אתה צודק מאוד בעיקרון ולא רק לגבי הפועל תל אביב. הבעיה שיש בישראל משהו שערורייתי שנקרא ׳אחריות שילוחית׳ שאומר בגדול שהקבוצה אחראית על מעשה אוהדיה.
משה חוגג שנלחם בלה פמיליה ובגזענות היה משלם קנסות על קריאות גזעניות של אותם חברי לה פמיליה. לפני כ20 שנה אוהדי מכבי רצו שלוני הרציקוביץ ימכור את הקבוצה והיו עושים אבוקות כל משחק כדי שהקבוצה תספוג קנס והוא ישלם מכיסו מאות אלפים.
הפתרון הוא תביעה אזרחית ישירה של המועדון נגד האוהד/ים שעשו את זה אבל המועדונים לא רוצים לתבוע את האוהדים כי זה מבוא לבעיות וחרם (למרות שזה עבד פלאים במקרים שכן עשו את זה) - נראה לך שחסר עכשיו לניסנוב צרות והפגנות נוספות מחוץ לבית?!
גם החוק במדינה מאוד מקל באירוע ספורט, העצורים משוחררים כמעט מיד והעונשים בדיחה, אם בכלל מקבלים עונש, והאכיפה ברצפה.
שורה תחתונה, הפועל תל אביב לא אשמה (אולי רק בזה שלא תובעת את האוהדים) אבל במציאות המעוותת הקיימת שהקבוצות נענשות על התנהגות האוהדים, היא צריכה להענש בחומרה.
הפועל תל אביב צריכה להענש ללא קשר לכך שגם צריך להעניש את האוהדים שלה[האלו שזרקו אבוקות, לא כלל הקהל] במעצר+תביעה אזרחית של המועדון כנגד האוהד.
ברגע שיתחילו לתת פה עונשי מאסר זה יגרום לירידה משמעותית בחרא הזה. לממש את זה לא רק על הפועל אלא גם על בית"ר, חיפה, ב"ש וכל קבוצה בליגה.
בתור אוהד יונייטד אני רגיל לראות קבוצות ‘קטנות’ מנצחות קבוצות ‘גדולות’ באירופה, ובפרט במגרשים גועשים. אבל, את מה שמכבי חיפה עושה ליובנטוס היום עוד לא יצא לי לראות. גוברת עליה בכל פרמטר ומובילה בשני שערים בצדק מוחלט. השדר הבריטי אמר ש-‘Juventus have been bested in every single department’. וכל זה כשראביו על המגרש. מדהים וצריך להוריד את הכובע בפני השחקנים ובפרט בפני ברק בכר שאם לא היה ישראלי היה מאמן בפרמייר ליג בקלות.
מכבי חיפה מדהימה, תהיתי ביני לבין עצמי האם היא תוותר קצת על לחץ גבוה או קו הגנה גבוה. היא משחקת כדורגל התקפי כמו הקבוצה של 2002/03, נגד כל יריבה ובכל מגרש, היא גורמת לנו להרבה מאוד כבוד ומנצח על התזמורת ברק בכר שחייב לעזוב בתום העונה הזו, אולי עם אליפות שלישית, עשה שלב בתים, מיצה את עצמו בכדורגל כאן והוא תמיד יוכל לחזור.
לא רציתי להתחיל בזה בזה שיובנטוס סירחון-סירחון-סירחון ואין לה אף שחקן שיכול לייצר מצב בפעולה אישית אחרי שאנחל די מאריה יצא, באמת מסקרן אותי אם תהיה רעידת אדמה שם בטורינו אחרי הפסד מסתמן(?) כי הפעם זה לא רק גול אחד הפרש. מכבי חיפה פנטסטית, לא ניסתה להעביר את הזמן ולשמור על ה-0:1 הזה עד המחצית. לחצה גבוה, תקפה עם הרבה שחקנים. עומר אצילי עם סיומת כאילו היריבה היא סקציה נס ציונה, לא הרבה שחקנים שלנו כבשו שערים בליגת האלופות. זה הזמן “להתנצל” בפניו מקצועית. לא החבר’ה כאן, אולי כל מיני פרשנים בתקשורת וטוקבקיסטים. לקחו שניים-שלושה משחקים לא טובים שלו וירדו עליו. אני לא אומר שהוא צריך לצאת לחו"ל אבל אין לו במה להתבייש.
תארו לכם נשאר ככה 0:2, יובנטוס נראית מפורקת עכשיו. זה ניצחון ששווה עוד 20 הפסדים מייאשים כאלה לבני ריינה עם אפס בעיטות לשער. שיבוא כאן אוהד ירוק ויגיד את האמת שלא הייתה לו צמרמורת כשעומר אצילי הבקיע את השער השני. ליגת האלופות זה כיף ענק.
