אין ספק שזהו הנושא לדיון (שווה ת’רד?) המעניין והמאתגר ביותר בעולם הכדורגל.
שוב, הדיון הוא לא מי הכי מוכשר, אלה מי יותר גדול. והמילה הזאת גדול, כשמה כן היא.
זה עד כדי כך סובייקטיבי שזה פשוט מדהים לשמוע ולקרוא איך כל אדם מסתכל על המשחק, המורשת, וכיו"ב.
מה שמדהים זה שקיימים אנשים בהולנד שיהיו מוכנים להישבע שמבחינתם הגדול מכולם הוא ואן באסטן, ברקאמפ או קרויף, וחצי מטר מאותה קבוצת אנשים יהיו כאלה שיגידו באופן חד משמעי שגרד מולר / בקנבוואר הם הם הגדולים מכולם.
שלא לדבר על מלחמת עופרה וירדנה של פלה/מראדונה ורונאלדו/מסי, אין יפה מהמשחק הזה.
[ לזכות (או לחובת) הכדורסל ייאמר שאצלם הסיפור גמור, MJ23 יש רק אחד ויחיד ומיוחד. ]
הדיון המעניין, העמוק, והפורה ביותר בעולם הכדורגל, דיון שיימשך לעד ורק יפרה את עצמו.
אם אתה מדבר מבחינה תודעתית אז אני מאמין שמסי ורונאלדו אלו פלה ומראדונה החדשים, רק שהם שיחקו באותו הדור אחד מול השני מה שהופך את היריבות שלהם לגדולה ביותר בהיסטוריה של הספורט בעיניי (במקום השני פדרר- נדאל), מה שמעצים את המורשת והמעמד ההיסטורי של שניהם בפער מעל כל השאר.
הדור שלנו יתחלק לשניים- אלו שיגידו שמסי הוא הגדול מכולם ואלו שיגידו שרונאלדו וכפי שאורי אמר אנחנו אלו שנכתיב את הנראטיב. ככה שמסי ורונאלדו ייזכרו כגדולים בהיסטוריה מבחינה תודעתית. אני אישית מאמין שבסוף יזכרו יותר את השחקן מאשר מספר שערים או תארים, אבל את זה הזמן יגיד.
בכל מקרה תודעה לא תמיד משקפת מי היה שחקן טוב יותר כפי שהסכמנו.
על זה מעיבה הג׳נטלמניות של הטניס והעובדה שישנה תחושה שכשנולה טוב הוא לוקח את שניהם כשכולם בשיא.
בלי קשר קשה מאד להשוות ליריבויות ידועות אחרות כמו פרייזר נגד עלי, בירד נגד מג׳יק ועוד כמה שאפשר להיזכר בהם
מסכים שההשוואה בעייתית, אבל אין לי ספק שמסי ורונאלדו זו היריבות הכי גדולה בהיסטוריית הספורט. קודם כל, כי כדורגל זה הספורט הכי פופולארי ומתוקשר בעולם, שנית כי אף אחד לא מתקרב אליהם בכלל או קורא תיגר עליהם כבר למעלה מעשור (לעומת נולה בטניס נניח).
היא גם הכי נטחנת ומדוברת כי היא גם הכי בעייתית להשוואה מכיוון שבכדורגל לעומת כדורסל או טניס, מספר המשתנים הבלתי תלויים רבים ומשמעותיים בהרבה.
כדורגל נבחרות הוא כדורגל שונה ואני אדייק ואומר שרוב שחקני הקישור-התקפה לא מציגים את אותה היכולת. כדי לראות שחקן מנהיג במלוא מובן המילה וכזה שעושה את ההבדל - זה בעיקר זינדין זידאן. תראו את צרפת במוקדמות מונדיאל בלעדיו 2006 - רמז: נבחרת שלא מנצחת את ישראל בבית עם קלמי סבן בהרכב ומקטרעת בכל הדרך| ותראו את צרפת בטורניר עצמו. שלב בתים לא מדהים של זידאן אבל הוא היה הטוב בשחקני הנבחרת, שירה בתנועה נגד ברזיל כשרונאלדיניו וקאקא השחקנים הטובים בעולם ממש היו בצילו, משחק טוב נגד פורטוגל וגם בגמר.
