"בארסה עקבה מקרוב אחריהם, הם ציינו לטובה את יכולת ראית המשחק שלהם. מהירות ובעיקר “את מבחן DNA הקדוש, בדוח הסיכום שלהם הם סיימו שאם פואליניו וגומש היו היה צעירים והיה אפשר להחזיר את הזמן אחורה, הם היו מביאים אותם על חשבון צאבי ואיניסטה הבינונים”
כך ברצלונה היתה נראית, אם רוסל וברתומאו היו מנצחים באי אמון נגד לאפורטה ב2005. . המזל שלנו יותר גדול משכל, כי לא היה חסר להם בזמנו הרבה ידים בשביל להרוס את קבוצת הכדורגל הכי טובה בכל הזמנים שאני אישית אי פעם ראיתי.
עם כל החרא שאנחנו אוכלים מהם בשנים האחרונות, תזכרו שהיה חסר כמה ידים בשביל זה. פפ לא היה מאמן ולא היה שום פפ טים.
נ.ב סקואלרי חלומו הרטוב של רוסל היה מאמן במקום פפ. רק בשביל לגרום לנו עוד סיוטים בלילה.
אם הם היו זוכים ב-23907 תארים ב-15 שנים האחרונות, והיה נמצא שם מישהו בקנה מידה של מסי - גם להם היו המוני תיירים מחו"ל שמוחאים כפיים ועושים סלפי כל המשחק.
בוא. קל להגיד את זה בהתחשב על הרכישות הטובות שלהם, אבל דווקא השחקנים היקרים(יחסית) אצלם מתפלפים-ירמלונקו, אימובילה, שורלה, אמרה מור, גצה בקדנציה השנייה, מקסימליאן פיליפ… ושלא אתחיל לדבר על הפלופים שהם קנו להגנה ולקישור. עברו שם כמה שחקנים נוראיים.
זה דיון שעלה ביני לבין חבר לאחרונה בנוגע להאלנד וסאנצ׳ו. מהנוורגי אישית אני פחות מתלהב(ההתחלה שלו מאוד מזכירה את של אלקסר), אבל עם סאנצ׳ו יהיה מעניין לראות מה יקרה כי המספרים שלו מטורפים והם מגובים גם בסט יכולות רחב.
לגבי גונדגן אני גם לא יודע כמה לתייג את זה כהצלחה, אמנם יש לו תחרות מטורפת בסיטי אבל הוא לא הצליח בשום שלב לתקוע יתד בהרכב. מעבר לזה יצאו מדורטמונד כמות פלופים היסטרית(הבעיה שלהם היא שהם בדרך כלל קונים אותם בחזרה אחר כך)
אתה צודק עובדתית. היו גם שחקנים שלא הצליחו, וחלק שהזכרת הם מכרו והחזירו את ההשקעה פחות או יותר. אבל זה נורמלי, כמו שבבארסה יש שחקני הגנה וקישור שהגיעו והצליחו וכאלה שלא.
אבל בארסה הוציאה כ 500 מיליון יורו על שחקני התקפה ב 5 שנים אחרונות ואף אחד לא הצליח. אף אחד.
השחקן הכי יקר של דורטמונד עלה 30 מיליון יורו.
הלוואי שבארסה הייתה קונה כל שנה 2 שחקנים ב 30 מיליון כל אחד, אחד היה מצליח והשני לא. אתה יודע מה, אפילו 1 מ 3.
הדרישות מבארסה מיידיות, מדורטמונד לא. בדומה לדיון דומה שהתנהל על למה ריאל לא מגדלת כמו אייאקס. זה קבוצות בקליבר אחר, בארסה לא יכולה לבזבז שנים על לטפח כשרונות בני 19 בהרכב. היא מחוייבת לתארים.
זה לא מנע מריאל, קבוצה עם ציפיות דומות, לקנות מספר גדול של פוטנציאלים בגילאי 18-20.
גם מועדון עשיר כמו ברצלונה לא יכולה לבסס את עצמו על רכש שנתי של כוכבי על מוכחים במאות מיליונים - גם כאלה צריך, אבל אי אפשר לבנות קבוצה שלמה ככה.
אידיאלית הייתי רוצה שנוכל להזין את הקבוצה הבוגרת באמצעות ילדים מהנוער, אבל אופציה ב’ זה לאתר פוטנציאלים מוכשרים ולהביא אותם לפני שהם עולים 100 מיליון יורו פלוס.
הדיון הזה תמיד איכשהוא חוזר וחוזר על עצמו, כאילו גידול שחקני בית או גילוי כישרונות צעירים זה סותר תארים או משהו כזה. מן הסתם ברצלונה וריאל לא יכולים להיות אתלטיק בילבאו. אבל בין זה לבין (אני לא מכיר את ריאל אז אין לי מושג מה שיקולים שם בשנים אחרונות) לבין הגישה של שילוב בין שחקני רכש ושחקנים צעירים יש הבדל עצום.
