מה הופך מאמן, למאמן מצליח?

אור אהבתי ממש, ואני בגדול מסכים עם החלוקה,אבל יש לי כמה הסגות בנוגע לבחירת האנשים והמאמנים, וחלק מהקונטקסט:

• אם הייתי צריך לייצר הבדל מאוד מהותי בין צ’אבי הרנדדס לעומת אלונסו ופפ הוא שהשניים האחרונים הלכו “לראות עולם” כשזה נוגע לסגנונות של כדורגל. אני גם לא חושב שבהכרח צ’אבי יכול להצליח עם מערכת תומכת, אין שום ערובה לכך.

• אני לא יכול להגיד שגם לואיס אנריקה מאמן שיכול להצליח עם התמיכה הנכונה. אוסיף ואומר שאנשי המקצוע סיבוב נחשבים מהטובים באירופה. עוזר המאמן שלו בבארסה אונסואה היה מצויין, ורפא האחראי כושר שלו הוא הסיבה למספר הפציעות הנמוך בקבוצות שלו. האם הוא הצליח במקום הוא שהוא לא בארסה? האם מעטפת טובה אומרת שהוא צריך לקבל גם את כל השחקנים שהוא רוצה?

• יש כמה מאמנים שהם בעיניי “משניי מציאות” שפשוט משנים את הלך הרוח כשהם דורכים במועדון ללא תלות בשום דבר. קלופ כזה, אלונסו מסתמן ככזה, איפלו מוריניו (אני לא ממש מחבב אותו) הוא כזה. הייתי רוצה להגיד שגם פפ עומד בקטגוריה בעיקר בזכות השינוי החד בברצלונה בעונתו הראשונה, והשינוי הכללי בסיטי, אבל קשה לי שלא להתייחס לאספקט הכלכלי. אומנם היו לא מעט שינויים אירגוניים סביבו, אך נראה שפליק הוא גם כזה.

• וואלוורדה צריך תמיכה כמו הרבה מאמנים, אבל יש לו מגבלות ברורות. זה מאמן שגם אם הקבוצה תעבוד מצויין פיזית, הוא רגיל להתנהל רק עם סגל קצר. זו בעיה של לא מעט מאמנים ספרדיים שמאבדים גובה כשהם משחקים ביותר משני מפעלים כי הם לא רגילים לנהל סגל עמוק.

• מי שאנחנו לא מדברים עליו מספיק בגלל כישלון במועדון שתמיד נועד להרוס את עצמו הוא אונאי אמרי. פה מדובר לחלוטין על מאמן שעושה המון דברים נכון, ובהינתן המעטפת הוא יכול להגיע רחוק. לא סתם סביליה שלו הייתה הסטורית והוא השאיר אחאיו בסיס מעולה הלאה. כל כך חבל שהוא בחר להתנסות בעולם של קבוצות העל דווקא בפריז, ואני שמח בשבילו שדברים מתחברים לו בוילה.

@EHUD אשמח אם תעלה את הזוית שלך בעיניין לגבי גז’ארדו

אחת הסיבות שהוא עדיין רחוק משם. יש לו מה ללמוד עוד, והוא חווה את זה על בשרו בדרך הפחות נעימה.

אני כן חושב שכיום בלבד, צ’אבי צריך יותר מדי תנאים מסביבו כדי ליישם את התכניות שלו. ולמען האמת, אין הרבה מועדונים שיכולים לספק כר כזה פורה.

היו לו תנאים ספציפיים והכל, אבל הוא לא היה במועדון בריא שמנוהל היטב, וברגע שמשהו השתנה בסגל או בתנאים הוא נכשל. זה לא מבטיח שהוא יצליח בג’ירונה למשל.

ואלוורדה והוא התמודדו עם בארסה של ברתומאו, כולם זוכרים כמה זמן עבר עד שהגיע מגן ימני לקבוצה, ועוד הרבה דברים שהם היו צריכים להתמודד איתם.

לא חושב שיש מאמן שבוחר שחקנים וזה מצליח לו. אפילו פפ לא בוחר שחקנים, אלא רק מקבל אותם לפי הפרופיל שהוא מבקש. זה לא עבד עם תפקיד המנג’ר באנגליה.

