בדר"כ אני מסכים עם מה שאתה אומר כמעט בהכול אבל הפעם באופן מפתיע, לא מסכים עם מה שאמרת.
1- רודיגר מגיע במעמד של טופ 5 לעמדה שלו, ובגלל המעמד שלו הוא רק יכול לאכזב אותי.
2-הוא פחות יוזם מגע כי הוא כמעט לא משחק בעמדה שלו ובאופן כמעט תדיר הקישור שלנו מספיק ללחוץ ולא מגיעים אלינו כמעט התקפות.
3- לריאל היו כמה בלמי טופ משנות ה2000. ררמוס והיירו בלמיים היסטורים (כל אחד מסיבה אחרת), פפה ווארן היו טופ בעמדה שלהם כששיחקו אצלנו. קנאברו וקראבליו בלמים מצוינים שאומנם הגיעו אלינו בסוף הקריירה אבל בהחלט היו בסדר גמור אצלנו. בקיצור לא חסר.
4- אני אישית לא מסוגל לקבל בשום מצב בלם נמוך. אלאבה עדיין מגן שמאלי עם איכויות מסירה, בעיטה ומיקום נכון שמנדי יכול לחלום עליהם. נכון, מסכים עם זה שהוא איבד מהמהירות והיציאה מהמקום שלו ועדיין הוא מגן שמאלי טוב מאוד. בתור בלם לא מת עליו בלשון המעטה אבל באופן אבסורדי הוא עדיף על אדר גול למשחק מיליטאו.
5- כל ראיון עם הצוות הניהולי של מינכן עם מבכים ומכים על חטא על העזיבה של אלאבה. הוא עזב נטו מתוך רצון לכסף מצידו ואגו ענק מצד באיירן.
אכן, מסכים, אבל אני חושב שיש נסיבות מקלות, כמו וניסיוס שתופס את הקו וקרוס שתקוע על המשבצת החדשה שלו שזידאן מצא לו כדי שיוכל לשלב את מנדי בהרכב, כשמנדי לא בהרכב אין סיבה שקרוס יבוא לעמדת המגן ולנהל משם את ההתקפות, אבל משום מה הוא ממשיך לעשות זאת גם כשאלאבה משחק ואז האוסטרי לא מוצא את עצמו, לא יכול לשחק בעמדת המגן הקלאסית כשמתחילים התקפות בגלל קרוס ולא בעמדת המגן הקלאסית כשאנחנו בהתקפה בגלל וניסיוס. ואז הוא חייב לזוז לשטחים מוזרים כדי להשתתף במשחק וזה לא כ"כ מסתדר לו.
אם אלאבה משחק או לוותר על קרוס או שיחזור לשחק איך ששיחק כשמרסלו שיחק איתו, עם עדיפות לוותר על קרוס כי גם אלאבה יוכל להניע את הכדור מאותם השטחים שקרוס משחק בהם בשנתיים האחרונות, זה מפנה מקום לעוד שחקן שיוכל להצטרף להתקפה מהקישור.
אבל אני כבר כתבתי בשרשור אחר שכרגע אני מעדיף שמיליטאו יצא מההרכב עוד לפני מנדי, אז שאלאבה ימשיך בלם שמאלי.
איך פדה שסיכם בעל פה בארסנל - הגיע דווקא לריאל?| כולנו מתמוגגים מכל נגיעה שלו בכדור העונה, מכל בעיטה, מכל חגיגת שער, בין אם זה שלו או של חבר לקבוצה. ב-AS חשפו מנגד עד כמה פדה ואלוורדה היה קרוב בכלל לארסנל בה סיכם בעל פה לפני שנים רבות. “כך החתימה ריאל את ואלוורדה”, זו הכותרת.
פרנסיס קגיגו, יד ימינו של ארסן ונגר בארסנל במשך יותר משני עשורים, וזה שמוכר כאחד מהסקאוטרים הטובים ביותר - עקב אחרי פדה במשחקים ובטורנירים בקבוצה ובנבחרת מאז שהוא היה בן 15 ושיחק בקבוצות הצעירות של פניארול. ואלוורדה היה על הכוונת ובגיל 16 נסע ללונדון, בדצמבר 2014, עם אימו, התאמן עם הקבוצה הצעירה וגם עם הקבוצה הבוגרת ערב אחד וביצע מבחני כושר של צעירים עד גיל 23 והניב תוצאות מפתיעות. הפמיליה שלו הייתה מרוצה מההרפתקה בלונדו, ארסנל הלכה צעד קדימה וניהלה משא ומתן כדי להגיע עם פניארול להסכם. ארסנל סיכמה בעל פה הן עם פדה והן עם הקבוצה האורוגוואית אך ההסכם מעולם לא נחתם. בסביבתו של פדה נתנו את הסכמתם אך החליטו להמתין עד לסיום אליפות דרום אמריקה עד גיל 17 שעמדה להיערך בפרגוואי - והם ידעו היטב למה.
הטורניר ההוא היה החותמת. ואלוורדה כבש שבעה שערים בנבחרת - שניים מול ארגנטינה, שניים נגד ברזיל, ואחד נגד צ’ילה, בוליביה ופרגוואי, היה סגן מלך השערים וההופעה שלו הייתה מסנוורת ומשכה את תשומת הלב של כל המועדונים הגדולים.
ריאל מדריד לא היססה. ארסנל טענה שיש לה עדיפות לאור ההסכם בעל פה ורצתה לכבדו, עם לחיצת יד שהייתה בין המנהל המקצועי שלה לבין הסוכן של פדה. ההצעה של התותחנים לאורוגוואים הייתה שלושה מיליון יורו, וההצעה הלכה ועלתה לאור הקבוצות האחרות שהפעילו לחץ. המשפחה כבר הייתה מוכנה לכבד את ההסכם עם ארסנל אבל ריאל, אתם יודעים. ג’וני קלאפט שאחראי על ‘משיכת’ הצעירים המוכשרים מדרום אמריקה - “התאבד” עליו וראה בו שחקן העתיד. בסופו של דבר חוסה אנחל סאנצ’ס המנכ"ל נתן את האו.קיי ופדה הגיע לריאל בתמורה לחמישה מיליון יורו כשהוא בן 18, ביולי 2016 והוא הצטרף לקסטיליה של סנטיאגו סולארי. הוא שיחק באותה קבוצה סופר-מוכשרת עם אשרף חכימי, מרטין אודגור, מרקוס יורנטה וסרחיו רגילון. מכאן ואילך, ההשאלה בדפורטיבו לה קורוניה עשתה לו רק טוב, אחלה תחנת ביניים.
וכעת הוא “עף גבוה, חידד את הציפורניים והתעלה על הציפיות האופטימיות ביותר. הוא מוערך ב-80 מיליון יורו, ואתם זוכרים מה היה סכום הרכישה. ריאל מדריד קנתה פרארי במחיר מצחיק הודות לניהול מבריק”
בנזמה שחזר לכשירות - זכה בשלושה פרסים באירוע הגאלה של המארקה| איזה יום מרגש עבר על הקפטן של ריאל מדריד שחזר לאימונים מלאים עם הקבוצה והודיע חגיגית כי הוא מוכן ורוצה לשחק נגד אוססונה, ומיד לאחר מכן קפץ לאירוע סיכום עונת 2021/22 של העיתון הנמכר בספרד. הוא השתלט על העניינים וזכה בלא פחות משלושה פרסים: גביע הפיצ’יצ’י הראשון בקריירה שלו בספרד, השחקן המצטיין על שם אלפרדו די סטפאנו וגם בתואר השחקן המצטיין של האוהדים. “אני תמיד רוצה יותר”, אמר החלוץ בהתרגשות רבה. הוא כבש אשתקד 27 שערי ליגה, 20 ברגל ימין, שלושה ברגל שמאל ושלושה ברגל ימין. הוא הבקיע נגד כל הגדולות למעט ברצלונה בקלאסיקו.
חואן איגנסיו גאיירדו מהמארקה אמר עליו: “הוא כדורגלן אינטליגנטי, אינטואיטיבי, מבריק. הוא לא רק חלוץ גדול, הוא יודע לקרוא את הכדורגל. בעונה שעברה הוא ביסס את עצמו. היום הוא יקבל את הפרס שכל הילדים חולמים עליו, תואר הפיצ’יצ’י. זה מותרות שיש כדורגלנים כמו בנזמה”.