אני יתן דוגמה ובאופן נדיר יחמיא להנהלה של ברצלונה (רוצה להקיא בפה) גם אני שרוצה בטיפוח הלה מאסיה. וגם גדולי הרומנטקינים של אוהדי ברצלונה לא התנגד לרכש של ארתור ודה יונג (דוגמה) כי אנחנו מבינים שהם שחקנים מצוינים שהקבוצה צריכה. גם אם הם שחקני רכש שעלו לא מעט.
אבל לצידם, התנהלות נבונה היתה צריכה להיות שלקדם שחקנים כמו אלניה וריקי פוץ יחסוך הרבה כסף על רכש סתמי אחר. אין שום סתירה בין אלניה וריקי לבין ארתור ודה יונג.
הגישה שצריך לבזבז מאות מיליונים של אירו ולהפקיר את הנוער או שחקנים צעירים פוטנציאלים בשביל לזכות בתארים היא לא נכונה. עובדתית.
אין סתירה בין לואיס סוארז לבין פאטי לדוגמה. אפשר להשקיע גם בסוארז וגם בקידום של פאטי.
ברצלונה לא עושה את זה. קונה רכש גלאקיטקוס רק בשביל להרשים את הסוסיוס בקיץ בלי קשר להתאמה מקצועית שלהם ואחרי זה בטווח הרחוק אנחנו נתקעים עם כל מיני דינוזארים שאי אפשר למכור אותם.
גם מועדון כמו ברצלונה וריאל יכולים להשקיע בצורה טובה בנוער שלהם בלי שזה יפגע בתארים שלהם. הכל עניין של איזון ומתינות.
נכון , שההנהלה שלנו מנסה למכור לנו שיש סתירה ובגלל זה צריך לזרוק על דמבלה גריזמן וקוטיניו איזה סכום שנראה לי מתקרב ל400 מיליון אירו בשלוש שנים… אבל זה בולשיט. ברצלונה בהתנהלות בריאה יותר, היתה יכולה גם לשלב שחקני רכש וגם שחקנים צעירים בלי שזה יפגע בהשגיות של הקבוצה. אין שום סתירה בין שתי הדברים.
צריך קידום של צעירים, גם במועדונים הגדולים, אבל אי אפשר להסתכל כדוגמה על דורטמונד. משום מה המודל שלהם מוצג כאן כדוגמה להתנהלות נבונה בפיתוח שחקנים צעירים אבל האמת היא שאם דורטמונד הייתה מתמודדת עם האתגרים של ברצלונה, היא לא הייתה שמה בהרכב שחקנים כמו דמבלה, סאנצ’ו והלאנד לפני פריצתם בכזו חופשיות, בדיוק כמו שהיא לא הייתה משמשת חממה לאשרף עבור ריאל. השאלה מה אז היה קורה עם השחקנים הצעירים הללו. בכל מקרה, זה מודל שלא יכול לעבוד בקבוצות הגדולות ואין מה להסתכל עליהם בקנאות. לא זכור לי שהם גורפים אליפויות או צ’מפיונס עם את חפירה. מדי פעם משתחלים לאיזה חצי גמר בקושי. וההתנהלות שלהם גאונית כמובן ומאוד מוצלחת, פשוט לא תעבוד בברצלונה.
אתה לא קראת את הדיון. דורטמונד היא דוגמא לסקאוטינג טוב, לא דוגמא למודל עיסקי.
כשהם קונים שחקן התקפה, הם הרבה פעמים פוגעים, ורכש שלהם לא עולה הרבה.
כשבארסה קונה שחקן התקפה, זה כמעט תמיד לא מצליח. האחרון שהצליח זה סוארז מלפני 6 שנים.
כמו שמשה הסביר כוכבים מבחוץ צריכים לבוא יחד עם כשרונות מהבית, לא במקום, וזאת לא סתירה. אבל כשקונים כוכב ב 100+ מיליון, הוא צריך לתת תפוקה של כוכב ב 100+ מיליון, וזה לא קורה בבארסה.
צריך לזכור שדורטמונד היא קבוצה הרבה פחות עשירה ופחות אוהדים מברצלונה וריאל (מחוץ לגרמניה). אין להם ברירה, לפתח סקאוטינג ובזה אני מסכים עם אלכס. זה לא איזה בחירה שלהם. זה הכרח בשבילם.
אז כמו שכתבתי קודם בחצי צחוק - בוא נקנה את הסקאוטרים שלהם, לא את השחקנים שלהם.
זה ישתלם הרבה יותר.
בניגוד אליהם, אנחנו גם יכולים להחזיק את השחקנים שיהפכו לוורלד קלאס.
