אני אהיה לרגע פרקליטו של השטן, ואגיד שבספורט סופרים הצלחות, לא ממוצעים.
אם נשווה את אנצ’לוטי למוריניו, שהוא מאמן על ואיש כדורגל מבריק, אז נראה ש:
אנצ’לוטי: 6 אליפויות בליגות הבכירות (כולל העונה) + 4 זכיות בליגת האלופות (לא כולל העונה)
מוריניו: 6 אליפויות בליגות הבכירות + 2 זכיות בליגת האלופות
האם אנצ’לוטי אימן במשך יותר שנים קבוצות על? כן.
האם מוריניו היה שמח לאמן במשך יותר שנים קבוצות על, אבל אף אחד לא רוצה אותו? כן.
רוצה לומר, היכולת של אנצ’לוטי לא להימאס על שחקנים ובעלים במשך כל כך הרבה שנים היא לא טריוויאלית - וכזו שמאמנים אחרים היו שמחים להחזיק בה, אך לא מסוגלים. “המשכיות” גרסת המאמנים, במובן מסוים. בכנות, אני בעצמי לא מרגיש 100% בנוח עם הטיעון הזה, אבל אני לא חושב שהוא מופרך לחלוטין.
המזל שיחק לטובתו של קרלו אנצ’לוטי כשהגיע לריאל מדריד ב-2013, הוא היה בפריז סן ז’רמן, לא ממש “בעלייה”. וגם בפעם הראשונה זה קרה, לא ממש היה ‘וואו’ באברטון. גם זה משפיע. הטרבל של ז’וזה מוריניו עם אינטר, לקחת קבוצה כזו שלא זכתה בצ’מפיונס איזה 40 שנה - מרשים יותר. כמובן שז’וזה מוריניו חפר לעצמו בורות עם ההתנהגות שלו.
אגב אני חושב שקצת מצחיק לתת כותרת של “הליגות הבכירות”, אולי נצמצם לספרד-אנגליה-איטליה? אז ז’וזה מוריניו עם שש אליפויות. קרלו אנצ’לוטי עם אחת במילאן, אחת בצ’לסי, ובדרך לשנייה בריאל מדריד שעל היריבה הגדולה שלה ב-2021/22 לא צריך לספר. אני לא חושב שיש מישהו בעולם שחולק על כך שהוא מאמן נוח, על יחסי אנוש והוא כן ראוי להמון מחמאות כמו ויניסיוס ג’וניור, פדה ואלוורדה וכן הלאה. הכדורגל שלנו אתמול ובכלל מגעיל אותי. אברם גרנט האיטלקי. סתם - סליחה.
גם אני, בכוונה נקבתי בשמות של שחקני ביניים שכאלו שאת רובם לא הייתי מביא לקבוצה.
השאלה אם רודריגו היה באותו סטטוס בליברפול למשל היינו רוצים שיגיע אלינו או שפשוט התמזל מזלו שג’וני קלפאט הביא אותו לפה בגיל 18.
לא סגור על התשובה בעצמי חייב להגיד את האמת.
אנחנו משחק אחד ביתי מגמר צ’מפיונס ואת האליפות הבטחנו מזמן ואנחנו רק מתלוננים על הקבוצה אחרי כל משחק, האם זה בגלל שיש לנו סגל מפלצתי או שאנחנו פשוט מפונקים ?
ג’וטה הרבה יותר טוב מכל שאר השחקנים ברשימה הזאת, אם לא הפציעות הוא טופ5 שחקני התקפה בעולם היום, ג’וטה בכשירות בריאל יתקרב לממוצע של שער למשחק.
כי אם מוריניו היה מקבל עכשיו הצעת עבודה מבאיירן או מפריז הוא היה דוחה אותה?
ליבת הטיעון שלי היא כזו - כמות השנים שאנצ’לוטי נמצא בקבוצות טופ היא לא באג (“יש לו כמות תארים סבירה רק כי הוא היה המון שנים בטופ, ויחסית לזה שהוא היה המון שנים בטופ הייתי מצפה שיהיו לו יותר תארים”) אלא פיצ’ר (“הוא היה המון שנים בטופ, משהו שכל מאמן היה רוצה, וכמעט אף אחד חוץ ממנו לא מצליח, אולי זה מעיד שיש בו משהו שאין באחרים, אם הוא מצליח לעשות משהו שהם רוצים לעשות ולא מצליחים לעשות?”).
