דעותיי רחוקות שנות אור מדעותיו של ליאור ויותר דומות לדעות של גאס ושאר האנגלופילים…אבל הסגנון שלהם, אוי הסגנון. לייזר וונאבי רק בלי השכל שלו.
אני בחיים לא אשכח איך היה דיון על צלילות אצלהם באנגלי והם החליטו שהצלילות הם המצאה דרום אמריקאית ושזה בגנים שלהם והשחקן האנגלי הוא טהור והוא בעצם למד את הצלילות מהדרום אמריקאים ושהם הרסו אותם. זה היה מביך.
מה אתה עושה בחיים? עובד בטלוויזיה ולומד תואר שני לתכנון עירוני
איזו קבוצה אתה אוהד? ברצלונה> ארגנטינה> בית"ר… זה הסדר, אבל לא לשכוח את פדרר וקונור מגרגור שיש להם מקום חם בלב
איך התחלת לאהוד את הקבוצה? היינו ארבעה חברי ילדות שחפרו על כדורגל, אני ושלושה ארגנטינאים (שפהכו אותי לארגנטינופיל עם השנים), אחד אהד את ריאל, אחד את אתלטי ומילאן והשלישי את יובה… השנה היתה 94 שבארסה קיבלה 4 בראש למילאן אבל ההייפ למשחק והסגל של בארסה הפך אותי למאמין.
מאז אפשר להגיד שהעוגנים היו רונלדו שגרם לי להתאהב בו והלך עם הלב שלי לאינטר תוך שנה, פפ וההולנדים עם הלוזריות ה"נצחית" לצד ההברקות של ריבלדו, רונלדיניו וצמיחת שחקני הבית (פויול, צ’אבי וכו’) וליאו מסי אחד שנברא בצילו של דייגו הוא זה שסופית נעל את ההתמכרות והקבעון הזה שלי בבארסה.
מקווה שהמקום הזה יזכיר יותר באופי שלו את הפורום הישן שממש אהבתי וקראתי בו איזה עשור לפני שהגבתי לפני כמה שנים, זה ממש נהיה משהו שמלווה את חיי שחושבים על זה…
שלום לכולם,
אני שי, בן 29, איש קבע (שגם היה סטודנט ממורמר באמצע הדרך)
אוהב כדורגל בזכות נבחרת ברזיל של 98’ ושונא מאז את זיזו…
התחלתי להתעניין בבארסה בזכות ריבאלדו והמספרת המפורסמת והתאהבתי לחלוטין בקבוצה עם הגעתו של הקוסם הברזילאי ועוד כמה רגעי רומנטיקה (זולים יותר ופחות).
אוהב מאוד כדורסל ומברך על ההזדמנות שהייתה לי לקום בבוקר ולראות את אלוהי הכדורסל בשיקגו ועל הזכות לראות את אלוהי הכדורגל משחק כיום. וגם עוקב אדוק של ה-UFC. פה ושם פוטבול ו…זהו בגדול.
שמח על ההגעה לפורום החדש, מקווה באמת שהמעבר מהפורום הישן שדעך ייצר כאן דיונים ברמה גבוהה.
שלום לכולם, שמי אלון מדינה
לא צריך לציין שאני אוהד מנצ’סטר…מנצ’סטר סיטי!!!
אני אוהד סיטי משנת 1976 וחוויתי לאורך חיי המון השפלות, עלבונות ואכזבות כאוהד ואני האחרון שאפשר לקרוא לו גלורי האנטר.
בכל אופן, הייתי לפני כחודש במנצ’סטר עם חבר שהוא בכלל אוהד יונייטד. שנה שעברה הייתי במשחק שלנו מול סאות’המפטון ונחלתי אכזבה עם תיקו 1-1…והפעם באתי לראות נצחון.
המשחק שנבחר הוא המשחק מול פיינורד, כשהזמנתי את הכרטיסים לא חלמתי בחלומות הכי ורודים שנגיע למשחק הזה עם כרטיס בכיס לשלב הבא ושהמשחק הזה יקבע רק את המיקום בבית (ראשון או שני).
לצערי זה היה בעוכריי כי ידעתי שזה יפגע באווירה במגרש ולא יהיה את הטירוף כמו שהיה במשחק מול נאפולי.
זה נתחיל עם מחיר טיסה מגוחך… 86€ להלוך ו120€ לחזור לאדם… נמשך עם כרטיס משחק במחיר של 40£ לחבר סיטיזנס והזמנתי סיור אצטדיון (14£ לאדם).
אגב-סיור אצטדיון, בשנה שעברה הייתי בסיור חודש לפני שהחליטו לשפץ אותו כך שהרווחתי את החדרי הלבשה והמנהרה הישנה שלנו והשנה רציתי לראות את השינוי שנעשה…מדהים!!!
