אין ראיות לכך שמסי נלחם על הנושא עם ההנהלה, אבל הוא לא אהב את הדרך שבה המהלך התבצע והתבטא בנושא כמדומני.
אני אוהב את הביטוי too big to fail, אבל לפעמים בהקשר של הכדורגל המודרני התחושה שלי היא שמדובר בtoo big not to fail. הדרך הצינית בה ההנהלה הזאת מתנהגת כלפי השחקנים, האוהדים והמועדון היא מחיר ההצלחה הגלובלית - מביאים שחקן מברזיל ומעל לראש שלו מנהלים מו"מ לקראת סוף העונה כאילו היה חפץ, מקשטים את האצטדיון בסיסמא יומרנית וחותמים על הסכמים עם קטאר, בתחילה ריקי פוץ’ לא מוכן ורגע לאחר מכן ילד בן שבע-עשרה הופך למושיע. יש לנו בעלים מאספניול, היה לנו מאמן מאספניול והפלסתר התורן יהיה מאמן שונא בארסה מאספניול שמעדיף לחזור לחווה בארגנטינה. בלתי אפשרי ליצור כך אווירה מגבשת ותחושת זהות אמיתית בחדר ההלבשה.
לפעמים צריכים להתפשר, אלו החיים - אבל הזהות הנוכחית של בארסה היא פשרה בלתי נגמרת על הזהות וכל מי שבאמת אוהד את המועדון מרגיש את זה.
לי אישית לא אכפת יותר מגביע, אליפות, ליגת אלופות או כל תואר אחר עד להודעה חדשה -
מי שלא מרגיש את הזכות האלוהית לראות את מסי משחק כדורגל בכל עצם מעצמותיו מוזמן להמשיך ולמדוד אותו ואת ההתנהגות שלו, לתת ציונים ו"להתאכזב". כפי שברקוביץ’ אמר (תודה @asafbarca על ההקלטה) זה בעיקר מעייף.
משאלת הלב היחידה שלי לתקופה הקרובה היא לראות כל שנייה שבה מסי מלטף את הכדור במדי בארסה, ולא אכפת לי על חשבון מה זה מגיע. הכל מתגמד לעומת הגמד. עוד עונה בבלאוגרנה ולעזאזל עם כל השאר.
אין לנו שום סיכוי לעשות פירמוט בארבע שבועות, לא כלכלית ולא מקצועית גם אם פונט מחר ממונה לנשיא. הוא בעצמו הודה בכך.