לא משה, אני פשוט לא קורא את התקשורת הישראלית.
לא מעבר לכותרות , וגם זה רק אם זה נוגע בי באופן אישי.
אפילו ביבי למיטב קריאתי בכותרות לא האשים את אירן בחימוש של חמאס. המנהיגים שלהם יושבים בקטר, שכרגע מופצצת בידי אירן, ולא מגורשים משם.
אתה חושב שאם אירן היא ראש התמנון, אז כל הזרועות בים שייכים לה. לי זה לא נראה ככה. לא כל שונאי ישראל הם זרועות של אירן. דאעש בטוח לא, סונים קיצוניים בלבנון גם לא, ואני חושב שגם חמאס לא.
אני לא חושב שכולם במזרח התיכון תחת פקודה של אירן כמובן, אבל חמאס אחרי מות אחמד יאסין (הוא למשל התנגד לברית עם אירן) וגם הגירוש של 400 פעילים שלו בזמן רבין ללבנון ששם הם בפעם הראשונה עברו אימונים מחיזבאללה. שם הם די התפתחו בקטע של שימוש במטענים וחומרי נפץ ואז החזרנו אותם לעזה ברוב “חוכמתנו”
קטאר ממנת אותם זה נכון אבל אירן בגדול זה ראש התמנון שלהם . זה לא משהו ששנוי במחלוקת.
זה לא קשור לתקשורת ישראלית.
דאעש זה סוני והם שונאים את אירן אין להם קשר .
מה זה ביבי לא האשים את חמאס בחימוש של אירן? הם אימימא של החימוש שמגיע לעזה… מוזר. זה לא שנוי במחלוקת, תפסו מחבלים עם נשקים של אירן…
קטאר זה כסף לחמאס וגם נותנים למנהיגים שלהם מסתור ואירן זה חימוש ואימון שלהם.
בלי אירן אין חמאס ואין חיזבאללה ואין גיאהד איסלמי. זה לא דעה שלי זה עובדה.
לפי עמית סגל הורידו גם את אחמדינג’אד. ימים היסטוריים
עוד מעט תעבור ההתלהבות הראשונית ואז יתברר מה האנדגיים של ישראל באמריקה בסיבוב הזה. אנדגיים זה אומר מה קורה אם התרחיש האופטימי של התפוררות המשטר לא מתחילה לקרום עור וגידים כרגע. נראה לי שאפילו האיראנים כבר ידברו אחרת אחרי המכה הזו, אבל אין לדעת כי הם הוכיחו מזמן שאין קשר בין המציאות לבין הדיבור שלהם.
הקווים נחצו במתקפה הזו: אנחנו הרגנו ראש מדינה, צעד מאד חריף. הם ירו על כל האזור כולל על חברים שלהם (עומאן), מה שמעיד על פחד/חוסר שיקול דעת/מצב גרוע.
כמו שאני רואה את זה ועם העובדה שאירופה עדיין לא ממש הגיבה (עוד מעט הם יסיימו את השנ"צ של ראשון, בכל זאת היה הרבה בשר ויין) - מעכשיו השיקול יהיה גם אנרגיה וסחורות במידה רבה מאד. חשוב שיצליחו להבטיח אספקת אנרגיה יציבה שלא תעלה מחירים יותר מדי כמו גם ביטחון שיט. ראיתי דיווח שעלות הביטוח כבר החלה להאמיר. Follow the money, תמיד נכון במלחמות ובכלל.
בשעה טובה. מספיק להיות הכבש. הגיע הזמן לשבור ראשים. רק ככה זה עובד עם ערבים-אז נחסל את מי שצריך, ומי שישאר שיעשה איתנו שלום או שנשחט גם אותו. אני מוכן להיות עוד חודש בממד בשביל זה.
הסבב הנוכחי שונה מאוד מהסבב שקדם לו, ולכן גם האנדגיים ונקודת היציאה יהיו שונות לגמרי. הפעם הסיטואציה הרבה יותר מסובכת משתי סיבות. הראשונה היא שהמטרה הרבה יותר קשה ומורכבת בסבב הנוכחי, והשניה היא שאנחנו כבר לא תלויים בעצמינו בלבד אלא גם באמריקאים.
