ת'רד היכרות - הציגו את עצמכם :)

שלום לכולם!

אז למרות שחלקנו מכירים, חשבתי שיהיה נחמד אם נעשה את זה מסודר. אני רוצה להודות קודם כל ל @KB9 שבזכותו הפלטפורמה הזאת עומדת! כמובן תודה גם לנירו (אני לא זוכר איך הרעיון התגלגל אבל בזכותך אנחנו כאן) ול @dkaro ובכלל לכל מי שהראה נכונות לקחת חלק בפורום החדש.

אתם מוזמנים לאמץ את השבלונה הבאה, או סתם לכתוב על עצמכם בכל דרך שתמצאו לנכון. אז ברוכים הבאים :slight_smile:

איך קוראים לך? אוריה.

מה אתה עושה בחיים? סטודנט אומלל ומובטל לתואר שני בסטטיסטיקה, מוזיקאי.

איזו קבוצה אתה אוהד? ברצלונה.

איך התחלת לאהוד את הקבוצה? אני חושב שחבר הכי טוב שלי ואני שיחקנו FIFA 98 ובעוד שהוא בחר את מנצ’סטר יונייטד, אני תמיד בחרתי את בארסה משום מה. ב99’ ההורים שלי לקחו אותי לקאמפ נואו, אני זוכר שגלשתי לאתר של המועדון לראשונה ושיננתי את ההרכב. האלילים שלי היו מאוד צנועים, אבא שלי קנה לי כפפות שוער בכתום בתור מחווה לווד הספ. דווקא בשנים הקשות האהבה התעצמה.

2 לייקים

פה זה פורום כדורגל. קרא את ההנחיות לכתיבה נכונה.

נעול.

:wink:

ברוכים הבאים כולם!

לייק 1

רעיון טוב :slightly_smiling_face:

רועי, סטודנט אומלל להנדסת חשמל ומחשבים שבמקום לעשות עבודה באלגוריתמים מעדיף לכתוב שורות אלו.

אני אוהד את ריאל מדריד. איך התחלתי? במילה אחת: ראול. בכמה שורות: זה התחיל בערך ב2001 כשראיתי בערוץ 5 את תכנית התקצירים המיתולוגית של הליגה הספרדית, בה הלבנים צדו את עיני ובמיוחד שחקן אחד עם ים קלאסה. בקיץ 2002 מיהרתי לחזור מבית הספר רק כדי לראות את ראול בנבחרת ספרד, שהיתה אז פח. בעונת 2002-2003 התאהבתי סופית במדריד, עונה שכללה כדורגל של קונצרט במפגשים מול מילאן ויונייטד שהיו אז שם דבר בכדורגל.

3 לייקים

הסטנדינג אוביישן באולד טראפורד… רגע בלתי נשכח

2 לייקים

מזל טוב ושהיה בהצלחה לכולנו פה, אני מקוה לפתוח דף חדש בפורום הנוכחי. אחת הטעויות שעשיתי בקודם היה שקפצתי ישר למים העמוקים והגבתי, בפורום הנוכחי אני מתכון ללמוד וקודם כל להיות במעמד של קורא ולא כותב.

דרך אגב, המלצה שלי, אל תכניסו פוליטיקה לפורום.

ההצלחה של הפורום חשובה לכולנו, במיוחד שתרבות הספורט במדינה הזו בקרשים

איך קוראים לך? משה

איזו קבוצה אתה אוהד? ברצלונה

איך התחלת לאהוד את הקבוצה? קרויף מאמן פפ שחקן בשיתוף עם רומריו והמשחק הזה, בשילוב של ארבל ושפייגלר בשיאם (תתפלאו פעם היו פה שדרים מופלאים)

המשחק הראשון שיצא לי לראות של קבוצת מועדונים אי פעם (חוץ לישראל). בשידור ישיר בטלויזיה, ערוץ הספורט בשיאו!

אחלה משחק להתחיל את האהבה שלי. :slight_smile:

2 לייקים

משה אל תתבייש, נשמח מאוד אם תכתוב :slight_smile:

ממליץ להעביר ל0:24 בסרטון, רומאריו פשוט גאון. זה הזיכרון הכי חזק שלי ממנו, הזיכרון השני הכי חזק זה הבכי לאחר ההדחה מהסגל של ברזיל ב98 בעקבות פציעה…

2 לייקים

אחלה של יוזמה. מבורך לדעתי. מקווה שיהיה אפשר להרגיש פה בבית, אני די בטוח לגבי זה האמת. נתפלל לתקופה טובה בלי טרולים.

