מאז ומעולם שנאתי פוליטיקה, נכון אי אפשר להתעלם מהעולם בו אני חי ועדיין כמה שפחות להיות קשור לעולם השקר המאוס הזה.
צ’אבי היה ועודנו גדול קשרי ברצלונה וספרד מאז ומעולם. צ’אבי היה האיש שהוציא לפועל את שיגיונותיו של המיסטר, הוא לא רק הבין אותם הוא גם יכל להוציא אותם לפועל.
לא חשבתי שצ’אבי יהיה פפ בעמדת האימון (חלמתי על יותר מפפ, אבל רק בחלום), כן חשבתי שצ’אבי לפי כל מה שהוא האמין במהלך צמיחתו כשחקן בברצלונה ובזמן קריירת האימון שלו ולפי כל הראיונות שנתן מאז ומעולם, חשבתי לתומי שהוא יפעל לפי הרוח הברסלונאית.
הכאב הגדול שצ’אבי (בדיוק כמו לאפורטה) עבר לצד של הרעים. הוא אומר משהו אחד בראיון ועושה משהו אחר במציאות, הוא מקדש תוצאה, הוא זורק בלמים כשאנחהו ביתרון, הוא אשכרה מחזיק את האדם שלגלג על המועדון שלנו בכל כך הרבה צורות, הוא פשוט נהיה פוליטיקאי. הוא כבר לא הקולה שמדבר מהלב, הוא רובוט. צ’אבי שלנו - רובוט. אי אפשר להכיל את האכזבה.
ולמרות זאת אתן לו את הצ’אנס. בניגוד לכלב קומאן הרוויח הרבה יותר קרדיט לנווט את הספינה (סירה) עד שתחלוף הסערה.
סלחו שאני מתעלם מהסרטון השני של המאסטר קלאס של צ’אבי שלא מחדש הרבה, ואני אתמקד בניתוח המצויין למשחק האחרון.
כמה נקודות ששווה להעלות פה:
הרבה דיברו על השפן של צ’אבי למשחק- דני אלבס. הוא למעשה הצליח לתת חמצן לבוסקטס כשהוא לרוב נמצא כמו sitting duck, ונמצא ללא אופציות מסירה. הפעם צ’אבי נתן לו בן זוג דינאמי שיכל לעזור לשחרר את הלחץ ולדחוף את המשחק קדימה, ובין היתר לייצר עומס במרכז השדה שיאפשר לברצלונה את היתרון המספרי. הקריסה בקישור הייתה כתובה על הקיר ברגע שאלבס יצא באדום.
פרנקי דה יונג הראה הרבה מהדינאמיות שבו כשהוא היה חלק ארי ביכולת של אלבה לדחוף את המשחק קדימה כשהוא מכסה בתור בלם שמאלי (משהו שגם עשה באייאקס), וגם דוחף את כל המשחק קדימה, מה שהוביל לפער המשמעותי בין האגפים.
מצד אחד יש הצפיפות בצד שמאל מול ורסאליקו המתקשה, ומנגד יש את השטח העצום שנתנו לאדמה, כשרק פדרי באיזור לתמוך בו. צ’אבי היה צריך שחקן עם נוכחות כמו של אדאמה שתעסיק יותר משחקן אחד (עד שלושה אם תשימו לב בבישול לגאבי). זה קצת מזכיר את התפקוד של ג’יולי או מסי אצל רייקארד, בתור השחקן המהיר באגף שיוצר כאבי ראש בזכות היכולת האישית שלו.
בארסה של פפ הייתה לא פחות קונטרול פריק מפפ עצמו. היא הייתה בצלמו. היא קידשה את החזקת הכדור כי זה מה שאיפשר לה להיות בשליטה. השליטה הייתה מהרגע הראשון של המשחק ועד הרגע האחרון. לא משנה אם מובילים 5-0 או 1-0 קטן, הפפ-טים תמיד לחצה ותמיד החזיקה בכדור. זו הייתה כל התורה על רגל אחת ועל שתי רגליים ועל שלוש. כדי להיות בשליטה צריך שהכדור יהיה אצלנו. כדי לא לחטוף שערים צריך שהכדור יהיה אצלנו. כדי לכבוש שערים צריך שהכדור יהיה אצלנו. החזקת כדור היא ההגנה האולטימטיבית וההתקפה האולטימטיבית. כדי שהכדור יהיה אצלנו צריך לבנות התקפות מסודרות וצריך לייצר לחץ מיידי ואפקטיבי בכל רגע שהכדור לא אצלנו. הלחץ הוא על פני מגרש שלם ועל פני 90 דקות. הפפ-טים הייתה הקבוצה הכי טובה שראיתי בחיי. מאז שפפ הלך לזה אני שואף. לשחזר את הפפ-טים.
