כמובן שלא, ולא ניסיתי לטעון את זה. הטענה שלי היא שאמנם הוא עושה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר, אבל לא תורם את האקסטרה. הייתי שמח לראות אותו יותר פורץ עם הכדור, יותר בועט לשער ומכריח את היריבות לסגור אותו.
ההרגשה שלי היא שכרגע הוא לא ממצה את היכולות שלו. אני לא בא להוריד ממנו, אלא להיפך, לטענתי הוא שחקן יותר טוב ויותר שלם ממה שאנחנו רואים אותו עכשיו.
אני לא חושב שהוא טוב יותר כעת. שנה שעברה הוא עשה הכל, שערים, סידר מצבים, וגם תרם בהגנה. היום התרומה שלו מתמקדת בעיקר בהגנה.
שחקן שחולש על שתי עמדות או יותר. מסוג השחקנים שאתה לא יודע מה העמדה שלהם במגרש מכיוון שאתה רואה אותם בכל מקום והם עושים כל דבר. פדה היה כזה בשנה שעברה, השנה קל מאוד להגדיר את התפקיד שלו.
המשחק של אתמול הוא מדגם מאוד קטן ולא מספיק כדי לייצג.
אני חושב שבמשחקים שנותרו העונה מול יריבות יותר קטנות/נוחות אפשר וצריך לשקול לשחק עם הרכב 5 הקשרים הזה (מי שרוצה שיקרא לו 4-4-2) כשטשואמני משחק את הבלם/ליברו ומתחיל את הבילד אפ מההגנה ויחד עם פדה וקמאבינגה הם יהיו שומרי הראש של טוני שברגע שהוא חופשי מריצה והגנה הוא פשוט מנווט את המשחק פחות או יותר איך שהוא רוצה.
ביום שאחרי קרוס (ולוקה) נצטרך למצוא פיתרון לעניין הפוזשן והשליטה בקצב, כל הצעירים שלנו חושבים רק קדימה ולשער של היריב (שזה נהדר) אבל עדיין יהיה חסר מבוגר אחראי שינצח על כל המופע הזה.
רודריגו בבעיה, אם וכאשר ההוא מפאריס מגיע הוא לא יוכל לשחק יותר בשמאל בכלל ועם כל הכבוד לזה שהבקיע את הרביעי אתמול אחרי שכל מטאטא ירה במשחק הזה הוא צריך לעשות יותר גם כשלא כולם בפורמה.
לא שזה איזה מידע מבוסס או משהו אלא רק תחושה אבל ארדה גולר מרגיש לי יותר מהזן של אודאגור וקובו ופחות כמו פדה וקמאבינגה שמחכים בסבלנות לרגע שלהם ולומדים מהמבוגרים, נראה קצת חוצפן ולא בטוח שבצד החיובי.
זה נחמד שהוא סחט פנדל (ובאמת שיש לו כדורגל) אבל אחרי שנעדר למספר חודשים ונפצע פעם אחר פעם הוא חייב להיות סבלני ולהבין שהקבוצה כרגע רצה ומנצחת והוא חייב להילחם על הדקות שלו ולאכול את הדשא, לא להיכנס ולחשוב שהוא סטאר, שילמד מברהים איך עושים את זה נכון.
כדי להצליח פה הוא חייב סבלנות.
סך הכל אחלה ערב של כדורגל, תצוגה שלנו, הופעה מדהימה נוספת של אלונסו מול באיירן, אי אפשר לבקש יותר מזה.
לא ממש פיספסת אמרתי לפני שזו יותר תחושה אבל משהו בשילוב של הדרישה לבעוט את הפנדל, תנועות הידיים כשלא מוסרים לו, ההליכה/חוסר הריצה על המגרש ודיווחים בתקשורת שהוא לא מרוצה מזה שהוא לא משחק לא נותן לי תחושה יותר מידי טובה, מקווה שאני טועה.
אני לא משוכנע לגבי ארדה גולר שזו ‘דרישה’ או רמיזה שלו, קראתי בטוויטר שהעיתונאי סנטוס רלבו אומר שאורליאן טשואמני ביקש לפרגן לו ושהוא יבעט, חוסלו לא ממש זרם עם זה. גם הסנטיאגו ברנבאו קרא בשמו.
