אחרי שאתלטי הודחו, היתה לי שיחה דומה איתו בדיוק על מה שכתבת בהתחלה מול אוהד של אתלטי. “יש קורונה עכשיו, משבר כלכלי ורפואי עצום אנחנו על סף מלחמת אזרחים במדינה, סברי מרנן עדיין משודרת, אז למי אכפת מחבורה של מיליונרים מפונקים ופריבלגים שרצים עם הכדור?” ואז ברצלונה חטפה . והתחלתי לבכות כמו ילד קטן והבנתי כמה בילפתי. אפשר להגיד עד מחר ואולי מבחינה רציונלית באמת להאמין בזה שזה רק ספורט. אבל זה מעבר. זה לא באמת רק ספורט.
אולי באמת מה שאפשר לקוות שהרבה אוהדי הצלחות יעזבו וישארו רק אוהדים שאוהבים את המועדון הרי שאני התחלתי לאהוב את המועדון סביר להניח שרוב האנשים בבניין שלי באותו זמן בכלל לא ידעו מי זה ברצלונה ומה זה קרויף…
בת הזוג לא מבינה ואולי בחיים לא תצליח להבין למה אני צריך את הטלטלות הרגשיות האלה. כשאתה קושר את החיים שלך עם קבוצה, ברוב המוחלט של המקרים אתה יוצא מופסד, ז"א יותר מפלות מהצלחות - והמפלות תמיד יותר חזקות וזכורות מההצלחות.
אני מעדיף לחיות “צמוד למדד” ולחוות טלטלות רגשיות לחיוב ולשלילה, לפחות יש דרמות ומרגישים משהו, על פני אפטיות ושיעמום.
ועוד בארסה היא בין הקבוצות היחידות שיש “רווח” בלאהוד.
מהרגעים האלו שאתה לא מבין למה אתה צריך את הכדורגל בחיים שלך.
ב2013, אחרי ההפסד השני לבאיירן בקאמפ נואו רון קעקועים האגדי אמר את המשפט האלמותי “באתי בלי ציפיות ועדיין הצלחתי להתאכזב”. 2020, it’s all over again.
רשימת המחדלים לאורך השנים האחרונות היא עצומה, באמת שאין חשק לפרט, היו כל כך הרבה תמרורי אזהרה אבל התעלמו מהן. מסי משלם ביכולת המקצועית המזהירה שלו לסחוב לאורך זמן את העגלה הזאת בכתמים על המורשת שלו ובכך שלא יוכל יותר להווצר מצב בו הוא יזכה לקבוצה תחרותית בברצלונה.
בגדול, להעיף את כולם חוץ ממסי, דה יונג וטר שטגן. בפועל, אין לנו שום יכולת כלכלית לבצע מהפכה סטייל מדריד ב-2009 אחרי ה6-2 ההוא.
אני חושב שזה מסכם בצורה הטובה ביותר את הסיבה לכאב הגדול שנובע מההפסד. בדרכ שקבוצה חוטפת כזאת תבוסה יש לפחות נחמה במחשבה שעכשיו יבוא שינוי. שלא ניתן יותר להסתיר את החולאים של הקבוצה בכל מיני תירוצים. אבל הפעם כל זה לא קיים. הסיכוי להתחדשות ושינוי נגזל בגלל התנהלות בזיניות של הנהלה בזיונית וקורונה כלכלית.
או במילים של ספר קהלת:" מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".
אנסה להסביר את עצמי טוב יותר. כמובן שזה טוב שלשוער יש משחק רגל, וזה מצוין להשתמש בזה. אך זוהי אינה צריכה להיות ברירת המחדל של הקבוצה. שוער עם משחק רגל טוב יוציא אותך מתסבוכות, אך בהתחשב בזאת שגם משחק הרגל של מסי לא מספק 100% הצלחה, אז כנראה שגם של השוער לא.
הכל עניין של רווח מול הפסד. אם בזכות ההשתחררויות מלחץ ברסה תבקיע עוד 2 שערים אך יחד עם זאת גם תחטוף 3 זה לא ישתלם.
אולי לפני שאתם בונים על טר שטגן כמנהל משחק מאחורה פשוט תביאו בלם עם משחק רגל טוב? כולנו יודעים שאתם זקוקים נואשות לבלם (אם לא ל2).
יכול להיות שזה חלק מהפפ טים, הקבוצה אולי הגדולה בהיסטוריה, אבל לא כל דבר בפפ טים היה מושלם, אחרת הם היו מסיימים עם יותר זכיות. כנראה שגם ללא החלק הזה במשחק ברסה הייתה זוכה בכל התארים. הטיעון רלוונטי בהנחה שאם לא הטקטיקה הזו הייתם מפסידים. זה קצת שווה ערך בלהגיד שואלדז השוער המושלם, אולי הוא שוער טוב אך עם טר שטגן הייתם נראים פחות טוב?
אגב, מכין כבר טיעון לטיעון הנגד, החלופה לכך ששוער לא ינהל את המשחק היא לא הקיצון השני של העפה בכל מצב.
אייל, כמובן שזו לא ה-הבעיה שלכם. סתם ניסיתי רגע לדבר טקטיקה על משחק שאין כמעט מה להגיד עליו בנושא, ולדבר על נקודה קצת שונה ממה שנאמר פה רוב השנה.
אגב נוסף, אם לא יהיה אפשר לעשות יותר מידי שינויים בסגל תקבלו בלית ברירה הרבה יותר שחקני נוער. הרבה יותר ריקי וחברים. בנוסף אולי עונת בניה של ניקוי אורוות זה בדיוק מה שתצטרכו לפני בניה מחדש. ככה תקבלו מידע על מי מהצעירים בשל להרכב וכך תביאו רכש נקודתי חכם יותר.
אם ריקי ואראוחו יוכיחו שהם לרמה אז כבר. ה3 שחקנים שיכולים להשאר יעלה ל5.
קשה לי להתיחס לטקטיקה אחרי הטבח של אתמול, אבל בגדול, שוער עם משחק רגל מצוין זה הכרחי לשיטת משחק הרצויה בברצלונה (לא הקיימת) וזה הבעיה שכתבתי. אני גם חושב שחלק מהבעיה שהוא חסר אונים כי אין שחקנים שעוזרים לו . רואים את זה בבירור שכל פעם שהם מחזירים לו את הכדור וסומכים עליו שיוציא אותם מכל מצב ביש שהם מכניסים אותו אליו. (שוב אני מדבר באופן כללי, לא על המשחק של אתמול שהוא היה רע בו מן הסתם המשחק הכי נוראי שלו בקרירה)
אולי אני לא מבין אותך, אבל ואלדס היה חיוני לפפ טים. שוב, מומלץ , אפילו לאוהד ריאל , ללכת ולצפות בסרט על הפפ טים. בשביל להבין את זה. ואלדס מדבר על פפ שם ועל איך הוא עבד והכין אותו לזה, ואלדס לא היה השוער הכי טוב בעולם (למרות שהוא היה שוער מצוין ולדעתי אנדרייטד), אבל הוא היה השוער שהכי התאים לברצלונה בעולם לשיטה (לפחות בזמנו)
כמו שכתבתי כבר, אם שיטה כלשהי הצליחה זה לא אומר שכל חלק וחלק בה מושלם. אחרי הכל היה לכם את הקבוצה הטובה בעולם בפער. השחקנים הטובים ביותר, תחת המאמן הטוב ביותר, ששיחק את השיטה הטובה ביותר, ועדיין מבחינת תארים אירופים הקבוצה של זידאן הייתה טובה יותר. (מבחינת תארים בלבד! פשוט כי על הנייר 3/3 טוב מ3/5)
משחק הרגל של ואלדז חשוב, אך האם רק ואלדז היה יכול לעשות זאת? האם העברת המשקל באופן קל טיפה יותר לבלמים ולא על השוער הייתה הורסת הכל? הרי החלפתם שחקנים במהלך ה5 שנים האלה ועדיין ניצחתם.
הייתי צעיר יוצר באותה תקופה, אז אולי פספסתי, אבל לא זכור לי שואלדז היה נוגע בכדור באופן יחסי כמו טר שטגן. לא זכור לי שברסה העדיפה שואלדז יגע בכדור על חשבונו של צ׳אבי לדוגמה. פה בדיוק הנקודה שלי, שכל הנגיעות של ואלדז נובעות מהיעדר יכולות טכניות לבלמים ולקיחת אחריות של שחקנים מסוימים, בגלל זה מדובר לטעמי בתעודת עניות לסגל.
משחק רגל לשוער זה חשוב, גם חשוב שחלוץ יד ללחוץ ולהגן, זה לא אומר שארצה לראות אותו יורד להגנה כל מהלך.
משחק הרגל של טר שטגן צריך להיות מוצא אחרון לפני העפת כדור, לא ברירת מחדל, זו הטענה שלי.
