לנסות לכתוב משהו מושכל בצפייה ראשונית זה משימה טיפה קשה מדי עבורי, לכן חזרתי לצפייה שנייה עם ראש שקול, להלן האבחנות:
- כמו שכתבתי במחצית, ריאל הגיעה הפעם עם תכנית משחק הרבה יותר טובה ממה שראינו בתחילת העונה, והאמת שהפעם כן מגיע קרדיט לצוות האימון שלהם.
הם פתחו במערך 4141 צפוף והגנתי מאוד. טשואמני לוקח אישית את אולמו, עד שלפרקים המערך שלהם נראה כמו 541.
ויניסיוס בחוד נסוג מהבלמים, ויחד עם ואלוורדה וג’וד אחראים לסגור את האמצע שלהם. הם גם לא דאגו כשפדרי או פרנקי יורדים לקבל את הכדור עמוק, כל עוד קווי המסירות סגורים באמצע.
הדבר האחרון והחשוב זה שהם השאירו את אגף שמאל מופקר למרטין מתוך ידיעה שהוא לא באמת מסוגל לפגוע בהם משם והעמיסו עוד יותר על האמצע.
בסה’'כ תכנית די מושלמת הגנתית.
אז נכון ששלטנו בכדור ולכאורה במשחק, אבל השליטה שלנו לרוב הייתה עקרה ולא ממש הצלחנו לייצר סיכון עם אגף שמאל לא קיים, אמצע סגור ואגף ימין שבנוי על שחקן אחד שמקבל שמירה משולשת.
היו כמה מהלכים טובים, אבל בעיקר הצלחנו לסכן במתפרצות, כמו בשער של פדרי בעצם.
-
אם אפשר לציין נקודה אחת ספציפית שהיה אפשר לשפר מול משחק כזה, אז זה החשיבות של הבלמים בבניית התקפות, ובעצם בהתקפות עצמן.
הם קיבלו חופש מוחלט עד 40 מטר מהשער של ריאל, אבל בארסה הייתה לחוצה להעביר את הכדור לקשרים בלי למשוך לחץ ולייצר שטח מקדימה.
יכול להיות שזה גם בגלל שבתחילת משחק(וביתרון) לא צריך לסכן יותר מדי.
-
מחצית, ופה המשחק מקבל תפנית שלהערכתי שונה מדעת הכלל:
אנצ’לוטי מבין שאין מה לחכות ומכניס את אמבפה. ריאל עוברת למערך של יהלום עם 2 חלוצים מקדימה.
מוסיפה עוד סיכון במתפרצות ועוברת להפעיל לחץ גבוה עם 2 חלוצים על הבלמים, יהלום שסוגר את האמצע עם קשר/מגן שמצטרף על המגן הקרוב לכדור.
זה עובד לפרקים(בעיקר כי המגנים שלנו לא טובים תחת לחץ), אבל לדעתי המערך מפרק להם את הלחץ ובארסה מצליחה לשלוט בכדור וגם להתחיל למצוא חורים שלא היו קודם.
אנצ’לוטי רואה שדווקא בארסה הופכת ליותר מסוכנת ועושה חילוף כפול אחרי 8 דקות בלבד, מכניס את גולר לאגף ימין ועובר ל4231. עכשיו הם כבר ממש נכנסים למשחק. יש להם יותר אפשרויות התקפיות ובלחץ כדי להפוך את המשחק לכאוטי ויותר קשה עבור בארסה.
גם קשה לנו להניע כדור(מרטין) וגם כל איבוד כדור הופך לסכנה רצינית עם אמבפה, ויני וג’וד. בלינגהאם במיוחד ביום אדיר היה כמעט בלתי ניתן לעצירה(טוב זה יותר קל מול פרנקי ופדרי בחצי כוח).
יחד עם זאת המשחק נשאר שקול וכמו שהם הצליחו לתקוף גם אנחנו הצלחנו לצאת קדימה, אבל לא מימשנו את האפשרויות שלנו. בעיקר כשאולמו הוציא 3 מול 2, ומשום מה בחר במסירה לא נכונה(ורעה) לראפיניה במקום ימאל שהיה במצב יותר טוב והיה יותר נוח למסור לו.
לכן, כשפליק לא ביצע חילופים, לדעתי הוא צדק.
המצב היה הרבה יותר טוב ממה שנדמה, ולא באמת היה חילוף משמעותי לעשות.
את ימאל אסור להוציא ולא היה לנו מישהו להחליף את ראפיניה ופראן.
בנוסף, המשחק עבר מממצב אחד לאחר בכל כמה דקות. שני שינויי מערך, יתרון, תיקו, פיגור, שוויון.
לפני שאפשר להגיב כבר הפיתרון מתחלף.
בסוף נפלו 2 שערים אצל ריאל. אחד מקרן, והשני קומדיה של טעויות: קובארסי מגיע לכדור ארוך, במקום להוריד אותו לקונדה החופשי מוריד לפדרי במרכז המגרש עם הגב, פדרי במקום לתת פס מהיר, מתמהמה ומאבד, איניגו מנסה לזנק על הבעיה ומקבל השחלה מהסרטים. ובסוף זה בכלל כדור חופשי שנכנס על המילימטר.
לא הייתה פה השתלטות מוחלטת של ריאל.