היום כשמחמיאים לצ’אבי-טים על משחק לחץ אני תוהה. ביחס למה? ביחס לקומאן? לא חוכמה! ביחס לפפ? היה מת. אני לא מבין למה צ’אבי מוותר כל כך מהר על החזקת כדור? למה הוא שואף לבנות לוצ’ו-טים 2? איך זה עדיף על פפ-טים? זה מה שחורה לי בסופו של יום בכל המשחקים האחרונים. אני זוכר כבר במשחק השני של פפ (שלא ניצחנו) בארסה נראתה בשליטה מלאה כל הזמן. זה היה מיידי. עבודת המאמן נראתה מייד. בלי כחל וסרק. אי אפשר היה להתבלבל. היה ברור שיש כאן דבר חסר תקדים. היום, 100 ימים אחרי, אני כן יכול לראות שצ’אבי לא קומאן אבל אני גם רואה שצ’אבי לא פפ. זה מה שעצוב.
ברור שצריך לחזור לסגנון שלנו. אבל זה לא יכול לקרות בכמה? שכחתי לפני כמה זמן פיטרו את קומאן. חודשיים?
בטווח המאוד קצר, וזה עד סוף השנה צריך ובכל מחיר, לסיים ב1-4 בליגה. לשאוף לכדורגל יותר טוב וזהו, זה כל הציפיה שלי מברצלונה של צאבי עד סוף השנה הנוכחית.
אנחנו כרגע נלחמים על הרלבנטיות של ברצלונה בשנים הקרובות, בלי ליגת האלופות לדעתי זו תהיה מכת אנושה כלכלית וספורטיבית לקבוצה.
משנה הבאה, זה לא יהיה רק רצוי, אלא תהיה חובה לדרוש מצאבי לשחק כדורגל בסגנון ובהתאם לאיכות הנדרשת. עד אז מגיע לצאבי לקבל איזה כמה חודשים של שקט תעשיתי מצד האוהדים וההנהלה .
(הביקורת ואפילו האכזבה הקשה שלי מצאבי נובעת קודם כל מהשילוב המביש של דמבלה ואחרי זה לתחושה שלי שהוא לא נוגע בחברים שלו, אם זה פיקה בוסקטס אלבה ואפילו הגיבוי לרוברטו ) פה לא צריך לתת לו הנחות. אין לי שספק שאצל פפ, דמבלה אפילו לא היה מקבל כרטיס ליציע…
רק שלא תהיה טעות - בארסה והסגל הנוכחי שווים מקום שלישי-רביעי בקלות. זה לא יהיה הישג להביא את המובן מאליו ואת המצופה. כל מקום שהוא מתחת למקום רביעי יהיה כישלון של צ’אבי.
אם צ’אבי מנסה לבנות קבוצה וזה מה שהוא עושה אז הוא חייב מהשניה הראשונה להנחיל את הבסיס ואת השורשים הנכונים. אם הוא ירגיל את בארסה לשאוף לכדורגל של לוצ’ו הוא לא יצליח אחר כך לשאוף למשהו אחר.
האכזבה שלי מצ’אבי היא לא מהכשלון שלו להצליח להחזיר את בארסה לגדולתה. האכזבה שלי היא שמתקבל הרושם שהוא בכלל לא מנסה או שואף שבארסה תשחק את הכדורגל שלה.
ליאור, אתה גם צריך להבין שהכדורגל תמיד מתפתח, ולא בהכרח הקבוצה והדרך של פפ אז הייתה עובדת היום. גם הקבוצות האחרות היו מתפתחות ומגלות דרכים להתמודד. אתה חושב שסיטי משחקת כמו ברסה של פפ?