אגב, לגבי ואלוורדה, בבילבאו הוא תמיד הצליח יופי עם שחקני בית. בברצלונה ממש לא. זה יכול לרמוז להבדל בין חלק מהדרישות מלמעלה. הכושר הפיזי של השחקנים במאני טיים בבילבאו הרבה יותר טוב משהיה בברצלונה. וגם זה שהכוכבים בבארסה לא הקשיבו לו זה משהו שלא קיים בבילבאו.
אף אחד לא באמת מאמין שהוא היה מקבל יד חופשית בבניית הסגל כמו שפפ קיבל מלאפורטה בקיץ 2008.

אני מדבר בערך בכל פרוייקט בו הוא עבר. רומא, ספרד, פריז ועוד.

ומה קורה כשבילבאו מנסה לרוץ במקביל באירופה? ברוב הפעמים היא בירידה, וזה הגיוני כשהסגל שלך מנוהל קצר. הוא מאמן מאוד סולידי, ואני יכול לטעון שבינו, לוצ’ו, צ’אבי, סטיין וטאטה הוא הכי מקצועי, פשוט לא תואם לרמה של בארסה.

אתה יודע מי קיבל באופן יחסי הרבה קרדיט לבניית קבוצה בזמנים קשים? צ’אבי. בינואר קיבל את אדאמה, אובמיאנג ואלבס, ובקיץ קיבל את ראפיניה, קונדה, כריסטנסן, קסייה, ולבה. רק לסבר את האוזן על הדרישות של פפ באותו קיץ: דני אלבס, סיידו קייטה, פיקה וקאסארס. אסכים שהוא קיבל קרדיט לשחרר שחקנים רציניים כמו דיניו ודקו.

תשמע, לא יודע לקטלג את גז’ארדו בקטגרויות, יודע להגיד שיש הבדל בין הקדנציה הראשונה לעכשווית

בקדנציה הראשונה מונייקו הגיע כפרוייקטור הגדול כפי שקראתם לזה והקיף סביבו את הצוות שהוא בנה ונתן להם לעשות את העבודה.
יחד עם המנהל המקצועי פרנצ’סקולי, הנשיא דיאונופריו ועוזרי המאמן שלו הם פיקדו על הכל אבל נתנו למאמני הכושר ולאנשי הסקאוטינג והצוות הרפואי וכו לעשות את שלהם, השרישו את הדרך ונתנו את ברכתה.
כולנו יודעים שזה עבד בצורה כמעט המושלמת ביותר

בסעודיה מין הסתם לגז’ארדו היה תנאים רחוקים מזה, שום שליטה על הנעשה במועדון על הרכש על הדרך כלום, תאמן על הקווים ותשחק וגם אל תקבל גיבוי נגד השחקנים כי הם גדולים ממך וזה התרסק.

כעת גז’ארדו אומנם קיבל גיבוי ענק מהנשיא החדש בריירו כמושיע שבא להיות הנשיא והמנהל המקצועי והכל גם יחד, כל ההחלטות לגמרי שלו ויקבל מה שיבקש ויחליט מה שיחליט וכולם יגידו אמן אבל גם הצוות סביבו יש לציין לא שלו, זה הכל שאריות של דמיצ’ליס שאומנם זכה באליפות אחת אבל היה “גרמני” מידי ולא באמת הצליח להתחבר לשחקנים ולקבל, חוסר החיבור ומשבר האמון עלו לו במשרה יותר מהתוצאות עצמן.
גז’ארדו אומנם כן הצליח טיפה לעשות שינויים אבל למרות שהיד שלו יותר עמוקה בנעשה בכל תחום היא גם פחות חופשית כי הוא לא סומך על מי שהם אינם האנשים שלו שחלקם הגדןל התפזר למקומות אחרים אחרי שהוא עזב.

משחק הכדורגל הוא משחק עם יחסית המון מקריות (בשונה למשל מכדורסל או טניס שבהם יש קורצליה של כמעט אחד לאחד בין תוצאות ואיכות), ובנוסף, למאמן באופן כללי יש כנראה הרבה פחות השפעה על המתרחש מאשר כמו למשל בכדורסל.