כוונתי היא שהסקאוטינג של דורטמונד והשילוב שלו בהצלחת הקבוצה זה חלק אינטגרלי ממודל עסקי מאוד מסוים. כזה שמאפשר לא רק לרכוש כשרונות במעט כסף אלא גם להפוך אותם לכאלו ששווים המון כסף.
כשלעצמו הוא מצוין ובטח בהשוואה למדיניות הרכש הביזארית של בארסה, על זה אני מסכים במאה. פשוט לא ישים בקטלוניה, כמו גם במדריד. ברצלונה יכולה להחזיק את מי שיהפוך להיות וורלד קלאס, זה נכון, אבל לרוב היא לא יכולה לאפשר לו להפוך לאחד כזה אצלה אם הוא בוסר. למי שמקנא בצעירים של ריאל - תראו את החליקה של ויניסיוס אתמול מול שער ריק ואת ההתבטאות של אסנסיו שנה שעברה (משהו בסגנון “לא מבין מה רוצים ממני, יש עוד שחקנים שצריכים לקחת אחריות”) כדי להבין שאלה לא השחקנים שיוציאו את העגלה מהבוץ, לא בשלב הזה של הקריירה שלהם בכל אופן. בדורטמונד הם מקבלים סביבה מספיק מכילה כדי שיתבשלו לידי סחיבה.
באופו כללי הבעיה בברצלונה הרי היא לא ברכישת כוכבים במקום צעירים אלא רכישה גרועה מאוד של כוכבים לא מתאימים. כתוספת הזנחה מוגזמת של ההגנה בהקשר לקניות וכוכבית קטנטנה על זה שגם צעירים לא מפתחים. זו לא הבעיה המהותית בכל אופן.
אני לא מסכים אם זה.
היא יכולה. למשל שחקן יכול להתבשל בבארסה ב’, או להיות עמוק בספסל עונה ראשונה. או כמו דמבלה למשל שהיה מצוין “מהקופסה” בדורטמונד.
הבעיה שכשקונים את אותו דמבלה ב 100+ מיליון, הוא לא יישב על הספסל.
זאת בדיוק הבעיה.
אם כבר קונים שחקן יקר, שיהיה מתאים. בשביל זה צריך מישהו שמבין בכדורגל, איש מקצוע. בבארסה חבורה של פוליטיקאים שהם ההנהלה מחליטה על רכישות כאלה. למאמן מרשים לבחור בין בראיטוויט לאנחל.
המילואים לא רמה ולהחזיק אותו בספסל זה אומר שני דברים:
א. אתה פוגע בהתקדמות שלו. שחקן צריך לשחק.
ב. בכל פעם שיעלה אתה תצפה ממנו כיאה למועדון שבו הוא נמצא וכל טעות שהוא יעשה מפאת חוסר נסיונו תעלה לך הרבה מאוד כי ברמות האלה כל טעות עשויה להתברר כקריטית.
מכאן ההשלכות הבאות: לחץ עצום על השחקן, חוסר סבלנות לטעויות, ירידה במעמד ועוד שלל תוצאות אפשריות. אתה פוגע בהתקדמות של השחקן+בהצלחות הנוכחיות של המועדון. כשאתה מועדון שמצפים ממנו להגיע למקום 2-3 בגרמניה כל עונה ואתה עושה את זה בלי בעיה אז אתה יכול לשלם שכר לימוד של שחקן צעיר שעושה טעויות בתקווה שיום אחד זה ישתלם. כשהמטרה היא טרבל בכל עונה, אותו שכ"ל יעלה למועדון הרבה יותר מדי. זו הסיבה שבמצב נורמלי לא פאטי ולא ויניסיוס לא היו מקבלים במועדוניהם כל-כך הרבה דקות אלא היו מבלים את זמנם באגפים של לגאנסיות למיניהן. או בדורטמונד.
אולי הגזמתי עם בארסה ב’. זה טוב אולי לשחקנים בני 17 עם פוטנציאל, לא בני 20-22 שצריכים כבר להיות בקבוצה הראשונה.
נכון לעכשיו, בארסה קונה שחקנים מאוד יקרים שלא מתאימים לה. בוחרים אותם אנשים שלא מבינים בכדורגל. וזה לא יכול להימשך.
יותר מזה, כשקונים שחקנים לא בסכומים בומבסטיים, לפעמים יש הצלחות. סמדו, אומטיטי (כשנרכש), דה יונג, ארתור, אפילו וידאל - נותנים את מה שמצופה לפי המחיר.
אבל כל אלה שמגיעים להתקפה, בסכומי עתק, או סתם כי הוא שחקן התקפה - כל אלה נכשלים. ובארסה קונה רק כאלה.
ברור שאנחנו לא דורטמונד ואני לא רוצה שנהיה דורטמונד. אני רוצה לראות שחקנים שראוים לחולצה של בארסה.
