לא מאמין שבייל יודע מה זה basta
כנראה אמר משהו באנגלית ולא הובן בגלל המבטא
3 לייקים
יש פרסום בספרד שריאל האריכה לבנזמה את החוזה עד 2022.
https://twitter.com/elchiringuitotv/status/1181355186716983296?s=21
העיתונאי שמדווח על זה לא הכי אמין, אז אני מקווה שזאת טעות. למרות שההיגיון אומר שפלורנטינו וזידאן ישמחו להאריך לבנזמה את החוזה.
כל הקיץ אמרו לו באנגלית בריטית שלא מעוניינים בו, ניסו להפטר ממנו בכל דרך אפשרית והוא נשאר דבוק כמו קרציה, אז מה ששבר אותו זה הוצאה מחוץ לסגל נגד ברוז׳?!
לא נשמע לי אמין אבל אם זה נכון, הוא בנאדם מוזר מאוד.
למה לא? בקיץ היה לו ערך מיני אלי כמו שלא היה לו מעולם. עכשיו אחרי פתיחת עונה טובה חזר לו הערך ולכן יהיה ביקוש לבייל להגיע למקומות אליהם רצה.
אם בקיץ קבוצות סיניות לא היו מוכנות לשלם אז היום כן, אם קבוצות אנגליות חששו אז היום הן יתנו לו הזדמנות.
רוברטו קרלוס מדבר על תקופת הגלאקטיקוס
המגן השמאלי בן ה-46, אחד השחקנים האהובים ביותר בריאל מדריד איי-פעם, התארח אצל ויטור באיה והעניק ראיון מרתק לערוץ 11 בפורטוגל בו דיבר על תקופת הגלאקטיקוס. על אף שהמגן לא הואשם על ידי התקשורת לאורך השנים בחוסר מקצוענות או חיבה מוגזמת לחיי הלילה, הוא מספר סודות מרתקים מחדר ההלבשה ובעיקר על החוקים של כל מאמן, נאמר זאת כך. קודם כל הוא סיפר שאביו העריץ את הזמר הברזילאי ועל כן הגיע זמו.
האווירה בקבוצה : “האווירה בחדר ההלבשה, האווירה במלון, הייתה אווירה מדהימה בחדר ההלבשה. אני מתגעגע לזה, גם לרגעים באוטובוס לפני משחקים גדולים, כדורגל זה דבר נפלא”.
הקשר עם ויסנטה דל בוסקה : “הוא היה כמו חבר, לא היה צורך בחוקים, השחקנים ידעו המ עליהם לעשות. הוא הבין אותנו בצורה מושלמת. האימונים של יום שני, ולפעמים ימי שלישי היו בשעה 17:00. הוא לא קבע אותם ב-11:00 כי ידע שאף אחד לא יוכל להגיע”.
על חוסה אנטוניו קמאצ’ו : “הייתה לנו מערכת יחסים טובה עם כל המאמנים. הוא הגיע לחדר ההלבשה, בירך את כולם, היה רציני מאוד, ידענו על ההיסטוריה שלו במועדון. הסתכלתי לראות מה הוא עומד לומר. הוא אמר: ‘רוצה לראות את כולם מחר בשעה 07:00 בבוקר’. בדרך כלל התאמנו ב-10:30. דיברנו איתו דרך הקפטנים כדי לנסות לשנות את לוח הזמנים”.
על ואנדרליי לושמבורגו : “גם איתו קרה משהו דומה. במשחק הליגה השני שלנו יחד, השארנו את התיקים בחדר ולפני ארוחת הערב הייתה בירה ויין על השולחן. תמיד היו שני בקבוקים, אני ורונאלדו אמרנו: ‘בוס, האנשים האלה, יש לנו מנהגים, אתה תראה את זה, נסה לאפשר לנו חופש ולא לשנות את הכל, אל תוריד אותם’. מה הוא עשה? הסיר תחילה את הבירה ולאחר מכן את בקבוק היין. זה נמשך שלושה חודשים”.
הכוח של חדר ההלבשה : “אני חושב היום במבט לאחור איך ייתכן שעשינו כל כך הרבה ‘שטויות’. בסיום כל משחק להרבה שחקנים היה מטוס פרטי שהחזיר אותם לשדה התעופה בראחס במדריד. כך היה עם בקהאם, גם לפיגו, זידאן, רונאלדו. וכעבור יומיים היינו צריכים להתאמן. התפללתי שהמשחקים יהיו בשבת כדי שאהיה מסוגל לנסוע לראות פורמולה1 ביום ראשון. היה טירוף”.