לגבי קמאבינגה - 90% ומעלה מהפעמים כנראה שהוא יצליח לעבור שני שחקנים על מטר ויסחוט איזה ‘וואו’ והולה מהקהל, בפעם האחת שזה לא יצליח זה חצי גול ליריבה וחבל אם זה יקרה במשחק גדול. קצת קשה לי לשבח אותו על “שיפור” בשליש ההתקפי של המגרש, זה היה נגד לאס פלמאס עם מסירה לעומק וזהו. זה רק נראה שקמאבינגה מחפש את העומק. הוא גם שחקן עם תותח ברגל ולא בועט בכלל לשער, פלא שלא הבקיע אף שער בעונה שעברה?
אין לי איזו תמונה מגניבה מהמסך לתת לכם או לשלוח אתכם לשידור החוזר ולהגיד לכם שזה קרה בדקה ה-24 אבל לתחושתי קמא כן היה יכול לקבל החלטות קצת יותר טובות ולהזיז את הכדור לשטח כשהיריבה דלילה.
פדה ואלוורדה מקריב מעצמו מאוד-מאוד-מאוד-מאוד-מאוד-מאוד העונה. הוא ממש כמו הקשר האחורי שיותר מתלכלך מטוני קרוס וזה שמכפה על כולם.
קמאבינגה הוכיח את עצמו גם במעמדים הגדולים, אם זה בעונת הבכורה שלו בתור סופר-סאב שנתן את השינוי תמיד כשנכנס - מול פריז וסיטי בעיקר, מול ליברפול בעונה שעברה היה נהדר וגם מול סיטי היה לדעתי הרבה יותר מבסדר גמור.
גם בגמר במונדיאל כשזה היה אחת הפעמים הראשונות (אולי הפעם הראשונה) ששיחק בתור מגן שמאלי
הקור-רוח והביטחון העצמי של השחקן הזה מטורפים, נכון שזה לפעמים בא נגדו והקבוצה משלמת מחירים - אבל אני מוכן לבלוע את השכר לימוד של החלקה שלו פעם ב, במיוחד כשהוא ממשיך לתת הופעות ענק בכל פעם.
מה שאני לא מוכן לקבל ממנו זה שאננות וחוסר סגירה נכונה של כניסות מקו שני לרחבה, ובזה הוא השתפר
רשמתי גם לפני - כשיהיו לנו בהגנה יותר שחקנים שידעו מה לעשות עם הכדור/לא מפחיד למסור להם פס - זה גם ישפיע לדעתי
גם בימים של ליאו מסי והפפ-טים מבחינתי ליגת האלופות תמיד הייתה הכי מיוחדת, דווקא כי זה לא טורניר כל כך ארוך ויום רע אחד ואתה בחוץ, ומבחינתי ריאל מדריד וליגת האלופות זו חתונה קתולית, אנחנו המועדון היחיד שהיה אובססי לזה מהיום הראשון.
תראה מה שאתה אומר גם נכון - אין כמו לנצח את ברצלונה למשל כשהיא חזקה, אליפות 2011/12, וב-2016/17 זה הפריע לי שלא ניצחנו באף קלאסיקו. אבל אנחנו בטח לא אשמים שברצלונה ואתלטיקו מדריד נראות כמו שהן נראות. העונה זה קצת אחרת, זה לא רק “ליגה חלשה” - התמודדנו עם אתגרים עצומים ואינסוף פציעות ובתחילת העונה לא היינו אופטימיים למרות שידענו שג’וד בלינגהאם טוב. גם יש את העונה שעברה כמשל. הקבוצה הזו לא יודעת לקחת אליפויות, המאזן משנות ה-90 די רע. אז אליפות זה סבבה.
אני לא יודע עד כמה זאת דל"פ, אבל בגדול אני נוטה מאוד להסכים איתך, וכבר כתבתי את זה כמה פעמים בעבר. עם כל ההסתייגויות המקצועיות מהפורמט של נוקאאוט בהשוואה לפורמט של ליגה (למרות שכפי שכתבתי בעבר - הרבה מההסתייגויות הן לא ענייניות, וסתם באות כדי לנגח את ההצלחות של ריאל לדוגמה) - נוקאאוט הוא כל-כך יותר מרגש בכל-כך הרבה רמות, שלא אכפת לי בכלל מההסתייגויות.
בליגה לרוב כבר יש כיוון די ברור מראש למי תהיה האלופה בסוף, והתחושה היא של כמעט ‘מריחה’ עד הקביעה הרשמית של האלופה, ואפילו כשיש משחק הכתרה מרגש - זה יהיה מול איזו מאיורקה, וכמעט אף-פעם לא מול המתחרה הישירה שלך.
