דווקא אני חושב שלוקאקו וצ׳לסי היו שידוך מעולה בתאוריה. הוא גם פתח את העונה ההיא נהדר. דברים אחרים שאינם בהכרח קשורים לכדורגל מנעו ממנו להצליח.
וורנר, כמו כל שחקן התקפה, מצליח יותר בליגה הגרמנית הפתוחה מאשר באנגלית הקשוחה, לא חושב שיש פה משהו ייחודי לצ׳לסי, כמעט כל שחקן התקפה שעבר מגרמניה לאנגליה או ספרד נחלש: וורנר, דמבלה, סאנצ׳ו, אובמיאנג, יוביץ…
אפילו להאברץ שנחשב הצלחה לקח הרבה זמן להשתלב ועדיין אפילו הוא לא הצליח לשחזר את המספרים שלו מגרמניה.
התופעה האמיתית היא כשלון שחקני התקפה מהליגה הגרמנית בליגות הספרדית והאנגלית. לא היותה של צ׳לסי בית קברות לחלוצים.
את כל מה שהיה לפני טוכל אני גם פחות מחשיב כי היה מדובר בקבוצה שונה גם בצורת המשחק וגם בסדר הגודל (מקבוצה שמתפללת לטופ 4 לקבוצה שזכתה באלופות).
אם בכל זאת נסתכל על תקופת טרופ טוכל, עם כמה שהיא לא מרשימה אני חושב שאברהם ומוראטה לא היו כשלונות (ביחס לעצמם), הכדורגל הטוב ביותר של שניהם היה בצ׳לסי.
אם נלך עוד אחורה אז נגיע לקוסטה שמאוד הצליח שם, ולפניו היה את דרוגבה…
לדעתי כרגע עדיין הכל מקרי בנושא וחוסר ההצלחה של שני השחקנים הללו בצ׳לסי לאו דווקא קשור לצ׳לסי.
דורטמונד:
עונת 15-16: 39 שערים ו12 בישולים (51 שערים ובישולים)
עונת 16-17: 40 שערים ו5 בישולים (45 שערים ובישולים)
ארסנל:
עונת 18-19: 31 שערים ו8 בישולים (39 שערים ובישולים)
עונת 19-20: 29 שערים ו3 בישולים (32 שערים ובישולים)
עונת 20-21: 15 שערים ו4 בישולים (19 שערים ובישולים), אתעלם מהעונה הזו למען ההוגנות.
בעונת 17-18 הוא עבר בינואר לארסנל. בעונה ההיא הוא כבש 31 שערים ובישל 7 (סה"כ 38), אבל אם נתבונן על החלוקה, בחצי העונה בדורטמונד הוא כבש ובישל 24, ובחצי העונה בארסנל הוא כבש ובישל 14.
בדורטמונד ב2 עונות וחצי הוא כבש ובישל 120, שזה 48 לעונה.
בארסנל ב2 עונות וחצי הוא כבש ובישל 85, שזה 34 לעונה.
עכשיו כשהמספרים מדויקים נזכיר לכולם שארסנל שלו שיחקה תמיד בליגה האירופית, בה הרבה יותר קל להבקיע שערים מאשר באלופות.
זוהי בהחלט הירידה במספרים אותה חווים כל שחקני הרכש מגרמניה.
אם נשווה לוורנר (כי לגביו הדיון) אז המספרים שלו הם כאלה:
לייפציג:
עונת 17-18: 19 שערים ו10 בישולים (29 שערים ובישולים)
עונת 18-19: 18 שערים ו10 בישולים (28 שערים ובישולים)
עונת 19-20: 34 שערים ו13 בישולים (47 שערים ובישולים)
צ’לסי:
עונת 20-21: 12 שערים ו15 בישולים (27 שערים ובישולים)
נתעלם מעונת 21-22 משום שלא היה בה שחקן פותח.
כלומר עם הפרשים מאוד דומים לאובמיאנג, וורנר נחשב לכישלון בניגוד לאובמיאנג. חשוב גם לשים לב שבניגוד לאובמיאנג, וורנר נתן עונה אחת גדולה באמת בליגה הגרמנית ופתאום הפכו אותו לחלוץ ענק. כלומר למרות שמדובר ביכולת של עונה אחת בלבד שהוא לא הצליח לשחזר אותה גם בגרמניה הציפיות ממנו נהיו שיהפוך לשחקן שזו הנורמה שלו.
אז קשה לי לקבל את זה שוורנר כשלון ואובמיאנג לא.