הגעתו לריאל מדריד : “אהיה אסיר תודה לאינטר. לורנצו סאנז הביא אותי, זה היה נורא, לא היה מספיק כסף לשלם לשחקנים. פלורנטינו הגיע ואירגן את המועדון. הוא שילם הרבה כסף בזמן אחר. הוא הביא את הגלאקטיקוס - פיגו, זידאן, רונאלדו, בקהאם”.
על כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי : “הם כמו אאוסביו ומראדונה בעבר, זינדין זידאן. יש לי אהבה ענקית לכריסטיאנו. איש לא רצה שיעזוב את ריאל מדריד. חשבתי שהוא היה משוגע כשאמר שהוא עוזב. הוא היה הכל בריאל מדריד וגם זכה בהכל”.
על רונאלדו פנומנו : “הכרתי אותו בשנת 1993. מאז, בכל משחק של הנבחרת או של ריאל מדריד - ישנו באותו חדר במלון. ישנתי יותר פעמים עם רונאלדו מאשר עם אשתי”.
3 לייקים
נשמע פשוט מזעזע, סטייל סיפורי מילואים הזויים מהדור הקודם.
ביום שלישי יפורסם ראיון מרתק שהעניק קאסמירו לחורחה ואלדאנו ובינתיים בספרד חשפו קטע קצר בו מדבר הקשר על תחילת הדרך הלא פשוטה עם זידאן.
קאסמירו אמר על האופי שלו - “לא אכפת לי שזו הדקה ה-12 או הדקה ה-90, אני תמיד הולך על הכדור האחרון כאילו שזה צלחת אוכל, אני תמיד הולך כאילו זה הכדור האחרון”. "אני זוכר כשמתי שזיזו הגיע לא שיחקתי בחמשת המשחקים האחרונים וחשבתי לעצמי איך זה יכול להיות שהוא משבח אותי כל כך הרבה אבל אני לא משחק. הלכתי למשרד שלו ואמרתי לו ‘זה לא יכול להימשך, אני רוצה לשחק ולהיות שחקן חשוב’. אני זוכר היטב שהוא ענה לי במילים האלה: ‘מירו - תירגע, כשאתה תתחיל לשחק אתה לא תפסיק’.
בינואר ובפברואר, בתשעת המשחקים הראשונים של זידאן, הקשר האחורי שותף פעמיים בלבד וכמחליף - 20 דקות במהלך הניצחון על אספניול ודקה אחת נגד רומא במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות. אבל השאר היסטוריה. הוא רשם 123 הופעות עם זיזו, 113 מהן בהרכב…
בנושא אחר - במארקה כתבו טור דיעה על דבריו של רוברטו קרלוס וכינו אותם “גול עצמי” על אף שתמיד יישאר אגדה בברנבאו בזכות המשחק ההתקפי היוצא דופן, הגולים המדהימים והחיוך. עוד נכתב “מה היה קורה אם”. מה היה קורה אם הכוכבים הגדולים האלה היו קצת יותר רציניים, מקצועניים ורעבים ואפילו מנסים להתאמן בשבע בבוקר כי המאמן מצא לנכון. אולי הקבוצה ההיא הייתה יותר אימתנית?
אני גדלתי על ריאל מדריד של הגלאקטיקוס ופה אפילו צחקו עליי שאני חושב שהיו ‘פרפרים עפים’ מעל הברנבאו אז. זו הייתה קבוצה סופר-מיוחדת ואין כמו אהבה ראשונה. אבל לצד כל הבאז אמרתי שהם לא ניצחו מספיק וגם ראול אמר את זה לא פעם. דעתכם?
לייק 1
הבצורת של יוביץ’ בהשוואה לאחרים
לוקה יוביץ’ והשער הראשון - ההמתנה הארוכה ביותר בשנים האחרונות בריאל מדריד, כך כתבו במארקה על החלוץ הסרבי שהגיע בקיץ בתמורה ל-60 מיליון יורו בקול תרועה רמה לאחר שכבש 27 שערים במדי איינטרכט פרנקפורט בעונה שעברה וסביר להניח שלא האמין שלא יצליח לכבוש עד עתה. החלוץ פתח בהרכב פעמיים העונה - נגד ויאריאל ונגד אוססונה ובמשחק נגד הקבוצה מריינו דה נאברה אף כבש שער אך זה נפסל בשל התערבות ה-VAR, עניין של סנטימטרים, וכך החלוץ נותר חסר מזל והוא מחכה כבר 56 ימים לשער (מאז ששותף כמחליף נגד סלטה ויגו בבלאידוס במחזור פתיחת העונה).
