ויניסיוס ג'וניור :: יש עתיד?

players

#1

ויניסיוס מלהיב כי כבר אי אפשר לראות את בנזמה ולוקאס. אני לא רואה פה כישרון נדיר.

מהנעשה במושבה שלנו בצ’לסי:

  • קובא חולק עם רוס בארקלי את עמדת קשר ה50-50 השמאלי ב4-3-3 של צ’לסי. בהתחלה קובא פתח, לפני מספר שבועות נראה שבארקלי התחיל לקבל יותר קרדיט בין היתר כי הוא מבקיע ומבשל שערים בעוד קובא מתלמל"ם כפי שלמד בריאל מדריד.

  • מוראטה קם לתחייה אחרי שנה קשה והוא עם 5 שערים ב6 משחקים באוקטובר, כולל צמד בניצחון האחרון על קריסטל פאלאס. צ’לסי של סארי בלתי מנוצחת ורצה לאליפות עם סיטי וליברפול.


דיון המושאלים ואקס המדרידיסטאס :: שחקנינו בתפוצות
#2

הוא לפחות מסתובב לכיוון השער ובועט, שזה הישג לא מבוטל בריאל מדריד הנוכחית.


#3

ברוך הבא טיטי!

וכן לזה התכוונתי, ביחס לשאר הוא מלהיב.


#4

הוא בכל זאת רק בן 18 שעושה את צעדיו הראשונים בכדורגל האירופי ועדיין הוא נראה יותר טוב משחקנים כמו בייל ובנזמה,עם כמה שהם גרועים קשה שלא להגדיר אותו ככישרון על.
ובלי קשר לשאר השחקנים יש לו נתונים פיזיים מאוד מרשימים יחסית לגילו,אני חושב שלפחות איתו בניגוד לואייחו או לאסנסיו אפשר להיות אופטימיים.


#5

כישרון-על זה עניין יחסי, ברור שהוא לא כאחד האדם או סתם שחקן ממוצע. עדיין יש הבדל בין אמבפה וניימאר, לרוביניו, אסנסיו חואן מאטה או חסה - כולם היו כשרונות על בגיל 18.

גם בגיל הזה אפשר לראות אם דריבל הוא “נקי” כשהכדור צמוד לרגל או בעט ורוץ שמבוסס על צעד ראשון מהיר. אפשר לראות אם יש גאונות בראיית המשחק. אלה לא דברים שיצוצו בגיל 23. הנתונים הפיזיים המרשימים, כלומר המהירות, לא תשתפר מכאן ולכן הגיל הצעיר הוא רק יתרון בהיבט הזה.


#6

אני מצפה לראות אותו משחק משום שיש לי הרושם שהוא לא מפחד ולא הולך על בטוח, ובעיקר בגלל הכושר העלוב של שחקני ההתקפה שלנו. מצד אחד מקום בהרכב זה אולי מוגזם ומצד שני אנחנו בטח לא ‘גומרים משחקים’ מאז המחזור השלישי בערך, ככה שמעניין מתי לשלב אותו. מעדיף שזה כן יקרה בברנבאו ואולי זו אות השכמה לאסנסיו החלש.
חייב לומר אגב שלגבי רוביניו אני כן חשבתי שזה-זה. אין כאן שחור או לבן מבחינתי, המדד שלי הוא לא מסי ולא כריסטיאנו ולא טובים אחרים. הוא פשוט נתן פחות ממה שחשבתי, אבל היה לו דריבל נפלא והוא לא היה שחקן טיפש. עונת הבכורה הייתה טובה - לא כמו במשחק ההוא בקאדיס אבל בהחלט משב רוח מרענן בשאריות הגלאקטיקוס, עם קאפלו זה השתפר בחצי השני וחשבתי שאצל שוסטר הוא מתחיל לפרוח באמת ויספק דאבל-פיגרס.


#7

בעיני, מה שנראה טוב אצל ויניסיוס זה שעושה רושם שהוא לא חושש. לקחת אחריות בהתקפה בליגת הפדלאדות של ברזיל זה דבר אחד, לקחת אחריות על התקפה של ריאל מדריד כשעיני 70 אלף אוהדים נשואות אליך בתקווה שתוציא מים מן הסלע זה מלחיץ ונראה שבינתיים הוא מתמודד יפה.
בגיל 18 לא היה הבדל משמעותי בין רוביניו לכריסטיאנו נניח. ההבדל היה באופי. כריסטיאנו, בהתעלם לרגע מתרומתם הכבירה של פרגוסון ורבים וטובים אחרים לקריירה שלו, פיתח אופי שגרם לו להוציא 150% מהכישרון שהיה ברגליים שלו. רוביניו פיתח אופי שגרם לו להוציא אולי 30% וזה עשה את ההבדל. אני חשוב שמשתנה הכישרון, על כל חשיבותו, מתווסף לעניין של כוח רצון, ביטחון בהצלחה, אינטלגנציית משחק ועוד.

