תשכחו מרודריגו, ויש כבוד, מנאצ’ו המדרידיסטה או מלוקאס ואסקס. אנטוניו פינטוס הוא השחקן ה-12 של ריאל מדריד. ספק אם יש עוד מאמן כושר כה מוערך (לפחות במועדון) בכל אירופה. במארקה העלו כתבת צבע מרתקת על האיש ופני הרס"ר הקשוח שהוא אחד מאבני היסודות להצלחה של ריאל מדריד.
מאיפה אתם רוצים להתחיל? משאגות הטירוף שלו והקפיצה על השחקנים בחגיגות של השערים הגדולים בליגת האלופות? (השלישי של קארים בנזמה נגד פריז סן ז’רמן וכן הדרמה נגד מנצ’סטר סיטי)? אולי מהאנקדוטה האחרונה (“הרבה פעמים כשאני משחק עם הילדים שלי, אני חושב על טוני קרוס ולוקה מודריץ’. אשתי צריכה להגיד לי: ‘אנטוניו - תישאר איתנו, עזוב את ריאל מדריד לרגע’”). ואפשר גם עם גמר 2017. מיד לאחר הניצחון 1:4, מלך ספרד ירד לחדר ההלבשה ושאל את זינדין זידאן: “איפה פינטוס? הוא היה מאוד חשוב, זה בזכותו”.
“התמונה הייתה עוצמתית. לוקה מודריץ’ נישק את הקרחת של אנטוניו פינטוס בזמן שהוא פונה למצלמה בתוך חדר ההלבשה אחרי שריאל זכתה בליגת האלופות נגד ליברפול”, נכתב במארקה. “למעלה! ‘מתודת פינטוס’, ‘מתודת פינטוס!’”, חייך הקרואטי. מאמן הכושר שלא אוהב את אור הזרקורים, הפעם היה חייב לקבל את נתח התהילה המיוחד שלו. השלישית בשיא האיטלקי.
גם בגיל 60, ושלא תעזו לדבר איתו על כך - הוא רץ 9 ק"מ בכל בוקר בשדרות וולדבבאס לפני שהחבר’ה יבואו לאכול חצץ (לא באמת). פלורנטינו פרס ‘הסתער’ ולקח אותו מליון ב-2016 תמורת פיצויים. הוא עזב לאינטר וחזר בקיץ שעבר, וכמה הוא היה חסר.
בנו של עובד פיאט בסרדיניה, פינטוס, הוא היום אחד מהמנופים הבלתי מעורערים של הצלחת ריאל מדריד. הוא הצליח להתאים את הידע שלו לקבוצה הבולטת שמתמודדת מדי עונה עם למעלה מ-50 משחקים שזה עומס אדיר. כל השחקנים, גם המוכשרים ביותר ועם הגוף המרשים ביותר – יודעים כי על פיו יישק דבר.
“הוא מצליח כי יש לו מערכת יחסים מאוד מיוחדת איתם, מאוד קרובה”, אומרים בקבוצה, “הוא אדם נהדר, עם חיוך תמיד על הפנים”, מגלה מיגל גוטיירס, המגן הצעיר שעזב הקיץ לג’ירונה. פינטוס עצמו מתעקש שאין ‘שיטת פינטוס’, ואם ישנה, התמצית שלה היא פשוט תשומת לב אובססיבית לעבודה ולכל פרט קטן.
"הרבה פעמים אני משחק עם הילדים שלי ואני חושב על קרוס ומודריץ’. אשתי צריכה להגיד לי, אנטוניו, עזוב אותם עכשיו, שחרר, איתה איתנו “, אמר ל"לה רפובליקה” בתחילת הקיץ. עד כמה שהוא מחובר לריאל מדריד, הוא יודע להסתגל מיד לכל מקום. באנגליה - הוא היה עם צ’לסי, סנדרלנד, ווסטהאם - האינטנסיביות חשובה מאוד; בצרפת - מונאקו ומארסיי - מה שהוא עשה זה להתחיל חזק עם אימוני חדר כושר ואז להכניס את הכדור; באיטליה (יובנטוס, אודינזה, פאלרמו ואינטר), “מעל לכל ניתנה חשיבות לשרירים”. הוא טוען לגבי פעילות ספורטיבית, בהסבר על קוביה, שהתוצאה הסופית היא לא הסכום המבודד של האלמנטים אלא שכל פעולה שמבצעים צריכה לחשוב תמיד גם על הצדים האחרים.