אני חושב שברצלונה בעידן ליאו מסי וגם בגדול מנצ’סטר יונייטד בעידן אלכס פרגוסון הן הבודדות ששברו איזו סכמה בכדורגל שיותר פעמים אתה תפספס תואר מאשר תזכה בו. אולי גם באיירן מינכן הנוכחית (אצל יובנטוס זה מתאזן עם הצ’מפיונס). לא מצליח למצוא הסבר למה העצב בכשלנוות הרבה יותר חזק מהשמחה בכישלונות. אבל אני זוכר את עצמי מצליח להרים את עצמי מ-ה6:2 ההוא ב-2008/09 וזה היה קורה גם בלי כריסטיאנו וכל העולם שהגיע אחר-כך, וגם מה-4:0 השחור ההוא עם בניטס או ה-5:1 שנתתם לנו בלי מסי, כמובן גם בשנים השחורות של שמינית הגמר.
למשל ב-5:0 עם מוריניו על הקווים זה היה הכי קל כי ידעתי שאנחנו עדיין לא משופשפים מספיק ובארסה בשיאה אבל לא פקפקתי לרגע בקבוצה החזקה שיש לנו.
כולם פה הרי אוהדים מטורפים ואני בטוח שמסקרנות הם בדקו בספרד בצורה ישירה או בפייסבוק של בארסה מאניה מה אמר פיקה אחרי המשחק ואיזה לוקשים ניסה הנשיא ללא הצלחה למכור. כולם יחזרו בטירוף בעונה הבאה, אפילו אם זה רק לראות את מסי משחק, להישען לפעמים על השחקן הכי טוב שיש או על אהבת הנעורים שלך זה בסדר (ברצף ההפסדים שלנו ב-2008/09, ואז הייתי צעיר יותר כמובן, המטרה מבחינתי הייתה להמשיך לספור גולים של ראול).
בפורום של ריאל תמיד צוחקים עליי שאני כותב “תודה רבה לך, אלוהי הכדורגל. בלי כדורגל הייתי אדם עצוב וריק”. הכדורגל השאיר אותנו שפויי בזמן הקורונה.
אגב אני חושב שצריך לשים פרופורציות, לא כי יש דאגות גדולות יותר בעולם, זה לא ‘שלנו’ חלילה, אף אחד פה הוא לא פרויקטור שר הבריאות. שימו לב שהקבוצה האימתנית הזו של באיירן, שקרמה עור וגידים נניח קצת לפני הטרבל (לדעתי עם הגעת רובן היא חזרה באמת למגרש של הגדולים) - זכתה בגביע אחד בלבד בפרק הזמן הזה עם כל הכוכבים, אולי שניים יחד עם העונה. לבארסה יש שחקן היסטורי ובהרבה מאוד זמן גם קבוצת היסטורית, עד 2016 בערך - גם זו נקודה להסתכל עליה. כן, כנראה שריאל ובארסה יהיו רחוקות מהטופ ושמינית\רבע גמר זה הרף שלנו. אצלנו השקיעו לא בחוכמה בקיץ ואצלכם נגמר הברז.
לגבי אליפות ספרד, גם אנחנו מקרטעים מאוד, לדעתי לא חסר הרבה שבארסה תהיה אלופה בעונה הבאה. אני מאמין שהזאר ייתן יותר אצלנו, לדוגמא, אולי אחד הילדודס יתקדם, אבל בבארסה הרי מסי לא יהיה שוב פצוע, דה יונג יתקדם ועוד ועוד. מישהי הרי צריכה לזכות באליפות ספרד.
משהו אחרון - אותי מעצבן לראות את סטיין לא מוכן לקחת אחריות ולהתפטר, זה לא צריך להיגמר 8:2 גם עם מאמן מתנ"ס כמו ניסו אביטן. אם סארי קיבל בעיטה בתחת רגע אחרי ליון - מן הראוי שגם זה יקרה גם אם יש אשמים כבדים ממנו. הייתי סקרן לראות מי מבין ‘הפרות הקדושות’ צריך לעזוב לדעתכם. וידאל וראקיטיץ’ זה די ברור, מי עוד?
זה מעצבן אותי.
לא רק שהוא טועה בחצי מהמחירים, הוא לא סופר את לוקאס הרננדס (80 מיליון) או חאבי מרטינז (40 מיליון) בצד של באיירן, אבל כן סופר את דמבלה בבארסה.
אני לא צריך שיספרו לי איך אנחנו קונים שחקנים. אנחנו קונים במחירים סבירים פרט לשלישיה גריזמן-דמבלה-קוטיניו. שמישהו ימצא לי שחקן לא מהשלישיה הזאת שקנינו בסכום מטורף ושלא עשה כלום.
הבעיה הכלכלית שלנו נובעת מהרכישה המטומטמת של שלושתם ומהמשכורות הגבוהות מדי של הרבה שחקנים. לא מרכישות בומבסטיות של שאר הסגל.
לפני המשחק PSG-אטאלנטה, היה נתון שניימאר מרוויח יותר מכל הסגל של אטאלנטה. היו צוחקים על זה עד התבוסה של בארסה לו אטאלנטה היו עוברים. אבל רצה הגורל ו PSG עברו, ניימאר היה השחקן הטוב על המגרש ואף אחד לא מדבר על זה.
