היי, אני נדב בן 28 סטודנט לפיזיותרפיה, פריק של טקטיקה ואוהד ברצלונה ונבחרת ארגנטינה מעל 10 שנים.
התחלתי לראות מרצון כדורגל מגיל מאוחר יחסית (14) שכן נגררתי עם אבא שלי למשחקים בקופסא בנתניה בתקופת שפל של הקבוצה המקומית, שדיי דיכאו כל רצון לראות כדורגל. כל זה השתנה כשאבא שלי קרא לי לראות בטלוויזיה את מה שרונאלדיניו עושה על הדשא במדי ברצלונה. מאותו רגע הבנתי לאיפה הכדורגל באמת יכול לשאוף ולהגיע, ועולם שלם נפתח בפניי. מאז אני מתקשה לא לראות משחקים של ברצלונה ולעקוב אחרי כל שינוי שנעשה בהיערכות של הקבוצה על הדשא, וכמובן מתקשה לפספס משחק של נבחרת ארגנטינה (בכל שעה). את האהדה לאלביסלסטה כמובן, קיבלתי כירושה ישירה מאבי.
שמח לקחת בפלטפורמה הזאת, שכל מה שהיא מקדשת זה איכות.
אנדר,
אני לא יודע אם צפית באליפות העולם האחרונה בין קרלסן לקראמניק, אבל המהלך של קרלסן בסוף משחק הבליץ האחרון גרם לאנשים לאיבוד עשתונות מוחלט. מה שהיה פיצוי קצת לשיעמום המוחלט שהיה ב12 המשחקים הרגילים. מה שאני בא לומר, זה שאכן יש מעט מדי שחמט מעניין ברמות הגבוהות
שיחקתי קצת בchess.com שנה שעברה ומכיוון שלא הכרתי פתיחות פשוט ניסיתי לבצע מהלכים כמה שיותר מהר ולגרום ליריב להפסיד על זמן . שחמט זה לא משחק פתור אבל מן הסתם פחות כיף סתם לשנן אסטרטגיות.
אני רוצה להגיע מתישהו בעתיד לכל הקטע של deep learning, ניסיתי לכתוב משהו פרמיטיבי בR כדי לנצח כל משחק איקס עיגול אפשרי אבל זה לא באמת רציני.
@Aimarito אתה עוקב קצת השנה? גם האצטדיון וגם הקבוצה הרבה פחות מדכאים.
איך קוראים לך? אורי
מה אתה עושה בחיים? תוכנה וכאלה
איזו קבוצה אתה אוהד? ריאל מדריד
איך התחלת לאהוד את הקבוצה? אין לי נקודה ספציפית בזמן. איפשהו בימי ה- teka וראול את מוריינטס. זכור לי שנדב יעקובי התחיל לדבר על איזה חלוץ שעלה מהנוער ומשגע את אירופה. מאז אני מעריץ את ראול בצורה עיוורת, אם כי יש פה לפחות אדם אחד שגורם לאובססיה הפרטית שלי להיראות שפויה יחסית. את האהבה לכדורגל קיבלתי מהבית. התחלתי מלאהוד קבוצה ישראלית שאני לחלוטין נמנע מלכתוב את שמה, ואז ב-94 נדבקתי לארגנטינה (ובטיסטוטה במיוחד). רק אחרי שארגנטינה שברה את ליבי פעמיים (בפעם הראשונה האף של מראדונה ובפעם השנייה הרגל של ברקאמפ) התחלתי להתעניין בריאל. בשנה האחרונה הגשמתי חלום ועברתי לגור במדריד, מאז אני לא ממש מעכל שאני כמה תחנות מטרו מהמקדש. אני מתעניין באהדת כדורגל באופן כללי, ויש לי חיבה גדולה מאד לליגות נמוכות.
