אבל מסי לא הטיף פוליטיקה לאף אחד. לא אמר מילה.
מותר לך לכעוס על קטאר מסיבות פוליטיות. למה אתה כועס על מסי שבחר בקבוצה מטעמים ספורטיביים, בלי לחשוב על פוליטיקה של הבעלים?
כן, זה קרה בפורום הקודם. ואני הקאתי מזה
אח שלי קנה לי את החולצה הזאת בתור מתנת יום הולדת (ססק פבגראס) וזרקתי אותה לפח (כמובן בלי שאמרתי לו).
זה אחד הפשעים הכי חמורים של ברתומאו ורוסל
לייק 1
עוד הבאת דוגמא פשוטה.
היה לפני את קרן קאטר או משהו כזה ובהחלט היו על זה דיבורים בפורום ובעולם
אנשים גם קנו את החולצה וגירדו את זה.
5 לייקים
רק בשביל הקונטקסט.
רוסל חתם בהתחלה עם קרן קטאר אבל אז קמה צעקה ציבורית (אני כבר לא זוכר שם זה קשור לשייח הזה שמטיף לפיגועים נגד ישראל או משהו) קרן קטאר זה ממשלת קטאר. אז בשביל לעבוד על כולם במין ישראבלוף קטלוני זה שונה לקטאר אירויז.
כאילו שברצלונה עושה עסקים לא עם ממשלה אלא חברה פרטית. מן הסתם זה בלוף כי כמו שאנחנו יודעים זה חברה ממשלתית שנשלטת שם ע"י ראשי המדינה.
@asafbarca ביקש ממני שאכתוב הודעה בפורום אז נעניתי לכבוד המאורע.
הרבה זמן שמרתי אירוע מסוים בסוד, נראה לי שזה זמן טוב לחלוק אותו –
בחגיגות של הצ’מפיונס הראשון שהיה באמת של מסי (ב2006 כמדומני הוא לא ירד לכר הדשא מכיוון שהרגיש שזה לא מספיק שלו) התאספנו כל האוהדים ויצאנו לחגוג. הייתי באקסטזה אחרת מזו שבבננה ביץ’:
הקבוצה של 2006 היתה נהדרת אבל הפעם זה היה באמת סיפור מהסרטים, מסי נוגח מול מנצ’סטר יונייטד. אחרי כל הקשקושים של “מסי לא כובש בנגיחה”, ו"מסי לא כובש מול אנגליות" (כמה מגוחך זה נשמע היום?) מסי שם את החותם על קמפיין מדהים בליגת האלופות. זו לא מנצ’סטר יונייטד של היום, זו היתה קבוצה בריאה ומגוונת שנשענת על מסורת אדירה ושחקנים אגדיים. יונייטד של פרגי היתה יותר מפחידה מסיטי של פפ וגם למסי עצמו לא הכל הלך חלק במשחק. אסף הזכיר לי את הפציעות בהגנה ועצם זה שעלינו בתור אנדרדוג, בקיצור משחק מיוחד מאוד.
מפה לשם הגענו בצהלות למזרקה, ובהיותי אדיוט החלטתי להיכנס אליה. יצאתי, המשכתי לרקוד, וראיתי מלא יין אדום על הרצפה. אבל זה לא היה יין, זה היה דם, מהרגל שלי. בגלל האדרנלין לא הרגשתי כלום. נכנסתי לשירותים של מסעדה כלשהי, ראיתי שזה עמוק בטירוף. ניסיתי לעצור עם נייר טואלט את הדימום אבל החתך היה עמוק בצורה מעוקלת, השארתי להם תא מטונף מדם. עשיתי חישוב מהיר… החלטתי לא לאמר מילה לאף אחד מהנוכחים ולהסתלק. לא רציתי לדפוק לשאר האוהדים שלנו את החגיגה, אני כבר אסתדר. מפה לשם שוטטתי מדמם ברחבי תל אביב, ביקשתי עזרה מכמה בעלי חנויות עד שבסוף איזשהו פאב הזמין לי אמבולנס.
