דור רומנו| עוד מעט בן 25| ת"א| אוהד משנת 2000| “ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול”
בחיים האמיתיים, סטודנט לתקשורת שנה ג’ במכללה למנהל| מאמן כושר בדיזינגוף סנטר.
איך הכל התחיל? חבר בא לביה"ס עם חולצה של ראול דווקא במדי נבחרת ספרד ושאלתי אותו מי זה, וכששמעתי את השם ‘ריאל מדריד’, הייתי בפריז כמה דקות, זה היה נשמע שם כל-כך עוצמתי וידעתי שיש לי שיעורי בית להערב, מה שנקרא. חולצת הכדורגל הראשונה שלי הייתה של ראול בעונת 2002/03, חולצת ליגה טהורה עם הכיתוב היפהפה. בעונה הזו הקבוצה גם שיחקה אתה כדורגל הכי יפה ופחות או יותר ראול דומם שם מנוע.
אחסוך ממכם את כל הפרטים הילדותיים, אני רק יכול לספר שביום בו ראול הודיע במסיבת העיתונאים שהוא נפרד מריאל מדריד - הלכתי לשחק כדורגל עם חברים וחזרתי בערב, לא מסוגל לראות את זה קורה בלייב. בבוקר התרגלתי כרגיל ללבוש את החולצה שלו ו - זה היה קטן עליי, משהו ממש סמלי. המשכתי לעקוב אחריו גם בשאלקה, קטאר, ארה"ב ועוד ועוד ועוד. מאז, אגב, אוסף החולצות השתפר מאז. חולם להיות איש תקשורת במדינה בה אין באמת תקשורת ספורט, הכתיבה כאן באתר(כמנהל מאז 2009 ועוד לפניכן בפורום על גלגוליו השונים) סייעה לי רבות, וזה קוסמי ש**הכתבה הראשונה** שלי במדיה, ב-‘וואלה ספורט’, הייתה סיפור הקריירה של ראול.
מעבר לכך יכול לספר שאת החברים הכי טובים שלי בחיים האלה הכרתי בזכות הטירוף סביב ריאל מדריד וזה אומר הרבה.
התמונה למעלה היא מהגמר בדסימה, כתבתי מיליון מילים על הגמר ההוא והגול של ראמוס, רגע השיא בחיי הקצרים. הייתי בסה"כ פעמיים במדריד, ראיתי את הדרבי בליגה נגד אתלטיקו בעונת הדסימה וכן את הראבונה של די-מאריה נגד קופנהאגן; ובשנה שעברה טסתי לחצי גמר ליגת האלופות מול אתלטיקו; העונה אני כנראה טס לקלאסיקו בברנבאו.
ראול בשבילי תמיד יהיה הגדול מכולם, שחקן שהערצתי בצורה עיוורת בלי שום שאלות או קשר ליכולת המקצועית, אין כמו השחקנים שגדלת עליהם. הגולים שלו בואסילינה תמיד היו נהדרים. היה לו שילוב של הכל - הזריזות והמהירות, הקלאסה כספורטאי, התשוקה לניצחון, ההתעלות במאני-טיים, הוא היה ריאל מדריד מבחינתי. ועדיין כזה.
. לרעתי, היריעה קצרה מלהכיל: ראמוס מגן ימני, רוביניו, גאגו…)