אני מסכים שזה טיעון בעייתי שמונע ממך לזהות כשלי שוק (מאמן שמוערך יתר על המידה על ידי כל עולם הכדורגל חוץ מאיתנו), אבל אני כן חושב שהוא מספיק מעניין כדי לפחות להציג אותו, גם אם אפילו אני עצמי לא בדיוק מסכים איתו.
זו אותה הלוגיקה שלפיה ניסו כל מיני איטלקופילים לספר לי שאלגרי הוא מאמן על לפני 10 שנים, אפילו שבפועל בעיקר קצר את הפירות של קונטה וניצל ליגה מפורקת.
זה פותח דיון מסוג פיק מול longevity שהועלה פה לא מעט בהקשרי שחקנים, ולטעמי יש לפיק משקל גדול כשאנחנו מדברים על גדולה מבחינת יכולות בניגוד לאיכות הקריירה/רזומה (קרוס מול רונלדיניו כדוגמת קיצון, נניח).
לאנצ׳לוטי יש כמה וכמה כשלונות מחפירים ממש גם ברמת השורה התחתונה. אני אפילו לא מדבר על נאפולי או אברטון, אלא בעיקר על התקופה ביובה שבה לא הצליח להוציא שום תואר ממפלצת על של סגל. אפילו הכישלון במילאן (והוא כשלון) נראה סבבה ליד זה.
בסוף כל הלגאסי נשען על הקדנציה השניה אצלנו שבהחלט טובה בשורה התחתונה, ושני כשלונות מקושטים בגביעי אלופות אצלנו בקדנציה הראשונה ובמילאן, בה באמת שההישגים מתחת לכל ביקורת. הוא לא רניירי, זה נכון, אבל בסוף מוריניו רחוק עוד קדנציה מוצלחת אחת מלהיות בשורה מעל גם בתארים, והוא כידוע צעיר בהרבה. אולי הוא בתקופת הנאפולי/אברטון שלו (סביר שאפילו חמור מזה), אבל מי אמר שאין לו עוד תארים בקנה בהמשך?
קודם כל מסכים שהתזה לא מושלמת. אבל בכל זאת התייחסות לנקודות:
לזכותו של אנצ’לוטי יאמר שהוא עשה מה שהוא במקומות שונים. שחקנים מריחים חרטא מקילומטרים, והוא מצליח כל פעם מחדש לשכנע קבוצות שחקנים שונות לשחק בשבילו.
נכון. ואני בוודאי לא אומר שאנצ’לוטי מביא איזו בשורה כמו פפ / מוריניו / קלופ / רוב המאמנים שאנחנו מעריכים כאוהדים.
למיטב זכרוני הקדנציה באברטון הייתה חיובית. אבל בכל מקרה בספורט כשמדברים על מורשת סופרים הצלחות, לא כישלונות.
הלגאסי שלו נשען קודם כל על המשכיות (ועל אנקדוטות של שיא גביעי אלופות ושל היחיד שזכה בכל חמש הליגות הבכירות, מסכים). אבל אם כבר, גם האליפות בצ’לסי היא הישג ראוי מאוד, ואפילו בפריז אפשר לתת לו קרדיט שהוא לקח את האליפות הראשונה שלהם בקדנציה הנוכחית (ובוא, טוכל, פוצ’טינו, אמבפה וניימאר כבר הצליחו לאבד אליפות עם פריז גלקטית).
זה 4ב אבל הממשק פה מעצבן. מסכים שאולי אני ממהר לסכם את הקדנציה של מוריניו, והוא עוד לא פרש ועוד יכול לעקוף את אנצ’לוטי ללא ספק. הוא פשוט דוגמה מאוד בולטת של מאמנים שהם יותר מבריקים מאנצ’לוטי אבל היו לכאורה עם חיי מדף קצרים הרבה יותר.
אז יש פה recency bias? לא יודע… האם אנחנו טוענים שאנצ׳לוטי 2024 הוא מאמן שמתנהל שונה באופן דרסטי? בעיני ההבדל העיקרי הוא ברזומה והפז״מ, מבחינת כדורגל זה נראה די דומה (בטח למערכת היחסית המצויינת שהיתה לו גם עם ברלוסקוני).
היא לא סתם ״לא הצלחה״, זה כשלון מוחלט עם סגל חלומי. לא-הצלחה זה הקדנציות שלו בבאיירן או בצ׳לסי.