פינו אותי באלונקה על אמבולנס כשאני עטוף בצעיף ולבוש בחולצת בארסה (מזויפת, לא היה לי לב להגיד לאבא שלי), הרגשתי מינימום פצוע שמפונה משדה הקרב בהגנה על המולדת. ביליתי את הלילה, תפרו אותי בכף הרגל ובבוקר סיפרתי להורים שלי שכמעט חטפו התקף לב. אבא שלי בא לאסוף אותי כל הדרך מחיפה, התפירה נפתחה ונאלצתי לחזור על מנת שיתפרו אותי עוד פעם. בקטנה…
מפה לשם הייתי משהו כמו שלושה – ארבעה חודשים בבית והיה לי הרבה זמן לקרוא ולחשוב (ולהאזין למוזיקה, בעיקר לtago mago). התחלתי לחקור באובססיביות על כלכלה והחלטתי ללמוד את המקצוע באוניברסיטה במקום לפתוח עסק. אולי משהו בתקופה הזאת סידר לי את הראש.
למה אני מספר את זה ומה הקשר למסי? אני מניח שזה מעין אפקט הפרפר, או בעצם אפקט הפרעוש, ששינה את חיי. יכול להיות שהייתי מסיים באותה הנקודה, יכול להיות שלא. מה שבטוח זה שהכישרון של מסי, גם אם לא שינה את חיי מקצה לקצה, היה תמיד שם ברקע. קריאות הפליאה של הפרשנים, האוהדים, האחיינים, החברים, הקולגות וכל מי שמקיף אותי ליוו אותי מאז שעלה לבוגרים. אז אולי כדורגל זה לא הדבר הכי חשוב בחיים, אבל במקרה שלי - מסי זה הפסקול של החיים שלי. המייל האחרון שיש לי מאבא שלי, יום וחצי לפני שנפטר (כבר ידעתי שזה גמור) הכיל קישור לחבילה שכוללת מלון ומשחק בברצלונה נגד אתלטיקו - מעין דיל כזה שנראה היה לו מוצלח. לא טסתי מן הסתם. הפרעוש שם את השער הראשון במשחק…
מסי מבוגר ממני בחצי שנה, אני תמיד משתעשע ברעיון שיש לו פור ושאני עוד מסוגל לעבור אותו. אבל המציאות היא שזה למעשה השחקן הראשון שגרם לי להבין שהחלום שיש לכל ילד לא יתגשם עבורי, וזה בסדר. אני זוכר היטב את ההתחלה, בפעם הראשונה בחיי זכיתי לצפות בסרטונים שמראים כל נגיעה של שחקן במהלך המשחק. היום זה שכיח, אז בעיקר היו תקצירים שמכילים שערים. הייתי צופה בו שוב ושוב, בהתחלה הבעיטה היתה חלשה והעיפו אותו עם הגוף. אבל הדריבל… לא היה דריבל כזה מעולם בהיסטוריה.
מעבר לכדורגל עצמו תמיד התחברתי לאיפוק של מסי וליכולת שלו להכיל. אי אפשר לדמיין את כמות הלחץ שהבן אדם הזה מתמודד איתה ברמה היום יומית. לפעמים אני תוהה אם הוא היה יוצא נגד ברתומאו בזמן האם המועדון היה נראה אחרת, אבל זה פשוט לא מי שהוא. אני זוכר גם את המתקפות המטופשות על כך שמסי “לא מנהיג”, אלא “go-to-guy”.
האמת היא שאני לא צריך שהוא יהיה מישהו אחר. גם כשהיה ילד עם שער ארוך, וגם לאחר שהתקעקע בכל פינה בגוף וחמצן את השיער תמיד הייתי מאוהב בו. איך אפשר שלא? נסו לחשוב רגע על האנשים הקרובים ביותר אליכם. כמה מהם אחראים לכל כך הרבה רגעי אושר במהלך חייכם כמו מסי? התשובה עלולה להיות מביכה גם אם המתודולוגיה פשטנית. אני יודע שבדרכו שלו, הוא תמיד נתן למועדון את כל כולו ואנחנו לא צריכים שזה יהיה מוחצן ובוטה.
מי שעוקב אחריי מספורטאנטר יודע שאני אוהד צרפת. זו היסטוריה. לא שמחתי בזכייה במונדיאל, ולא הייתי עצוב על ההדחה ביורו. הלב שלי הלך אחרי ליאו, ומי שהדיח את ליאו הוא האויב שלי. זו לא היתה החלטה מודעת בשום שלב, פשוט מה שהרגשתי. השתדלתי תמיד בפורומים להיות מאופק, אבל עכשיו זה הזמן להודות שמסי מוציא מאיתנו - אוהדי בארסה - ואולי גם אוהדי כדורגל בכללם, קנאה דתית. כמעט במובן המילולי של המילה.
