בלי קשר לטעות ההזויה שלו, מה כולם רואים בוואלורדה?
מה יש לך?
המאמן הכי טוב של ברצלונה מאז פפ
בדיוק מה שהוא, סוס עבודה, שחקן נשמה, מפלצת אתלטית ושחקן שעושה עבודה של 4 שחקנים.
הוא לא דריבליסט או מוסר בחסד אבל הוא כדורגלן מעולה ושחקן שקל לאהוב.
“אוי לא, למה אנצ’לוטי הוציא אותו, מה נעשה עכשיו בלי רודריגו על כר הדשא” -
לא אמר אף-אחד, אף-פעם.
אף פעם לא הבנתי מה הרעיון לייבש חלוץ חודשיים שלוש ואז לזרוק אותו להציל את המולדת. בטח שמדובר בשחקן צעיר.
עוד מהלך חלש מאוד של קרלו
אז אחרי אטלנאטה קרלו מפוטר.?
גם לא אם נעוף לפני השמינית.
ארדה קשר אחורי, מנדי דקה 70 בפיגור או 2 דק׳ לאנדריק. אני באמת מתלבט איזו מההחלטות של קרלו יותר עלובה.
חותם עכשיו על איבוד אליפות והדחה מליגת האלופות אם מחתימים את צ׳אבי אלונסו בינואר.
הבעיה שמי שמוזכר כאמור להחליף אותו זה סולארי, היחיד שהוא יותר גרוע מאנצ’לוטי.
עם האיכות הזאת בקבלת ההחלטות, נשמע שמי שאחראי להחליט על חילופי המאמנים בריאל זה… אנצ’לוטי
משחק שהוא סיפור של עונה שלמה. חוץ מפציעות, קיבלנו הכל. מאמן חסר מושג, קבוצה חסרת דרך, כוכב מאכזב, התקפה של שניים וחצי שחקנים, אפס דבק וחיבור, חילופים מאוחרים. הפעם גם קיבלנו חיזוק- השחקנים הכי יציבים בסגל החליטו לתת גולים במתנה.
מעניין אם אי פעם תיפתר אחת מהשאלות הגדולות הבאות: מה תמיד קורה לנו אחרי עונה טובה? למה לכולם יש משחק לחץ ורק לנו לא? איך אנחנו ממשיכים להתקיים (שלא לומר גם לזכות בתארים) כשכל משחק זה מרגיש שאנחנו 9 מול 13?
נראה לאן כדור השלג הזה יקח אותנו.
אני כבר לא יודע על מה לכעוס במשחק הזה
פסילת שער,פנדל מוחמץ, צהוב שני על דריכה מאחור על רודריגו או חילופי Random bullshit go בדקה 87.
ויניסיוס וקמאבינגה כנראה 2 השחקנים הכי חשובים בריאל, אחד זה כל ההתקפה שלנו והשני היחיד שנותן באלאנס.
אפשר להפסיד בסן מאמס, אבל נראה שניצחנו את עצמנו, בדקות שתקפנו הגענו בקלות למצבים והראינו שבילבאו זאת קבוצה די בינונית ומוגבלת, אבל אנצ’לוטי החליט לפחד מהבאסקים וההרכב וההתאמות היו בהתאם וזה פשוט הרג אותנו.
הוא גורם לשחקנים סביבו להיראות טוב יותר
(לא שהוא משפר אותם, אלא באופן יחסי אליו - כמו בחורה בינונית-סבירה שמקיפה את עצמה במכוערות כדי לשדרג את הערך היחסי שלה)
שקועים עמוק בבוץ| חלק לא יאהבו את מה שאני הולך לכתוב עכשיו ואני מרגיש קצת לא בנוח. ריאל מדריד היא הדבר הכי חשוב לי בעולם חוץ מאמא ואבא שלי ועדיין: הכדורגל שלנו בלתי נסבל, זה קשה עד בלתי אפשרי לשרוד משחק שלם של הדבר הזה, לא הרגשתי ככה מאז הקורונה ואז היה מדובר בכוח עליון. זו העונה הכי מאכזבת מזה זמן רב.
הפעם נראה שהשחקנים חסרי כוחות. זה הרבה מעבר לתקופה קשה או הפסד מבאס. הכדורגל שלנו בלתי נסבל. קרלו אנצ’לוטי בלתי נסבל עם ההרכבים, התבוסתנות, ניהול המשחק הדל. תכניס את ברהים דיאס במחצית… וגם לא מעט שחקנים שנרפים ומבולבלים ולא מעניין אותם. כמו באנפילד: באנו-התבנקרנו-הפסדנו-הלכנו. זו באמת אומנות להיראות ככה עם סגל כזה. קיליאן אמבפה בלתי נסבל - די אי אפשר לחכות לו כל כך הרבה זמן. פעם היית שחקן כדורגל. מצב אחד - תן גול. אנחנו בעונש.
