גומלין 1/2 גמר הצ'מפיונס :: קייייבבבבבבבבבבב אנחנו באים!

משהו שלא מדברים עליו הוא היכולת שיש לריאל במספר מערכים.
ברסה הגדולה ההיא הייתה ענקית, אך מאוד חד גונית בדרך שלה.
כשצמצמו נגדה שטחים היא תקפה באותה דרך כמו כששיחקו נגדה פתוח ולא משנה אילו שחקנים שיחקו בהרכב. יש לכך יתרונות גדולים אך גם חסרונות טקטיים.
ריאל בשנים האחרונות משנה שיטה כל הזמן, מ433 מתפרצות ל433 החזקה בכדור, ל442 סופר כשרוני בקישור עם איסקו וחאמס ול442 יהלום איטי ומשעמם שמשתלט על משחקים. וכמובן הדובדבן של העונה, ה442 הקלאסי עם ואסקז ואסנסיו.
לי זה מרגיש שריאל פשוט מוכנה לכל תסריט אפילו אם היא חלשה יותר מאותה ברסה. היא מגיבה יותר מהר על המגרש למתרחש.

אגב עניין הרמה של קבוצה/שחקן זו שאלה שאפשר לדון עליה הרבה.
לרוב קבוצה שתגיע ליותר מצבים ותהיה מסוכנת יותר היא תחשב אצלינו טובה יותר. אבל מה אם יכולות הכיבוש שלה לא טובות?
את מי תעדיפו חלוץ מחמיצן שמגיע למצבים בקלות או חלוץ ששם גול מחצי מצב אך מגיע לפחות מצבים?
עוד דבר חשוב שלא נכלל בקבוצה הוא שוער. שוער הוא חלק מהקבוצה, ושוער טוב עושה קבוצה טובה בדיוק כמו חלוץ טוב, אך קבוצה שהשוער שלה יעצור הרבה דברים זה כביכול יהיה מזל. למה אם לקבוצה יש קישור חלש היא פחות טובה אבל אם יש לה שוער חלש אז זה ביש מזל?
בנוסף הגנה. יכול להיות בלם שמוביל כדור נהדר ותורם להתקפה ולוחץ מצוין אך שעושה הרבה חורים וטעויות. הבלם הזה יגרום לקבוצה להראות טוב בעין ולהראות טובה יותר אבל בפועל הוא אולי יפגע בקבוצה כשהמטרה היא לכבוש.

אףשר לתת עוד מיליון דוגמאות אבל מקווה שכוונתי ברורה, ההחלטה למי קבוצה יותר טובה מתמקדת לרוב בפרמטרים שלא מחשיבים את כל היכולות.
ריכוז של שחקן הגנה, שוער טוב, וסיומת של חלוץ הם חלק מתכונות ההכרחיות לקבוצה וחלק מההגדרה שלה כקבוצה טובה.

אז שנינו מסכימים שזה שניהם ואנחנו רק חלוקים על כמה מזה כן מזל וכמה לא?
אני מאמין גדול במסורת ו-dna בכדורגל. מישהו פה באמת חושב שמירנדה שם גול ב- 92:48?
מה שראינו אתמול מגלם בתוכו המון מסורת וווינריות. לא תשכנע אותי ששחקני באיירן מחמיצים ככה אם זה גומלין בחוץ נגד אאק אתונה. אז ברור שהכל זה בתוחלת כי במשחק נתון הכל יכול לקרות, אבל ישנה חשיבות עצומה לכך שכל בורג במועדון יודע בדיוק מה עושים במעמדים כאלה, ושהמערכת, השחקנים והמאמן כולם בטוחים בעצמם וביכולת שלהם לעשות את זה. זה, אגב, עובד גם לכיוון השני אצל באיירן, שנכון לאתמול היה לה על הכתף קופון קטן שהופך לו אט אט לקוף מתבגר של לוזריות. או כמו שמוריניו אמר, this is football heritage.

