המונדיאל הזה התחיל גרוע מאוד בשלב הבתים, כבר התחלנו כולם עם גינויי סרק ‘המונדיאל הגרוע ביותר’ ועוד ועוד, אבל הדרמה הולכת ומשתבחת, לא ציפיתי לכזה טירוף במחזור הסיום בבית הזה. איזה ברוך של מקסיקו במחזור הסיום, חטא היוהרה וייתכן והעונש יהיה תקרת הזכוכית בשמינית הגמר, כרגיל, עם משחק נגד ברזיל.
מצד אחד אני שמח שאין גרמניה-ברזיל - יום שני זה יום של עבודה, וגרמניה קטסטרופה. מצד שני, זה משחק שגורם לך לפרפרים בבטן עם שני זכרונות כל-כך מנוגדים - רונאלדו מצד אחד ב-2002 וההתעללות הגרמנית ב-2014.
לא ראיתי את המשחקים אבל התעדכנתי בלייב, ובכל-מקרה אני חייב להגיד: לא משנה מה קרה, גם אם גרמניה הייתה שוכבת על השער ולא כובשת והייתה סובלת ממזל רע, וזה לא המצב - אין תירוצים. גרמניה לא רק שלא למדה ממקרי העבר - 3 פעמים שאלופה מכהנת מודחת בשלב הבתים - אני חושב שהיה לה בית מאתגר אבל לא קשה כמו לספרד ב-2014 ומעבר לכך - הם לא למדו את הלקח. וגרמניה היחידה מבין המודחות שהצליחה לנצח במחזור השני של שלב הבתים, בהשוואה לצרפת(תיקו מאופס עם אורוגוואי), לאיטליה(תיקו 1:1 עם ניו-זילנד), ולספרד(הפסד 2:0 לצ’ילה). לא מצליח להבין על מה ולמה קדירה ואוזיל חזרו להרכב, הקיבעון הרג את גרמניה.
זה הפיאסקו הראשון של גרמניה תחת לאב, הם לא נכשלו עד עכשיו באף טורניר והוא לנצח ייזכר כמי שזכה במונדיאל ב-2014 ואימן פרק זמן מטורף בנבחרת, אבל לדעתי זה הזמן להיפרד.
נוייר הוא שחקן שדה בנשמה שכבול לשער. תמיד מחפש סיבה למסיבה/לכדרור. חד משמעית מיותר היה להיות בשליש של קוריאה שלא במצב נייח. הסיכוי אמנם היה קטן בכל מקרה, אבל לא כל כך בהתחשב בתרחישים שראינו בשנתיים האחרונות. חבל מאוד
וכתב הגנה לטוני: הוא הוציא את הכדור מהרגל של דרום קוריאני אחד בתיבת החמש. מה לעשות שהכדור נקרה בדרכו של דרום קוריאני אחר…
במהלך מונדיאל 2010 אמרתי שאני כבר לא מאמין כל כך בגרמנים, ובמיוחד במנטליות שלהם. כל הדיבורים על “מכונה” כבר לא רלוונטים, וזה עוד נכון לפני הטורניר הנוכחי. נבחרת גרמניה של שנות ה-2000 היא אולי מכונה, אך רק כאשר הדברים מתחברים להם מההתחלה-- רביעיה נגד פורטוגל ושביעייה על הראש של המארחת ברזיל הן רק דוגמאות לכך. כאשר המשחק מתחיל טוב מבחינתם, הם בלתי ניתנים לעצירה.
מצד שני, כאשר הדברים לא עובדים טוב בתחילת המשחק, הגרמנים לרוב נראים רע מאוד. הגרמנים של שנות ה-2000 לא מסוגלים לבוא עם תוכנית משחק חלופית (ואולי דווקא זה אומר שהם מכונה, כי אין להם דרך אחרת?!).
הנה תוצאות המשחקים בהפסדים שלהם בשנות ה-2000:
2002: 2-0
2004: 2-1
2006: 2-0
2008: 1-0
2010: 1-0
2012: 2-1
2016: 1-1 (הוכרע בפנדלים)
2018: 0-2
3 שערים בלבד ב-8 ההפסדים האחרונים שלהם.
לזכותם יאמר שאיכשהו הצליחו לנצח ביום שבת, אבל אתה יכול בקלות לראות קבוצה חסרת אונים. אין כמובן ציפיה שקבוצות יפסידו 5-4, אבל חוסר האונים של הגרמנים במשחקים אלה בולט מאוד לעין.
סמר, מצד שני אתה לוקח הפסדים, אם באותם הפסדים היה נגמר 3-2 ולא 1-0 אז היית מציין את ההגנה שלא עובדת טוב.
כשאתה לוקח הפסד אז או שלא כבשת מספיק או שחטפת יותר מידי, ככה או ככה זה היה הפסד כך שספגת יותר משכבשת.
גרמניה הייתה מכונה, שיחקה מאוד יפה מאז 2002 (לא בטורניר הזה) ובכללי אחת מהנבחרות האטרקטיביות, בניגוד לספרד למשל (של 2010 עד היום).
ההפסד הוא בגלל הקיבעון, מה שהפסיד לספרד את המונדיאל והיורו האחרונים, נבחרת חייבת לדעת לרענן כשצריך, לדעת לוותר על שחקנים שעבר זמנם. ואולי הכי חשוב לא להשאר מקובעת לסגנון!
את זה אני אומר גם על ספרד, סגנון צריך להתאים לשחקנים הקיימים, סגנון שעבד עם קלוזה ושוויינשטייגר לאו דווקא יעבוד עם חדירה וורנר, לדעת לוותר על מולר שלא פוגע כבר שנה.
אני חושב שנוייר לא אשם בכלל בהפסד, גם הוא היה בסדר גמור ושום שער לא באשמתו, אך ההתעקשות עליו מסמלת קיבעון, מסמלת את העובדה שמי שהיה השוער השני הכי טוב בעולם השנה (אחרי דה חאה) לא משחק, ושההרכב לא נקבע לפי למי מגיע אלא לפי למי לאב רגיל.
מאמן צריך לדעת מתי ללכת עם ההרכב שלו עד הסוף ולהאמין בו, ומתי לדעת לוותר ולשנות, לצערי אני רואה יותר מידי מאמנים שלא רואים את הכתובת שעל הקיר ומחכים לכשלון. לפעמים תצליח לסחוט מהקיים עוד טיפה, אבל למה בכלל לנסות? זה נידון לכשלון וגם אם זה לא ייכשל ככל הנראה החדש היה מצליח לא פחות, וגם היית דואג לעתיד.
להאשים אותו בהפסד זה מוגזם. אני רק האשמתי בקבירת הסיכויון שהיה למהפך.
השער השני סופר דופר באשמתו.
גם עלה בלי קשר עמוק לחצי של היריבה וגם איבד כדור בדריבל.
Gev
אוהדי ברצלונה ואני מכליל בכוונה פה, הם סופר בועתיים ופאנבויז של השוער המצוין טר שטגן, הם לא יסלחו לנוייר על זה שהוא פתח ולא טר שטגן. ולכן הם ינסו להפוך את נוייר לשעיר לעזאזל הניצחי שלהם …
דרך אגב, דה חאה הוא שוער מצוין, אבל בשום מצב הוא לא השוער הטוב בעולם . וזה לא משנה כמה אנגלופילים יטענו את זה.
כל כמה שאני אוהב את טר-שטגן, וכאוהד בועה הייתי רוצה לראות אותו פותח בין הקורות, לרגע לא היו לי טענות ליוגי שהוא נתן את המפתחות לנויר. דווקא בעמדת השוער אני פחות מתרגש מעניינים של גיל ו"שיא" בקריירה, כי אצל שוערים זה משהו מנטאלי הרבה יותר מאשר גופני. לכן גם זה שלא שיחק בגלל פציעה, עדיין לא מוריד מערכו כמו שהיה קורה עם שחקן שדה שלא שיחק חצי עונה.
סיכום שלב הבתים
בגדול - הכדורגל הולך ומשתפר, המחזור האחרון לא אכזב מבחינת הדרמות, נבחרות צנועות כמו מרוקו ואיראן שיחקו לא רע בכלל, אני מחכה שגם הגדולות יעבירו הילוך. ה-VAR ומס’ הפנדלים בכלליות - טעון שיפור, כמו גם הסיקור התקשורתי ברוב האתרים\טלויזיה. האלופה: ריאל מדריד[סתם].
הנבחרת המצטיינת: קרואטיה
הסוס השחור: קרואטיה\דנמרק
הנבחרת המאכזבת: גרמניה - לא ציפיתי שתודח כל-כך מהר| ספרד - יותר מדי תחת ופחות מדיי כדורגל נגד יריבות דלות.
לוטות בערפל: צרפת - לא קרובה למימוש הפוטנציאל, אבל איכותית| בלגיה - האם השנה זה יסתדר?
כבר לא שנואה: נבחרת אנגליה - נטולת פוזה, ובעיקר בגלל הארי קיין והמאמן.
השחקן המעצבן: ניימאר, ללא ספק.
השחקן המצטיין: לוקה מודריץ’.
השחקן המאכזב: דויד דה-חאה, אנטואן גריזמן, תומאס מולר, סרחיו ראמוס
השער הכי יפה: כריסטיאנו רונאלדו נגד ספרד בכדור חופשי.
הבדיחה והקוריוז: ארגנטינה-סמפאולי-מראדונה| וגם: איראן חוגגת שנה שלמה בערך אחרי שהשופט ביטל את השער נגד ספרד.
נבחרת שלב הבתים: שמייכל(דנמרק)| מונייה(בלגיה), מיראנדה(ברזיל), חימנס(אורווגואי), רודריגס(שוויץ)| לוקה מודריץ’(קרואטיה), פיליפה קוטיניו(ברזיל), לוסאנו(מקסיקו)| כריסטיאנו רונאלדו(פורטוגל), הארי קיין(אנגליה) ורומולו לוקאקו(בלגיה).
המטרה - לא יותר משני שחקנים מנבחרת אחת, ואם אפשר כמה שיותר, ובבחירה הזו יש לא פחות מתשע נבחרות שונות.
שחקני הספסל: הוגו לוריס(צרפת), ג’ון סטונס(אנגליה), קאנטה(צרפת), דניס צ’רישב(רוסיה), דייגו קוסטה(ספרד).
הייתי הולך על קוטיניו, שבמו רגליו הביא לברזיל את כל 7 הנקודות שלה. גם רונאלדו, בשני המשחקים הראשונים.
לגבי דיון השוערים:
רק מצפייה, שלושתם ענקיים. טר שטגן הביא לבארסה לא מעט נקודות העונה; דה חאה במונדיאל בינוני אבל הוא ענק ביונייטד, זכור לי בעיקר המשחק הראשון מול סביליה.
מה שכן, לשוערים באתלטי ובבארסה “קל” להיות טובים. בראבו דפק מספרים מטורפים שם, ובמדי סיטי נראה כמו ליצן. קורטואה (להבדיל כמובן) לא כ"כ מזכיר את החומה שהיה באתלטי.
קראתי לפני כמה ימים טור של אביעד פוקהונטס (או משהו כזה… לא זוכר בדיוק את שמו), שהשתפך על איכות הכדורגל במונדיאל ואפילו כינה אותו “מונדיאל היסטורי”.
כל הנבחרות “הגדולות” עד כה רחוקות מלהרשים, בלשון המעטה. קרואטיה היחידה שהגיעה למונדיאל (לוקה מודריץ’ שולתתטטט!), אך שמה עדיין לא מתגלגל על הלשון באופן טבעי עם ספרד, גרמניה, צרפת, פורטוגל, ברזיל או ארגנטינה. אני לא זוכר מונדיאל כה חלש של הגדולות, ומבחינה זו אולי באמת מדובר במונדיאל היסטורי…
האם זה נובע מצמצום פערים עם הקטנות? האם הן שכללו את יכולותיהן להצר את צעדי הגדולות? האם האשמה רובצת לפתחם של מאמנים פחדנים/מקובעים/הזויים (דשאן, יוגי, סמפאולי)? או שמא הכוכבים פשוט מרוטים לאחר עוד עונה עמוסה לעייפה? תהא הסיבה אשר תהא, דרמות בהחלט יש, אבל כדורגל גדול (אפילו בסטנדרטים הנמוכים של כדורגל נבחרות) אין.