לענייננו, לא סביר לשפוט כרגע מה יצמח מויניסיוס. אשמח להיות אופטימי איתו כי כדורגל רואים שיש לו ברגליים. מצד שני כמו שרבים וטובים (וטובים פחות בדיעבד) כבר הוכיחו - כישרון זה לא הכל. במקרה של כריסטיאנו, זה עוד נדבך ויכול להיות שדווקא כאן עומד סימן השאלה האמיתי לגבי מידת הצלחתו של מר ויניסיוס.

אגב טיטי, ראיתי שלשום תגובה שלך בפורום הישן ואני חייב להזכיר חלק ממנה שמאוד אהבתי.
ברצלונה, בעודה מחזיקה במסי וסוארז, התחזקה בדמבלה, קוטיניו, ראפיניה ואם תרצו גם מלקום. אנחנו עם ההתקפה הכי דלה שאני זוכר מעודי שראיתי מריאל מדריד מעודי.
התוצאה? גם כשהם משחקים גרוע הגולים מגיעים.
ומה בד"כ קורה כשאנחנו משחקים טוב? לרשת השער היריב - לא הרבה.


#8

אי אפשר לדעת מה יצמח ממנו אבל כן אפשר לדבר על הכדורגל ברגליים ש’רואים שיש לו’. התמודדות עם לחץ זה חשוב אבל את זה יש גם ללוקאס ואסקז. גם דריבל לא רע. מה ראיתם מעבר לכך?

ויניסיוס נותן תקווה כי הוא צעיר, כי נמאס לנו מהשחקנים הקיימים וכי לא ראינו אותו משחק הרבה. כרגע לתחושתי יש כאן יותר משאלת לב מאשר משהו שהעיניים רואות.

אני אגב בעד שהוא ישחק והרבה כי גם לי נמאס והעונה גם ככה גמורה, אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציות.


#9

כמו שאני רואה את זה - הוא שחקן עם דריבל טוב מאוד אבל לא אבסולוטי כמו הכישרונות הברזילאים הגדולים. אבל זה לא בהכרח משהו שלילי מכיוון שהמשחק שלו מאוד בוגר.
רוצה לומר דבר פשוט - הוא מודע למגבלות שלו ולכן הדריבל שלו הרבה יותר תכליתי משחקנים שעל הנייר שולטים בכדור טוב יותר. קבלת ההחלטות שלו והיכולת לערב אחרים בהתקפה גם מוסיפה לו נקודות זכות אצלי.
יחד עם המהירות והפיזיות שלו, הערמומיות והבעיטה המרשימה דווקא כן הייתי מגדיר אותו ככישרון על.


#10

מעבר למה שכתב מייקל סקופילד ואני מסכים, לדעתי הגדרה של כישרון על היא פשוט לא ערובה לדבר. הוא מוכשר מאוד, מעבר לזה יש המון גורמים, קריטיים לא פחות, שיכווינו את הקריירה שלו לכיוונים אלו ואחרים. אני רואה כישרון וזה הבסיס להצלחה. האם זה יספיק? מוקדם לדעת.
כמו שנוכחנו לגלות מרבית השחקנים הכישרוניים מסיימים בסביליות למיניהן. השאלה היא אם יש לו מה שיתעל את הכישרון לכיוון הנכון וכרגע מוקדם מדי לדעת. בכל מקרה לדעתי ההתלהבות, מעבר לחשק להקיא קצת בפה ששאר שחקני ההתקפה שלנו גורמים לנו, היא מכך שיכול להתפתח ממנו משהו. מלוקאס ואסקז לצורך העניין, מעולם לא יכל.

אגב בהקשר של ואסקז. אני חושב שהסיבה שהוא פחות טוב בשנים האחרונות נעוצה בכך שאנחנו פחות עסוקים בטקטיקה. הסגולה שלו היא בכך שהוא יודע להישמע להוראות המאמן בשקט ובדיוק. כשאין שיטת משחק מסודרת בה לכל אחד תפקיד ספציפי, אין לו הרבה מה להציע.