(חייב לציין שזה מעט מוזר, כי בדרך כלל אוהדי בארסה הם אלה שמעלים על נס את ה- dna והמסורת)

לייק 1

דווקא את מירנדה אני יכול לדמיין מבקיע, תחליף לסביץ’ :wink:

מסכים עם הדברים כמובן.

2 לייקים

מרגיש שלא רק בשנים האחרונות אלא מאז שאני רואה כדורגל - משחקים כאלה בליגה לא היינו מנצחים. אם פעם זה היה דפור בריאזור או ולנסיה במאסטיייה, ובשנים האחרונות אלה הדרבים שאני לא יכול לספור כבר כמה פעמים היינו יותר טובים ובמקרה הטוב יצאנו עם תיקו, וגם היו קלאסיקוס שיוויונים או אפילו כאלה בהם היינו יותר טובים[כמובן שהיו גם כאלה בהם התפרקנו] ולרוב הפסדנו.

אני חושב שאפשר להגדיר אחרת את הגיוון של הקבוצה הזו. בארסה של פפ הייתה בעיקרון עם סגנון אחד והיא ביצעה אותו ב-150%. אני אנסה לתאר את ריאל כמו שקרויף אמר על ראול - ‘הוא לא עשר בשום דבר אבל הוא 8.5 בהכל’. אנחנו לא משחקים מצוין באף שיטה אבל אנחנו טובים בכמה שיטות. אגב, מה שחזר בגדול מהעונה שעברה - המגנים שלנו, אבל חסרים לי כמה גולים מרגשים של ראמוס בנייחים, אמן והוא שומר את זה לקייב. משהו אחר על ריאל מדריד - בפוסט הבא.

כביכול מתאים יותר לדיון התקשורת, אבל זה שילוב שלי יחד עם כמה כותבים במארקה :slight_smile: ורלוונטי למשחק אתמול ובכלל::

חמש שנים של פלאים, כתבו במארקה בצהריים. ככה זה עם ארבעה גמרים של צ’מפיונס בחמש שנים, ושלושה מהם ברציפות(כמו בנפיקה, אייקס, באיירן, מילאן ויובה). הם העלו גרף ארוך ועשיר עם כל התוצאות של ריאל מדריד בנוק-אאוט בצ’מפיונס תחת זידאן - ואת הלו"ז אנחנו יודעים בעל-פה, בצד ימין למטה תראו את מאזן הגמרים והזכיות. ולרוחב הגרף הראו לאן הגיעה ריאל מדריד בצ’מפיונס בכל עונה ועונה. רצף כזה לא היה לה מאז סוף שנות ה-50, הקבוצה של די-סטפאנו, פושקאש וחנטו שזכתה בגביע 5 פעמים ברצף. הקינטה דל-בויטרה נעצרה 3 פעמים ברציפות בחצי הגמר בסוף שנות ה-80, ורק בין 1998 ועד 2002 חזרה ריאל לשלוט עם 3 זכיות בחמש שנים.

ואנחנו זוכרים מצוין מה היה שם קודם. את שש השנים הנוראיות עם 1/8 הגמר, עד שבא מוריניו וקידם את הקבוצה קרוב לבאר אבל לא מעבר, עם שלוש הדחות בחצי הגמר, אחת מהן כואבת במיוחד בדו-קרב פנדלים נגד באיירן בברנבאו. ואז עם אנצ’לוטי שקיבל ירושה טובה בקיץ 2013 - הכל השתנה.

עם מספרים כאלה קשה להתווכח. אנחנו מלאי ריספקט לליברפול/רומא והדרך לגביע נוסף עוד ארוכה-ארוכה. 90 הדק’ נגד באיירן הרגישו כמו נצח, ירדו לנו כמה שנים מהחיים - ובקייב, ב-26 במאי - זה יהיה גדול ועוצמתי וקשה פי כמה. אתם יודעים מהי המילה ‘ל-ס-ב-ו-ל’. אז עושה רושם שהכתבה במארקה הקדימה את זמנה. ומצד שני, לא חשוב כיצד הגמר יסתיים ועל איכות הכדורגל אפשר לדון. ריאל הייתה קטסטרופלית נגד באיירן, בעיקר במחצית השנייה, אסור להיראות כך בברנבאו. אבל זה לא משנה. את הקבוצה הזו של ריאל מדריד, הקבוצה של כריסטיאנו וראמוס, וקרבחאל ומרסלו ומודריץ’ - תמיד יזכרו. אחת הגדולות שידעה הצ’מפיונס.

