אתה רואה דור, איחלתי לך הצלחה בפרסום ושיווק וזה הגיע.
וואי וואי איזה ברדק. לא נראה טוב בכלל והמשחק אפילו לא התחיל…
נמאס לי מהתקשורת המסורתית, אני רוצה להתחיל להתעדכן בטוויטר.
אחרי מי מומלץ לעקוב?
אגב אוהדי בארסה, אשמח שתתנו לי גם את שלכם.
לא ייחסתי חשיבות לטוויטר עד לשנה האחרונה, בכל מקרה אני ממליץ על https://twitter.com/madridxtra
ההרכבים שם ‘מודלפים’ הרבה לפני המשחק, כתבי המארקה מגלים להם וכן הלאה. ממש מספק את כל התוכן הנחוץ על ריאל מדריד וגם תמונות מרגשות וכן הלאה. כמו דור רומנו אבל בספרדית 
אם אתה רוצה הרבה ‘שופוני’, כותרות בומבסטיות וכן הלאה שבסוף לא מתממשות וג’וזף פדרול אחד - אז El Chiringuito.
מי שחובב סטטיסטיקה, יש את MisterChip הגאון שלפני משחקים גדולים הוא תמיד כותב ל-AS את כל הנתונים על ריאל מדריד וליגת האלופות וכן הלאה. לגביע כדורגל ספרדי בכלל יש את OptaJose.
לייק 1
Managing Madrid מספקים את התוכן הכי איכותי בעיניי באופן עקבי (גם בלוג ופודקאסט).
ויש את כל העיתונאים הבכירים, במיוחד בנוגע להעברות - Mario Cortegana, Ramon Alvarez De Mon, Jose Felix Diaz וכל החברים שלהם.
לייק 1
לא דובר ספרדית 
אבל תודה.
אין טעם לקעוב אחרי עיתונאים יש דפים כמו madridxtra ו managing madrid שמרכזים את השמועות של העיתונאים בהקשר של ריאל מדריד וגם מדרגים אותם לפי אמינות פחות או יותר (מסתמכים על מקרי עבר).
https://twitter.com/madridxtra/status/1531593211864653827?s=21&t=pvOvCyUZ4HO5vnbq--wh2A
המחיר על טשואמני יגיע ככל הנראה קרוב ל 100 מיליון,עם או בלי בונוסים נדע בקרוב,ככה זה כשפאריז נדחפת לכל עסקה,ליברפול אגב הבינה וויתרה,רק הבריונים מקטאר ממשיכים להתעקש עד השנייה האחרונה,לא אתפלא אם המחיר יגדל עוד קצת בימים הקרובים.
7 לייקים
לרגל הצטרפותו של אנטוניו רודיגר השתעשעתי ודירגתי (והפעם באמת בקצרה) את עשרת הבלמים הטובים ביותר שראיתי בריאל מדריד ב-25 השנים האחרונות. מדובר כמובן על שכלול של היכולת שהפגינו, הפיקים, התקופה במועדון ואותו פרק זמן מדובר של סביב שנות ה-2000. פחות התייחסתי למה עשו ‘בחוץ’:
- סרחיו ראמוס – כל מילה מיותרת. מנייה בטוחה במשחקים גדולים, הדסימה, המנהיגות, הביטחון, היה תותח מהרגע הראשון.
- פפה – אם הוא לא היה נפצע כ"כ הרבה והיה זוכה ‘לשקט נפשי’ גם בצעירותו. אתלט מטורף, שחקן נשמה, בלתי אפשרי לעבור אותו.
- פרננדו היירו – “הקפטן של הקפטנים” כינה אותו ראול בזמנו. גם בשלהי הקריירה היה תמיד נותן מעל ומעבר בליגת האלופות.
- רפאל ואראן – היה יכול להיות מדורג גבוה יותר אך הוא ‘נתקע’ בשלב מסוים ולא הצליח להפוך למנהיג הגנה בעצמו, לראייה יכולתו ללא ראמוס.
- פאביו קנבארו – “ההילה” הזו של בלם שזכה בכדור הזהב. חלמנו עליו. מצד אחד הציג המון משחקים טובים, נוטף קלאס, מצד שני חווה על בשרו כמה קשה להיות שחקן הגנה בריאל מדריד.
