הציפיות שלי נמוכות בעיקר בגלל המאמן שלנו. הסגל ממש לא שלם אבל אין לי ספק שמאמן רציני יותר היה מוציא ממנו הרבה יותר.
אני רואה את לברקוזן של צ’אבי אלונסו פותחת על שלוש משלוש בגרמניה. אני רואה את ברייטון של דה זרבי משחקת כדורגל מהפנט.
כמו שנאמר כאן כבר יש לנו לא מעט שחקנים שאפשר היה להשתמש בהם בצורה נכונה יותר. קרלו איננו האיש לכך.
בקיצור, מרגיש כמו עונת מעבר. עצוב.
בכנות, אין יותר מידי ציפיות.
זה כדורגל וזו ריאל מדריד אז ברור שתמיד הכל יכול לקרות, האם אנחנו יכולים לקחת אליפות ובאיזה סנריו אפילו את הצ’מפיונס? ברור, תמיד.
אבל צריכים להסתדר כל כך הרבה כוכבים כדי שזה יקרה, שהשחקנים ישארו בריאים, שג’וד ימשיך כמו שהוא, שחוסלו יבקיע את ה10+ שערים, שויני ורודריגו ישפרו עוד יותר את הסטטיסטיקה מעונה שעברה ושארדה גולר וברהים יכנסו לרוטציה כמו שצריך כדי שיהיה אפשר לדבר על משהו, זה יהיה קשה מאד.
באופן אישי הייתי שמח לחזור ולהנות מהכדורגל שלנו לפני הכל, זה משהו שלא ממש היה קיים בשנים האחרונות וספק אם עוד יקרה בעידן של קרלו.
מתחבר מאד לדברים שדור כתב- אני אוהד את הקבוצה כבר מעל ל25 שנה, כבר לא ילד בן 37 נשוי עם 3 ילדים קטנים ואיכשהו במקום תהליך טבעי של פרופורציות קורה ההפך, כל שער ניצחון הוא קטרזיס וכל הפסד הוא עצבים ודיכאון, צריך לדעת גם לשחרר לפעמים.
מקווה שנסיים את העונה איכשהו עם טעם מתוק ולפחות תואר משמעותי אחד.
הציפיות שלי הן מאבק על האליפות עד הישורת האחרונה, ויני ורודריגו עושים עוד צעד מבחינת ההשפעה על הקבוצה, ושג’וד יהיה לי בריא.
באירופה אין לי ציפיות מעבר להגעה לרבע הגמר, בגלל השחיקה שכל הבכירים יעברו העונה. ג’וד בקצב של מעל 90 דקות בממוצע למשחק שזה סטטיסטית לא אמור להיות אפשרי.
מצפה עוד שבחלון של ינואר יהיה איזשהו תיקון משמעותי לאוזלת הרגל של החלון הנוכחי- מאז הגעת גולר פשוט הלכו לישון
קצת באסה לדבר על ציפיות כמעט אך ורק בגלל אנצ׳לוטי. אני תולה כל שביב של מעפניות ואכזבות רק בו. מאמן אחר היה בונה פה פאקינג קבוצה וזה הבעיה — אנחנו פאקאינג לא קבוצה. יש לי גם תלונות לפרס חד משמעית. אני חושב שלמעט מוריניו, לא היה אף מאמן מאז שפרס נשיא שקיבל את השחקנים שרצה. גם זידאן לא בדיוק קיבל את השחקנים שרצה ולכן עזב. מוריניו היחידי שהקבוצה נבנתה בצלמו. הזוי בעיני שככה מתנהל מועדון כדורגל. ועדיין…… אפשר להוציא יותר מהסגל הזה.
אז למרות הנ״ל, עדיין יש לנו חומר שחקנים ברמה פסיכית. כל עוד ארדה יחזור וייראה שהוא שחקן מעולה, בראהים ימשיך לקבל דקות (היו ניצוצות אתמול), וסבאיוס ומנדי ייתנו את ה20-30 דקות שלהם מהספסל אחרי הפציעה, יש מקום לאופטימיות.
← לכן, הציפיות שלי, שהן יותר בגדר סטייטמנט של אוהד ריאל הן לזכות בליגה חד משמעית וגם בצ׳מפיונס (כי תמיד האמנתי באחרון, גם במאנחוסים של שמינית הגמר).
*אבל אם אני צריך להיות נטו ריאלי, שזה קצת לא אפשרי בתור אוהד ריאל, אז אני אגיד מינימום ליגה.
ציפייה שניה שאני סוג של משווע לה, זה שרודריגו יתפוצץ העונה. הוא כנראה השחקן הכי טוב בסגל עם ג׳וד (כך נראה), אבל יש לו אופי של ילד כל כך טוב ועדין שככה זה נראה גם על המגרש. מצד אחד זה למה אני אוהב אותו קשות, מצד שני אם היה לו את האופי של ויני/ג׳וד/אמבפה, הוא היה משהו מהפנט.
אז רודריגו, בתור שחקן שהיה ילד טוב בעצמו, אני מפציר בך: fake it until you make it.
