ויני מגדל ביצים, הופך לווינר ענק לנגד עינינו, בקצב הזה עוד אתחיל לחבב את החרא הקטן הזה.
מי שצופה ונהנה זה הצב, אם ירצה יכול לשחק אצלנו בצד שמאל, ויני מוכיח שהוא יכול לשחק באמצע עם קיצוני שמאלי לידו, בעצם, הוא מוכיח שהוא יותר טוב כחלוץ חוד מאשר כשחקן כנף.
מרגיש שכל משחק עולים אחרי מרתון או לאפת שווארמה, הכל בסלו מושן, הכל פרווה, מלווים שחקנים, מסירות בחצי קלאץ’, חצי הרמות. הלוואי שהקהל יעיר את השחקנים וניתן משחק קצת יותר טוב מזה, לא צריך יותר.
בעבר חלמתי על מגן שמאלי, עכשיו אני חולם על כל שחקן כדורגל שיכול לעשות את המנימום כשחקן ה-11. מנדי דחליל שלא תורם כלום ושום דבר. מה שמצחיק הוא שכשאנחנו תוקפים הוא מצטרף להתקפה, שחקני קבוצתו לא חושבים אפילו על למסור לו, שחקני היריבה לא טורחים לשמור עליו. פתאום מאבדים כדור ואין אף אחד בשמאל.
דל"פ (אם כי יש לי הרגשה שכאן בפורום זה לא יהיה כזה דל"פ) - ויניסיוס בעונה הרבה יותר טובה מאשר זו של ג’וד בלינגהאם וההימורים שכרגע חוזים כדור זהב לג’וד, כשויני אם אני לא טועה רק במקום 7, פשוט מגוחכים.
זה נורא סקסי להתלהב מבלינגהאם אבל בחיי שלמעט כמה משחקים נורא נורא טובים, וכמות פסיכית של שערים בתחילת העונה שהיה ברור שתתאזן ותיעצר, מבחינת יכולת - הוא לא בעונה כזו גדולה.
ושלא אובן לא נכון - הוא לא אשם בכלל. מבחינתי הוא הקשר הטוב בעולם כבר מאוקטובר. מי שאשם זה הטמבל שמנסה לשחק איתו חלוץ חוד רק כי בתחילת העונה היה לו כמה פוקסים והוא הבקיע בקצב של שער למשחק לאורך חודשיים.
רציתי לכתוב את אותו הדבר אבל אז הבנתי שאני אעבור את המכסה שקבעתי לעצמי בשבחים לויניסיוס.
כתבתי בדיון אחר שלדעתי השחקן הטוב בעולם כרגע ללא ספק הוא ויניסיוס
מחקתי, שכחתי הרבה …
מה עם סרחיו ראמוס? איך אפשר לעשות טבלה כזו מבלי להתייחס למשחק היסטורי נגד אותה יריבה ולפני עשור בעונה בלתי נשכחת? גם כריסטיאנו רונאלדו הבקיע צמד ב-0:4 ההוא.
אגב לרשימה נזכרתי בזה עכשיו - דיבוק אוריגי! נגד ברצלונה ב-2019 - אגדה. כשמוחמד סלאח וסאדיו מאנה על אזרחי. ציפיתי שטיטי יידע 
לגבי ג’וד בלינגהאם - העמדה לא עזרה לו אני מסכים. ועדיין משחקן ברמה שלו אתה מצפה למינימום שבמינימום גם אם היה מוצב כחצי מגן שמאלי נניח כמו שפדה ואלוורדה מקריב אצלנו. היה נראה שוב שקיים עניין פיזי “בעייתי” אצלו. ובמשחקים שלא הולך צריך לרדת אחורה ולשחק פשוט. שהיה נוגע בכדור עוד 15 פעמים לדוגמא גם בלי לייצר.
חיפשתי שחקני התקפה , אני מובך…
ערכתי. כתבתי את זה על פתק. סטטיסטיקה עושה לי כאב ראש…
ראוליטו זה המשה קשטן של הפורום, שום דבר הוא לא מפספס.
משחק לא טוב של הקבוצה, באנו שאננים וחסרי כבוד.
באיירן עשתה לנו ריאל מדריד בחמש דקות
פנדל ברור של לוקאס ופחות ברור של רודריגו (לדעתי פנדל)
קיבלנו משחק לא רע מהבלמים, קרוס וויני. השאר היו חלשים עד מאכזבים.
תוצאה סבבה, צריך לעבור אותם בבית
בקיצור, משחק טיפוסי של ריאל מדריד ?
לא בצ׳מפיונס. נגד הסיטי באנו לסבול, היום באנו שאננים
סוארז לא כבש בקאמפ נואו מולם
בול.
עלינו למשחק בהרגשה שעלינו כבר לגמר.
חבל כי עם רביעיית ההגנה של באיירן היינו חייבים לכבוש עוד. משחק הבא בטח דה ליכט יחזור ויהיה טיפה קשה יותר.
ריאל הייתה צריכה לתקוף דרך האמצע ולנצל את זה יותר, גם הפנדל וגם השער הראשון הדי מגוחך הגיעו על האמצע שלהם. בלמים נראו מבולבלים ולא מתואמים. מהרגע שנאזראווי קיבל צהוב גם היינו צריכים לתקוף אותו יותר.