אנקדוטה קטנה - את הקלאסיקו של ה-5:0 שצירפו פה אני זוכר במיוחד (למרות שהיה לפני שאהדתי את ריאל). הייתי אצל דודים שלי שהיה להם כבלים, וכל הזמן צפיתי בערוץ 5 כי זה הדבר היחיד שהיה לראות (לא שהיום אני צרכן טלויזיה שהיא לא ספורט). אני זוכר בבירור שהמשחק הזה שודר באין ספור שידורים חוזרים בימים שאחרי. לדעתי סטוייצ׳קוב הורחק באותו משחק ואני זוכר שבאותו זמן חשבתי שהוא בכיין (וכנראה שלא טעיתי).
האמת שיצא לי לעקוב אחרי משחק שניים וכמובן אחרי התוצאות ופרגונים לעלי ודיא סבע. כל מי שאני מכיר שאוהד את הקבוצה כבר גוער בי להגיע למשחקים. אני עוד קצת בטראומה מחצי גמר גביע הטוטו מול בית"ר עם החמצת הפנדל של שכטר, אבל אולי הגיע הזמן לבקר.
היום כל דבר שקשור לבינה מלאכותית נקרא deep learning, אבל יש אלגוריתם דיי ישן למיטב זכרוני שהופך כל מחשב לשחקן איקס עיגול מושלם (מינימקס). העיקרון הוא לבנות עץ עם כל המצבים האפשרים, לשחקן הראשון יש 9 אפשרויות, לאחר מכן לכל אפשרות יש 8 אפשרויות (ענפים בעץ) של השחקן השני וכן הלאה. בגלל שבאיקס עיגול, בשונה משחמט, מרחב המצבים מצומצם מאוד אפילו לא צריך הרבה זיכרון כדי לשמור את כל העץ ועבור כל סיטואציה במשחק קל לחשב במהירות מה המהלך האופטימלי שצריך לבצע.
בשנה האחרונה הגשמתי חלום ועברתי לגור במדריד, מאז אני לא ממש מעכל שאני כמה תחנות מטרו מהמקדש.
אין סיבה שהוא ילמד אם אתה יכול מראש להכניס לו את כל האסטרטגיות האפשריות בקלות. אבל באופן עקרוני, אין בעיה לבנות את “עץ המצבים” תוך כדי תנועה. בהתחלה המחשב יבצע מהלכים רנדומלית, אבל הוא ישמור בזיכרון כל מהלך שהתבצע וכמובן את התוצאה הסופית של המשחק. בהתחלה הוא יפסיד כמה משחקים, אבל ככל שישחק יותר הוא בסוף יגיע למצב שבו יש לו בזיכרון את כל המצבים והתוצאות האפשריות…ואז יהיה שחקן מושלם.
שמי אורי, כבר לא זוכר ממתי בדיוק אוהד את ריאל מדריד, אבל בשלב מסוים הגעתי בעקבות השחקן האהוב עלי – רוברטו קרלוס (בסדר, גם ראול, תרגיעו). בכלל, ליצנים ברזילאים שנאמנים לתפקיד האמיתי של מגן שמאלי – לבלות בחצי המגרש של היריבה – תמיד עשו לי את זה.
פעמיים ראיתי משחק בברנבאו ופעמיים התבזיתי. הפסד 2:1 לוולנסיה כשקאניסרז משחק כדורעף ליד דגל הקרן באין מפריע, ראול מבקיע גול (הברנבאו נראה כמו הר געש מתפרץ כשראול מבקיע) וזידאן מחמיץ פנדל. ועוד ביזיון – 1:1 מול ליון והדחה נוספת משמינית גמר, כשכריסטיאנו שולח מבטים מזרי אימה כלפי היגוואין וקאקא שוכב רוב הזמן על הדשא ומנפנף בידיו בחוסר אונים. תמונות קשות. אני כמעט משוכנע שיש נגדי צו הרחקה מהברנבאו.
שמי דן ברקאי בן 26. אני הוא Colombian cowboy מהפורום הקודם.
כרגע לא עושה משהו ספציפי. מתנדנד בין הנדסת אלקטרוניקה לאדריכלות ועיצוב פנים. מת על חומרה של מחשבים והרכבתה.