- נאצ’ו פרננדס – אמת לאמיתה. “המחליף” המושלם, נקרא לזה ככה. הוא לא רק מדרידיסטה ואחלה גבר, הוא לא פראייר, תמיד סמכנו עליו. מרוכז מאוד, “בפאניקה” שמגנה עליו.
- איבן הלגרה – נטו משיקולי פז"ם – עצר כדורים עם כל חלקי גופו, חלק מריאל המנצחת של תחילת שנות ה-2000, כבש שערים מכריעים. היה קשר אחורי, נזכיר
- מנואל סאנצ’יס – סמל, אגדה, הכל נכון, אבל מיעט לשחק בסוף שנות ה-90. עשה את שלו בכל מקרה. אם היינו כוללים גם את שנות ה-90 זו רשימה אחרת לגרמי כמובן
- ריקרדו קרבאליו – “אגיע לריאל מדריד בריצה”, אמר בקיץ 2011. עונת בכורה נפלאה שהביאה לאפשרות להסיט את ראמוס ימינה, זכייה בגביע המלך וכן הלאה. מאז? לא הרבה
- אדר מיליטאו ודויד אלאבה – הם עוד יוכלו לקפוץ גבוה בדירוג הזה. משלימים זה את זה לא רע. האחד שקט, יציב, קר רוח, השני פיזי מאוד ואגרסיבי.
לא נכנסנו לדירוג: וולטר סמואל, פאקו פאבון (כמעט), כריסטוף מצלדר והאחד והיחיד ג’ונתן וודגייט.
זה דירוג גם לפי הסדר או סתם דירוג רנדומלי?
אני מוחה בתוקף. נזכיר גם את ההתעלמות השעורורייתית מאלבארו מחייה, בורחה הרננדז ויורשם הרוחני - חסוס ואייחו.
פפה בלם יותר טוב מראמוס, עם כל השנאה לשניהם. פשוט ראמוס יותר ווינר והוא גם שיחק מדהים כמגן
קנבארו לא היה פאשלה? קצת כמו טוראהם אצלנו.
את אלברו מחייה ראיתי עונה שעברה או העונה באיזה ליגה ערבית. איזה נוראי. הוא היה הקפטן וישר זיהיתי אותו. לדעתי הקבוצה שלו הייתה בתחתית…
עונה ראשונה די רעה, אבל עם צוות מסייע קטסטרופה. בשנייה כבר נתן יכולת טובה יותר עם שוסטר. הייתי מדרג אותו מתחת לקרבאליו.
גם לדעתי פפה מעל ראמוס. וזה כלל לא קרב צמוד בעיניי. פפה היה בלם הרבה יותר טוב ממנו. היו לרמוס מספר שערים שבעקבותיהם הוא העשיר את המורשת שלו, אבל כבלם נטו, פפה עדיף עליו בכל יום.
אם לבחור צמד מהנ’'ל אז פפה והיירו.
ואיפה איבן קמפו ?
כמעט שנה אחרי הכתבה האחרונה שלי בתקשורת הספורט, גאה לכתוב לאתר המכובד “וואלה! ספורט”, הראשון שנתן לי את הבמה בזמנו – על מרסלו וסוף האגדה שלו בריאל מדריד .
כבר שכחתי כמה זה כיף להופיע באתר גדול, ועל אחת כמה וכמה כשאתה כותב על אחד השחקנים האהובים עלייך ביותר. אין מה לעשות, דור רומנו זה לכתוב על כדורגל. מעבר לכך, זה קצת ‘מקל’ עליי את העזיבה שלו (כמובן שאני יודע שמקצועית כבר שנתיים הוא רחוק שנות אור מהרמה הנדרשת, אבל הלב, לא הראש…) גם אם סביר להניח שתרד שוב דמעה בטקס שיערכו לו בסנטיאגו ברנבאו.
וזה היה סיפור סינדרלה. השחקן שהיה נראה כרכש השולי ביותר באותו חורף 2006; וזו בטח לא הייתה אהבה ממבט ראשון; האיש והמסננת בהגנה; מי האמין שדווקא מרסלו יצליח להאפיל על אלילו רוברטו קרלוס הנצחי ולא רק זה אלא גם יהפוך לשיאן התארים של ריאל מדריד מאז ומעולם?
