אני חושב בכללי שכל העניין של בית וחוץ לא תמיד כזה משמעותי, אפילו ההפך לפעמים.
בבית יש עליך יותר לחץ, לחץ לרצות את האוהדים, לחץ לשחק יפה. ולמשל אם באיירן היו משיגים 2-1 בבית אז הם לא היו מפחדים לבוא זהירים לסביליה, אבל מישהו מאמין שבמינכן הם יבואו להתגונן?
כמובן שעדיף עדיין להיות קבוצת הבית אך לא צריך להתיחס כעובדה לכך שהקבוצה הביתית תנצח אם היא ניצחה בחוץ
השאלה היחידה שיש לגבי סביליה זה עם היא תיצא בכבוד מהמשחק או לא. במשחק עצמו, הם הפתיעו אותי לטובה, במחצית הראשונה שיחקו לגמרי לא רע. בכלל המאמן האיטלקי עושה עבודה לא רעה שם.
סביליה צריכה לנצח בהפרש של שתי שערים, לא נראה לי שהם מאמינים בזה.
סיכויים דומים למצב של סיטי שצריכה לנצח בהפרש 4 אבל בבית.
אגב גם ניצחון בשער 1 יספיק מלבד 1-0.
2-1 יוביל לפנדלים ושם זה 50:50.
גם אני לא מאמין שיעלו, אבל זה לא גמור כמו ברסבףה או ריאל
ככה זה נראה כשכל הבעיות בברצלונה מתרכזות לערב אחד, שהכל, אבל הכל, לא הולך בו. ברצלונה לא שיחקה טוב במרבית העונה, אבל היכולת הלא נגמרת של מסי והיכולת הביזיונית של ריאל מדריד השכיחו את זה. הערב כל הבעיות בקישור, בהגנה ובהתקפה צפו והראו את ראשם המכוער.
מי שראויים לכל הביקורות הם השחקנים שלא גילו אופי. אני מצטער, אבל ואלוורדה לא שכח לאמן כדורגל. עד השער השלישי רומא עשתה ככל העולה על רוחה, ורק אחרי השער השלישי בארסה התעוררה. השחקנים היו צריכים להקדים תרופה למכה ולחפש את השער של רומא עוד לפני, במקום להתספק בלהעיף כדורים למעלה ולקוות שזה יגיע למסי.
ומי בכלל זוכר שליברפול ניצחה את הסיטי הערב והשפילה אותה בדרך לחצי הגמר. איזה ערב היסטורי.
3 לייקים
מילה על סיטי- היא אמנם קברה את עצמה כבר באנפילד, אבל במצב שכזה, כל משב רוח מכריע, והגול שפסלו לה יכל להפוך הכל. אפשר להבין את העצבים של פפ, וחבל שנמנעה מאיתנו עוד דרמה משובחת.
לגבי רומא- אני חושב שזה המשחק הכי לא צפוי שראיתי מעודי. בשביל רגעים כאלו אני אוהד כדורגל. מדהים.
ברצלונה פשוט התעללה באוהדים שלהם. הקטע הוא שמדקה 50 60 אפשר היה להריח מקילומטר את ההדחה, ועדיין הם לא היו פאקטור במשחק. בסוף המשחק הראשון, שואלורדה אמר “הייתי מעדיף להישאר ב3-0 במקום ה 4-1” חשבתי- די עם הפוליטקלי קורקט המוגזם, הסיפור גמור. כנראה אבל שעם הגישה הזו הוא עלה ברומא.
נותר לקוות שיובנטוס מחר לא תתלהב בעקבות רומא. ובכלל, אם סביליה תפתיע גם כן, מצפה לנו חצי גמר של גביע אופ"א.
החולשה הבלתי מתקבלת על הדעת של ריאל מדריד בליגה (בתחילת העונה) השכיחה את זה. עדיין, בארסה לא הייתה צריכה להיות מודחת הערב, ואני מסכים לגבי האשמים העיקריים.
4 לייקים
נראה לי שכל חובב כדורגל ספרדי ידע שמתאו לאוז יעשה בושות הערב. איכשהו תמיד שמח איתו.
לייק 1
האמת שהוא לא אשם בפסילת השער השני, אלא הקוון. הטעות שלו היא בגול הראשון.
כל השאר באמת היה שמח. הוא מת על הצבע צהוב כנראה.
לייק 1
הקוון היה אשם הבלעדי אם הטעות הייתה בקו הנבדל. את זה שהכדור יצא מהרגל של מילנר גם לאהוז היה צריך לראות. אבל אני מניח שלמוח שלו אין מספיק כוח מעבד כדי לשקלל את כל הנתונים בשתי שניות ולהגיע להחלטה הנכונה.
לא חושב שהייתה עבירה בגול הראשון. רק על זה שואן דייק הפסיק לרוץ והתחיל לנופף בידיים כשהוא שנייה מלאבד כדור קריטי לא מגיעה לו שריקה. מה זה ההרגל המחורבן הזה?
וכן, איך שראיתי את החיוך הממזרי של לאהוז בלחיצות ידיים היה ברור שהערב הזה לא יעבור חלק.