ועם זאת - חשוב מאוד-מאוד לצבור אליפויות, והרבה. הן אלו שמפגינות על דומיננטיות ועל יציבות לאורך זמן - ‘הלחם והחמאה’ כפי שקרא להן מי שקרא - והן חשובות גם לצורך שימור הרמה המקצועית, וגם לצורך שימור היוקרה והמותג. כדוגמה קיצונית אפשר להביא את ליברפול של טרום תקופת קלופ, שלמרות שלרוב הציגה תוצאות יפות בצ’מפיונס - אף-פעם לא נלקחה ממש ברצינות, בין היתר כי בליגה היא כמעט תמיד גמגמה.
לסיכום, עם כל החיבה המובנת לגמרי לצ’מפיונס - אסור ליפול שוב לפדיחות כמו זו של שנה שעברה, וחשובה מאוד האליפות של השנה, ושנמשיך לשמור על קצב דומה גם בשנים הבאות.
המדגם המייצג על ליברפול באותן השנים הוא לא גבוה מספיק. באותה הנשימה היו לה עונות גם בלי ליגת האלופות בכלל למשל ב-2003/04. ריאל מדריד עדיין אחרת מרוב המועדונים. באיירן מינכן רק מאז שהחלה לשלוט בבונדסליגה ביד רמה נניח עם פפ גווארדיולה אולי באחת העונות - הציבה את הצ’מפיונס בראש, אולי יובנטוס עם הבאת כריסטיאנו רונאלדו. וכמובן שהציק לי מאזן האליפויות העגום למשל בעידן כריסטיאנו “הגיע לנו” לזכות בארבע אליפויות ולא בשתיים, אבל אני חושב ששלוש זכיות ברציפות בליגת האלופות שהן הישג היסטורי חסר תקדים ובכלל ארבע בחמש שנים - זה באמת מפצה על הכל.
האליפות פחות מרגשת אבל בגלל הרמה של היריבות שלנו זה הופך להיות תואר שאם לא נשיג אותו זו בושה גדולה וכתם על הקבוצה,להפסיד אליפות שנתיים ברצף בליגה כזו יתקבל מבחינתך על הדעת?
לדעתי אתם קצת תוקפים אנשי קש פה. לא יודע אם מישהו טען שאליפות יותר “מרגשת” מצ’מפיונס.
מה כן נטען - אליפות מראה על עקביות יותר מצמפיונס, אליפות היא סממן הרבה יותר טוב לאיכות מצ’מפיונס. שני אלה הם נגזרות ישירות מגודל המדגם ומצמצום גורם המקריות.
טענות ענייניות נגד הטיעונים האלה לא שמעתי ב20 שנה שאני רואה כודרגל.
זה תמיד “מרגש” כי קשה מאוד להבין בכלל מה הכוונה. גם צניחה חופשית יותר מרגשת מלקום כל בוקר לעבודה.
מצד שני, על זה אף אחד לא חלק. ברור לכולם שטורניר בעל 38 משחקים יעיד יותר על עקביות מאשר טורניר בן 6 עד 13 משחקים. אנשים (לא זוכר מי מתי ובאיזה הקשר) אמרו שהם מעדיפים אליפות כי זה תואר חשוב יותר.
על זה אני כן חולק, מכיוון שאיכות היא עניין יחסי, ואם יש לך את ריאל מדריד שלוקחת אליפות בספרד, סיטי באנגליה ואינטר באיטליה, אין לך יכולת לקבוע מי מבינהן יותר איכותית בלי האלופות. כולן יקחו אליפות כנראה אבל רק אחת, אם בכלל, תקח את האלופות.
במילים אחרות, איכות != עקביות.
אני ממש לא משוכנע שלתפור את קאדיס וגרנאדה כל שבוע מעיד על איכות יותר מדיי.
השאלה היא מה היה מייצג איכות ברמה טובה יותר - צ׳מפיונס בפורמט הנוכחי, או צ׳מפיונס בפורמט ליגה. בעיני אין שאלה בכלל. ב-20 השנה שאני רואה כדורגל, לפחות ב-50% מהפעמים הקבוצה הטובה ביותר באירופה לא זכתה בצ׳מפיונס. בליגה ספק אם זה בכלל אפשרי, ואם כן אז זה נדיר פי כמה (סיומים צמודים סטייל 2007 או 2014).
אם אני רוצה פרוקסי טוב לקבוצות הטובות ביותר באירופה בעשור נתון, על סמך נתונים יבשים בלבד, אני אגש לרבע גמר הצ׳מפיונס כמובן, אבל אקבל לא פחות מידע מהסתכלות על הטופ 3 של הליגות החזקות. בעונה בודדה הצ׳מפיונס כבר יכול להיות רועש עד כדי לא רלוונטי.