“קודם כל – התקפה”, כתב בטור אישי שסיפר את הקריירה שלו, מגן שהוא הכל חוץ ממגן. האיש שהיה חצי פליימקר ומהשחקנים הכי חשובים שלנו בתור הזהב הזה. תמיד חייך ורקד עם הכדור. בדסימה עלה כמחליף, כבש ולא הצליח לעצור את הדמעות. ב-2018 הבקיע בשמינית, ברבע ובחצי הגמר; ובגמר נגד ליברפול, (אחרי התקף החרדה) – בישל את השער של בייל. כשהברנבאו שאג את שמו בחגיגות הגביע ה-14 הוא לקח את הגביע, השתחווה ושוב הגיעו הדמעות, כשידע שזה הסוף. “זה לא יום עצוב, זה יום שמח כי ריאל מדריד, המועדון של חיי שוב זכתה בליגת האלופות. עוד אחזור”. אגדות תמיד ממשיכות…
לייק 1
האם עונת 2021/22 היא העונה הגדולה ביותר של ריאל מדריד?| אז נכון שהיו עונות גדולות יותר כמו 2016/17 וגם עם יותר תארים - ארבעה| ונכון שהכדורגל לא היה מדהים| אבל ריאל סיימה את העונה עם דאבל (אליפות+צ’מפיונס) רביעי בתולדותיה וביחס לציפיות זה המון. במארקה ניסו לענות על השאלה הזו.
במארקה שאלו האם זו העונה הגדולה בהיסטוריה של ריאל מדריד. עונה שהסתיימה עם אליפות, עם זכייה מדהימה בליגת האלופות ועם סופרקופה. ריאל כשלה רק בגביע המלך (כמיטב המסורת). באתר העלו גרפים של כל העונות בחלוקה ברורה לעשורים עם מספר התארים בכל עונה וגם המאזן ואפילו שערי זכות וספיגות. אז עונת 2021/22 - 39 ניצחונות, 8 תוצאות תיקו ותשעה הפסדים (ארבעה מהם בליגת האלופות - אחד טיפשי לשריף בשלב הבתים ועוד שלושה בנוקאאוט).
כמובן שהיו כבר זכיות כפולות בליגה ובליגת האלופות, זה קרה שלוש פעמים קודם לכן בעבר (1956/57, 1957/58 ועונת הדאבל), אבל צריך להתחשב גם בנסיבות. כמובן שעם זינדין זידאן ריאל מדריד זכתה פעמיים גם בארבעה תארים: אליפות ספרד, צ’מפיונס, הסופר קאפ האירופי ואליפות העולם למועדונים ב-2016-17 הנצחית - עונה בה ריאל כבשה גם בכל משחקיה בכל המסגרות והפסידה רק חמש פעמים| וכן בליגת האלופות, הסופרקופה הספרדי, הסופר קאפ האירופי ואליפות העולם למועדונים ב-2017-18 - אבל אז היו שם גם כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס ואחרים.
כמה פעמים זכתה ריאל מדריד בשלושה תארים בעונה אחת? זה קרה לראשונה ב-1956-57 - צ’מפיונס+אליפות+הגביע הלטיני. זה קרה בפעם השנייה בעונה הלפני אחרונה של הקינטה דל בויטרה, 1988-89 – דאבל+סופרקופה ספרדי. מאז זה לא קרה עד 2002-03 כשריאל זכתה באליפות ספרד בפוטו-פיניש, בגביע הבן יבשתי (0:2 על אולימפיה) ובסופר קאפ האירופי עם 1:3 על פיינורד (זוכרים את השער המצוין של רוברטו קרלוס ברגל ימין?) – ריאל של הגלאקטיקוס.
מספר שחקני עבר ופרשנים התראיינו לכתבה. טוטה, שגדל במחלקת הנוער, סיפק תשובה יפה: “מבחינת התארים זו העונה הכי טובה אבל מבחינת הכדורגל – לא. הקינטה דל בויטרה לא זכתה בליגת האלופות אבל נתנה הצגות וזכתה בחמש אליפויות ברצף. הגלאקטיקוס גם כן הציגו ימים של כדורגל נהדר על אף שהניפו את הגביע רק נגד לברקוזן. למדריד הזו, בעונה נהדרת – היה חסר כדורגל הרבה פעמים, על אף שהיו שם בנזמה, קורטואה, הקאמבקים”.