בנזמה עצמו סיפר מה הייתה העצה של די סטפאנו: “הוא תמיד אמר לי להאמין בחלום שלי וליהנות מכל רגע בריאל מדריד וזה מה שאני עושה באימונים ובמשחקים. אני מרגיש מאוד בנוח ויש לי מזל שאני יכול לשחק במועדון הטוב בעולם”. על הפרס: “תודה רבה. זה גביע מאוד חשוב עבורי, בזכות חבריי לקבוצה. בלעדיהם לא הייתי כאן היום. תודה לאוהדים, למועדון ולנשיא. כל שנה היא אחרת, כל שנה היריבות רוצה לזכות באליפות. אבל אנחנו חזקים ובואו נראה מה יקרה”. על הרגעים מהעונה שעברה: “בליגה זה היה הניצחון המבריק בפיחואן עם הרמונטדה. באירופה? הלילה נגד פ.ס.ז’ בו הכל התחיל”. הוא נשאל האם רודריגו או ויניסיוס ג’וניור יכולים לזכות העונה בתואר הפיצ’יצ’י ושיבח אותם, הוא אמר שבהחלט, שהם צעירים אבל מנוסים ומוכנים לאתגר. על העונה הנוכחית: “אני מרגיש מאוד גאה בעבודה שלי. אני חושב שהשנה הזו הולכת להיות שנה קשה ומאתגרת, אך אני מגיע בהתלהבות גדולה, אני תמיד רוצה לעשות יותר. אני הולך לנסות לעשות יותר. לנצח ולזכות באליפות ספרד, להבקיע הרבה שערים והכי הרבה חשוב לי - ליהנות במגרש ושכולם יהנו מהכדורגל שלי”.
עוד קודם לכן אמר בראיון לאתר הרשמי: “אני שמח לחזור להתאמן יחד קבוצה. הזמן עבר, התאוששתי והספקתי לעשות מעין קדם עונה נוסף. אני מרגיש מאוד טוב, מרגיש נוח. אני רוצה לשחק ביום ראשון”. “עשיתי הרבה עבודה פיזית. לא נגעתי בכדור. היום היה האימון הראשון שלי עם כדור למעשה. בימים אלה עשיתי הרבה אימוני ריצה ואימוני כוח בתוך המתקנים - חדר הכושר. התאמנתי גם בבית. הגעתי קצת באיחור מהחגים ולא היה לי הרבה זמן לעשות הרבה, אך, זאת הייתה טרום עונה טובה. זו הסיבה שעשיתי את זה עכשיו ואני מרגישה מאוד טוב”.
הקבוצה בלעדיו: “ראיתי את הקבוצה טוב מאוד, שלמה, משיגה תוצאות נהדרות. ראיתי אותה מלאה בניצחונות, שערים ובאופי. יש לנו קבוצה מצוינת למרות שאפשר להגיד שיש לנו סגל של שתי קבוצות. אין הבדל בין השחקנים שמתחילים את המשחק (פותחים בהרכב) ומי שנכנס מהספסל. אני רואה את הקבוצה טוב מאוד”. על חודש אוקטובר התובעני: “אנחנו חייבים להמשיך. בראש שלנו אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לנצח כל משחק. כל משחק חשוב. כל קבוצה רוצה לנצח את ריאל מדריד, אבל אנחנו בסדר ומוכנים להמשיך”
דברי הנשיא: הבוקר התקיימה ישיבת הסוסיוס של המועדון הטוב ביותר בעולם. על הפרק: סרטון מרגש על העונה שעברה, חלוקת כבוד נוספת לפאקו חנטו וגם השאלות הבעיות, רק אל תדברו על קיליאן אמבפה - המצב הכלכלי, השיפוץ בסנטיאגו ברנבאו, הסופר-ליג שתכה שנית ועוד ועוד. הנה כל דבריו של פלורנטינו פרס שהתקבל בתשואות רמות.
האסיפה המיוחדת של הסוסיוס החלה עם סרטון מחווה לפאקו חנטו ז"ל. כמוכן היה גם סרטון מרגש על הזכייה בליגת האלופות (כולם ללא יוצא מן הכללי צעקו ‘גול’ כשהראו את השער של ויניסיוס בגמר ליגת האלופות) ועל העונה הפנטסית שעברה עלינו. גם מרסלו, קאסמירו וגארת’ בייל זכו לכבוד וכן מאמן קבוצת הכדורסל, פאבלו לאסו האגדי, שנפרד לצערו בשל האירוע הרפואי. אחרי פאשלה גדולה עם הסאונד והפסקת התרעננות של רבע שעה - התחלנו.
“ברוכים הבאים לאסיפה הזו. בתחילת השנה כולנו הרגשנו את האובדן של פרנסיסקו חנטו, השחקן היחיד שזכה בשישה גביעי אירופה, חמישה ברציפות וכולם עם אותו מועדון, ריאל מדריד. כולנו מרגיש כאב עמוק על לכתו של אחד השחקנים הגדולים ביותר של ריאל מדריד והכדורגל העולמי. במהלך חייו, הוא ייצג את ערכי המועדון שלנו; אנחנו המדרידיסטאס צריכים להרגיש גאים. תודה לך, פאקו היקר”. “הקיץ הזה איבדנו גם איש חזון, פדרו פרנדיס מי שחולל מהפכה בכדורסל. אנחנו גם תמיד נזכור את מנולו סנטנה, מדרידיסטה מפוארת”.
“אני רוצה לנצל את ההזדמנות לשלוח את האהבה וההערצה שלנו למרסלו, השחקן עם הכי הרבה תארים… (האולם פורץ במחיאות כפיים), השחקן עם הכי הרבה תארים בהיסטוריה של 120 השנים של ריאל מדריד. הוא השלים את המחזור שלו כאן, בו הניף 25 תארים. הוא הגיע בגיל 18 ועזב כאחד הטובים בהיסטוריה. תודה רבה, מרסלו”.
“קאסמירו, אחד הרפרנסים הגדולים שלנו בזמן הזה. מחמש הזכיות בליגת האלופות ועד הסופרקאפ האירופי איתו הוא נפרד. תודה רבה, קאסמירו. גארת’ בייל. טוב, הוא כיכב עם שערים בלתי נשכחים והיה חלק מעידן ההצלחות האחרון שלנו, אני רוצה להודות לו. גם איסקו היה חלק מתקופה נפלאה”.
“אני רוצה להנציח את קורבנות הטרגדיה שהתרחשה בשעות האחרונות באינדונזיה, שבה יותר ממאה בני אדם נהרגו. תנחומיי העמוקים לכל המשפחות”. “המגפה גמה להפסדים כלכליים, המועדונים הפסידו המון כסף לפי מחקרים שונים, שבעה מיליארד יורו במצטבר. ואז הגיעה המלחמה באוקראינה, איתה המועדון פנה לעזור ככל האפשר. הכדורגל לא זר לזה. הכדורגל לא עיוור למה שקורה, אבל הוא מאבד עניין בקרב הצעירים וצריכים לעשות משהו. ואם לא - אנחנו טועים”.
הוא מחמיא לקבוצת הכדורסל שלא מתעייפת לנצח לדבריו וגם הזכיר את קבוצת כדורגל הנשים שביססה את עצמה תוך שנתיים וכן את ‘לה פבריקה’. “שבעה שחקנים מהקבוצה הראשונה הגיעו מכאן וזה גורם לנו לגאווה, כמו גם העובדה שאחת האגדות הגדולות ביותר שלנו, ראול - מאמן את קסטיליה וארבלואה את הקבוצה הצעירה יותר”. “יש לי רק מילות חיבה והערצה לאגדה כמו פאבלו לאסו. זה ותמיד יהיה הבית שלו. 22 התארים שלו הופכים אותו לאחד הגדולים. תודה לך, פאבלו לאסו”.
"אני רוצה לומר שלהיות נשיא המועדון הגדול בעולם זה כבוד עצום עבורי. יש לנו את האחריות לקיים את ערכי האגדה וההיסטוריה שלנו: מאמץ, הקרבה, ענווה והיכולת להמשיך לנצח ולהשתפר תמיד. הודות לסוסיוס שלנו אנו נהנים מיציבות מוסדית מעוררת קנאה, בזכות הנתיב שהראה דון סנטיאגו ברנבאו הנשיא האגדי שלנו. “אני רוצה להודות גם לכל העובדים שפועלים, תחת אמצעי האבטחה המחמירים ביותר, על שיפוץ האצטדיון שלנו”.
“בעונה שעברה חווינו משחקים בלתי נשכחים, ששיקפו את ה-DNA של מדריד, המאבק הזה עד הסוף. ניצחנו את פ.ס.ז’, צ’לסי ומנצ’סטר סיטי. מכאן, אני גם רוצה לברך את ליברפול על העונה הגדולה שלה. אני גם רוצה להודות לשחקנים שלנו, לאגדות ולחלקם, כבר עם חמישה גביעי אירופה ברזומה. יש לנו סגל מצוין ואיתו אפשר להמשיך לחלום על כל האתגרים והתארים שמגיעים. ריאל מדריד לא מאפשרת שאננות או רגיעה. לאחר הזכייה בסופר קאפ האירופי, ניצחנו בכל המשחקים ששיחקנו, בהיותנו המועדון היחיד מחמש הליגות הגדולות שהשיגו את זה. זו הדרך”.