בסבב הקודם כשהגיעו להסכם של הפסקת אש אני אישית הייתי מאוד מרוצה. הבנתי שבנק המטרות נגמר, עשינו את המקסימום שיכולנו להוציא מהמבצע, מה שהיה צריך זה קצת זמן שהעכברים יצאו מהמחילות כדי להמשיך ולטחון אותם בסבב נוסף. כעת אין לנו את הפריבילגיה הזאת ואם אנחנו רוצים לעמוד במטרות של המבצע - צריכים להבטיח שהשלטון יוחלף בסבב הנוכחי. יש לכך 3 סיבות עיקריות:
זמן. כבר אין זמן לעוד סבב. ייתכן ועוד שנה שנתיים טראמפ וביבי לא יהיו בשלטון, ובמקומם יעמדו כל מיני חיים בלהלהלנד הומאניים ומתחשבים שיאפשרו לאיראן לעשות מה שתרצה בשביל השלום. כבר שמענו כל מיני צדקניים שגינו את “המתקפה הברברית” על חמינאי המסכן, ואמריקאים שביקרו בתוקף את ההצטרפות של טראמפ למלחמה הזאת. במילים פשוטות יותר - אף אחד לא מבטיח שתהיה עוד הזדמנות.
הם קיבלו מכה מאוד קשה עם חיסול הבכירים, וכמובן גם חיסולו של חמינאי. לא יודע אם תהיה לנו בעתיד אפשרות לתת בהם מכה מוראלית כל כך גדולה במידה והם יתאוששו מזו הנוכחית.
העם האיראני שמתנגד למשטר מוכן לצאת לרחובות כרגע ולקחת את הצ’אנס על מהלך שכזה. במידה ומניחים להם עכשיו להשתלט חזרה, בוודאי אחרי האכזבה הצפויה עקב הכישלון של אי הפלת המשטר לאחר חיסולו של חמינאי וכל מה שהם עברו בחודשים האחרונים, תיווצר חומה חדשה שאותה הם כבר לא יעזו לנסות לשבור.
הפעם צריך ללכת עד הסוף, למרות שזה לא הולך להיות פשוט. מעבר ללחצים הבינלאומיים, האמריקאים תוקפים את המהלך הזה מהבית - ועכשיו הלחצים רק יגדלו אחרי שנהרגו להם חיילים ראשונים. הפעם אם יגיע להסכם הפסקת אש, בניגוד לפעם הקודמת, אני אהיה ממש מאוכזב. המכה שהם קיבלו עדיין גדולה, אבל כשאתה מקבל מכה כל כך חזקה ועדיין מצליח לקום אתה מבין שאתה חזק, וזה מה שמפחיד.
כעת אגיע לנקודה: אין אופציה אחרת חוץ מללכת עד הסוף על החלפת המשטר. זה האנדגיים היחיד שאופציונאלי מבחינתנו, ועד שהוא לא קורה אנחנו לא באנדגיים אלא ממשיכים להלחם.
אני יותר מתמיד פסימי לגבי מצב המדיני שלנו. יותר נכון מצבנו בדעת הקהל האמרקיאית. מעכשייו יאשימו אותנו שאנחנו דחפנו את ארהב למלחמה. וכל חייל שלהם שיהרג זה עלינו.
אם אי פעם צריך להבין שחיבים להפסיק עם הסיוע האמירקאי זה עכשיו.
זה יבוא בכל מקרה, אם נבין את זה בעצמנו או בכפיה. המצב שלנו בארהב בדעת הקהל קטסטרופלי אני מאוד פסימי.
פרקטית זה אומר שאנחנו ממשיכים במאמצים לפגוע בשלטון עד שהוא נופל. היה ועצרנו לפני, מאיזו סיבה שלא תהיה, נכשלנו. הם יבנו את עצמם מחדש וזה רק עניין של זמן עד שנגיע לאותה נקודה.
אני לא חושב שבפעם הקודמת הפסקנו כשטראמפ רצה שנפסיק. בפעם הקודמת הפסקנו כשבנק המטרות נגמר וכבר ההישגים הנוספים לא היו שווים את המאמץ (ההגנתי, הסטרס על הטייסים, והפיננסי). התחלנו להפציץ שם כל מיני שעונים סימבוליים וכל מיני כספומטים. אני חושב שאנחנו כבר אמורים לקלוט שטראמפ וביבי אוהבים לעשות משחקים פסיכולוגיים ולקחת את מה שנאמר כלפי חוץ בפרופורציות הנכונות.
אנחנו בקאנטים. אתמול כתבת שסינוואר חיסל את ציר ההתנגדות במו ידיו, אני חולק עליך לגמרי. עוד רגע היינו חותמים על הסכמים עם הסעודים והוא למעשה דפק את זה. בסופו של דבר אולי ציר ההתנגדות חוסל, אבל מדינת ישראל הפסידה גם הפסידה מהמלחמה והשלכותיה. אני בכנות דואג לעתיד המדינה, בין היתר בגלל הסיבה שכתבת בציטוט הנל.
