ברור שהשחקנים רוצים תמיד יותר. אוי ואבוי להם אם לא כי זה יהיה זלזול במקצוע שלהם וחוסר ספורטיביות, וגם סוג של להשפיל את היריב (“הנה אני לא מבקיע, וזה לא בזכות שאתה הצלחת להגן טוב אלא בגלל שאני לא רוצה להבקיע, יכלתי לשים כמה גולים שרציתי אבל ריחמתי עליך”). על זה שבדיעבד נגמר “בזול” אני מרוצה יותר.
זכור לי המשחק של המאניטה בראשות “איוון האיום” בערך מלפני 30 שנים והחגיגה שהייתה, וברור שאשמח שזה יקרה בתדירות גבוהה מאחת לשלושים שנים, אבל בגביע המטרה היא לנצח. גם בנצחון בגומלין הגביע מלפני שנה בקלאסיקו (עם רביעיה בלבד) לא הטריד אותי שלא משכו למשהו אייקוני יותר. אסתפק תמיד ברצף נצחונות קלאסיקו על פעם כך ופעם כך עם יותר מאניטות לטובתנו (למרות שלאחרונה זה נראה די שווה)
לייק 1
בתחילת העונה כתבתי שיש לנו יתרון איכותי גודל מאוד על ברצלונה, היו פה כמה שהתנגדו לקביעה הזאת וטענו שלברצלונה יש לכל הפחות סגל טוב כמו שלנו, אני מקווה שהם השתכנעו היום סופית שלא כך הוא המצב.
עם מאמן באמת טוב אנחנו ראש בראש מול סיטי מי הקבוצה הטובה בעולם, עם אנצ’לוטי אנחנו הקבוצה השנייה הכי טובה בעולם אחרי סיטי.
אם בקיץ נעשה מחטף ונביא את האלאנד אז למרות אנצ’לוטי נהיה הקבוצה הטובה בעולם.
4 לייקים
לא גול שוער אבל קורטואה לוקח את הבעיטה של לבנדוסקי, כן?
3 לייקים
‘הפעם’ זה לא מדוייק - אתה מצליח להכות אותם ככה סינס 2011. בטח מאז שקלו הגיע, עם השער של אלאבה בהתקפת מעבר. הפעם הכרעת את המשחק תוך עשר דקות. אני די מסכים שאפשר היה יותר ושנתנו להם יותר מדי כבוד בחלק משלבי המשחק, אבל:
- יש גבול כמה אפשר להגיד שתוכנית שעבדה והכריע את הגמר היא לא מספיק טובה. כלומר - עיקר העניין היה שני השערים הראשונים, השאר זה כבר הדינמיקה של איך התפתח המשחק. טבעי בכדורגל שמי שמוביל 2:0 יורד קצת אחורה
- מפנה את כולם להודעה המאד נכונה של @Aviad
- ההקבלה של קלאסיקו ושוב, בגמר, נגד בארסה לבין איך קבוצות ליגות גנריות מתמודדות עם בארסה היא לא נכונה. כל יריבות ומשחק בפרופיל גבוהה שונה מאד ממחזור ליגה רגיל נגד קבוצות אמצע טבלה. הכסף על השולחן, אסור לעשות טעויות והקבוצות בריכוז ומוטיבציית שיא
כנראה שכן,אבל רק משוגע ישווה את לונין לקורטואה או יצפה ממנו ליכולת דומה,כרגע התחרות שלו מול קפה שנראה מאוד מבוהל,ניכר שזה משפיע על ההגנה גם אם הוא לא סופג שער באשמתו הישירה,כל כדור גובה זה חצי התקף לב.
עם לונין אני יותר רגוע ואני מאמין שגם שחקני ההגנה שלנו.
אגב,את הגול של גריזמן אני די בטוח שלונין לוקח,על העצמי בכלל אין מה להרחיב.
האמת שאני פחות מזדהה עם תחושות “האכזבה” מזה שלא הבאנו את המאניטה.
ברור שהיה כיף לשים את החמישי והשישי וזה לגמרי היה בר ביצוע כי פחות או יותר שייטנו במשחק הזה מהדקה הראשונה ועד האחרונה בהילוך ראשון אבל באמת שלא נורא, הבסנו אותם עם רביעייה שנייה בשלושה משחקים, שמנו חמישייה לרשת של אתלטיקו, לקחנו תואר, כולם בריאים וג’ירונה איבדה נקודות כמה שעות לפני, יופי של ערב בסך הכל.