איך קוראים לך? אוראל.

מה אתה עושה בחיים? עובד במכירות ולומד תקשורת ספורט כרגע.

איזו קבוצה אתה אוהד? ריאל.

איך התחלת לאהוד את הקבוצה? קצת עישנתי לפני אז באתי לכתוב בשורה למעלה ‘‘ראול’’. קיצר, ראיתי איזה משחק כלשהי שהייתי ממש קטן (אולי 4-5) ריאל מול צ’לסי. אז התחלתי לחבב ריאל מדריד, עד כמה שאפשר להבין בתור ילד בגיל הזה, אבל משהו בשם הזה עשה לי משהו בראש כנראה. אבל האמת היא שראול הוא מה שהכניס אותי עמוק. אז בתקופת מוריינטס את ראול בחוד.
את הקפיצה המשמעותית עשיתי בגיל 14-15 ונכנסתי ממש עמוק לעניין.

2 לייקים

שלום :slight_smile:
יוני, סטודנט למדמ"ח שנה שלישית בירושלים.

אוהד את מדריד. ממתי? 2006. הייתי בתיכון, והעניין בכדורגל שכך מעט- עד המונדיאל בגרמניה, שבסיומו הותיר רעב לעוד. התחלתי לצפות בקביעות בליגה הספרדית, במיוחד בקבוצה של רונאלדו השמן, לראות מה נשאר מהכוכב שזכרתי מהיסודי. מצאתי ריאל מדריד חלשה, מוגבלת ובצרות, ודווקא מתחושת האנדרדוג היחסית דאז, התחברתי אליה באדיקות, ללא תנאים.
זו הייתה עונת הרמונטדות הקסומה, לא חושב שתהיה עונה שתתחרה בכמות הצרחות בדקה ה90 שהיו שם (לא בטוח שזה רצוי, היינו מחרבנים משחקים ואז הופכים את התוצאה)

רשום בספורטאנטר כעשר שנים תחת הכינוי Yoninori. אולי זוכרים אותי מסוף העשור הקודם (לזכותי יאמר- הייתי מתומכי מרסלו הבודדים :smile:. לרעתי, היריעה קצרה מלהכיל: ראמוס מגן ימני, רוביניו, גאגו…)
בתווך כמה שנים של פגרה בגלל הצבא.

תודה על ההשקעה שלכם, ושיהיה בהצלחה.

2 לייקים

איך קוראים לך? אור

מה אתה עושה בחיים? עובד בדבר שאני הכי אוהב: הליגה הספרדית, בוואן.

איזו קבוצה אתה אוהד? ברצלונה. אבל לאחרונה מתרגש יותר מהכדורגל הספרדי, בין היתר בגלל העונה הנוכחית שמתעלה מעל העונות האחרונות באיכות הקבוצות הקטנות.

איך התחלת לאהוד את הקבוצה? את בארסה אני זוכר שצפיתי בקלאסיקו ב2002 בליגת האלופות, לא הבנתי למה יש שופט שבדי במשחק בין קבוצות מהליגה הספרדית. אהבתי את הצבעים, אבל לא עקבתי במיוחד. בהמשך אני זוכר גם הפסד מאכזב ליובה, ועם השנים עדיין הייתי בקטע של כדורגל ישראלי (בארץ זה מכבי חיפה), ולאט לאט השידורים של הכדורגל בארץ הפכו ללא זמינים, והשידורים של ספרד היו יותר זמינים. באליפות ב2005, משולשים על לבאנטה, גם אחותי הצטרפה אלי והבנתי שזה סופי.

בערך תמיד בסופי עונות הייתי מרותק לאתרי תוצאות חיים ועוקב אחרי קבוצות שמתמודדות על עליית ליגה. מאז ומתמיד הייתי פריק של ליגות נמוכות, אבל בספרד במיוחד, והיום אני מהבודדים בארץ שיודע מה שווה באמת הכדורגל הספרדי במכלול של שתי הליגות העליונות.

2 לייקים

תתחיל לראות ליגה שלישית, אתה תהנה לראות אינסטלטורים ופקחי חנייה עושים צחוק מילדים מליונרים עם חולצות של ריאל מדריד.

מדהים אותי תמיד לראות כמה אוהדי ריאל מדריד, לא רק בארץ, התאהבו בקבוצה בזכות ראול. פחות או יותר האדם הכי פחות כריזמטי בעולם כשהוא פותח את הפה.

משה - תכתוב והרבה. אנחנו פה רק בשביל זה.