האמת? אני תמיד מפחד לראות את הסיטי. אני מתבאס. פפ הוא האקס המיתולוגי שלנו ולראות אותו עם קבוצה אחרת זה צובט בלב. בקצת שראיתי אין ספק שהוא השתנה. הסיטי פחות קונטרול פריק מהפפ-טים. בגלל זה היא גם לא משתווה לפפ-טים. וכמובן אין לה את השילוש הקדוש באמצע ואין לה את החייזר. אבל עדיין, היא תמיד בעליונות מוחלטת. מול כולם. לפעמים חסר לה את הכשרון הנא של מסי אבל זה מן הסתם חסר לכולם.
עם צ’אבי אני בכלל לא מרגיש שהוא בשליטה. כן הוא שיפר אספקטים מסוימים במשחק שלנו, אבל יש כל כך הרבה דקות מתות, שלא לומר מחציות מתות. שפאק זה בלתי נסלח! עדיין בחצי מהמשחקים (אפילו ולנסיה) אני מרגיש שהיריבה רוצה יותר.
שמע, אם אני זוכר נכון אתה אבא לשתי ילדות ועובד עם חינוך מיוחד, אני לפעמים נמצא באיזה סוג של הפתעה כל פעם מחדש שאתה לא מוכן לקבל קונספט של תהליך.
ההשוואה נעשית עם הקבוצה של קומאן כי… זה אותו סגל בדיוק. רוצה להשוות לסיטי וליברפול? סגלים בשווי מיליוני יורו, אחרי שנים של מחשבה, ועבודה של סקאוטינג, כושר תיאום טקטי וכ’ו? אי אפשר להשוות את עצמינו בשלב הנוכחי לקבוצות בסדר גדול הזה, בארסה היא עוד לא מוצר מוגמר בשום צורה.
אם אנחנו לא בארסה של פפ אנחנו בונקר תוצרת סימאונה? באמת שיש עוד צבעים בעולם חוץ משחור ולבן.
רגע, מה? מי? הקו ההגנה המזדקן לך לא סחב כלום עוד כשמסי שיחק, טר שטגן לצערי בירידה הדרגתית ביכולת, עד ינואר היה לך קדאר התקפי של פצועים ושחקני עבר, והקישור המוכשר שלך כלל בעיקר אסופה של מלש"בים. באיזה קטע הסגל הזה שווה בקלות מקום 1-4? מבחינת סגל, ולנסיה, סביליה, ויאריאל, בטיס, ריאל ואתלטיקו מדריד עדיפות עלינו. שלא לדבר שצ’אבי הגיע אחרי שקומאן שם אותנו במקום 9.
מדהים, יש לך נקודת ייחוס אחת, שאם תוך 100 יום זה לא זה אז זהו. פפ שלט במשחק מהמשחק השני כביכול ב 08/09 כי הייתה לו קבוצה שרצה שנים יחד, עם תוכנית מאורגנת מהנוער פלוס אנומליה אחת שנקרא לאו מסי. פפ ענק, אבל הוא כמעט אף פעם לא התמודד עם סגל כמו שצ’אבי עובד איתו.
שלא תטעה, לצ’אבי יש חסרונות, ניהול הסגל, חילופים, גם אני לא מבין את זה שריקי לא מקבל צ’אנס, או את הקיבעון על פראן טורס ושלא לדבר על ההחזרה של דמבלה, אבל לכתוב תגובה שמציגה שכל מה שהוא עושה זה מובן מאליו זה לחלוטין מנותק ממה שקורה.
התרחבתי אני כבר אבא לשלוש! ואכן עובד בחינוך מיוחד.
ברור שאני מקבל קונספט של תהליך. נראה לי שאני פשוט מזהה תהליך שלא מוצא חן בעיניי וזה מה שמדאיג אותי. אני מקבל את התחושה שצ’אבי מנסה לכוון לבארסה ישירה יותר, סטייל לוצ’ו. בארסה שמתבססת על קו קדמי חזק (ולכן אובססיית הלאנד) במקום בארסה שמבוססת על קישור חזק ואני מאוד לא מתחבר לרעיון הזה.
יש לנו קישור מטורף ומוכשר וצעיר לשנים ועכשיו אנחנו מעצבים את דמותו העתידית. אני מאוד מוטרד מכך שצ’אבי לוקח את העתיד שלנו והופך אותו לכינור שני. אני חושב שגאבי, פדרי, פרנקי, ריקי וניקו זה עתיד מרהיב. על זה וסביב זה אנחנו צריכים לבנות את הקבוצה. ובאמת שלא אכפת לי מה ההיררכיה. זה באמת לא עניין של הערצה אישית (אני לא מסוגל לחוש הערצה אישית לשחקני כדורגל).