הוא מייחס משקל כבוד מאוד לאתלטיקה. הוא יודע שחייב להיות סינכרון מלא עם קרלו אנצ’לוטי שהוא ראש הפירמידה, הפיזיותרפיסטים, הרופאים וכן הלאה. הוא אהב אתלטיקה יותר מכדורגל. הוא אהד את קליארי בגלל ג’יג’י ריבה, וראה אותה מנצחת את טורינו 0:4 ב-1970 וזוכה בסקודטו היחיד.
בצעירותו הוא היה רץ למרחקים בינוניים של 800 ו-1,500 מטר. חבריו זוכרים שמעל הכל הוא היה זה שסבל את הריצות הרבות ביותר לפאתי טורינו, שם הוצב אביו. ידע כזה באתלטיקה היה מבורך עבורו ושימש אותו בכתיבה בעבודת דוקטורט שעסקה במרתון המודרני. כמו כל מה שהתיק שלו משקף, זה היה מבריק: הוא קיבל את ההצטיינות הגבוהה ביותר מהוועד האולימפי האיטלקי (CONI), הגוף שמגן על הספורט במדינה זו.
ב-1991 הוא חתם ביובנטוס, התמקד בעיקר בקבוצות הנוער אבל עד מהרה זכה לאמונו של קלאודיו גאודינו מי שנחשב לגורו הכושר של איטליה. הוא היה אחד המנטורים הגדולים שלו. “כמו אנצ’לוטי, הוא גאון. הוא אחד מסוגי הבוסים היחידים שמוצאים את הנקודה המדויקת - לשמור על עקרון הסמכות ובו בזמן של אמון וידידות. עד כמה שזה נשמע מוזר – זה הדבר הכי קשה בעולם המקצועי”.
“הוא באמת מאמן כושר מוביל”, מודה גוסטבו פוייט, האורוגוואי שעל הקווים של נבחרת יוון ופגש אותו ב-1998 כשנחת בצ’לסי. “כשחקן הוא גרם לי להרגיש כל כך טוב פיזית, שכשהייתה לי ההזדמנות להביא אותו לעבוד איתי לקחתי אותו לסנדרלנד”. נראה שהתכונה הזו שלטה בחלק גדול מהקריירה שלו: רוב המאמנים שרצו לצרף אותו לצוות שלהם – היו שחקנים שהתאמנו תחתיו. בעולם של חוסר אמון עצום, המחווה היא עוצמתית. לפיכך, ג’אנלוקה ויאלי הציע לו את האפשרות לבצע את הנסיעה לפרמיירליג. “האם אתה מעז?” הספיק כדי לשכנע אותו ולעזוב את יובנטוס, שבשנתיים האחרונות, אם כי ללא הצלחה מסחררת, הפגישה אותו עם זינדין זידאן, דידייה דשאן ואנטוניו קונטה, שלושה שחקנים נוספים שתבעו את שירותיהם עבור ריאל מדריד, מונאקו (הגיעה תחתיו לגמר הצ’מפיונס ב-2004 עם פרננדו מוריינטס) ואינטר. ג’אנפרנקו זולה, בתקופתו בווסטהאם, משלים את רשימת הכוכבים שהפקידו בידי פינטוס את ההכנה הפיזית של השחקנים שלהם. “איתו היו מעט מאוד פציעות”, נזכר תיאו הרננדס, המגן של מילאן שבילה עונה אחת בקבוצה.