הוא צודק, אבל הוא ניסח לא נכון, הוא היה צריך להראות את הרשימה של השחקנים האדירים של באיירן (מהטראבל ההוא) שעזבו את באיירן ואת רשימה של השחקנים שהחליפו אותם בהצלחה, לעומת צאבי איניסטה אלבס פיול ואחרים שברצלונה נכשלת באופן מחפיר להחליף, זה ההבדל. יש ציוץ שראיתי אתמול שחבל שלא הבאתי שמדגים לחלוטין את זה.
הרצוי או המצוי?
אפשר ובצדק לרצות את הראש של כולם, חוץ מטר שטגן דה יונג ומסי, אבל זה בלתי אפשרי במצב הכלכלי שלנו.
אלו שחיבים לעזוב:
ראקיטיץ וידאל סוארז סרגי רוברטו או סמדו אומטיטי נטו (בשביל הכסף שהוא יכול להביא) וסוארז (דמבלה אם היה הצעה כספית טובה עליו)
גריזמן- מכל השחקנים דוקא את גריזמן אני רושם בריגשות אשם, רוב האשמה לא עליו, והוא תמיד שחקן שמשקיע, אבל לא נראה לי שזה יכול לעבוד. בשבילו ובשבילנו וגם בגלל שהוא אולי השחקן היחיד שיכול להכניס כסף רציני.
דרך אגב בגלל המשבר הכלכלי אני באמת הייתי שוקל להחזיר את קוטניו בהנחה שלא נוכל למצוא קבוצה שתקנה אותו
אבל מעבר לכל, ההנהלה כולה, מברתומאו, דרך אבידל והמאמן כולם צריכים ללכת הביתה ובבושה. הם יזכרו לדיראון עולם. (חוץ מאבידל) אני מאחל להם רק רע אני באמת מקווה שהנשיא הבא יאסור על החארות האלו מלהכנס למועדון או לצפות בשחקים של ברצלונה במקדש. שילכו לעזאזל.
אם קוטיניו ישחק עוד 24 משחקים בבארסה, נצטרך לשלם לליברפול עוד 20 מיליון יורו. יחד עם המשכורת האדירה שלו, זה הוצאה של 40+ מיליון בשנה. אתה בטוח שזה שווה?
והניסוח שלך לא ברור. אם לא נמצא לו קבוצה, זה לא עניין של שיקול להחזיר אותו, הוא אוטומטית חוזר עלינו. נצטרך לשלם לו את המשכורת גם אם יעשה אומטיטי או בייל.
עד אתמול עוד הייתי יכול להיות בעד להחזיר את קאוטיניו לבארסה. באמת שחקן טוב, וחסרים לנו שחקנים ברמה שלו כרגע (לא אמרתי טופ 3, אמרתי שחקן טוב - ובהרבה יותר מרוב האחרים אצלנו).
אבל אחרי אתמול אני לא רוצה אותו אצלנו בחזרה.
לא כי נהייתי נקמני או נוטר אחרי שחטפנו ממנו שניים ובישול. אלא כי ראיתי כמה הוא נהנה מזה. כמה הוא נהנה לראות את בארסה מושפלת.
האמת, אין לי טינה כלפיו.
כמו גריזי, גם הוא קורבן הנסיבות לאי-ההצלחה שלו בברצלונה. שום דבר לא נעשה פה בצורה בריאה בשנים האחרונות. אז לא אכפת לי שאחרי שהוא הרגיש שתקענו לו סכין בגב, הוא יכול לשמוח בתבוסתינו.
אבל בדיוק בגלל זה, בגלל השמחה הזו, אין לו מה לחפש אצלנו יותר.
לא רוצה שחקן שמשחק אצלנו מתוך ברירת מחדל.
אלכס-סונג אחד כבר הספיק לנו (והלוואי שזה היה נגמר רק בו…)
אני לא ראיתי שהוא חגג או משהו, אבל יכול להיות שזה בגלל שבשלב הזה הייתי אפטי לחלוטין ולא שמתי לב.
הדעה שלי , באופן עקרוני, כל עוד לא מדובר במשהו יוצא דופן (כמו השחקן ההוא שצייץ שצריך להפציץ את קטלוניה) אין לי בעיה עם דברים כאלו. שחקנים מקצועים או מאמנים יודעים להעביר דף.
גם פוטיצנו אמר על הפרות או הכבשים . אז מה, הוא מאמן מצוין. אין לי שום בעיה שהוא יאמן פה. צריך להפסיק להיות יותר מידי רגישים.