אין לי ספק שצריך לשפץ את ההגנה וזה ייקח זמן ואין לי ספק שצריך לשפץ את ההתקפה וזה יהיה יקר. אבל אני מקבל את הרושם שצ’אבי חושב אחרת ממני. שצ’אבי רוצה לבנות משחק שמתחיל ונגמר בקו קדמי. זה אומר לוותר פחות או יותר על שליטה אבסולוטית על המשחק ועל הקצב שלו ולנסות לשחק כדורגל שמתבסס על כוכבים מקדימה. זה מבאס אותי כי לא לזה פיללתי.
לסיכום, אני בעד תהליך ואני בעד סבלנות ויש לי טונות. מה שמפחיד אותי זה שאני מזהה את התהליך הלא נכון. צ’אבי עדיף מקומאן. אני שונא את קומאן ומת על צ’אבי. אני שמח שנפטרנו מקומאן והייתי התומך הראשי בכך שצ’אבי הוא הפתרון. אני מאוד מקווה שאני פשוט מזהה לא נכון את התהליך ושברגע שצ’אבי יהיה חופשי יחסית לבנות סגל כמו שצריך משהו ישתנה. אני רק מאוד מודאג מהכיוון.
האמת שעם זה אני יותר מסכים (במיוחד כי רשמת “וניקו זה עתיד מרהיב”), כי לפחות לפי הבנתי יש הבדל גדול בין תגובותיך הקודמות לזו האחרונה, כי בקודמות היה נראה לי שהסיכום היה “אין שיטה ואין התקדמות”, ובאחרונה “יש שיטה, אני פשוט לא מרוצה ממנה”. שזה שונה לגמרי.
בכל מקרה, העניין הוא שאני רוצה כן לתת לצ’אבי ליהנות מחמת הספק, או במילים אחרות - ליהנות מזה שהוא נכנס למצב בלתי אפשרי שבו נקודת ההתחלה זוועה בקנה מידה שהמון המון שנים לא חווינו בברצלונה, אם בכלל, הן מקצועית והן כלכלית (בנפרד וביחד), ועדיין הוא חייב להביא תוצאות ועכשיו כדי לא להרוס את העתיד. יכול להיות שמבחינתך ומבחינתי הוא לא חייב לספק תוצאות עכשיו, אבל מבחינת ההנהלה/דירקטוריון/רוב האוהדים/השלכות כלכליות - הוא כן.
מתוך המצב הבלתי אפשרי הזה - יכול להיות, וזו לגמרי השערה שלי, כן? (אין לי באמת מושג, ואפשר רק לחכות ולראות) שצ’אבי הולך על משהו יותר ישיר כפיתרון זמני כדי להשיג את המקום הרביעי/זכייה באירופית הכל כך נדרשים האלו, וכשיהיו לו חודשיים של פגרת קיץ לעבוד על הכל, וחיזוקים יותר טובים (בתקווה) מבחינת שמות ועמדות - הוא יעבוד על שיטה יותר “נורמלית”.
במילים אחרות - בגלל שהוא אולי יודע שאין לו זמן להנחיל את השיטה האהובה והרצויה (בגלל זהות השחקנים, הגילים שלהם, לחץ משחקים וכו’) ולהשיג את התוצאות הרצויות העונה, הוא קודם כל מכוון לתוצאה כדי להשתתף באלופות בשנה הבאה וכדי ליהנות מההטבות של זה (גם כלכלית, וגם מבחינת זהות השחקנים שיירצו להגיע/להישאר), ואז בקיץ הוא אשכרה יישב ויתעסק ב"זוטות" כמו לשים דגש על הקישור ושליטה בכדור.
כמובן שאין לי דרך לדעת, זה נטו ניחוש ועם לא מעט הנחות. אבל הרעיון בעצם זה להגיד שאני חושב שיהיה באמת אפשר לשפוט את צ’אבי מבחינת סגנון משחק, הצלחת משחק הלחץ וכו’ - אחרי שיהיו לו זמן ופנאי מנטלי לעבוד על זה כמו שצריך, בלי משחק כל יומיים וחצי ושחקנים לא מנוסים בני 17. כלומר - בעונה הבאה. גם אם ממש בתחילתה.