לי יש לא מעט ציפיות או מטרות מהעונה הזאת. חלק במישור ההישגי, והחלק העיקרי הוא הפרויקט שלנו, מה שיביא הישגים בעתיד ולאו דווקא בעונה הנוכחית, שכנראה גם לא מעניינת מישהו בתוך המועדון.
במישור ההישגי, המטרה העיקרית היא החזרת האליפות. העונה גם ריאל וגם ברצלונה מקרטעות והאליפות פתוחה למרות שאנחנו לא בשיאנו. למעשה מפתיחת העונה הם נראים אף יותר גרוע מאיתנו, אם כי יש סיכוי שקאנסלו ישפר אותם משמעותית. נכון לעתה אני רואה באתלטיקו איום הרבה יותר גדול. באירופה אני רוצה את רבע הגמר כמינימום, אבל חצי הוא המטרה שלי. חשוב לי מאוד לא לזוז משם. בינתיים אני לא רואה איזושהי גדולה מלבד סיטי ש"גדולה עלינו", כולן נראות פח, ואני חושב שככל שהעונה נתקדם והמכונה תשומן אנחנו גם נראה יותר טוב מכיוון שכרגע חוסר התיאום מאוד בולט במשחק שלנו.
עיקר מה שאנחנו יכולים להשיג מהעונה הזאת זה שיפור של הפוטנציאלים שלנו, השתפרות כקבוצה, והקניית מערך חדש שיוכל לשמש את הקבוצה בעתיד במקרה ויצטרכו. בהתחשב בכך שהקבוצה כל כך צעירה, יש המון ניסיון שהצעירים שלנו יכולים לקבל.
שיפור הפוטנציאלים:
ג’וד בלינגהאם. תחשבו על זה שקשר בוקס טו בוקס יפתח יכולות כיבוש של שחקן 9. בניגוד למספרים שהוא ניפק בעונה הקודמת, לא מדובר בקשר התקפי, אלא בשחקן ששיחק בעמדה המקבילה של קרוס בדורטמונד. מהעמדה הזאת הוא תרם מספרים מאוד יפים הודות ליכולת שלו על שטח קטן והתנועה החכמה שלו ללא הכדור. בתיאוריה, כשיגיע חלוץ וכבר לא נצטרך אותו ככובש של הקבוצה היכולת שלו לתזמן את הכניסות פנימה, להריח שערים, ולתרום עוד כמות נכבדה של שערים (בשנה שעברה 14 שערים, בגיל 19, מעמדה של קשר 8). אחרי שיצבור ניסיון, יחדד את החושים שלו ככובש, הוא יוכל לא רק לסגור לנו פינה שם כשהחלוץ שלנו יפצע, אלא גם להוסיף ים שערים מהקישור.
ויני. עם ויני יש שתי בעיות. הראשונה והקריטית ביותר היא המנטלית. הבנאדם לא מסוגל להישאר מרוכז במשחק, וכל דבר מוציא אותו מריכוז. הוא חייב לסמן באגודל לשחקן שמסר לו מסירה, להרים את הקהל אחרי שהשיג קרן, לנתח כל שריקה או אי שריקה של השופט משל עבר את קורס הבכיינים בניהול צ’אבי הרננדז. היו שלבים בעונה שעברה שחודשים הוא לא התעסק בכדורגל ותרם מעורבויות, ואלו גם היו החודשים בהם הפסדנו את האליפות. אם העונה הוא ילמד לשחרר, להתעלם מהפרובוקציות, ולהישאר מרוכז במשחק ולענות ליריבים שלו על הדשא במקום להתלונן לשופט ולחייך חיוך של טמבל אחרי כל שריקה שלדעתו הייתה צריכה להישרק, אין לי ספק שהוא יוכל לתרום אפילו הרבה יותר. לשמחתנו העונה התחילה עם כיוון מאוד מעודד מהבחינה הזאת. הוא זכה ליותר שמירה מהשופטים, ובתמורה לכך גם לא התעסק איתם ולא התגלגל על הדשא בכל פעם שנשפו לעברו. הוא לא נכנע למניפולציות והתגרויות של שחקני היריבה ונשאר מרוכז בכדורגל. אמנם הוא לא היה ביכולת גבוהה, אבל זה שטויות והמגמה חיובית מאוד מהבחינה הזאת.
הבעיה השניה עם ויני היא שהוא שחקן דיי מטומטם. הוא יודע לקבל את הכדור על בלטה אחת ספציפית, ומשם להתחיל את הפעולות שלו שהן אמנם מאוד יעלות אבל חוזרות על עצמן. אם ויני ידע לתפקד גם מבלטות אחרות יהיה הרבה יותר קשה לסגור אותו ולהתכונן אליו. אם העונה, במערך המוזר הזה שאנחנו משחקים, ויני ידע להשתמש נכון במגן שלו ולא לחסום לו את האגף, ובמקביל גם יתנסה במשחק באזור ההאלף ספייס, אנחנו נהנה משחק הרבה יותר טוב מויני המאוד מוגבל שהכרנו. בנוסף לזה הוא גם יהיה קרוב יותר לרחבה ויגיע להרבה יותר מצבי הבקעה.