שמע גיא, כשאתה רואה שחקן שמחמיץ פעמיים מול קאניזרס ואז בא ללחוץ לו את היד אתה נהיה מעריץ. בתור ילד מי שומע בכלל ראיונות?

אני לגמרי התחלתי לאהוד את ריאל בזכות ראול.

גיא, עוסק בתוכנה וכאלה, אוהד ריאל מדריד ומעריץ את קארים בנזמה.

הזיכרון המעומעם הראשון שלי הוא ה5-0 של זאמורנו ב95 שאני לא חושב שראיתי במלואו בלייב, את החולצה הראשונה קנו לי בספרד שנה אחר כך ומאז זו נהייתה מסורת בכל ביקור של בן משפחה בחו"ל. החולצה השניה שלי מהעונה שלאחר מכן כבר הייתה עם הסיפרה שבע על הגב, ואת הפיסקה על ראול מיומן הכדורגל שקנו לי לבית הספר גזרתי מייד והדבקתי על הקיר בחדר. הרבה משחקים לא ראיתי באותה תקופה כי לא היו לי כבלים בבית עד 98-99, ועיקר כדורגל הקבוצות מהתפוצות שראיתי היה ליגת האלופות בערוץ המזרח התיכון האגדי שהיה אפשר לקלוט עם אנטנה. במצב הסגל התעדכנתי בעיקר מפיפ"א ובתוצאות וחדשות דרך העיתון והתכנית “כדורגל עולמי” בערוץ 1.

המשחק הראשון שאני זוכר היטב את המתח וההתרגשות לפניו ובמהלכו הוא גמר ליגת האלופות ב97/98 עם הגול של מיאטוביץ’. אז התחיל הטירוף שהמשיך מספר שבועות אחר כך במונדיאל עם הגול הגדול בתולדות הכדורגל, כנראה רגע השיא שלי עד היום. הנפילה הגיעה כצפוי מהר מאוד כשספרד הפסידה באותו משחק לניגריה באשמת זוביזארטה ושברה לי את הלב. מאז הלב שבור וכבר עשרים שנה הכדורגל גומר אותי.

גם עבורי ראול הוא האלוהים האחד והיחיד.

שמע גיא, כשאתה רואה שחקן שמחמיץ פעמיים מול קאניזרס ואז בא ללחוץ לו את היד אתה נהיה מעריץ. בתור ילד מי שומע בכלל ראיונות?

זה לא רק זה, ראול גם אף פעם לא היה דריבליסט או להטוטן שמלהיב ילדים. הוא גם לא הבקיע באיזה גמר מונדיאל שזאת הייתה אז הבמה בה צומחים הכוכבים הגדולים (מראדונה, באג’יו, רומאריו ועוד…אפילו בירהוף מיורו 96). ובכל זאת יש מיליונים שהתאהבו בו וזה מדהים.

דור רומנו| עוד מעט בן 25| ת"א| אוהד משנת 2000| "ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול"

בחיים האמיתיים, סטודנט לתקשורת שנה ג’ במכללה למנהל| מאמן כושר בדיזינגוף סנטר.

איך הכל התחיל? חבר בא לביה"ס עם חולצה של ראול דווקא במדי נבחרת ספרד ושאלתי אותו מי זה, וכששמעתי את השם ‘ריאל מדריד’, הייתי בפריז כמה דקות, זה היה נשמע שם כל-כך עוצמתי וידעתי שיש לי שיעורי בית להערב, מה שנקרא. חולצת הכדורגל הראשונה שלי הייתה של ראול בעונת 2002/03, חולצת ליגה טהורה עם הכיתוב היפהפה. בעונה הזו הקבוצה גם שיחקה אתה כדורגל הכי יפה ופחות או יותר ראול דומם שם מנוע.

אחסוך ממכם את כל הפרטים הילדותיים, אני רק יכול לספר שביום בו ראול הודיע במסיבת העיתונאים שהוא נפרד מריאל מדריד - הלכתי לשחק כדורגל עם חברים וחזרתי בערב, לא מסוגל לראות את זה קורה בלייב. בבוקר התרגלתי כרגיל ללבוש את החולצה שלו ו - זה היה קטן עליי, משהו ממש סמלי. המשכתי לעקוב אחריו גם בשאלקה, קטאר, ארה"ב ועוד ועוד ועוד. מאז, אגב, אוסף החולצות השתפר מאז. חולם להיות איש תקשורת במדינה בה אין באמת תקשורת ספורט, הכתיבה כאן באתר(כמנהל מאז 2009 ועוד לפניכן בפורום על גלגוליו השונים) סייעה לי רבות, וזה קוסמי ש**הכתבה הראשונה** שלי במדיה, ב-‘וואלה ספורט’, הייתה סיפור הקריירה של ראול.
מעבר לכך יכול לספר שאת החברים הכי טובים שלי בחיים האלה הכרתי בזכות הטירוף סביב ריאל מדריד וזה אומר הרבה.

