בחיי שאני מרגיש שחלק מהמגיבים פה ראו משחק אחד וחלק משחק אחר לחלוטין.
בעיניי, מודריץ’-קרוס-צ’ומה > מודריץ’-קרוס-קסאמירו. בייחוד בשנת 2022.
4 לייקים
הבעיה כרגע של טשואמני שהוא משחק יותר “לבד” מאשר כדי להשלים את קרוס ומודריץ’ כמו שקאסמירו היה עושה. זה יוצר מצב מוזר שאנחנו משחקים ממש עם 3 קשרי אמצע ברוב הזמן, במקום שהוא יהיה הDM כמו קודם לכן.
למשחקים מול קבוצות שמתבנקרות זה מעולה, כל כך הרבה יותר טוב מקאסמירו מנסה לתקוף ומחסל ציפורים. כרגע במשחקים הגדולים זה עוד קצת מפוזר אבל זה בטח שלא נורא. צריך לזכור גם שהצרפתי מגיע משיטה של 442 שם באמת הוא שיחק בקו גבוה יותר.
עוד נקודה- עם וואלורדה\קמאבינגה לצדו בקישור ולא בכנף יש עוד שחקן שיכול לרדת עמוק ו"להתלכלך". אני בכלל חושב שעם הרנסנס של וואלורדה כחצי כנף חצי קשר ושל רודריגו כחלוץ 442 זה מערך שהרבה יותר מתאים לנו, לטושאמני זה בטוח יותר מתאים.
לייק 1
תבדיל בין מה הוא יכול להיות למה הוא כרגע. מידת הלחיצות היא פונקציה לא רק של טכניקה, אלא קודם כל של הבנת משחק. יש לך דוגמה חיה בסגל. קאסמירו עדיין קרא את המשחק והשתלב עם החברים שלו טוב יותר מצ’ומי. תמיד כיסה שטחים ונתן לך את ההרגשה שמתישהו הוא כבר יגיע לקחת את הכדור. צ’ומי עוד לא שם. מה שהיה אתמול לצ’ומי קרוי עכשיו ‘איבודים דבילים’, אבל עם קצת פחות מזל זה נקרא ‘טעות שהובילה לשער’.
הוא בערך היחיד בעולם שהצליח, גם אם רק לפעמים, להתמודד עם מסי
לייק 1
אמת, רק שבמבחן התוצאה איבוד ‘דבילי’ ואיבוד ‘נגרי’ הם אותו איבוד. אגב, קאסמירו היה חוטא בהם בהם מול כל קבוצה, לפחות אם טשואמני ישתעשע בדריבל מול איזו גראנדה הוא גם ייצא עם הכדור.
אגב, אני מנחש שחלק מהאיבודים היהירים יותר נובעים מחוסר בכימיה ותיאום עם השחקנים האחרים. בדרך כלל במצבים בהם הוא מאבד את הכדור אין לו יותר מדי אופציות מסירה וראינו כבר שהוא לא מהשחקנים שמעיפים כדורים.
לא לוקח ממנו את מה ששלו, ובאמת היה לו פיק איזה שנתיים בהם היה מצוין גם בפוזישן.
אבל זה עבר מזמן והגרסה שלו שראינו בליגה בשתי העונות האחרונות יותר מזכירה את המשחק מול באיירן בו הוא פירק כל מה שזז וניצל בנס מאדום מאשר את המשחקים בהם עצר את מסי.
לייק 1
אני מאוד מרוצה מצ’ומה מאז שהצטרף, גם אתמול היה מצויין ולא נתן לקישור שלהם לעשות מהלכים מסוכנים עד שאנ’צלוטי הזיז אותו ימינה ואז נוצר מסדרון שלא באשמתו.
הוא מטפל בכדור ומניע אותו בצורה טובה מאוד בטח יחסית לקשר אחורי, לא רואה קשר אחורי אחר שהייתי מעדיף אותו בהרכב על הצרפתי.
קאסמירו בשיאו אולי עולה עליו בגלל הניסיון והחיבור שיצר במהלך השנים עם מודריץ’ וקרוס, אבל מול קאסמירו בן ה 22 ובעיקר מול הקאסמירו שקיבלנו בעונות האחרונות צ’ומה זה שידרוג גדול, בגיל 26 אם ימשיך להתפתח הוא כבר יהיה הרבה יותר טוב מקאסמירו.