על קארים בנזמה: “הוא כבר קיבל את פרס השחקן הטוב ביותר של אופ"א והוא יקבל את כדור הזהב ב-17 באוקטובר, זה די ברור, אף אחד לא מטיל ספק בכך”.
“לעולם לא נשנה את השם של הסנטיאגו ברנבאו (חלק מחברי הסוסיוס הציעו לשלב את שמו של פלורנטינו במגרש), אם אתם רוצים לשים את השם שלי אני אגיד לכם בדיוק היכן. אגיד את זה בבוטות – לא נשנה את השם של הברנבאו לעולם, הוא מותג והיסטורי”.
“לא מעט שואלים את עצמכם איך ייתכן שעם כל הקשיים, ריאל מדריד עשתה את זה שוב? כי אנחנו מועדון שנותן הכל, שלעולם לא מוותר, משהו שהזקנים שלנו לימדו אותנו. אנחנו מאמינים בעבודה קשה וברוח של שיפור קבוע כדי להשיג את הבלתי אפשרי. אנחנו המועדון היקר ביותר באירופה, לפי הפורבס. זו נקודת ההתחלה להמשיך, לא ליפול לשאננות. זה עתה הרמנו את הגביע ה-14 ואנחנו כבר חושבים על ה-15. זו הגאווה והאחריות שלנו להיות חלק מהמועדון הטוב בעולם… ומכל הזמנים. תודה רבה”.
על רעיון הסופר-ליג: "אופ"א מגדילה את הכמות של המשחקים בין קבוצות חסרות משמעות, סליחה שאני אומר את זה. זה ק יאיץ את הדעיכה של הכדורגל האירופי. לפי פורבס, ריאל היא מועדון הספורט ה-13 הכי יקר. בעבר היינו במקום החמישי. יש רק שלושה מועדונים מכדורגל בכל הטופ-20. על המגמה אין ויכוח. הם בטח עושים משהו טוב מאוד בארה"ב עם הסופרבול והכדורסל - ורע מאוד באירופה הישנה. הכדורגל צריך ניהול מקצועי, מודרני ושקוף. להציע מוצר איכותי וענייני שמחזיר את ההתלהבות והתשוקה. חייבים לעצור את ההידרדרות. לכן נקטנו בצעד להציע מפעל כמו הסופר-ליג. זו ממש לא תהיה תחרות סגורה מכיוון ש-25% מהמקומות במפעל יהיו פתוחים. אולי נאסר אל חלאיפי צריך תזכורת מי זו ריאל מדריד. אנחנו מפחדים מתחרות? באמת? (האנשים באולם שרים “המלכים של אירופה”). אתה יכול להיות נגד הפורמט אבל זה לא הדיון. באירופה כבר מטילים ספק במונופול של אופ"א על הכדורגל. בית המשפט, עם החלטתו, יכריע לגבי העתיד של הספורט הזה.
“נדאל וג’וקוביץ’ שיחקו 59 פעמים זה נגד זה – האם זה משעמם? יש אוהד טניס שלא מרוצה? עם זאת, ריאל מדריד וליברפול שיחקו תשע פעמים זו נגד זו ב-67 שנים. מה הטעם לשלול מהאוהדים את המשחקים האלה? אם חוקי הכדורגל היו מושתתים לענפי ספורט אחרים הרי שבקושי היינו רואים את נדאל ופדרר משחקים זה נגד זה. כדי לפתור בעיה, צריך להכיר בכך שהיא קיימת. רק כך ניתן למצוא פתרונות. הספורט האהוב שלנו חולה, מאבד מנהיגות כשחקן גלובלי. צעירים מתעניינים פחות ופחות. הדורות החדשים מעדיפים מופעים אחרים, כמו פלטפורמות מקוונות או משחקי וידאו. הם מבקשים מוצר איכותי שהכדורגל כבר לא נותן, כי התחרויות הנוכחיות לא מושכות… עד לשלבים האחרונים שלהן. עם כל הכבוד עבור קבוצות הליגות הלאומיות, הליגות הגדולות באירופה חייבות להציע משחקים לאורך כל השנה, משחקים שמחזירים את הקהל הצעיר”.
ביקורת על הליגה הספרדית: “איך לה-ליגה יכולה לחגוג בהצלחה את מכירת המוצר שלה באותו מחיר כמו לפני ארבע שנים, כשאנחנו בהקשר של אינפלציה? אובדן המנויים בערוצי התשלום ירד ב-40% והפתרון הוא… להעלות מחירים. לייקר את מי שנשאר. הם הפכו את הכדורגל, שאמור להיות משהו פופולרי, למוצר. פרויקט ה- CVC, בנוסף להיותו לא חוקי, ממשכן את המועדונים למשך 50 שנה. אנחנו נשארים באופוזיציה יחד עם ברצלונה ואתלטיק בילבאו”.
על השיפוץ בסנטיאגו ברנבאו: “כמות הסיורים כבר חזרה להיות אטרקטיבית כמו לפני המגיפה. מכירות החנויות המקוונות גדלו ב-89%; ואני רוצה להדגיש, במיוחד, שבארה"ב הגדלנו את המחזור שלנו ב-128%. יש 92,480 חברים (74,949 בגיל חוקי), עם גיל ממוצע של 41 שנים. הפעילות של האצטדיון החדש, מהוון, נסגרה ללא מגבלות כספיות או ערבויות למשכנתא. המטרה היא שהעבודות יסתיימו לפני הקיץ הבא. הברנבאו החדש יהיה אחד ממרכזי הפנאי האטרקטיביים באירופה, אם לא הטוב ביותר. זוהי אחת העבודות הגדולות והמורכבות בכל היבשת כרגע. היכולת לקיים את המשחקים, במקביל, הייתה אתגר עצום. למרות צמצום האספקה עקב העבודות באוקראינה לאחר המלחמה, העבודות ממשיכות להתקדם. האוטומציה של המגרש תאפשר את חגיגת אירועים אחרים מבלי להפריע. הכל הודות לחממה תת-קרקעית ענקית, שהיא מקבילה לבניין בן שבע קומות. לשם כך, חולצה אדמה שווה ערך ל-30 בריכות שחייה אולימפיות”.
המצב הכלכלי: “בעניינים הרווח שלנו לעונת 2021-22 הוא 13 מיליון יורו. השווי הנקי היה 546 מיליון יורו. המגיפה גרמה לנו להפסיד רווח של יותר ממאתיים מיליון יורו. עונת 2019-20 עברה בשלום הודות להפחתה נדיבה ודרסטית של כולם – משכורות וסוסיוס. זה היה כמעט זהה ב-2020-21, בה שיחקנו ללא אוהדים. לאחרונה הגענו להסכם של 20 שנה עם Sixth Street & Legends, בשווי 360 מיליון יורו”
שאלות-תשובות עם טוני| לאחר גמר ליגת האלופות האחרון טוני קרוס היה מאושר ואז בעמדת הראיונות הכתב נילס קאבן מ-ZDF הצליח לעצבן אותו. הוא ענה בכעס: “באמת? היו לך 90 דקות לשאול שאלה הגיונית ואתה בא לי עם החרא הזה?” קרוס פתח אתר מיוחד בו יוכלו לשאול אותו שאלה והוא התחייב לענות כחמש שעות. לא מעט אנשי כדורגל כמו רוברט לבנדובסקי, פרנץ בקנבאואר, יורגן קלופ, פבריציו רומאנו וגם רפאל נדאל - שאלו אותו שאלות. הנה זה - נהדר.
יורגן קלופ מנג’ר ליברפול: אילו רגשות הזכייה החמישית בצ’מפיונס עוררה אצלך?
-“שאלה טובה מאוד, קלה ככל שזה נשמע. קשה מאוד לאמוד את ההצלחות בזמן שאתה שחקן פעיל. גורמים רבים צריכים להתאחד כדי להגיע לגמר. לקח לי הרבה זמן לעכל את ההפסד הביתי עם באיירן מול צ’לסי ב-2012. לזכות בחמישה גביעים זה פשוט טירוף שהשגתי את זה”.
יופ היינקס, ‘המנטור’ של טוני קרוס שאימן אותו ב-2013 וב-2013 וזכה בצ’מפיונס כמאמן ריאל ב-1998: מה הסוד לזכייה בארבע ליגות אלופות עם ריאל מדריד?
