1. עונה זו עמדה בציפיות? תלוי באיזה תחום של ציפיות מדובר. מבחינת תוצאות סופיות? העונה הזו לא עמדה בציפיות, אלא התעלתה עליהן, ובגדול. תשוו בין ההרגשה שהייתה לאחר הסופר-קופה, לדאבל, אחרי אליפות שנלקחה כמה מחזורים לסיום. מבחינת מבחן התוצאה, לא רואה שום דרך אחרת להגדיר את העונה הזו חוץ מהצלחה גדולה.
מבחינת הדרך? פחות. לא נכנס, לפחות לא בסעיף זה, לסיבות למה ולמי אשם או לא אשם, אבל יש הרבה דברים שהייתי משנה, בייחוד בחצי השני של העונה.
2. השחקן השני המצטיין של העונה?(נסו להיות מקוריים בבקשה, מסי מחוץ לבחירה) - אומטיטי פתח את העונה נפלא, שיתוף הפעולה של אלבה עם מסי קפץ כמה וכמה מדרגות למעלה, בוסקטס היה מעולה וראקיטיץ’ העלה רמה. אבל יש שחקן אחד שהיה מעל כולם - מארק אנדרה טר-שטגן.
הפוטנציאל תמיד היה שם, היכולת לא הייתה מוטלת בספק (לפחות מבחינתי), אבל מה שהשתנה הכי הרבה העונה, זו הבגרות והמיקום. עד העונה היה ניתן לחשוד בו בהתנשאות, וזלזול, עקב כדרורים מרובים. העונה הם נעלמו, לחלוטין, והבחור התבגר בענק.
בפן המקצועי, השיפור הכי גדול אצל הגרמני הוא המיקום. לא זינוקים חתוליים, לא אינסטינקטים הזויים, נטו מיקום. הרבה מאוד מהעצירות שלו העונה היו “פשוטות”, רק בגלל שהוא ידע בדיוק איפה לעמוד, כדי למקסם את הסיכוי להצלה.
עכשיו רק צריך לשמור עליו, ויש לנו שוער לשנים קדימה.
3. שחקן שאיכזב אותכם? האמת שאין שחקן שבאופן מובהק איכזב אותי. מדאולופאו מראש לא היו לי ציפיות, לסמדו יש את העניין הזה של העונה הראשונה שאולי, ואולי לא, מכפר על הרבה בעיות שנראו אצלו השנה. אולי אולי אומטיטי, שלא ברור מה גרם לירידה ברמה שלו - ענייני החוזה, או דברים אחרים שאנחנו לא מודעים לגביהם.
4.מעמד המאמן ? הצליח או נכשל? או באמצע? ואם לדעתכם הוא נכשל, מי הייתם רוצים במקומו (ריאלי לא ברמה של פנטזיה) - אחזור לסעיף הראשון - מבחינת תוצאות, חוץ ממשחק אחד, הוא הצליח מעבר לציפיות שלי, הרבה מעבר. לא, לא בגלל שיא משחקים ללא הפסד, אלא בגלל שהוא התחיל עם קבוצה בעייתית, אחרי קיץ מוזר, אחרי עזיבה של שחקן בקאליבר של ניימאר, הפציעה של דמבלה אחרי משחק וחצי, ועם הנהלה כזו, והביא דאבל. גם לו, מבחינתי, עדיין ניתנת עונת חסד, של לימוד המערכת, לפני שיהיה אפשר לשפוט את ההחלטות שלו בצורה הרבה יותר מועילה. יש דברים שמאמן מבחוץ, בעונתו הראשונה, אולי לא יכול לעשות, ויהיה יותר הגיוני לתת לו עוד “הזדמנות” בעונה הבאה, כדי לגבש דעה קצת יותר מבוססת לגביו.
לכן, אחכה בענייני האשמות בהקשר לאי שיתוף הצעירים וסגנון המשחק. אולי אני אופטימיסט חסר תקנה (ואני לא, אבל נגיד), אבל אני מעדיף לחכות לעונה הבאה על מנת לשפוט אותו יותר ביסודיות בהקשר לנושאים אלו.
החלק בו, מבחינתי, ואלוורדה כשל, הוא עניין חלוקת העומס/סרגל המאמצים. בעונה רגילה, קל וחומר בעונה בה האליפות מוכרעת יחסית מוקדם - היה מקום להרבה יותר מנוחות ורוטציות, בטח ובטח לשחקנים הבכירים. לא רואה סיבה למה פאקו אלקסר לא שיחק יותר, במיוחד לאור החודשים הראשונים של סוארס, בהם הוא היה הצל של עצמו. לא רואה סיבה למה ורמאלן ומינה אפילו לא נוסו, מידי פעם, במשחקים שעל הנייר היו קלים יותר. שלא נדבר על דניס סוארס. מבחינתי זה אפילו לא נוגע לעניין שיתוף הצעירים/שחקני הבית, זה נטו עניין של חלוקת העומס, והבנה שעונה זה מרתון, שמורכב מכמה ספרינטים. מותר לאבד נקודות, ולהרוויח משחקים ושחקנים, לעתיד. לפעמים זה אפילו עדיף.
5. הנהלה וצוות רכש מקצועי- האם ratface aka ברתומאו וחבריו עושים עבודה טובה? (כמו שאתם שמים לב אני לא מנסה להיות אובקטיבי כלפי החלאות) אתה רוצה תשובה אמיתית? אז למה כינויים? למה ניסוחים כאלו?
6. מעמד הלה מאסיה מול הקבוצה הבוגרת- מה דעתכם בקשר לשילוב בוגרים העונה? ציפיות לשנה הבאה? ובכלל האם זה בכלל משנה לכם? העונה, ואין אפשרות להתחמק מזה, לא היה שילוב של צעירים/שחקני בית. נקודה.
מהם ציפיותיי בעונה הבאה? שלוואלוורדה יהיה טייייפה יותר כוח, ושכל הדיבורים על בוסקטס ג’וניור, אלנייה ודניס סוארס הם לא לשווא. אני מאמין שהם לא יזכו להרכב פותח בקלאסיקו, אבל אני כן מצפה ללפחות חלוקה יותר רצינית של דקות בין שחקני הסגל, כך שיתאפשר גם לשחקנים ה"נחותים" יותר לראות קצת דשא, ולהתפתח. השלד, שעוד נשאר, הולך ומזדקן, ולא כל השחקנים יוכלו להמשיך עם כמות הדקות הנוכחית שהם משחקים בשנה.
האם זה משנה לי? ברור שכן. בעולם אוטופי, אני רואה 11 שחקני בית בהרכב, בכל משחק, ועוד 12 מחכים להזדמנות. אבל אני גם מבין שזה לא ככה, ולא יכול להיות ככה, לפחות לא בעתיד הקרוב. לא תחת ההנהלה הזו, לא בתרבות הנוכחית, ולא בברצלונה “אם אנחנו לא זוכים בטראבל זה ביזיון” הנוכחית.
7. צורת משחק - האם ה4-4-2 של ואלורדה השנה זה רק אילוץ או תורת עולמו? שילוב של השניים. אני חושב שזה התחיל באילוץ, והמשיך כ"דרך חיים". שוב, זה עוד אחד מהדברים שאבחן אותו לגביהם בעונה הבאה, כאשר יהיה לו סגל קצת יותר ברור, וללא בלת"מים כמו פציעות קשות אחרי מספר משחקים מועט (חמסה חמסה חמסה, מלח מים מלח מים).
8. שער העונה? יש לא מעט, ובמשחק האחרון קוטיניו סיפק לנו אפילו עוד מועמד. אבל מבחינת דברים שהם מעבר ליופי אובייקטיבי - אינייסטה בגמר הגביע.
9.המשחק המהנה של העונה? יובנטוס, הקלאסיקו הראשון (בליגה, כמובן), הגמר מול סביליה.
10. משחק מאכזב? מוריד את הפסילה שלך, וכן רושם את רומא. בגלל שאני חושב שהרבה יותר מידי מההאשמות בהקשר למשחק הזה הולכות למאמן, ולא לשחקנים.
11. איפה צריכים להתחזק? באיזה שחקנים? שחקנים שצריכים לעזוב? (דמבלה להשאלה, או למכור את סוארז עכשיו) - קטונתי, ואני לא יודע לתת רעיונות לרכש מבחינת שמות, אבל קשר זה חובה, בלם שלישי שאולי יערער קצת על מעמדם של פיקה ואומטיטי (ואולי זה גם יעשה להם טוב) במקומו של ורמאלן. מגן ימני בנוסף לסמדו, קשר אחורי בנוסף לבוסקטס.
לא נכנס כאן, כרגע, למאיפה השחקנים האלה יגיעו - רכש חיצוני או שחקני בית שמועלים לקבוצה הראשונה.
גומש, פאוליניו, וידאל ו-וורמאלן החוצה. לגביי סאמפר? לא יודע. עוד לא יודע מה אני חושב לגביו.
סוארס, מבחינתי, הוא אניגמה. מגיעים לו כל הסופרלטיבים שבעולם, ואני כל פעם נפעם מהמחוייבות וההשקעה שלו. אבל מבחינה ריאלית? לא בטוח שאפשר לסמוך על זה שלא יהיו לו עוד כמה חודשי נפל, כמו בתחילת העונה הזו, ובטוח שהוא צריך לרדת קצת בכמות הדקות. איך גריזמן ישתלב בכל הסיפור הזה? ניאלץ לחכות ולראות.
12. האם אתם רואים בעצמכם קרויפסטה? או שזה לא משנה לכם צורת המשחק וערכים? אלא אך ורק תארים? לא מבין איך זה קשור לדיון של סיכום עונה. זה נושא שיותר מתאים לת’רד משלו.
אבל על קצה המזלג? כרגיל אגיד - לא רק שזה לא נכון לחלק את העולם לשחור ולבן, זה גם מטומטם. לא תמיד הכל עובד עם “או שאתה קרויפיסטה, או שאתה אך ורק בעד תארים ולא איכפת לך מצורת המשחק וערכים”. דברים משתנים, העולם משתנה, וזה ממש לא נושא לדיון בשאלה אחת מתוך 13.
13. ציפיות לעונה הבאה? תארים, תארים ותארים. ועכשיו ברצינות, ולא בהכרח לפי סדר חשיבות - חלוקת דקות יותר מועילה ויעילה, טיפוח שחקנים, טיפוח צורת משחק, בריאות, התנהלות כלכלית טיפה יותר בריאה (או טיפה פחות מפגרת), הצלחה בתימרון בין דמבלה, גריזמן, סוארס, קוטיניו ומסי, משחקים מהנים, ואוהדים שפויים. אה…וכמובן תארים.