האיבוד כדור הדבילי שמדברים עליו הגיע אחרי שמנדי מסר לו מסירה ממרחק קצר למרכז והעמיד אותו במצב מאוד לא נוח בין 3 שחקני ברצלונה, צ’ומה היה חייב להרחיק ולא לנסות לעצור, אבל הדביליות כאן היא של מנדי.
בקיצור, שחקן ענק בעונה מצויינת.
עד היציאה של מודריץ’ צ’ומה שיחק באמצע, ברגע שמודריץ’ נכנס למרכז לעזור בלחץ על הקישור האחורי של ברצלונה ופדה ירד יותר מדי לעזור לקרבחאל נוצר חלל באיזור שחקן ה 50/50 הימני שלנו וכל פעם שהכדור הגיע לשם צ’ומה יצא לסגור את החור אבל מיד חזר לעמדת הקשר האחורי.
ברגע שמודריץ’ יצא עברנו למין 4 שחקנים בקישור בקו אחד מה שיצר את המסדרון במרכז בין בנזמה לבלמים. מניח שהמטרה של אנצ’לוטי היתה כמה שיותר שחקנים בצד ימין שלנו אחרי שפאטי ואלבה נכנסו(ובסוף גם ספגנו משם).
2 לייקים
בתיאוריה אני מסכים איתך במליון אחוז. בפועל נראינו כמו קבוצה שיכלה לתת להם תבוסה יחסית בקלות. אז למה לא? כמו שכבר כמה רשמו פשוט סוג של הפסקנו לשחק מהדקה ה60 וקצת בערך.
אשתמש בציטוט של @Santi_Yago :
Ancelotti: “A ‘goleada’ against Barcelona? That’s another football (laughs), we only care about winning.”
Ancelotti: Scoring mad amounts of goals is a different thing. We’re concerned with winning games, not thrashing teams.
מפה נובעת האכזבה והביקורת. לא על התוצאה הבאמת טובה אלא על הגישה שאתמול, לפחות בעיניי, לא תאמה את רוח הדברים — במיוחד אחרי איך שפתחנו. קלאסיקו זה עוד לא משחק שרק צריך לנצח וזהו. זה משחק של הצהרת כוונות, של עליונות, של העברת מסר, של זהות (לא פוליטית, נטו מי ׳הכי גדולה׳), ומה לא. אם יש לך אפשרות לתת תבוסה אני חושב שכדאי לך ללכת על זה, כמובן עד גבול מסויים ובחוכמה.
2 לייקים
לא יודע איך אפשר לבוא בטענות לטשואמני, קלאסיקו ראשון שלו והוא היה באמת טוב, כמובן שהיו לו מספר טעויות ואת הטעות הענקית על סף הרחבה שלנו אבל בסך הכל? משחק טוב, נקי ושקט ואני מאמין שהוא רק ילך וישתפר.
באופן כללי קלאסיקו טוב אבל כמובן כמו מרבית האוהדים שלנו אני לא מבין למה ואיך אנחנו תמיד מורידים רגל מהגז נגדם וכמעט מפחדים לדרוס אותם, אין לי ספק שאם הם יורדים למחצית ב0-2 עלינו זה ממשיך ל4 ו5, מקווה שנזכה ליום שזה יהיה גם בצד שלנו.
משהו קצת מלחיץ מבחינת ההיסטוריה- עונת 2015, קרלו בעונתו השניה אצלנו אחרי 2 תארים כולל הצ’מפיונס מנצח 1-3 בקלאסיקו הראשון של העונה וממשיך רצף מטורף של משחקים ללא הפסד.
2022- קרלו בעונתו השניה אחרי 2 תארים כולל הצ’מפיונס מנצח 1-3 בקלאסיקו הראשון של העונה וממשיך רצף משחקים מטורף ללא הפסד.
איך זה נגמר ב2015 כולנו זוכרים, לפחות הפעם ברצלונה כנראה לא ממשיכה בצ’מפיונס 
לייק 1
ההבדל העיקרי בין 2 העונות שאז הוא רוטציה מינמלית, משהו שהשתפר אצלו משמעותית עונה שעברה[אפילו שזה הגיע בשלב יחסית מאוחר] וניתן לראות זה כבר העונה.
מקווה מאוד שהוא ימשיך עם הרוטציות מול אלצ’ה ככה שויני, פדה ואלאבה יקבלו מנוחה[שלושתם שיחקו הכי הרבה דקות העונה בקבוצה].
אני נורא מבין, ושיהיה ברור - גם אני בשלב מסוים אמרתי לעצמי בלב “נו, אולי הפעם…”, אבל בסוף אני מאוד מעריך את הגישה הזהירה של אנצ’לוטי, אנחנו לא קבוצה דורסת. עדיין לא.