בטור במארקה כתב חסוס סאנצ’ז ‘אל תחפשו הסברים. זו ריאל מדריד’. הוא כתב על כך שהכל נכון - באיירן הייתה טובה יותר בשני המשחקים, התגברה על היעדרויות של שחקני מפתח כמו רובן ובואטנג, השופט היה צריך להעניק לה פנדל. וריאל מדריד לא למדה מהטעויות נגד יובה. ריאל טעתה כששיחקה ללא קאסמירו ובלי כריסטיאנו היא חצי קבוצה. ‘אבל אני לא מנסה לפענח את ריאל מדריד בליגת האלופות. ככה זה מאז שנות ה-50’.

לייק 1

@Aviad @whykds @KB9

מסכים לגמרי. אלמנט המנטליות, הווינריות ושלד ההרכב שרץ כבר שנים בנוסף נותן נקודות מקצועיות לריאל. ועדיין הפער של 4/5 גביעים כשיש גם את בארסה עם מסי, באיירן, סיטי ופפ ופריז מן הסתם יש השפעה קצת יותר גדולה של המזל… אבל אתם עוזרים להראות כאילו זה לא מזל בגלל האיכות המנטלית שיש לקבוצה.

לא משנה כמה משחקים של ריאל אני אראה, אי אפשר להתרגל לדפיקות לב ולדרמות.

מעולם לא היינו קבוצה שיודעת להגן, אבל בשלושת המשחקים האחרונים באלופות שברנו שיאים בזריקת זין בהגנה.
אלוהים יודע איך באיירן כל התקפה חצי גול מינכן לא עלתה לשלב הבא.
כנראה שזה משמיים. ועוד בנזמה שם צמד… זה משמיים חברים. אין הסבר אחר לזה.

@Cockroach_Crazy

כולנו מסכימים שיש פה אלמנט של מקריות. דווקא ה4/5 (and counting) הוא ששולח אותנו לנסות למצוא הסברים אחרים.

המזל מתחיל להיות עקבי מידיי. כמו שכתב לי @asafbarca אחרי המשחק: שוב יצא פלי :slight_smile:

3 לייקים

עוד אין 4/5 די לנחס.
ומה זה מזל?
אפשר להסביר את זה בהתעלות שחקנים ברגעי האמת.
ורגע האמת הוא לאו דווקא 90 דקות, אלא ההתקפה המסוימת וההתעלות של מרסלו באגף וההרמה המדויקת וההתעלות של בנזמה שידע לשים ברשת (ותשאלו את באיירן זה לא מובן מאליו).

כמו שכתבתי קודם, יש פרמטרים שלא נספרים כשאתה שופט קבוצה על אף שהם חשובים לא פחות. סופרים את היכולת של הקבוצה להגיע למצבים אבל אף אחד לא מדבר על הדיוק בהבקעה. ומדברים על משחק לחץ אבל לא על שוער שמביא עצירות (להפך העצירות מוסיפות להערכה ליריב שהגיע להזדמנות).
אז כן ההתעלות של ריאל אתמול נבעה מאותם גורמים, ניצול מצבים גבוה ושוערמ(שהוא חלק מהקבוצה) שברגע האמת ידע להגיע.