פדה. פדה בשנים האחרונות שיחק באגף, בילה על הספסל, היה תחת הצל של שלישיית הקישור המיתולוגית, אבל העונה הוא יצטרך לקחת את המושכות ולהוביל את הקישור שלנו. ממשחק למשחק הוא מפשיר יותר ויותר והמטרה העיקרית שלנו היא שהעונה הוא יתפקד כקשר המוביל בשלישיית הקישור שלנו. אתמול בדקות שהוא היה על הדשא ראינו את אותו שחקן מפחיד שהיה, עם פריצות קדימה, הצטרפויות טובות מהקו השני והרבה עבודה.
קמאבינגה. בדיון המשחק האחרון כשהתדיינו עליו, היו כאלה שלא הסכימו לגבי היכולת ההתקפית של קמא וטענו שהן קיימות. הבעיה שהן קיימות רק בפוטנציאל, ולמרות שהוא יכול לבעוט למסור ולעבור שחקנים ברמה גבוהה, התקומה ההתקפית שלו בתכלס כמעט ולא קיימת. מה שחסרה לו זו בעיקר ההגנה של איך ומתי להצטרף קדימה, ותמיד ההצטרפות שלו או מאוחרת, או שהוא לא מתמקם בעמדה טובה, או שהוא כלל לא מצטרף. מדובר באתלט על ובשחקן שקורא את ההגנה בצורה נהדרת אבל התרומה ההתקפית שלו לא גבוהה. באחד הראיונות האחרונים שאנצ’לוטי נתן הוא נשאל על כך ואמר שזו מטרה עבורו העונה ועובדים איתו על זה. שחקן בוקס טו בוקס עם איכויות כמו של קמא, שגם ישפר את המשחק ההתקפי שלו, יהיה נכס אדיר למועדון לעוד הרבה שנים.
ישנם עוד צעירים שיכולים לפרוץ קדימה העונה, דוגמת רודריגו (רק עם ויני מקדימה וללא שחקן במועדון כמו קיין או אמבפה ישאיר לו הרבה מקום לפרוץ), טשואמני שהתחיל את העונה בינתיים נהדר, ואולי גם יצא משהו משחקנים כמו גולר או גרסיה.
שיפור כקבוצה.
אמנם העונה ככל הנראה לא תיזכר כמוצלחת בתולדות המועדון, אבל אולי העונה הבאה או שלאחריה כן, אחרי שהקבוצה תתחבר ו(אינשאללה) יפתחו כבר את הכיס וישלימו את העמדות החסרות. דווקא מאמן כמו אנצ’לוטי, שנותן לשחקנים לזרום עם האינסטינקטים שלהם ולא מכריח אותם לשחק תבניות משחק ספציפיות, יעזור להיכרות של השחקנים אחד עם השני. כשהתיאום בין השחקנים שכבר נמצאים בקבוצה יעבוד, התיאום בין שחקני הקבוצה לאחר שהפרויקט יושלם יעבור הרבה יותר חלק ויותר מהר.
כרגע חוסר התיאום הוא מה שמגביל הכי הרבה את הקבוצה. שחקן אחד חושב שצריך למסור לאחור כשהשני רץ בכלל לעומק, עוזבים אחד לשני בהגנה ואין סדר. אלה דברים שישתפרו עם הזמן, וטוב שהם קורים עכשיו, בטח כשבינתיים אנחנו גם מנצלים את החולשה של היריבות שלנו ועדיין מנצחים, ותוך כדי גם משתפרים ולומדים מטעויות.
מערך חדש
כתבתי את זה כבר בדיון הטקטיקה אאלט, אני ממש מחבב את המערך החדש. הוא מאתגר את השחקנים שלנו ויכול להוציא מהם את המקסימום. אנחנו קוראים לו יהלום, אבל הוא יהלום רק במעברים בין סיטואציות ועל הנייר. כשאנחנו תוקפים הוא מערך 2-3-5, וכשאנחנו מגנים הוא 4-4-2 כשג’וד יורד אחורה לצד הקשר האחורי, ושני הקשרים האחרים תופסים את האגפים. אפשר לראות את זה גם כאותו מערך של שנה שעברה רק שהפעם התפקיד של המגנים בהתקפה הרבה יותר קריטי, והחלוץ השנה הוא למעשה בלינגהאם, שעושה עבודה דומה למה שבנזמה עשה בניהול ההתקפות וכניסה לרחבה כאשר הוא מזהה הזדמנות.
המערך הזה הוא כל כך גמיש, אפשר לתת לו כל כך הרבה אינטרפטציות וטוויסטים, והוא מנצל את היכולות של הסגל הנוכחי שלנו בצורה טובה מאוד. אם נרוץ ככה בצורה טובה העונה, גם בעוד מספר שנים אחרי מספר מאמנים, כל עוד השלד של השחקנים במרכז יישאר זהה, תמיד תהיה לנו אופציה בשרוול לשחק את המערך הזה בעת הצורך.