פאקו בויו מזכיר: “לכל קבוצה יש את גורמי התהילה שלנו. לקינטה דל בויטרה הייתה קבוצה על טהרת הספרדים, והרוב גדלו במועדון שלנו. שיחקנו כדורגל נהדר אבל לא הצלחנו לזכות בליגת האלופות. בכל מקרה האוהדים אהבו אותנו. מה שחשוב זה שריאל מדריד זוללת תארים וכולם רוצים לשחק כאן”. בויו מוסיף: “למועדון, ככה זה ב-120 שנות היסטוריה ענפה – יש הרבה שנים גדולות ויוצאות דופן אבל מה שקורה בכדורגל הוא שישנו זיכרון קצר וכולם מדברים על העונה העדכנית ביותר. אני לא יודע אם זו הייתה העונה הכי טובה של המועדון איי פעם, אני חושב שלא ושזה אבסורד, אבל ריאל הייתה מנצחת”.
מיגל אנחל פורטוגל מתאר את ריאל דרך שימוש בעולם האיגרוף: “הזיכרון לא זוכר את היכולת אלא רק את התארים. בתקופתו של סאקי בריאל (2004-05) הוא סיפר לי על מילאן הגדולה שכולם זוכרים את ואן באסטן ומאלדיני אבל אנצ’לוטי היה המנהיג. הוא מנהל קבוצה עצום. בריאל הזו ידו הייתה מושלמת. ריאל התחרתה כפי שלא התחרתה מעולם. בימים האלה הילדים שאלו אותי אם ריאל הייתה ראויה לזכות בליגת האלופות ונתתי דוגמא ספציפית מאוד. זה כמו איגרוף – זה לא מי שפוגע הכי הרבה הוא מנצח אלא מי ש’דופק’ את היריבה. אני כן צריך להגיד שהליגה הייתה חלשה מאוד השנה”.
פול רינקון ששיחק במועדון בין 1979 ל-1981 קובע: “מבחינת הסגל, אז ריאל לא קרובה לשמות של פעם. אבל סגל טוב זה לא רק שמות גדולים אלא החיבור והשחקנים. ועונה טובה היא עונה עם תארים. ריאל הראתה שכסף לא מנצח ואי אפשר לקנות את ליגת האלופות. לא סיטי ולא פ.ס.ז’ שתמיד חלשה במפעל וגם לא ליברפול” .הוא אומר גם כי “אף אחד לא מדבר על אנצ’לוטי בין המאמנים הטובים ביותר וזה מוזר. רק את קלופ ופפ מזכירים. גם לאנצ’לוטי יש גן ו-DNA מנצח ולא רק לריאל”. אמנסיו מוסיף: “היא עברה את כל הגדולות העונה למעט באיירן אותה לא פגשו. אני חושב שהסגל הזה הפיק את הביצועים המקסימליים”.
איבן פרס אומר: “ההיסטוריה של ריאל מדהימה אבל בחוויה האישית שלי זו עונה מטורפת. חשבו שזו עונת מעבר והיא הפכה לשנה של הצלחה מוחלטת. היא הייתה עם עליונות רבה בליגה ועשתה עונת קאמבקים בליגת האלופות וזה בטח לא הסגל הכי טוב”. אחיו אלפונסו: “היו עונות עם תוצאות טובות יותר ויכולת טובה יותר אבל זו ריאל התחרותית ביותר. היא לקחה את עצמה לקצה”.
סבסטיאן לוסאדה: “זה היה מאוד מפתיע. אף אחד לא ציפה ליותר מדי ובסוף זה היה דאבל מושלם. אני חושב שלקבוע האם זו העונה הטובה ביותר או לא – זה ממש להיכנס לבלאגן. זו הייתה קבוצה ללא ראמוס או כריסטיאנו והיא השיגה את אותם ההישגים. מי אמר שזו עונת מעבר?” הוא צוחק.
אלברטו בואנו: “כל המשחקים האלה איחדו את האוהדים. הדורות החדשים, ילדים קטנים – התאהבו בקבוצה בגלל הקאמבקים. אני חושב שהרוח הקבוצתית הייתה מדהימה. אלו ערכים שמושרשים בריאל מדריד”. הוא מוסיף: “כשהייתי שחקן צעיר התרגשתי ללכת לברנבאו כדי לראות את הגלאקטיקוס ממול – ראול, רונאלדו, פיגו, זה נכון שהייתה חסרה להם זכייה בצ’מפיונס ביחד אבל הם נתנו הצגה. הסגל של אז היה טוב יותר (התקפית הוא מתכוון אני מניח) אבל הקבוצה הנוכחית היא מנצחת”. והוא מסכם: “בין אם זו העונה הטובה ביותר ובין אם לאו – זו הצלחה מסחררת וזה מה שחשוב”.