לייק 1
מעניין אם לקוטיניו יש צביטה בלב על שפספס גמר פוטנציאלי עם ליברפול המדהימה הזו (היא באמת הייתה חסרה בנוף האירופאי בעשור האחרון).
לא ברור מה היה דחוף לו לעבור בינואר בכדי לשחק רק בליגה ועוד שהיא סגורה וחתומה. חכה לקיץ.
דווקא זה רעיון לא רע כדי להתחיל את העונה הבאה אחרי שהוא כבר מכיר את הכל וחוסך לעצמו קשיי קליטה.
הסגל של סיטי לא תואם את הארנק. חוץ מהג’ינג’י והבוגד אין חה אסים.
2 לייקים
זה היה ערב מוזר מאוד עבורי - פעם ראשונה מאז שהתחלתי לצפות בליגת האלופות שאני ממש עובר מצפיה מלאה במשחק מסוים לצפייה מלאה במשחק אחר.
התחלתי את הערב, כמו כולם אני מניח, עם ציפייה למשהו מאוד גדול ודרמטי בין סיטי לליברפול. פפ עולה עם 11 חלוצים, גול ראשון בדקה השניה, איזה כיף. ואז גם רומא כבשה, אבל זה רק הראשון, מה הסיכוי? המשכתי עם האנגליות…
בגול של סאלח כבר הבנתי שהקרב האנגלי דיי הוכרע אבל המשכתי עוד קצת כדי לראות איך סיטי תגיב. אז הגיע הפנדל של דה רוסי וזה כבר היה גדול עלי - הבנתי שההפתעה מתבשלת במשחק השני וההרבה, הרבה, הרבה פחות צפוי. אז נהייתי אוהד שרוף של רומא לחצי שעה בערך.
קראתי הרבה בפורום הברסאי וגם פה, כולם פחות או יותר מאשימים את כל מי שקשור בבארסה הזו - חלק נותנים יותר משקל להנהלה, חלק לשחקנים וחלק, משום מה, לואלורדה.
דעתי, בגדול, היא שבמשחק כזה אין באמת אשמים, יש צירוף מטורף ומאוד חריג של נסיבות שהביאו לקריסה טוטאלית. אין דרך אחרת להסביר מצב שבו בארסה במרחק של גול אחד מהדחה מול קבוצה שבבירור נחותה ממנה ועדיין אני וכל אחד אחר שצפה במשחק ידע שהגול הזה באויר ויגיע מתישהו.
בשנה שעברה לא הסכמתי עם אובר הטירוף מהרמונטאדה של בארסה על פסז’ כי מבחינתי זה היה ביזיון עצום של הצרפתים שעלו למשחק הזה כמו ילדות בגן, כך אינני מסכים עם קריעת הבגדים לאחר ההדחה הזו מול רומא כי זה היה ביזיון עצום של בארסה.
את הניתוחים לאחר משחקים כאלה צריך לעשות בקור רוח ואחרי שעבר מספיק זמן והאמוציות נרגעו. כל מה שמתיימר להיות ניתוח מקצועי זמן כ"כ קצר לאחר המשחק הזה הוא בגדר פורקן, שזה בסדר גמור ולגיטימי, אבל שוב, לא רציני.
3 לייקים
הניתוח הכי זהיר שאני יכול לעשות כרגע: בלתי אפשרי לשמור על מוטיבציה גבוהה לאורך כל כך הרבה זמן.
ובכל זאת - קורעים את הבגדים כשאליפות ביד וגביע במרחק של משחק אחד… המצב לא כל כך נורא, אולי שבירת הקונספציה הזאת אפילו טובה לנו בהקשר של התחדשות הסגל (קוטיניו, גריזי, דמבלה). מבחינת המעמד עצמו זה אולי המשחק הכי נוראי שיצא לי לצפות בו בתור אוהד - כמו לצפות בתאונת דרכים שעומדת לקרות לנגד עיניך ושאתה יודע שהיא תקרה אבל אין לך שום דבר שאתה יכול לעשות בנידון.
עם כמה שמסי גאון ומגוון והכל והעונה זו אליפות בעיקר שלו לדעתי, בארסה כן מצליחה לייצר את הרעב הזה לליגה בשנים האלה, אני מדבר נניח מתקופת פפ שהם היו מכריעים משחקים מאוד מוקדם וברור שאחרי 3:0 בדקה ה-20 אתה נח ושומר כוחות, אז אני תוהה למה המסקנה מהמשחק אתמול דווקא היא לגבי המוטיבציה.
ליגת האלופות הוכיחה שוב ושוב כמה היא גדולה ונהדרת והכל קורה שם, זה נכנס מבחינתי לאותה רשימה קדושה עם השתי קרנות של בקהאם בגמר ב-1999; זידאן וקסיאס מול לברקוזן ב-2002; מוריניו והגליץ’ באולד-טראפורד ב-2004; ליברפול-מילאן; נס אינייסטה בברידג’; ראמוס והדסימה ועוד ועוד ועוד. אבל קשה לתת את הקרדיט לרומא במיליון אחוז, אי-אפשר להשאיר את בארסה נקיה. זו ההדחה הכי לא צפויה שלה בעידן מסי לדעתי גם בהתחשב בתוצאה במשחק הראשון.