התהלכתי עם ארוסתי במוזיאון הותיקן בטיול ברומא.
ניסינו בהתחלה לצלם, אבל מהר מאוד הבנו שזה פשוט בלתי אפשרי. הצוואר נתפס מרוב יופי, מרוב פרטים, כל סנטימטר מלא באינטיליגנציה אסתטית – בשכבות, בחשיבה, בקונראסט מושלם של צבעים. אתה מגיע לחדר ואתה חושב שזו היצירה המרכזית ואז אתה נחשף לחדר נוסף. כל כך הרבה שפע של אסתטיקה, גורמת לאינפלציה שהאמנים יוצרים לעצמם.
אין לי מושג מי אחראי על ההחלטה, אבל באמצע המסלול, אולי על מנת להעצים את תחושת הניגודיות יש ציורים של מאטיס, שגאל וכו’. לפעמים אני מתחבר לציירים האלו, אבל בכנות – זה מרגיש כאילו נתנו לילדים לצייר. קשקושים פשטניים, מריחות פשוטות.
זו הניגודיות בין מסי לבין… רגע, הוא לא ראוי להיכתב באותו משפט.
ברייתווייט.
זה לא שאני נגדו, פשוט זו לא אותה ליגה. אפילו לא אותו מקצוע. לא אותו קנה מידה. ולא רק הוא.
ניימאר, סוארס, הנרי, זלאטן – כל אחד מהארבעה הוא אמן, חלוץ או “חודאי” (בתחילת השיח סביב מסי גדי מספורטאנטר הגדיר את מסי כ"חודאי", מעין מושג של כדורגל ישן) מיוחד ברמה היסטורית ואסתטית וכל הארבעה היו באופן כמעט אוטומטי כינור שני לפרעוש. בגיל 34 הוא עובר לקבוצה עם ריכוז הכישרון הגדול בעולם והוא עדיין נחשב למספר אחד. זה פשוט לא נתפס. כישרון אלוהי שזכינו לראות ולא נראה כישרון כזה לעולם.
מסי זה המיכאלנג’לו והרפאל של הכדורגל, אתה מנסה לבחור את השערים הכי יפים ואתה לא מצליח: מכיוון שיש שערים מרגשים, ויש שערים שחרוטים בזיכרון, ויש שערים של גאונות צרופה, ויש חיתוך בין כולם שפשוט מעייף אותך ומשאיר אותך מסוחרר מכל היופי. ואז אתה חושב על המסירות, או על הדריבלים, או על הבישולים לבישולים, או הבישולים למצבים שהוחמצו ברשלנות.
ארוסתי היקרה תהתה בקול רם אם ביננו מסתובבים היום ציירים ופסלים מאותו קנה מידה. עניתי שנדמה לי שהסיטואציה היום שונה, והמימון שונה, והמוטיבציה שונה, ואולי הם עושים דברים אחרים. אבל כאייקון תרבות - התשובה היא שפשוט אין.
וזה מה שאנחנו צריכים לעכל קודם כל, שלא יהיה “מסי הבא”. בדיוק כפי שאין מוצרט הבא, או צ’רצ’יל נוסף, או יורש לאריסטו, או בן גוריון שתיים. יש אנשים שהיו לא רק בעלי כישורים יוצאי דופן, אלא גם בסיטואציה יוצאת דופן שלא תחזור על עצמה. מסי ליווה את המעבר הסופי של הכדורגל האירופאי לענף כלל עולמי. חזינו בתופעה חד פעמית ולא נזכה לחזות בתופעה כזאת שוב. צריך להבין זאת ופשוט להוקיר את הזכרונות.
מסי, תודה על הכל. אני שבור מהעזיבה, אבל אני מלא תקווה שפשוט תהנה מכל רגע של כדורגל. מגיע לך אחרי כל כך הרבה שנים של לחץ בלתי נגמר לקבל בגיל 34 כמה משחקים מול ברסט ונאנסי. צבור מטענים, נסה את כוחך בצ’מפיונס ליג ותגיע רענן למונדיאל.
הכדורגל לא יהיה אותו הדבר אחריך, אבל יש לנו עוד זמן לחשוב על זה.
אה כן, שכחתי להגיד לך רק על דבר אחרון, מה20 באוגוסט של שנה שעברה -
תודה
23 לייקים
שאפו אוריה, חתיכת סיפור.
