אם יורשה לי לחרוג מהטמפלייט ולסכם את העונה הזאת בצורה קצת פריסטייל וממבט יותר אישי.
העונה הזאת היא הייתה העונה הטובה ביותר שחוויתי כאוהד כדורגל, ולבטח המשמעותית ביותר. לא בגלל שהכדורגל של ריאל מדריד היה גדול, בואו נשים את הקלפים על השולחן, הוא לא. העונה הזאת הורדתי משמעותית מהזמן שצפיתי בליגה הספרדית, ולמעשה צמצמתי את זמן הצפיה שלי למשחקים של ברצלונה וריאל מדריד בלבד. במקום זה, אני ראיתי המון כדורגל גרמני שהתאהבתי בו, כדורגל אנגלי שפחות התאהבתי בו אבל הכי קל לי לעקוב אחריו, קצת איטלקי עד שהליגה שם הפכה לשעמומון. בשנה הזאת הכדורגל היה המפלט שלי מהחיים האמיתיים, ואפשר לי להתנתק מהלחץ, העצב והתסכול שכולנו חווינו כישראלים.
והעונה הזאת, הייתה חתיכת עונה מוזרה. התחלנו אותה בצורה כזאת שבתוך 48 שעות נודע לנו שקורטואה קרע את הרצועה, אמבפה ימשיך בפסז ונאסר עשה שולם עם הקקה הצרפתי, ואז גם מיליטאו קרע את הרצועה, וכן שלא יגיע חלוץ. למרות כל זה וגם הפציעות שבאו בהמשך, על הדשא, מבחינת הפרויקט, הכל היה כמו חלום. אם אחד נפצע אז נכנס מישהו אחר ומחליף אותו, הכל תקתק, אין תירוצים והכל דפק. בין לבין אפשר היה לראות שהכל רוקם עור וגידים, בין ההתקדמות עם אמבפה ושאר הרכשים, מהבחינה האסטרטגית של המועדון לטווח הארוך במספר מישורים (הברנבאו החדש לצורך העניין). וחוץ מזה, גם מחוץ לריאל מדריד, הכל תפקד כל כך יפה. המירוץ באנגליה היה מאוד מעניין, הכדורגל הגרמני בראשות לברקוזן גרם לי באמת לאהוב כדורגל מחדש, וגם אני אשקר אם אתכחש לכך שהקרקס שהולך בברצלונה לא גרם לי גם קצת רגעי צחוק העונה.
בתחילת העונה פתחתי כאן ת’רד ושאלתי אתכם מה הציפיות שלכם מהקבוצה. רובם ככולם צחקו ואמרו שאין ציפיות, אני הגדרתי בעיקר מטרות של פיתוח וקידום הפרויקט, ולמרות כל הסט-בקס שחווינו עדיין הצלחנו, כלומר קרלו הצליח, להתגבר עליהם ולהתפתח. אבל זה כבר לפרויקט אחר.
-סכמו את העונה במשפט עד פיסקה.
מעז יצא מתוק
-מה חלקו של קרלו אנצ’לוטי לטוב ולרע.
קרלו המאמן של הקבוצה הזאת. הוא זה שאחראי על השקט בחדר ההלבשה, על האווירה המשפחתית. הוא זה שקידם את ויני ויתר השחקנים. הוא זה שמצא פתרונות כששחקנים נפצעו וכן הלאה. נכון שהוא לא שיחק את הכדורגל האופטימלי שהוא יכול לשחק אבל בואו, הוא לא פה יומיים, זו לא הסיבה שהוא פה ואין סיבה שבגיל 66 נצפה ממנו להיות אחד כזה.
-השחקן המצטיין: טוויסט בעלילה מצד ויניסיוס שמאפיל על ג’וד בלינגהאם?
ג’וד הצטיין בחצי העונה הראשון ואז נפצע, ירד ביכולת, שינה עמדה, וואטאבר, לא שיחזר את היכולת במרבית המחצית השניה של העונה. ויני במחצית הראשונה של העונה התעסק בחרא, העסיקו אותו בחרא, שינה עמדה, נפצע, וואטאבר, והצטיין רק במחצית השניה של העונה. שני שחקנים העונה היו יציבים וקריטיים מאוד להצלחה שלנו, ואלו היו רודיגר ופדה. אני אבחר ברודיגר כמצטיין מכיוון שאת העונה הזאת ניצחנו דרך ההגנה בראש ובראשונה, והעונה הוא היה הבלם הטוב ביותר בעולם בצורה חד משמעית.
-השחקן המאכזב:
אני כל כך אוהב אותו, הכדורגל שלו מרגש, הסיפור שלו מרגש, הוא דחה את ברצלונה בשניה האחרונה כדי לחתום אצלינו, תליתי בו כל כך הרבה תקוות, ואני רואה איך שהן הופכות ללא ריאליסטיות מיום ליום. עדיין לא איבדתי תקווה לגביו באופן סופי, אני עדיין חולם על זה שידובר על כך שהוא נלחם על כדור הזהב מול ויני אמבפה וג’וד, אבל אני חושש שהוא לא שם למעט חודשיים בעונה. אז רודריגו, אולי השחקן האהוב עלי מבין הצעירים, הוא השחקן שגן הכי אכזב אותי.
-השחקן המפתיע\התגלית?
קל. ברהים דיאס. בקיץ הייתי כל כך מתוסכל שמי שמחליף את אסנסיו זה ברהים. לא אהבתי אותו וחשבתי שאהיה מתוסכל מכל רגע שלו על הדשא. אוי איזה אידיוט יצאתי.
-השחקן המשתפר?
לונין. לא היה לנו את ה15 בלי ההופעות שלו מול לייפציג וסיטי. שתי הופעות היחיד הטובות ביותר בין כל השחקנים ששיחקו השנה בליגת האלופות על פי מספר אתרים.