אני חושב שיש לנו המון מה להוציא מהעונה הזאת. אני אמנם גם מאוכזב מהיעדר הרכש, גם אני הייתי רוצה לראות מאמן אחר ולא את קרלו על הקווים, אבל יש גם חצי כוס מלאה ואני חושב שבמועדון מנצלים את הלימונים לעשות לימונדה. בינתיים הנקודות שכתבתי פה אלו נקודות שעובדים עליהם בצורה אקטיבית במועדון, ואפשר לראות את זה קורה בפועל על הדשא כמו במקרים של בלינגהאם וויני, או מראיונות כמו במקרים של רודריגו וקמא. אם במועדון יצליחו בתהליכים הללו, הנכסים שכבר יש לנו במועדון יהיו הרבה יותר בשלים בעתיד להביא תיארים, ויהפכו מפוטנציאלים לשחקני וורלד קלאס מוכחים.
שאלה שמעניינת אותי גם בהקשר של השרשור הזה, כמה כאן באמת מאמינים שג’וד יסיים את העונה כשחקן עם ממוצע של שער למשחק ? נראה לי שהרבה כאן מתחילים להאמין שזה אפשרי, בדורטמונד הוא היה 0.2 שערים למשחק.
אני אישית מאמין שהסטטיסטיקה תתיישר בסוף, אם יסיים עם 0.4 שערים למשחק זה יהיה הישג יפה מאוד, אם ימשיך בקצב הזה ויסיים עם 0.8 ומעלה ממוצע למשחק אז אפשר יהיה לפתוח דיון מי השחקן השני הכי טוב בעולם אחרי ג’וד.
ברור שמתישהו הסטטיסטיקה שלו תתאזן, אבל מתישהו גם שאר הקבוצה תתאזן ויגיעו שערים גם משחקנים כמו רודריגו ויני ושאר שחקני הקישור פה ושם.
בינתיים אגב אני לא חושב שהוא בשיאו והוא מסוגל להרבה יותר. בחצי השני של העונה, אם הוא לא יתקע מפציעות, אני חושב שהוא יבלוט הרבה יותר מכיוון שהוא שחקן שתלוי בקבוצה למרות היותו שחקן טוב מהבחינה האינדיווידואלית. ראינו בשני המשחקים האחרונים איך הוא מתקשה ששומרים אותו אישית בצורה אדוקה, ומתישהו יצליחו ללמוד איך עושים את זה בצורה אופטימלית. נקווה שעד אז ויני ורודריגו יכנסו לעניינים ויורידו מעליו את הפוקוס המוגזם.
אגב בדורטמונד בשנה האחרונה הוא סיים עם הרבה יותר מ0.2 למשחק, אולי אתה מתייחס לאורך כל העונות שלו שם. אצלינו הוא גם משחק בעמדה הרבה יותר התקפית, גם המשחק בנוי סביבו, וגם הוא שחקן יותר טוב. באיזור 0.6 שערים ל90 דקות נשמע לי סביר עבורו. בכל מקרה, לא משנה לי כמה גולים הוא יבקיע כל עוד שהוא ילמד לעשות את הכניסות האלה מעמדת השר ולדפוק שערים.
רק מזכיר שזה 23 שערי ליגה, בנוסף ל 6 שערים בצ’מפיונס.
למה זה נשמע לך כזה אבסורדי? 5 מהם הוא כבר כבש, כשהוא לא באמת ביכולת שיא והקבוצה לא ביכולת שיא. מתישהו האופוריה תתפזר ועדיין הוא יהיה שחקן מצוין.
בעונה שעברה הוא כבש 0.32 אאלט, כשהוא משחק בעמדה אחורית יותר והקבוצה לא בנויה סביבו.
אם הוא יסיים עם 0.4 אנחנו בצרות צרורות.
הסטטיסטיקה תתיישר כאשר יתחילו לשחק אותו בתפקיד שלו, שזה בקישור. הוא מבקיע היום המון כי הוא משחק סוג של 9 מדומה, והוא מספיק כשרוני כדי לנצל את זה להבקעת שערים. כלומר, ברור שגם אם ימשיך לשחק שם הוא לא ימשיך להבקיע ככה, אבל אני כן חושב שהוא יבקיע די הרבה בתפקיד הזה. זה לא לטובת המועדון, כי אנחנו נראים חרא (מה לעשות שג’וד אמנם תותח על, אבל קשר תותח על ולא חלוץ), אבל את המספרים של ג’וד זה מנפח.
אגב, לדעתי בסוף גם ג’וד עצמו נראה פחות טוב בגלל זה. אנחנו קצת לא שמים לב לזה אבל ב-2 מתוך ה-4 משחקים הוא היה די חלש, ובשלישי היה נחמד. רק במשחק אחד מהארבעה הוא היה ממש מעולה. היו שם המון דברים שהתחברו למה שקרה, אבל לא היה חסר הרבה בכלל שהיינו מדברים אחרת לגמרי בשלב הזה, גם על הקבוצה כולה וגם על ג’וד.
@SantiagoBernabeu נתתי לך לייק על תגובה מאוד מושקעת, וגם כי הצלחת לכתוב תגובה יפה, ארוכה, מנומקת, ואחת כזו שאני לא מסכים עם בערך כל התוכן שלה. שווה לייק לגמרי.