ולא תגידו שהוא היה בשיא הקריירה, זה לא זידאן של שנת 2000 או 2002, קיים לחץ וריגוש במשחקים האחרונים בקריירה, הוא היה כבר בן 34, השיער הפסיק לצמוח לדעתי.
הדירוגים האלה כמובן סובייקטיבים אבל שני מונדיאלים בכיס+זכייה ביורו זו הצלחה שאין שנייה לה, וזידאן, שאני לא בורח מהעונות החלשות שלו - הצליח בכל מקום בו שיחק לא משווה בינו לבין מסי כמובן.
לגבי מסי עצמו, אפשר לכתוב בכל פוסט ‘דיוס’, ואני מודע לחרא של הנבחרת, אבל זה גם בסדר להודות שהוא לא משחק טוב בנבחרת ולעתים משחק חרא. קריירת המועדונים שלו היא הכי טובה בהיסטוריה ולכן הוא לא צריך את “האישור” הזה, אבל אפשר לנתח את מסי בצורה קצת אחרת. לא תקין בעיניי שהוא סיים מונדיאל אחד בלי שער - 2010, ושבטורניר בו הוליך את הנבחרת לגמר הוא לא כבש אף שער בנוק-אאוט. אני גם לא חושב שארגנטינה צריכה ‘לספור גמרים’, בטח לא בקופה אמריקה.
אני ממש מתנגד לאובר כבוד שעושים לטורנירי הנבחרות. מדובר בכדורגל ברמה נמוכה בהרבה.
במיוחד מתנגד לשיפוט שעושים לשחקנים לפי הטורנירים האלה, אם מסי היה נולד צרפתי הוא היה צריך להיות גדול יותר? אשמתו של רונאלדו שהוא משחק ליד גומשים למיניהם? אשמתו של מסי שהיגוואין לא יודע להכניס גול במשלק חשוב?
אז כן הטורנירים מרגשים יותר, ואני מאוד נהנה לראות אותם, אבל בבקשה אל תעשו מהם משהו שהם לא.
עם כל הכבוד לזכיות של מראגונה וזידאן, זכיה בליגת אלופות שווה הרבה יותר מכל זכיה בכל מונדיאל בגלל שהיא שוויונית הרבה יותר וברמה גבוהה יותר.
תגדיר הצליח- בסטנדרטים של מסי ורונאלדו ה-5 עונות שלו בריאל מדריד זה על גבול הכשלון.
לא תקין שמסי לא כבש שער במונדיאל 2010, אבל האם תקין שרונאלדו וזידאן לא עברו את שלב הבתים במונדיאל 2014 ו-2002 בהתאמה כשכל אחד מהם בשיאו?
אצל זידאן מונדיאל 2006 נתפס כהישג הירואי (בדיוק כמו רובן ב-2010) אבל אצל מסי ההגעה לגמר ב-2014 כשהוא מלך השערים של הנבחרת נתפסת ככשלון. אם רוצים לערוך השוואה אז צריך סטנדרט זהה, אבל מכיוון שהסטנדרט לא זהה, מכיוון שמסי שחקן הרבה יותר טוב מזידאן, אז גם אין מקום להשוואה.
חמש העונות שלו לא יכולות להיות כישלון כי הוא כבש בגמר ליגת האלופות ובעוד משחקים גדולים אבל ברור שזה לא אותו הלבל. גם אדן הזאר כובש בעונה אחת מה שזידאן היה כובש לעתים בשנה וחצי\שנתיים. בוא נגיד שטורניר נבחרות זה מעט אוברייטד אבל לא הייתי כל כך מזלזל בו, גם משום שזו כן הזדמנות לבדוק את מסי מחוץ לתבנית של ברצלונה (ואין לי ספק שכמו שלמסי היה קל לשחק עם צ’אבי ואינייסטה - זה היה להיפך).