צ׳לסי לגמרי אליפות מכובדת, אם כי הוא הצליח to flame out תוך שנה באופן מוריניואי/קונטאי. זה רק מחזק את הנקודה שלי שנרטיב סבא אנצ׳לוטי היציב והמייצב נשען רק על קדנציה ב׳ אצלנו ועל מילאן.
לבחור שראוי לכל הקרדיט על האליפות הראשונה של psg קוראים זלאטאן. לא חושב שיש מאמן שהיה מפסיד את האליפות איתו. עונה לפני קרלו פיקשש מה שהיה אמור להיות אליפות קלה.
אגב, אני כן חושב שהוא ראוי לגנאי מסוים על זה שהוא לא מצליח להחזיק באף מקום הרבה שנים (מאז מילאן), בניגוד למשל לפפ / קלופ / סימאונה. זו גם תכונה מאוד נדירה לתחושתי (לא בדקתי) - להצליח להחזיק במקום אחד הרבה שנים ולהמשיך להיות הישגי.
פעם אני נותן לו קרדיט על זה שהצליח במקומות שונים, פעם אני שופט אותו בחומרה שלא נשאר הרבה זמן באותו מקום. וזה כשאני מנסה להגן על הבחור. לא קלים חייו של מאמן. מזל שיש משכורות של מיליונים כל חודש כדי לאזן את זה.
היום אנחנו יודעים היטב שאלגרי בלי מארוטה ובמועדון במשבר ניהולי לא שווה הרבה. יש הרבה מאמנים שצריכים הרבה מאוד תנאים מסביב כדי להצליח. תן למאמן אחר את יובה ההיא במקום אלגרי וסביר להניח שזה גם יצליח לו.
אני משוכנע שכל שחקן מאלה למשל, שתשים בריאל מדריד ויעמוד בדרישות הפיזיות של המערכת ושל פינטוס, יוכל להראות מה יש לו.
מה יש לרודריגו ברגליים כולם יודעים. אבל אולי הוא פחות עמיד פיזית מוויניסיוס לדוגמה.
כשהוא לוקח אלופות אז זה מזל וליגה זו התחרות האמיתית. כשהוא מעמיד הגנה טובה בליגה אחרי שחצי ממנה נפצעה -גם אז הוא לא מקבל קרדיט.
קודם כל לגבי העונה הראשונה בצ’לסי - לדעתי דאבל ולא רק אליפות. בסוף היו שם הרבה מאמנים טובים וממש לא כולם לקחו אליפות.
בבאיירן לדעתי סיפור אחר לגמרי ומקום שמאד קשה להצליח בו בשנים האחרונות. ההתחלה הייתה לא רעה והקדנציה עצמה הסתיימה באבדן חדר ההלבשה וכישלון.
נאפולי ככה ככה.
אברטון קדנציה חיובית בהחלט. התחילו פרוייקט יפה והאוהדים הצטערו שעזב. זה לא שמאז הם פורחים, די להפך.
סבא אנצ’לוטי יודע לשים תחתיו אנשים שישלימו אותו היכן שהוא פחות טוב (הוא גם אמר את זה לא פעם באופן פתוח) בערך כמו שסבא פלורנטינו יודע להקיף את עצמו באנשים שמבינים כדורגל מודרני ויודעים לבנות קבוצות או לעשות סקאוטינג טוב בכל העולם. בסוף הקדנציה הזו שלו בריאל מדריד שונה לגמרי מהראשונה, הקבוצה יותר מאומנת והיא תיזכר כטובה. קצת כמו קרוס שמושווה ללוקה או צ’אבי - אם תשווה את קרלו לעילוי כמו פפ אז הוא פחות טוב. אם תשווה אותו לכל מיני אלטרנטיבות מגוחכות אז הוא לגמרי בסדר.
זה מאוגוסט. ביקשתי ממנו שיפור במשחק לחץ ובמשחק הגנה. לחץ יש עם בלוק אמצעי או נמוך אבל לא גבוה. הגנה, יחסית למה שיש, בסדר גמור.
רודריגו כשנמצא בזון שלו הוא וורלד קלאס, טופ לבל, כל המחמאות האפשריות. כשהוא לא הוא נטל. כרגע הוא לא ביכולת רעה אבל משחק המעברים שסיגלנו לעצמינו לאחרונה פחות מחמיא לו מאשר לויניסיוס.