גם הגול בתוספת הזמן של אינייסטה מול צ’לסי בשוד בחצי הגמר, בבעיטה היחידה לשער במשחק, היה די מקרי.
ברור שיש אלמנט של מקריות, אבל כמה? כמה אפשר לנצח עם מקריות? זה מקרי לנצח 6 משחקים ברצף את באיירן?
אני די בטוח שמה שהכי גורם לריאל לעבור כ"כ הרבה משוכות בשלבי נוק אאוט, זה הגיוון. אופציה לשחק לאט, מהר, מהאמצע, מהצדדים, טכני, אגרסיבי, נגיחות, והשנה אפילו בעיטות מספרת :grin:

איך מתכוננים למשחק מול קבוצה כזו? מה תגיד לשחקנים שלך? להזהר ממה? מהכל?

אה וגם השחקן הכי ווינר שהיה.
אה וגם2, קור רוח מטורף. איזו עוד קבוצה יכולה לחזור מפיגור נגד באיירן ב2 משחקים?

אולי הדבר היחיד שבאמת חסר לריאל, ומונע ממנה לקחת אליפויות וגביעי ספרד, זה הרעב במשחקים נגד הקטנות. כשהמוטיבציה כן נמצאת, ריאל היא הקבוצה הכי טובה באירופה בכמה שנים האחרונות. וכשהקבוצה הכי טובה מנצחת, זה הגיוני, ולא מזל.

לייק 1

ריאל גם הייתה בפיגור מול פאריס סן ג’רמן בחוץ, ועדיין ניצחה 1-3.

כאשר קבוצה מנצחת את סן ג’רמן, יובה ובאיירן אחת אחרי השניה בחוץ (ולא סתם 0-1 בכל משחק, אלא 8 שערי זכות ב-3 המשחקים האלה), זה לא רק מזל. לא ראיתי במשחקים האלה איזשהו כדור דרדרלה של רונאלדו או בנזמה נכנס לשער, ולא ראיתי את נאבאס בועט כדור שוער שאיכשהו הופך לשער.

מצד שני, כאשר בארסה מובסת 0-4 על ידי אותה סן ג’רמן, 0-3 על ידי אותה יובה ו- 0-3 על ידי רומא, זה לא רק חוסר מזל. שחקני בארסה לא ממש מתפקדים במשחקי חוץ בשנים האחרונות (בליגת האלופות) ואילו שחקני ריאל מוצאים את הנוסחה שוב ושוב, כל פעם בדרך אחרת.

בדיוק כך. קשה לדעת איזה ריאל תופיע מולך, איך תשחק ומתי תלחץ על הדוושה. דבר אחד צפוי: זה יקרה, כפי שיובה למדה על בשרה בגמר העונה שעברה.

מסכים, בדיוק כשם שמגיע לבארסה ולסגל שלה מחמאות על מציאת הנוסחה לזכות באליפות ספרד כמעט כל שנה.

לייק 1

טוב, הנה ההסבר שלי: שילוב של ניהול מוטיבציה, ביטחון גבוה על גבול היוהרה ומסגרת תחרותית.

בואו נסמן את כל הפייבוריטיות לזכיה בליגת האלופות מתום שלב הבתים: PSG, יובנטוס, באיירן מינכן, סיטי, ריאל מדריד וברצלונה. זהו פחות או יותר, נכון?

שלושת הקבוצות הראשונות זכו במשהו כמו שש אליפויות בשבע העונות האחרונות ולרוב הן עושות זאת ללא תחרות אמיתית. סיטי של העונה זכתה בתחרות כבר באמצע השנה והליגה האנגלית מלאה בדרקונים שמנמנמים להם כבר עשור (בעיקר יונייטד וארסנל).

התחרותיות של הספרדיות אחת מול השניה (ובמידה מסוימת גם מול אתלטיקו) מחייבת אותן להשתפר גם ברמה המנטלית העמוקה ביותר. התבוסה של ברצלונה בסופר קאפ בתחילת העונה נתפסה כעלבון עמוק, בעוד שבשאר מדינות העולם זה סתם גביע שוקו. רגשי הנחיתות שצצו באמירה כלשהי של פיקה דירבנו את הסגל לקראת האליפות ואני מאמין שהיה שם המון דלק מנטלי.