בארסה לא לקחה פעמיים ברצף ב-4 עונות בהן היא הייתה ללא ספק הקבוצה הטובה באירופה (אולי אולי אולי ריאל יכלה לדגדג אותה עם התאמות מוריניו-איות פפה-בקישור-האחורי-איות) וריאל לקחה 3 פעמים ברצף כשהיא כמעט ללא ספק לא הייתה הקבוצה הטובה באירופה.
בנוסף - לתפור את גראנדה ומאיורקה בעקביות מרשימה יותר מאשר בארסה בגדולתה (לצורך העניין) תופרת את אותן גראנדות ומאיורקות - זה ההישג האמיתי וזה בהחלט מעיד על איכות ועל עקביות. איכות של כלל הסגל (+ניהול סגל, מישהו אמר אנצ’לוטי ומאזן אליפויות מזעזע?) היא גם איכות, לא רק 11 מול 11.
אתה לוקח את העונה האחרונה שבה בארסה לא פאקטור ולא מתרשם מתפירת קבוצות קטנות, אבל כשהסכין על הצוואר כל שבוע והיריבה הישירה צוברת נקודות בקצב דומה לשלך זה סיפור אחר לגמרי. אנחנו העונה יותר דומים למצב של באיירן או יובה של השנים האחרונות מאשר למצב של ריאל מדריד בשנים האחרונות. הדעה שהאליפות היא חשובה יותר (ואני בהחלט מהטוענים ועומד מאחורי זה במאה אחוז) מתבססת על ההנחה שהליגה בה נלקחת האליפות היא הליגה הטובה בעולם (או בנוסף לפרמיירליג כמו עכשיו או לפחות בעבר הקרוב) עם יריבה מהטובות בעולם. ההבדל בין יריבה 1 ל-0 יריבות הוא אקוטי, ע"ע באיירן ויובה של השנים האחרונות, כפי שטענת בעצמך.
אגב, באותו עניין, אחד ההישגים הכי מטורפים שראיתי בתור אוהד כדורגל זו האליפות של אתלטי ב-2013/14, מאותם טעמים בדיוק. זה הישג מופרע שלהם.
אני חושב שריאל מדריד הייתה הקבוצה החזקה ביותר באירופה בעונת הדסימה, התוצאות שלנו בליגה סותרות לחלוטין את מה שאמרתי אבל הפסדנו כל משחק שהיה צמוד, אם האדום המטופש של סרחיו ראמוס מול ניימאר שחירבן את הקלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו ועוד, וגם ב-2016-17 היינו הקבוצה הטובה ביותר באירופה. הזכרת יפה את באיירן מינכן ואת יובנטוס, אז את באיירן אפשר להזיז מהמשוואה כי בליגה היא רוב הזמן נחה עם כל הכבוד לפיקים של בורוסיה דורטמונד.
שוב אומר לגבי האליפות הנוכחית ‘המסתמנת’ - אם נמשיך בקצב צבירת נקודות כל כך גבוה זה מרשים, בטח כשהקבוצה הזו כן עם בעיות ואף אחד לא היה כלכך אופטימי בקיץ, מעבר לכך אנחנו מתמודדים עם אינסוף פציעות. אנחנו לא אשמים שברצלונה בכאוס ואתלטיקו מדריד לא מופיעה למשחקי החוץ. הרמה של הליגה דומה כבר כמה שנים. אגב ליאו מסי זה קבוצה שלמה, אבל למשל לברצלונה הנוכחית\של העונה שעברה יש את פדרי בשל יותר ונניח שחקני הגנה טובים יותר מהגרוטאות בזמנו. רונאלד אראוחו נחשב לאחד הטובים בעולם, אנדראס כריסטנסן…
לדעתי ליגת האלופות מסמלת את המועדון הזה והיא הרבה יותר מרגשת מאליפות. דקה אחת איומה ואתה בחוץ. רק אליפות נקודתית מאוד כמו 2006-07 או 2011-12, כל אחת מטורפת מסיבותיה - מביאות ריגוש דומה אם בכלל, זו דעתי.
לא עקבתי אחרי הנקודה שניסית להעביר, דור.
אם אתה בא לשכנע אותי שהאליפות המסתמנת העונה מרשימה מאוד אז אין מה, אני משוכנע לחלוטין. נאבקנו מול עצמינו ומול יריב חזק מאוד בשם אנצ’לוטי, זה לא פחות מרשים מבארסה של פפ.
לגבי הריגוש מהאלופות - אין לי משהו חכם נוסף להגיד בנושא. כל אחד מתרגש מדברים אחרים, אני מתרגש גם מאליפות שגרתית.