יכול להיות מאוד, וכמו שכתבתי למעלה - כל מה שהתייחסתי אליו מבוסס על הנחה (וגם על תקווה, כמובן), ולא על איזושהי הוכחה שיש לי.
העניין הוא שגם אם מתעלמים לרגע מנושאים כלכליים (שזה חתיכת משהו להתעלם ממנו, אבל נגיד, לצורך הדיון) - בין צ’אבי לבין פפ ולואיס אנריקה יש 2 הבדלים גדולים:
הם הגיעו לפני תחילת העונה, כשיש להם זמן להכנות, לימוד, אימונים שלא בין משחקים וכו’.
הם הגיעו במצב סגל יותר טוב ממה שיש עכשיו לצ’אבי, ובטוח יותר טוב ממה שהיה לצ’אבי כשהתחיל לפני 3+ חודשים.
ולכן כל השוואה בין השלושה, בטח אם מוסיפים את המשתנים האחרים (לחץ לספק תוצאות, עליות מחירים בשוק, מצב כלכלי, תרבות ה"אני רוצה תוצאות ועכשיו" שקיימת היום ברמה הרבה יותר גבוהה מבעבר וכו’), חייבת להיעשות עם המון כוכביות. ולכן אני “מרשה” לצ’אבי לחכות לתחילת העונה הבאה כדי להבין אם הוא בכיוון הפפ או בכיוון הלוצ’ו, מבחינת הסגנון.
חייב לאמר שאני ממש לא התלהבתי מהסגנון של לוצ’ו, אבל בארסה של פפ מיצתה את עצמה קצת לפני שהוא עזב.
הכדורגל נעשה משעמם והמשיך כך גם לתוך העונה העצובה של טיטו. היה צריך שינוי, ולזמן קצר הכדורגל של לוצ’ו היה יעיל ויפה.
משם הדברים הדרדרו והיה לנו מסי אחד.
מה שצ’אבי עושה בימים אלה זה עצום. מקבוצה מפורקת הן ברמה המקצועית והן ברמה המנטאלית, שהתאמנה ברמה נמוכה במשך כמה שנים, הוא יצר קבוצה תחרותית. רק על זה צריך להוריד את הכובע. זה ממש לא מובן מאליו.
לגבי הסגנון?
אני מסכים עם כולכם. כולכם צודקים במשהו. אני מקווה
כמו ליאור שנראה כדורגל עם יותר החזקת כדור ושליטה במרכז המגרש, אבל אני גם רואה שהכדורגל מתקדם מהר מאוד בעשורים האחרונים. אי אפשר לחזור באמת לבארסה של פפ כי כל הכדורגל השתנה ככ מאז, שלא יהיו לה את היריבות שהיו אז ולכן בארסה של פפ לא תראה היום כמו שהיא נראתה אז.
חוץ מזה, עם כל הכבוד לקאדר בקישור שלנו, אף אחד מהם עוד לא בשיאו, כולל פרנקי. פפ קיבל את צ’אבי ואינייסטה בשיאם. היה לו עם מה לעבוד.
ליאור, אתה באמת חושב שמישהו מהילדודס שלנו נותן פייט לצ’אבי ואינייסטה כשפפ הגיע ב 2008? אני לא. ואני לא בטוח שאפשר לשחזר את ההצלחה של אז ב 2008 עם שחקנים ברמה כל כך הרבה פחותה ממה ששני הענקים האלה היו.
ליאור אולי אני לא מבין אותך, אבל אתה באמת מפחד שבביתו של צאבי יש פסלים של מוריניו וצולו ושהוא בסתר רואה סרטונים על הבונקר ההוא של מוריניו בקאמפ נואו ועושה עליהם ב*ד?
עדיין מדובר בעיני, על הקשר הגדול בהיסטוריה, אחרי אלוהים (איניסטה)… השאלה שאני שואל את עצמי, אם צאבי יהיה מספיק טוב בשביל ליישם את זה. לא אם הוא בעצמו רוצה ליישם את הכדורגל של ברצלונה.
אני ממש לא מסכים. מה שצ’אבי עושה זה נהדר ביחס למצב אחרי ההפצצה שערכו לה חבורת הליצנים קומאן ברתומאו ושותפיו.
אבל לא הבאנו את צ’אבי לשקם הריסות, הדרישה שלי מבארסה היא הרבה יותר גבוהה, לא פפ כי זה כנראה לא ישוחזר (גם פפ עצמו לא הצליח לחזור על הקבוצה המדהימה ההיא) אבל ליצור קבוצה תחרותית ורצינית השולטת בקצב ומתחרה בכל החזיתות.