הגענו בשלישי בלילה למנצ’סטר, לקחנו חדר במלון Clayton שליד השדה, למחרת הנהג שהסיע אותנו לתחנת רכבת אוהד שרוף שלנו שסיפר לנו שכדור המשחק שבו שיחק ברט טראוטמן השוער האגדי שלנו עם שבר בצוואר בגמר הגביע ב1956 נמצא אצלו אחרי שאביו הוריש לו אותו. הוא סיפר שהוא דחה הצעה למכור את הכדור לאוהד סיטי עשיר תמורת 6,000 פאונד.
ירדנו בפיקדילי וצעדנו עד שהגענו למלון היוקרתי Midland (מלון שמשרת לעיתים שחקנים חדשים שלנו עד שהם מקבלים דירה) והתחלנו לסייר בעיר שהתחילה באותו שבוע את שווקי חג המולד המקסימים… אני אהבתי את השוק הסמוך למלון שהיה בכיכר אלברט.
בעיר פגשנו קבוצות גדולות של אוהדי פיינורד שהשתלטו על פאבים ונתנו הצגה של שירה ודגלים שלא תבייש שום קבוצה אנגלית בחו"ל.
אחרי סיור קצר בארנדל (הקניון הגדול של מנצ’סטר) מיהרנו למתחם האצטדיון שם אמור היה להתחיל משחק הנוער שלנו מול המקבילה של פיינורד… כאן הבטחנו את המקום הראשון בבית והמשחק היה אמור להיות לפרוטוקול בלבד.
אמנם לא שילמתי כניסה למשחק מאחר ונרשמתי אליו כחבר סיטיזנס אך המשחק היה רע, נטול שערים, משעמם והתנהל ברובו תחת גשם שוטף.
אחרי המשחק הלכנו לפאב באוהדים הידוע מארי דיז… החבר זכה לטעום לראשונה בחייו צ’יפס אנד צ’יפס אצל טוני (אני לא אוכל דגים).ומשם הלכנו לאצטדיון…התמקנו ביציע מול קו האמצע (בקשה של החבר, אני העדפתי לשבת מאחורי השער ליד השרופים) האווירה ביציע היתה “ארסנלית” כמו במפגש חוג ברידג’- אוהדים בני 60 פלוס שבאים עם הנשים ומשוחחים על הא ועל דא שברקע במשחק ואני תוהה לעצמי…אלה היו החוליגאנים של שנות השבעים?
המשחק לא התעלה לרמה גבוהה והיה נטול שערים ואני כבר התחלתי לחשוש שקללה רובצת עלי.
הסוף ידוע-ראחים סטרינג הידוע בכינויו הישראלי “רחמים” הציל את הנסיעה שלי והביא לי ניצחון מתוק.
למחרת עשינו את סיור האצטדיון, אין לתאר את הפאר וההדר שהשיפוץ הביא לקבוצה… אני לא חושב שיש רמה כזו באף מקום אחר בעולם… עם זאת, קצת הרגשתי מרוחק כי אני רגיל לצניעות של המועדון… הפכנו למועדון מהשורה הראשונה בעולם… ובכל זאת… קצת חמיצות אופפת את ההרגשה שלי… אבל אני לא מתלונן.
אחרי הסיור נסענו לקניון ביזארי בשם “אפלקס” 4 קומות של קניון מוזר עם המון מבוכים , גרמי מדרגות שצצים בכל פינה וחנויות שמוכרות פריטי יד 2 חנויות של היפים, היפסטרים וכל מיני מוזרים מגיעים לשם.
הלכנו למוזיאון הכדורגל האנגלי וקינחנו במתנות לילדים בקניון הגדול כי למחרת טסים הביתה.
בערב האחרון הלכנו לcloud 23 שנמצא בקומה 23 של מלון הילטון, בית קפה ובר שמשקיף על כל העיר. כמה כייף להשקיף מלמעלה על כל העיר… ככה מרגישים אוהדי מנצ’סטר סיטי…
צריך למצוא בניין שמשקיף על כל אנגליה… כי זה מה שבאמת משקף את מצבנו.
היי, קובי בן 22 במקור מהמרכז אבל כרגע חי בהמבורג.
קורא תגובות בפורום של ריאל עוד מתקופת ספורטאנטר ואפילו גם יצא לי להיות באחד הטורנירים שניצחנו לפני 5-6 שנים או יותר .
האמת שאני קורא לעיתים די קרובות תגובות בפורומים השונים וחשבתי למה לא להשמיע את הקול שלי סוף סוף. אז שלום לכולם וHala Madrid
היי, אני אפי בן 28 וגר באפרת.
גייסו אותי לפה כדי לעזור לפתח ולקדם את הענפים האחרים, כאלה שלא כדורגל (עמכם הסליחה). אוהב כמעט כל ענף ספורט שיש, כדורגל אני רואה רק פעם ב-4 שנים. אתם תראו אותי פה הרבה אם תעקבו בשרשורים לענפים האחרים, ואם יש ענף שאתם אוהבים וחבר לכם אתם מוזמנים לפנות ונשתדל לפתוח גם אותו (יש לי קשרים בהנהלה).