במאה ה-21 ריאל מדריד התהדרה תמיד בחלוצים גדולים, מרונאלדו-פנומנו ועד קארים בנזמה, גם כאלה שהיוו אפיזודה חולפת כמו עמנואל אדבאיור, קלאס יאן הונטלאר וצ’יצ’ריטו. גם כאלה שהגיעו באמצע העונה הראו די מהר מדוע - הם כובשים שערים. החלוץ ידע שלא יהיה לו קל לקבל דקות שכן בנזמה הוא החלוץ המועדף בהיררכיה ופתח את העונה עם פציעה במשחקי ההכנה, עם זאת, הוא קיבל דקות.
עוד נכתב על כך שהסרבי לא כבש מאז ה-10 ביוני מול ליטא וסבל מתקופה רעה גם בנבחרת הצעירה, כשהשער האחרון שלו במדי הקבוצות היה נגד צ’לסי ואדן הזאר בחצי גמר הליגה האירופית בתשעה במאי. בסה"כ החלוץ רשם 532 דקות ללא שער כפי שמתאר הגרף כאן . אגב, באותה תקופה הוא רשם 4 ניצחונות לעומת 6 הפסדים יחד עם עוד 4 תוצאות תיקו.
רונאלדו נזאריו כבש צמד בהופעת הבכורה שלו - נגד אלבס ב-2002/03, כריסטיאנו רונאלדו הבקיע במחזור הפתיחה נגד דפורטיבו לה קורוניה ב-2009/10 בפנדל וגם מריאנו חלק מהחבורה המנצחת כשכבש בבעיטה לחיבורים נגד רומא בליגת האלופות. יוביץ’ מנגד, רושם את ההמתנה הארוכה ביותר מבין החלוצים.
בורחה מאיורל, צ’יצ’ריטו, חאבייר סביולה, ג’וליו בפטיסטה ואלברו מוראטה, כולם הגיעו על תקן מחליפים ואף אחד מהם לא היה זקוק ליותר משלושה משחקים כדי להבקיע, ולא יותר מ-200 דקות. רוברטו סולדאדו למשל היה זקוק ל-147 ימים, שמונה הופעות ו-205 דקות עד שהבקיע. מייקל אואן כבש אחרי שבעה משחקים, 291 דקות ו-51 ימים, מול ולנסיה בברנבאו במחזור השמיני. גונסאלו היגואין למשל היה זקוק לתשעה משחקים ולהמון זמן - 669 דקות, עד שכבש את שער הבכורה - נגד אתלטיקו מדריד.
רוד ואן ניסטלרוי כבש במשחקו השני בקבוצה, כשהבקיע שלושער נגד לבאנטה במחזור השני בליגה. ג’וליו בפטיסטה כבש בברנבאו נגד סלטה ויגו במחזור השני בעונת 2005/06, אחרי 134 דקות בלבד. קארים בנזמה עשה זאת במשחקו השלישי במועדון הנה הרקורד המלא של החלוצים שלנו. מנגד נכתב גם את העונה שעברה יוביץ’ פתח בנמנום מסוים, חיכה עד למחזור השישי בבונדסליגה כדי לכבוש (39 ימים). למרות שהוא מאוכזב - יש לו עוד זמן…
לייק 1
לקראת סיום העשור השני למאה, אתר Goal בוחר את הרכב העשור, עם לא פחות מחמישה (!) שחקני שדה של ריאל מדריד:
מערכת המגזין מצדיקה את הבחירה לאור כך שהיה להם קריטריון ברור של הצטיינות לאורך כל העשור, ולא רק חלקו (מה שמסביר השארה בחוץ של צ’אבי ואינייסטה).
האמת, אילו הייתי נדרש לבחור הרכב בעצמי הוא היה מאוד דומה. ככל הנראה שהייתי בוחר בקשר נוסף במקום לבנדובסקי, בקשר אחר במקום סילבה ובבלם שונה מראמוס או וראן. אבל בסך הכל הרכב מובן לחלוטין שהם בחרו.
פעם ראיתי הרכב שנה/עשור/חומש כלשהו, שלא כלל את דני אלבס. נשבע.
6 לייקים
גם לפה הכסף של פלורנטינו מגיע, לא יאומן!
2 לייקים
איך סילבה במקום מודריץ’ ? ואיך לבנדובסקי במקום סווארז ?
קטנוניות נוראית וגם אוף טופיק, אבל בכל זאת: העשור השני של המאה מסתיים בדצמבר 2020.
לגבי ההרכב - קרוס הוא ממש לא כוס התה שלי, הייתי מכניס את מודריץ’ במקומו, אבל אין ספק שברמת ההישגים הקבוצתיים הוא חווה יופי של עשור. ראמוס היה חלש אינדווידואלית לאורך לפחות שליש מהעשור הזה, אבל אותו סיפור של קרוס רק על ספידים + דמות סופר מרכזית בספרד ומדריד היסטוריות. אגוארו\סוארז יכל להשתחל בקלות במקום לבנדובסקי. דני אלבס בפנסיה כבר תקופה, אבל קשה לחשוב על תחליף.
עם כל אלה - מסכים שזה הרכב הגיוני לחלוטין. מרסלו קונצנזוס כמעט כמו כריסטיאנו ומסי.
אני חושב שכל העשור הזה מאופיין בכלל בירידה מסוימת באיכות הבלמים ומעבר להערצתי לראמוס - אפשר לחיות עם זה בשלום. הוא כמעט תמיד הגיע למשחקים הגדולים וזה משמעותי, היה חלק גם מהצלחות בלתי רגילות בנבחרת. אפשר היה לבחור באיזה בונוצ’י או קייליני שמשייטים להם לאליפויות קלות באיטליה. איך כבר הרבה שחקני הגנה כמו קנבארו, נסטה, מאלדיני, אתם מבינים את הרף.
מידת ההשפעה של מרסלו מטורפת וכך גם של דני אלבס, שלם עם בחירתם ויסלחו לי מועמדים אחרים כמו פיליפ להאם או משהו, אלבס הוא בן זונה גדול שהייתי רוצה בקבוצה שלי.
טוני קרוס או לוקה מודריץ’? לא ממש משנה. לקרוס יש את היתרון של שנים בבאיירן וגם נבחרת דומיננטית מן הסתם. אגוארו או לבנדובסקי? קצת קשה לי עם האחרון משום שנראה שחוץ מהרביעייה דווקא על הפרצוף שלנו - הוא לא מביא ערך מוסף בצ’מפיונס אבל זה טורניר שקון לא ממש הגיע אליו.
לא בטוח בכך.
את סוף המילניום חגגו בדצמבר 99, כיוון שהחל בינואר 00. כשאתה נולד אתה בן 0.
המילניום השלישי התחיל ב1 לינואר 2001 ולא ב1 לינואר 2000 (כנ"ל המילניום השני - 1001 ולא 1000). הסיבה לכך היא שמעולם לא הייתה שנת 0 בלוח השנה הגרגוריאני - 1 לפנה"ס קדמה ל1 לספירה.
למה חגגנו ב31 לדצמבר 1999 אם כך? סתם, חיבה אקראית למספרים עגולים. אין שום סיבה לחגוג 10, 100 או 1000 שנים למשהו.
זה נכון כרונולוגית, אבל מן הסתם שהחגיגה לפי מספרים עגולים היא בסך הכל הגיונית. מה גם שזה מיישר קו עם דברים נוספים. הרי אין משמעות לשנה הזו שהושמטה בדיוק כמו שאין באמת משמעות לעשורים.
אפשר להיכנס לעניינים לשוניים ומתמטיים (זה מספר מונה ולכן השנה לא הושמטה) אבל בגדול אתה צודק ולכן גם הקדמתי ואמרתי שזאת בגדול טרחנות בהקשר של הנוסח של דוד - המאה ה-21 התחילה ב1.1.2001 ולעשור השני שלה נותרה עוד שנה שלמה.
כמובן שהפילוח לפי שנים קלנדריות\עשורים\וואטאבר הוא בגדול שרירותי ונועד רק לאפשר את הדיון (הכיפי) בסיכומים תקופתיים.
אמאנסיו בן 80: שמונה רגעים למזכרת
אף אחד יכלול אותו כנראה ברשימה המצומצמת של השחקנים הגדולים בתולדות ריאל מדריד, אבל ל אמאנסיו אמארו שחוגג היום 80 בהחלט אין במה להתבייש. האיש שהגיע כמלך השערים מליגת המשנה ועשה היסטוריה לצד כוכבי תבל. מעבר להצלחתו על המגרש, עמד על הקווים של ריאל מדריד קסטיליה והשביח את אחת מהקבוצות הטובות בהיסטוריה - כשהקינטה דל בויטרה קרמה עור וגידים. תשע אליפויות ספרד, גביע אירופה ב-1966 במשחק בו כבש בגמר - הם רק חלק מהסיפור של אמאנסיו. במארקה “חגגו” לו עם שמונה ציוני דרך .
-
מלך השערים בליגה השנייה - לפני שחתם בריאל מדריד ב-1962 לאחר התעקשות גדולה של הנשיא סנטיאגו ברנבאו - הוא חורר רשתות בדפורטיבו לה קורוניה. כבש 25 שערים ב-26 הופעות. הוא היה המפתח בקבוצה המתחדשת בעידן של אחרי די סטפאנו ופושקאש.
-
הופעת הבכורה: בגביע אירופה נגד אנדרלכט - התאריך הוא 26 באוגוסט 1962, הסנטיאגו ברנבאו. מאז החל המיתוס. המשחק הסתיים בתיקו 3:3. הופעת הבכורה הייתה מרה וריאל הודחה, אך ב-16 בספטמבר, במשחק הליגה נגד בטיס, כבש את השער הראשון בלבן, הראשון מתוך 119 שערי ליגה.
-
היורו הביתי ב-1964: עם ספרד חווה אמנסיו אכזבות רבות אבל גם רגע אחד ענק. ב-21 ביוני 1964 בברנבאו, פגשה ספרד את ברית המועצון של השוער האגדי לב יאשין. החלוץ עשה היסטוריה שלא חזרה על עצמה עד 2008. החלוץ כבש בעצמו בחצי הגמר נגד הונגריה בהארכה - את שער הניצחון.
-
גמר גביע אירופה ב-1966: אמנסיו שיחק בריאל 14 עונות, הפסיד פעמיים בגמר - לבנפיקה ואינטר, אבל ב-1966, 11 במאי באצטדיון הייסל - אף אחד לא לקח לו את התואר. ללא די סטפאנו אך עדיין עם חנטו ופושקאש, ריאל מחקה פיגור מול פרטיזן בלגרד. הוא השווה בדקה ה-70 כאשר סרנה ניצח את המשחק כעבור שש דקות. גביע אירופה ראשון ויחיד, שלו, לה סקסטה של ריאל.
-
השער נגד שוויץ במונדיאל היחיד שלו - ספרד שיחקה במונדיאל באנגליה שנתיים לאחר הזכייה ביורו, עם שחקנים נפלאים כמו חנטו, דל סול, וסוארס וגם הצעירים של ריאל. ספרד לא עברה את שלב הבתים על אף התקוות הרבות. היא הודחה נגד גרמניה. במהלך הניצחון על שוויץ (1:2) כבש אמנסיו.
-
הכניסה הקשה של פדרו פרננדס - באמצע שנות ה-70, אף אחד לא רצה להגיע ללוס-קרמנס בגלל שחקני ההגנה הקשוחים של גראנדה: פדרו פרננדס ורמון אגוארה הארגנטינאי. הוא נפצע במשחק בברנבאו בצורה קשה והגיב בנגיחה לעברו של הפרגוואי.הוא חזר לשחק אך זה לא היה כמו פעם.
-
הפרידה העצובה מגביע אירופה - עונת 1975/76 הייתה עתידה להיות האחרונה שלו בריאל מדריד. בחצי הגמר פגשה ריאל את באיירן מינכן. בספרד זה נגמר בתיקו 1:1 ואילו בגומלין ריאל הפסידה 2:0 ואיבדה את הגמר. ההזדמנות האחרונה שלו לזכות בעוד גביע - ירדה לטימיון.
-
יצירת הקינטה דל בויטרה - לאחר פרישתו, עבר אמנסיו לספסל. הוא היה אחראי ליצירת המופת של הקינטה דל בויטרה בקסטיליה. הוא הוביל את הקבוצה לאליפות בפעם הראשונה בתולדותיה. מיצ’ל, פדרצה, מנואל סאנצ’ס, מרטין ואסקז וכמובן אמיליו בוטראגיניו. קבוצה שלא ישכחו.
2 לייקים
כותרות העיתונים הבוקר
כבר אתמול בערב פורסם הסגל של ריאל מדריד לקראת משחק החוץ הסופר-קריטי נגד גלטסראיי בליגת האלופות ביום שלישי עם בשורות לא טובות בדמות היעדרותם של לוקה מודריץ’ וגארת’ בייל שלא החלימו מהפציעות שלהם. בתקשורת החלו לעסוק באריכות במשחק. בשער ה-AS הציגו תמונה של האוהדים הפאנטים של המארחת ונכתב “גמר בגיהנום” - “גמר ליגת האלופות ייערך באיסטנבול אך קודם לכן יש לה עוד גמר”. נכתב ששיא האוהדים ב"אלי-סמי" היה נגד ריאל ב-2013 (52 אלף אוהדים) ואילו בשער המארקה הלכו על אדן הזאר - "זה גמר , בשביל משחקים כאלה הביאו אותך" (המדרידיסטאס מצפה לגירסה הטובה ביותר שלך באיסטנבול")
מעבר לכך התקשורת כמובן לא סולחת על ההפסד המביש נגד מאיורקה ביום שבת ואחריו נכתב בין היתר שריאל מדריד בסכנה גדולה לקראת העונה הבאה ואם תמשיך ביכולת הזו כלל לא בטוח שתגיע לליגת האלופות| בהמשך עלתה כתבה על עשר סיבות לחוסר אופטימיות בקרב ריאל מדריד כאשר ההפסד האחרון הציג שוב את כל המגרעות עליהן דובר לא אחת במהלך הקיץ. עד היום נאחזה ריאל בפסגת הטבלה ובמאזן הנקי מהפסדים במסגרת הליגה וכעת גם זה אבד לה.
הסיבה הראשונה היא היעדר השערים, ריאל כבשה 18 בלבד ב-11 משחקים. היא ניצחה רק בחמישה משחקים. גם השוער טיבו קורטואה לא משרה ביטחון ומתוך 24 בעיטות למסגרת הוא ספג 12 שערים - נתון נוראי נוסף. עוד דבר שמטריד את זידאן הוא היעדר האינטנסיביות, מונח מפתח עליו חזר שוב ושוב לאחר התבוסה נגד פריז סן ז’רמן בליגת האלופות, וכן בסיום המשחקים נגד ברוז’ ו-ויאריאל. הקבוצה מתקשה להיכנס למשחק. גם מכת הפציעות שחווה הקבוצה מהבירה לא תורמת לה כשהקורבנות האחרונים הם לוקה מודריץ’ וגארת’ בייל שנפצעו במדי נבחרותיהם. מאז הקיץ סבלה ריאל מ-22 פציעות (16 שחקנים).
מרכז המגרש סומן כנקודת תורפה נוספת. ריאל נמצאת עם סגל דליל וסובלת מתלות יתרה מקאסמירו שנשחק עוד ועוד ולא מקבל מנוחה. איסקו לא הוכיח שהוא ראוי להזדמנויות וחאמס לא יציב מספיק. כמו כן, המועדון השקיע למעלה מ-300 מיליון יורו בקיץ אבל אף אחד לא עשה קפיצת מדרגה אמיתית. לא הזאר שעדיין מתאקלם, פרלאן מנדי פצוע יותר זמן מאשר משחק, לוקה יוביץ’ שקיבל הזדמנות בשבת ואיכזב עדיין מחפש שער בכורה ואדר מיליטאו לא נראה כמי שיספסל את סרחיו ראמוס או רפאל וראן. עוד נכתב כי המאמן לא מצליח להביא לשינוי בחילופים שמבצע במהלך המשחקים. לסיום התייחסו לרקורד של ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו - הבית כבר אינו מבצר, כל קבוצה מרגישה שהיא יכולה לנצח במדריד. ויאדוליד כפתה תיקו מאוחר, ברוז’ כמעט ניצחה, ולבאנטה וגראנדה פיגרו 3:0 אבל כמעט הצליחו לחזור. “אתה מרגיש אי נוחות ביציעים”, נכתב.
מנגד, נכתב ב-AS שריאל מדריד נצמדת לעונת הלה-דסימה אז הביסה 1:6 את גלטסראיי במחזור הפתיחה בצ’מפיונס במשחק ענק של כריסטיאנו רונאלדו שכבש שלושער. אמנם הוא איננו אבל איסקו, קארים בנזמה, סרחיו ראמוס ומרסלו הם השרידים בזמן שואראן פתח על הספסל (לוקה מודריץ’ וגארת’ בייל הרי ייעדרו). זה היה ניצחון הבכורה של ריאל בטורקיה.