שתי העובדות הללו מייצרות המון רעש כאשר מנסים לנתח איכות של מאמנים, ולהסתכל על הצלחות=תארים בלבד זה מדד מובטח לכישלון בניתוח ובחירת המאמנים. זה במובן מסוים כמעט כמו להגיד על חלוץ מסוים שהוא לא מספיק טוב כי לא זכה במספיק תארים (או מאוד טוב כי זה בהמון תארים).

לכן, לטעמי צריך הרבה מאוד זהירות כשניגשים לניתוח מאמנים, וכמעט שאין אף ברירה אלא לעקוב אחרי עקביות של הצלחת המאמן, וההצלחה מוגדרת ביחס לציפיות. זו עבודה הרבה יותר סיזיפית וקשה (כי היא דורשת ניתוח שדורש קצת יותר זמן של כל עונת אימון מאשר הסתכלות על שורת התארים התחתונה), אבל במקרה של מאמנים היא קריטית בעיניי.

למשל, הייתי מייצר לכל מאמן מדד של בין 1 ל-5 על כל עונה, שבה הוא מקבל ציון על הצלחת הקבוצה ביחס לציפיות ממנה. תחת המדד הזה, מאמן שזכה באליפות יכול לקבל 3 בלבד ומאמן שניצל מירידה יכול לקבל 4, פשוט כי הציפיות היו אחרות.

לאחר מכן הייתי לוקח ממוצע ושונות, ומדרג מאמנים לפי זה. ככל שהממוצע גבוה יותר והשונות נמוכה יותר, ככה המאמן טוב יותר. ככל שהממוצע נמוך והשונות נמוכה, ככה המאמן רע. ויש את כל מה שבאמצע. בנוסף, כמובן שאם המאמן מצליח להיות גבוה במדד למרות שעבד במועדונים שונים, זה גם ייתרון.

בעיניי, זה מדד טוב בהרבה מאשר ההסתכלות האינפנטילית על התארים שמבצעים היום כאשר מסתכלים על מאמנים כמו אנצ’לוטי.

אגב, יש גם חיסרון ברור למדד הזה, והוא שלפחות בשנים הראשונות של הקריירה הוא לא מאוד מייצג בשל מדגם נמוך. וזה בסדר. זה בסדר להגיד שבינתיים אלונסו נראה כמו הבטחה גדולה, אבל צריך להמתין ולראות האם ההצלחה שלו עקבית או לא.

אני לא אטען שביצעתי את המדד הזה, אבל אני לגמרי טוען שתחושת הבטן שלי שתחת המדד הזה נגלה שפפ, קלופ, זידאן ואונאי אמרי (מצטרף לגמרי לתשבוחות כלפיו) נמצאים לגמרי בטופ. אני אגב גם אצרף לשם בכיף את מרסלינו שאני מאוד מאוד מעריך, אם כי עוד צריך לבחון אותו בקבוצות על.

אני גם די מוכן להישבע שתחת המדד הזה אנצ’לוטי יוצא מאמן די בינוני, וגם זה רק כי הקדנציה הנוכחית עוד קצת העלתה אותו קצת למעלה בדירוג (עד אליה הוא היה מאמן חלש).

מה שבטוח - גיא לוזון ככל הנראה המאמן הגרוע בעולם.

ההשוואה פסולה מן היסוד. פפ-טיפ הביסה את הגדולות וזכתה בכל תואר אפשרי כי היא באמת הייתה קבוצה גדולה (כנראה הגדולה בהיסטוריה). הקבוצה הנוכחית הביסה גדולות (בינתיים) בזכות לא מעט מזל, כל מי שעיניו בראשו ראה שבשני המשחקים האחרונים התוצאה לא באמת שיקפה את מה שהתרחש על המגרש. וכמובן, עדיין לא זכתה בכלום (עוד חזון למועד).

אצל פפ טים לא היה ספק מי תנצח ומי תזכה בתארים, זה לא משהו שאפשר להגיד על ברצלונה הנוכחית. אני חושב שיש פה קצת יותר מדי אופוריה. מתישהו הנבדלים יפסיקו לעבוד וברצלונה תיזכר שבעצם הסגל שלה עדיין לא מספיק טוב בשביל להתמודד ברמות הכי גבוהות. זה ממש לא היה המצב אצל הפפ טים.