אגב, וורנר עבר מקבוצת צמרת נמוכה (נעה בין אירופית לאלופות) לקבוצת צמרת גבוהה (צ’לסי - אלופת אירופה), אם כבר העלית את הנושא הזה
לפי ההגיון שלך, אם לבנדובסקי יבקיע העונה 30 שערים בליגה זה סימן שהוא נחלש. זו לא היתה התפיסה לגבי אובמיאנג בזמן אמת והוא נחשב לרכש מוצלח מאד, בטח בשנתיים הראשונות. אתה אונס את המציאות כדי שתתאים לתיאוריה שלך, בתיבול יותר מדי מספרים.
מההיכרות איתך פה בפורום אני מניח שפשוט לא קראת מספיק לעומק את הנאמר משום שאני מכיר אותך כאחד שלא ממהר להתעלם ממספרים בכדורגל. אעשה לך תקציר קצר:
אני הגבתי לגבי דעה שצ’לסי בית קברות לחלוצים. טענתי שלדעתי אי אפשר להגיד את זה בהסתמך על וורנר ולוקאקו משום שהבעיה של לוקאקו לא הייתה מקצועית ולא יודע כמה היא נכונה לחלוצים אחרים, ואצל וורנר לדעתי מדובר בעוד מקרה קלאסי של ציפיות גבוהות מידי משחקן התקפה שמגיע מגרמניה לשחזר את היכולת שלו.
על לוקאקו לא המשיך הדיון אז נעזוב את זה.
אני הבאתי מספרים שיוכיחו שוורנר לא שונה מידי משאר שחקני ההתקפה הגרמנים. שמדובר בירידת מספרים קלאסית לשחקן התקפה גרמני שמוצא את עצמו באנגליה. הבאתי את יתר שחקני ההתקפה הגדולים שעברו מגרמניה בשנים האחרונות, ביניהם אובמיאנג.
המספרים שלי הראו שאובמיאנג “נחלש” ב14 שערים ובישולים לעונה. זאת כשהוא היה יציב גם בארסנל וגם בדורטמונד, והמספרים שלו לא השתנו דרסטית במשך השנים בכל קבוצה, מה שמחזק שההפרש נובע מהמעבר לליגה חדשה. אובמיאנג נחשב בעיניכם ובעיני כשחקן שהיה טוב בארסנל ועמד בציפיות.
וורנר מצד שני לא היה יציב במיוחד בגרמניה ועונת ה47 שערים ובישולים שלו היא היוצאת מן הכלל (עונה לפני כן היו לו 28 ולפני כן 29), אם נלך על הממוצע שלו ב2 העונות האחרונות בלייפציג אז הוא נחלש ב10 שערים ובישולים בלבד עם המעבר לאנגליה.
עם זאת וורנר נחשב כשלון בגלל עצמו ולא בגלל הפרשי הרמות של הליגה בעוד אצל אובמיאנג מדובר בהפרשי הרמות של הליגה.
אני טוען שיש פה חוסר הגינות כלפיו.
הסקת המסקנות שלי אומרת שאני לא יכול להסתכל על ירידה של 14 שערים של אובמיאנג כהפרשי הרמות של הליגה בעוד שעל ירידה של 10 שערים של וורנר להסתכל ככשלון מקצועי של וורנר וצ’לסי.
לפי ההיגיון שלי מאוד הגיוני שלבנדובסקי יבקיע 30 שערים והוא לא ייחלש אם יכבוש כמות כזו. גם הגיוני מאוד שוורנר לא הגיע ל47 שערים שכבש עונה אחת בלייפציג בעונתו הראשונה בצ’לסי בלי שנגיד שהוא כשלון.
אתה לא טועה במה שאתה אומר, אתה פשוט התעסקת כל כך בפרט שכתבתי עד כדי כך שהוצאת אותו מכדי הקשר. הפרט שכתבתי אינו שאובמיאנג נכשל, אלא שירידת המספרים שלו נובעת להפרשי הרמות שמשפיעים על כל שחקני ההתקפה שבאים מגרמניה. כמו גם וורנר. השתמשתי באובמיאנג כדוגמה לכך שגם המספרירם שלו ירדו.
כוונתי בנחלש היא שהוא נחלש משום שאינו מציג את אותה יכולת, אני מאוד מסכים שזוהי אינה בהכרח אשמתו אלא שמדובר בהבדלי הרמות של הליגה.
בקיצור - הטענה שלך היא שהליגה הגרמנית חלשה יותר מהאנגלית ויותר קל להבקיע בה. זה קונצנזוס מוחלט. או זה או שאובמיאנג לא קשור.