מן הצד השני ריאל מדריד לחלוטין התרשלה בתחילת העונה וכרתה לעצמה בור עמוק מדי. אבל היריבות עם ברצלונה מאתגרת אותה גם ברמה המנטלית העמוקה ביותר, מהרגע בו הליגה נגמרה התחיל מפעל עם שבעה משחקים והאסון הפך להזדמנות. כמובן גם לכל אחת מהיריבות יש מוטיבציה משלה, PSG כבר רוצה המון שנים להוכיח שהיא עשויה מהחומר של הטובים ביותר אבל לPSG חסר משהו - יריבה ברמה היסטורית, אין לה יריבות מקצועית כמו היריבות המנטלית שלה עם מארסיי.

מבאפה יכול להשמיד את ההגנה של מונאקו, לבנדובסקי יכול להשמיד את ההגנה של דורטמונד והיגוואין את ההגנה של נאפולי, אבל ברגע בו שלושת מועדוני האליטה השמידו את סגלי היריבה הם גם הרסו לעצמם את המסגרת התחרותית האמיתית. במקום שיהיה קשה באימונים וקל בקרב, קל מדי באימונים והקרב לא צפוי. גם אם יש לך את הכלים לנצח את ריאל מדריד, אתה לא מוכן מנטלית לקבוצה ברמה שכזאת.

ההגנה של ריאל מדריד מתמודדת עם מסי פעמיים בשנה לפחות, כל שנה. ואם זה לא מספיק הוא מרופד בניימאר, סוארז, אינייסטה, דמבלה, קוטיניו, הנרי, זלאטן, וייה, אטו… שחקני התקפה ברמה היסטורית. הפוטנציאל שלך כבלם פחות משנה מאשר הנסיון שלך כבלם, עם כל הכבוד להתמודדות מול פלוריאן תובאן.

זו לא רק יכולת מקצועית וזו לא רק מוכנות טקטית, זה בעיקר גישת ה"עוד יום בעבודה". זו היכולת לתרגם את הפוטנציאל שלך בזמני לחץ לתוצאות ואת זה אי אפשר לקחת לריאל מדריד.

ובנימה אתנוצנטרית: אני חושב שגם משחק הלחץ והמסירות בספרד (לאו דווקא פוזשיין) הוא פשוט בכמה רמות מעל לכל ליגה אחרת. אני חושב שפפ אחראי לכך באופן עקיף, אבל פשוט כמעט ואין את ההרגל המגונה הזה של “להעיף כדור קיבינימאט” כשאחת משתי הגדולות לוחצת אותך, גם בטיס גם לבנטה וגם לס פלמאס פשוט ינסו לייצר התקפה בהנעת כדור גם אם היא מתחילה על סף הרחבה תחת מכבש הלחצים של ריאל מדריד.

שלא לדבר על הגיהנום שמצפה לבארסה/ריאל בהתמודדות מול אתלטיקו מדריד עם ממוצע ספיגה של 0.000000001 שערים למשחק.

לבאיירן מינכן אין את התרגול השוטף הזה ברמה הזו, לא לחינם רונאלדו גנב כמה פעמים את הכדור להגנה.

26 לייקים

בנזמה כובש 2 שערים, נבאס נותן משחק מדהים ובאיירן עדיפה מודחת. קחו את היכולת של השניים הללו ושימו אותה בליגה – זה נשמע כמו מדע בדיוני. ופה בדיוק קבור הכלב – ריאל מדריד של הצ’מפיונס היא תופעה ובליגה היא תמונת מצב אמיתית של סך כל החולשות שלה. קבוצה של ספרינטים – יוסיין בולט של ליגת האלופות. לא בנויה לריצות ארוכות, מתישות, רחוק מאור הזרקורים מול יריבות “אנונימיות” כמו אוססונה ולבאנטה, למי יש כוח… ובמרתון של הליגה, פשוט אי אפשר להסתיר חולשות כה קריטיות.

3 לייקים

אוריה עם הודעת השנה בעיניי.
סורי על ההודעה הקצרה, פשוט הייתי חייב.

