חשבתי הרבה על מה שקרה, אני חושב שהדיון הוא בכלל לא האם זידאן צריך ללכת מחר או בעוד שבוע כשנודח מליגת האלופות, אלא האם אנחנו רוצים לראות אותו על הקווים ב-2021/22 וכמובן שזה תלוי גם האם תהיה מהפכה או לא וכמה זידאן עצמו היווה ‘חסם’ למהפכה הזו. אנחנו כבר לא בשלב הזה של ניהול כוכבים בחדר ההלבשה, הכוכב האמיתי שלנו הוא סרחיו ראמוס וזהו-זה.
הצליחו לשכנע אותי בשנה שעברה שהכדורגל שלנו לא יכול להיות הרבה יותר טוב, וששינוי כזה או אחר בהרכב לא היה מרחיק לכת - אין הרבה הבדל בין ויניסיוס לרודריגו, אבל אסנסיו לדעתי קיבל את ההמשכיות הארוכה מכולם, אמונה עיוורת. רודריגו שקט מול השער ואולי זו הצדקה לתת לו מקום לכמה משחקים ולא להחליף אותו אחרי 60 דקות רעות. זידאן גם קיבל ירושה לא רעה מסולארי בדמות ויניסיוס ששיחק נהדר והיה חסר לו את יכולת הכיבוש, שזה דבר שלא קל לשפר ואולי הדבר הכי חשוב - אבל הוא יצר בלאגן והמון מצבים, פשוט חיכינו שהכדור יגיע אליו לרגל.
אני חושב שגם עם שיטה יותר התקפית העונה כלומר שלושה קשרים בלבד - אין שום הצדקה להגנה ליגה ג’ שלנו. יש פנדלים מטופשים, יש טעויות אישיות אבל אין משחק לחץ. אנחנו לחלוטין נראים קבוצה לא מאומנת, ממש אלאבס.
עד כמה הטיעון שהסגל חרבנא תופס כשמפסידים כל שני וחמישי ואנחנו על סף הדחה מליגת האלופות? אם היינו בבית של פ.ס.ז’ ויונייטד אז ניחא, איכשהו (עזבו שזה לא היה אפשרי ברמת ההגרלה). אותה שחטאר דונייצק ופסטיבל ערוץ הספורט - כבשה את כל שעריה במפעל נגדנו. הם חטפו עשירייה מגלדבאך.
לזידאן יש המון כוח במועדון הזה, אני לא חושב שקיץ 2019 נכפה עליו, אלה שחקנים שהוא בחר. הוא הבטיח ביום שהוצג: “Vamos A Cambiar Cosas”. וגם “לטעות” ולהביא את מנדי הצרפתי ב-50 מיליון יורו כשיש לך את רגילון ביד - זה חשוב. אני מרגיש שזרקנו 300 מיליון יורו לפח. וגם זידאן אשם בסגל עצמו. אני מתגעגע לרעב של ריאל מדריד, אפילו למגלומניה. כשהביאו את בקהאם כשכבר היו פיגו וזידאן, וזה היה דווקא אולי מצליח ליד מקאללה - במקום להניע כדור לאט ולהיכנס עד השער - יש שחקן שיכול בכדור ארוך של 50 מטר לבשל שער או לשנות כיוון מהר. ב-2002 הצמד-חמד ראול ומוריינטס עבד נהדר אבל הייתה הזדמנות להביא את רונאלדו הגדול שנתן שנתיים אדירות. אני מרגיש שמוריניו היה מביא את אוזיל ב-2010 גם בלי הפציעה הקשה של קאקה. שבמועדון בימים אלה נותנים לשחקנים עוד ועוד ועוד ועוד הזדמנויות בלתי נגמרות. אגב, יש כאן כאלה שלא העריכו את הזאר כמוני ולא חשבו שהוא שובר-שיוויון או משהו קרוב לזה, לא ברמת המספרים. אז אולי גם הרכש שלו היה מיותר. ואם לא אמבפה אז כלום? סאנצ’ו נמצא קצת מתחת בשרשת המזון (דורטמונד) - למה לא בעצם?
אני רוצה ללכת רגע לברצלונה. רונאלדיניו היה לא מקצוען אז נניח שלפפ היה קל להיפטר ממנו. אבל דקו? שחקן מהטופ העולמי, ו-ויתרו עליו. חשבו שאטו לא מספיק? הביאו את זלאטן, ניסו, זה לא חשוב אם זה הצליח או לא.
אני באמת לא זוכר מצב כזה בקבוצה מאז שאני רואה כדורגל שיש לנו חצי שחקן התקפה בטופ העולמי. אני מסתכל על הקבוצות שהודחו בשמינית הגמר וידעת שרונאלדו פתאום משקיע כשבא הרס"ר לושמבורגו ומסיים את העונה עם פארטידזו נגד ברצלונה ורצף הבקעות. אצל לופז קארו היה אפילו רוביניו שהיה לא רע בכלל. הקבוצה “הנכה התקפית” של קאפלו ריגשה אותנו בלי סוף. יש לנו היום ילד כמו היגואין? ובטח שלא מכונת שערים כמו ואן ניסטלרוי או מוסר כמו גוטי.
אגב לגבי סולארי וכל הדיבורים עד כמה היה סמרטוט ריצפה וכאלה. יכול להיות שראמוס בכלל לא ידע מי זה ושהוא שיחק במועדון. אבל מבחינת התוצאות ואחוזי ההצלחה זה ממש שם. הקבוצה נראית מופקרת כמו ברצף השחור עם סולארי, ואין סיבה לכך. אגב, לא שהצדקתי את היחס (לאיסקו) והספסול (מרסלו) אבל החוכמה היא לזהות בזמן מתי שחקן דועך ולא להוציא אותו מה-11 רק כשהוא משדר פנסיה. לא חושב שסולארי היה מנצח בסאן סירו ובקאמפ נואו (בגביע נגדם, אגב - היה לנו חוסר מזל מטורף), אבל הסטטיסטיקה שלנו במשחקים “הגדולים” עוד תתיישר, אוטוטו הפיחואן (בשנה שעברה בהרכב היו קרבחאל, ראמוס - יישמר לצ’מפיונס לדעתי, חאמס שפתח טוב, בייל שלא ידענו שייאכזב וגם הזאר) ודרבי.
מדיניות הרכש שלנו: בתחילת העשור הקודם היינו מבריקים, לא פחות. לא חוכמה לציין את כריסטיאנו (עזבו שהגיע בקיץ 2009), כל אחת הייתה חולמת על שחקן כזה שידעת שלא ייכשל. אבל ואראן הגיע בגרושים וכילד פלא, אוזיל, די מאריה, החזרתם של קאסמירו וקרבחאל שיצאו להשאלות, אפילו אסנסיו בגרושים כשחקן 13-14 באותה נקודת הזמן. זה כבר שנים לא קורה. לא רק עניין הגלאקטיקוס. הקיץ הטוב האחרון באמת היה 2016 עם מוראטה. ב-2017 החלה הקטסטרופה עם שחרורי שחקני ספסל טובים מאוד והבאת הפמיליה הספרדית - ואייחו, סבאיוס, בורחה מאיורל שהוא שחקן משני, גם תיאו הרננדס…