-השחקן שהתחברתם אליו העונה [וקודם זה לא קרה]
אני דיי אנטיפת כלפיהם. אני לא מתחבר כל כך מהר בקלות לשחקנים. יש את רודריגו פדה דני לוקה ונאצ’ו שאני אוהב, את השאר אני בעיקר מעריך. העונה הצטרף לחבורה הזאת ג’וד.
-המשחק הטוב ביותר או המרגש ביותר.
לא היה משחק שאמרתי וואו הקבוצה סופסוף נראית כמו שחלמתי, בעיקר הבאנו תוצאות. אם אני צריך לבחור משחק אחד אז המשחק השני מול ז’ירונה היה המשחק הטוב ביותר שלנו. חבל רק על הפציעה של ג’וד שם.
-המשחק הכושל
הפסדנו שני משחקים העונה, שניהם לאתלטיקו. המשחק הראשון, בליגה, אני דווקא מחשיב אותו להצלחה אדירה, מכיוון שהמשחק הזה לימד את הצוות המקצועי הרבה על החסרונות שלנוף, בעיקר ההגנתיים. השני היה כישלון, אולי היחיד שלנו העונה, והוא גם זה שמנע ממנו את התואר היחיד שלא זכינו בו מהתחרויות בהן השתתפנו.
-שער העונה - והיו לא מעט שערים יפים
היו לג’וד איזה שני שערים יפים, מול נאפולי והראשון בקלאסיקו הראשון, אבל השער שהכי הלהיב אותי זה היה השער של ברהימסי מול לייפציג. זה היה ביצוע מרשים.
-הרגע בו ‘ידעתם שזה שלנו’ - אליפות ספרד, ליגת האלופות, כל דבר.
כשניצחנו את ז’ירונה בסיבוב השני כבר קיררתי את השמפניות. באלופות - אחרי שהדחנו את סיטי. לא חשבתי שככה נסתבך מול באיירן והייתי בטוח שזה יהיה משחק יותר פשוט.
-מה היה הכי חסר לנו העונה - נקודת תורפה במערך, אולי בעיה כללית של סגנון, כדורגל לא מספיק אסתטי?
הכל היה פרפקט ועבר את הציפיות. אני חושב שלצפות מאנצ’לוטי לכדורגל אטרקטיבי זה פשוט לא ריאליסטי.
-איך אתם עם ההודעה על המשך דרכו של לוקה מודריץ’? מה דעתכם על קפטן נאצ’ו?
התנגדתי בתחילה לכך שמודריץ’ ימשיך, אבל שהובהר שהוא מקבל את המעמד החדש כשחקן משלים, ובטח אחרי שטוני עזב, אני שמח שהוא ממשיך.
נאצ’ו הסריח את הדשא למשך רוב העונה אבל במאני טיים הוא היה חד. עדיין אני מעדיף להיפרד ושנזכור אותו ברגעים האלה, כי אם הוא יחזור ליכולת של אמצע העונה זה פשוט יהיה מביך ולא נעים.
-משפט הלל אחד על פלורנטינו פרס הכל יכול.
מי זה?
-איפה ראיתם את הגמר.
משחקים חשובים אני אוהב לראות רק בבית, שאף אחד לא יפריע לי.
-בונוס: הנבחרת שלכם ביורו הקרוב או שאתם מעדיפים מינימום סיכונים מצד ריאל מדריד.
גרמניה, ברור. גם התאהבתי בכדורגל הגרמני העונה, אבל גם אם לא, כישראלי אני חושב שזו האופציה היחידה.
-מתרגשים לקראת בואו של קיליאן אמבפה? (ככל הנראה)
בעבר זה היה יותר מרגש, אבל אני חושב שראיתי יותר תמונות שלו במדים של ריאל מדריד בטוויטר מאשר עם מדים של פסז. אני בעיקר שמח שהסאגה הזאת נגמרה.
אגב, הרבה חוששים מהפרסונה שלו, אני לא. אני חושב שהוא צריך את ריאל מדריד יותר מאשר ריאל מדריד צריכה אותו והוא מגיע לתוך קבוצה שכבר הוכיחה את עצמה. חובת ההוכחה מוטלת עליו.
מבט לריאל מדריד 2024/25: רכש שהייתם רוצים לראות, שיטת המשחק.
בימינו כבר הכל ידוע מראש. אני חושב שהקיץ הזה הולך להיות אדיר. נראה מה יהיה עם יורו ודייויס, אני דיי אופטימי בעיקר בנוגע לצרפתי. האמת, גם שיטת המשחק בעונה הבאה דיי ידועה, אבל קרלו אוהב להפתיע, רק במהלך העונה שינינו מערך כמה פעמים. שלא לדבר על ה"הברקה" של אתמול"…
-האם אנחנו מסוגלים לזכות באליפות שנייה ברצף? ליצור רצף סוף-סוף? האם התחזיות על השתלטות של ריאל מדריד על הכדורגל או לפחות בספרד, והזלזול בברצלונה הוא מציאותי?
הפערים בין ריאל מדריד וברצלונה כל כך העמיקו שאני חושב שאם אנחנו לא נזרוק את האליפות לפח, ברצלונה לא פקטור. אני לא רואה איך אחרי העונה הזאת ובתוספת אמבפה אנחנו לא לוקחים אליפות בעונה הבאה. באירופה, אני עדיין חושב שסיטי קבוצה יותר טובה, ואם אנחנו רוצים לשנות את זה אנחנו צריכים להתמודד מולם בצורה יפה. חשוב גם לנצח בצורה משכנעת אם רוצים להשתלט לגמרי על הכדורגל.
מקווה לנס וטופ4