מאוד התאכזבתי ממשחק הקישור שלנו, מרגיש שיש שם יתרון ברור לריאל, ומשום מה הגנתית לא היינו קיימים שם.
לונין חייב לקחת את הבעיטה של סאנה, תפס פינה מוקדם מדי בפנדל.
לוקאס היה רע, מאוד מבאס.
זה בסדר שכחתי גם את ניימאר… וזה היה מסי גם ב 2015.
עד מתי ריאל מדריד תיראה נחותה מול כל קבוצה עם סגל שהוא לא לכל הפחות מאוד נחות משל ריאל מדריד? גניבת הדעת של קרלו אנצ’לוטי זו אחת התופעות הכי מרתקות בכדורגל העולמי. יש מצב שמדובר באוברייטד הגדול ביותר בתולדות הספורט אי פעם.
איך ייתכן שהסבא החביב הזה נחשב לאחד הגדולים אי פעם? איך ייתכן שאף פרשן ספורט מחוץ לפורום הזה לא רואה את מה שכולנו כאן רואים כבר 3 שנים?
מסכים שג’וד היה גרוע במיוחד היום. אולי התצוגה הכי גרועה שלו העונה. העמדה זה לא תירוץ מספיק טוב, היא אמנם גורעת מהיתרונות שלו אבל כבר היו לו כמה משחקים מצויינים שם. היום הוא היה פשוט גרוע, גם בקושי רץ. אני כמעט בטוח ששיחק לא כשיר ולכן גם החילוף (לראשונה העונה שהוחלף כשיש על מה לשחק?).
קרוס מצויין גם מעבר לבישול, ויני מדהים. איזה ווינר, גם הפנדל הגיע ממסירה גדולה שלו. חוץ מזה משחק באמת מאכזב שלנו, בניגוד לאתיחד מבחינתי.
ובכל זאת תוצאה טובה במשחק לא פשוט, יהיה להם קשה מאוד לנצח אותנו בברנבאו.
מסכים, גם מבחינה סטטיסטית נטו הוא ביחס טוב משמעותית של שערים/בישולים פר דקה משנה שעברה, פשוט הפציעות הפחיתו את הטוטאל.
וברגעים שבא לך לזרוק לו כפכף על הראש על קבלת ההחלטות נרשמה צניחה משמעותית.
שורה תחתונה תרומה סטטיסטית 
רגעי תרנגולת ללא ראש 
ושלל משחקי קלאץ׳. אין ספק שהוא דפק קפיצת מדרגה נוספת.
ג׳וד זה כבר מתחיל להיות עוול התפקוד שלו הוא לא שחקן התקפה, תנו לו להיות קשר כבר! שם גם בערב בינוני יש לו מה לתרום.
הלכתי לישון, קמתי, ועדיין אני מבואס מהמשחק אתמול, זה היה קשה כל כך לצפייה. אני לא יודע למה אנצ’לוטי מתעקש על הסגנון הבונקריסטי הזה שחייב לפתוח את המשחקים במגנה מפוחדת כל כך, עד כדי שהיא נותנת את הטון להתמודדות כולה. טשואמני אמר גם הוא במילים עדינות יותר שנמאס לו מזה כבר, אני מקווה שהם יתלוננו על כך לאנצ’לוטי.
ויני העונה עשה את ההתקדמות הגדולה ביותר מבין כל העונות האחרונות. גם מהבחינה המנטלית, וגם מבחינת הכדורגל שלו. העונה גם כשהוא מאבד את הראש ונתקל בקהל עוין, הוא מוצא דרך לתעל את זה למקום פרודקטיבי ולא יוצא מהמשחק. מבחינת הכדורגל על הדשא, אז אפשר לומר שנמצא פתרון לחיסרון הגדול ביותר שלו, זה שהוא חייב את הקו ויש לו מהלך או שניים בלבד והיריבה יודעת בדיוק איך להתכונן אליו. הוא למד איך לשחק באמצע, איך להבין את המשחק משם. גם אם הוא יחזור לאגף שמאל בעונה הבאה או שאחריה, הוא כבר לא יתקע את אגף שמאל כבעבר, הוא ידע איך להכנס קצת פנימה ולשחרר את האגף למגן שלו. ההתחלה לא הייתה קלה ומתישהו זה היה נראה לי אבוד, אבל אנצ’לוטי התעקש והיום אנחנו מרוויחים מכך, ועל זה מגיע קרדיט לאנצ’לוטי.
לאנצ’לוטי גם מגיע הקרדיט על המשחק אתמול של ג’וד. ולמשחק שלנו בכלל. כל משחק מערך אחר, הדבר היחיד שיציב אצלו זו הגישה הלוזרית והפחדנית. זה כבר הפך למשהו שמאפיין אותנו, ערב ליגת האלופות וריאל מדריד צריכה לסבול. נשבר. אני מקווה לפחות שזה ניסיון שהשחקנים שלנו יקחו אותו הלאה, הם לומדים איך “לסבול” גם אם הם יתקלו במשחקים שהיריבה תהיה יותר טובה ותדע איך לעצור אותם.