יאללה דבר, כולנו נחכים.
זה לא נכון, הוא בכל משחק שיחק במקום קצת אחר ואתמול אפילו היה תקוע באגף כמה דקות. אם יש חלוץ אמיתי על המגרש זה גם עוזר לו לבוא לידי ביטוי. הוא בינתיים גם מגיע למצבים וגם נותן גול כמעט בכל הזדמנות וזה לא מובן מאליו. בהחלט הגיוני שהקבוצה מתישהו תשתפר קצת יותר. לא אומר שהוא יבקיע 25 שערים אבל 15+ בהחלט יכול להיות.
חנן כתבת על הציפיות שלך אבל מעבר לתקווה, איך זה יקרה. הרי אין מאמן שדוחף לכדורגל מודרני למשל, אין מספיק שחקנים טובים. אני לא חושב שהבעיה שלנו היא בהכרח חוסר תיאום, זה נכון רק לרביעייה האחורית.
קמאבינגה לא בהכרח צריך להבקיע, אבל כן איזה 3-4 שערים לעונה אם הוא ישחק המון, וכן לעזור בבניית מצבים או “מבשל למבשל”. סתם דוגמא: הכדור שמסר לקארים בנזמה ב-1:1 של רודריגו נגד מנצ’סטר סיטי. או הפריצה שלו בגול של ויניסיוס נגד סיטי בשנה שעברה.
כדורגל מודרני זו בעיניי סיסמה ריקה מתוכן. טיטי חוזר על זה כשהוא מתכוון ללחץ גבוה ולא לתת ליריבה לנשום. אנחנו קבוצה שמשחקת על מתפרצות ואין לנו אינטרס לשמור את היריבות בתוך התיבה שלהן.
כל הפעולות המהוססות בקישור ובהתקפה שאתה רואה הן תוצאות של חוסר התיאום וההיכרות “על עיוור” שיוצרות שטף משחק גבוה. כויני הולך עם ראש בקיר, כשרודריגו פורץ לרחבה ואף אח לא מצטרף, כשג’וד בא לקבל כדור ואף אחד לא עושה תנועה לעומק כי עדיין לא רגילים לכדורים שהוא מכניס. ככל שיעבור הזמן הדברים האלה ישתפרו.
קמא צריך ללמוד להיות חלק אינטגרלי ממשחק ההתקפה, זה שונה מלעשות פעולות התקפיות. לקחת כדור ולדהור חצי מגרש זה לא לדעת לתקוף…
איך אתה יכול לשחק על מתפרצות כשאתה ריאל מדריד בליגה הספרדית ?
קבוצות באות להתבנקר נגדנו, אם השיטה שלך זה לחכות אחורה שקבוצות יעלו הרבה שחקנים להתקפה ואז ויני יעשה מתפרצת אז שוב לא תדגדג את ברצלונה הכי חלשה שאני זוכר.
אם באים להתבנקר נגדך אז תדרוס אותם, תטחן אותם עד דק, בעונה שעברה רק הרדמנו אותם ואת הצופים עם כדורגל משעמם ושבלוני.
כשאתה נותן להן לצאת הן יוצאות. לפחות חלקן. אי אפשר לשבת על קבוצה 90 דקות, אנחנו מוצאים את האיזון בין לתת להם לצאת קדימה ולנסות את המזל במתפרצות ובין לשבת על השער.
לגבי ‘יישור הסטטיסטיקה’ הצפוי של בלינגהאם - קצת נתונים, רק כדי לשבר את האוזן:
ג’וד אמנם כבש 5 שערים, אבל עם xG של 2 שערים בלבד (קצת פחות או קצת יותר מ-2, תלוי באתר). כלומר, ג’וד מוציא מעצמו ומהמאמץ הקבוצתי כולו, הרבה יותר ממה שיש בו. כשזה בא לצד התלות הפסיכית שלנו בג’וד לכיבוש שערים - כבש 5 מ-8 השערים שלנו השנה, פלוס בישול אחד - המצב נראה די קטסטרופה, ו’יישור הסטטיסטיקה’ הצפוי הוא חתיכת אנדרסטיימנט.
כמובן ששום-דבר מזה לא מפתיע אותנו בכלל, או לא אמור להפתיע לפחות. איבדנו השנה (או בעצם לפני שנה כבר) את 30 השערים של בנזמה + 10 השערים של אסנסיו (ואני עוד מקל), וזה אחרי שכבר היו חסרים לנו איזה 10-20 שערים במשך כמה שנים, מאז העזיבה של כריסטיאנו (בנזמה לקח חלק מהנטל, אבל ממש לא את כולו). וה’מענה’ שקיבלנו לכל זה זה חוסלו, שבתרחיש אופטימי במיוחד מביא 15 שערים השנה (אם אנצ’לוטי ייתן לו לשחק בכלל). אפשר לדקדק עד מחר על 0.6 של ג’וד או 0.4 - אבל זה להתעלם לחלוטין מהסיפור המרכזי כאן.