כן מסכים עם זה שההליכה אחורה שלא לצורך כרגיל ואובר הכבוד שאנחנו נותנים לקטלונים קצת מוגזם ולא ממש היה נחוץ לתת להם לשבת עלינו במשך 20 דקות אבל זה אנחנו וקרלו.
באופן כללי לא זוכר משחק שבו פערי הרמות לטובתנו היו כל כך ברורים עד כדי שעמום, אולי ה1-4 הקודם ב2008, זה היה פשוט קל מידי באופן מפתיע והתחושה הייתה שאנחנו יכולים לכבוש מתי שרק נרצה.
מבסוט מאד על ויני ומקווה שימשיך ככה, ג’וד נותן רגעי קסם גם כשלא בשיאו, רודריגו מסוכן וחד, טשואמני וטוני היו שקטים מאד, קרבאחל ממשיך ברנסנס שלו וגם מנדי משתפר מאד ופדה אחד שמתחיל להסתמן כשחקן הכי חשוב בהרכב שלנו.
נכנסים למאני טיים של העונה והלוואי שימשיך ככה, קל זה לא יהיה אבל לכל הפחות אנחנו צריכים לקחת את האליפות בשנה הזו.
לאו דווקא מבחינת סגל השחקנים וכדומה אם כי באנו אחרי אליפות המאה נקודות+לוקה מודריץ’, בסופרקופה הספרדי ועוד בסנטיאגו ברנבאו ב-2012/13 הובלנו 0:2 מאוד מהיר ובקלילות ואדריאנו הורחק, הגענו לכל כך הרבה מצבים ובסוף ניצחנו רק 1:2 וכמעט התואר חמק מאיתנו, שיא הפספוס.
אתה מביט כמו אחרים על המטר קדימה, נניח על החודש הבא והעומס, על החודשיים. אני מביט בראייה היסטורית. לא יודע כמה הזדמנויות כאלה יהיו. הם נתנו לנו חמישייה בלי ליאו מסי. אמנם זו הייתה הגופה של ז’ולן לופטגי, ועדיין…
אני לא רוצה לדבר על הגביע. אליפות היא Must ובליגת האלופות אני מצפה שנעבור קבוצה שהיא לא מנצ’סטר סיטי. וזה בסדר לעוף מול סיטי אבל לתת פייט, לא כמו בעונה שעברה.
לדעתי יש מצב שגם קפה.
בתור שוט סטופר אני לוקח את קפה. מבחינת משחק רגל, וביטחון של ההגנה את לונין
אם ברהים היה שם את החמישי זה היה סיום מושלם לערב וגם לי כל אחת מהתבוסות בעבר יושבת עם תחושת נקמה אבל אי אפשר לבוא בטענות- אנחנו אחרי 120 דקות מול אתלטיקו ו4 ימים אחר כך קלאסיקו ולפני עוד מפגש במטרופוליטנו, הדבר הנכון ככל הנראה היה להוריד רגל קצת מהגז ולפחות לתת מנוחה לויני רודריגו וכו.
בעניין הזה אנחנו לא הם (לצערי) ואין לי ספק שאם המצב היה הפוך צ’אבי היה צורח ואמוס ואמוס לתת את החמישי והשישי אבל זה אנחנו.
לא חושב שאפשר להשוות את זה לסופר קאפ ההוא (אחד הפספוסים הגדולים) כי אתמול כן הבסנו אותם גם אם לא היה את החמישי.
הם יצאו מושפלים, קיבלו רביעייה שנייה ב3 משחקים נגדנו וג’וד וויני נתנו עקבים עם קריאות הולה של הקהל.
ואגב, לתחושתי יהיו עוד הזדמנויות כאלה בעשור הקרוב אם כי תמיד צריך לנצל את הסיטואציה כי מי יודע אם ומתי היא תחזור.
אם להיות מושפע לרגע מהחיים הפרובינציאליים שלנו, צריך להתחיל לחשוב, או יותר נכון להתכונן ליום שאחרי.
יש לכולנו טענות כל הזמן, על רכש או חוסר רכש, על טקטיקה, מאמן, תצוגה פחות טובה פה ושם, אבל צריך לתת לפלורנטינו פרס נובל על מה שהוא עשה במועדון הזה.
בניהול חכם בצורה קיצונית, שקול כלכלית, עם המון מחשבה, פדנטיות ועם תמונה ברורה לאיך ומה צריך להיות.
בעולם של מועדונים בבעלות מדינות, יש לנו מועדון וקבוצה שכולם מקנאים בנו.