הסיוע הוא לא העיקר משה. עכשיו הנראטיב הולך להיות שנתניהו גרר את אמריקה למלחמה שהיא לא רוצה. זה מה שהדמוקרטים רוצים. סאטרדיי נייט לייב כבר צחקו על טראמפ שהוא עושה דברו של ביבי. זה כבר לא בטוויטר.
אני פסימי כמוך. מצד אחד מדינאות מדהימה שהביאה את ארצות הברית לתקוף לצידנו. מצד שני אדמה חרוכה ועתיד מדאיג מאד עם אותה מעצמה שעומדת לצידנו עכשיו ואנחנו כל כך צריכים.
נתנחם בזה שהעולם אוהב מנצחים לא פחות ממה שהוא שונא יהודים
הפלת שלטון היא לא תוכנית כבקשתך. בלי העם האיראני אין שום סיכוי להביא הישג שהוא החלפת שלטון קיצוני באחד מתון יותר שלא עוין את ישראל. תשאל את האמריקאים, גם עם חיילים על האדמה זה לא תמיד הלך להם. אינני טוען שהסיטואציות דומות - הן לא - אבל הדינמיקה היא לא בהכרח שככל שתתקוף יותר כך השלטון יפול.
לא נראה לי שהבנת אותי. הפלת המשטר צריכה לקרות מבפנים, אבל אנחנו יכולים לעזור לזה לקרות עם פגיעה ביכולות ובמוראל שלהם. אני יודע שזו מטרה עם עודף אמביציה, אבל זו המטרה ששמנו לעצמנו.
העם האיראני רוצה לגרום לזה לקרות. אני מקווה שעם התמיכה שלנו ושל ארהב בדמות פגיעה במשטר הם אכן יצליחו. אני לא כל כך אופטימי לגבי זה, אבל חייב גם לציין כי כל ההישגים בסבב הקודם ומול חיזבאללה היו נשמעים לי הרבה יותר מופרכים מזה אם היית מספר לי אותם לפני.
מה? למה?
הכיבוש של גרמניה הנאצית את צרפת תוך שבועות ספורים הוא פחות גדול/מרשים/היסטורי, כי אנחנו יודעים שבסוף הם הפסידו את השטח (ואת המלחמה)? המהלכים הטקטיים המפוארים של נפוליאון בשדה הקרב הם פחות מבריקים וגאוניים, בגלל שהובס בסופו של דבר בווטרלו?
ההישגים שלנו בימים האחרונים, ובכלל במלחמה הזאת כאמור, הם היסטוריים ומשוגעים בכל קנה מידה, בטח של מדינת ישראל הקטנה - וזה לא משנה בכלל איך הדברים יתגלגלו ויתקדמו מכאן.
על אחת כמה וכמה שכבר יש לנו מושג לא רע לפחות לגבי חלק מהזירות, על מידת ההשפעה שייצרנו באמצעות הפעולות שלנו (חיזבאללה - שהפכו מגורם איזורי מאיים עד כדי שיתוק, לארגון קטן ונרדף; סוריה ומדינת לבנון - שתרמנו לא מעט להפיכות המשטריות שם, עם מבוא לנורמליזציה, לא פחות; עזה וחמאס - שלא משנה איך בדיוק האירוע שם ייגמר, הדברים כבר לא ייראו שם אותו דבר לעשרות שנים לפחות; ואפילו איראן עצמה, שלמרות שעוד חזון למועד - לא משנה מי השלטון שיישאר שם, איום על ישראל כבר לא יהיה חלק משמעותי בתוכנית הפעולה שלו).
כן, איראן (וחיזבאללה) התבררו כ’פחות מאיימות’ ממה שהן נראו מראש, אבל:
נעשו ה-מ-ו-ן פעולות והכנות מראש, על-מנת לדאוג שכך הן ייראו בזמן אמת. המון. זאת הצרה הגדולה של עולמות הביטחון, בטח אלה החשאיים - אף-אחד לא יודע על המאמצים השוטפים, אתה לא מקבל קרדיט על הצלחות, כשאתה נכשל - זה עשוי להיות קולוסאלי ואף משפיל (7.10), וגם כשאתה כן מצליח, ואפילו מעל ומעבר לכל דמיון - אז אומרים שהאיום מראש לא היה כזה גדול.
יש פה המון ‘חכמה בדיעבד’.