3 לייקים

הטיעון הזה נהדר, אבל לא פעם נדרשתי לתת לזה ביסוס, מלבד לשבת מול משחק ולציין דקה שזה קורה. אבל בכל זאת, איפה אפשר למצוא חומר לקריאה שמדבר על זה? איפה קבוצות מעיפות כדורים יותר, איך זה משפיע על המשחק ואיך זה קשור לרמת המשחק.

חומר טוב לוויכוחים מיותרים :wink:

מסכים. הודעה לתפארת. העובדה ש-4 האלופות האחרונות של אירופה היו ריאל או בארסה היא עוד הוכחה לתיאורית “קל באימון, קשה בקרב” הפוגעת בקבוצות הלא ספרדיות הבכירות.

מה שכן, יש דבר אחד שלא מסתדר עם התיאוריה הזו: בארסה. איך הצליחו אותן פאריס סן ג’רמן, יובה ואפילו רומא להביס את בארסה ב-14 החודשים האחרונים?

2 לייקים

הנהלה שעושה הכל כדי להקשות? קבוצה עם צורך גדול ברכש כבר שנים שלא מגיע (או שמגיעים שחקנים לא נכונים ולא מספיק טובים).
וגם אין זה אומר שתהיה 100% הצלחה לספרדיות.
את אותה יובה שנה אחרי ברסה כן ניצחו, פריז בגומלין כולנו זוכרים איך נגמר ורומא זה באמת מחדל. כלומר גם בדוגמאות האלה (הכשלונות של ברסה) באותו פרק זמן עדיין ברסה נמצאת במאזן שיוויוני בתוצאות.

אני מאמין שהמפלה מול פאריז ויובה היה קשור יותר לסיום מחזור חיים של קבוצה לאחר 3 שנים.
בעונה שלאחר מכן (הנוכחית) היה מחדל עצום בניהול סרגל המאמצים של הקבוצה כאשר הגיעו חישורת האחרונה עם 9 שחקנים מעל 3000 דק’.
לצורך השוואה, המקום ה9 היה רוברטו עם 3250 דק’, משתווה למקום הראשון אצל ריאל - השוער נאבאס.

כמובן היה מחדל מצד ההנהלה שלא הנחיתה את השחקנים הנכונים…
כל זה (עייפות החומר וסוף מחזור קבוצה) יצר את הקוטביות הזו במני טיים, מצד אחד מובסים 4 אפס, מצד שני מחזירים עם שישיה.
תופרים רבעייה וחוטפים חזרה שלשייה ללא מענה ומודחים…

לייק 1

תודה רביע ותודה סמיר!

אני חושב שהנקודה של רביע מאוד משמעותית: אחד ההישגים הגדולים של זידאן (ואני לא ציני) היה לשכנע את רונאלדו להוריד בכמות הדקות. בעונה הקודמת רונאלדו נשאר בבית בחלק נרחב ממשחקי החוץ בליגה והקבוצה עדיין זכתה באליפות בעוד שמסי שיחק כמעט כל דקה אפשרית ובכל זאת הפסדנו את התואר. אני לא מוצא שום הגיון בהתנהלות שכזאת והלוואי והיה אפשר לשכנע את מסי לנהוג באותו האופן, אם לא 2200~ דקות ליגה בשנה אז נניח “רק” 2700.

נוסף על כך יש בסופו של דבר משחק-סכום-אפס מבחינת מוטיבציה כשעמוד השידרה של הסגל (אינייסטה, פיקה, בוסקטס) באמת זכה בהכל!
בארבע העונות האחרונות זכינו בשלושה דאבלים מקומיים! ריאל מדריד לאורך כל ההיסטוריה זכתה בארבעה כאלו, בילבאו בחמישה ואתלטיקו באחד. וזהו!