-"יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת בין ריאל מדריד לגביע אירופה. אם אנחנו מדברים על שלוש הזכיות ששרשרנו בין 2016 ל-2018, היה לנו את התמהיל החיוני: שחקנים מצטיינים ורוח צוות אותנטית; כריסטיאנו רונאלדו וגארת’ בייל תמיד היו בעמדה להבקיע. זינדין זידאן תמיד הדגיש את הדברים הבאים: “אנחנו צריכים ללמוד לסבול. אם לא קשה לנו לסבול, יהיה לנו סיכוי טוב לנצח”. וזה שברמה הזו, תמיד יהיו מצבים שבהם אתה צריך לקבל את זה שלעתים היריב יהיה עדיף עליך בדקות מסוימות. אם לא תוותר לעולם, תוכל לשאוב כוחות חדשים. לפעמים מדובר על לשים קץ לאסון. במשחק הראשון של חצי הגמר עם מנצ’סטר סיטי ב-2022, יכולנו בקלות להפסיד 10:1. אבל הפסדנו 4:3. כשסיטי כבשה במשחק השני, כולם ויתרו כביכול ואמרו שזהו-זה אבל לא אנחנו. אנחנו תמיד מסוגלים לייצר מצבים שנותנים לנו חיים חדשים ומעניקים חיים לאצטדיון, לעשות זאת שוב ושוב. בסופו של דבר, מדובר באמונה ובעבודה ליצירת הפעולה המדויקת שמשנה הכל. יש לנו את האמונה הזאת. אם כל זה יקרה, אפילו קבוצה יוקרתית כמו סיטי מתחילה לחשוב: “שוב הם עושים את זה.”.
מוריץ פירסטה, אגדת הוקי. מלבד המונדיאל, איזה תואר הוא זה שעורר בך הכי הרבה אמוציות?
-“הייתי מדגיש שני תארים עם מדריד. ליגת האלופות 2016, ו-2022 של השנה. 2016 סימנה את ההתחלה של משהו גדול באמת. כמו כן, לא יכולתי לשחק בגמר 2013 בגלל פציעה. התואר מרגש, אבל במונחים רגשיים היא ברמה אחרת. הניצחון בפריז העונה היה הטוב ביותר, כי לא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי, וכי בפעם הראשונה כל המשפחה שלי הייתה באצטדיון. הבן שלי ישן כל המחצית השנייה, אבל למי אכפת: הוא היה!”.
וולף פוס. קרוס, בנזמה, כריסטיאנו, מודריץ’ וסרחיו ראמוס נשארים למסיבה. מי בוחר את המקום? איזו מוזיקה מתנגנת? מי משלם? מי הראשון שחוזר הביתה? ומי סוגר את הבאסטה?
-“את המוזיקה מספק קארים, מה שלא אומר שאני אוהב את זה (צוחק). מי שיש לו הכי הרבה כסף משלם: כריסטיאנו. ואני מניח שאני אהיה הראשון ללכת. אני לא אוהב לצאת, אני מעדיף להזמין אותם הביתה. מי חסר לנו? סרחיו ראמוס. ובכן, אני אצטרך לשנות: סרחיו ראמוס בוחר את המקום”.
רוברט לבנדובסקי, שחקן ברצלונה. אני מתרגש לשחק את הקלאסיקו הראשון שלי. אילו זיכרונות יש לך מהדו-קרב הראשון שלך עם בארסה? אילו תחושות זה עורר בך?
-“ברור שאני זוכר מצוין! ניצחתי את הראשון 1:3, וההתחלה לא יכלה להיות גרועה יותר. בבית, בברנבאו, בארסה עלתה ליתרון דקות ספורות, שער של ניימאר. וחשבתי: “אהה. ככה זה עובד בקלאסיקו…” אבל בסוף הפכנו את זה. זה היה היום הגדול הראשון שלי במדריד. אתה מבין את חשיבות המשחק עבור המועדון והאוהדים ימים לפני כן, באוטובוס בדרך לאצטדיון, וכמובן, בחדר ההלבשה”.
רפאל נדאל, אגדת טניס. מה הייתה ההחלטה הכי קשה שהיית צריך לקבל בקריירה שלך?
-“מבחינה ספורטיבית, כשהייתי צריך להחליף מועדון, היה לי מזל שתמיד היו לי כמה אפשרויות נהדרות, אז זה לא היה לי קשה עד כדי כך. ההחלטה הכי קשה שלי הייתה קשורה לפציעה. בשנה שעברה הייתה לי פובלגיה שהענישה אותי מאוד. כאב לי מאוד, אבל כל שבוע דחיתי את הטיפול את זה למטרות הגדולות: להתמודד עם הרבעים וחצאי הגמר של ליגת האלופות ואז היורו ב-2021. העברתי ארבעה חודשים בלחימה, שיחקתי בסתר. זה היה מאוד קשה, במיוחד האימונים היו קשים עבורי. אבל כשקיבלתי את ההחלטה להתקדם, ידעתי שמתקרבים זמנים קשים”.
רוברט וויליאמס, זמר. מה היית רוצה להיות? אם לא היית שחקן? שחקן גולף PGA Tour? זמר כמוני, שמופיע באצטדיונים? בוס מיליארדר של חברת טכנולוגיה? או הקוורטרבק של קבוצת הכדורגל האהובה עליך?
-“מה אם לא הייתי כדורגלן? זמר. שירה זה כישרון שחסר לי לחלוטין. אבל היה לי יפה לדעת לשיר. זה יהיה נהדר למלא אצטדיונים כמו שרובי עושה. וזה בטח ממש מגניב להיות בסיבוב הופעות עם להקה. אני זוכר שפגשתי את רובי לפני הופעה, ואני זוכר שהוא היה מאוד רגוע. אני אוהב ללכת לקונצרטים, הפעם האחרונה שהלכתי לאחת הייתה לראות את אד שירן. אני אוהב להרגיש את האנרגיה שהקהל נותן”.
בריטה היידמן, אלופת סייף אולימפית: על המגרש אתה תמיד נראה רגוע. האם אי פעם הרגשת עצבנות? אולי ביום שביקשת מאשתך את ידה?
-“שם הייתי עצבני. אבל לא בגלל התשובה (צוחק). במצב כזה עדיף להיות בטוח לפני ששואלים. הייתי עצבני כי לא ידעתי אם התוכנית שלי תצא לפועל. ליאון (הבן שלו) היה קטן מאוד, הלבשתי אותו למעלה ושמתי עליו חולצה שכתוב עליה: את רוצה להתחתן עם אבא?” התקשרתי לג’סי באמתלה, התחבאתי מאחורי דלת לפני שהיא הגיעה לחדר ההלבשה. באותו זמן פחדתי".
יוסיין בולט, האתלט הדגול. לאורך הקריירה שלך, מי היו היריבה והחבר הכי מהיר לקבוצה
-"אצל היריבים, הייתי שם את קיליאן אמבפה. קשה מאוד לעצור אותו כשהוא תופס תאוצה. ובין חברי הצוות, זה יהיה מרוץ שווה מאוד בין גארת’ בייל, רפאל וראן ו-ויניסיוס ג’וניור.
רוג’ר פדרר, אגדת טניס. איזה קשר הוא זה שהשתלב טוב יותר עם סגנון המשחק שלך? מי הכי משלים אותך?
-“אני חושב שהקונסטלציה שהתרחשה במדריד היא מה שהתקרבה למה שהייתי מכנה השלמה מושלמת. כי בליבה היה הכל. לקאסמירו הייתה משימה ברורה: לנקות את המרכז. ולוקה ואני שני שחקנים שלא נרתעים ממשימות הגנה. מצד שני, ייצגנו הרבה כדורגל, שליטה, משחק שהתהפך, עם הרבה רגעים מיוחדים. ההגדרות ההגנתיות וההתקפיות שלנו היו די מושלמות. מעל הכל כי כל אחד משלושתנו ידע באילו חללים עלינו לשחק, ובאילו חללים עלינו להגן. יצאנו למגרש בוודאות שלא צריך לדבר הרבה זה עם זה כדי לעשות טוב. כן, לשחק עם קאסמירו ומודריץ’ היה די קרוב לשלמות”.
זה שלו: קארים בנזמה זכה בכדור הזהב| זה שלו: קארים בנזמה זכה בכדור הזהב, “הקהל” הריע ושאג את שמו והוא סופר-התרגש. סופי, מוחלט, ומהמוצדקים ביותר. הכוכב הצרפתי שהוליך את ריאל מדריד לזכייה באליפות ספרד ובעיקר לגביע האלופות ה-14, עם 45 שערים ועוד 14 בישולים, זכייה בתואר מלך שערי ליגת האלופות וגם הפיצ’יצ’י בספרד, בעונת חייו – נכנס להיכל התהילה, הגשים חלום עם הזכייה הראשונה בבלון ד’אור. את הפרס היוקרתי העניק לו לא אחר ממורו, רבו וגם מאמנו במשך לא מעט זמן - האגדה זינדין זידאן שעמד בצד מחייך כמו אב גאה. בנזמה זוכה בפרס שנה אחרי שסיים במקום הרביעי וכשהוא נושק לגיל 35. אתם זוכרים את זה היטב: שלושער נגד פריז סן ז’רמן ואז נגד צ’לסי, צמד נגד מנצ’סטר סיטי בחצי הגמר. עונה מהאגדות. שני דורג סאדיו מאנה, אחר כך קווין דה בריינה.