אנקדוטה נוספת מסכמת את דמותו. זה קרה בגמר הסופר קאפ האירופי של 1998, זה בין צ’לסי לריאל מדריד. שחקני המועדון הלונדוני סבלו מהקדם העונה הקשה של פינטוס, שזכה לכינוי ‘השוט’. “אחת מאותם קדמי עונות שאתה אף פעם לא שוכח. הוא נתן לנו מכות אמיתיות”, אומר פוייט. המאמן הגופני בקושי היה איתם חודשיים. בחגיגת השער, בראשות הכובש, כולם עשו מעגל ותפסו את הקרסול, מרימים את הרגל לאחור, התרגיל שעושים למתוח את הארבע ראשי. “הוא התעקש מאוד על מתיחות וזו הייתה סוג של הקדשה מבודחת עבורו”, נזכר פוייט.
היד הקשה של פינטוס שלא מתפשר על דבר, זה עניין מפורסם מאוד. שנתיים קודם לכן, זידאן נחת ביובנטוס. דשאן, חברו לקבוצה, הזהיר אותו ממה שהוא עומד למצוא. “אני חייב להקיא”, חשף זיזו בראיון. למדריד הוא הגיע בשלב השני שלו עם משימה עדינה. הקבוצה, עם גרגורי דופונט הצרפתי, דורגה במקום הראשון בלה-ליגה במספר הפציעות (62) – מפוקפק מאוד, ובמועדון עם שחקנים ותיקים זו הייתה סכנה אדירה. הבעיות הפיזיות הצטמצמו משמעותית, לפי נתונים שפרסם ‘אל מונדו’. הקבוצה כבשה 34 שערים בחצי השעה האחרונה וזכתה בדאבל – אליפות ספרד וליגת האלופות, כנגד כל הסיכויים. הדעה פה אחד הייתה שפינטוס היה השחקן 12.
אפשר לומר רק מילים טובות על אנטוניו. מדובר בבחור מתודי, שמתכונן לעונה הרבה לפני כן. בקיץ הוא ביקש שנפעיל את המירוץ המתמשך כדי להגיע לקדם העונה עם הרבה עבודת רגליים. ואז כשאתה כבר כל כך בכושר ורואה את הכדור, אתה מרגיש שתמיד תוכל להשיג אותו, שאתה חזק במירוץ", מודה שחקן בסגל שמשום מה נשאר בעילום שם.
כבר בעונה שעברה פינטוס השתמש במסכות היפוקסיה שמגבילה את כניסת החמצן – כדי לאמן את השחקנים ולהגביר את ההתקדמות וכן את היכולת האנאירובית. זו המצאה לא ממש חדשה, מקורה כבר ב-2009, אך היא שימשה בעיקר בענפי ספורט יחידניים תחרותיים כמו רכיבה על אופניים, טריאתלון ועוד.
הביצועים של הקבוצה של אנצ’לוטי בספרינט האחרון של המשחק מאשרים את החידוש הזה. “בסנדרלנד, למשל , זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי GPS. עכשיו זה נפוץ. אבל אנחנו מדברים על תקופה של לפני שמונה שנים”, מסביר קרלוס קוייר.
עם זאת, לא הנתונים הקרים האלה מעניינים אותו. הוא לא שם לב רק לכמה כדורגלן רץ במשחק, אלא ‘לאיכות הריצה’, למהירות הממוצעת והשיא של כל אחד מאותם קילומטרים. אומרים שהוא לא משאיר אף כדורגלן מאחור, למרות שהוא נאלץ להתמודד עם כדורגלנים עצלים כמו גארת’ בייל. לשם כך, הוא משתמש בעבודה ספציפית עבור קבוצה קטנה של הסגל, מאחד עד שלושה כדורגלנים, בכל מפגש. כולם על העליונה. לא מפתיע שהמלך אמריטוס, כשירד לחדר ההלבשה בקרדיף ב-2017 כדי לברך את הקבוצה על הניצחון ה-12, שאל את זידאן: “איפה פינטוס? זה מאוד חשוב”. כשהגיע לצדו, אמר לו: “הם השתפרו מאוד בזכותך”.