באנגליה יונייטד וארסנל זכו לאורך ההיסטוריה בשלושה דאבלים, בצרפת סנט אטיין בארבעה דאבלים, באיטליה יובה עם חמישה דאבלים (שלושה מהם היו בשלושת העונות האחרונות) ובגרמניה באיירן עם אחד-עשר דאבלים (אבל הם חריגים).

אלו מספרים מדהימים, והעקביות של בארסה בליגה ובגביע מדהימה אף היא - ובכל זאת האוהדים מרגישים שזו “עוד עונה”. רף הציפיות מברצלונה הוא הגבוה ביותר בהיסטוריה של המשחק, אם לא מדובר בזכייה בליגת האלופות, באליפות, בגביע ועוד בסגנון מרהיב - מדובר באכזבה! אני לא כותב זאת כביקורת כלפי האוהדים, זו פשוט המציאות.

באווירה שכזאת מאוד קשה לשמור על מוטיבציה גבוהה לאורך זמן.

הסיבה שלישית היא לדעתי הגרלות קשות בשלבים המוקדמים.
ברצלונה בעונות האחרונות סיימה ראשונה בביתה והגרילה בשלב שמינית הגמר את: צ’לסי, PSG, ארסנל, סיטי (פעמיים) ואת מילאן. אם לא מדובר בדרג ראשון, אז מדובר בדרג שני או לכל הפחות קבוצות עם נסיון עשיר במפעל שעושות לנו צרות.

את המהפך המפורסם מול PSG עשינו לאחר שלואיס אנריקה לדבריו התכונן כפי שלא התכונן לאף משחק מעולם. אז אנחנו קבוצה טובה יותר עם מסורת עשירה יותר וכישרון גדול יותר, אבל המאמץ בשלב השמינית עלה לנו במאמצים לקראת השלבים המאוחרים יותר.

בסופו של דבר גם המבריקים שבבני אדם והמוכשרים שבהם (בכל תחום שהוא), מנהלים מוטיבציה לאורך זמן ובוחרים קרבות מסוימים - ואם הם לא עושים זאת אז המציאות עושה זאת במקומם.

התבוסה מול רומא היתה מחדל, אין ספק. אבל אני חושב שחייבים לשים את הכישלון של ברצלונה בשלושת העונות האחרונות בפרופורציה המתאימה: אפילו צ’ולו המוטיבטור הגדול בהיסטוריה לא הצליח להוביל את חניכיו אל מעבר לשלב הבתים למרות שבליגה הוא מקדים את ריאל מדריד ובגביע אירופה הוא קרוב מאוד לזכייה שניה.

מעבר לכך אני רוצה להתייחס לעוד נקודה: בעיני ההדחות של ריאל בשמינית הגמר כן היו עניין של מזל במידה מסוימת. הרי ריאל מדריד גם היתה קרובה מאוד להפסיד את הגמר פעמיים ואנחנו כמעט עפנו מול צ’לסי בעונה היסטורית מבחינת יכולת וכך הלאה. במידה מסוימת הזכיות של ריאל בשנים האחרונות כמו ההדחות שלה בשלב שמינית הגמר מושפעות מאקראיות טהורה.

אני חושב שהדיון הזה מאוד מתחבר לדיון המקביל על החשיבות של אליפות אל מול ליגת האלופות ואל התשובה השכיחה שם: כשיש הרבה אליפויות אתה רוצה צ’מפיונס וכשיש הרבה צ’מפיונס אתה רוצה אליפות. מטבע הדברים בעונה הבאה בארסה תהיה פחות שאננה בליגת האלופות ואילו ריאל מדריד תהיה פחות שאננה במסגרת הליגה. דבר אחד בטוח - יהיה מעניין :slight_smile:

@asafbarca @Mendieta תחשפו קצת חומרים מסווגים מהדיי ג’וב שלכם.
האם אתם מכירים מדדים מקובלים להתמודדות משחק לחץ?

4 לייקים

סליחה על האיחור אוריה, אין לי מדד אובייקטיבי כזה שאני יכול לפרסם פה, סורי :frowning:

וסליחה על האיחור 2, הודעה באמת גדולה :slight_smile: