יותר גרוע מה-90 דקות שארסנל (ואתלטיקו) בזבזו לי מהחיים עכשיו, זה העובדה שאם באיירן לא מצליחה להפוך את התוצאה מחר מול פסז’ - המשמעות של זה היא שאו שארסנל המחרידה הזאת זוכה בצ’מפיונס, או שפריז אשכרה עושה באק-טו-באק 
8 לייקים
פרויקט מטורף של ארטטה. בסה’'כ גמר 2 שלהם בהיסטוריה.
הכדורגל הפך לאפור, אבל הוא גם הוכיח שיודע לשחק כדורגל התקפי יותר. כבר בשבועות האחרונים היו שינויים לטובה אחרי שהבין שהאליפות גם כמעט חומקת.
“לילה בלתי נשכח” אומר השדר.
אני מקווה לשכוח את זה כבר מחר.
זה כאילו שני אתלטיקו שיחקו אחת מגד השניה והוציאו לי את המיץ.
הלוואי ובאיירן יעלו, שיהיה לי את מי לעודד בגמר.
7 לייקים
אם להיות אובקיטיבים מחר זה הגמר האמיתי.
לצערי אם באיירן עולים אז ארסנל אז ארסנל פיבורטים בגלל הגנה הבדיחה שיש לבאיירן.
אם פסז עולים אז הקטרים עושים בק טו בק.
איזה חרא
לייק 1
מאיפה הביטחון הזה שפריז מפרקת את ארסנל?
לארסנל יש הגנה מדהימה ויש להם יכולות התקפיות לא רעות בכלל, הם יכולים לעמוד מול פסז ולדעתי יכולים גם לנצח.
השאלה היחידה היא האם הם יידעו לצאת מהלוזריות שמאפיינת אותם…
תריפיט 
לייק 1
לא אמרתי שמפרקים, ארסנל פגשה קבוצה פתטית בחצי. אם פסז עולה היא יותר טובה מארסנל ולכן פיבורטית מבחינתי.
פסז לא נאיבים כמו באיירן. גם צריך לזכור שארסנל עד המחזור האחרון צריכה להוציא כוחות בליגה . פסז לא.
הלואי שאני טועה…
בצרפתית זה “טריפי”.
זה לא באיירן - פאריז זה ברור. גם לא קרוב, אבל נהנתי מאוד מהמשחק. סחתן על עמיחי שיודע להעביר את התחושה שאנחנו בחצי גמר, ביחד עם הקהל בהחלט התרגשתי.
אני מת על קוקה, כבר היו לו משחקים יותר טובים העונה אבל מבחינתי הוא איש המשחק, לראות אותו רב עם השופט בשביל שיוסיף עוד דקה, הוא באמת האמין עד הרגע האחרון.. רק בשבילו כל כך רציתי שיבקיעו.
3 לייקים
עצם זה שאיכשהו ברור לנו ששתי הקבוצות בצד של באיירן vs פסז הן הראויות והסקסיות להניף את הגביע זה מעודד מבחינתי בכל הנוגע ליחס ולהערכה של כדורגל התקפי. עם זאת, ההגנה של ארסנל לא פראיירית בכלל, לא רק בקמפיין האלופות אלא אף בליגה האנגלית ספגה 26 שערים. יש לי חיבת נעורים לארסנל ובמשחק אחד הגנה+אנדרדוג vs התקפה+פייבוריט הפערים יכולים להצטמצם ממש, ההתקפה היא הנפגעת העיקרית בדר"כ במעמדים גדולים, אז לא אהיה מופתע אם בסוף בסוף ארסנל תצליח להניף. מעבר ללוזריות הניצחית כמובן.
בסופו של דבר אתלטיקו מדריד מסיימת עונה כושלת עם התעלות רגעית נגד ברצלונה בגביע ובליגת האלופות [ולפחות לגבי הקופה דל ריי - להגיע לגמר ולהפסיד זה מאכזב] יחד עם הדרבי המעולה נגד ריאל בתחילת העונה וכמה משחקים באמת מהנים.
המחשבה של דייגו סימאונה הייתה נכונה אולי לחפש שהשחקנים שלו יהיו במאה אחוז בפן הפיזי והם למעשו קיבלו פטור מהליגה כבר איזה חודש ועדיין לא ראיתי שום עדיפות מצידם על פני ארסנל בכושר הגופני ובפרשיות, בזריזות וכדומה. החילוף של חוליאן אלבארס נבע מכאבים בקרסול לפי מה שקראתי אבל לגבי השאר - אלכסנדר סורלות’ למשל יש ימים שזה בינגו ויש ימים שהוא מתגלה במערומיו - לא נוח לו עם הכדור ברגל, איטי מאוד. עם החילופים הקבוצה איבדה מהירות.
ארסנל “עשתה אתלטיקו” לאתלטיקו ונתנה לנו מעט מאוד דקות של כדורגל סביר אבל ההגנה שלה אגוז קשה לפיצוח, בקושי ספגה העונה במפעל.