אגב, רק כדי לסייג מעט - בהסתכלות קבוצתית המצב נראה יותר טוב (או פחות טוב, תלוי מאיפה מסתכלים על זה) - כבשנו 8 שערים כאמור, אבל עם התאמה מלאה של xG כולל של 8 שערים. זאת אומרת שמהצד השני של ההתעלות יוצאת הדופן של ג’וד - שאר השחקנים לא נותנים את שלהם בכלל, ומבזבזים הרבה יותר מידיי מצבים. אם אנחנו רוצים שיהיו לנו איזשהן ציפיות לעונה (גם אם אופטימיות במיוחד) - השחקנים האחרים חייבים to step up their game בהקדם.
בנקודות כי אין לי כח לכתוב ארוך (וגם כי רוב הנושאים כבר נידונו לאחרונה כאן בפורום):
אם לאורך כל העונה נשחק ככה השחקנים לא יכירו את המערך בעוד 3 או 4 עונות? אני חושב שאתה מגזים, אין להם זיכרון של זבוב.
לגבי האם המערך מטומטם, הסברתי למה אני כן אוהב אותו, אבל כל הדיבורים הם באויר. נחכה בעוד כמה חודשים ואני מאמין שכולנו נגבש דעה יותר מבוססת.
אוי ברור שלא, זה לא מה שאמרתי. הטענה הייתה שהוא יחדד את כישורי הכניסות שלו מהקו השני וילמד לכבוש. ציינתי בפירוש גם במספר הודעות שהמספרים שהוא מציג לבינתיים תלויים בכך שהוא משחק בעמדה מאוד קדמית וכן שהקבוצה בנויה סביבו. במידה והוא יעבור לעמדה המקורית שלו עדיין הכישורים אותם רכש כששיחק 9 יעזרו לו גם אם ישחק בעמדה אחורית יותר.
בל לא נשכח שהוא כבש שנה שעברה 14 שערים מעמדה אחורית יותר. זה שחקן שהוא סקורר בכל מקרה. עכשיו כשהוא צריך לעשות את הכניסות האלה מספר פעמים במשחק הוא רוכש הרבה מאוד ניסיון.
למה, הבנאדם בן 30? זה שהוא איתנו המון שנים לא אומר שהוא הגיע לשיאו, רחוק מכך. יש לו עוד כל כך הרבה ללמוד, ועובדים איתו על זה.
גם לי יש ספקות לגביו ובדיוק בגלל זה אני רוצה לזרוק עליו את הקישור בעונה הזאת. שילמד לקחת את הקישור על הכתפיים שלו ולהנהיג את הקבוצה. לאחר המונדיאל היו כל מני פרסומים על בעיות בחיים האישיים, על אכזבה מהמונדיאל ועל כך שהוא שיחק עד לסיום העונה עם כאבים ברגל. מבחינתי אני עדיין מחליק לו את היכולת הרעה בחצי השני של עונה שעברה, ונותן לו את הקרדיט מחמת הספק. העונה, שהיא עונת ביניים, אני מוכן “לסכן” אותה בדביל לתת לו צ’אנס לפני שהוא יורד לספסל. מבחינת סט היכולות שלו על הנייר מדובר בשחקן על.
דווקא זכורות לי כמה פצצות שלו מרחוק, אחת אפילו הלכה לבפנים, האמת שהוא כמעט ולא עושה את זה כדי לגבש דעה מוצקה על היכולת הזאת. בכל מקרה, אם ישנם סימני שאלה עדיין על היכולת שלו, זה בדיוק הזמן לתת לו לשחק בעמדה שלו לאיזו תקופה, ולראות איפה הוא יכול עוד להשתפר.
רודריגו צריך לעשות את הפריצה. היכולת שם, הדריבלים שלו והיכולת שלו ליצור יש מאין. הבעיה איתו שהוא לא נוכח מספיק ולא לוקח על עצמו מספיק, וגם שיש לו עוד אספקטים לשפר. עכשיו כשהוא הכוכב השני בהתקפה אחרי ויני, כשהוא באנקר בהרכב, אלו התנאים המושלמים ביותר בשבילו באמת לעשות את הפריצה.
יש מאמנים שיורדים לרזולוציות יותר קטנות ומתרגלים סיטואציות מסוימות, אנצ’לוטי לא כזה, ונותן לשחקנים שלו יותר חופש פעולה. אני אישית פחות אוהב את זה אבל יש לזה גם יתרונות. יתרון אחד הוא שהשחקנים יכירו את האינסטינקטים ואופן המשחק הטבעי אחד של השני. מתי השחקן שלידך מתכוון לעשות דאבל פס, מתי הוא רוצה כדור לרגל ומתי לשטח.
בלינגהאם במקום בנזמה, והמגנים תוקפים יותר כשקיצוניים נכנסים יותר פנימה. זה לא אותו מערך אבל אפשר לצייר אותו גם ככה. בכל מקרה כמו שאמרתי בהודעה הראשונה בנושא, אפשר לראות את המערך הזה בכל מיני דרכים.
בכל אופן אני לא אומר שכל הרשימה של הדברים שאמרתי תקרה אחד לאחד. אלו הדברים שאני מקווה שנוציא מהעונה הזאת. לגבי ההתפתחות של השחקנים, זה מגיע מכך שאני מכיר בכך שהם עדיין לא שחקנים מוכחים ובשלים. הם חייבים זמן מגרש וניסיון ביחד והדברים שכתבתי לא בלתי אפשריים להשגה.
