כבוד
הליגה נגמרה, ריאל במרחק של משחק אחד מלעשות הסטוריה אירפאית ועוד יש מונדיאל בקיץ. יש מספיק סביות למה המשחק הזה לא באמת משנה לאף אחד. ככל הראה שבאופן רגיל המשחק הזה היה לפרוטוקול בלבד מצד שתי הקבוצות והיינו רואים את המחליפים עולים במטרה להוכיח את עצמם לקראת חלון ההעברות הקרוב. למרות כל הנאמר, זה לא צפוי לקרות. אומנם לא נשאר שום דבר בקופה עבור אף אחת מהשתיים, אך היוקרה, הכבוד והעובדה שלא מה הסיטואציה, או מה תכננת לעונה הזאת, דבר אחד בטוח- את המשחק הזה אסור להפסיד.
אם אשים את כל בילבולי המוח סביב הפאסיו, הטראש טוק וכ’ו בצד, אוכל להגיד שיש כאן מפגש בין שתי קבוצות על שכל אחת מהן ניגשת למשחקים מהסוג הזה באופן שונה. הואיל ורבנו דיי מכירים את מה שיש לברצלונה להציע, הפוסט הנוכחי ידבר יותר על היריבה בלבן. ריאל מדריד היא קבוצה שנוטה לשחק בגישה פשוטה. היא לא נוטה לשחק כדורגל מסובך מידי דרך משחק מסירות ובילד אפ, אלא היא משתמשת ביתרונות הבולטים של הסגל שלה בשביל להגיע למצבי הבקעה ולהכריע משחקים בכל סיטואציה. בעוד ברצלונה לדוגמא נוטה “להסתבך” דרך משחק בשטחים קטנים, ריאל מדריד עושה מה שהיא יכולה בשביל לייצר לעצמה שטחים רחבים אותם שחקני ההתקפה המהירים והפיזיים שלה (בייל, רונאלדו ואיסקו) נוטים לנצל ביתר קלות, או שימוש במרחב האווירי, בו לרוב הקבוצות קשה להתמודד נגד השחקנים הגבוהים של הבלאנקוס. כמובן שיש מצבים אחרים איתם ריאל מדריד מוצאת את הרשת, בין אם מדובר בבעיטות מרחוק (8 בליגה), בעיטות חופשיות ישירות ( 2 בליגה), פנדלים (7 בליגה) או קרנות (13 בליגה), אבל זה לא משתווה לרוב המהלכים הסטנדרטיים של הקבוצה בהם הקבוצה מייצרת יתרון מספרי בעמצאות המהירות באגפים וסיומת עם כדור רוחב לאיזור הרחבה, או הרמות לתוך הרחבה, שאותם מצבים מסתכמים ב 72 שערים בלה ליגה. למעשה, ריאל מדריד ברוב הזמן לא מחזיקה בצורך ממשי בשחקן מוביל כדור במרכז המגרש (תפקיד אותו לפעמים איסקו לוקח), אלא מסתפקת לרוב באגפים מהירים עם תמיכת המגינים, קישור יעיל ברמה הדפנסיבית, והכוונת המשחק ביציאה קדימה וכמובן רגל מסיימת. אחד השינויים המהותיים בקבוצה הוא כמובן שינוי התפקוד של רונאלדו בזמן המשחק, והמעבר המבריק בתפקוד שלו מווינגר שמבוסס בעיקר על מהירות וכח מתפרץ, לחלוץ מטרה בו הכוח הפיזי, הזינוק, כוח הבעיטה וכמובן הקילריות שלו באה לידי ביטוי בחלקים נרחבים יותר במשחק ובעונה כולה.
בכנות אומר שהגישה הטקטית להתקפות של הקבוצה היא לא החלק המרגש ברמה המערכתית, שכן זידאן (בדומה לוואלוורדה) מקבל המון משחקני ההתקפה המצויינים שלו שיודעים לנצל מצבים (איסקו, רונאלדו, בייל, אסנסיו, או בקיצור- כולם חוץ מבנזמה), עם נתונים פיזיים מצויינים. מה שזידאן כן יודע להביא לכדי שלמות הוא המוטיבציה הגבוהה אותה הוא מצליח לשמר בקרב השחקנים במשך כמעט כל העונה, ומעל סרגל המאמצים שלו שמוכיח את עצמו עונה אחרי עונה בעיקר בזירה האירופאית. ריאל מדריד בשנה השלישית ברציפות מגיעה לשלב הרבע, החצי וככל הנראה הגמר בכושר הטוב ביותר, וזאת זכות חלוקת הדקות והרוטציות שהוכיחה את עצמה בעיקר בעונה שעברה, בעוד לריאל היה את אחד הספסלים הטובים ביותר בעולם, עם שחקנים שיכלו להכריע משחקים ברגעים בהם הכוכבים הגדולים לא היו זמינים. המצב בליגה של ריאל העונה הוא כמובן פועל יוצא של סרגל המאמצים של זיאדן, יחד עם ספסל נחות באופן יחסית לשנים קודמות.
קצת על התפקוד המערכתי של ריאל מדריד:
קצת על התפקוד של רונאלדו ושינוי הדינמיקה בהתקפה:
בעוד מדריד מגיעה בכושר טוב יחסית, ברצלונה אפשר לומר שבמצב ההפוך. השחקנים תשושים מהיעדר רוטציות, עם הראש בעיקר במונדיאל, כשכל מה שנשאר לקבוצה הוא עוד משחק אחד על הכבוד. בהמשך נראה מי בדיוק זומן למשחק, אבל אני באמת תוהה באופן אישי מה מחזיק את השחקנים של ברצלונה להמשיך את הריצה לעוד משחק אחד. ככל הנראה, היוקרה סביב הקלאסיקו, היא כנראה תהיה זו שתניע את הגלגלים לעוד מפגש בין ענקיות הכדורגל הספרדי.