‘המעז מנצח’ כמו שאומרים בצבא, אבל עד שלא מעזים ועושים - אף-אחד לא באמת יודע איך הדברים ייראו בפועל. מצד אחד יכול להיות שארגון טרור קטן ומוכה יצליח לטבוח אלפים ממדינה חזקה עם צבא מצוייד ומיומן, לכבוש שטחים, ולהכניס את העולם כולו לסחרור; ומצד שני ‘גיחה קצרה’ של אחת המעצמות הגדולות בעולם, להשבת כמה שטחים אבודים ולאיתות ליריבות שלה שלא יתעסקו איתה ועם האינטרסים שלה - עלול להפוך למלחמת התשה ארוכה, יקרה ומדממת בת לא פחות מ-4 שנים, שמקריסה כליל את המעצמה שפתחה בה והופכת אותה לפרוקסי סיני דה-פקטו.
הרי, לשיטת אלה שאומרים ש"הפחידו אותנו ביודעין סתם" - אז מה, למה ביבי הציניקן ותאב השררה לא פתח כבר מזמן ב’מלחמת מנע’ מרשימה מול האויב האיראני החלשלוש, והיה גורף ככה הון פוליטי קל ויקר ערך כבר לפני שנים? למה הוא פעל כך רק כשהיה עם הגב לקיר, והמערכת הבטחונית כולה הבינה שזו הזדמנות חד-פעמית של ‘להיות או לחדול’?
להיפך, הדיבור הוא דווקא על זה שמדובר בפעולה ישראלית כמעט מ-א’ ועד ת’ (כולל מצד כאלה שאינם מחובבי הממשלה כלל וכלל, בלשון המעטה, כמו נדב איל ודומיו).
שיתוף מודיעין כמובן שהיה, כמו שתמיד קיים - בטח במבצעים מתואמים כ”כ כמו זה. אבל מי שחושב שלא היה לנו מעקב צמוד וקבוע אחרי המיקום המדויק של חמינאי, כבר שנים - פשוט לא מבין מה מתרחש לו מול העיניים כבר שנתיים.
אגב, זה מה שעוד יותר מטורף בסיפור הזה - היכולת להוציא מבצע כזה לפועל, עם החדירות המודיעינית שהוא מפגין, חצי שנה אחרי מה שעשינו להם ביוני האחרון, אחרי המקורות שבוודאי נשרפו אז ואמצעי הזהירות שהם לבטח נקטו וחידדו מאז - הופך את ההישג הזה לאפילו יותר מרשים ממה שהוא ממילא.
יתכן מאד ושני הצדדים ידעו איפה הוא בדיוק, אני ראיתי דיווח שזה מודיעין אמריקאי. לא כזה משנה את כל מה שכתבת לגבי עומק החדירה המודיעינית, עליו אני מסכים איתך.
הבעיה היא שזו מערכת די כאוטית שלא ניתן לכמת לתוך משוואות. לדוגמה: צריך שכוחות האופוזיציה יחזיקו בכוח צבאי מסויים. זה אומר מנהיגות, יכולת ארגון ותקשורת, חימוש וכו׳. זה אומר לגרום לסוג של מלחמה פנימית במדינה אחרת. לא משהו שניתן לתזמן. לטעמי האסטרטגיה הישראלית עובדת יותר על ניצול הזדמנויות מאשר לשחק אותה אלוהים (והרבה פעמים להיכשל בזה, כפי שקרה לאמריקאים)
כי ההישגים שאנו חווים כעת הם חסרי תקדים. אין לנו למה להשוות אותם באמת. להוריד 48 בכירי מדינה שנחשבת למעצמה איזורית בתוך חצי דקה, כולל מי שהיה המנהיג שלה באיזור ה40 שנה, זה לא משהו שקרה בעת המודרנית. כדי להבין את גודל האירוע נצטרך להסתכל עליו הרבה זמן כדי באמת להעריך אותו, תרתי משמע.
נראה לי שפשוט חשבת שאני בא להוריד מגודל ההישג, האמת היא שלהיפך.
בדיוק, אבל עכשיו יש לנו את הסיכויים הטובים ביותר לעשות מהלך שכזה ולכן עכשיו הולכים עליו בכל הכוח. מה תהיה התוצאה רק הזמן יגיד. תוכנית המשחק שלנו היא לקוות לראמוס ב92:48, אבל אולי יש עוד שפנים בכובע שאנחנו לא מודעים אליהם עכשיו. בסיס תיאורטי למהלך שכזה - יש, גם אם לא מושלם. ברגע שהאוכלוסייה שם תזהה שנפתח חלון הזדמנויות להפיל את המשטר הם ינסו לעשות את זה.