זידאן סחב נבחרת עם שחקנים טובים אך עייפים לגמר ב-2006 עם מאמן מטורלל כשבדרך היא עוברת את ספרד, ברזיל ופורטוגל. הוא היה רגע מפרישה, לא בגיל 27 כמו מסי, וב-2014 אי אפשר להגיד שהוא שיחק עם חרא של צוות. ההגעה לגמר המונדיאל היא לא כישלון, אותי מצחיק אלה שמנפנפים בגמרים של קופה אמריקה. ויש גם את אלה שמקללים את היגואין כל רגע לפני השינה. אני זוכר את מסי משחק בהליכה בגמר, לא עושה ספרינט אחד למרות המעמד, למה הוא לא איים על השער בלי הפסקה בעצמו?.
לא אומר שזידאן טוב ממסי או משהו כזה. הוא הנהיג את הנבחרת שלו לתארים, ומסי לא טוב בנבחרת ומותר לכתוב את זה.
מסי ללא ספק לא טוב בנבחרת ביחס לעצמו, שזה הגיוני כפי שאתה בעצמך אמרת, כשמשווים לשחקנים אחרים זה כבר סיפור אחר.
מסי משחק בלי צ’אבי כבר 5 שנים, השנה בלי אינייסטה וגם בשנים האחרונות אנדרס היה רחוק משיאו, והוא עדיין תופר אליפויות כמו גרביים, מעורבות ב-70 שערים בעונה והצגות גדולות בצ’מפיונס פלוס טראבל כשצ’אבי בכלל לא רלוונטי.
שחקנים הלכו ובאו (רק בוסקטס ופיקה שרידים מהקבוצה של פפ), מקישור מהנדסים עברנו לקישור נגרים בראשות וידאל ורקיטיץ’, אפילו שיטת המשחק רחוקה מזו שהייתה אצל פפ, ומסי נשאר אותו מסי ורק השתפר עם השנים. הטיעון של צ’אבי ואינייסטה ממזמן כבר לא רלוונטי.
נבחרת זה סיפור שונה לגמרי מקבוצה (קון היה מעולה באתלטיקו וגם בסיטי ובנבחרת הוא צל של עצמו רוב הזמן) ואם לרונאלדו ולמסי שהם שחקני ההכרעה הטובים בתולדות הצ’מפיונס אין שער נוק אאוט אחד במונדיאל לדעתי זה שם את המפעל בפרופורציות.
תודעתית זה משנה, ופה הבעיה, שזה לא אמור.
זוכה בתחרות קלילה לא צריכה לקבל יותר משקל בגלל שהתחרות קורית לעתים רחוקות יותר.
מה גם שזה לא מדויק, כי עם היורו יש כל שנתיים טורניר.
לא שאני חולק עליך בהכל, בכלל לא, אבל זידאן ב 2006 (ובמיוחד המשחק נגד ברזיל) נתן מונדיאל שנחשב לקלאסיקה, לא פחות. הוא פשוט השתעשע איתם. וכל זה באיזה גיל?
אף אחד לא משווה את מסי לזידאן, אבל מצד שני זו היתממות מאד גדולה לא להבין מדוע הקריירה הבינלאומית שלו משאירה עד כה טעם חמוץ. לטעמי ההפסדים בגמרים הם ביטוי לזה שהוא, על אף היותו ככל הנראה הטוב בהיסטוריה, קיבל מנה הרבה יותר מתונה של ווינריות, מנהיגות וקילינג אינסטינקט שהם דברים שבאים לידי ביטוי בטורנירי גביע. מרגיש לי שיש קושי להודות בזה כי לא רוצים לסדוק את המיתוס.
מסי הרבה פחות ווינר מכל שאר הגדולים. אבל הוא כל כל הרבה יותר מוכשר מכולם ככה שיום ווינרי של זידאן הוא עוד יום במשרד בשביל מסי.