בלי קשר - פליק ענק והמהפך שהוא עשה בקבוצה עם סגל זהה לחלוטין לזה של השנה שעברה (זה לא שאולמו פאקטור בינתיים) מדהים. זה בדיוק ההבדל בין מאמן טוב לפח אשפה הזקן החביב שמתהלך במסדרונות הברנבאו.

אז אתה מסכים שאם מאמן טוב היה מגיע כבר אחרי לוצ’ו השנים עם ואלורדה, קומאן וצ’אבי היו נראות אחרת לחלוטין, ושאוהדי ברצלונה צדקו במאה אחוז כשהתלוננו לגביהם? (ומי שהטיף מוסר אחרת טעה והטעה)

לא ממש.

לוצ’ו וואלוורדה זכו באינספור תארים וספק אם מאמן אחר היה מוציא יותר מהסגל. ולפחות לגבי וואלוורדה - הוא גם די מצליח מחוץ לברצלונה, לפני ואחרי. אין לי ספק שמדובר במאמן טוב מאוד.

זו לא השוואה טובה לקרלו (ברור לי שלשם תקח את זה) כי עם קרלו יש לנו ניסיון של עשרות שנות אימון. הקדנציה הנוכחית היא די חריגה (וגם בה היה לו המון מזל, הדאבל בעונה הראשונה משקף עוד פחות מאשר הרביעיות האחרונות שלכם) ומדובר במאמן שהוא אנדר אצ’יבר די קונסיסטנטי, זו אינדיקציה מעולה למאמן גרוע.

קומאן מאמן פח ואין בכלל וויכוח, אם כי צריך להודות שהסגל שלו היה על הפנים (גרוע מזה הנוכחי).

לגבי צ’אבי - עוד יש סימני שאלה לגביו. אבל אין ספק שפליק כרגע גורם לו להיראות רע. מאוד.

לסכם ולהבהיר: מסכים לגבי קומאן, לא מסכים לגבי ואלוורדה, יש לי סימני שאלה לגבי לוצ’ו וצ’אבי. נראה בהמשך הקריירה שלהם.

חחחחח מה? אתה מקשיב לעצמך? אתה משווה את גביע המלך פעם ב-5 שנים של ואלורדה בבילבאו ואת הכלום בפיתה של קומאן והאליפות הבודדת של צ’אבי לאנצ’לוטי, אחד המאמנים המעוטרים בהיסטוריה של הכדורגל, שרק בשנה שעברה הביא לכם דאבל, הביא עוד דאבל לפני שנתיים, ולקחת אליפויות באנגליה, גרמניה, צרפת איטליה וספרד + 5 ליגת האלופות?

קומאן, צאב’י וואלוורדה ולוצ’ו ביחד לא מתקרבים לארון גביעים של אנצ’לוטי אבל… אוקי, זה הכול מזל ולא מייצג לעומת ואלוורדה שכל תואר שלו שווה 10 של אנצ’לוטי מסיבה לא ברורה

מדהים, וקצת מטורף לדעתי, להתבכיין על אנצ’לוטי ללא הפסקה ולהיתמם במקביל למה אוהדי ברצלונה לא היו מרוצים מצ’אבי, קומאן וואלורדה.

תהיה בריא.

אני מקשיב לעצמי, השאלה אם אתה עושה את זה. השוואה סטטיסטית ללא שום נירמול זה לא דבר בריא לעשות. יש סיבה שהשתמשתי במושג אנדראצ’יבר, ולא סתם לא טענתי שאין לו הישגים.

הכל יחסי. ביחס לכמות השנים שבהן אימן קבוצות טופ, ההישגים של אנצ’לוטי יחסית צנועים. אני עומד על כך.

הקדנציה הנוכחית היא החריגה בקריירה שלו. וגם בה מי שראה את המשחקים ראה שהיה לו כמויות מזל מטורפות.

אנצ’לוטי אימן קבוצות טופ 20 עונות.
ואלורדה אימן קבוצת טופ 3 עונות.

ואלורדה לקח בתקופה הזו 4 תארים.
אנצ’לוטי 30.

בוא ננרמל:
לואלורדה יש, בממוצע, 1.3 תארים לעונה, ולאנצ’לוטי 1.5.