פרמין נכנס במקום אולמו העייף, והזמן לאט לאט עשה את שלו ומתפרצת אחת עבדה לנו כשלאמין במסירה מטורפת מוצא את פראן שסוגר מהלך מושלם של ‘9’ קלאסי. ברגע המסירה של לאמין יש מישהו שהיה מוכן לשים שקל שנגמר בצורה שנגמר?
- ופה צריך לדבר על פראן טורס. אולי במשחק הטוב בקריירה שלו, או לפחות במדים של בארסה.
הבחור המושמץ כל-כך עלה עם כל המשקל של חלוץ מרכזי על הכתפיים, כשלבנדובסקי בחוץ, וסיפק לדעתי הופעה לפנתיאון עבור חלוץ מחליף.
תנועה בלי נגמרת בהנעת כדור ובמתפרצות, שחרור לחץ עם הגב, דריבלים בתוך הרחבה(!) ולחץ אינטנסיבי בכל פעם שהוא בלי הכדור(עד הדקה ה-100 כשרץ לסגור עבור לאמין באגף). היו מהלכים שהביצוע הטכני לא היה מספק, אבל אם פראן היה ברמה הזו הוא היה פותח בהרכב של מועדון מוביל אחר.
זו עונה נהדרת של חלוץ מחליף, המספרים שלו מצוינים, והוא מתפקד גם במשחקים הגדולים. לדעתי אסור לאבד אותו.
- ואנחנו נכנסים להארכה.
פליק לדעתי היה מבולבל מה לעשות עם הכניסה של אמבפה. הוא רצה את אראוחו כדי לחזק את קו ההגנה מול המהירות שלו, אבל לא ידע איך לעשות את זה, וגם פחד לאבד את איניגו על המגרש.
אז הוא העביר את איניגו לאגף שמאל, ולחלקנו זה עשה פלאשבקים למשחקים של פויול כמגן ימני.
גאבי נכנס במקום פרנקי, גם כן בשביל להוסיף עוד קשיחות בקישור, ופתאום ההגנה שלנו הרבה יותר חזקה ויכולה לאפשר את החופש עבור לאמין וראפיניה.
כשפדרי נגמר סופית, נכנס אריק לקישור וגם כן, נותן דקות נהדרות עבורנו עם 3 תאקלים סופר חשובים על בלינגהאם. המון ביטחון, אגרסיביות ומנהיגות.
בתקופה האחרונה הוא בשיפור גדול גם בקישור האחורי.
- אריק, פראן, פרמין, גאבי, מרטין, אראוחו.
לא יכול לבקש יותר משחקני ספסל לדעתי. כל אחד נכנס בתקופה האחרונה ונותן את כל מה שיש לו ומציג יכולת טובה. לא מדובר בכוכבים אבל שחקני גיבוי הם מלכתחילה לא כוכבים, ובחלק מדובר בשחקנים צעירים שיכולים להתקדם.
בשורה התחתונה, הם נכנסו לדקות קריטיות והרמה לא ירדה.
- ואז מגיע הרגע הגדול, אבל הרגע הגדול הוא הרגע גדול בזכות שני דברים וזה לא פלא שהגול הלך לאדם ספציפי שמייצג את שניהם. ז’ולס קונדה המגן בלי הטאצ’ עם הסיבולת המשוגעת.
בזמן שאחרים הלכו ונבלו, קונדה הצליח להישאר חד גם בדקות האחרונות של ההארכה, ועוד לפני השער היה אפשר להרגיש שהוא הולך והופך יותר טוב. הכושר המפחיד שהוא בונה לעצמו נתן לו את היתרון בזמן שאחרים כבר לא הצליחו לרוץ.
וזה כתוספת למשחק הכמעט מושלם שראינו ממנו והצוות שלו להגנה.
בזמנו נהגתי לציין תמיד שמשחק הלחץ של פפ מתאפשר בזכות שלישיית הבלמים ובוסקטס שתמיד שם לפתור את הבעיות שנוצרות כשהיריבה מצליחה לצאת קדימה. שחקני ההגנה שלנו העונה עושים דבר דומה ומצליחים להגיע לרף איכות נורא גבוה.
אין לי מילים על קובארסי שהיה בשיאו עם כמה חטיפות וסגירות שתפסו את הכדור רגע לפני מצב לגול, או הסגירות שלו באחד על אחד מול הטובים בעולם. בסדר זה הדרישות בבארסה, אבל הוא בן 18(!!!).
עדיין לא ראיתי שחקן התקפה שהוא לא מצליח להתמודד איתו למרות שהוא נראה כמו ילד בר מצווה.
אראוחו נכנס בשיא הפוקוס, השאיר את השטויות בחוץ ונתן את כל כולו כמו שאנחנו אוהבים. התרומה שלו מהספסל הייתה משמעותית גם כן כשהלחץ על קו ההגנה המשיך להתגבר.
ועל איניגו באופן אישי דיברתי מספיק. איזה כיף שיש לנו אותו, ולא משנה הגיל. הוא אריה והוא נהדר.
רגע מושלם שהובקע על ידי איש אחד אבל מסמל את החשיבות של הצוות הכי דומיננטי באותו ערב.
את המשחק הזה ניצחנו בזכות ההגנה.
זהו, נגמרה החפירה. מקווה שזה תרם במשהו.
עכשיו עם הפנים לחצי הגמר בתקווה שהביטחון יעלים את בעיות הכשירות, ושאיניגו ופורט את בעיית המגן השמאלי, ובעקבות כך יציתו את ההבלחה עם הראסטות מחדש. אנחנו צריכים אותו להמשך.