למעשה אנצ’לוטי פוגע בכל הקבוצה כדי לשחק את משחק המעברים הזה רק כדי שויני ירוץ. זה כל האסטרטגיה של הקבוצה. פייר, זה עובד כי ויני שחקן גדול והוא למד לסחוב את הקבוצה הזאת, אבל בדרך הוא פוגע בכל שאר השחקנים. מרודריגו ובלינגהאם ועד שחקני הקישור וההגנה שצריכים לספוג הרבה יותר אש בשביל הסיכוי שהיריבה תשאיר שטחים מאחורה.
הדבר העיקרי שרואים שאין שום תבנית התקפית ממש כלום ושום דבר, הכול מוכתב על ידי השחקנים וזרימת המשחק.
אני מאמין גדול בגישה של לתת חופש התקפי לשחקני על אבל חייב שיהיה משהו שיגדיר את הדרך בה הקבוצה משחקת ואין אפילו כיוון לזה, יש שחקני על , אווירה טובה והסמל האימתני.
מה אני אגיד בינתיים זה עובד אבל זה לא כדורגל מהנה.
אל תצפו מאנצ’לוטי לעבודה טקטית משובחת. מי שרוצה להבין למה הוא נמצא כאן שיסתכל לדוגמה על העבודה עם הצעירים (ויניסיוס בעיקר), על הגמישות שלו מול ההנהלה וניהול הפציעות.
גם אני מורט את השערות מאיך שאנחנו משחקים אבל זה החיסרון של אנצ’לוטי שבה עם החוזקות שלו.
כרגע זה מתאים למועדון. ברגע שהפרויקט יושלם הוא לא יהיה פה.
כן
למשל - השתפרנו מאד בפגיעות שלנו במתפרצות, שזה משהו שתמיד בלט אצלנו.
שוב - הקטע עם קרלו זה תמיד שהדברים הטובים נזקפים לזכות אחרים. למשל - כשמוריניו התבקש לפתח נוגדן לחבורה של פפ אז המתפרצות שלו היו שירה בתנועה. שקרלו עושה אותו דבר באופן קבוע באלופות אז אין לנו כלום.
אורי, זו השוואה לא פיירית כי מוריניו פיתח את קבוצת המתפרצות אולי הטובה בהיסטוריה כקונטרה לקבוצה היסטורית אחרת שזו בבירור הייתה השיטה היחידה להתמודד מולה.
היום זה לא המצב, הכדורגל השתנה ועל הנייר אנחנו כן עומדים בקצב, הבאנו שחקנים מודרנים שמייתרים את הצורך לבנות רק על מתפרצות. בנוסף, אין לנו שום נמסיס גדולה שמחייבת את זה (לא קונה את זה שנגד סיטי אתה חייב לשחק על מתפרצות, אפשר ללחוץ אותם גבוה ואפשר גם להניע נגדם כדור, ובלי קשר הם לא נמסיס ברמת ההתמודדות הישירה, לא בונים קבוצת מתפרצות כדי לנצח מאצ’ אפ אחד פוטנציאלי בעונה).
בגדול אני די בסדר עם רוב הטיעונים שעלו כאן “להגנתו” של אנצ’לוטי, ואני חושב שבשורה התחתונה עם התוצאות (של הקדנציה הזו לפחות) קשה להתווכח.
אבל מה שכתבת כאן זה חתיכת גניבת דעת. אין שום קשר בין ההתתגוננות הנסוגה והמחושבת והיציאה המתפרצת והמתואמת להפליא של ריאל של מוריניו, לבין ההילחצות הלא רצונית לאחור, על גבול האדישה, והבליל הלא מסודר בהתקפה שאנחנו רואים מריאל של היום. לא בר השוואה בכלל.
וזה לא שמוריניו שיחק נסוג ומחושב ויצא למתפרצות נגד כל קבוצה, ברוב המוחלט של המשחקים זה לא היה כך והיה כדורגל מדהים, אצל קרלו זה בעיקר יש לנו יתרון איכותי מוחלט על היריבה ובסוף יהיה בסדר.
לקרלו יש גם יתרונות, רציתי שהוא יחזור, הוא היה המועדף עליי מבין כל המועמדים אז שכללו גם את קונטה כי הסיטואציה אז דרשה מאמן כמו קרלו, מהרגע שהתחלנו בנייה מחדש ושחקנים צעירים מצויינים הגיעו אני דורש מאמן אחר.