חייב לדבר קצת על רודריגו.
אולי אני כפוי טובה כי בהחלט יש לו לא מעט רגעים גדולים בקבוצה, בדגש על הצמפיונס. ועדיין כשאני רואה איך וינסיוס בא לטרוף את הדשא בכל משחק גדול (ונכון שלפעמים זה לא עובד) זה גורם לי לתהות אם רודריגו ראוי להיות שחקם הרכב בהתקפה של ריאל מדריד.
היה מסקרן אותי לראות אם היינו עושים הצלבה בין כל מיני שחקני התקפה גנריים, אם היינו מקבלים מהם פחות. גנאברי, ז’וטה, גבריאל חסוס, חוליאן אלברז, אפילו ראפיניה.
האם רודריגו באמת שחקן על או שהוא נהנה מעצם החולצה הלבנה?
אולי התשובה לשאלה שלך היא באמצע, כי כל אחד יגיד לך שיש לו את כל הנתונים והוא כבר כבש במעמדים גדולים ואולי בסוף בגלל אופי צנוע יותר זה לא יתפרץ. אגב זה מצחיק איך המומנטום בין הברזילאיים משתנה כל הזמן. רודריגו היה גדול נגד מנצ’סטר סיטי. לא שוויניסיוס ג’וניור היה חלש, לא מזלזל בבישולים שלו אבל היה חסר משהו והוא היה קצת מרושל ליד השער. כשקרלו הולך עם רודריגו בצד שמאל אז הוא - רודריגו - לא יכול להתלונן. את רו ב השחקנים שכתבת לא הייתי לוקח אגב.
כמה נקודות נוספות שעולות לי מהמשחק:
-קראתי איזה חצי משפט מהתקשורת האנגלית, אולי רוצים להגן על ג’וד בלינגהאם. אם היו שאריות של קלקול הקיבה יעני עייפות, חולשה, לא יודע מה (וגם היה מיותר לנסוע עם הקבוצה לסאן סבסטיאן) אז זה אליבי טוב אבל נראה לי שלא. מעבר לכך אם קווין דה בריינה אומר לפפ גווארדיולה שהוא לא יכול לשחק אז אני מצפה מאותו דבר גם לגבי ג’וד. לדעתי היה חלש כי…זה קורה.
-המסירה של טוני קרוס אחלה. יותר הייתי בשוק מהבור העצום בהגנה של באיירן מינכן שטקטית היא ממש לא עומדת טוב. אם קרוס לא היה מנסה לדחוף את הכדור לשם זה פשע. אותי מרתק יותר ומשמח יותר לראות אותו מנצח מאבקים או חוטף כדור בקלאסה בגלל החוכמה שלו. יש מסירה ויש מסירה לעומק. קרוס לא מוסר מדהים לעומק. נופל מצ’אבי אלונסו שעלה בדיון אחר, וגם בכדורים הארוכים המדודים - וזו לא בושה.
-אני חד משמעית לא יודע עדיין לשתף את ההרכב הכי חזק שלנו. כשאני רואה את אורליאן טשואמני באמצע אני מתגעגע לאדוארדו קמאבינגה - ולהיפך. בדקה 60 תמיד אני מרגיש שבא לי את לוקה מודריץ’ במקום טוני קרוס.
-“האזהרה” למה שנראה הגיעה דווקא בגומלין נגד לייפציג, זה משחק של לתת 0:2 או 0:3, לענג את הקהל ששילם ובא לראות את הקבוצה, להחזיר שחקנים לפורמה, ובסנטיאגו ברנבאו היינו מביכים. זה קורה נגד כל קבוצה כי זה הסגנון. מוותרים מראש בגלל המאמן. הנה באיירן מינכן היא יריבה קשה אבל לבטח לא מנצ’סטר סיטי. ונגד בורוסיה דורטמונד תיאורטית זה גם היה קורה, וגם נגד טוטנהאם שכלל לא משחקת בליגת האלופות. ובגומלין נגד באיירן - יש לכם ספק שבמשחק בבית ננסה קודם כל ‘להרגיע’? הנעת כדור סתמית כדי ‘לשרוד’ את הדקות הראשונות במקום להתנפל? אני יכול לכתוב לכם מראש איך המשחק הזה יהיה. במסע"ת לפני המשחק ידברו על כך שהפיקו את הלקחים מהאליאנץ’, שנראה ריאל אחרת - בבית צריך ליזום, שריאל מגוונת, רוצים לנצח והקהל חשוב. תהיה תפאורה מהממת, יתחיל המשחק ואז שוב נתבאס.
ריאל מדריד בליגת האלופות צריכה לא רק “לשרוד”. די עם זה, אוטוטו נראה את דויד דביר, ליטל סמדג’ה, רז ניסים כהן, טל מורד ועירבבתי כמה עונות - התחלתי לראות ריאליטי בזמן הקורונה. מה עם קצת קסם, קצת קלאסה, קצת ליהנות מכדורגל? כדורגל זה שואו. אין את המינימום.