תומך נלהב של שוברים שתיקה שבימים אלה עושים בית ספר לפרקליטות ומדגימים מדוע טוטאלפוטבול מתעכבים בפתיחת קפיטריה. תומך נלהב של הקרן החדשה לישראל וכל גרורותיה ולא שולל חרם על מוצרי ההתנחלויות. עוכר ישראל, בוגד, אוטואנטישמי וכן הלאה.
אבל הרבה לפני כל השיט הזה אמי אוהד נבחרת ארחנטינה כבן למשפחה ארגנטינאית גאה ואוהד בארסה (מקצת לפני שמסי הגיע) למרות שבבית שלי העדיפו תמיד את ריאל מדריד (מקצת אחרי שדי סטפאנו הגיע). בדיון הארגנטינאי אני בצד של ריבר אבל כבר שנים שאני לא בעניינים.
אני עובד כמנתח התנהגות עם ילדים אוטיסטים ויש לי אישה ושתי בנות מהממות ותקשורתיות מאוד (שאחת מהן מעטרת את תמונת הפרופיל שלי כאן) וגם הן כמיטב המסורת אוהדות בארסה ואפילו זכו לראות את מסי כובש ואת אינייסטה משחק (ונפצע).
אני מאוד מבסוט על המקום החדש ואשמח שיישמר אנרכי ככל האפשר. דילול אוכלוסיה מסוים בצד המדרידאי כאן לא יזיק אם שואלים אותי אבל אני סומך על זידאן שיעשה את העבודה.
עדיף לא לפתוח. ממש ממש עדיף. אני עדיין בוכה ומצטער על איבוד גאס, סטרטפורד ועוד המון אנגליים איכותיים במיוחד בגלל הדיון חסר התועלת שממילא לא משנה דעות של אף אחד.
קפיטריה זה נהדר כל עוד זה ברוח טובה. היו כמה ת’רדים מוצלחים שם. מאוד. הפוליטיקה ועוד זה מעבר לדבר נחמד ויותר האבקות בסגנון חופשי משהו. הייתי מוותר על זה, וחבל לי על כל השאר בקפיטריה שנפגע מזה.
כל עוד הפורום עדיין במתכונת קטנה באופן יחסי זה לא יהיה נורא, כי רוב המשתמשים פה נמצאים בקשרים של ידידות גם מחוץ לפורום. הבעיה תתחיל ברגע שיתחילו להכנס לפה משתמשים יותר חדשים . ואז המלחמות יתחילו.
בפורום הקודם היו שתי דיונים שתמיד גרמו בלאגן:
א. שיפוט ספרדי (“האנגלים” תמיד ידעו לא לריב סביב השיפוט)
ב. דיון על פוליטיקה וביטחון.
אתם רוצים לחזור לזה? למרות שאפשר לפתוח קפטיריה לייט. ללא נושאים מעוררי מחלוקת ובלי ימין ושמאל.
צריך ללמוד מטעויות. לא לחזור עליהם שוב.
קוראים לי אגלמה (השם הפרטי שמור בליבם של מי שכבר יודע אותו), אני פסיכותרפיסט ופסיכואנליטקאי. התחלתי לאהוד את בארסה עוד כשחשבתי שאהיה שחקן כדורגל! כלומר, מזמן.
סגנון הכתיבה שלי הוא פשוט: לקחת חומת לבנים מבוצרת, אטומה, חסומה! ולצייר עליה גרפיטי. כזה שהופך את החומה לדלת, מסתובבת.
אני אוהב שמסכימים איתי באופן שמחלץ מתוך מה שכתבתי דבר מה שכלל לא ידעתי שכתבתי. כך גם אני קורא!
השחקן האהוב עליי בכל הזמנים הוא רומאריו.
ולגבי הטוב בהיסטוריה (ההוא שמעטר את חותמתי), הוא מקור השראה לכל המילים שכתבתי בפורום הישן.
שמח להתכנס אל תוך פורום זה, של יודעי ח"ן, מיטיבי לכת ובקיצור: קולס…
הסיפור עם גאס הראה לי שזה לא פשוט איך שזה נשמע, ושבאופן לא מפתיע במיוחד, אנשים “מלמעלה” התערבו ועמדו לצד זה שהיה עם העמדות “הנכונות”.
ובגלל שסתימת פיות וחוסר יכולת להתמודד עם האמת וההיגיון היא לא הצד החזק של הצד “הנכון” ברגע שהדעות של הצד ההגיוני לא מתאימות לו, הייתי ממש מעדיף שלא ניכנס לבוץ הזה עוד פעם ולאבד משתמשים איכותיים.
ההפסד של גאס וסטרטפורד לא שווה את הדיונים המיותרים בפוליטיקה שלא משנים כלום בסופו של דבר.
אפשר לדבר על האם כדאי לפתוח דיוני פוליטיקה או לא, אבל אתה מבין שהודעות מהסוג הזה הן ממש מדרון חלקלק לריבים הורסי-פורום שנובעים מפוליטיקה, נכון? אמירות כמו “צד נכון” או הנחה סמויה שברור לך שרק אחד הצדדים הוא הגיוני (בינינו, בשני הצדדים יש כמה אנשים מאוד הגיוניים, לצד כמה מופרעים) - אני לא חושב שהן מכבדות במיוחד את הכותב שלהן, ויותר מזה - אני פשוט חושב שהן לא נכונות.
אני חושב שאם נחליט כן לקיים פה שיח פוליטי, הוא חייב לבוא ממקום של לנסות להקשיב אחד לשני, תחת ההנחה שכל האנשים שכותבים פה בפורום הם הגיוניים, ולכן שווה לנסות להבין את הרציונל מאחורי מה שהם אומרים (ואם לא מבינים - אז לשאול אותם).
אין דבר יותר מרתק מאשר לדבר עם מישהו שאתה מאוד מעריך את החשיבה שלו, לגלות שהוא הגיע למסקנה סופית הפוכה לגמרי משלך, ואז לנסות להבין יחד איפה הפערים בהנחות שלכם (שהרי שניכם עושים מעברים לוגיים נכונים, וכידוע הנחות + מעברים לוגיים = מסקנות).
