אני כל הזמן מחפש את ההבדלים בין הפליק-טים לפפ-טים. הדבר העיקרי שחסר לי זה שולה המוקשים של צוד.
בפפ-טים היו לנו 2 מנטרות:
הראשונה היא שהשלם גדול מסך חלקיו ואצל פליק אני חושב שזה לגמרי מה שקורה.
השנייה הייתה שאנחנו מנצחים ומפסידים באותה דרך, אבל לפחות עד עכשיו אצל הפליק-טים זה לא נכון. אנחנו מנצחים ב-11 ומפסידים ב-10.
יש פה מהלך מאוד חכם של פליק שאומר “אין לנו הגנה מספיק חזקה אז נתפוס אותם בנבדל ונתפלל לטוב”. התפילות עבדו אבל זו לא באמת שיטה ברת קיימא. צריך לטפל בבעיות ההגנתיות שלנו כי גם מול באירן וגם מול ריאל יכולנו לחטוף 2 שערים מוקדמים ולאבד את המשחק.
מאוד הופתעתי לטובה מאיניאקי פניה אבל אסור לטעות: זה היה רחוק מלהיות משחק מושלם שלו. קריאת המשחק שלו היא נוראית וחוסר ההחלטיות ביציאה מובילה לשה שהוא כל הזמן מאחר.
בשלושת המשחקים האלה מאוד התאכזבתי מלאמין ימאל. יש פה עומס גדול מידיי עליו ואיזה חוסר צניעות מעצבן ואגואיזם. בדברים האלה צריך לטפל.
מי שהיו מדהימים זה פדרי וקסאדו.