לא חושב שיש הבדל גדול בין מעבר מהגרמנית לאנגלית לבין מעבר מהגרמנית לספרדית. קל יותר להבקיע בגרמניה, ולכן סקוררים רבים מהבונדסליגה (או סתם שחקנים עם אוריינטציה התקפית יותר או פחוצ כמו מחיטיריאן/נורי שאהין) מתרסקים. כמובן שזה לא ייחודי לגרמניה, אלא לכל מעבר מליגה מסויימת לליגה אחרת חזקה יותר. צ׳רי פיקינג אפשר לעשות לכאן ולכאן.
זו לא הטענה שלי, זוהי פשוט דעה בה אני מחזיק. כפי שכתבת היא קונצנזוס מוחלט בגלל זה אני לא מנסה להוכיח אותה.
אני טענתי שמוקדם לקרוא לצ’לסי בית קברות לחלוצים ושצ’לסי לא הרגו את וורנר. השתמשתי באובמיאנג כדוגמה לעוד שחקן כמו וורנר שעבר מקבוצה גרמנית לליגה האנגלית ולא הצליח לשחזר את אותם מספרים. ניסיתי להראות את הצביעות שאצל אובמיאנג אלה הם פשוט הבדלי הרמות בין הליגות בעוד אצל וורנר זהו רק וורנר (על אף “נפילות” דומות מבחינת המספרים).
לא טענתי שיש, הדוגמאות הטובות שלי הגיעו פשוט בנוגע לפרמיירליג, משום שיוביץ לא היה כוכב בסדר גודל של וורנר, ולבנדובסקי עוד לא סיים את העונה (גם הוא לא כוכב בסדר גודל של וורנר, הפעם מהכיווון השני).
נכון. שוב כמובן לא כל ההתרסקויות זהות. אני הגבתי לגבי “ההתרסקות” של וורנר.
אני לא חושב שמדובר בהתרסקות מטורפת. פשוט ביחסי ציבור רעים והנפילה לה חווה כל שחקן גרמני בפרמיירליג.
בחיי שאני לא מבין איך קוליבאלי לא עבר לקבוצה גדולה במשך כל כך הרבה שנים. קודם כל מדובר בהר אדם כמה כוח וכמה עוצמה זה לא נורמאלי. דבר שני, באופן ״כביכול״ מפתיע, יש לו טכניקה לא רעה בכלל - אפילו טובה מאוד: לא מסורבל או נתקע עם הכדור, מצליח להניע יעיל, נקי, ומהיר וגם הגול שלו היה סוג של וואו.
צ׳לסי לדעתי עשתה עסקה מעולה איתו. מהצד הנטו נייטרלי של אוהד כדורגל קצת חבל לי שהוא בן 31 ולא זכה במספיק תארים (בופון, זלאטן - מתי תזכו בליגת האלופות אגב?)
קצת הארי קיין של הבלמים. כולם ראו שמדובר בוורלד קלאס כבר לפני, אבל להוציא שחקנים מנאפולי זה סיפור מההפטרה. הוא בעצמו, כמובן ובדומה לקיין, גם דאג לחדש חוזה לא פעם.
אתה שוכח לציין פרט מאוד חשוב. ארסנל זאת קבוצה שהשאיפה הכי גדולה שלה זה להתברג בטופ 4 על מנת לשחק בליגת האלופות עם תקווה להבלחה פה ושם בזכייה בגביע. צ’לסי היא קבוצה צמרת שהשאיפות שלה זה להאבק על כל תארים כל עונה. מידת הלחץ בין 2 המקומות הוא שמיים וארץ.
ורנר החמיץ כל כך הרבה מצבים ולא סיפק את הסחורה, לעומת אובה היה קצר ביחסים עם ארטטה והתחיל לזרוק.
אתה יודע שארסנל שלו חטפה לא פעם ולא פעמיים השפלות בליגת האירופאית[אחת מהן הייתה הדחה מביכה בשמינית לאולימפיקוס]?
תקשיבו פתחתי את המשחק של סיטי מול ניוקאסל בגלל סיטי וכוכביה, אבל מי שנותנת את ההצגה באמת היא ניוקאסל. פעם אחר פעם מגיעה למצבים מצויינים. מצליחה לשבור את הלחץ של סיטי בכזו קלות מעוררת קנאה.
סיטי לא מצליחה להתמודד עם המהירות המדהימה והפיזיות של ניקאסל, מקסמיליאן הזה מספר 10 בניקאסל הוא שחקן שאי אפשר להתמודד איתו, גם מול ליברפול תמיד עושה לנו בעיות, רק שהוא לא מדויק בפעולה האחרונה, אם היה מדויק יותר היה משחק בקבוצות הרבה יותר גדולות, אבל מצד שני עוד שנתיים ניוקאסל לוקחת אליפות אחרי שתספיק לקנות את כל הכוכבים שעוד נותרו בליגה הספרדית.