היה ברור שנפסיד לאנגליה. אבל גם לזה יש דרך. האנגלים החזיקו בכדור פי 2 מאיתנו, בעטנו רק פעם אחת למסגרת, וזה היה יכול להיות אפילו גרוע יותר אם הם לא היו מחמיצים את הפנדל הסופר מוצדק שלא ברור למה השדרנים התעקשו שלא היה. תספרו לי עד מחר שאנגליה זו נבחרת ברמה של בוגרים, והבדלי רמות וכל הקשקושים האלה - הנבחרת הנוכחית הוכיחה שמגיע לה שנדבר עליה ועל למה היא הפסידה, ולא על למה הנבחרת ממול ניצחה.
עם כל המחמאות לאנגלים, עוד כמה שנים כשהם יהיו בבוגרים הם יחזרו לא לעשות כלום בטורנירים הגדולים באמת. זוכרים את ברזיל שניצחנו לא מזמן? תגידו מה שתגידו, הם נבחרת לא פחות טובה. הבעיה היא שבטורניר הזה ראינו, שוב, את כל מה שרע בכדורגל הישראלי - מאמן אופורטוניסט שקיבל את הנבחרת רק כי דוד שלו זה אבי לוזון, המאמן עצמו לא מבין כלום בטקטיקה (זוכרים את אלישע “תלחצו את בוסקטס, הוא לא טוב עם הכדור” לוי? אז הוא טקטיקן על לעומת לוזון), ויכולנו לראות על המגרש איך אחרי פתיחה טובה (AKA, התלהבות ויכולת אישית של שחקנים) האנגלים השתלטו על המשחק. עם עבודה טקטית נכונה, כבר ראינו את הילדודס מתמודדים עם לחץ גבוה, בונים משחק מעבר מדהים - על הקרקע!! הפעם, השחקנים נכנסו לפאניקה והעיפו כדורים, רק כדי שהבלמים הגבוהים של אנגליה ינקו אותם בלי קושי.
וזה לא שאצל אופיר חיים שלטנו במשחק בכל פעם. כשהנבחרות מולנו השתלטו על המשחק, ידענו לשחק כדורגל נסוג ולנעול את הרחבה. שום זכר לזה היום, האנגלים הגיעו לרחבה שלנו בכל פעם שהם באמת רצו. יצא לי לראות לא מעט את הנבחרת הצעירה בשנה וחצי האחרונות, וזה המשחק שהכי הזכיר לי את הנבחרת הבוגרת. כמו שכולכם מבינים - זו לא מחמאה. כדורגל עצוב, חסר מעוף, ספיגה של שערים קלים ובור שאנחנו לא יכולים לצאת ממנו לא מנטלית ולא מבחינת איכות הכדורגל.
סהכ עצוב. כנראה שפח האשפה המהלך הזה יקבל את הנבחרת הזאת גם באולימפיאדה.