אני חושב שהתכונת לאביעד פוהורילס. (למרות שקרעת אותי מצחוק ).
זה עניין של טעם וריח, מבחינתי, אחרי התחלה מגומגמת זה המונדיאל הכי מהנה שיצא לי לראות מאז שהתחלתי לצפות במונדיאלים. (מאיטליה 90). רק חבל שארגנטינה מתעקשת לאמלל אותי ולהרוס לי כל דקה של הנאה במונדיאל.
גם אני נהנה, אבל הכדורגל הוא ברמה של טורנירי אימון שקבוצות עושות בקיץ בפינות נידחות בעולם (שגם מהם אני איכשהו נהנה). זה ככה מאז מונדיאל 98 לתחושתי והפערים התרחבו נוכח הקפיצה ברמה של בארסה, בעקבותיה ריאל ובעקבותיהן כל ליגת האלופות.
רמת ההגנות לא רעה, אולי בגלל שקל יותר לגבש הגנה קבוצתית פסיבית טובה. אבל ההתקפות איטיות, לא מתואמות, ללא הצטרפות של מספיק שחקנים וכו’. חלק מזה נובע אולי מלחץ ומפחד מהפסד בטורניר כל כך קצר, כי במוקדמות זה נראה יותר טוב.
זה לא רק חוסר תיאום, פחד מהפסד בטורניר נוקאאוט קצר ושאר הדברים שאנחנו רגיים לדבר עליהם. כלומר זה גם, אבל לא רק.
אם פעם הנבחרות היו מאגדות את הכוכבים הגדולים בעולם של המועדונים הגדולים בעולם - היום המועדונים בגדולים מאחדים את הכוכבים הגדולים של הנבחרות השונות.
רמת כדורגל הקבוצות עלתה בקצב מאוד גבוה בעשור האחרון (אם כי מרגיש לי שהיא ירדה בשנתיים האחרונות), עם כסף גדול שאפשר לבנות פרוייקטים שאפתניים וכדורגל הנבחרות פשוט נשאר לעמוד במקום.
אני חושב שהvar אמור לשפר את המצב של השערים.
עצם זה ששחקני הגנה מבינים שהם יותר בפיכוח ולא יכולים לעשות הכל כל עוד השופט לא רואה יקל על ההתקפה.
מה שכן אני רואה במונדיאל (ולא רק) גישה בה קבוצות קטנות פשוט מכסחות את הגדולות וזה לא מקבל מספיק מענה מהשיפוט. הרי אולי על כמה עבירות גבוליות השופט יוציא צהוב, אבל כשיש כבר צהוב השופט לעתים מאוד נדירות יוציא צהוב שני על עבירת צהוב גבולית, אפילו אם קרתה יותר מפעם אחת.
במונדיאל זה גם קל יחסית כי מה הסיכוי שב3 משחקים שחקן יקבל 2 צהובים? ואז זה מתנקה.
דרך הפתרון לדעתי צריכה להיות בהסברה לשופטים על לא לפחד לשלוף כרטיסים.
אני לא אוהב את המושג “עבירה טובה”. עבירה זו דרך לא חוקית לעצור שחקן. זה כמו להחמיא לשחקן שעשה הצגה ועבד על השופט.
האמירה לא מכוונה את הכדורגל להפוך לגולף, זה בסדר אגרסיביות, אבל עניין העבירות המכוונות יוצא משליטה ובלא מעט משחקים אין משחק כי כל התקפה טובה נעצרת בעבירה מכוונת.