בסופו של יום החולה עובר בידים של הפרמדיק שמציל את חייו אבל זה עראי וזמני, מי שמחזיר את החולה לעמוד על הרגליים ואף לחזור לעצמו לגמרי אלו הרופאים בבית חולים. צ’אבי הוא פרמדיק טוב, רופא עוד לא ראיתי והביאו אותו להיות רופא. כמה זמן לחכות? אין לי מושג…
מה שאני יודע שאני לא רוצה לראות 20 בעיטות לשער במשחק כשרק 3 זה מצבים רציניים, כמו כן אני לא רוצה לראות 4 גולים מחמש נסיונות. אני רוצה הרבה מצבי איכות לאורך כל המשחק. זהו.
אבל קודם כל צריך להציל את החיים של החולה ולייצב את מצבו בשטח, כולל פתרונות זמניים ולא בהכרח נכונים בראייה לטווח רחוק, ואז להגיע לבית החולים כדי להתחיל טיפול משמעותי והחלמה מלאה (סלח לי אם הלוגיקה לא נכונה, אני והבנה בתחומים האלו אלו 2 דברים די נפרדים). יכול להיות שצ’אבי הוא “רק” הפרמדיק שמייצב את המצב בשטח, לפני שהמועדון יעבור לשליטתו של רופא טוב ומתאים יותר, אבל עדיין קודם צריך לייצב את המצב בשטח. בלי זה, אין תהליך שיקום. ואני חושב שאנחנו עדיין בשלב של ה"בואו נציל את העונה הזו", ועוד לא הגענו ל"בואו נבנה קבוצה כמו שצריך".
התנאים שצ’אבי התחיל איתם, ועדיין נמצא בהם, הם תנאי שטח, ולא בית חולים סטרילי עם כל המכשירים, וצריך גם לשפוט אותו בהתאם לסיטואציה הזו.
האם צ’אבי מושלם? ברור שלא. היו, יש ועוד יהיו לו טעויות. מיותר גם לציין שמראש לא תמכתי בהגעתו עכשיו, אבל הוא פה איתנו וזה מה יש ואני מקווה לאכול את הכובע. ומיותר גם לציין שאמשיך לשפוט אותו (או לפחות אשתדל) גם בימים אלו, אבל בתקווה שבהסתכלות על המצב עכשיו, ולא רק בהשוואה למה שאני רוצה שיהיה.
נכון, אבל גם צריך להבדיל בין הרצוי למצוי, או בין מה יש כרגע לעומת מה הייתה נקודת ההתחלה (משהו כמו בעיטה אחת לשער למשחק, גג). בנוסף - 5 נסיונות הבקעה משמעותיים זה לא מעט באופן מוחלט, אלא תלוי יריבה/שחקנים/וואטאבר. לא מצפה לאותה כמות מצבים, ושערים, עם מסי ובלי מסי, למשל. אי אפשר לעבור מ-0 מצבים ל-15 בשלושה חודשים, עם כמעט אותו חומר אנושי, ותוך כדי תנועה כי יש משחק כל 3-7 ימים.
בגדול - אני רוצה להאמין שהדברים ייראו אחרת כשיהיה זמן לעבוד עליהם, ואולי תהיה אוכלוסיית שחקנים שיהיה יותר קל לעבוד איתה עליהם. ואם הם לא ייראו ככה אז - אחלה. נקרע את סגנון המשחק של צ’אבי לגזרים. האם אני אופטימי סתם? הגיוני. אבל אני משתדל לקוות לטוב, כי סוף סוף יש סיכוי לטוב.
אני משוכנע שכן צריך לשפוט דברים, בטח כרגע, בהתאם למצב ההתחלתי כשצ’אבי הגיע, והנוכחי מבחינת השחקנים, ולראות האם יש שיפור. לדעתי כן. האם זה מספיק? עניין של טעם, אני מנחש. אבל אני לא יודע אם אפשר לדעת עכשיו איך זה ייראה בתנאים יותר אידיאליים, או אם אחזור למטאפורה הקודמת - אי אפשר לדעת בשטח אם החולה יחזור ללכת עוד חצי שנה, אבל כרגע בואו נתחיל מזה שהוא לא ימות בדרך לבית החולים.