ועכשיו אתם - האם זו העונה הגדולה ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד בהתחשב בהכל? הסגל, הציפיות, הדרך בה הקבוצה ניצחה, התארים, וכמובן גם הכדורגל שראינו. את תוצאות סקר המארקה נפרסם בהמשך!
לייק 1
זה רשמי: לוקה מודריץ’ האריך את חוזהו בעונה נוספת, קרי עד 2023. זו תהיה עונתו ה-11 במועדון של הקשר הבלתי נגמר, להזכירכם יהיה בן 37 בחודש ספטמבר. מודריץ’ שהדיע בקיץ 2012 מטוטנהאם (לאחר שאיים להחרים את האימונים אם לא יתנו לו להגשים חלום), זכה ב-20 תארים במועדון ובדגש על חמשת גביעי אירופה. הוא רשם 436 משחקים ומדורג במקום ה-20, וממש בתחילת 22/23 יחלוף על פני כריסטיאנו רונאלדו לו 439 משחקים. המספרים המלאים שלו: 436 משחקים - 31 שערים, 73 בישולים ו-20 תארים.
באתר הרשמי העלו וידאו מרגש של חמש דקות עם הרגעים הגדולים שלו, שנפתח עם ההכרזה עליו כזוכה בבלון ד’אור - אל תחמיצו. “לוקה מודריץ’ ימשיך לבנות ולפאר הקריירה האגדית שלו בריאל מדריד . הקשר הקרואטי שוב היה מפתח בעונה היסטורית נוספת עבור הקבוצה שלנו”, נכתב והזכירו שם את הבישול המפואר לרודריגו נגד צ’לסי. “האגדה שלו נמשכת”, נכתב במארקה.
בסטורי שלו הוא פירסם תמונה שלו מיום הצטרפותו למועדון באוגוסט 2012 והיום וכתב: “ועשר שנים לאחר מכן…”. ועכשיו לוקה מודריץ’ עם מסר באינסטגרם: “אני שמח מאוד להודיע שאמשיך לשחק במועדון הטוב בעולם. עברו עשר עונות שבהן הגשמתי את החלום הגדול שלי – ללבוש את החולצה של ריאל מדריד – אבל אני ממשיך עם האשליה האדירה והרצון כמו ביום הראשון. אנחנו ממשיכים. האללה מדריד!”. החבר’ה מיהרו לפרגן! מרסלו הגיב לו שהוא גאה בו, גם קארים בנזמה ("קינג!), רודריגו וטוני קרוס פירגנו וגם רוברטו קרלוס.
ועוד כמה מילים: קודם כל, ההתחלה הייתה לא קלה. נעזוב את הטמטום של המארקה עם ‘הרכש הכושל ביותר’ – רגע המפנה הגיע לדעתי באולד טראפורד עם הבעיטה לקורה ופנימה; שנית, תחשבו לא רק על קשרי על בעידן הנוכחי, שבגילו כבר היו בפנסיה או חצי בפנסיה, הסתובבו או מסתובבים בקטאר, ביפן, בארה"ב וכן הלאה – תחשבו גם כמה קשרים מחזיקים מעמד עשור בריאל מדריד, זה מטורף. ארון התארים שלו עומד על 20;
מודריץ’, האיש ששבר את הרצף של כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי וזכה בבלון ד’אור – לא צריך את הפרסים האישיים. הקהל מאוהב בו. מקומו בהיכל התהילה של ריאל מדריד מובטח. אחת לכמה שנים עולה עניין של ‘שחקני הרכש הגדולים ביותר של פלורנטינו פרס’. זה היה לא פשוט בכלל ‘לחלץ’ אותו מטוטנהאם, ז’וזה מוריניו הגדול התעקש ודחף לכך. לאט לאט מודריץ’ גירד את הטופ עשר; לאחר מכן השאיר מאחור שחקנים כמו רונאלדו-פנומנו, קלוד מקאללה ואנחל די-מאריה ומסוט אוזיל. כעת אני חושב שהוא עבר מזמן את לואיס פיגו וזינדין זידאן ורק סרחיו ראמוס וכריסטיאנו רונאלדו מקדימים אותו. אין ברירה.