אנחנו האוהדים לרוב לא רואים את התמונה הגדולה, אנחנו חיים במשחק הנוכחי, אבל בדיעבד, חייבים להעריך את הפרוייקט הזה.
פשוט מדהים.
12 לייקים
תשמע הנקודה שלך נכונה מאוד אבל מעבר לקלישאה של ‘אני אוהד ריאל מדריד שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת’ -
-חלק מהביקורת היא בהינתן הידיעה שהמצב הכלכלי שלנו פנטסטי, הרי אם היינו בברוך כמו ברצלונה…
-פלורנטינו פרס הוא האחראי הבלעדי לכך כמובן ולכן יש תחושה לעתים, לפחות מצידי, שיש כאן “גול עצמי” ושכן משהו בהסתערות כבר לא זה.
-מעבר לכך כל מקרה נקודתי. את הארי קיין אפשר היה וצריך היה להביא. יש עוד שחקנים חוץ מילדים בברזיל. אפשר גם להתווכח על אורליאן טשואמני. אני לא חושב שצריך לפסול גלאקטיקוס בגלל מה שהיה עם אדן הזאר שהגיע בגיל של לואיס פיגו וזינדין זידאן.
אגב @Carvajal החמצת לדעתי את הת’רד הזה שפתחתי לגמר ולכן כתבת בטעות בדיון של חצי הגמר ש-“שקט פה אחרי 1:4 על ברצלונה”.
4 לייקים
אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד כל החלטה של המועדון, לנתח ולהבין אותה, כי מה שאנחנו רואים עכשיו עם פלורנטינו פרז זה מאסטרקלאס איך להוביל קבוצה להיות הפאוורהאוס הגדול ביותר בעולם הספורט. מכל הבחינות, מקצועית, תדמיתית ושיווקית. אני מעדיף לראות את כל התקופה שלו, מהפרויקט הראשון ועד ימינו אנו (נתעלם שניה מהתקופה של קלדרון), כסולם עם מספר שלבים כשכל פעם פרז לוקח אותנו שלב שלב בסולם.
אני חושש מהיום שאחרי. אני לא יודע אם קיימת אפשרות שמישהו בכלל יוכל לשחזר את ההישגים שלו. הוא לוקח החלטות אמיצות שנשיאים אחרים היו מפוטרים בעקבותיהן, וגם אם יהיה נשיא שקול לו ביכולותיו - קרדיט לעשות את מה שהוא עושה לא יהיה לו. אומרים שאפשר להבין את חסרונו של אדם רק אחרי שאינו, אז אני מאוד חושש מהיום שבו נבין כמה הוא חסר לנו.
אנחנו צריכים יום יום להגיד תודה על זה שהוא עדיין איתנו. אני לא יודע עוד כמה זמן זה ימשך. מאז שהוא לקח את המועדון בפעם הקודמת, הוא הספיק לקחת שלל תיארים, לשפץ את תשתיות המועדון ולהקים שלד פסיכי לשנים קדימה. מעבר לכל, הוא לקח את ריאל מדריד להיות מעוד אחת מבין האימפריות באירופה, ללהיות האימפריה הכי גדולה באירופה ללא עוררין. אנחנו רואים איזה כוח משיכה יש למועדון ומי יודע לאיפה הוא יקח את זה מפה.
מבחינתי, אנחנו צריכים יום יום לשבת וללמוד כל החלטה של המועדון, רק כדי להבין איך המועדון הגיע למצב הזה היום. אני לא מבין איך אפשר בכלל להעביר ביקורת על המועדון כשאנחנו רואים מה נרקם לנו מול העיניים.
לייק 1
אני חושב שההישג הגדול ביותר שלו הוא להישאר בתפקיד. ריאל מדריד הוא מועדון דמוקרטי כמו ברצלונה, אבל קל לראות את ההבדלים בין הנזק שהשיטה עושה שם, לאיך פלורנטינו מונע אותו ע"י זה שהוא פשוט משאיר את עצמו בתפקיד וממשיך לפעול למען המועדון עם פעולות שקולות. כשהפוליטיקה לא מדאיגה את הנשיא, הוא פועל בשקט למען המועדון נטו.
לייק 1
זה ידוע שדיקטטור נאור תמיד עדיף על דמוקרטיה.
6 לייקים
יש מצב שגם קפה היה לוקח גול שהוא ספג? לא הבנתי.
הכוונה לשער של לבנדובסקי
עברו יומיים מאז המשחק, ולצערי אני לא מצליח להתרגש יותר מידיי מתוצאת המשחק.
6-2
5-0
5-1
4-0
מבחינתי יש לנו חשבון פתוח עם בארסה, וצ’קליסט שלם שאנחנו צריכים להתחיל למלא. את ה-4-0 מילאנו בשעה טובה בשנה שעברה, אבל יש לנו עוד כמה חובות משמעותיים בדרך.
איך שהמשחק נפתח, ולאור יחסי הכוחות המובהקים, הכול היה פתוח - מאניטה, אולי גם יותר מזה - אפילו להחזיר חלק מהחובות עם ריבית. גם אחרי השער המצמק המיותר לא התרגשתי, וזה הרבה יותר הזכיר לי את ה-6-2 (מהכיוון ההפוך, כמובן) מאשר איזו חזרה אמיתית שלהם למשחק.
עם כל הכבוד לאנצ’לוטי על הניצחון ועל השוואת מספר התארים לאלה של זידאן (כשבניגוד לזיזו, מרביתם גביעי שוקו כמו זה של שלשום) - אני מצפה להרבה יותר ממאמן ריאל מדריד, למרות הניצחון המשכנע.
למה לעזאזל ניתנה הנחייה לחזור אחורה במשחק מול קבוצה כזאת?! שני השערים הראשונים אמנם הגיעו כתוצאה מחטיפות כדור והתקפות מעבר, אבל הם נבעו בעיקר מלחץ גבוה ואינטנסיבי במיוחד, שאין שום סיכוי להחזיק במשך 90 דקות, ובעיקר - אין שום סיבה להחזיק מול ברצלונה פתטית כזאת. יכולנו בכיף לנהל את ההתקפות לאיטנו, וכמו שברצלונה נראית השנה - היא בחיים לא הייתה יכולה להעמיד בונקר אפקטיבי כמו זה של הקטנות בליגה. היינו מרסקים אותה לחתיכות.
מה זה לעזאזל החילופים המסרסים האלה?? הכנסת סוף-סוף את בראהים, השחקן הכי חם שלנו בתקופה האחרונה - אבל למה רק אחרי שהוצאת את כל שחקני ההתקפה האחרים? שישחק עם עצמו? למה להוציא שחקני התקפה ולהכניס קשרים, במשחק שאתה שולט בו ללא עוררין? למה חוסלו, החלוץ היחידי בסגל, נכנס רק ל-5 הדקות האחרונות?
אפילו ההוצאה המוקדמת של ויניסיוס הייתה מיותרת לחלוטין. השחקן לוהט, סוף-סוף נראה בפורמה אמיתית, ואם יש משחק שבו השטויות והמשחקים שלו עם היריבה שווים את זה ואפילו מהנים - זה בקלאסיקו שבו הניצחון שלנו לא מוטל בספק אפילו לשנייה. שיתעלל קצת בגופה, מה קרה?
בקיצור - החוב עוד רשום. לצערי כשנסתכל על המשחק הזה לאחור, ניזכר בו בעיקר כהזדמנות שלא מומשה לתוצאה היסטורית באמת.
אני יודע שאני נשמע כמו אוהד מפונק, אבל לא אכפת לי. אני אוהד את ריאל מדריד. ואחרי כמעט עשור שספגנו השפלות אחת אחרי השנייה, מותר לצפות למעט נ̶ק̶מ̶ה̶ נחמה.
מסכים עם הניתוח, אבל לא עם המסקנה הסופית.
מבחינתי זה בדיוק המיקום והתפקוד האידיאליים עבור ג’וד, ואלה שממקסמים את היכולות שלו. אני מעדיף כל יום משחק כזה שלו, כשהמשחק נע סביבו, מאשר משחק שבו הוא בגדר נעלם רוב המשחק (בגלל תפקוד לקוי) אבל הוא מסיים עם צמד. שערים מעולם לא היו אמורים להיות הטיקט המרכזי שלו, זה סתם בונוס נחמד. בשביל זה היינו אמורים לקנות חלוצים.
אפשר לעשות עוד טיפה fine-tuning לגבי ההצטרפות שלו להתקפה, אבל בגדול זה זה. זאת גם הסיבה המרכזית לשיטפון שלנו בהתקפה במשחק שלשום. בהמשך לדיון שהתנהל כאן בפורום לפני כמה ימים - זה בדיוק מסוג המשחקים שאנשים יראו בשטחיות בעוד עשור או שניים, ויגידו “אה, ג’וד לא עשה הרבה” - מבלי להבין שלמרות השורה הסטטיסטית הדלה יחסית, הוא אולי הגורם המרכזי של התוצאה הסופית.