עם שני הבלמים החדשים ופיירו ברחבה בכדורים חופשיים וקרנות בכר פתר את הבעיה הכי גדולה של העדורגל הישראלי, כדורי גובה, פיירו לקח את כל הכדורים ברחבה שלנו.
וכמובן גם 2 מגינים זרים מהרמה הכי גבוה שאפשרי בכדורגל הישראלי.
מכבי חיפה הזאת ענקית!
היא לא דומה ולא מזכירה שום דבר מקבוצה ישראלית “טיפוסית” שאנחנו מכירים.
אם זה ממשחק הלחץ של ההתקפה, אם זה שום רגשי נחיתות של שחקני הקישור מול הגדולות ביותר, לא של הקישור האחורי ולא של הקישור ההתקפי.
וכדי להשלים את החלק הקשוח ביותר בא המוח של ברק בכר, מי שנראה כרגע בדרך הבטוחה להיות גדול מאמני ישראל ופותר את מחלת הההגנה של הקבוצות הישראליות באירופה- כדורי הגבוה.
הוא עושה את זה עם 2 מפלצות ברחבה ולפעמים גם חלוץ החוד הגבוה שמצטרף+ בינגו במגנים שלא מפסיקים לחרוש את האגף ומכבי חיפה שקטה במשחק ההגנה שלה מול הקבוצות הגדולות ביותר.
בעיני הניצחון הזה של חיפה גדול יותר משל יונייטד הענקית ההיא לפני 19 שנה רק בגלל הרצון של היריבה לנצח בסגל מלא לא פחות מהירוקים עצמם.
מכבי חיפה היא שאפו לכדורגל הישראלי והיא גאווה…גאווה ירוקה
עם כל הפירגון והתחושה המרוממת שיש עכשיו.
אפשר שנייה לדבר על יובה מבלי חלילה לזלזל בחיפה.
קבוצה סופר חלשה. אלגרי נודע כמאמן סיסטמי ולא ספונטני, אלו היו נקודות החוזק וגם החולשה שלו שהביאו אותו לטופ האירופאי. ואחרי זה, איך יכול להיות שעונה שנייה הוא מאמן את הקבוצה, לומד את החסרונות, מקבל את כל אפשרויות הרכש על פי השקפתו וזה מה שמתקבל.
הסיסטמיות שאיפיינה אותו נראית כאילו מעולם לא הייתה. להרים מכל מקום במגרש זו לא שיטה זה חוסר אונים מביך. בעיקרון, הייתי מבין שיטה של הרמות לרחבה כשיש לך את מיליק וולאחוביץ, אבל אמורה להיות שיטה סדורה למאיפה מרמים, מי מרים והכי חשוב מי נמצא באזור הרחבה ומי מצטרף אליה בשביל להוציא את התוכנית לפועל.
לאלגרי הנוכחי אין שום תכנון לייצור מצבים ויותר גרוע מבחינתי זה שלא נראה שיש לו אמבציה לעשות זאת.
כשאתה מביא את די מריה, קוסטיץ ופוגבה אתה בעצם סותר את התזה העיקרית של שיטת ההרמות, די מריה ממש לא שחקן של קו והרמות. קוסטיץ בכלל סקאנד סטרייק קלאסי ופוגבה… (שחקן עם יכולות מדהימות, אבל לצפות ממנו להניע כדור לאחד הקווים ואז להצטרף לרחבה כאיום שני לא נראה רציני בעליל).
אני עדיין לא ישים את הגולל על אלגרי (מה שאני לא אתפלא שייקרה מצד ההנהלה בקרוב), אבל עדיין הוא חייב לעשות עם עצמו חושבים. יכול להיות שהוא מסוג המאמנים שקל להם יותר כשקובעים להם רכש.
נ"ב, כל הכבוד לחיפה על ניצחון סופר מרשים, ברק בכר מאמן שראוי כבר מזמן להתנסות בליגות הבכירות.
אני חושב שהאפקט קצת מתעמעם עבורנו בגלל שמדובר סך הכול בפרצופים די מוכרים לרובנו - אצילי, שרי, מוחמד ושות’.