כמו שאני תמיד אומר – תהנו מכל רגע של הגאון הקרואטי על כר הדשא, בין אם זו ‘סתם’ השתחררות מלחץ, גליץ’ כמו שעשה נגד ליאו מסי מול פריז סן ז’רמן או הבישול המדהים בפאלש לרודריגו. כי לא נשאר עוד הרבה לצערנו…
ב-AS הציגו גלריית תמונות עם מיטב הרגעים הגדולים של לוקה מודריץ’ בלבן, אבל אין כמו הרגע הזה. גמר ליגת האלופות, אין מלחיץ מזה. מצד אחד אוטוטו תוספת הזמן נגמרת ולוקה חייב למהר. מצד שני אסור לו להיות פזיז מדי, הוא חייב להרים טוב. וזו הייתה קרן מושלמת שעבדה ממש כמו באימונים עם סרחיו ראמוס, בישול שייזכר לעד.
וזה לא היה הבישול הגדול היחיד של מודריץ’ במשחקים גדולים במועדון:
-בישל את השלישי ב-0:3 של ריאל על דורטמונד במשחק הראשון ברבע הגמר (כריסטיאנו רונאלדו הבקיע)
-בישל את השער הראשון של ראמוס ב-0:4 על באיירן בחצי הגמר במינכן ב-2014.
-בישל את השער השני של כריסטיאנו שעשה 1:3 נגד יובנטוס בגמר 2017 אחרי חטיפת כדור בצד ימין וריצה לקו.
-בישל את השער השני של ויניסיוס ב-1:3 נגד ליברפול ברבע הגמר אשתקד בספרד.
-בישל את ה-1:2 של בנזמה העונה נגד פ.ס.ז’ אחרי פריצה סוחפת ובסוף קיבל מסירה מוויניסיוס ושלח כדור עומק מדויק.
-בישל את ה-0:2 של בנזמה נגד צ’לסי בלונדון, החלוץ נגח לרשת.
-בישל לרודריגו עם הפאלש את השער שהחזיר אותנו מהקבר בגומלין בברנבאו - 3:1.
אני זוכר שראיין גיגס היה חצי יובל במנצ’סטר יונייטד עד 2014 בגיל 40 בו פרש . הוא היה שחקן ענק גם בשלהי הקריירה (היה מאמן דה פקטו על המגרש יעיד פרגי)
אפשר להגיד שקורטוב גנטיקה טובה מאפשרת קריירה מקצוענית גם בגילאים מתקדמים…
לא אתפלא אם לוקה ישחק גם בגיל 40 (בלי פציעה קשה טפו) וגם אם ישחק 10 דקות כמחליף הוא יהיה אדיר.
קאסמירו עדיין מתמוגג מעונת 2021/22 ובריאיון ל-AS משתף את תחושותיו: "זו הזכייה הגדולה ביותר אי פעם בליגת האלופות", הוא אומר בכתבת השער. הברזילאי בגיל 30 והוא מרגיש מצוין. הוא במצב של הגשמה אישית ומקצועית. הוא זכה בליגת האלופות בפעם החמישית בקריירה ורחוק גביע אחד מהשיא של פאקו חנטו הגדול. זו הייתה עונה לא ממש טובה עבורו אבל בגמר הוא התעשת והיה הגרזן שכולנו אהבנו. כך הוא מתאר את העונה שהסתיימה לה: “הקבוצה הזו היא כמו מתוך סרט. לזכות חמש פעמים בליגת האלופות בשמונה שנים? יש לזה רק הגדרה אחת – לעשות היסטוריה”. “ריאל מדריד לעולם לא מתה. הסמל הזה לבדו לוקח אותך אל הבלתי אפשרי. הזכייה הזו בליגת האלופות, בפריז, הגביע ה-14 – ייזכר לכל החיים. זה גביע אירופה הנפלא ביותר שאיי פעם הושג”. מילים של קאסמירו, מילים של אלוף.
כמובן שהדרך שלו לא הייתה קלה. הוא עזר לקבוצה מאוד כשעלה מהספסל בגומלין רבע הגמר נגד בורוסיה דורטמונד בעונת הדסימה כשהיה שחקן צריך. הוא בטח לא שומר טינה לקרלו אנצ’לוטי שלא ממש נתן לו לשחק אז: “הוא דוגמא בכל דבר. כל דבר טוב שקורה לו – מגיע לו. יש לו מוטיבציה ואשליה אינסופית לריאל מדריד”.
