משה? בטח שאני זוכר… הלוואי ויהיה לי זמן, עמוס בלימודים מעל הראש. כרגע מתכונן לכיפור, אאריך במוצאי החג. עד אז תהנו!
מה שבאמת חשוב זה שמי שנמצא כאן בכינוי אחר מזה שהיה בפורום הישן, שיזדהה 
פעם המנהלים היו מוחקים הודעות מהתרד הזה כזה כי הכתיבה לא מספיק איכותית
אנחנו עדיין מוחקים הודעות אבל תלוי היכן. יש תרדים שבהגדרה יותר נועדו לספאם (כמו זה) והיד יותר חופשית שם.
חח אני סתם צחקתי. אתם בסדר גמור
אני באמת מנסה להזכר… נראה לי שהייתי Colombian Cowboy.
לייק 1
אני זוכר אז אתה שכחת וחשבתי שאני “זקן השבט” חחח
אני נותן לליאור את הטייטל… הוא באמת עתיק
אאוצ’ כואב
שתיקה שווה זהב.
מישהו עדיין בקשר עם הבחור ההוא אוהד טוטנהאם ושחקן מנג’ר יותר פנאטי ממני? אם כן, שמישהו יזמין אותו לפה. מאוד אהבתי את הכתיבה שלו.
2 לייקים
היה אחד נולד לרוץ…
2 לייקים
נכון. מאוד אהבתי אותו ואת התיעוב הבריא שלו כלפי ברסה. אחלה בחור.
זה בתקופה שבה תיעוב כלפיי ברצלונה היה יכול להיות בריא, או לא בריא. עכשיו זה סתם כמו להיות אוהד הצלחות. רק להיפך.
3 לייקים
כאוהד אתלטי אני חושב שסוף סוף נתחיל להבין אחד את השני.
2 לייקים
אני חושב שאחרי כל כך הרבה מתנות שקיבלת מברצלונה בחינם , אז אם אתה מתעב את ברצלונה . יש לך בעיה מאוד גדולה של כפיות תודה.
אתה צריך לשים פסל של ברתומאו ורוסל בבית ולהתשחוות כל יום. לא לשנוא אותנו חחח
2 לייקים
אני מזמן לא שונא את ברסה, אני אפילו קצת מזדהה. אתה גם בטח יודע שאני מחשיב את ברטומאו לנשיא הכי טוב שהיה לנו.
אני פשוט מתגעגע לימים שזה היה כיף לריב אתכם בפורום העתיק אחרי כל מלחמת עולם בין אתלטי לברסה.
לייק 1
העיקר שתחזור לכתוב ותחזיר גם את האוהד השני, אני מתגעגע אליו. הוא תמיד ידע להטריל את ריאל בצורה הכי מצחיקה.
מזל שלא היה אכפת לכם ממה שאנחנו חושבים בזמן ששלחנו אתכם הביתה כל פעם שנפגשנו באלופות 
לייק 1
שלום לכולם, חוזר לפורום אחרי בערך עשור. נחמד לראות שהרוב עוד פה 
אלישע, מהנדס חשמל, אוהד ריאל מדריד.
בניגוד לרבים מחבריי פה, הסיפור שלי עם ריאל מתחיל בצורה מעט הפכפכה, וגם לא בגלל ראול 
.
ב-2001 אספתי בפעם הראשונה בחיים קלפי סופרגול, ודווקא את ברצלונה אספתי כמעט במלואה - קלפים של ריאל לא היו לאף-אחד שהכרתי (כנראה משום מה לא הגיעו ליישוב בו גרתי…). בעקבות זאת עקבתי קצת אחרי הקבוצה, והתלהבתי בעיקר מריבאלדו והשמאלית הקטלנית שלו. מבחינתי היוותה איום על השער מכל טווח ובכל רגע.
יום אחד בא אליי אחי הקטן עם איזה אס מקדונלדס (אם אני לא טועה), קצת שחוק, במדים שחורים-לבנים, ואמר לי: הבנתי שזה שחקן ממש טוב! לא כ’‘כ התייחסתי, אבל הדבקתי בחוברת.
ברקע, בתור בן לבית צרפתי לא כ’'כ חולה כדורגל, אבא בכל זאת דיבר על צרפת אלופת העולם+אירופה, ועל הכוכב שלה עם השם המוזר, זינדין זידאן. רק מאוחר יותר עשיתי את האחד פלוס אחד לאותו אס מקדונלדס שחוק.
לא בדיוק ברור לי איך, אבל מהרגע שראיתי את השחקן הזה נוגע בכדור בפעם הראשונה - התאהבתי. כל כדרור, כל מסירה, כל בעיטה, כל נגיעה - רק רציתי לראות עוד ועוד. לא הבנתי למה לא מוסרים לו את הכדור כל הזמן. מה, הם לא רוצים להנות מהפלא הזה כמוני? הם לא יודעים שהוא יעשה כל דבר שהם עושים יותר טוב מהם?
מפה הדרך לאהדת ריאל הייתה קצרה. הספקתי להתרגש מראול (וקסיאס) שתמיד נמצאים שם, להתלהב מהשמאלית של רוברטו (קרלוס יותר מזו של ריבאלדו…), להתעצבן מרונאלדו השמנמן שלא עושה מספיק ביחס למה שיכול, לצחוק ממיצ’ל סלגדו שטוחן את הקו בחירוף נפש ובחוסר תוחלת, ובעיקר - להתאהב בקבוצה.
משם, זה בעיקר היה מפח נפש מתמשך - של עשור בו לא עברנו את השמינית, ובעיקר עשור בו היריבה המושבעת (שבחיים מקבילים לא רחוקים בכלל, יכולתי להיות אוהד שלה!) בונה 2 קבוצות טובות יותר מזו שלנו:
פעם אחת ב-שקל תשעים עם ה"כוכבים" של הפיינליסטיות האפרוריות של גמר האלופות הקודם, האקס הזועם של הקבוצה שלנו, ורונאלדיניו אחד קטן-ענק.
ופעם שנייה עם אחת הקבוצות הגדולות אי פעם.
התסכול המתמשך הזה הוא גם מה שהביא אותי כנראה לפורום בפעם הראשונה, וגם כנראה מה שמחזיר אותי הפעם…
14 לייקים