9 לייקים
את התיאור הזה אפשר לשייך אך ורק למשחק מול ברצלונה בליגה. בשאר המשחקים, בין אם כבש ובין אם לאו, הוא גם היה המשחקן המצטיין ברוב המשחקים גם בלי קשר לשערים.
מלבד זה, זה לא שהוא תופקד בעמדה אחרת, פשוט נקטנו בטקטיקת משחק נסוגה בצורה מוגזמת שגרמה לו לשחק באמצע המגרש.
לטעמי, התפקיד הטוב ביותר של ג’וד זה כשהוא חופשי לגמרי לנוע להיכן שהוא רואה לנכון. שם באמת הוא יכול לתת את הטוב ביותר, וראיה לכך הם החודשים שקדמו לשינוי התפקוד שלו לאגף שמאל.
הוא אף פעם לא התחבא בין הבלמים כדי לכבוש, תמיד הוא שיחק כקשר ותזמן את הכניסות שלו כדי לכבוש. השערים לא באו על חשבון עבודת הקישור שלו, וזה מה שהכניס אותו לדיון על מי השחקן הטוב בעולם. הפלא סביבו מעולם לא היה המספרים שהוא מעמיד כשלעצמם, אלא המספרים שהוא מביא מהעמדה בה הוא משחק.
אנחנו האוהדים יכולים להתווכח ולהתמרמר על זה שלא הביאו את קיין כי הוא היה זמין ואנחנו בלי חלוץ.
אבל זו בדיוק החלטה מסוג ההחלטות שפרז מקבל אחרי הרבה יותר מחשבה מאשר צריך חלוץ, מי פנוי? בוא נביא!
אני בטוח במיליון אחוז שהוא וצוות המאמנים והסקאוטים יודעים טוב מאוד מי זמין ועל כל אחד יש ניתוח של הרבה יותר מאשר כמה שערים יש לו בפרמייר ליג או כמה בישולים.
כדי לבנות חדר הלבשה כל כך בריא כמו שלנו זה יותר מאשר מספרים.
אישיות, יכולת הסתגלות, כמה הוא יכול לשקף את המותג שנקרא ריאל מדריד, פציעות, גיל, עלויות, מספרים, התאמה למרקם החברתי, התאמה לאורך חיים בספרד, במדריד, התמודדות עם לחץ של מועדון בסדר גודל כזה, ועוד אלף ואחת דברים שאין לנו מושג אפילו.
והמצב הכלכלי הטוב שלנו הוא גם תוצאה של כל זה ואנחנו לא בדיוק מתקמצנים…המועדון יודע לשים שטרות איפה שזה נכון ומתאים.
אני אומר שוב, גם אני חוטא בגישה כזו, רוצה עכשיו. תביאו כוכב, תשלמו וזהו, הרכב פיפא, יש כסף.
אבל בדיעבד, כשאני רואה את הקבוצה, זה כנראה מצליח לו.
זה לא בדיוק “יש כסף אז נביא” כמו במשחק מחשב, עזב שחקן כמו קארים בנזמה שהיה חשוב, ההתקפה נותרה עם צעירים בלבד, והארי קיין שהיה ברור שבקיץ הוא עוזב ועם מלחמה פחות קשה - שחקן בדיוק בפרופיל שלו, עם האיכויות שדומות לו, שחקן ענק אבל לא באמת עם אגו. חדר ההלבשה שלנו הוא אולי הטוב ביותר איי פעם ויש קצת חשש נניח אם קיליאן אמבפה יגיע - מהצד שלי, לצד האמונה שכאן הוא קצת יתיישר (על אותה הסקאלה של אם ניימאר היה נשאר בברצלונה - הוא לא היה הופך לשחקן עבר בגיל 30). אבל אסור לשכוח שאגו-מאנייקים כאלה גם בדרך כלל שחקני על שמנצחים משחקים, את המשחקים הכי גדולים.
פלורנטינו פרס השאיר אותנו יתומים בקיץ 2018 וקיבלנו את מריאנו דיאס כביכול במקומו אבל לא באמת. זו מדיניות כבר של כמה שנים, וקיץ קודם לכן עזבו אלבארו מוראטה וחאמס רודריגס. תחשוב איזה כיף היה עם סגל כמו ב-2017. למה לא לשאוף לזה?
2 לייקים