מדהים הפער בין מה שהקבוצה הזו מסוגלת ואמורה לעשות גם עם הקשים שישנם – ומה קורה בפועל. אני אחזור למשנתי המקורית, ניצחונות על אוססונה ולגאנס לא עשו עליי רושם. חזרנו למקום, וזה קצת פחות “הגיוני” וטבעי מאשר להפסיד באנפילד. קרלו אנצ’לוטי – לך. תודה על הכל אבל היי-ביי-דיי. . זו בדרך להיות עונה מבישה ואולי הכי מאכזבת איי פעם. היו עונות שנגמרו בלי כלום נניח לפני עשור אבל עם כדורגל גדול ורצף ניצחונות. מה תיזכרו מהעונה הזו חוץ מאירוע ההצגה של אמבפה לתקשורת?
קיוויתי שאולי אני אימפולסיבי מדי, החיפזון מהשטן, אולי היה לי יום רע בעבודה ולמה אני מתלונן ישר על ההרכב, תן צ’אנס דור, קרלו יודע ואם לא אז יש את דיוויד שלוחש לאוזנו. ובפועל? קיבלנו תחפושת למשחק התקפי עאלק עם שני מגינים התקפיים – מה זה שווה אם הכדור לא אצלינו אף פעם? באנו להתבנקר שוב. חשבתי בתחילת העונה שלא נשחק יותר במערך של ארבעה קשרים במשחקים האלה.
אין ספק שהתרשמתי מאוד מהשליטה והנעת הכדור תחת לחץ וכמה המגינים ההתקפיים שלנו משוחררים. כולם היט מבוהלים עם איבודי כדור עלובים, מופתעים משום מה מאתלטיק בילבאו שמתלהבת ולוחצת. נראים נחותים מולם פיזית. זה לא משחק ליגה רגיל שג’וד דורס בכל מאבק. כבר אחרי חמש דקות עלה לי על העצבים אדון טשואמני ונפלטו לי כמה קללות. זה לא שדני סבאיוס טוב אבל הוא שתי דרגות מעל הצרפתי. ואם ברהים דיאס היה פותח אולי היה קצת יותר טוב?
נשבור העונה שיא באפס בעיטות לשער במחצית. לא ניצחנו מאבק אחד בהתקפה. אמבפה היה מספיק לבד בהתקפה כשהוא בכושר של פריז סן ז’רמן, לא היום. גם רודריגו כל כך פרווה, אין חדש תחת השמש. משחקים רע בכל מצב, נגד כל יריבה ובכל מגרש. הכל תחת שליטה. אפשר להחליף חצי הרכב? אנחנו פשוט נראים קבוצה שלא אוהבת לשחק כדורגל. כולם סובלים.
פעם ריאל זה היה שואו גם בדברים הבסיסיים בלי הגולים, העקבים של זינדין זידאן (והטכניקה!) ורוברטו קרלוס, קלוד מקאללה עובר שחקן, כדור ארוך גדול של פרננדו היירו, דריבל של לואיס פיגו. הכי הרפתקני שלנו במשחק הזה היה אנטוניו רודיגר לקראת סיום המחצית. אנחנו לא יכולים לזנוח את ה-DNA שלנו.
לא רוצה לדבר על השער שכבשנו ולדעתי נגזל מאיתנו כשהשופטים כרגיל לא רואים כלום וגם בחדר ה-VAR לא רואים כלום כשאנחנו נראים כמו מכבי פתח תקווה. יצא לי לחשוב על זה – כמה כדורגל היה היום ואתמול, אפילו ליגת העל, בטח מנצ’סטר סיטי שניצחה, ליברפול, ארסנל-מנצ’סטר יונייטד.אני משוכנע שאנחנו הקבוצה שעשתה הכי מעט.
אמבפה הוא טרגדייה אני בסוף עוד אלך לבית של ההורים לקרוא טקסט מהבגרות בספרות על אנטיגונה. אי אפשר יותר ‘לוותר’ לו. חבל שלא ויתר על הפנדל. תבעט פצצה לשמיים כמו סרחיו ראמוס נגד באיירן מינכן, באמת, עשה משהו אחר. לא נמאס לך? וזה לא שבדריבלים הוא הצליח. לא מסוגל לעבור קונוס וזה נראה לא הגיוני שהוא מבקיע את הגולים האלה באימונים. אין מה לרחם עליו. מיליארדר בגיל 25. והוא גם לא רץ מספיק תסלחו לי.
צר לי להגיד לכם והלוואי שתקטלו אותי אחר כך – העונה הזו בדרך להיות גמורה, אני לא אגיד שהבלוף התגלה כי אף אוהד שפוי לא חשב שזה יחזיק מעמד. אולי נגרד איזה מקום בשמינית הגמר. אבל משהו אמיתי? לא ניצחנו אף קבוצה גדולה! קחו משימה, הפעם אתם תהיו בתפקיד של דור – חפשו בארכיון קבוצה שלקחה אליפות בלי לנצח אף קבוצה גדולה. קיוויתי שלא אצטרך לעדכן את הרשימה ככה: ליל, ברצלונה, מילאן, ליברפול, אתלטיק בילבאו – X. ולא ניצחנו גם את אתלטיקו מדריד. נגד בורוסיה דורטמונד זה היה נחמד, זה ויניסיוס ג’וניור – מתגעגע, השואו של הברזילאי. אטאלנטה.? בתחילת העונה…ממש ממש ממש מזמן…קבוצות מנצחות אותנו בקלות אנחנו לא נלחמים, אנחנו מניפים דגל לבן.