#11

הערך המוסף שלו כרגע הוא לא כישרון, אלא דמות על המגרש שמחפשת את השער. לוקח אותו בהרכב על חשבון כל אחד מהשלישייה, כמו שהייתי לוקח את אספאס, רודריגו או מוראטה. בלי רונאלדו פשוט אין לנו ברירה. כבר הבעתי את דעתי בעניינו ובעניין כשרונות אחרים - אני לא קונה כלום בשלב זה, רק חושב שפשוט צריך שינוי.


#12

אני גם לא חושב שכרגע ראינו משהו באמת מיוחד, אם כי זה בהחלט מוקדם. לי לפחות יש בינתיים תחושה של קלמזיות בפעולות שלו, ואני מאמין שאילולא בפח אשפה שיש לנו בהתקפה כרגע אף אחד לא היה מתלהב.

אסנסיו, חסה, רוביניו - כל אלו באמת הרשימו הרבה יותר במשחקים הראשונים שלהם. נחכה ונראה


#13

את הדיון הזה על שחקנים צעירים אפשר כמעט תמיד לחלק, בגדול, לשתי קבוצות - אלה שמאמינים ש- what you see is what you get ואלה שמאמינים ששחקן עם כשרון הוא חומר גלם שיש ללמד ולכוון כיצד להשתמש בו ביעילות.

אני משתייך לקבוצה הראשונה, גם אם מדובר בשחקן בן 15. אי אפשר ללמד ראיית משחק שחקן שפשוט אין לו את זה, כנ"ל מסירה או דריבל.
זה לא שחור או לבן, כמובן, אבל אם אנחנו עוסקים ב"כשרונות על" אז הציפייה שלי היא לראות את זה באופן מיידי, בכל פעולה קטנה, בצורת חשיבה. לא באיזה מהלך מקרי כזה או אחר.

את ויניסיוס לא ראיתי יותר מדי, רק בפירורים שהוא קיבל העונה. כמו גיא, לא ראיתי משהו יוצא דופן.

אגב, כמו שלא צריך לצאת מפרופורציות כשמדובר על שחקן שלנו, כך גם לגבי אחרים. אמבפה הוא שחקן אדיר, אבל גם הוא לא איזה יחיד סגולה. הדריבל שלו רחוק מלהיות נקי וראיית משחק יוצאת דופן לא ראיתי ממנו יותר מדי. למעשה, אפשר לספור על כף יד אחת את מפלצות הכדורגל שיצא לי לראות בכל שנותיי כאוהד. המיוחדים באמת הם רק מסי ורונאלדו (השמן), דרגה אחת למטה יש את זיזו, רונאלדיניו וכריסטיאנו שהצטיינו באספקטים מסויימים של המשחק אך לא בכולם.

השחקנים שאני הכי אוהב? אלה בכלל סקולס, אלונסו, צ’אבי הברסאי ודומיהם.


#14

יש עוד רמות מתחת למסי ורונאלדו השמן. אמבפה מאוד מאוד מהיר וגם גולר, שזאת תכונה שאין בה גאונות אבל היא מאוד לא טרוויאלית. הוא קונסיסטנטי בזמן משחק וגם בין משחקים, הוא לא הלהיב כי נתן הברקות לקליפים ביוטיוב אלא כי מרגע שנכנס להרכב הוא נתן הרגשה שיש על מי לסמוך ואתה יודע בדיוק מה יקרה אם היריבה לא תתכונן להתמודדות איתו. כבר במונאקו היה כדאי לשים כסף שיש פה שחקן שהולך להיות אחד המבקיעים הבולטים ב15 שנה הקרובות. ראו וורלד קלאס. כתבתי את זה גם אז כשדנו בפורום על השוואה לאסנסיו.

יכול להיות שויניסיוס יהיה כזה כמובן, יש דוגמאות רבות לכל מיני נתיבי קריירה ויש רונאלדו ומרסלו ולייט בלומרס. מצד שני יש גם דרנת’ה בקיצון השני, והרוב סתם נופלים איפשהו בין ויליאן לדאגלס קוסטה. בממוצע, לפי מה שאני רואה מויניסיוס בינתיים גם בקסטיליה, כל שנה מתגלים כמה שחקנים באותה “רמה” ואפילו באותו סגנון כמו שלו. אם הוא יגשים את ההבטחה ויהיה כוכב בריאל מדריד זה יהיה בבחינת סטייה מהנורמה.