התאהבתי בכדורגל? עדיין לא קרה. רונאלדיניו הוכיח לי שאפשר לראות את הדבר הזה בלי לסבול. מסי ממשיך את המורשת המופלאה ואין לי מושג מה יהיה אח"כ (כבר היום קשה לי לראות… )
עוקב אחרי הרבה ענפי ספורט. פוטבול (בני, גו פאטס!), כדורסל על כל סוגיו, טניס, אופני כביש ועוד.
אהלן, אני אורי, סטודנט שנה א’ למדעי המחשב בירושלים.
התחלתי לראות כדורגל בשנת 2002. בבית שלי אף אחד לא ממש התעניין בכדורגל, אבל לקראת הקיץ התחלתי לשמוע מברים בבית הספר כל מיני דיבורים על המונדיאל שמתקרב. ראיתי אצל חבר את חוברת “סופרגול” המיוחדת שהושקה בסוף העונה עם כל הנבחרות, וכמה עמודים מתוכה היו מוקדשים לאלופת אירופה הטרייה - ריאל מדריד. בין היתר תמונת סטילס מאותו וולה של זיזו עם הכיתוב “שער המאה”. אמרתי לעצמי שאת זה אני חייב לראות. הוידאו הזה הגדיר עבורי את הטעם האסתטי שלי בכדורגל. נדמה כאילו המהלך בוצע לפי כוריאוגרפיה שתוכננה מראש. עוד לפני שראיתי משחק שלם כבר ידעתי מהו “יפה” בכדורגל עבורי (גם השער וגם הגביע עם האוזניים הגדולות, שהיה ונשאר הגביע היפה בהיסטוריה לטעמי).
בין לבין גם שמעתי על נבחרת ברזיל, ועל אחד רונאלדו שחוזר מפציעה עם קוף גדול על הגב. עקבתי באדיקות אחרי זידאן (במעט ששיחק באותו מונדיאל), אבל רונאלדו קנה אותי מהמשחק הראשון של ברזיל. חשוב לציין שאני ארגנטינאי ככה שזה היה ממש חילול הקודש, אבל שמחתי מכל שער של הסלסאו ופי כמה בשערים של “אל גורדו”.
כשהקיץ נגמר והבנתי שצריך ‘לבחור’ קבוצה, הבחירה בה משחקים גם מלך המונדיאל וגם ההוא מהוולה היתה קלה. המשחק בברנבאו מול יונייטד הקסים אותי, אבל כמו רבים פה הטראומות הן שקשרו אותי באמת לקבוצה, כשהראשונה בתור היתה ההדחה מול יובה בחצי הגמר עם ההתעללות של נדבד בהלגרה והיירו.
שלום לכולם!
אני סארי בן 25 עוד חודש, סטודנט שנה שישית לרפואה.
התחלתי לצפות בכדורגל אי שם ב98,התאהבתי בנבחרת ברזיל ובמיוחד ברונאלדו הברזילאי, איך אפשר שלא להתאהב?
חשבתי לי דאז שהאהבה הכי גדולה שלי תהיה נבחרת ברזיל, עד שב 2002 הגיע אחד בשם זידאן ,במועדון קטן ,ריאל מדריד שמו ומאז זה סיפור אהבה,תוסיפו לזה שהאליל שלי הגיע לריאל עונה לאחר מכן ותקבלו סיפור הצלחה.
תשמעו, לא ציפיתי להיענות כזאת תוך 24 שעות. מבסוט עליכם, סחתיין!
אגב, ענייני אהדה וכאלה. האמת שראול הביא אותי לכדורגל אבל צ’אבי אלונסו זה האליל האמיתי שלי, השחקן האהוב עליי אי פעם. לא יודע איך להסביר, כנראה שבגלל שהתבגרתי ונכנס עמוק יותר הוא תפס את המקום. מתגעגע אליו ממש.
. שחמט זה לא 
)