מצד שני, למסי לא הולך בנבחרת, בהחלט אפשר להגיד את זה, מצד שני הוא נכשל בטורניר הרביעי הכי קשה, אחרי האלופות, הליגה וגביע המלך. אני חושב שבהחלט מותר לו וזה לא צריך להכתים לא שום קריירה. עם כל הכבוד לרומנטיקה ולרגש שסביב טורנירי נבחרות, תפסיקו לשפוט על פיהם משחקים.
נב. לא צריך גם להתמם לצד השני. ב2014 עם כל הכבוד למסי, ארגנטינה העפילה לגמר בזכות משחק מאוד ציני והגנתי. לא הייתה שם התעלות של מסי. עם כמה שהוא השחקן המרכזי בארגנטינה לא מדובר בשחקן שסחב את הנבחרת על הגב שלו.
אני לרגע לא אמרתי שמה שקורה עם מסי לא משאיר טעם חמוץ, אבל אני עומד על זה שזה בעיקר אל מול הסטנדרט שהציב.
גם המשחק המדובר של זידאן מול ברזיל זו אחלה דוגמא להבין את הפערי רמות: למסי היה משחק במונדיאל 2014 ברבע הגמר מול בלגיה שהוא היה מצוין, דומיננטי, חילק מסירות אמן כולל אחת מהמסירות הגדולות שראיתי (לדי מאריה), אפילו ארגנטינה ניצחה. אבל מה? הוא לא כבש (כמו זידאן נגד ברזיל), ובשביל שמשחק גדול של מסי ייזכר הוא צריך לכבוש צמד לפחות.
משחק כמו של זידאן מול ברזיל שכלל סה"כ כמה השתלטויות אלגנטיות על הכדור וכמה סיבובים מאוד יפים על המקום, לא היה יכול להכנס לטופ 50 של מסי אם היה נותן משחק כזה. מצטער לשבור את המיתוס, אבל זו האמת. מסי חייב להכריע את המשחק בעצמו, לזידאן הספיקו כמה רגעי קסם במרכז המגרש על מנת שהמשחק שלו ייזכר כקלאסיקה.
לגבי ווינריות, זו שוב תחרות שירה כמו שאמר אורי, סורי שאני עקשן אבל אני פשוט לא משתכנע. הרי אם היגוואין כובש אז מסי ווינר עצום ואם אדר מחטיא אז רונאלדו לוזר שנפצע כשזה חשוב? אני פשוט לא משתכנע מה אני יכול להגיד…
לגבי מנהיגות, אני מסכים שמסי הוא לא מנהיג גדול מבחינת כריזמה, להטריף וכו’.
אשמח שתראה לי כמה מצבים זידאן ייצר לגול במשחק ההוא, או כמה פעמים איים על השער, אתה מוזמן לעשות את זה בפרטי כדי לא להרוס את הדיון. אני ראיתי סרטון של כל נגיעה שלו בכדור מהמשחק הזה.
נכון המסירת עומק לוויירה הייתה הפעולה ההתקפית היחידה המשמעותית במשחק שלו (באמת פעולה גדולה) ועוד מתפרצת בדקה ה-90 שברזיל בלי הגנה. ממש ממש לא משהו שמסי נניח לא עשה מול בלגיה.
הבישול להנרי זו הרמה יפה במצב נייח, אני לא מייחס את זה לייצור מצבים, תשאל את טוני קרוס.
ככל שאני רואה את הסרטון הזה שוב אני עוד יותר מבין עד כמה הפערים עצומים ברמת הציפיות אם משחק כזה של זידאן נחשב לקלאסיקה שלו.
הפערים לא עצומים בציפיות אלא שונים בתכלית.
הם שחקנים שונים ומסי נמצא למעלה בהתקפה הרבה יותר מזידאן.
מזידאן ציפו לאסתטיקה, ניהול משחק, שיחרור לחץ ושערים מכריעים. הוא לא היה שחקן נפיץ אלא גאון שמנווט ומנהיג.
ממסי מצפים להבקיע, או לפחות לבשל. להיות זה שנרשם בסטטיסטיקה, ובנבחרת הוא לא כזה רוב הזמן.
לא צריך לזלזל בפאקינג זידאן כדי להעלות את מסי ולבכות את מר גורלו.