#15

אני אגיב לעצמי ואוסיף שה- what you see is what is what you get של נירו, שאני מסכים איתו, תופס גם על שחקני הגנה. סרחיו ראמוס היה בשיא הקריירה בגיל 19 ומאז הוא דועך. וראן היה וורלד קלאס מההתחלה. בעיניי גם אשרף חכימי כזה. שחקנים שמגיל 18 הם תותחים כבדים בלי לדבר על ביטחון מהמאמן, המשכיות וכו’. קשה לדבר על ביטחון בגיל 22-23, זה גיל שבו שליש קריירה כבר עברה.


#16

חד משמעית. לא חולק לרגע על העובדה שאמבפה הוא הדבר האמיתי. אני פשוט טוען שכשמדובר בשחקן שלא משחק אצלינו יש נטייה להגזים במקרה הטוב ולעוות את המציאות במקרה היותר גרוע, וגם להיפך - כאשר מדובר על שחקן שלנו יש נטייה להמעיט בערכו (וזה לא פוסח גם עלי).
אם אמבפה היה אצלינו אני דיי בטוח שבמקום האוננות הקולקטיבית היינו שומעים בעיקר תלונות על החסרונות שלו.

הנקודה שלי הייתה ששחקן יוצא דופן הוא לא משהו שאפשר לטשטש. בד"כ הדברים הכי קשים בכדורגל הם הדברים שהוא עושה הכי טוב - בעיקר בעיקר דריבל, אבל גם מסירה, בעיטה, יציאה מהמקום וחשיבה מהירה ותכליתית. קל לזהות את זה כבר בנגיעות הראשונות בכדור.

מסכים איתך כמובן גם לגבי שחקני ההגנה.


#17

מסכים עם התופעה, אני חושב שהיא נובעת מכך שרוב האוהדים רואים את הקבוצה שלהם יותר מקבוצות אחרות, וגם עם יותר אכפתיות שמקצינה ביקורת ורגשות.

צריך לדעת לנתק ביקורת בתוך פורום אוהדים לביקורת בקונטקסט הרחב של המשחק. אני בטוח שהתלונות שלנו נשמעות מצחיקות ומפונקות בעיניי אוהדים של קבוצות אחרות וזה בסדר. במילים אחרות, אני מכיר בכך שטוני קרוס וורלד קלאס אבל אמשיך להתלונן עליו.


#18

רגע קטן של נחת בעונה שהיא כולה מדבר.
אגב, לגבי הציוץ של קרוס - יש לו חוש הומור קצת שחור. בזמנו הוא העליב את מרסלו כשצחק על התבוסה של ברזיל מול גרמניה. לדעתי זה סתם ניסיון להיות מצחיק.

@titi_camara ברוך הבא. תגובתך לגמר?


#19

קרוס לדעתי רומז שהם מודעים למצב. הם לא חיים בבועה. כן, ניצחון של ריאל מדריד בליגה הינו בגדר חדשות מרעישות בימינו.
לדעת שקיימת בעיה זה חצי מהדרך לפיתרון. נקווה שלא רק קרוס מודע לבעיה, אלא גם ראמוס ושחקנים אחרים, ובעיקר פלורנטינו.

@titi_camara אתה חייב להתייחס לגמר, אין מצב שזה עובר בשקט.


#20

@whykds
@SantiagoBernabeu

האמת שזה פצע שעדיין לא הגליד.

הגעתי לגמר בהרגשה שזה מצב של win-win כמובן שרציתי שליברפול תנצח אבל גם חשבתי לעצמי שזה לא נורא להפסיד דווקא לריאל שתשבור את השיא של עצמה(וגם לא כ"כ אהבתי שאני פתאום בצד של אוהדי ברצלונה).

אבל חייב להתוודות שככל שהמשחק התקדם לא היה שום ספק איזה קבוצה אני אוהב יותר ואיזה קבוצה אני רוצה שתקח את הגביע, לא כ"כ התנחמתי שריאל לקחה את הצ’מפיונס השלישי ברצף הייתי שבור כמו כל אוהד שקבוצתו מפסידה בגמר הכי חשוב של הכדורגל, גם הצורה שבה ליברפול הפסידה רק תרמה לכאב לב.

אני גם חוויתי את ראמוס בפעם הראשונה מה"צד השני", עכשיו מבין למה כ"כ שונאים אותו :smile:

מאוד מקווה שלא יעבור עליי שוב גמר(או משחק כזה), מאוד קשה לי להחזיק אצבעות לקבוצה שמשחקת נגד ריאל מדריד, במיוחד לא בגמר הצ’מפיונס.

העיקר שהגביע נשאר במשפחה.