‘ללכת על כל הקופה’ ולנסות להביס, משמעו גם לקחת סיכון שלטעמי לא מוצדק בנסיבות.
לבנדובסקי מפלצת, תן לו לשחק ואתה כבר תצטער על הרגע שניסית להביס ושלחת הרבה כלים קדימה. והוא לא לבד.
ההבדל בינינו, כנראה, הוא שאני חושב שהערכת הסיכון-סיכוי של אנצ’לוטי הייתה מוצדקת בנסיבות העניין, כושרו של בנזמה, היעדרותו של קורטואה וכו’. המשחק הזה בקלות היה יכול להתפתח אחרת. בשורה התחתונה, הניצחון הזה שווה המון, בעיקר מוראלית (ולהיפך בצד השני), ואני מבסוט.
5 לייקים
ברצלונה היא קבוצה די מוגבלת ולא חכמה, תן לה שטחים והיא יכולה להיות מסוכנת ולעשות לך צרות, אל תתן לה שטחים ותסגור נכון והיא תנצח את עצמה בלי שתצטרך לעזור לה הרבה.
אם אתה באיירן ויש לך סילונים(ומשתמש בהם לשחק משחק מהיר) תשחק איתה פתוח ומי שיותר מהיר ומסוכן שינצח, אם אתה ריאל מדריד תעמוד נכון ואל תיקח סיכונים ותראה איך היא מתאבדת.
בקיצור אנצ’לוטי בחר נכון, למה להמר על לתת להם תבוסה אם ניצחון קליל 3-1 זה כמעט בחינם ? פעם שעברה שניסה להיות חכם הוא אכל חרא, הפעם לקח 3 נקודות בקלות.
5 לייקים
סביר להניח שבראיה מאוד מחושבת, סיכון-סיכוי, זה טוב שניצחנו ועלינו בהרכב הזה. הבעיה שלי שזו אמירה קצת יבשה כי אני לא חושב שהיא תלוית סיטואציה אלא תלוית מאמן. במילים אחרות, גם אם היינו מובילים את הטבלה באיזה 15 נקודות, גם אם היינו 3 מחזורים לפני סיום העונה ואנחנו בפער של 9 נקודות מהמקום השני, או גם אם היו משחקים פה הלאנד ואמבפה, אני נוטה להאמין שזה מה שהיינו מקבלים — במיוחד אם ככה אנצ׳לוטי מתבטא. וזה קצת חורה לי אני לא אשקר.
וואלה אני אוהד כדורגל, בא לי להנות ולראות את הקבוצה שלי מראה עליונות, נוקמת, מביעה מסר מאוד ברור לברצלונה. אני פשוט מתחיל קצת לפחד שזה לא ייקרה עם מאמן כמו אנצ׳לוטי ולא משנה באיזו סיטואציה נהיה.
עריכה: @titi_camara התגובה שלי מופנית אליך גם 
ברור שכן, אני מאמין שאפשר לשחק כדורגל אחר והרבה יותר טוב עם הסגל הנוכחי, אבל זה מצריך מאמן מסוג אחר, מהסוג של קלופ ופפ(לא חייב אחד משניהם, רק מישהו בסיגנון).
גם אני רוצה כדורגל שמח והתקפי, אבל יודע שלא אקבל כדורגל מודרני לוחץ וסוחף מאנצ’לוטי, לכן כדי שנזכה בעוד אליפות מעדיף שאנצ’לוטי יבחר בשיטה הזאת כדי להוציא בקלות נקודות מברצלונה. זה גם מכניס את ברצלונה לסיחרור לא קטן וממשיך את כדור השלג שניצחון שלהם בקלאסיקו היה עוצר.
2 לייקים
אתה מתעלם מהטענה שלי - זה לא ‘ללכת על כל הקופה’ אלא פשוט לא להמשיך עם הנסיגה הקבועה הזו אחרי יתרון, עד כמה שזה תלוי בנו. ברצלונה הפקירה את העמדות. חילופים מתבקשים היו פותרים את הבעיה. רודריגו במקום ויניסיוס בעיקר. אף אחד לא רצה שיכניס עוד שחקן התקפה במקום קרוס למשל בתקווה להבקיע מאניטה. עוד כדורים לשטח לוויניסיוס ולפדה ואלוורדה. מציגים פה את החוסרים שלנו וזה אחלה - הם שיחקו בלי רונאלד אראוחו שהיה יכול תיאורטית לשבצר להם גם את עמדת המגן הימני. אריק גארסיה לא שחקן לרמות האלה. הניצחון הזה שווה הרבה כרגע, מסכים, ועוד שנה כבר לא נזכור אותו בכלל.
אגב, כן צריך לתת להם פעם אחת בראש כדי ש’יחששו’ יותר או משהו כזה, כדי שהקבוצה שלנו תצבור ביטחון. עם ניצחון דחוקים זה לא יקרה. עובדה שהם באו לקלאסיקו הקודם עם רצף של חמישה הפסדים רצופים נגדנו שאלה מספרים שלא היו לנו משנות ה-60 ועדיין עשו מה שהם רוצים על כר הדשא.
טשואמני כבר הציג משחקים מאוד אינטנסיביים בקבוצה. בדרבי, נגד בטיס שהיא קבוצה לא רעה בכלל וכדומה. בכל מקרה במשחק כזה עדיין הייתי מעדיף את קאסמירו. הצרפתי צריך זמן. הביקורות לדעתי אכן מוגזמות.
הנה כמה “מפתחות טקטיים” של אתמול לפי המארקה לפחות:
-מה רואים כאן? המיקום הממוצע של השחקנים שלנו אמש. קו הגנה נמוך מאוד, 28 מטר מהשער. ברצלונה עם 39 מטר לשם השוואה.
-מה רואים כאן? לוקה מודריץ’ שומר על סרחיו בוסקטס, היה ממש באמצע. לעתים אורליאן טשואמני הלך ימינה יותר, אל עבר פדרי או פרנקי דה יונג שהם יותר פיזיים ומהירים. הוא גם לא מעט זמן ירד אחורה לשמור על רוברט לבנדובסקי ולנסות לקחת לו כדור בגובה - תמונה.
-מה רואים בתמונה? “קרוס יותר הגנתי מאיי פעם”. שמונה חילוצי כדור יעידו על כך. כאן הוא מזהה את התנועה של סרג’י רוברטו שהתגבר על מודריץ’ וחוטף לו. הנה ההמשך של המהלך| וכאן הוא רואה את הבריחה של גאבי מאחוריו אבל מאלץ אותו להיזהר מנבדל.
-מה רואים כאן? כמובן את פדה ואלוורדה. ‘קשר כנף שקרי’, קשר מרכזי לעת צרה וגם מגן ימני נוסף שעזר לדני קרבחאל
6 לייקים
אז יכול להיות שאנחנו מדברים פה על סוג אהדה שונה. אני חושב שבתור שחקן היה חשוב לי לזכות בכל תואר כלשהו לא משנה מה. עצם זה שיש לי ברפרטואר תארים זה סיפוק אדיר. אבל בתור אוהד מה זה נותן לי להגיד שזכינו באליפות עם הדרך לשם הייתה קקה?
כמובן שיש שמחה על זכיה בתארים, אבל אני חושב שלאוהדים חשובה הדרך אולי אפילו יותר מלשחקנים. לא אומר שלשחקנים לא חשוב, אבל כמו שאמרתי בסופו של יום אם הם קוטפים תארים וחוגגים אז הסיפוק שלהם אולי שונה משלנו, אני לא יודע - לא חקרתי מספיק. אני אגב בתור שחקן תמיד העדפתי לשחק משחקים קשים ולהקיז דם מה שנקרא. רציתי להרגיש שהניצחון או התואר ״הגיע לי/לנו״. גם בשכונה יש את התחושה הזאת. תן לי את האתגר ותן לי לצלוח אותו בצורה מרשימה = סיפוק גדול.
אבל מה אני אגיד, כל הכבוד לשחקנים שזורמים עם הגישה הזו. אין לי ספק שהרבה מהם עם אותו ראש כמו של האוהד הממוצע ושגם להם כנראה חשובה הדרך. אם אנצ׳לוטי מצליח ככה זה כמובן נקודה לזכותו על כך שהוא באמת יודע לנהל חדר הלבשה.
אנצ’לוטי הגיע עונה שעברה, ולא נראה שיש לו כלים מספיק טובים לשחק כדורגל אחר, חיכינו לקיץ לאמבפה והאלאנד, שניהם לא הגיעו בסוף אבל אני חושב שגם בלי שני הכוכבים האלה שיש לנו העונה שחקנים לשחק משחק שונה, בניגוד לעונות הקודמות יש לנו סגל אתלטי בטירוף שיכול לשחק כדורגל אחר. אבל אנצ’לוטי ממשיך ברוב המשחקים להתעקש על הכדורגל הישן והמשעמם (והמצליח), לא חושב שזה ישתנה העונה.
