הורידו את לאוטרו בפוטושופ 
“they hate me because they can’t beat me” Thomas Shelby
tranquilo papa somos campeones del mundo 
לייק 1
אף פעם לא נפלתי בפח של ‘מראדונה זכה לבד במונדיאל’. בתחרות ‘מי זכה עם נבחרת פחות נוצצת’ מסי לוקח בענק.
טוב הרמת לי פה להחלטה, אני אעשה בקרוב איזה סקירה קטנה על מי היה שם…ואולי גם ב-78.זה לא רק מראדונה מסי וקאמפס 
לייק 1
כן גז’ארדו…
הדרך, הצורה, מה שנתת ולימדת את השחקנים האלה שגידלת, השרשת את הבסיס ושיחררת לעולם.
את הווינריות, את המחשבה קדימה, את הלחימה, את האמונה.
הגביע העולמי הזה הוא גם שלך וגם בזכותך.
Argentina es River 
2 לייקים
מעניין מה אחוז הדם האיטלקי במישהו עם שם אוליביה ז’ירו, או דם פורטוגלי במישהו עם שם אנטואן גריזמן.
צריך גם לזכור שחצי מהשחקנים בנבחרות אפריקאיות נולדו או גדלו בצרפת.
שיעשו גם תמונה כזאת לנבחרת ארגנטינה. יש לי הרגשה שרובם בני מהגרים. לא חושב שיש שם הרבה אינדיאנים טהורים.
עקרונית אתה צודק מין הסתם רוב הארגנטינאים הם משורשים איטלקים או ספרדים או במקרה של היהודים מזרח אירופה.
ההבדל אצל הארגנטינאים ממה שמדובר בנבחרות האירופאיות (צרפת לצורך העניין) הוא שאתה צריך ללכל הרבה יותר אחורה בהגירה כדי להגיע לשורשים.
גם מסי ממוצע איטלקי אבל ההגירה אצלו במשפחה הגיעה מהסבא של הסבא של הסבא של הסבא של הסבא ולכן זה כבר לא תופס אצל מסי שהוא למעשה יליד ארגנטינאי מודרני לצורך העניין.
כמובן ככה גם כל יתר השחקנים והצוות.
הנה תמונה שפרסמו לפני המונדיאל ובעצם מראה איזה וכמה שחקנים וכל נבחרת נולדו באותה מדינה שהם מייצגים , יש רק 4 נבחרות שכל השחקנים שלה נולדו במדינה- ארגנטינה, ברזיל, דרום קוריאה וערב הסעודית.
אגב כבר ציינתי את זה לפני המונדיאל שהנושא הזה עלה, הוא מטומטם (סליחה) בעולם הגלובלי של היום אנשים זזים ממדינות כל הזמן והסיבה לא משנה.
אין הבדל אם ההורים של קונדה ברחו מבנין בגלל רעב או מלחמה והילד נולד/גדל בצרפת מגיל קטן או שההורים של חאכים זייש עברו בגלל עבודה להולנד והוא בחר מרוקו.
לטעמי הגלובליזציה שינתה הרבה וכפי שרואים מעטות הן הנבחרות שנשארות “טהורות”.
אבל חרגנו פה זה תרד’ של חגיגות בימים אלה את הדיונים הרצניים תשאירו בחוץ.
4 לייקים
אתם יודעים, במשך השנים התפתח לי קצת אנטי למסי. לא אישית לבנאדם ולשחקן, הוא אלוהים מבחינתי. אני מתכוון לכך שמסי מעלים את כל הקבוצה וההישגים. כולם פתאום שמחים על הזכייה בגלל מסי, אבל ראבק, יש פה נבחרת שלמה שלקחה את התואר הכי חשוב בעולם הכדורגל. יש פה עוד 22 סיפורים של שחקנים שלעד יוכלו להגיד שהם אלופי עולם, למה לא לשמוח שהם לקחו? נבחרת ארגנטינה, שמייצגת היסטוריה ארוכה ומפוארת בכדורגל, שמייצגת עם שלם ומדהים שבשבילו כדורגל זה דת, לקחה את הגביע העולם. לא רק מסי.