אם היינו רואים את המשחק כמו אוהדי כדורגל ‘אובייקטיביים’, אני חושב שהיינו חשים יותר טוב את ההישג המטורף שראינו היום. בלי צל של ספק הקבוצה האנונימית ביותר בדרג ד’ (וכפועל יוצא - האנונימית ביותר במפעל כמובן), שהפכה את הבית שלה, בזכות היכולת האדירה שהיא מציגה (וגם קצת עזרה של בנפיקה), לבית המוות דה פקטו (כלומר - בית שאשכרה ה-כ-ו-ל יכול לקרות בו, כולל הדחה מביכה במיוחד של ‘הגדולות’). משחק אחרי משחק, מול כל קבוצה שהיא, פשוט מסתכלת להן לגמרי בלבן של העיניים ומשחקת באותה רמה (אם לא למעלה מזה) - כאילו מדובר בבני ריינה (אם לא פחות מזה). וכל זה עם פשוט אפס שמות מוכרים ברמה כלשהי ברמה האירופית (ותסלח לי הקריירה האירופית הענפה של אצילי בגראנדה).
פשוט סנסציה.
וכמה כיף לראות את זה, בייחוד אחרי הערב המביש של ה"כדורגל" הישראלי מאתמול.
אני לא חושב שמדובר בהישג הכי גדול של קבוצה ישראלית, ולו מהסיבה שהקמפיין הראשון של חיפה היה פשוט מרשים יותר בכל קנה מידה, מה שבעיניי הופך את הניצחון על יונייטד לגדול יותר פשוט כי הוא היה משמעותי יותר. ואין שום סרט שהקמפיין הנוכחי יתעלה על ההוא לפני 20 שנה, התסריט הסביר הוא עדיין לסיים מקום 4, פשוט עכשיו זה יהיה עם 3 נקודות ולא 1-2 כמו שהנחתי בהתחלה.
אבל אתמול היה ללא ספק אחד מההישגים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, ואני מצטרף לשארקי: הפתעות קורות כל שנה, אפילו כמעט כל מחזור. זה לא חריג. אבל משחק אלופות בו נמושה לא רק מנצחת אלא גם בצדק גמור בהפרש 2 שערים אימפריית כדורגל זה כבר דבר מאוד נדיר וקורה אולי אחת לכמה שנים. איזה כיף שזה קרה למכבי חיפה.
אגב, צפיתי כמעט בכל המשחקים השנה של חיפה באירופה ואני חייב להגיד שאני לא כזה מתלהב משרון שרי. כן, הוא שחקן טוב וכן יש לו מקום בהרכב מכבי חיפה הנוכחית, אבל אני לא מסכים עם היחס של הכוכב החריג שקצת מרגיש לי שהתקשורת הישראלית נותנת לו מדי פעם ובעיניי הוא הראשון להחליף בשלישיית הקישור. קבלת ההחלטות שלו נוראית ובאופן סיסטמטי הוא לא עושה את הדבר הנכון. כמות הפעמים שבהם הוא מעורב בחצאי מצבים, או סתם חצאי מתפרצות, שמהם בסוף לא יוצא כלום היא מאוד מאוד גדולה.
כל אחד יכול לבחור את הפרמטרים שלו מה הופך משחק לגדול ביותר.
בעיני יונייטד הגיעו אז באווירת סוף קורס, זלזול מוחלט ובהרכב שביעי מחוזק בכמה כוכבים ולא היו צריכים את המשחק.
יובנטוס הגיעו אתמול בהרכב החזק שלהם והיו חייבים את הנקודות ועדיין קיבלו בית ספר ברוב הזמן.
למכבי חיפה אין את הלוקסוס לעשות את “הדבר הנכון” מכיוון שברמות האלו המשמעות היא הפסד בטוח. מבחינת כושר גופני ופיזיות אנחנו נחותים משמעותית ובלי “המשחק הרגיל” של מכבי חיפה גם לא יהיה ביטחון, זו בעצם הגדולה של בכר (ושרי הגאון בפרט) וזו גם הגדולה של הקמפיין הנוכחי.
מעבר לנקודות ולשערים, מה שהכי מטורף זה הנכונות לשחק כדורגל מול כל קבוצה בעולם. רוב קבוצות הכדורגל מתבנקרות במעמדים כאלו.
הניצחון על יונייטד היה מול קבוצה אדירה אבל בשבילם זה היה משחק סתמי בדרך הבטוחה לשמינית (את כל שאר המשחקים הם ניצחו). אי אפשר להגיד את אותו הדבר על יובה אתמול, הם נלחמו על החיים שלהם.
כמה נקודות לשני הצדדים: ניקוסיה לעומת סמי עופר זה שמיים וארץ, ואכן יונייטד ההיא היתה קבוצה חזקה בצורה יוצאת דופן. אפילו בהרכב קקה הזה יש שחקנים כמו פרדידננד וסקולס, שליובה העכשיוית אין כלום שמתקרב אליהם.