התמונה למעלה היא מהגמר בדסימה, כתבתי מיליון מילים על הגמר ההוא והגול של ראמוס, רגע השיא בחיי הקצרים. הייתי בסה"כ פעמיים במדריד, ראיתי את הדרבי בליגה נגד אתלטיקו בעונת הדסימה וכן את הראבונה של די-מאריה נגד קופנהאגן; ובשנה שעברה טסתי לחצי גמר ליגת האלופות מול אתלטיקו; העונה אני כנראה טס לקלאסיקו בברנבאו.

ראול בשבילי תמיד יהיה הגדול מכולם, שחקן שהערצתי בצורה עיוורת בלי שום שאלות או קשר ליכולת המקצועית, אין כמו השחקנים שגדלת עליהם. הגולים שלו בואסילינה תמיד היו נהדרים. היה לו שילוב של הכל - הזריזות והמהירות, הקלאסה כספורטאי, התשוקה לניצחון, ההתעלות במאני-טיים, הוא היה ריאל מדריד מבחינתי. ועדיין כזה.

קוראים לי גב (Gev)
בן 22 ובדיוק אחרי צבא וטיול בארצות הברית ולפני תחילת לימודים בשנה הבאה.
אוהד ריאל מכתה א בערך (2001-2) בגלל שרוב חבריי היו אוהדי ברסה וחבר אחר אמר שהוא אוהד ריאל ובפיפא אהבתי אותם.
אגב אוהד בגיל הזה לאהוד קבוצה היה לבחור אותם בפיפא לא לראות משחקים או להבין משהו, מדובר על גיל 7.
באמת התחלתי לאהוד את הקבוצה בסביבות כתה ו. עונת 2007-8 אם אני לא טועה עם האליפות של היגוואין ורייס. מאז צופה במשחקים יחסית באופן קבוע.
השחקן שהכי אהבתי היה היגוואין בגלל אותה אליפות וכי אהבתי אותו שלמרות זלא היה הכי כשרוני ותמיד הביאו אותו לספסל והנחיתו עליו שחקן הוא תמיד הוכיח שהוא משחק טוב יותר, עד הפציעה. לפני כן את רונאלדו פנומנו בגלל אותו משחק נגד יונייטד, אך זה היה בתגופה שפחות הייתי עוקב.

ניר, או כמו שכל העולם בערך קורא לי, נירו. סיימתי לאחרונה תואר ראשון בכלכלה, ועוד חודשיים אמור לסיים גם את המסלול בחשבונאות. עובד בתחום הכספים.

אוהד את ריאל מדריד מאז שאני זוכר את עצמי, וחובב מושבע של כדורגל ספרדי. אהדה רצינית התחילה להתפתח בערך ב-2001 לאחר הוולה של זיזו, אבל אני עוקב אחרי הקבוצה ומעלליה עוד משנת 98.

זכרון הילדות הכי עתיק שלי הוא ההירדמות בגמר בקאמפ נואו ב-99 בערך בדקה ה-85. התעוררתי למחרת ולא האמנתי מה קרה.
את תחילת חיי הבוגרים בתור אוהד ריאל מדריד אפשר לסכם בקצרה בצמד המילים “שמינית גמר”. תקופה שחונה מאוד בה השחקנים הכי נוצצים שלנו היו רוביניו, רייס היגוואין ורובן האגואיסט. עונת הרמונטדות עם קאפלו ב-2007 רק העמיקה את הקשר הריגשי עם ריאל מדריד, והתקופה הנוכחית בה אנחנו מתלוננים בלי סוף היא תור זהב מטורף בהשוואה לאז.

החלום הגדול שלי הוא שמסי יפרוש כבר מכדורגל :sunglasses:


אמת. כנראה שהוא חדר לאנשים ללב בצורות אחרות. רק מוכיח שאנשים בכל זאת לא מסתכלים רק על הפאנטזיונרים והסקוררים המטורפים. אפשר להיות מיוחד גם בדרך אחרת. היה כיף לראות דמות כ"כ צנועה בתוך טירוף הכוכבים של תקופת הגלאקטיקוס 1.0. כמו שאמרת - מדהים.