לייק 1
דווקא לדעתי סורלות’ הוסיף לא מעט. הוריד כמה כדורים יפים בנגיעה ויש לו הרבה יותר נוחכות מחוליאן שנוטה להעלם. חוליאן מוכשר עם הכדור ותמיד יכולה לבוא הברקה ממנו אבל התחושה שרק אם תבוא אחת כזו הוא ישפיע על המשחק בעוד שסורלות’ מספק גם את השערים ה”מכוערים”.
אני לא מסוגל לשמוע אותו. מסכים שבאנרגיות הוא מביא את מה שצריך, בטח בהשוואה לרמי ויץ המנומנם ודומיו. הוא בבירור עם תשוקה גדולה למשחק ולשידור. אבל:
- הוא צורח בלי סוף וזה מחריד. מחפש את הסאונדבייט בכל מחיר.
- הוא לא יצירתי מספיק ואחרי גולים פשוט מלהג משפטים שטחיים בניסיון עלוב להיצרב בזיכרון נוסח ״לא היה כדבר הזה״.
- הוא לא משדר את המשחק בכלל. אין שום סוג של פרט ספציפי כמעט על מה שקורה על הדשא. אין צדדים, אין אחורה, אין קדימה, אין מוסר, אין מגביה… יש רק שמות של שחקנים ורצף בלתי נגמר של ״הנה… הנה… הנה! הנה!!! האם זה קורה? האם זה קורה!!! זה קורההה!!!״.
באמת שהוא שדרן מזעזע.
5 לייקים
שכחת את הדבר הכי גרוע לגביו (בעיניי לפחות) - הצדקנות המתחסדת הבלתי נסבלת שלו.
במשחקים שהוא משדר, אני מרגיש כאילו אני בסדרת חינוך מתמשכת. כל הזמן מעביר ביקורת (אתית-מוסרית, לא מקצועית) על ההתנהלות של הקהל, השחקן ההוא, המאמן הזה, או השופט. “לא מתנהגים ככה”, “זה מה שבוחר להתעסק מאמן בכיר בליגה הספרדית?!”, “לכן הכדורגל שלנו נראה כמו שהוא נראה”, ועוד ועוד. שחרר אותנו כבר, באנו לראות כדורגל, לא לדרשת הטפה בכנסייה.
ועוד יותר חמור - עם כל ה”דאגה” שלו ל’כבוד’ ו’תרבות ספורט’ - הוא הראשון לחפש רע וללכלך על כולם, ובפרט על השופטים, להסביר ישר למה אולי הם טעו, כדי לייצר דרמה פיקטיבית.
אם כ”כ חשוב לו הכבוד למקצוע, זה מתחיל קודם כל במתן כבוד מינימלי בשידור.
5 לייקים
נכון, לגמרי נכון, אבל לפחות הוא לא ממציא אירועים שקורים במוח של המאמנים/שחקנים, כאילו הוא קורא מחשבות ברמה אקסמנית, ואז מעביר על זה ביקורת וניתוחים. ראה ערך שגיא כהן.
לייק 1
אני מזדהה עם חלק מהדברים שאתם אומרים אבל אני לא מחפש אותו בכל מילה, ובגדול אין לי בעיה עם זה ששדרן רק יגיד את שמות השחקנים, את השאר אני כבר רואה. אני לא צריך שהוא יגיד לי מסירה אחורה מסירה קדימה. מבחינתי לשגר יש שני תפקידים, להכניס אותי לאוירה ואם אפשר גם להגיד את השמות כי אני לא תמיד מזהה (במיוחד שלא תמיד אני צופה באיכות גבוה). לפחות את הראשון הוא עושה מעולה. בכללי אני חושב שבאופי הישראלי לחפש שדרים על כל מילה ולשנוא אותם בכוח, אין כמעט אף אחד שאני שומע שמפרגנים לו.
לגבי פרשנים זה כבר סיפור אחר וכמעט אף אחד לא מביא ערך מוסף בישראל.
2 לייקים
מסכים שיש נטיה כזו, אבל שפיגלר מיוחד במינו. רמי ויץ לפני שהתעייף היה שדרן מדהים על גבול המושלם. כנ״ל ארבל. ידענים מספיק אבל לא חופרים, מספרים לך סיפור על המגרש אבל משאירים מספיק מקום לשקט. יעקבי גם לא חף מפגמים, בעיקר מאז שהתחיל בעצמו לצרוח בעשור האחרון פלוס מינוס, אבל איפה הוא ואיפה שפיגלר. גם בני זמנו קילומטרים ממנו לטעמי - שכנר, יונתן כהן, דוידוביץ׳…
מילא היה לו איזה קול סופר רדיופוני לפצות על זה. גם זה לא. הוא כמו חבר מעצבן שיושב לידך וצועק ״יואו״ על כל שטות.