מצד שני - אכן לא היה שום דבר להרוויח עבור יונייטד, 2 מ-3 הגולים היו פצצות משוגעות מרחוק, וההרכב של יונייטד, בעיקר בהתקפה אבל לא רק, היה בדיחה. יש מצב שהניצחון על אולימפיאקוס במחזור השני יותר מרשים, ואפילו הכמעט-תיקו עם לברקוזן (סגנית אלופת אירופה למי ששכח! גם אם באיירן קצת פשטו עליהם באותו הקיץ).
הגישה של חיפה אתמול, ובאופן כללי בשלב הבתים, באמת מדהימה, כמו שאוריה ואחרים פה ציינו כבר כמה פעמים. לשחק את הכדורגל שלה מול המקבילה האיטלקית של מכבי ת״א כדורסל זה משהו שאף קבוצה ישראלית מעולם לא העיזה לעשות. ממש מדהים, אפילו מול יובה המחרידה הזו.
אם שואלים אותי המשחק הכי גדול של מכבי חיפה אי פעם שוחק בסוף אוגוסט האחרון מול בלגרד והיא לא הייתה מגיעה להישג הזה ללא מועדון פאר עם פוטנציאל עצום העונה לשם מכבי תל אביב.
אני לא בטוח לגבי כל המגמות שהמשחק הזה מייצג אבל בגדול הכדורגל הישראלי בנסיקה והכדורגל העולמי בנסיגה כשהמגמה השניה מתבטאת בעיקר במשתנה “Star Quality”, זה לא רק שלהי הקריירה של מסי-רונאלדו אלא תופעה חוצה ליגות ונבחרות. אם אתם לא מאמינים לי תסתכלו על ההרכב של אינטר מול בארסה הערב, הכוכב הכי גדול שם נמצא על הקווים. משחק משעשע/מדכא נוסף זה לקחת הרכבים של נבחרות ממונדיאל 2006. סתם בשלוף, לאנגליה היה את נוויל, פרדיננד, לאמפארד, ג’רארד, רוני, טרי, בקהאם… כמה כאלו יש היום? ואפשר לשחק את אותו המשחק עם ברזיל, צרפת, הולנד, ארגנטינה וכו’.
אפשר להתדיין מדוע זה כך, אבל המשמעות מבחינת הכדורגל הישראלי (ולא רק מכבי חיפה) היא שאפשר לעלות רמה. המתקנים כאן מעולים, האוהדים חולי נפש (ולראיה אוהדי בית"ר + הפועל תל אביב שמגיעים לראות אלוהים יודע מה) והחוויה באופן יחסי די בטוחה למשפחות / נשים. ברגע שיש כאן קצת כדורגל טוב הקהל מגיב בהתאם וכל הסטיגמות מהניינטיז נעשות שחוקות ולא רלוונטיות.
אולי זה הכדורגל המודרני שלא צריך כוכבים כדי שיכריעו משחקים בפעולות אישיות מרהיבות ? ולכן הג’רארדים והלמפארדים של היום הם שחקנים שעושים דברים אחרים ולא בהכרח שחקנים פחות מוכשרים.
מבין מה אתה אומר אבל לא בהכרח מסכים איתך. היום מדברים על זה שיש צורך בכל הפרופילים, וזה שדווקא אצל מאמנים מאוד טקטיים מחפשים מישהו שתהיה לו היכולת להוסיף מהלכים אישיים יותר יצירתיים ולמצוא דרך לרתום אותם למאמץ הקבוצתי. ראינו את זה עם ראפיניה אצל ביילסה, פאפו בסביליה, דמבלה בבארסה, סלאח בליברפול וכ’ו. מוריניו באופן קבוע מנסה למצוא שחקן בפרופיל הזה, אבל לרוב הוא נוטה לא להסתדר עם השחקנים בפרופיל הזה ברמה האישית והוא לרוב לא משתמש בשחקנים עם הפרופיל הזה.
זה לא עיניין של כישרון כאספקט חד ערכי. בוסקטס שחקן מוכשר וגם מסי שחקן מוכשר. האם שניהם מוכשרים באותו אופן, התשובה הברורה היא שלא.
אני אישית לא מהמעריצים של שרי, או בכללי שחקנים בפרופיל הזה, אבל דווקא הסתומים הללו יכולים לעשות את ההבדל ביום טוב. זה היופי בקבוצה באמת טובה, כל פעם שחקן אחר בולט יותר ובא יותר לידי ביטוי כשצריך. פעם זה היה חזיזה ושרי, והפעם זה היה אצילי ודין דוד, בשלב הבא אולי צ’יבוטה סוף סוף יצדיק את היותו בקבוצה.
