אחדד: אני כמובן מסכים שמסי הוא לא מהסוג שמטריף וכו’ בשום צורה. התכוונתי שהוא לא מנהיג גדול בגלל הדברים האלו, אני כן חושב שמתוקף מעמדו הוא כן סוג של מנהיג ואחד שכן מקשיבים לו והולכים אחריו אם ירצה או לא.
מבחינת תכונות מנהיגותיות מולדות שלא קשורות למשחק אין לו את זה בשום צורה, אם זה לא היה ברור.
לגבי השאר, @Raulito-7, יש בעיניי הרבה סיבות לכך אבל לא אתרץ ורק אגיד שמסי היה חלש מאוד בקופה האחרונה פרט למשחק מול ברזיל בכל סטנדרט, פשוט לא שיחק טוב נקודה. אשמח את דעתך לגבי מונדיאל 2014 של רונאלדו (או גם 2010 אם אתה מתעקש) או מונדיאל 2002 של זידאן, אבל כמובן שטורניר חלש של מסי מושך הרבה יותר אש מאשר של כל אחד אחר.
מעבר לזה אתה רק מחזק את דבריי- הטורנירים של רובן ב-2014 ושל זידאן ב-2006 הם דוגמאות מצוינות לטורנירים שבעיניי שווי ערך למונדיאל של מסי רק שאצל מסי זה נתפס כאכזבה ואצלם הישג כביר, כפי שאמרתי- סטנדרטים שונים לחלוטין. דויד ויאה זו בכלל דוגמא מצחיקה כי הוא היה החלוץ של הנבחרת הכי טובה ומשומנת בהיסטוריה, תחשוב מה היה קורה אילו מסי היה לובש את מדי הלה רוחה בתקופה הזאת. לגבי רונאלדו- עדיין לא ראיתי אותו נותן טורניר אישי יוצא דופן שמסי לא נתן.
לגבי זידאן בריאל, ביחס למה שהתרגלנו ממסי ורונאלדו התקופה שלו בריאל לבטח היא לא הצלחה גדולה ואם אתה מודד את זה רק בגלל שזכה וכבש בגמר צ’מפיונס ובעוד כמה משחקים גדולים אז אשמח לתגובתך מדוע גארת’ בייל נכשל בעיניך בריאל מדריד. ההנחה היחידה שאעשה לזידאן היא בכך שכל שחקן נמדד ביחס לתקופתו, וביחס לתקופתו אפשר לומר שהוא עשה דברים יפים בריאל.
@whykds, אני שמח שנתת את הדוגמא של ראמוס ורונאלדו כווינרים שלך מכיוון שאני מוצא המון קווים מקבילים אצל שניהם- כח רצון מאוד גדול והמשחק שלהם מבוסס ברובו על אטרף ובאופן כללי סגנון מאוד פראי, זה יכול להיות מאוד יעיל במשחקי נוק אאוט שאין מה להפסיד או בכלל בדקות אחרונות במשחקים (אחת הסיבות שריאל כקבוצה בשנים האחרונות הייתה עושה יותר רמונטדות מבארסה תוך כדי משחקים גם בליגה זה כי היא הייתה משתגעת ובארסה אוהבת לשמור על הסדר והסגנון שלה ויהי מה).
ואכן בהרבה מקרים ראמוס יעלה לנגיחה כמו חולה נפש וינצח את המשחק ומהצד השני הוא גם יכול לאבד את הראש בקלאסיקו ולקבל אדום חסר אחריות בגלל הטירוף הזה. למטבע יש שני צדדים אבל אני פשוט לא חושב שהוא קשור לעמידה בלחץ או דברים מהסגנון הזה.
אגב, גם הקבוצות של פפ משחקות באותה הצורה כל הזמן וניתן לראות שזה פוגע בהם לפעמים במשחקי נוק אאוט כשהדברים קצת משתבשים והם ממשיכים לשחק באותה צורה ולא משתגעים על המגרש, כי ככה הם רגילים. אז מסי הוא שחקן שחונך וגדל על האסכולה הזאת וככה הוא משחק גם אם לפעמים זה יכול להוות חסרון במשחקים מסוימים. אם ההגדרה של ווינריות בעיניך זה הטירוף הזה של ראמוס ורונאלדו אז אני מקבל.
דבר אחרון- את הקטור קופר ראיתי שדירגת כלוזר הגדול ביותר וגם הוא בדיוק כמו מסי, דו קרב פנדלים אחד שאפילו לא תלוי רק בו והוא לא היה מדורג בתחתית שרשרת המזון שלך. בחיים צריך גם מזל.