כמובן שהמצב עם הפרשנים חמור בהרבה, ונובע בהרבה מכך שנותנים לכל שחקן עבר שרק רוצה מיקרופון, ובוא נומר שהחומר האנושי לא בשיא ההתאמה לתפקיד הזה, או לדיבור למיקרופון בכלל.
ראיתי לא מזמן שבקרוב הטלוויזיות החדשות של סמנסונג יאפשרו להשתיק רק אלמנטים ספציפיים בערוצי הקול, למשל פרשן בשידור ספורט. הלוואי שזה יהפוך לנפוץ ויעבוד טוב, שלפחות תהיה האופציה.
דווקא אני כן אוהב את הכל שלו, והוא כן מכניס אותך לאוירה זה מרגיש שמבחינתו כל משחק זה גמר מונדיאל. נדב יעקובי מדבר לעיניין לדעתי אבל לא מספק את האוירה.
אם היה אפשר בלי שידור בכלל ורק לשים את הקהל חזק זה היה כיף אבל החיסרון העיקרי שלא תמיד אני מזהה את השחקנים וזה נחמד שמישהו אומר לך (בעיקר בשנה האחורנה או שהראיה שלי הדרדרה או האיכות שידור).
לגבי הפרשנים, אני בטח לא אטען שהם טובים. אבל גם פה יש בישראל ביאס מאוד גדול כנגד כל מי שדובר עברית. תשמע בדיוק את אותה פרשנות באנגלית וזה כבר ישמע לך הרבה יותר חכם (לא בהכרח לך אבל לרוב הקהל הישראלי). באופן מפתיע גם שחקני טופ של הטופ ברוב המקרים הופכים לפרשנים בלי יותר מידי ערך מוסף מעבר למה שאנחנו הצופים היחסית ותיקים ואדוקים מבינים לבד.
קח לדוגמה את הנרי, הבנאדם מדבר עם טונה של כריזמה (ובאנגלית). הוא יכול בכיף לשחק תפקידים של מורגן פרימן בסרטי הוליווד. אבל אם אתה רגע מצליח להתנתק מזה ולהתמקד בתוכן, אין בפרשנות שלו הרבה.
לייק 1
אני גם לא שותף לטענות. כדורגל זה שואו, בסדר שהטונים גבוהים והוא צועק [דל"פ: אוהב מאוד גם את נדב יעקובי]. כאוהד הפועל תל אביב זו חוויה שהוא שידר העונה כמה ניצחונות אייקונים שלנו. ההתלהבות היא דבר חשוב, כמובן לא הדבר העיקרי. נניח יורם ארבל עוד הרבה שנים לפני המחלה הארורה שפגעה במיתרי הקול שלו - הרגיש לי שהוא פחות בקצב. אני מאוד אוהב סטטיסטיקות של כמה פעמים למשל ריאל מדריד ניצחה את באיירן מינכן בחוץ או המפגש הראשון בין קיליאן אמבפה למנואל נוייר. אבל רמי וייץ לא עוצר ומקריא ממש את כל תיק העבודות שקיבל לפני השידור שכתוב באתר אופ"א.
האמת שלגבי תיירי הנרי מה שעלה לי לראש זה שחקן עבר אגדי מפרשן באנגליה - הנרי, ושחקן עבר גדול מפרשן אצלינו - אבי נמני, שמיים וארץ. אני חושב שהניתוח שלו מעולה וזו לא רק כריזמה או ‘הילה’ שעדיין אופפת אותו.
מעבר לשחקני עבר בארץ שמבאס לשמוע אותם יש גם מאמני עבר. אלי גוטמן, ניר קלינגר, שמה לעשות מרגיש לי שהם יכולים לתרום בכל הנוגע לכדורגל פה בארץ כי הם מכירים את הקליקות ועבדו במועדונים. כשהם מדברים על משחק בליגת האלופות זה נראה לי לא קשור.
באבי נמני לצורך העניין הייתי מנסה להשתמש אחרת, משהו מהיותו שחקן שלקח חלק במשחקים גדולים והיה תמיד שחקן מרכזי במועדון גדול בארץ. מנסה שייכנס לראש נניח של שחקן מסוים שנמצא בבצורת שערים ופתאום דרבי. או איך זה כשחקן מכבי לעלות למשחק נגד קבוצה שהיא לא ניצחה כאורחת הרבה זמן, עד כמה זה משפיע.
אני דווקא כן חושב שהאוירה שהשדר מכניס אותך זה הדבר העיקרי, מה עוד אתה רוצה ממנו?
לגבי הנרי, אני לא צופה קבוע שלו אבל התרשמתי שאין הרבה בפרשנויות שלו כמעט תמיד. אם מישהו בישראל היה מנתח בעברית את הרגע שברונו שלח את המסירה קדימה כמו שהנרי עשה, אני בטוח שמלא היו לועגים לו.