יש לו חוזה עד 2025 והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום, הוא גאה להיות שייך לטריו ההיסטורי עם קרוס ומודריץ’: “פלורנטינו קורא לנו ‘שלושת הטנורים’. אני חושב ששלושתנו הרווחנו את הזכות להיזכר במשך שנים רבות”. ויש להם 15 גביעי אירופה (טוני זכה באחד עם באיירן) ו-98 שנה ביחד.
רודיגר: “אני יודע שזה האתגר הגדול בקריירה שלי”| הבלם הגרמני מדבר לראשונה כשחקן ריאל מדריד וסיפר למארקה על הכל - מתי נוצר הקשר הראשוני איתו, על כך ששוחח עם אנצ’לוטי, הציפייה לשחק בברנבאו, האופי שלו וגם ההבטחה למדרידיסאס. תבלו
2 לייקים
כותרות העיתונים הבוקר - עם עזיבת מרסלו כמובן, ואותה הכותרת בדיוק: “זהו-זה”.
שער המארקה: תמונה של הקפטן מרסלו חוגג, במדי משחק, ומסביב כל התארים שמקיפים אותו: “מרסלו עוזב את ריאל מדריד כשהוא הגיע לשיא ענק של 25 תארים”, ולאחר מכן הפירוט: שש אליפויות ספרד, חמש זכיות בליגת האלופות, חמישה סופרקופה ספרדיים, ארבע זכיות באליפות העולם למועדונים, שלושה סופר קאפ אירופאים, שתי זכיות בגביע המלך| אם תרצו, אזכורים גם לניצחון בקלאסיקו בכדורסל 75:88.
שער ה-AS עם תמונה של מרסלו מהטקס – מצביע על כל התארים בהם זכה: “מרסלו עוזב את ריאל מדריד עם הכי הרבה תארים בהיסטוריה של המועדון – 25”| כמה ציטוטים נבחרים שלו: “עשיתי כל מה שחלמתי עליו”| “אני לא פורש, אני יכול להמשיך לשחק”| “לא שיחקתי אמנם בגמר האחרון (נגד ליברפול), אבל זה היה הגמר בו הרגשתי הכי חשוב (כשדיבר עם הצעירים והרגיע אותם)”.
אלפרדו רלאניו בטור דעה: “מרסלו – אלוף אירופה חמש פעמים”. הוא כותב כי מרסלו נפרד בצורה נעימה ויפה, עם תמונה לצד כל 25 הגביעים, בהם בולטות הזכיות בליגת האלופות. זה היה באופנה בשנות ה-50 אבל כלל לא שגרתי. “הרבה שחקנים של ריאל עם חמש זכיות, זה מצביע על תור הזהב, מחזור אדיר, את זה חווה מרסלו בגוף ראשון, עם הכדורגל העליז והיעיל שמותיר אותנו עם שובל של זיכרונות טובים. אירופה ומדריד, מרסלו על גבי הסיבלס, מניח את הדגל לאחר הזכייה האחרונה, התוססת מכולם. והוא גם השאיר כמה משפטים למזכרת כמו “הרגע האהוב עליי הוא היום (אתמול)”. הוא עוזב כי זה בלתי נמנע, הזמן השיג אותו, אבל עוזב בסיפק מלא אחרי שמילא את חובתו, מסתכל אחורה הגאווה וללא כעס. הוא הציג כדורגל טוב מאוד, רץ הרבה, היה פרסומת טובה למשחק, תרם לגדולתה של ריאל מדריד. והוא נפרד כמו אלוף – אלוף אירופה חמש פעמים”.
תומאס רונסרו סיפר שכאשר מרסלו קטע את הנאום שלו בגלל הדמעות – גם הוא וכל המדרידיסטאס היו צריכים מטפחת. ‘אתה לא מצליח להתרגל לזה שהגיבורים שלך לעולם לא ילבשו שוב את החולצה של ריאל מדריד. מרסלו שידר שמחה, גם החיוך שמח כשהוא נגע בו. הוא נחת במדריד כילד בן 18, עם ראש מגולח והרבה כבוד, אבל לקח את האתגר וכתב את הסיפור המדהים שלו’. הוא מוסיף כי העכרת התודה לכל עובדי המועדון ריגשה אותו, וכך גם הפרגון לראול. “למרסלו יש 25 תארים במועדון הטוב בעולם כמו שהוא תמיד אמר. המורשת שלו מדברת בעד עצמו. מרסלו, אתה אגדה שלעולם לא תישכח”.