פגרת החורף כבר כאן וחשבתי לעשות סיכום של המחצית הראשונה של העונה, ולהשוות בין איך דברים הולכים עד כה למה שציפיתי שיקרה העונה.
מבחינת כדורגל אנחנו עולים על הציפיות. חשבתי שיהיה יותר קשה, שזה מאבק צמוד בינינו לבין ברצלונה, ואתלטי תהיה טובה גם מאיתנו וגם מהם. בינתיים אנחנו טובים מהם ולא בגלל שהם מאכזבים ביחס לציפיות שלי, אלא שאנחנו הרבה יותר טובים משציפיתי. אנחנו חזק מאוד בתמונת האליפות וכרגע רק ז’ירונה צמודה אלינו.
בכל זאת, העונה בינתיים לא מתקרבת לענות על המטרות שהצבתי בפתיחת העונה. יותר מדיי פציעות עצרו את ההתקדמות של הרבה מהצעירים שלנו, והמערך שאנצ’לוטי בנה עליו לעונה הזאת והיה יכול להקנות כלים חשובים לצעירים שלנו ננטש עב הפציעות שהפכו אותו ללא רלוונטי.
אז מה היו המטרות שהגדרתי?
שערים של בלינגהאם מהקישור. אחת המטרות המרכזיות שהיו ברורות כבר מתחילת העונה הייתה ליטוש של היהלום הזה. הכניסה שלו ללא כדור לרחבה בתזמון מושלם, ההצטרפות מהגל השני, היכולת לזרוק מגן ולסיים בקור רוח, כל אלו תכונות שהופכות אותו למכונת שערים, וככל שהוא עושה את זה יותר והופך למנוסה יותר גורם לו לחדד את הכישורים האלו יותר. ג’וד עושה התקדמות אדירה מהבחינה הזאת וממשיך בקצב כיבושים ויצירת מצבים, וזאת למרות שעכשיו הוא משחק יותר רחוק מהשער ועמדת המוצא שלו באגף.
10/10
ויני מפתח יכולת לשחק שלא על הקו. אחד מהיתרונות שמצאתי במערך איתו פתחנו את העונה היא להכריח את ויני לעזוב את הקו ולשחק יותר בהאלף ספייס, קצת ללמוד לשחרר את הפקק למגן השמאלי. מפה ושם אתם יועים איך זה התפתח. ויני לא הסתדר, אחרי כמה משחקים נפצע, וכשחזר למגרש והיה חלוד, חזר לסורו והמאיס את עצמו על כל אוהד כדורגל בעולם פחות או יותר. עד שחזר לכושר והתאפס נפצע שוב פעם. גם המערך איתו פתחנו את העונה כבר לא קיים.
0/10
פדה סוחב את הקישור. בתחילת העונה היה נראה שהעונה מודריץ’ וקרוס יוצאים לגמלאות, והרביעייה הצעירה תמלא את מקומם. בעוד ג’וד אמון על החלק היצירתי, מי שהיה אמור להנהיג את מרכז הקישור ולקחת אחריות הוא פדה. האורוגוואי התחיל צולע, התייצב איפשהו בהמשך, אבל רחוק מאוד מלהיות בעל הבית בקישור. באיזשהו שלב קרוס נקרא שוב לדגל כדי לייצב את הקישור ולתפוס בעלות. אמנם פדה עושה עבודה טובה אפילו כקשר אחורי, אבל רחוק מאוד מלהיות השחקן הדומיננטי שהיה נראה שיהיה עד לפני שנה. במקרה שלו אין אפילו פציעות להאשים.
3/10
רודריגו הופך לוורלד קלאס. זו הייתה ההזדמנות הגדולה של רודריגו להפוך מעוד צעיר מוכשר לשחקן וורלד קלאס. בנזמה שהיה המבקיע העיקרי של הקבוצה איננו והכל הצביע שמי שימלא את מקומו ככובש הכי טוב של הקבוצה יהיה רודריגו. עם זאת הברזילאי הצעיר לא ענה על הציפיות, וכשויני נפצע הוא השתבלל אף יותר וקרס תחת העול. רק לאחר שויני חזר והוריד ממנו את העול המנטלי רודריגו השתחרר והתחיל לכבוש, ומאז לא מפסיק. עם זאת, הוא רחוק מלהיות מנהיג ההתקפה. השבועות האחרונים בהחלט מעודדים יותר לגביו וממלאים בתקוות לגבי ההמשך.
6/10
התקדמות הצעירים האחרים. קמא, טשואמני, גולר, כולם סבלו מפציעות וההתקדמות שלהם נעצרה, גם האישית וגם הקבוצתית. מהבחינה הזאת התבזבזה לנו חצי שנה של ניסיון שהיו יכולים לצבור, אך במקום זה נאלצנו להסתדר עם השחקנים המבוגרים שלנו, בעונת מעבר שבה הם היו אמורים לתקוע יתד ולקבל אחריות. טשואמני חזר לעצמו אחרי חצי שנה נוראית לאחר המונדיאל עד שנפצע, קמא גילה יכולת אדירה וגרף שיפור חיובי עד שנפצע גם הוא. יש עוד חצי עונה לפנינו ועדיין אפשר יהיה להמשיך את ההתקדמות מהמקום בו הם עצרו.