זה, כשואלוורדה קיבל אתה אחד הסגלים החזקים בהיסטוריה של הכדורגל, כולל השחקן הכי טוב ההיסטוריה בשיאו.

מה 30? אתה סופר לי גביעי שוקו? (שבכלל תלויים בזכייה בתארים אחרים.)

אליפות וליגת אלופות בלבד בבקשה. ספור מחדש.

(אגב, בעולם תקין היה צריך לספור רק אליפות כי ליגת אלופות זה מפעל עם הרבה יותר מדי מקריות).

חוץ מזה, אפילו בספירה המגוחכת הזו לאנצ’לוטי, זה שלדעת רבים שייך לטום היסטורי, יש ממוצע דומה לזה של פאקינג ואלוורדה, מאמן בליגה של בילבאו. רוצה להשוות אותו לזידאן, פפ, מוריניו וכו’? יודע איך הוא ייראה אז?

אז אתה מסכים, אני מבין, שואלורדה לא מאמן לרמה של ברצלונה וריאל ושאוהדי ברצלונה צדקו? חח

כל אדם סביר היה לוקח את אנצ’לוטי על פני לוצ’ו, ואלורדה, קומאן וצ’אבי כל יום.

לא שאני חושב שהוא מאמן כזה מדהים כן? אבל בהשוואה אליהם…

אתה שוכח שככה אנחנו נראים עם חצי סגל פצוע.
חכה שאולמו, גאבי, פרנקי, אראוחו וכריסטמסן יחזרו לכשירות מלאה.
כולם, כולל בפורום שלכם, מסכימים שאצל פליק הסכום גדול מסך חלקיו. כשהחלקים יהיו גדולים יותר ומגוונים יותר, גם הסכום יעלה.
האופוריה שלנו מוצדקת, עשינו מה שאף אחד לא האמין בחצי הרכב. אני בטוח שפליק יתאים את הקבוצה גם כשיפצחו את מלכודת הנבדל, כי יהיו לו כלים.

תשאל את עצמיך עד מתי רודיגר, מיליטאו, ויניסיוס, בלינגם ואפילו לוקאס ואסקס יוכלו לשחק 2 משחקים בשבוע בלי להיפצע.

גם בהשוואה הבעייתית הזו, ואלורדה עם 0.66 לעונה ואנצ’לוטי עם 0.55.
אז אם אנצ’לוטי מאמן רע- גם ואלורדה.

עכשיו שבארסה בעצם עברה את כל המשוכות, צריך כמובן להקטין ולמצוא בעיות מחדש.
ניצחונות שלא משקפים, מלכודת נבדל שהיא פיקציה, סגל לא מספיק טוב.

זה מבית היוצר של צ’אבי לא אשם, ימאל לא באמת כזה טוב וקסאדו אוברייטד.

אני עוד לא מאמין שמישהו קורא ללואיס אנריקה מאמן טוב. מה הוא עשה בקריירה שלו מעבר לטרבל עם הסגל הכי טוב בהיסטוריה של ברצלונה? גם זה כמעט התחרבן במהלך העונה.

זה כל כך מדהים שכל 2008/09 לא הפסקתי לשמוע בדיוק את אותם דברים. שישייה על חיחון? למי אכפת. שישייה על אתלטיקו? נו באמת, הם פתטיקו. הובלת הליגה? ריאל עושים סיבוב שלם בלי הפסד, זה יותר מרשים. חמישייה על ליון? כולה ליגה צרפתית. רביעייה על באיירן? הם אפילו לא לקחו אליפות. גביע? כולה בילבאו. שישייה בברנבאו? ריאל קבוצה חלשה. עלייה לגמר ליגת האלופות? זה בגלל השופט!!

גם ביום של הגמר, כשאני יודע שאנחנו הולכים להשלים טרבל היסטורי סיפרו לי שיונייטד הולכת לפוצץ את הבלון הזה של הפפ טים.

אתה צודק כמובן. ההגזמה שלי באה לבטא תחושה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן אבל אני אדייק: פליק מדהים אבל הוא לעולם לא יגיע לקרסוליים של הפפ-טים. אין לו את השחקנים לזה ואין לו את מסי לזה. והוא נראה לי הרבה פחות אידיאליסט מפפ.