לפדה ואלוורדה מותר לטעות פעם באף פעם. חבל שהמשחק שלו היה רק לב ובלי כדורגל. כנ"ל לגבי טיבו קורטואה. מרוצה מראול אסנסיו וזהו אין לי משהו חיובי להגיד. חבל, ככה? בדיוק כשקיבלתי משלוח מגניב של חולצות מחו"ל?
הוא כל הזמן מדבר על מי שחסר וזו גישה עקומה. ויניסיוס מפלצת, קמאבינגה מעולה, קרבחאל מנהיג והוא לא יחזור. אני חוזר על זה שוב: הסגל מצוין גם עכשיו. הוא פשוט בוחר הרכבים גרועים ומנהל משחק בצורה איומה. איפה דיוויד, חולה? נעלם? אווירת סוף קורס?
שוב חוזר על המנטרה הקבועה שלי- כל פעם שנפגוש קבוצה מאומנת עם סגל בינוני פלוס אנחנו נפסיד,אלא אם כן תהיה התעלות של השחקנים כמו ויניסיוס נגד דורטמונד למשל שגם לה היינו אמורים להפסיד אבל הוא הציל אותנו.
אתמול בנוסף להרכב הגרוע וניהול משחק באמת מחפיר גם השחקנים תרמו לזוועה עם פנדל מוחמץ,טעות של טיבו וטעות של פדה שאני לא יודע מה עבר לו בראש.
טעויות של שחקנים ומשחקים לא טובים זה משהו שיכול לקרות,אבל איך שהקבוצה נראית כבר 3 חודשים על זה אי אפשר לשתוק כבר,לא זכור לי רצף של יותר מ 20 דקות שבהן נהנתי לראות את הקבוצה העונה,איזה מאמן גרוע.
אין לי ספק שהאיכות הלוקה בחסר (בלשון המעטה) והשכונה שמתנהלת אצלנו בתקופה האחרונה קשורה קשר ישיר לטעויות, ליכולת הירודה ולחוסר הביטחון של השחקנים כפי שמתבטאת בפועל על המגרש.
כשזורקים ששחקנים לחלטר בתפקידים שבהם היכולות שלהם לא יכולות לבוא לידי ביטוי - זה מה שקורה.
הבעיה שלנו נובעת העונה מעבר למערכים ולטקטיקות שהם לוקים בחסר גם בכוח האדם שכל המגרש.
החיסרון של טוני הוא דרמטי ברמות שלא שיערנו , אין סדר אין משחק עומק ואין מי שינווט אותנו , עדר ללא רועה.
וכמובן אמבפה, הוא באנקר על המגרש ל90 דקות ודה פקטו זה כמו לשחק עם שחקן פחות, אינסוף איבודים , החלטות גרועות, כישלון בדריבל ומול השער, והוא מקבל אספקת כדורים ששמורה לסופרסטארים.
אנחנו נקום וניפול על היכולת של ויני לתפור 40-50 שערים העונה כריסטיאנו פריים סטייל.
ורודריגו בחיי שאני אוהב את השחקן הזה אבל זה כבר עצוב, הוא למלם מוחלט 80% מהזמן וזה כבר לא ניתן להכלה , קיבל את הזמן וקיבל את ההזדמנויות והוא לא מצליח לתת תפוקה עקבית, הגיע הזמן להיפרד ולהביא שחקן להרכב כנף ימין פרופר.
המשחק יכל ללכת למקומות אחרים לגמרי.
בסוף נפלנו על טעויות פרסונליות בידיוק בדקות הכי חשובות וקריטיות. אם אמבפה כובש את הפנדל, אז הלחץ וההתקפות שהתחלנו אחריו היה מתחיל מוקדם יותר. ואם פדה לא טועה די ברור לי שהיינו הופכים את התוצאה בסוף.
זה הוציא לשחקנים את האוויר.
גם אסנסיו טעה מספר פעמים ולמזלנו זה לא עלה לנו, כי בילבאו קבוצה בלי תכלס.
זה לא מוריד מקרלו ומהעובדה שאני פשוט סובל מכל דקה כי הכדורגל זוועה. אבל לא הרגשתי שבילבאו במגרש הכל כך בייתי שלה גדולה עלינו.
דבר נוסף שהיה קשה במיוחד לצפיה אתמול היא ההתמסרות האינסופית של אסנסיו ורודיגר עם קורטואה. זה ממש מרגיש שאין מי שיבוא ויקח את הכדור מהבלמים. בורחים מאחריות.
הפרחים לטשואמני שעסוק כל המשחק בלעשות כאילו. הוא תמיד דואג להיות במיקום המדויק בו אי אפשר לקבל כדור. נראה כמו שחקן אבוד ומרוסק לגמרי מבחינת בטחון.