אני חושב שברצלונה תצטרך כמה שנות “צינון” עד שהיא תוכל להכיל דמות כזאת אצלה. אומנם נראה שתמיד היה בברצלונה מישהו על גדר ה"פנטזיסט" (רובם ככולם מדרום אמריקה), אבל מסי היה קצת מהכל. קפטן, סמל, מותג, פנטזיסט או אפילו אלוהי הכדורגל.
חלק שמאוד מעניין אותי זה איך יהיה למסי בלי ברצלונה. מסי מעולם לא שיחק במקום שהוא לא החשיב כ"בית". בין אם מדובר בויתור על זימון לספרד כדי להיות בארגנטינה, והעובדה שהוא לא שיחק בשום מקום חוץ מבארסה מגיל 13. אין שאלה שהוא עדיין יהיה מסי גם אם ישחק בסין (חס וחלילה טפו טפו טפו), אבל משהו בטוח ירגיש בשבילו אחרת.
אם נפגעת ממני או חשת שאמרתי משהו כדי לפגוע בך באופן אישי, קבל את התנצלותי הכנה. אעצור כאן כדי לא לעבור את הגבול שוב. נאחל למסי הצלחה ובזה נסגר הסיפור מבחינתי.
לייק 1
אז אחרי שסיפרתם לי שמסי לא יכול לעבור לסיטי כי הם כבר קנו את גריליש והסגל סגור, הם כנראה בדרך להחתים את רונאלדו.
אני יודע שמסי לא בדיוק באותה עמדה אבל זה לא שחסר לסיטי שחקנים ואם העניין עם מסי היה כספי אז לא ברור לי איך אצל רונאלדו נפתרה הבעיה.
לדעתי יש עניין של צורך בין היתר.
לסיטי חסר חלוץ, שחקני כאילו אגף יש להם בשפע.
ברור שגריליש, סילבה, פודן, סטרלינג ומאחרז הם לא מסי, אבל זה משהו שקיים כבר לפפ בסט היכולות.
מה שחסר לו זה סקורר, זה ווינר, זה השחקן שבליגת האלופות יגיע כשצריך אותו מבלי לפגוע מידי בשיטה.
השאלה העיקרית היא האם רונאלדו יסכים לקחת צעד אחורה לטובת הקבוצה, להקשיב לפפ, לוותר על החופשיות, ואולי אפילו ללחוץ כמו שצריך.
רונאלדו בסיטי זו יכולה להיות חתיכת הברקה. הסקורר אולי הגדול בעולם עם המוסרים מהטובים בעולם.
אגב, לדעתי פפ לא באמת רצה לא את מסי ולא את רונאלדו, אבל בעוד על מסי הוא ניצח את השייח בויכוח, על רונאלדו הוא הפסיד אחרי שפתאום כל היריבות מביאות שחקן היסטורי כלשהו (אמבפה לריאל, מסי לפריז וכו).
לייק 1
כתבתי את זה בתרד של האנגליות. לדעתי, זה רכש “שמנחיתים” על פפ וחלק ממאבקי כח במועדון. מהיכרות עם פפ בעברו, זה לא יגמר בטוב.
שעון החול שלו בקבוצה לדעתי הולך ומסתיים. אני חושב שהם מאוכזבים ובצדק מהכשלונות שלו באלופות ורואים את פסז מחתימה את מסי. וזה גורם להם למחשבות בקשר לפפ.
דרך אגב זה באמת רישמי וסגור? אם זה קורה . פפ ורונאלדו פסז ומסי ואולי אמפבה וריאל וזה חלון העברות הכי משוגע ומטורלל שיצא לי לראות בשנים האחרונות.
5 לייקים
לא יודע לגבי הצד הספורטיבי. מבחינה כספית, רונאלדו יקבל הרבה פחות ממה שמסי מקבל מ PSG . וגם פחות ממה שהוא קיבל ביובנטוס.
בנוסף , לפי הדיווחים שקראתי, פפ סירב לשחרר את ג’סוס, אבל מוכן לשחרר את סטרלינג. וסטרלינג נדמה לי השני בהיררכיית השכר בסיטי אחרי דה ברוינה.
ועכשיו גם כתוב בכל מקום שרונאלדו בעצם עובר ליונייטד.
טוב, זה כבר אוף טופיק רציני שלא קשור בשום צורה למסי.
