בא לי לצפות במשחק שוב.
לפני כמה שנים היה את ה4-3 של סיטי על ריאל, שהייתה התלהבות לגביו. זה היה חרא של משחק - רוב הגולים היו רכים, המשחק היה לא מאוזן באופן קיצוני ו-10-1 היה משקף יותר. היה את ה4-3 של באיירן ריאל לפני שבועיים, והתחושות שלי לגביו היו דומות. משחק ציני של ריאל, עם בזבוזי זמן בסוף שבאופן צודק גם עלו לה בהדחה.
אתמול היה משחק רב השערים הטהור ביותר שראיתי. כולם ב100 אחוז מאמץ, כל הזמן. שתי קבוצות עם פילוסופיה דומה מתנגשות, ובניגוד לרוב המקרים בעבר, הן לא מבטלות אחת את השניה אלא להיפך. הייתה נקודה במשחק שפסז הובילה 5-2, תוצאה שנראית מפלצתית כשמדובר בבני אנוש, אבל לא במשחק כמו זה. כמה אינצ’ים שמאלה אצל אוליסה ובאירן יכלה להיות במסלול להבסה. כל כך יפה והוגן שהם הצליחן בסוף לצמצם את התוצאה.
מהזווית שלי, משחק כזה גורם לי לרצות להקיא על ויניסיוס ג’וניור ועל ריאל מדריד. לא רק שאפילו בציפורן של לואיס דיאס יש יותר אינטיליגנציה מבדביל הברזילאי, ראיתי שישה שחקני התקפה שלוחצים בטירוף, לא מנסים לגנוב את ההצגה, לא מנשקים את הסמל כל רגע. כדורגלנים לא פחות טובים ממנו, רק בלי הטיפשות והאנוכיות.
באופן כללי זה היה משחק נטול ציניות לגמרי. תודה לאל שהודחנו ולא מנענו מהעולם את המשחק הזה לטובת בונקר מסריח בהליכה וריצות סולו של הברזילאי הנאלח.
בהמשך לזה, מי ידע שהקיצונים והחלוצים יכולים לרדת אחורה ולעזור בהגנה? לא ילדים שצריכים להוכיח משהו, אלא אוליסה , קוורצ’קליה, דיאז, קיין.
לפי הסטטיסטיקה, פאריז רצו 109 ק’'מ, באיירן 114. הרגיש לי הרבה יותר. הכדור רץ כל כך מהר שזה מייצר אשליה אופטית
עוד נתון מעניין הוא 0 הצלות של נוייר. כל 5 הכדורים למסגרת נכנסו. הרגיש לי שהוא היה צריך לקחת את 2 השערים הראשונים.
סאפונוב עם 3 הצלות, אבל גם הוא לא היה מושלם.
בתור צופה נייטראלי אין לי בעיה עם זה.
מסכים עם מה שאמרת וזו לא אותה הרמה אבל כן חשוב לי קצת “להגן” על אותו 3:4 של מנצ’סטר סיטי על ריאל מדריד. בעיקר מהצד שלנו אני חושב שהשחקנים שפתחו אז - טוני קרוס, קארים בנזמה, קאסמירו, גם לוקה מודריץ’, דויד אלאבה כשהיה בריא - לא קרובים בפיזיות למשל לשחקנים משתי הקבוצות אתמול. מעבר לכך, זה היה משחק עם מומנטום חד-צדדי על כר הדשא אבל ברמת התוצאות סיטי לא הצליחה לברוח ליותר מיתרון שני שערים וכל פעם ריאל מדריד ציננה אותה עם גול. דבר נוסף, היו גם במשחק שלנו שערים מאוד יפים. הגול הראשון של קארים בנזמה אנדרייטד רציני, גם הפאננקה זה נחמד. ויניסיוס? השער הכי גדול שלו בקריירה לדעתי. חשבתי לאורך כל הדרך שהוא יחמיץ. גם השער הרביעי של סיטי חגיגה לעיניים.
מנסה לחשוב על משחקי נוקאאוט נוספים שהיו קרובים קצת למה שקיבלנו אתמול:
-כן הייתי מציין את אינטר וברצלונה בעונה שעברה ברמת המתח והיו שם דקות של איכות אם זה לאמין ימאל ואם זה השוער יאן סומר.