רוברטו קרלוס מדבר על מרסלו וגם - סקר אוהדים - מי גדול יותר?| כולנו חיפשנו את רוברטו קרלוס שם באירוע הפרידה למרסלו, אבל אלילו של מרסלו בחר כנראה לא להיות נוכח. הוא מספר בריאיון לתוכנית לילה: “זה יום קצת מוזר בגלל הפרידה ממנו. ראיתי אותו בתחילת הדרך מקרוב, בחדר ההלבשה, ולאחר מכן הוא גדל והגיע הכי רחוק שיש. לא הייתי שם כי זה הרגע שלו, ולא הייתי צריך להיות. אני תמיד מאחל לו את הטוב ביותר. הנחתי שהוא ידבר עליי ועל חברים אחרים לחדר ההלבשה. היו הרבה רגשות בחדר הזה. חיבקתי אותו כשהגיע לספרד. החינוך הטוב שקיבלתי כילד הקל עליי בספרד, וכשמרסלו הגיע נתתי לו ישר את הטלפון שלי כי ידעתי שהוא יצטרך אותו והייתי זמין עבורו 24 שעות ביממה”. הוא הוסיף כי: “רצו שמרסלו יעזוב בהשאלה, אבל ביקשתי מהנשיא דאז שישאיר אותו איתנו – כדי ללמוד ולראות לאן הוא מסוגל להגיע”.
“למרסלו יש צד עליז שהוא מדהים. אחרי האימון הוא היה נשאר איתנו. הוא רצה ללמוד והיה לו את החלום לזכות בתואר. בסופו של דבר הוא הפך לאגדה ויש לו 25 תארים. חשבתי שמקסימום הוא ישתווה אליי, אבל הוא היה נפלא. הוא יבין בהמשך מה הוא עשה עם החולצה הזו”. על ההשוואות: “הסתכלתי הרבה מאוד על הסקרים, רבים ניתחו מי מגן טוב יותר, הציגו את המספרים. לא עצרתי לחשוב על זה אפילו לא שנייה. אף פעם לא רציתי להיות טוב משחקן אחר, אל טוב ממה שאני הייתי. אין מחלוקת. אין יריבות, להיפך, אנחנו שני סיפורים דומים, שחקנים שהגשימו את החלומות שלהם ובגדול. הברזילאיים צריכים להיות גאים שמעל 20 שנה המגן הטוב בעולם הוא ממולדתם”.
היכן מרסלו ישחק: “שמעתי בטורקיה כל מיני דיבורים על מרסלו. הוא עדיין צעיר יחסית, יש לו שלוש או ארבע שנים. אני לא יודע אם הוא יגיע לטורקיה, הוא יודע מה הכי טוב עבורו. מרסלו, בשל העבר המפואר שלו – ראוי לשחק בליגת האלופות”.
באותו עניין נכתב במארקה: “מרוברטו קרלוס ועד מרסלו – 26 שנה של מצוינות בצד שמאל של ריאל מדריד. המורה והתלמיד שינו את העמדה מקצה לקצה”. נכתב כי מרסלו ורוברטו קרלוס הגיעו בצורה אחרת ובתזמון שונה כמובן אבל כל אחד מהם עלה על הציפיות ובגדול והם הפכו למגינים הטובים בהיסטוריה. רוברטו קרלוס סבל באינטר בקישור, הוא רצה לשחק יותר מאחור, קאפלו נתן לו את הכל במדריד אחרי ששילם שישה מיליון יורו לאינטר. הוא זכה איתו באליפות הראשונה שלו וגם האחרונה – 14 תארים בסה"כ. היה נראה שאף אחד לא יאפיל עליו והנה מרסלו שהגיע ב-6.5 מיליון יורו והיה רק בן 18. ולמעט תקופה קלה בה קונטראו הועדף על פניו – מרסלו לא הביט לאחור.
“רוברטו קרלוס ומרסלו אפשרו ליאל מדריד לשלוט בעמדת המגן השמאלי במשך 26 שנה. רק לעתים רחוקות נראה רצף כזה בכדורגל. שמונה זכיות בליגת האלופות לשניהם – השושלת הדומיננטית ביותר שזכורה בברנבאו”. ועכשיו הסקר: קרוב ל-49 אלף מצביעים במארקה: 61% חושבים שרוברטו קרלוס מאפיל על מרסלו.
לייק 1