בכך, ריאל מדריד משווה את מספר הזכיות של השיאנית ברצלונה – 12 זכיות בכדור הזהב. בנזמה הוא השחקן השמיני של ריאל שזוכה בפרס אחרי אלפרדו די סטפאנו לו שתי זכיות (1957 ו-1959), ריימונד קופה (1958) לואיס פיגו ורונאלדו-פנומנו שליוו את הקבוצה במשלחת זכו גם כן פעם אחת ב-2000 וב-2002 בהתאמה| פאביו קנבארו זכה ב-2006 וכריסטיאנו רונאלדו זכה ארבע פעמים כשחקן ריאל – 2013, 2014, 2016 ו-2017. אחרון שעשה זאת הוא כמובן לוקה מודריץ’ ב-2018. ריאל ‘השתלטה’ על ערב הגאלה כשכל ארבעת נציגיה הנוכחיים סיימו בטופ10. מודריץ’ תשיעי, ויני שמיני, קורטואה שביעי. רודיגר סיים במקום ה-25 והאקס קאסמירו היה 17. כריסטיאנו במקום ה-20.
בווידאו המרגש שהכינו לעבוד קארים בנזמה ניתן לראות את זינדין זידאן אומר שהוא “שחקן מושלם עם הכדור”, ז’וזה מוריניו מחמיא: “הוא תמיד היה שחקן קבוצתי ששיפר את כולם”, וקרלו אנצ’לוטי דיבר על השיפוט האדיר שלו לאחר עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו ואיך לקח צעד קדימה והבקיע שערים. אימו שנמצאת בקהל גם הזילה דמעה. בנזמה אמר: “אני רוצה להודות לכולכם, לכל חבריי לקבוצה, לכל המאמנים שהיו לי, למועדון שלי, לנשיא הנהדר שלי שהוא כמו בן משפחה עבורי, הוא נתן לי את ההזדמנות לחתום בריאל מדריד. אני גם מודה לליון וגם לנשיא ליון ולכל אחד. תודה רבה”. עוד אמר: “זו גאווה. זה חלום של ילד. גדלתי עם זה בראש. ואז הייתה לי המוטיבציה. היו לי שני מודלים לחיקוי בחיים: זיזו ורונאלדו. אף פעם לא הורדתי ידיים, שמרתי את החלום בראש. הייתה תקופה בה לא הייתי בנבחרת אבל לא ויתרתי, ועבדתי זה היה קשה וזה רק גרם לי לחזק את עצמי נפשית. אני מרוצה מהעבודה שלי ואני מאוד שמח. מבחינתי כדור הזהב הזה שייך לעם”.
כל “הבנזמס” עלו לבמה לתמונה מרגשת. אימו התראיינה: “אני מאוד גאה בבן שלי, תמיד האמנתי בו, בטח שכן”. בנזמה הוא השחקן השני הכי מבוגר שזכה בפרס: “אני מתאמן הרבה יותר מאחרים. אחרי שאתה מגיע לגיל 30 אתה צריך להתאמן אפילו יותר קשה ובעיקר להמשיך להאמין בחלום הזה ולזכור אותו. המוטיבציה שלי הניעה אותי תמיד והייתי עם יותר אמביציה מבעבר”. קארים, שממש רועד לצד האלילים שלו, הודה להם: “אני מאוד שמח שרונאלדו כאן. הוא האליל שלי. אין עוד חלוץ כמוהו. מה שהוא עשה על המגרש אי אפשר לעשות שוב. הוא היה ברמה שאי אפשר להגיע אליה, כמו זיזו. הוא התופעה של כל החלוצים”.
זינדין זידאן מדבר על קארים בנזמה| זיזו התרגש מאוד עבור קארים בנזמה. זיזו היה האליל של הצרפתי ובהמשך המאמן שלוש במשך שלוש הזכיות הרצופות בליגת האלופות וכן בקדנציה נוספת. אפשר לומר שבעונת האליפות 2019/20 בנזמה כבר לקח צעד קדימה עם עונה טובה וב-2020/21 כבר היה פנומנלי גם אם זה לא הספיק לזכייה בתואר גדול ורק למקום הרביעי בדירוג השחקנים הטובים ביותר. זידאן תמיד הגן עליו בכל משמר, ייעץ לו ושימש כאוזן קשבת ומה שקרה אתמול היה גם מעין ניצחון שלו. לאחר הזכייה של בנזמה בבלון ד’אור, מאסטרו זיזו התראיין וסיפר על מערכת היחסים המיוחדת שלהם:
“אני כמעט אחיו הגדול של קארים. ככה שנינו אוהבים לקרוא אחד לשני: אח קטן ואח גדול . יש לנו פחות או יותר אותו רקע: הוא מליון, אני ממארסיי… שנינו גדלנו בשכונה ולא הכל היה קל לנו בהתחלה. היינו צעירים פשוטים מהפרברים שהיה להם חלום להיות כדורגלנים מקצוענים והשגנו אותו עם הרבה עבודה. באמת שיש לנו הרבה דברים משותפים, אותם המקורות: המשפחות שלנו מגיעות מעיירות סמוכות באלג’יריה, בקביליה הקטנה. דיברנו על זה כמה פעמים”.
“אנחנו לא בדיוק מאותו הדור, אבל כמעט הכל מאחד אותנו וכנראה בגלל זה הקשר שלנו כל כך חזק. פגשתי אותו לפני שהפכתי למאמן שלו, כשהייתי מנהל ריאל מדריד ומאמן הקבוצה היה ז’וזה מוריניו. כשדיברנו באותה שפה, התקרבנו והתחלנו לנהל שיחות רבות”.
“כילד, רונאלדו הברזילאי היה האליל המוחלט שלו, מאוד רצה להיות כמוהו, אבל אני יודע שהייתי גם שחקן שהוא העריץ ונתן לו השראה. יש לנו איכות טכנית מצוינת, אבל תמיד ידענו שאנחנו צריכים לעבוד. כמוני במהלך הקריירה, הוא תמיד נשאר על המגרש אחרי אימון כדי להשתפר מול השער במיוחד. ימים רבים שהוא מגיע 45 דקות לפני האימון, הוא עוזב שעה לאחר מכן, הוא לא רוצה לדלג על אימון אחד, תמיד מונחה על ידי הרצון להיות טוב יותר”.
“כשהפכתי למאמן שלו, זה היה פנטסטי להיות איתו על המגרש, לחלוק את הרגעים האלה פנים אל פנים באימונים. זה מה שאני אוהב באימון. נתתי לו עצות, אבל הוא כבר הצליח מאוד. רק התאמות קטנות, פרטים. ואז, המגע שלו עם הכדור תמיד הרשים אותי, זה כל כך בסדר…” הוא ממשיך: “הוא עושה דברים מרהיבים עם הכדור, התנועה שלו תמיד הייתה חכמה. זה יפה לראות כשאתה בן שלוש מטרים ממנו” .
מה שזידאן כן מצטער על זה שהוא לא היה יכול לשחק יחד איתו: “לפעמים אמרנו שהיינו רוצים לשחק ביחד. זה היה גורם לו להבקיע הרבה שערים . זה לא קרה, אבל השלמנו על זה כמאמן ושחקן”. והוא מודה לו על שחלקו יחד חדר הלבשה בריאל מדריד: “קארים היה יותר מחשוב בקריירת האימון שלי. שחקנים מסוג זה, כמו טוני קרוס או לוקה מודריץ’, כשאתה מאמן אתה שמח שהם איתך. הם לא מאבדים כדור בשעה של אימון ובמשחק, בכל רגע, הם מסוגלים לעשות את ההבדל. קארים אולי לא יהיה טוב לעשר או 15 דקות, אבל בעוד רגע הוא מסוגל להבקיע ולהשיג דברים מדהימים”.
“הסיפור שלו עם ריאל מדריד הוא לא זהה לסיפור שלי עם הקבוצה. הגעתי בן 29, הייתי מאושר, מנוסה, כבר אלוף עולם. הוא הגיע צעיר מאוד. אפילו כשהיו לו בעיות ואנשים חשבו שהוא הולך לזרוק את המגבת, הוא אמר לעצמו: ‘אני רוצה לנצח כאן ואני הולך להיות שחקן יותר טוב’. והוא הצליח לעשות את זה. למרות הביקורת והלחץ העצום במועדון כזה, הוא אף פעם לא התייאש, הוא חזק מאוד. זה מה שאני אוהב בו: הוא אף פעם לא ויתר. הוא נתן לאנשים לדבר והיום, ההיסטוריה שלו והסטטיסטיקה שלו מדברות בעדו” .
זידאן מציב את בנזמה כאחד הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד: “הוא הפך לאגדה במועדון הזה, הוא השיג דברים מדהימים והוא ייזכר על ידי אנשים להרבה זמן. אני שמח בשבילו כי מגיע לו כל מה שהוא זכה בו. תמיד היה לו אמון בעצמו, אפילו כשחלק אמרו: 'קארים, הוא לא מבקיע מספיק שערים כדי להיות ‘9’. וזה לא היה הוגן, כי כשהוא לא מבקיע, הוא תמיד גורם לאחרים לשחק טוב. ובשבילי, זה חשוב לא פחות. קארים הוא שחקן קולקטיבי שאוהב ומרגיש את המשחק והופך אחרים לטובים יותר . אני אוהב את זה! הייתי כמוהו כשהייתי שחקן, פחות סקורר, מיותר לציין”.