-כן הייתי מציין את ריאל מדריד נגד מנצ’סטר יונייטד ב-2002-03 אבל אני לוקח בחשבון שזה קצב אחר של כדורגל וגם משחקים שגדלתי עליהם וסימלו את הגלאקטיקוס מבחינתי אז אני פחות אובייקטיבי.
-כן הייתי מציין את מנצ’סטר סיטי נגד טוטנהאם בגלל כל הדרמות בעיקר מ-2018-19 והפספוס הזה ברגע האחרון עם פסילת השער של ה-VAR.
חיל האוויר הגרוזיני הגאורגי עוד רגע מפגיז אותך על זה.
אני דווקא חושב שמה שראינו אתמול היה 2 קבוצות שהן חוד החנית של הכדורגל האירופי במובן הטקטי.
קבוצות שנבנו בצורה מאוד דומה, משחקות בצורה דומה ואתמול נפגשו אחת מול העצמה של השנייה כמו איזו סצינה של דרגון בול זי.
הדגש צריך להיות מושם על 2 קבוצות שלוחצות גבוה בשיטה הכי מודרנית כרגע של שמירה אישית, בצורה שלא משאירה מקום לקשרים לנשום(מישהו בכלל ראה את ויטיניה או קימיש במשחק?). הכל עובר דרך השלישייה ההתקפית, דרך החלוצים המזוייפים שיורדים אחורה לייצר יתרון מספרי או דרך הכנפיים עם הדריבל המשוגע שלהם. שחקנים כנף של אחד על אחד הם הדבר בכדורגל היום, ומי שמודאג מחלוצי 9 ראה אתמול 2 קבוצות משחקות בלי וכובשות כמעט 10 שערים ב-90 דקות.
הכדורגל התקדם המון לכיוון ההתקפי, למשקל של האיכות ההתקפית ולחוסר יכולת של קבוצות בלוק נמוך לעצור את היריבות האלה.
יש מצב שצפינו במשחק הכי טוב בהיסטוריה של ליגת האלופות.
לא נראה לי שויני יודע מה זה KKK…
את ויטיניה ראיתי לא מעט האמת. את האחרים פחות.
אני בעד למתוח שני קווים מקבילים לקו החצי במרק של כמה מטרים ממנו לכל צד ולעשות חוק שלפחות שניים או שלושה שחקנים של הקבוצה חייבים להיות מעבר לקו כלומר שאי אפשר יהיה להתגונן עם יותר מ7-8 שחקנים וככה נראה יותר משחקים כמו אתמול ופחות ממה שצפוי היום.
ההתקפה המפלצתית של באיירן מינכן מודל 2025/26 הגיעה אתמול לציון דרך - מאה שערים של הטריו. זה מכניס אותה לרשימת ההתקפות הפוריות ביותר. הארי קיין בעונתו הפורייה בקריירה כבש יותר ממחצית מהשערים - 54, ללואיס דיאס שהיה בינגו להביא אותו מליברפול - יש 26, ולמייקל אוליסה 20 שערים. זו הפעם הראשונה שטריו שלא מצד ברצלונה או ריאל מדריד חוצה את רף המאה בעידן הנוכחי. הטריו הפורה בהיסטוריה שייך לברצלונה כמובן עם מעל 130 שערים של ה-MSN בעונה שאחרי הטרבל, וגם ה-BBC עם נתונים יפים.
1.לואיס סוארס (59) - ליאו מסי (41) – ניימאר (31) –> 131 שערים בברצלונה בעונת 2015-16
2.ליאו מסי (58) – ניימאר (39) – לואיס סוארס (25) –> 122 שערים בברצלונה בעונת 2014-15
3.כריסטיאנו רונאלדו (60) – קארים בנזמה (32) – גונסאלו היגואין (26) –> 118 שערים בריאל מדריד בעונת 2011-12.
4.ליאו מסי (54) – לואיס סוארס (36) וניימאר (20) –> 110 שערים בברצלונה בעונת 2016-17
5.ליאו מסי (73) - ססק פברגאס (15) – צ’אבי (15) → 102 שערים בברצלונה בעונת 2011-12
6.הארי קיין (54) – לואיס דיאס (26) – מייקל אוליסה (20) → 100 שערים בבאיירן מינכן בעונת 2025-26.