ואחרי הספתח הזה, בואו נדבר על מסי. לוקח לי קצת זמן לעכל כמה הזכייה הזאת מרגשת בפן של מסי כשחקן, וכמה לנו כאוהדים יש פה סוג של סגירת מעגל עם הקריירה שלו. לאוהדים פה שהם גם אוהדי בארסה וארגנטינה זה פי 2. זה מטורף לחשוב שאשכרה “ליווינו” אותו בתחילת הדרך. התרגשנו כשהוא לקח גביע עולם לצעירות, התאכזבנו בכל הנפילות שלו והשם ישמור כמה נפילות היו לו בנבחרת במסע הזה שלקח 15 שנה לגביע הנכסף. זה אשכרה 15 שנה שהגיעו לסיומן, המסע הקדוש והוא בהחלט היה קדוש. הדרך שמסי עבר, הסיפור שלו, זה חומר לאוסקר. זה אמור להיות מקור השראה לכל ילד בעולם. מדובר על שחקן שבמונדיאל לצעירות התחיל כשחקן ספסל וסיים השחקן מצטיין טורניר ומלך שערים. ואז התחיל המסע בן 15 שנים, בהם הוא חווה ליטרלי הכל. יש מקרה כזה של שחקן שבנבחרת מפסיד 3 פעמים בגמר הקופה ועוד מונדיאל? יש תקדים לשחקן שכבר פרש מהנבחרת ואז חזר ולקח הכ הרי זה לא נתפס. ורק אחרי 15 שנים, אחרי השנים שהוא כיביכול היה בטופ שלו, והוא בשנה וחצי בסוף יחסית של הקריירה זוכה בהכל? היה באמת דבר כזה בכדורגל? תוסיפו לזה שהוא השחקן הטוב בעולם, בהיסטוריה, שיש ויכוח עם המתחרה שלו והגביע הזה הוא הדבר שכיביכול חסר לו, ובגיל 35 הוא לקח אותו.
סיפור כזה יש רק באגדות. הדומיננטיות שלו בטורניר זה דבר משוגע, הדרך שהוא לקח את התואר הכי חשוב בקריירה שלו, ואל תטעו-זה הכי חשוב בקריירה שלו, היא לא פחות מהיסטורית. בטורניר אחד הוא סיפק את הרגעים הכי מדהימים בקריירה שלו, שכמעט ומסכמים אותו. מהאוהד הסעודי ששואל איפה הוא, דרך הגול נגד מקסיקו שנתן לנבחרת חיים, דרך ההחמצת פנדל מול פולין והשדים שחזרו, הגול נגד אוסטרליה אחרי ששחקן עצבן אותו, מה אתה מסתכל טמבל לשחקן יריב+בישול גאוני נגד הבלם הטוב בעולם, ההצגה מול קרואטיה ובלם שעתיד להיות בין הטובים בעולם, ואז הצמד בגמר הכי גדול בחייו עם חיוך אחרי הצמד של אמבפה.
לא היה כדבר הזה. לאו מסי הוא סיפור מהאגדות, ותודה לאל שזכינו לראות אותו לוקח את הגביע הזה. גם לנו כאוהדים זה הגיע.
לא יכולים יותר להגיד עליו כלום. יש לו הכל.
11 לייקים
עדיין לא זכה בפריימיר ליג.
2 לייקים
גם לא בליגת העל וביורו 
אתה ציני, אבל אנשים בוגרים אשכרה מעלים את זה. כאילו שאם הוא היה בסיטי, במקום לשחוט את אנגליה הם היו יורדים ליגה. אלה אנשים שברצינות תהומית יסבירו לך למה רונאלדו כבש את איטליה, אבל מסי לא הצלחה בצרפת.
בדיוק כמו הכת של לברון, שלא מוכנה להבין שג’ורדן הכי גדול בהיסטוריה ולברון “סתם עוד אחד” משחקני על ששיחקו את המשחק - יש אנשים שלא יהיו מוכנים לקבל את זה שמסי הכי גדול בכל הזמנים. אלה אותם אנשים בדיוק שטענו שבשביל שזה יקרה מסי צריך להביא גביע עולמי.
2 לייקים
לקח לי כמה ימים לחשוב על מה עבר עלי כדי שאכתוב את הזווית שלי על הזכייה. איני ארגנטינאי מלידה, אני לא מכיר ארגנטינאים כמעט למעט חבר(אוהד ריבר. לא בוקה!) שלמד איתי חברותא בישיבה שקצת סיפר לי על איך החיים בארגנטינה ועל האופי וכו.
באמצע ההארכה, אני מסתכל בעיניים כלות לעבר חבר שלי (אוהד מסי שרוף, אני נורמטיבי לידו) ואני אומר לו “שיגמר כבר, שיקחו הצרפתים כבר לא אכפת לי רק שיסתיים הסיוט וזהו”, המצב הזה שנקרא ‘לקוות’ פשוט לקח לי חלק גדול מדי בחיים, נסחטתי.
כשהפנדל הרביעי נכבש התחושה הייתה של הקלה. זהו, סופסוף אפשר להוריד אבן מהלב שלי ולשחרר לי את החיים הלאה. איך אמר לי החבר “המסע של 18 שנה שלי עם מסי, הסתיים. אני כבר לא צריך לראות כדורגל…”
למה הכוכבית הזו בקריירה של מסי הייתה כל כך חשובה אצלי שהיא מוטטה אותי? כי מסי נכנס לי ללב יותר מכוכבים אחרים ואני רואה הרבה ענפי ספורט.
למה מסי נכנס לי ללב יותר מכולם? מסי (ורונאלדו) נכנסו לחיים שלי ושלנו בגלל שהם היו שם כל שבוע לתת את התקווה לקבוצה שלי, לציפייה לקסם, כל שבוע במשך 18 שנה רצופות, כל משחק הם נתנו לנו תקווה, זה לא עוד כוכבי על המופיעים לפרקי זמן קצרים (רונאלדיניו של שלוש שנות קסם) אלא תופעות שהם חלק משמעותי מחיי. מגיל 15 שלי עד עתה, חצי מחיי מסי מלווה אותי. כל כך רציתי שהוא כבר ייקח את הגביע הזה רק בשבילו. המונדיאל לא מעניין אותי - איכות הכדורגל זוועה, ארגנטינה אומה מגניבה אבל באמת שלא ראיתי בחיי משחק כדורגל משם, ובכלל עצבן אותי התלונות של הארגנטינאים על מסי שהוא לא ארגנטינאי - כאילו הוא חייב להם משהו.
אני זוכר שדודה שלי אמרה לי כשהיא הבינה שהסרטן שהיה לדוד שלי השתלט עליו וזה רק עניין של זמן, כשהרופאים אמרו לה ‘קחי אותו הביתה לפחות ימות בבית’, היא אמרה לי - שימות מהר וזהו. רק שייגמר הפרק המסויט הזה גם אם בסנריו גרוע.
כבר אין קשר לאיכות הגמר שהיה, לא מעניין אם מסי היה טוב במשחק או בטורניר ואם הוא הבקיע בפנדל עם היד בנבדל, מסי קיבל את הגביע ואני השתחררתי מהעול הזה שמלווה אותי 15 שנה.
Freedom!
8 לייקים
כמו אדם נורמלי
לייק 1
כשהוא הלך יחד עם חברים שלו לשכנע איזה בית קפה קטנטן להשאר פתוח עד הבוקר כי יש משחק של ריבר בוקה - היינו הסופר קלאסיקו המקורי, חשבתי שהוא החליק על הראש. 4-5 בבוקר להתחיל לראות כדורגל ועוד בבית קפה עם חברים…
רק אח"כ שמצאתי את עצמי רואה פוטבול אמריקאי בשעות לא שעות הבנתי שכל אחד עם הסם שלו.
אני חיי ככה כל חיי, כל משחק של ריבר, כל משחק נבחרת 1-2-3-4-5 לא משנה השנה אני קם.
לפעמים אני קם והולך משם ישר לעבודה.
זה דרך חיים
2 לייקים
להיות אוהד ריבר זה לא דרך חיים זה דרך להיות אפס.
זהירות אהוד.
אתה מבין למה צריך להחרים אותך, אתה לא מבין כלום.
היה לך כיף.ב-9.12.18?
לייק 1
מה אתה מתלהב? זה היה עידן הזהב שלכם. ירדתם ליגה יא חלשים. לבוקה יש יותר ליברטדורס ממכם ויותר גביעי עולם למועדונים.
יאללה תתקדם בובו. גז’ארדו הלך בקרוב תחזרו לליגה השניה.
לייק 1
ריבר הכי גדולים תמיד היו תמיד יהיו, רק בוסטרוס וחסרי מושג כמוך חושבים ככה.
דור הזהב של בוקה היה לפני 20 שנה, בקושי שיערות בבית שחי היו לך.
יספרו לעצמם סיפורים על הגמר ההוא אבל הם רצו לנצח אותו והוא נצחי.
תמיד יהיו הקטנים יותר עם הכדורגל המגעיל, היו מתים לאיזה גז’ארדו כזה אצלם…לא מצליחים להחזיק מאמן חצי שנה כבר עשור.