“היום הוא מנהיג שלם, קבוע כל הזמן . כולם אומרים שהעזיבה של כריסטיאנו שינתה הכל בריאל מדריד, אבל אני לא חושב. הוא היה טוב מאוד, כשכריסטיאנו היה שם, הוא כבש שערים, עזר לכריסטיאנו. אני חושב שהוא פשוט התפתח וצבר קצת יותר ביטחון. הוא מנהיג שלא מדבר הרבה, זה גם מה שמאחד אותנו, אבל הוא תמיד אומר את המילים הנכונות. כשהוא מדבר על כדורגל, הוא יודע על מה הוא מדבר. הדיונים שלנו על המשחק תמיד היו מרתקים מאוד. יש לנו את אותו רעיון של כדורגל”.
זידאן מתגאה שכשהיה על הספסל של ריאל מדריד, הוא כבר ‘הזהיר’ את קארים מההישגים שהוא ישיג: “כשהייתי המאמן שלו, אמרתי לו שיום אחד הוא הולך לזכות בכדור הזהב. הוא אף פעם לא היה אובססיבי לגבי הפרס הזה, אבל אמרתי לו שאם הוא לא יוותר, הוא יקבל אותו בסופו של דבר. הוא לגמרי ראוי לכדור הזהב הזה והניצחון הזה מרגש אותי, אני מאוד שמח בשבילו”.
עד יום שני הזה, זינדין היה כדור הזהב הצרפתי האחרון. הוא גאה ביורש שלו: “כן, זה נכון ש-24 שנים מאוחר יותר לא יכולתי לחלום על יורש טוב יותר. בצרפת היו מעט מאוד מאיתנו שזכו בגביע הזה: קופה, פלטיני, פאפין ועכשיו קארים שנכנס למעגל הסגור הזה. הוא תופס מקום מיוחד בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי”. ולמרות שהוא לא אומר את זה בגלוי, זידאן הוא מאלה שחושבים שקארים הוא החלוץ הצרפתי הטוב ביותר שהיה: “החלוץ הכי טוב בתולדות הכדורגל הצרפתי? אני לא אוהב להגיד ‘כן, הכי טוב’, לכל אחד יש את השחקן האהוב עליו. חלק יגידו לך שזה פאפין, אחרים ידברו על מישל פלטיני… בשבילי זה קארים, כן, כי עבדתי איתו ואני יודע מה הוא שווה. בכל מקרה, מגיע לו. להיות גבוה מאוד ועדיין מסוגל להגיע גבוה יותר”.
על הרגעים הרעים שהיו לבנזמה כמו למשל כשלא היה חלק מהנבחרת הצרפתית זמן רב: “אני יודע שההיעדרות הארוכה שלו בנבחרת הטרידה אותו. הוא מאוד רצה לשחק שוב עם צרפת ובמקביל, באותם רגעים, הוא היה רגוע. הוא אמר לעצמו: ‘אני הולך לעבוד ואני מקווה שיום אחד אוכל ללבוש את החולצה הזו שוב.’ ואכן, שוב, הוא לא ויתר. היו הרבה מחלוקות סביבו. אולי כמה דברים היו ראויים, אבל כולנו עושים טעויות. אני לא רוצה לדבר על החיים הפרטיים שלו. הוא תמיד רצה להראות שאנחנו לא יכולים לתקוף אותו על המגרש והוא הגיב טוב מאוד לביקורת”.
לאור התגובה הממש חריפה של טיבו קורטואה על הדירוג שלו בבלון ד’אור, במארקה פנו למספר שוערי עבר שהסכימו איתו במאה אחוז. “אסור לבזות את השוערים”, זה המסר.
סנטיאגו קניזארס: “בואו לא נהפוך את כדור הזהב לתנ"ך של הכדורגל. השוער היא עמדה לא מוערכת מספיק. טיבו היה מדהים במשחק הכי חשוב של השנה - בגמר ליגת האלופות. כל מי שדורג לפניו היה בהלם מההדיפות שלו. שוער אינו בעמדה לזרוח כמו האחרים כנראה וחבל”.
אסטבן, שוער בעבר: “אני לא זוכר שוער שכל כך השפיע בגמר ליגת האלופות והיה מדהים כמוהו. אבל זה פרס עם המון שיווק, הגולים של החלוצים ‘שוקלים’ יותר. הוא זה שנתן ערך לשערים שכבשו האחרים. בכל משחק הוא הציל שלוש-ארבע הצלות גדולות. גם איקר קסיאס עצר את אריאן רובן בגמר המונדיאל ולא התייחסו אליו”.
לאו פראנקו, שוער עבר באתלטיקו מדריד: “אני מאוד הופתעתי שהוא סיים שביעי. אני חושב שכן מבינים את החשיבות של שוער בקבוצה, זה לא בלתי אפשרי. לטיבו הגיע להיות מדורג גבוה יותר אבל הזכייה של קארים בנזמה סופר-מוצדקת”.
אנדוני סרדון שהיה שוער של אתלטיק בילבאו וסראגוסה בין היתר: “אם קורטואה לא זכה בפרס השנה אז הוא לא יזכה לעולם. האם שוער הוא שחקן או חייזר? לא ראיתי שוער כל כך גדול כמוהו. זה מעצבן אותי שהוא היה רק שביעי ברשימה. הוא סבל מעוול כמו איקר. קורטואה היה צריך להיות שני, אחרי בנזמה. אף שוער לא הולך לזכות בפרס הזה. לכן המציאו את הפרס של לב יאשין”.
אבל ראסינו, שוער העבר האגדי של אתלטיקו מדריד: “כדי ששוער יזכה בפרס הוא צריך לזכות בליגת האלופות, לא לספוג כלל, להדוף שני פנדלים בגמר ושלא יספוג יותר מעשרה שערי ליגה”, הוא אומר בציניות ובכאב. "תמיד שחקן שדה לפני השוער. אובלק עשה הישגים יפים באתלטיקו מדריד וזלזלו בו למשל. קורטואה היה מבריק. אני לא יודע מה עוד עליו לעשות
ממשיך להמריא: פדה ואלורדה בכושר מטורף| “אני לא רוצה שהוא (קרלו אנצ’לוטי) יפרוש בגללי. אני מאמין שאעמוד ברף של עשרה שערים העונה, ‘לחץ’ נחמד, הוא גורם לי לרצות לחפש הרבה יותר את השער. אני מרוכז גם בלהבקיע שערים. כמובן שאני שמח מאוד-מאוד עבור הקבוצה, הניצחון חשוב מהשער שלי”, אמר פדה ואלוורדה בחיוך לאחר המשחק. על שלושה שערים שנפסלו והאם היה קשה להתרכז לאחר הקלאסיקו: “צריך להתרגל לזה, ככה זה הכדורגל היום, אתה חוגג את הגול, אתה חושב שנוח לך יותר במשחק ושיפרת את התוצאה ואז השער נפסל. זה יוצר בלבול אבל זה הכדורגל של היום. האמת, לפעמים זה קשה (להיות מפוקסים באלצ’ה אחרי משחק כמו הקלאסיקו) כי עברנו משחק חשוב וגדול, אבל אם אנחנו רוצים לזכות בכל התארים השנה אנחנו צריכים להיות כאלה”.
“זה פשוט שער שערורייתי”, נכתב עליו ב-AS וגם תומאס רונסרו השתגע. אחד הפרשנים שאל: “מה הוא אוכל, לעזאזל?”. במארקה שיבחו שפדה שחקן של מאה מיליון יורו לפחות והוא ממשיך להוכיח עד כמה הדברים שאמר טוני קרוס נכונים. הוא הגיע לשישה שערים העונה ב-15 הופעות כאשר כבש שישה גם ב-148 המשחקים שקדמו לכך. בנוסף, פדה כבש כבר שלוש פעמים העונה מחוץ לרחבה - יותר מכל שחקן אחר בליגות הגדולות באירופה. מעבר לכך, שימו לב לזה - פדה נכלל בחבורה מצומצמת מאוד של שחקני ריאל מדריד, מאז שנות ה-80, שהגיעו לחמישה שערי ליגה בתום עשרה מחזורים והם לא חלוצים: גרסיה הרננדס עשה זאת ב-1980| מיצ’ל עשה זאת ב-1987| פרננדו היירו עשה זאת ב-1991| גוטי עשה זאת בשנת 2000/01| וכמובן גם פדה ב-2021/22.