-כריסטיאנו רונאלדו (61) – קארים בנזמה (22) – גארת’ בייל (17) – 100 שערים בריאל מדריד בעונת 2014-15.
-ליאו מסי (38) – סמואל אטו (36) – תיירי הנרי (26) – מאה שערים בברצלונה בעונת 2008-09
ריאל מדריד העונה תקועה על 69 שערים של הטריו שלה שיחד עם קיליאן אמבפה - 41, ו-ויניסיוס ג’וניור שיש לו 19 - השלישי הוא פדה ואלוורדה עם תשעה. ברצלונה עם 62 של הטריו שלה: לאמין ימאל עם 24, ראפינייה ופראן טורס עם 19 כל אחד אם כי הברזילאי סבל מפציעות רבות. הטריו של מנצ’סטר סיטי הביא יחד 55 שערים, מרביתם של ארלינג הולאנד (35).
סתם בגלל שכבר התחלתם עם ההתקטננות, אז צד”י ולא צדי”ק.
תשמען
אחרי אתמול אני לא בטוח שהמשחק היום זה אותו ענף
ארסנל בקושי תקפה אבל אתלטיקו מדריד עשתה את הטעות, חבל. פנדל כזה מתאים לבלמים של הפאניקה של ריאל מדריד זה לא היה קורה לאתלטיקו האחראית של פעם.
לצ’ולו יש על הספסל את אלכסנדר סורלות’ שיוכל להקשות על הבלמים של ארסנל ולשנות את המשחק לסגנון של הגבהות אבל זו דילמה את מי להוציא. ג’וליאנו כן כוח לתפוס את ארסנל אולי פעם אחת במתפרצת עם המהירות שלו. לוקמן לא קיבל מספיק כדורים.
מלבד פעם אחת שחוליאן אלבארס בעט טוב בסיבוב - בשאר הניסיונות שחקני ההתקפה חיכו קצת יותר מדי ואין את השניות המיותרות האלה נגד ארסנל. הבלמים בלמו.
אני בכל מקרה קצת צוחק כי זה אירוני - אתלטיקו ניצחה הרבה משחקי צ’מפיונס כאלה בעבר בסגנון המשעמם של ארסנל הנוכחית פלוס-מינוס. פשוט במקום מצב נייח שמאפיין את ארסנל העונה - אתלטיקו ניצלה שגיאות אחרות בהגנה והיתה מנצחת מהברקה של אנטואן גריזמן (או סאול ב-2016).
זה פנדל בדיחה. במיוחד באירופה.
לפחות את הפנדל השני גם אני הייתי שורק.
טוב בסופו של דבר משחק שקיבלנו בו את מה שציפינו. אתלטיקו מדריד כן ניסתה לשחק כמובן וזה מובן זה הרי משחק בית וצריך להגיע ללונדון עם יתרון מסוים. אבל אני חושב שהיא לא “דחפה” מספיק חזק להכרעה וזה עלול להיות בעוכריה [כמו שבשנה שעברה בגומלין הביתי נגדינו היא סוג של הסתפקה ב-0:1 השברירי הזה ובסוף הגיעה נגדינו לפנדלים]. בין אם זה אומר לתקוף עם יותר שחקנים ולהגביר שוב קצב, בין אם זה אומר להכניס את אלכסנדר סורלות’. היה את המצב של לוקמן שבעט חזק ולאמצע וזהו-זה. בכלל, הדקות האחרונות היו יותר של ארסנל.
וואה מולינה נתן נגדינו גול לאמא של החיבורים מעמדה די דומה לבעיטה שלו עכשיו בתוספת הזמן. אסור להשאיר אותו פנוי, הפעם זה היה לאמצע וגבוה מדי.
בוקאיו סאקה חזר מפציעה וכדומה אבל תמיד הרגיש לי שהוא בעיקר “הבטחה” גדולה ולא הדבר האמיתי. גם מגיוקרס קשה לי קצת להתלהב.
אני זוכר שגם הרבה שנים טענו הפוך. לא יודע מי מהטענות נכונה.