‘כן, סמבוסק, תחמם חמש דקות’
לא יודע מה אומרים אבל הקלאס והכבוד ביניהם מאוד יפה לראות, מעדיף את זה עשרות מונים על האצבע בעין של מוריניו.
“תגיד, איך זוכים באליפות?”
“תכלס תפקיד המאמן בכדורגל הוא די משני, לא ככה?”
“אין על מה על הספסול של רודיגר שנה שעברה, פעם הבאה שיושבים הקפה עליך”
“העדפת אותי כמאמן אברטון, נכון?”
“הצבתי את פדה באמצע נוטה ימינה כדי שיסגור את אקנג’י שהצטרף מהקו השני כי בעצם זיהיתי שהוא השחקן המסוכן שלכם שנכנס לשטחים הפתוחים שנוצרו כתוצאה מהמשולשים שביקשת מהחברים שלו לייצר עבורו, ואז בדקה 38 כשראיתי שדה בריינה מתחיל להיחלש פיזית כי הוא בדיוק עבר את סך 2000 הדקות שהרופאים הקציבו לו אחרי הפציעה האחרונה בהאמסטרינג האחורי הנחיתי את בלינגהאם ואת ויני לייצר עליו לחץ כפול מה ששחרר את רודריגו לריצות אלכסוניות שבהמשך החלפתי אותו בלוקאס אחרי שגברדיול כבר התרגל לריצות של רודריגו כי תנועות הגוף של לוקאס הן בדיוק הופכיות לאלו של רודריגו והפיזיולוגים שלנו בדקו וראו שבגלל הפרשי הגבהים ביניהם נוצר שטח מת מאחורי גברדיול בדיוק כמו שתרגלנו באימונים פחחחחח אני לא יכול להמשיך עם זה, על מי אני עובד”
“מצטער, אין לי, בדיוק לקחתי את המסטיק האחרון”
“הסוד הוא לחפוף יום כן יום לא, ככה לא חונקים את השיער והורגים אותו בגיל צעיר”
“יש לך 7 שקל? אני צריך לאוטובוס לבאר שבע”
“אז מי עדיף, בנזמה או ראול?”
אני לא יודע אם עלינו במזל או לא. במשחק בסנטיאגו ברנבאו הביקורת שלי הייתה אחרת - ניצול המצבים, כי לא סיכנו המון אבל יצרנו מצבים לגול (חשבתי שעם קצת יותר רגל על הגז יגיע ה-1:3 הקריטי), זו הייתה קצת רשלנות של שחקני ההתקפה. ויניסיוס פעמיים, רודריגו וכן הלאה. אפילו חצי מצב של ג’וד בלינגהאם. אתה לא יכול להגיד בכזו קלות את מה שכתבת על הקרנות. הפערים צריכים להיות פחות גדולים. נפלנו מרגליים גם לפני המשחק הראשון על אף שהייתה לנו מנוחה ארוכה.
חייב להגיד שהצחקת אותי. אבל אז נזכרתי שב2016 הוא עשה לנו בדיוק את אותו הדבר. אז הלכתי לבכות לבד במיטה.
כתבתי את זה איפשהו לפני המשחק מול סיטי וזה התחדד עוד יותר במפגשים מולם - אני באמת חושב שהקבוצה לא רגילה לרמה פיזית כזו אחרי שפוגשים את הגמדים של הליגה הספרדית כל שבוע. אנחנו לא משחקים כדורגל מדהים ביום-יום ומנצחים משחקים על ידי היכולת שלנו לרוץ מהר יותר ולאורך יותר זמן משאר הליגה.
כשפוגשים יריבה שאין מולה את היתרון הזה, אנחנו מתקשים מאוד. זה בא לידי ביטוי גם מול קבוצה בינונית כמו לייפציג, והפחד שזה יתבטא גם מול באיירן. השחקנים שם בגדול מתעבים את טוכל ובקושי נראה שיש להם שיטה, אבל פיזיות עדיין יש להם.
אני בחיים לא אבין את אנצ’לוטי ואיך במשחק כמו שהתפתח במחצית השנייה אתמול חוסלו לא עולה.
לשחק 10 שחקנים מאחורי הכדור זה אסון, חלוץ כמו חוסלו שעומד ליד הבלמים נכון שגורם לך להגן עם שחקן אחד פחות אבל הוא מונע הנעת כדור נוחה, כל פעם שסיטי לא ידעה מה לעשות או הסתבכה היא פשוט החזירה כדור אחורה לבלמים החופשיים והמשיכה ללחוץ, שחקן התקפה שעומד שם יכול למנוע את זה או לפחות להלחיץ ולהפעיל לחץ שיגרום לכדור לחזור עוד אחורה לשוער ולשחרר לחץ, במקום זה הבלמים עמדו חופשיים 40 מטר מהשער שלנו והניעו ימינה ושמאלה באין מפריע.
בנוסף חלוץ גדול כמו חוסלו יכול להיות מטרה מהירה כשחוטפים את הכדור ואז שיחרור לבלינגהאם שמצטרף מאחורה ובנתיים ויני ורודריגו במצב של לקבל כדור עומק, בלינגהאם ניסה להיות הכתובת הזאת אבל ברור מאוד שמאוד מתקשה ולא נוח לו לשחק עם הגב לשער מול בלמים, היו כמה וכמה מקרים שאם לבלינגהאם החלוץ היה בלינגהאם מהקישור שאפשר היה לפתח התקפות מסוכנות, אבל בסוף איבד את הכדור.
כדורגל זה לא רק להתבנקר ולהתפלל, קבוצה טובה גם חייבת להשאיר לעצמה אופציות לצאת למתפרצות, אתמול במחצית השנייה פשוט מלכדנו את עצמנו.
לטלוויזיה האיטלקית היה שדר קווים שסיפר קצת ממה שהלך במגרש. זה היה מעניין לשמוע את הדברים בזמן המשחק ובין היתר סיפרו גם מה אמרו בסוף קרלו ופפ, סתם ד’ה יוז’ואל.
פפ בירך אותו על העלייה ואיחל לו הצלחה בהמשך התחרות ואילו קרלו איחל לו הצלחה בליגה.
עוד כמה דברים:
-
רובן דיאז והאלאנד התחילו לעצבן ולהקניט את לונין במחצית השנייה בכל קרן עד שהוא איבד את קור הרוח שלו.
-
בפנדלים לקחו את לונין לצד ועברו ביחד על איפה כל אחד משחקני שיטי בועט.
-
במחצית השנייה, רגע לפני השער של KDB אמרו שרודיגר צועק על לונין וממש עצבני עליו. לא יודע למה. כמה דקות אחרי זה הוא בישל לבלגי.
-
כל מיני דברים שפפ והצוות של ריאל צעקו לשחקנים ואיך זה בדיוק תורגם מיד למגרש. למשל כשפפ התעצבן ששחקני סיטי משחקים יותר מדי באמצע וצעק שיש ללכת לצדדים, והכדור מיד הגיע לגרייליש וכו.
ועוד המון דברים שכבר שכחתי.
השנקל שלי:
- צריך לזכור שבמשחק הראשון היינו יותר טובים, ובסנאריו שבו אנחנו מגיעים לאיתיחאד ביתרון ואז מתגוננים (ומנצחים בתיקו או פנדלים) הדיבור היה שונה לגמרי, כי זה סה"כ לשמור על תוצאה בחוץ. הבעיה התחילה בזה שלא הייתה תוצאה לשמור עליה.
- הנוקאאוט של סיטי עלינו לא התבטא בטיולים ליד הרחבה ו-1000 קרנות, סה"כ עמדנו מול זה כמו שצריך, אלא בזה שהם יכלו לעשות את כל זה בלי לתת לנו להעניש אותם.
- לא ברור לי למה סיטי לא הלכה על בעיטות מרחוק, למרות אלף הזדמנויות שהיו לה ולמרות שזה עבד מצוין משחק שעבר.
- לדעתי העולם צריך להגיד לריאל תודה כי אם לא אנחנו סיטי ממשיכה לטרבל שני ברציפות.
ריאל סגרה מראש הרבה נתיבי בעיטה אופציונליים, למדו היטב מהמשחק הקודם.
סגרנו את זה מצויין, קמאבינגה שהתרוצץ והיה בכל מקום, פדה שסגר בצד ימין, גם קרוס עבד קשה, ובניגוד למשחק הקודם גם הבלמים יצאו מהר, בגדול זה היה יותר קל כי כולם עמדו 20 מטר מהשער שלנו
לא נתננו להם בעיטות נוחות שיש לשחקן זמן להעמיד את הגוף נכון ובזווית טובה ולבעוט ברגל החזקה, רק מצב אחד מסוכן מבעיטה מרחוק לדה בריינה וגם זה אחרי פציעה של קרבחאל שהשחקנים שלנו היו בטוחים שהשופט יתן לטפל בו וסיטי התחילה את המשחק מיד ויצאה להתקפה.
כל המצבים האחרים לא היו נוחים או שהיו לרגל החלשה של הבועט
מה זאת אומרת? עלינו ליתרון מוקדם ואז כן יש תוצאה לשמור עליה. במחצית הראשונה ממש לא התבזנו כמו בשניה, ובטח ובטח שעד הגול.
נכון, אבל הרושם הכללי (לפחות כך אני מרגיש) שנוצר הוא שבאנו לשחק על תיקו ופנדלים ולא מגיע לנו, אבל שוכחים שאם קצת יותר ריכוז במשחק הראשון היינו באים ביתרון, ואז הכל לגיטימי.
לא התכוונתי לטקטיקה
רק רוצה לציין לגבי אתמול.
עוד לפני המשחק קיבלתי החלטה לא להיכנס לפורום במהלך המשחק וגם לשנות מיקום לפוף במקום על הספה כמו במשחק הראשון.
חמש דקות בתוך המשחק כבר שלחתי הודעה לחבר שלדעתי כדאי לו לשים על גול של הסיטי ברבע שעה הראשונה. עבד כמו קסם.
פתחנו עם שער שלאחריו החלטתי לשנות מצב לעמידה כי ראיתי שהם תוקפים. אפשר להתווכח על ההחלטה הזו אבל זה החזיק מחצית פלוס ללא ספיגה.
אחרי ספיגת השער עשיתי את ההתאמה לישיבה עד לניצחון המתוק.
ניהול אירוע מאה ממאה מבחינתי, את שלי עשיתי.
בוא נסכים שהשפעת על התוצאה יותר מאנצ’לוטי.
Thierry Henry: “There is something called defending. You can control the game defending well. I know people will say City was the best team, but defending is part of the game. I think the best team, the team that defended well, went through.”
חברים, הכל מאהבה, אחלה לוקאס. צריך להוות דוגמא לכל ילד. זה שהוא נכס לסגל ויש לו ביצים של שור, לא סותר את העובדה שיש לו את המגבלות שלו (כנ״ל קרבאחל). חווינו על בשרנו הרבה שחקנים שיש להם המון מהחלק השני ומעט מדי מהראשון.
משהו קטן שחשוב לי לגעת בו-
אין בי שום בושה/באסה/אכזבה ממהשחק שראינו אתמול מריאל.
זה לא שהייתה פה קבוצה אחת שדפקה בונקר מפואר ומצד שני
קבוצה מקופחת שנתנה קונצרט התקפי ושיחקה כדורגל חיובי.
שיטת המשחק של סיטי היא בפועל בונקר בעצמה (וסופר משעממת אותי בעיקר)… הם לא מעמיסים על הרחבה, לא יוצרים “בלאגן חיובי”, לא מאלתרים ורוב ה"התקפות" שלהם נגמרו בהרמות סתמיות או מלחמות חפירות על קו הקרן.
לטעמי הבעיה המרכזית שלנו אתמול הייתה שלא יכולנו לשלוט בכדור ובקצב. לטעמי זה נובע משני דברים:
-
טוני קרוס - בגלל שיש לי פטיש לקשרים, ובעיקר לפליימייקרים, שמתי עין על טוני קרוס בחלק לא מבוטל מהמשחק. הוא היה צמוד לדה בריינה, שמצדו משך הרבה ימינה, מה שרם לקרוס להיצמד אליו וללוות אותו. כאשר כבר זכינו בכדור, קרוס, הגו-טו גאי בכל הקשור לבניית המשחק שלנו, היה תקוע באגף שמאל ונלחץ על ידי 2-3 שחקנים באופן מיידי, מה שהביא למצב שאנחנו לא יכולים להניע כדור בצורה בסיסית, בייחוד כאשר מי שנמצא ליד קרוס באגף השמאלי הוא מנדי. אני מאמין שאין צורך להרחיב על ״יכולת״ המסירה של מנדי.
-
לונין - אחת מהמגרעות המרכזיות של לונין היא משחק הרגל הנוראי שלו. אם זכרוני אינו מטעה אותי, אנצ׳לוטי דיבר על זה בעבר, וזו הייתה אחת הסיבות להבאתו של קפה.
דרך אפקטיבית להניע כדור ולשבור לחץ זה להתחיל התקפות מהשוער, כפי שעשינו לא מעט בעבר. בעוד משחק הרגל של קורטואה די טוב, של לונין פשוט מזעזע. החשיבה שלו איטית למדי, וגם הדיוק שלו לא בשמיים. לפיכך, כל מה שצריך לעשות כדי לזכות בכדור בקלות זה ללחוץ גבוה, לגרום לבלמים למסור את הכדור ללונין, שמצדו ידאג להחזיר אותו ליריבה.
אמנם כשוער באופן כללי הוא די טוב, אבל אם הוא לא ישתפר באספקט הזה באופן משמעותי, הוא לעולם לא יוכל להיות שוער ראשון מובהק בריאל מדריד. בטח לא לאורך זמן.
על קצה המזלג, שילוב של שתי הבעיות האלה הביא אותנו למצב של אתמול לדעתי.