“זוג” חדש נולד| דמיינו שהתמונה היא מהמשחק אתמול, כשריאל מדריד לובשת שחור. תמיד דיברו על הזוג המפלצתי בהתקפה שלנו - ויניסיוס ג’וניור וקארים בנזמה. נראה שיש אורח חדש: רודריגו. היה קשה לפספס עד כמה כיף להם לשחק יחד אמש, קרוב זה לזה. לשחקני ההגנה של אלצ’ה לא היה סיכוי מול מהירות המחשבה, הטאץ’ בכדור וחוכמת המשחק. “אם לוויני יש ערב נטול קפאין - יש פיתרון. רודריגו או אפילו פדה”, נכתב ב-AS. אף אחד לא באמת יודע היכן רודריגו משחק, כמו שהוא אמר בעצמו. שימו לב לזה. הבישול של רודריגו אתמול בעקב לבנזמה, עקב מבריק - היה הבישול ה-26 שלו בתקופתו בריאל. 12 מהבישולים הגיעו אל בנזמה - 46%, רקורד פנומנלי. רודריגו השלים הכי הרבה דריבלים (3) ומסירות בשליש האחרון של היריבה (24). העונה יש לו ארבעה שערים וארבעה בישולים בליגה, כלומר מעורב בגול כל 83 דקות. בתמונה השנייה: מפת החום של רודריגו נגד אלצ’ה…
זה עוד מוקדם מאוד אבל ככה זוכים באליפות, זו הדרך: 1:2 באלמריה, 1:4 בבלאידוס על סלטה ויגו, 1:3 על אספניול בקורנייה, 1:2 על אתלטיקו מדריד בדרבי במטרופוליטאנו, 0:1 בקלוסיאום על חטאפה ו-0:3 כאמור על אלצ’ה במרטינס ואלרו. בפעם השנייה בלבד בתולדותיה ריאל ניצחה בכל ששת משחקי החוץ הראשונים בליגה.
הפעם הראשונה הייתה בעונת 1991/92 עם רדומיר אנטיץ’ על הקווים ואז במשחק החוץ השביעי ריאל סיימה בתיקו 1:1 בלה רומארדה של סראגוסה. משחק החוץ הבא שלנו הוא מול ראיו וייקאנו.
קרוס עף על פדה| הוא כבר הגדיר אותו כאחד מהשלושה הטובים בעולם וכעת טוני קרוס מפרגן לו בפודקאסט שלו:“אני מעריץ ענק של ואלוורדה. הוא צובר יותר ויותר ביטחון עצמי. אם הוא ימשיך בדרך הזו, הוא יהיה שחקן ברמה עולמית בעשור הבא בריאל מדריד”. על הפעם הראשונה שהוא ראה אותו: "אני זוכר שזה היה במהלך הקיץ של עונת 18-19 בארה"ב. מאמן הכושר שלנו שלנו הזהיר אותי לפקוח עליו עין כי הוא ידע שאני האליל שלו. מיד הבנתי שהוא בחור נהדר. מאוד שקט וצנוע. זה מה שהכי אהבתי בו. הוא לא פעל אחרת אלא נתן הכל בכל אימון בלי לחשוש מכלום. הסתכלתי עליו במגרש וגם מבחוץ.
הסגנון של פדה מאז שהיה צעיר: “תמיד אהבתי את הדרך שבה הוא שיחק. ראיתי אותו על המגרש ויכולת לדעת שהוא יצמח ויהפוך לכדורגלן מיוחד. בהתחלה הוא היה לא סדיר במשחק שלו, אבל הוא תמיד רצה להשתפר ובהדרגה הקנה למאמנים אמון”.
המחמאות ברשתות החברתיות - אותו ציוץ: “הציוץ שלי היה בגלל שהוא בכושר מצוין ומשחק ככה בקבוצה מיוחדת ובולט מאוד. בלי קשר לרגע הנוכחי שלו, אני חושב שהוא שחקן נהדר”. קרוס גם דיבר על העתיד: “אם הוא ימשיך ככה, אני לא רואה גבולות עבורו. הוא שחקן מאוד-מאוד שלם. אם הוא לא רואה פתרון עם הכדור בשלב מסוים, אז הוא לוקח את הכדור ופשוט שולח פצצה לרשת של היריבה. אני מעריץ גדול של ואלוורדה”.
כך הוא רואה את ואלוורדה על המגרש: “הוא גם מהיר מאוד עם הכדור בריצה, יש לו מסירה נהדרת ויש לו רעיונות משחק טובים מאוד. הבעיטה שלו תמיד הייתה מדהימה ועכשיו זה גם מסתדר, הוא רואה את עצמו עם השערים שלו. הוא יכול לשחק כמו שחקן כנף אבל גם כמספר 8. למען האמת זה המקום שבו אני רואה אותו יותר ויותר בעתיד. מה שאני רואה עכשיו במשחק שלו זה מה שהוא תמיד היה, מאוד צנוע. אני חושב שהוא יהיה שחקן ברמה עולמית עבור מדריד לפחות בעשר השנים הבאות”.
ואותו ואלוורדה בריאיון מרגש וכן ל-“DirecTv” בוא הוא מדבר על כך שהיום הוא מרגיש שהוא כן עומד בציפיות, שחקן חשוב מאוד בקבוצה ועד כמה היה לו קשה בהתחלה כשהרגיש ‘נחות’ בימיו בקסטיליה. "החלום שלי היה להיות כדורגלן וליהנות. אני מעריך כל רגע ומנצל את כל ההזדמנויות שצצות בחיי , גם במשפחה וגם בספורט. אני חושב על כל מה שאני עושה. מקבל את הטוב ואת הרע. זו דרך מאוד קשה ואחרי שהשגתי הרבה דברים זה מאוד נחמד להרגיש טוב כמו בתקופה הזו בה אני חווה דברים נפלאים. הוא הגיע לקסטיליה ב-2016. ואלוורדה זוכר את יומו הראשון ומודה שהיה עצבני אז בוולדבבאס: “הייתי עצבני והתביישתי. לפעמים חשבתי שאולי אני לא במקום הלא נכון, הרגשתי נחיתות משאר חבריי לקבוצה, לא ידעתי אם אני מספיק טוב. בסופו של דבר אני מאמין בעצמי הרבה יותר עכשיו, אחרי שזכיתי בתארים והתקדמתי. אני מרגיש חלק מהקבוצה, אני מרגיש שאני עומד במשימה”.
על המשחקים האחרונים שלו: “לפעמים חושבים שאיזה שרביט קסם נגע בי. אבל זה דורש הרבה עבודה, אולי עכשיו כן, דברים הולכים לי יותר בקלות. כאן אני מרגיש אהוב וקיבלתי את התמיכה של כולם, כמובן שגם הראש חזק וזה משחק תפקיד”. כשנשאל על אנצ’לוטי, הוא היה מלא שבחים למאמן האיטלקי: " הוא תמיד סיפק לי תמיכה ללא תנאי, וברגעים שלא עשיתי דברים טוב הוא דיבר איתי על זה. היה לו את הרצון הזה לקדם אותי, לתת לי לשחק ולהגיע ליכולת שהוא ציפה ממני, שאני מוכן".
מכל השערים שכבש עד כה, האורוגוואי אומר שזה שהכי גרם לו להתרגש היה זה מול ברצלונה: “חלמתי הרבה פעמים להבקיע שער בקלאסיקו. אנצ’לוטי אמר לי שאם לא אכבש עשרה שערים בעונה הוא יפרוש, הוא אתגר אותי וזה לחץ נחמד”.
לבסוף, הקשר ניתח את מצבה של אורוגוואי לקראת המונדיאל בקטאר: “להגן על המדינה שלי זה הדבר הכי יפה שיש. זה מקור לגאווה, אין כמוה. ככל שאתה משיג משהו בדרך יותר קשה, אתה מעריך את זה יותר. אם קל לך אתה עלול לזלזל חלילה. בתור אורוגוואי אנחנו אוהבים אתגרים יותר ויש לנו את הנשק להיות גיבורים, אנחנו מאמינים בזה ככה. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להשיג דברים יפים. אולי לא נשיג אותם, אבל המטרה שלנו היא להשאיר חותם. הכל יכול לקרות על המגרש וצריך לחשוב בגדול”
טוב, אתם מוכנים לזה? הריאיון המלא של טוני קרוס אתמול בתוכנית לחורחה ואלדאנו, היה מרתק. “אני עדיין לא יכול להסביר את הזכייה בגביע ה-14”.