לייק 1
אכן אוף טופיק אבל רק מחזק את מה שאמרתי שמסי יכל ללכת למקום תחרותי, מאתגר ומפואר יותר מאשר פריז.
אם רונאלדו יודע לוותר על כסף, גם הוא יכל.
כמובן שזכותו המלאה ללכת למקום שנותן לו הכי הרבה, שלא מאתגר אותו ושיש לו שם חברים. לא סותר לזכות שלי להתאכזב מהבחירה שלו.
5 לייקים
צריך לזכור שלא היה לרונאלדו יותר מידי ברירות. ריאל לא רצו אותו בחזרה ופסז מלאה.
אם מסי לא היה עובר אני מאמין שהוא היה גומר בפסז.
מי מחליט מה הברירות?
איך לא היתה ברירה למסי את יונייטד אם לרונאלדו היתה?
לייק 1
רונאלדו לא ויתר על שקל.
אם מסי היה נשאר בברצלונה, כריסטיאנו היה משחק בעיר האורות היום. בפועל מנדש בטיולים שלו לחיפוש קבוצה ברחבי אירופה נדחה בראש ובראשונה ע"י אותה פריז (עובדה שאוששה ע"י כל עיתונאי בעולם כולל פבריציו, די מריציו וכל התקשורת בצרפת), אחר כך ניסיון כושל למניפולציה עם מדריד ואז סיטי. רק אז חזר למקום התחרותי, המאתגר והמפואר שאלוהים יודע מה אתה חושב שיש למסי לחפש בו.
עוד משהו?
לייק 1
צודק.
כי מה זאת הליגה האנגלית ומועדון כמו יונייטד מול הליגה הצרפתית האימתנית וקבוצת הערסים המפונקים מפריז.
אבל שוב,
אני מכבד את הבחירה של מסי ולא היתה לי כוונה להראות כמה שרונאלדו רומנטיקן ומאתגר את עצמו והוא לא.
התאכזבתי ממנה והתירוץ עד היום היה שלא היתה אופציה אחרת.
אז מתברר שהיתה ובעיני היא היתה עדיפה.
מזל של מסי שלא אני המחליט והמייעץ שלו.
למרבה ההפתעה גם רונאלדו חשב ככה.
כשאתה מניח את זה ככה גם ולנסיה היא אופציה.
מסכים.
ואגב רומנטיקה, אולי הספקת לשכוח:
לא הבנתי את המסקנא הזאת.
שוב, אני לא מבין מה אתה בא להראות לי פה.
אני מודה למסי על ההקרבה העצומה שלו ברצון להשאר בברצלונה ובאמת ובתמים מעריך אותו על זה. כמו כן אני לא מפקפק לרגע בווינריות שלו וברצון לנצח.
ועדיין, אני כדובי, היה לי רצון/חלום שאם הוא לא ימשיך בברצלונה שיילך למשהו מאתגר, נתתי כדוגמא את הליגה האנגלית ומועדון עם עבר מפואר לא רחוק שבקשיים וירים אותו* (ואני בטוח שהוא מסוגל לזה) ועל הדרך ישתיק את כל המבקרים שטענו שהוא לא היה מסוגל לעמוד באינטנסיביות האנגלית או להצליח מחוץ לברצלונה. גם סיטי באה בחשבון.
לא מכחיש שאולי זה גם קשור לתיעוב הגדול שיש לי לפריז ולחלק לא קטן מהשחקנים שם.
בכל אופן, הוא בחר ללכת לשם ואני מאחל לו הצלחה אישית מרובה (ואם זה יסתדר עם כישלון קשה של פריז, עוד יותר טוב) וזכותי להיות מאוכזב.
*ורק אוסיף כהערת אגב שימים יגידו מה רונאלדו יעשה ליונייטד. אני חושב שהוא יעזור להם מאוד לחזור לקדמת הבמה.
לייק 1
אם המעבר של כריסטיאנו ליונייטד גרם לך להבין כמה עוד אופציות היו למסי, אז בעצם כל מועדון על הפלנטה שמסי היה מתקשר אליו על דעת עצמו הוא ‘אופציה’. הרי מי יגיד לא למסי? בשטח יונייטד מעולם לא הייתה על השולחן משום שזו אופציה מופרכת.
ההבדל היחידי זה שאת מסי הקבוצות החזקות באמת קיבלו, ואת רונאלדו דחו אז הוא התפשר. זה עד כדי כך פשוט.