בגדול, יש דיסוננס גדול לדעתי בין בארסה לבין המספרים שלה בליגה, זה בלתי-נתפס מה שעשו שם. סגל של 12-13 שחקנים פחות או יותר וזהו. ואני מודה שגם כאוהד ריאל עזבו שזה ברור שיש חיבה לאינייסטה - הוא לא צריך לגמור ככה בצ’מפיונס והחילוף של אנדרה גומס, נו, מהאפסים שאיכשהו הגיעו לבארסה.
המוטיבציה היא לא רק לגבי העונה, אלא לגבי כל עידן מסי - מה שרלוונטי אל ריאל מדריד באופן כמעט סימטרי בליגה.
אותם 12-13 שחקנים ראשונים נאנסו בדקות, השחיקה היא לא רק פיזית אלא גם מנטלית: כשאתה יודע שהמעמד שלך הוא בטוח בהרכב לא משנה מה תעשה חובת ההוכחה יורדת וכך גם רמת הריכוז.
אני חושב שזה מאוד אירוני שבארסה נכשלה דווקא באחד המץ’ אפים הכי קלים שלה בליגת האלופות בשנים האחרונות וזה אומר לא מעט על האופי של הקבוצה/סגל.
אני הראשון לטעון שהסגל של בארסה לא מספק, הן בשל רכש “בעייתי” בקיץ(קוטיניו בדיליי של חצי שנה, דמבלה פצוע וזקוק לזמן) והן בשל טעויות העבר(המון עודפי שומן כמו גומס, אלקסר שכל פעם שהוא נותן גול במשחק שהוא לא גארבץ’-טיים\גביע המלך אז אני מופתע, דין ועוד ועוד). אצל ריאל מדריד זה דווקא אבסורד, היא זורקת זין בליגה, כביכול(ברור שבתחילת העונה כדורים לא נכנסו וכאלה), למרות אליפות אחת בחמש שנים. זה לא שלקחנו חמש ברצף כמו הקינטה דל-בויטרה.
זה לא שהסגל לא מספק כמו שהוא עייף - מנטלית ופיזית.
אני יודע שזה נשמע כמו קלישאה אבל יש לי חשש מפני הרכש החדש: אומטיטי עם כל הנשיקות על הסמל פשוט ירד בצורה מחרידה בכושר מאז כל הקשקושים על הארכת החוזה, גם דמבלה עם כל הכישרון שלו לא בדיוק הראה מחויבות מרשימה וקשה לדעת איך גריזי וקוטיניו ישתלבו במארג מאותו הסוג.
כולם שחקנים מוכשרים ללא ספק, אבל השאלה היא עד כמה הם באמת “בארסה” בליבם כמו דניס סוארס, סאמפר, סרג’י רוברטו ודומיהם.
ראקיטיץ’, מסי, סוארס, פיקה, אינייסטה - כולם 30 פלוס, פאוליניו, אלבה ובוסקטס 29.
ההדחה לכשעצמה לא נוראית כמו הדרך שבה הודחנו וזו נורת אזהרה ענקית לגבי העתיד של בארסה.
המשימה הבאה של ואלוורדה תהיה לבנות קבוצה חדשה עם חומר גלם חדש וזו לא משימה קלה, גם אם מדובר בחומר גלם מדהים.
זה לא אותו הדבר?
אתם בברסה שופטים שחקנים לפי אם הם "נולדו"בברסה או לא. סלחו לי זה חרטא.
כל מה שקרה היא שנפלתם ברכש כמה שנים.
גם בריאל ראמוס הוא רכש. וראקי שהוא אחד השחקנים המחויבים אצלכם גם.
מה שאני בא להגיד זה שזה תלוי האופי של השחקן.
גומש הוא לא דוגמה לרכש ממוצע וגם לא פאקו. ואגב רוצים לדבר על המחויבות של הרכש סוארז? בין הגבוהות בכדורגל העולמי גם כשלא פוגע. (תנו לי עוד חלוץ מחויב כמוהו).
אז נכון שכשאתה משחק בקבוצה בה גדלת אתה הרבה פעמים מרגיש מחויב יותר וכן אפשר להגיד שיש יותר שחקני בית מחויבים מרכשים מחויבים, אך זה לא אומר שרכשים לא יהיו מחויבים.
בסופו של דבר הכשרון של השחקן משחק תפקיד לא פחות חשוב מהמחויבות שלו, ואם השחקנים המחויבים שגדלו בברסה לא מספיק טובים אז צריך לחפס שחקנים טובים ומחויבים בחוץ, אפילו אם הם קצת פחות מחויבים (או בתכלס ירגישו לכם פחות מחויבים, כי הם בטח מחויבים באותה מידה)
נהניתם תקופה מדור זהב ששם אתכם שאננים לגבי המחלקת נוער שלכם. אז ברוכים הבאים לעולם האמיתי, העולם בו לא כל קשר ממחלקת הנוער הוא צ’אבי ולא כל ילד כשרוני הוא מסי.
3 לייקים