה מצמרר כי בתשעה ביולי 2001 הוא הוצג במדי ריאל מדריד כשחקן היקר בעולם. זידאן לא היה האלוהים שלי אלא ראול ואפילו אהבתי יותר את פיגו, אבל אותה תמונה בה הוא חולף בעצב על פני הגביע פשוט לא יוצאת לי מהראש. כל אוהדי איטליה חגגו וזה בסדר, וזידאן היה חייב לשלוט בעצמו, רק עוד קצת תחזיק מעמד - וזה עדיין כואב, כילד בכיתה ח’ זה כמעט נגמר בבכי. זידאן היה נראה מדהים באותו מונדיאל ומבחינתי הבחירה שלו כשחקן המצטיין הייתה ראויה למרות הטורניר המדהים של קנבארו. זה היה כל כך לא צודק. הוא נחשב לאחד מחמשת הגדולים בהיסטוריה אבל תארו לכם שהיה לו עוד מונדיאל ברזומה, וואו!
יודע שלא התכוונת מקצועית, אבל עדיין לא יודע איך אפשר להעדיף את פיגו וראול על פני זידאן… צפייה בו בשיאו הייתה מהפנטת וממכרת. ביחד עם האופי של ההאסקי סיבירי שלו זה היה וואו.
“ראול הוא ריאל מדריד - וריאל מדריד היא ראול”. במשפט כזה אפשר לתמצת את התורה כולה. השחקן שבגללו אני הכי אוהב כדורגל, האיש שמזוהה עם ריאל מדריד יותר מכל אחד אחר. הוא גם זה שנתן לי תמיד סיבות להרים את הראש בגאווה גם כשהכל היה רע. השחקן שגדלתי עליו. זה קל.
לגבי פיגו? אולי זה גם עניין של גיל. אהבתי לראות שחקן שהוא סילון על הקו, מתרוצץ בבוץ, רץ ורץ ורץ על הקו, לא מרים מייד אלא מחכה עוד פעם ומעביר שוב לרגל אחרת. זידאן היה נראה לי ‘אלגנטי מדי’, לא אוהב להתלכלך. זידאן היה שם במשחקים הגדולים ופחות נגד כל האוססונות בבות. עצם זה שהוא (פיגו) זה שפתח את עידן הגלאקטיקוס שלנו וכמובן המעבר מברצלונה וזה שהוא שבר להם את הלב - זה הוסיף לו המון נקודות זכות. פיגו ב-2000/01 היה כמו הפליימקר שלנו, כל התקפה עברה דרכו והוא רשם עונה מהסרטים. לאחר מכן זידאן נגע יותר בכדור. אני מתגעגע לסגנון המשחק של אז.
), לבין חושב שמישהו הוא ווינר יותר מהשני. אני כמובן מסכים שאין טעם להתעכב על רמת ההחמצה הבודדת.