3/10
בסך הכל תהליך העברת השרביט לא עובד טוב עד כה כמתוכנן, בעיקר בגלל הפציעות שדפקו אותנו כהוגן. היו גם נקודות חיוביות בלתי צפויות, לונין, ברהים, אבל בסך הכל חצי עונה ראשון שהיה יכול לתת לנו הרבה יותר עבור הפרויקט שלנו. אנחנו עדיין מניחים הרבה יותר משקל ממה שהייתי רוצה על המבוגרים, מקווה שבחצי השני של העונה דברים ילכו יותר חלק עבורינו.
אפשר סופסוף לראות את ניצני הפירות של המהלך הזה. במשחקים האחרונים אנחנו רואים את ויני עוזב את הקו ואשכרה מצליח לשחק, ולשחק יפה. במשחק האחרון שלנו מול אוסאסונה הוא הצליח לעשות שער מהמרכז אחרי שחטף כדור לבלם, לאחר מכן הגיע לעוד מצב מעולה שוב מהאמצע אחרי מסירה של רודיגר, וגם השער השני שלו הגיע מההאלף ספייס ולא מהאגף. אנחנו מתחילים לראות את ויני הרבה יותר מגוון, הרבה פחות צפוי, ובעוד הוא עדיין יכול לעשות את המהלכי סולו האלה מהאגף וגם משתמש בהם לא מעט עדיין, מאז שחזר מהפציעה האחרונה והתייצב הוא מגוון יותר, כבר לא צפוי ובלתי עציר.
במשחק האחרון שלו מול אנגליה הוא שוב פעם יצר שני מצבים מעולים מהאמצע, אחד נעצר על ידי קייל ווקר לאחר שכבר הכניע את השוער (והאנגלי גם נפצע בספרינט הזה והוחלף), והשני הסתיים בגול של אנדריק. מעבר לזה הוא היה מאוד אקטיבי גם באזורים שהם לא אגף ימין. (מצרף תקציר של המשחק שלו אם מישהו מעוניין לראות)
אני מתישהו כבר איבדתי סבלנות לתהליך הזה ורציתי שקרלו יפסיק עם השטויות ויתן לו לשחק באגף, כבר השלמתי שהוא יהיה שחקן אגף ולא יותר מזה, אבל אפשר לראות שהוא משתפר בזה וכבר עכשיו הוא לא חסר מושג כמו שהיה עד לפני התקופה האחרונה. קשה לנו להכיל את זה כי אנחנו כבר זמן רב איתו והוא עבר כברת דרך משמעותית איתנו, אבל הוא עדיין שחקן צעיר שיכול ללמוד ולהשתפר, והעונה הוא עושה בדיוק את זה.
אבל עם כל הכבוד לעונה הנוכחית, מה שיותר חשוב זה השנים הקרובות והמשך הפרויקט. מי שאמור להצטרף לפרויקט אם כל התוכניות ילכו כמתוכנן הוא גם אלפונסו דייויס, מגן תוקף שיכול לשרוף את האגף. ויני הישן היה מגביל אותו לעשות עבודת פליימייקינג וחוסם לו את האפשרות להצטרף מהאגף. היום כבר לא, ויני יודע להיכנס לאמצע ולשחק גם משם, והוא לא מוגבל לבלטה אחת במגרש.
שאפו ענק על המהלך הזה של קרלו. בנוסף לשיפור הזה, במשחקים האחרונים אנחנו רואים שכשגם שהוא מתעצבן ורב עם השופטים והיריבות, הוא עדיין נשאר במשחק ומספק את הסחורה. אנחנו רואים שלמרות שהתלות בו כל כך גדולה הוא עדיין יודע איך לא לכפות את עצמו על המשחק, הוא מוצא דרך לבטא את עצמו מבלי לדפוק את שאר הקבוצה.
השלב הבא הוא להיות פחות נאחס, קשה מאוד לאהוב אותו. אני יודע שהוא עובד על ההתנהגות שלו ויש פעמים שזה גם מצליח לו, אבל הוא באמת צריך לפתח קצת resilience ולהבין שכל עוד שהוא שחקן מכריע ברמה שכזאת הוא לא יקבל יחס אדיש מהיריבות והקהלים שלהן. הוא דפק את כל התדמית שלו ועכשיו כדי להפוך למותג בינלאומי הוא יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה, אבל בשביל זה הוא צריך כבר מעכשיו לעבוד על זה ולפחות לא להעמיק את הבור בו הוא נמצא.
בעונה הבאה, עם אמבפה שיוריד מעליו המון לחץ ופוקוס, עם ההתקדמות שהוא כבר עשה ולא מן הנמנע שימשיך לעשות, ובתקווה בלי כל כך הרבה פציעות, אני מקווה לעונה של כדור זהב ממנו.