רק מאמן חדש שיביא רעיונות חדשים ושיטות אימון חדשות.
יכולים לשחק כדורגל של לחץ גבוה וכדורגל מהיר בטירוף, אבל לא תחת אנצ’לוטי.
אנחנו נשחק כדורגל מהיר ואינטנסיבי כשנצטרך. כל עוד אנחנו צריכים רק לא לעשות שטויות וברצלונה מסדרת בעצמה את המצבים עבורנו אין לנו שום סיבה לעשות ספרינטים מיותרים ולסכן את השחקנים שלנו.
אבל זה לא משחק שחמט, אוהדים כמו דניאל רוצים גם ליהנות מהמשחק, זה בסופו של דבר מוצר בידורי, יש לנו את הכלים, פשוט לא משתמשים בזה.
בזמנו הגנתי שבוע אחרי שבוע על הזוועות שראינו מזידאן בטענה שזה מה יש, גם עונה שעברה עם אנצ’לוטי אפשר היה לוותר לו, אבל העונה בהחלט יש לנו כלים ואנצ’לוטי פשוט מתעקש שלא להשתמש בהם.
לייק 1
נתחיל מהסוף: אם מישהו היה אומר לי לפני המשחק שאנחנו נשב אחריו ונריב ככה על חלוקת הגופה - למה קיבלתי רק 3 שערים? ולמה פדה קיבל שער יותר גדול משל בנזמה? ולמה ויני לא קיבל כלום? - הייתי נותן לנו כאפה, אבל גם קצת גאה בנו.
כמה כיף לנצח בקלאסיקו, כמה כיף שזה מחזיר אותנו למקום הראשון הטבעי לנו, כמה כיף לעשות את זה בהילוך שני, וגם כמה כיף על הדרך להעמיק את הבעיות של בארסה. עוד מוקדם מאוד לדבר על אליפות, אבל הדרך אליה מעולם לא נראתה קצרה כ"כ. עד עכשיו בכל משחק בינוני-גדול ומעלה של בארסה, היא קורסת ונכשלת. ואנחנו מרדימים (את היריבה, את הצופים, את עצמנו) כל הדרך אל הניצחון.
לגבי זה שלא הבאנו תוצאה היסטורית - אני קצת אמביוולנטי.
מצד אחד זאת באמת הייתה הזדמנות שלא חוזרת כל יום. דיברנו על זה מראש - קלאסיקו זה אולי יותר מהכול משחק של מנטליות ומומנטומים (והמשחק הקודם יעיד כמו 1000 עדים) - ובשני הפרמטרים האלה ניצחנו בענק. ובניגוד למה שנאמר פה ע"י חלק מהחבר’ה, גם לא היינו צריכים להתאמץ יותר מידיי בשביל להשיג את המאניטה. רק להמשיך עם הלחץ על הנקודות השבירות שלהם (כאמור - בעיקר מגנים ובוסקטס), והיינו משיגים את זה.
מצד שני, בגלל החג לא יצא לי לראות את המחצית השניה, אז שוב הייתי מפספס ניצחון היסטורי על בארסה (את הסיבה לכך שפספסתי את הפאסיו תוכלו לראות כאן). אז במידה מסויימת, בסך-הכול אני סבבה עם זה ש"רק" ניצחנו.
מודריץ’.
נפל לי האסימון פתאום. מודריץ’ הוא סמל לכל מה שאני (ועוד המון) אוהבים בכדורגל. לא במובן של הפעולות שהוא עושה - הדריבלים, ההשתחררויות, החטיפות, המסירות. כאילו גם. אבל בעיקר משהו אחר.
הפורום פה ראה ויכוחים מויכוחים שונים, שרבים מהם סובבים סביב נסיונות להוכיח בסטטיסטיקות שונות ומשונות את טענות אחד הצדדים, ולא פעם הצד השני מנסה להביא סטטיסטיקות משלו, או להסביר למה מה שהוא “מרגיש” לא מתאים לסטטיסטיקות.
אבל, כפי שעלה כאן לא אחת - כדורגל הוא לא משחק של סטטיסטיקות. לא צריך סטטיסטיקה (והיא גם לא תשנה) כדי להסביר למה זידאן יותר גדול מפיגו. לא צריך סטטיסטיקה כדי להסביר למה רונאלדו (הברזילאי) יותר גדול מאינזאגי. לא צריך סטטיסטיקה כדי להסביר למה אינייסטה יותר גדול מססק. לא צריך סטטיסטיקה כדי להסביר למה פדה יותר טוב מגאבי.
