אז היום דרבי. קודם כל קניתי כרטיס ו’חיכיתי’ שלוש שעות בלאן, לא יודע למה עשיתי את זה לעצמי. בחיים לא כתבתי כאן “אנחנו הולכים לקבל חמש”, זה קרה אמנם לצערי פעמיים (בשנה שעברה אחרי מחצית ראשונה בעדיפות שלנו יחסית - מי האמין?) וזה שרט בלב, אבל לפני כל דרבי, אפילו ב-2014/15 כשהם רצו לטרבל עם ערן זהבי ואנחנו עלינו עם שחקנים שלא קשורים לענף - האמנתי שאולי כן, נוכל בזכות מלחמה, פרובוקציות, מוטיבציה, זלזול שלהם ומזל - לסחוט איזה תיקו. הפעם אני יודע שאין סיכוי, נהיה שטיח, זה יהיה כואב. זו הפועל תל אביב הכי גרועה שראיתי מאז שאני אוהד, וזה לא סתם ביטוי שזורקים בעת משבר. אין כבר עצבים, רק עצב ורחמים. זה בכלל לא משנה לדבר על הרכב, מי ארבעת הליצנים שיפתחו ברביעייה האחורית, הקשרים באמצע, העובדה שקייס גאנם חסר, הכושר של ערן זהבי שיבוא בטירוף או זה שהם הפסידו למכבי חיפה ומאוד-מאוד חיכו למשחק הזה.
התכנון שלי הוא כזה: יוצא מהבית בערך ב-18:00, עובר דרך הטיילת, נרגע, שומע שירים קצת, שעת הגעה משוערת למגרש: 18:30, מחפש את ‘האווירה’ בחוץ מה שנקרא. מעודד בטירוף עד ל-2:0 שלהם ואם יהיה 3:0 אז הולך הביתה.
רק שזה יהיה כמה שפחות מביך, שלא יעשו מהסמל שלנו יותר סמרטוט ממה שהוא. כולם מצפים להפסד אבל אם זה יהיה כואב במיוחד לכו תדעו כמה המועדון יכול לקום מזה. כמה סבלנות יש לקהל. אגב, כל התחתית אוגרת נקודות ורק הפועל תל אביב לא. הנה בני ריינה ניצחה את מכבי חיפה, סקציה נס ציונה נראית נהדר. טוב, גם בית"ר רק מפסידים אבל זה כבר לא מנחם.
לא רוצה ‘לסתור את הדרך שלי’ ולא לדבר על כדורגל בכלל: להעיף כדורים ולא להתחכם, לנסות לבודד את לאיוס כמה שאפשר. גוטליב צריך לשחק גם על הקריירה שלו לדעתי, עונה הבאה הוא בליגה הלאומית אולי לא רק בגללנו.
פעם עוד הייתי מעלה גולים ישנים כסטורי באינסטגרם וכותב ‘בוקר טוב - היום דרבי’, התבגרתי, הזדקנתי, התייאשתי. גול שכן צפיתי בו הרבה: ה-0:2 של טועמה בכדור חופשי ב-2007 ומיד אחריו הוולה של רמי דואני שעשה 0:3 מבישול של דני בונדר, כשמאיר איינשטיין האגדי ז"ל שידר את המשחק.