לייק 1

צריך לזכור לגבי ראול שביחס לאותה תקופה הוא היה הסקורר הכי בולט באירופה, במיוחד בצמפיונס, ואנשים בכל זאת מתחברים לשחקנים שמבקיעים גולים. הוא גם היה באמת גבר.

בנוגע אליי, אסף בן 25, אוהד את בארסה בשלבים: האינסטינקט הראשוני היה שפיגו עבר לריאל מדריד, בתור ילד רגיש ותמים בן 10 הרגשתי שזה לא הוגן שקבוצה אחת קונה את כל השחקנים הכי טובים ובקלאסיקו הראשון עם ראש החזיר, אני זוכר שראיתי את המשחק עם אבא שלי והשתוקקתי שבארסה תנצח, אבל הכדורגל היה מסריח ונגמר 0-0 משמים אז זה צינן את ההתלהבות.

השני היה שאבא שלי נסע לברצלונה והביא לי חולצה של סביולה מהקאמפ נואו (גם הוא כמובן, עבר לריאל מדריד בסוף…), ובתקופה של רונאלדיניו שבארסה החייתה את הענף אחרי תקופה אפורה מאוד שבה יוון אלופות אירופה, מוריניו אלוף אירופה ובניטז אלוף ספרד, זה כבר התפוצץ לגמרי.

מאז עוקב אחרי כל פיפס של הקבוצה וזה רק התגבר, נכחתי בשני גמרי צ’מפיונס ובשני קלאסיקוס, ובעוד כמה משחקים לא רעים בכלל.

החלום הגדול שלי הוא שמסי ישחק כדורגל לנצח :sunglasses:

4 לייקים

אני מתחיל לפחד שאם הוא ימשוך עוד קצת זה כבר לא יהיה רחוק מלהתגשם :confused:

3 לייקים

שמי בני, כמו שניתן לנחש. מכירים אותי יותר תחת היוזר ‘מגן ימני’. בן 31, אברך כולל במהלך היום, סטודנט לפיזיקה בפתוחה ואב ל3 ילדים בערב.
הגעתי מאוחר לכדורגל, גדלתי על פוטבול ובייסבול (גו ג’טס גו) ב2008 צפיתי בבחור נמוך עם אף ושער ארוכים וחולצה תכלת עושה קסמים מול הקבוצה עם החוצות האדומות (ומפסיד) והחלטתי לתת לספורט הזה צ’אנס. מאז אני אוהד ברצלונה ולא פחות מכך, אוהד של ליאו מסי. כשהוא יפרוש, משהו באהדה שלי ישתנה, למרות שהוא לא ייעלם.

5 לייקים

אדם, 24, סטודנט (מאושר! אוריה) לתואר שני במתמטיקה, אוהד מסי, פפ וברצלונה בסדר הזה.

שיחקתי כדורגל (חובבני) מאז שאני ילד. התחלתי לראות כדורגל רק בגיל מאוחר יחסית, 16, בתקופה של הרבה התחלות חדשות, והתאהבתי בענף. העונה הראשונה שראיתי הייתה 09/10 - ברצלונה של שחקני הבית נגד ריאל מדריד של הגלקטיקוס. עד סוף העונה כבר הכרתי יותר לעומק את “פילוסופיית הכדורגל של קרויף” ובחירת הצד הקטלוני הייתה קלה מאוד (אחרי כמה שנים בכדורגל, הגעתי למסקנה שאהדה לקבוצה היא דבר הזוי, אבל לא משנה). מאז, פפ גווארדיולה הוא השראה ומודל לחיקוי עבורי, כאשר אני רואה בו סמל לאומץ ומנהיגות יותר מכל אדם אחר ששמעתי עליו עד הגיוס (אני אומר עד הגיוס כי בגיוס הייתי צריך לבחור מנהיג שאני מעריך ולספר עליו ובחרתי בפפ). מאמין גדול באידאולוגיית הכדורגל “הקרויפיסטית”, עם מידה זו או אחרת של פרגמטיות. כאנקדוטה אני יכול לספר שאחד השינויים הגדולים ביותר עבורי בעקבות הכדורגל היה בסגנון המשחק שלי בשחמט (שאני כבר לא משחק, מסיבות אחרות).

מסי? קשה לי לתאר במילים את מידת ההערצה שלי לשחקן הזה. אני כל כך רוצה שהוא ייקח מונדיאל, לא בשביל המעמד ההיסטורי שלו, אלא כי אני בטוח שהוא כל כך רוצה את זה. לראות אותו משחק כדורגל זו זכות.

לייק 1

טוב, אתה מוכרח להרחיב.