מודריץ’ משקף בדיוק את זה. מגיע קרואטי קטן קומה, עם סטטיסטיקה של חלוץ מחליף בינוני, ובכל זאת ברור לכל אחד שרואה אותו משחק (וראה כדורגל יותר מיומיים בחייו), שהוא השחקן הכי חשוב, באחת הקבוצות המצליחות בתולדות המשחק. אין דרך להסביר את זה מספרית - פשוט ‘מראה עיניים’. וזה מה שיפה כ"כ בעיניי במשחק הכדורגל - הפשטות, העממיות, התושב"עיות: אין מתכון, אין “תוסיף 10 גרם מלח”, אלא “תוסיף מלח לפי העין”. ובלי עין הרע - על טעם ועל ריח, בסוף יש אחד שמנצח.
וקרוס.
מכירים את הסיפור על המלך ששכר שני אמנים כדי לקשט ולצייר קירות של חדר, אחד עמל במשך כל השבוע, והשני נח ומתעצל, ורק בשעה האחרונה ממרק טוב-טוב את הקיר שלו עד לכדי מראה, ככה שכל הציורים המדהימים של עמיתו משתקפים על הקיר שלו, בלי שהיה צריך לטרוח עליהם? אז זה מה שאני אעשה כאן, ואומר בפשטות ב-4 מילים:
קרוס עשה אתמול מודריץ’.
15 לייקים
עוד מילה על מודריץ’.
מעבר לכל איכויותיו הטכניות עומדת חכמת המשחק שלו. לעיתים אנו מבלבלים זאת עם ראיית משחק אבל זה לא אותו דבר. בשביל ראיית משחק צריך כישרון לראות שטחים ריקים. צריך לתפוס את המרחב בצורה גמישה יותר מאחרים. למודריץ’ לגמרי יש את זה. אבל יש לו גם משהו שהוא יותר מזה וזה סבלנות. הוא כמעט ולא טועה בהחלטות שלו. וזה לא נובע רק מחשיבה חדה ומהירה אלא גם מסבלנות ואיפוק. אני זוכר אותנו בלא מעט משחקים חייבים שער והרבה שחקנים מתחילים להילחץ ומקבלים החלטות שגויות. מודריץ’ זה סיפור אחר. הוא יקבל כדור על קו ה16 ולמרות העומס המוחי הוא יעשה הטעיה וינסה להגיע למצב נוח ובטוח יותר. הלחץ לא ישבור אותו. החכמה שלו איננה רק חדות מחשבתו אלא היכולת לבטא אותה בשעת הדחק. זה אופי אחר.
כשאומרים שאי אפשר להספיד אותנו אני תמיד חושב על לוקה מודריץ’.
איזו זכות יש לנו כאוהדים.
כשיפרוש (בתקווה שזה יקרה עוד כמה שנים טובות) יהיה לי ולכולנו חור ענק בלב. לפחות עבורי הגדול ביותר מאז שאני אוהד את הקבוצה.
11 לייקים
אה, ועוד 2 נקודות אחרונות לגבי המשחק:
א. איך לעז%@&₪ל במהלך של השער הראשון שלנו, בוסקטס לא קיבל צהוב על העבירה המוקדמת שלו?! בספר החוקים, תחת ההגדרה ‘כרטיס צהוב’, מופיעה העבירה הזאת של בוסקטס.
בשידור האנגלי שראיתי, אחרי הצהוב שאנחנו קיבלנו (מאוחר יותר), טענו שזה הצהוב הראשון של המשחק. ואני חשבתי לתומי ‘לא, הם טועים, הם בטח פספסו את הצהוב שבוסקטס בטוח קיבל אחרי היתרון (המוצלח) שהשופט נתן לנו במהלך’. ואז גיליתי לתדהמתי שהם צודקים.
הייתי מת לראות כמה לחיץ עוד יותר בוסקטס היה הופך להיות, כשהוא סוחב גם כרטיס צהוב.
ב. בפורום הקודם היה דיון קפיטריה פופולארי ביותר, שעבר כמה גלגולים. הוא נקרא זמן רב ‘יש אלוהים?’, עד שנקבע לבסוף בהחלטיות ש’אין אלוהים’.
לצערם של החברים הנמהרים של הפורום ההוא, הם לא זכו להכיר אחד - פדה ואלוורדה.