על הזכייה בליגת האלופות אשתקד: “גם אני לא יודע איך להסביר את זה, עדיין לא. אני תמיד מעדיף לדבר על עצמנו ולא על היריבים שלנו, אבל גם מה שקורה בדקות המכריעות בסנטיאגו ברנבאו משפיע. אם הדברים האלה קורים כל הזמן, אתה כמעט ‘מת’ ופעולה אחת משנה לך את הביטחון העצמי, את האווירה באצטדיון ואת הביטחון של היריבה. התוצאה היא תערובת של הכל. האמת היא שמעולם לא ראיתי דבר כזה, וזה לא היה פעם אחת, אלא שלוש פעמים . אמרתי, ולא כולם אהבו את זה, שבעונה ההיא היה מאוד קשה לזכות בליגת האלופות, שלהגיע לרבע הגמר או חצי הגמר זה בסדר. לפני סיבובי הנוקאאוט. לא ידעתי שיש לנו קבוצה שתזכה בליגת האלופות, אבל כן קבוצה טובה להילחם על הליגה ולראות מה יהיה בליגת האלופות. הרי סרחיו(ראמוס), הקפטן, שחקן חשוב מאוד, עזב, קיליאן אמבפה לא הגיע והוא לא ‘הפיל’ אותנו, אבל הוא יכול לתת לנו איכות נוספת. ידענו שיש לנו קבוצה טובה, אבל באמת לא הייתי בטוח שנוכל לזכות בליגת האלופות . בנוסף, שיחקנו נגד הקבוצות הכי טובות באירופה, זה נהיה יותר ויותר קשה. ויצאנו מכל המצבים הקיצוניים האלה, זה עדיין מדהים אותי. אבל הגיע לנו, כי אם תעבור את כל זה, ותנצח את ארבע הקבוצות המובילות באירופה, מגיע לך בסופו של דבר”.
מבאיירן מינכן לריאל מדריד: “הרעיון של ניצחון לא משתנה, אבל שיטת המשחק כן. ב-2013, כששיחקתי כאן עם באיירן ועם גווארדיולה כמאמן נגד קרלו , זה היה כדורגל מוצלח אבל עם כישלונות. אני זוכר את זה משחק כאן והיה לנו שליטה של 80% בכדור והפסדנו 1-0 במדריד. ובבית אותו דבר והובסנו 4:0 בגומלין מול כריסטיאנו ורונאלדו וגארת’ בייל שהציגו מהירות אדירה. עדיין יש לנו קצת מזה כי זה כוח שיש לנו, אבל יש לנו גם הרבה שחקנים בהרכב שרוצים את הכדור, ניסיתי לשנות קצת את הרעיון הזה (צוחק). הרעיון שלי בכדורגל הוא לקבל את הכדור, במקום לרוץ אחריו, אבל לא רק לקבל אותו, אלא לעייף את היריב ואז לתקוף. אני מרגיש יותר נוח עם הכדור אבל אני לא היחיד שחושב כך. המנטליות השתנתה קצת, גם עם קרלו בשנה השנייה שלו במועדון ב-2015. ואז עם זינדין זידאן , שהיה שחקן שרצה את הכדור. היום יש לנו יותר החזקת כדור מאשר לפני שבע, שמונה או תשע שנים, אבל אנחנו גם יודעים להסתגל כשאין לנו את זה כדי ליצור התקפות מתפרצות. אני חושב שחשוב שתוכל להתמודד עם שני הדברים במשחק. אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים את הכדור, וגם המאמן”.
“כשהחלטתי לעזוב ולהגיע לריאל מדריד אי אפשר היה לדעת מה הולך לקרות. ידעתי שזו החלטה מאוד גדולה, לא רק עבור המועדון, אלא גם לגבי זה שעזבתי את המדינה שלי בפעם הראשונה עם בני בן התשעה חודשים . אתה צריך להסתגל למועדון, לחיים כאן, שהם מאוד שונים מגרמניה, אני יכול להבטיח לך. וזה לא קל. הייתי בן 24 ועבורי היה חשוב שלמשפחתי יהיה נוח וזה לא קל בחודשים הראשונים. אם אשתי הייתה צריכה משהו - לא יכולתי לעזור לה. יש הרבה דברים שמשפיעים עלייך. שמחתי מאוד מהאופן שבו המועדון קיבל אותי. התאמנתי רק פעמיים בקבוצה והמאמן כבר אמר לי ‘מחר אתה פותח בהרכב’, וזה היה גמר הסופר קאפ האירופי (נגד סביליה). זה נותן לך ביטחון” .
עזיבתו של קאסמירו: “הופתעתי. לא ראיתי שום סימן ולא ידעתי עד שהתחילו השמועות. אבל גם זה לא אומר הרבה. יש פה הרבה שמועות תמיד והרבה פעמים לא קורה כלום. אחר כך הוא סיפר לי שהוא עוז ובהתחלה הייתי קצת עצוב כי אתה זוכר את כל השנים ביחד, את כל המשחקים הגדולים והזכיות בתארים, בלי להפסיד בגמרים, וזה לא נורמלי. אבל בסופו של דבר אלה החיים בכדורגל, יש שחקנים שעוזבים, אחר כך אחרים… תמיד יש סוֹף”.
הכעס שלו על העיתונאי בפריז מיד אחרי גמר ליגת האלופות: “זו לא הייתה שאלה תוקפנית מצדו, הבעייה שהרגשתי שנכון שהוא לא חייב לחגוג איתי את התואר, אבל הוא ניסה לגרום לי להגיד בכוח שלא הגיע לנו לנצח וזה הרתיח אותי. בשאלה השלישית כעסתי. לא רציתי לקבל את זה שאני צריך ‘להגן’ על הקבוצה שלי אחרי שזכיתי בליגת האלופות, או בליגת האלופות החמישית שלי בטלוויזיה הגרמנית. אלו לא השאלות, אלא הצורה והטון השלילי. זה היה גם רגע של הרבה רגשות, המשחק רק הסתיים, חגגנו. אמרתי לו שלפני דקה הייתי עם לוקה על הדשא, חגגנו כמו ילדים ואלו לא תמונות שכיחות בדרך כלל - ‘ועכשיו אתה שואל אותי למה לא הגיע לנו לנצח’. זה בטח לא היה הרגע”.
מונדיאל או חמישה גביעי אירופה: “אני שומר על חמש הזכיות שלי בליגת האלופות, בגלל הכמות ובגלל שאני תמיד אוהב עקביות. לזכות בחמישה גביעים בשמונה שנים זה משהו מאוד מיוחד. זו לא הייתה שאלה מאוד קשה” (צוחק).
תקופתו בבאיירן - “הטרגדיה” בהפסד בגמר 2012 ועזיבתו של פפ: "אם יש משחק שעדיין מפריע לי, זה גמר ליגת האלופות שהפסדנו לצ’לסי אצלנו בבית. שבועיים-שלושה קודם לכן, בחצי הגמר בסנטיאגו ברנבאו. עברנו אבל החמצתי את הפנדל. לאחר מכן הגענו לגמר ושוב הפנדלים, שזה היה כמו בדיחה כי יכולנו לנצח את המשחק הזה שלוש פעמים. כששאלו מי רוצה לבעוט, עדיין היה לי בראש העניין שהחמצתי בברנבאו וכמובן שטובת הקבוצה חשובה, אז הנחתי שעדיף שמישהו אחר ייבעט. שחקן מבוגר יותר עם ביטחון. יכול להיות שהיום הייתי בוחר אחרת. רציתי לנצח, זו הייתה ליגת האלופות הראשונה, במינכן. כל השנה אנחנו מדמיינים את זה בראש. עברנו פנדלים בברנבאו נגד ריאל מדריד המצוינת, הגענו לגמר, החמצת פנדל בתוספת הזמן… הכל היה שם כדי לנצח, אבל. זה לא קרה.
“פפ? הוא נלחם עד היום האחרון כדי שאשאר. אם הייתי צריך לבחור מאמן מושלם למשחק שלי, זה יהיה הוא. נהניתי מאוד באותה שנה, למדתי והוא שיפר אותי מאוד. אבל אז הייתי חייב להחליט אם אני אחתום על חוזה לחמש שנים נוספות בידיעה שפפ יכול לעזוב מוקדם יותר. זה מה שהיה לי בראש. זו הייתה החלטה להרבה שנים קדימה. בסופו של דבר, המועדון הקל עליי כי הגענו להסכם. מה שהפתיע את באיירן זה שעשיתי את מה שאמרתי לפני ארבעה או חמישה חודשים. תמיד חשבתי שזו משכורת ראויה, והם ראו את זה אחרת. ואמרתי מהיום הראשון שזה זה מה שרציתי. בסופו של דבר זו הייתה החלטה שלי, הם לא רצו לשלם לי כמו שדרשתי ולכן עזבתי”.
ריאל מדריד ופלורנטינו פרס: “אם אנחנו מדברים על מדריד, אנחנו צריכים לדבר על פלורנטינו . הוא היה האיש שהחתים אותי, הוא קיבל אותי בחיבה גדולה מהיום הראשון ועד היום. לא היה יום אחד בשמונה וחצי השנים האלה שהייתה לי אפילו מחלוקת קטנה איתו, מערכת היחסים שלנו פתוחה וכנה. הוא מכיר את האופי שלי, הוא יודע שאני לא עושה דברים מטופשים, אני לא מדבר עם העיתונות, למשל, כדי ליצור משהו. הוא יודע שאם יש משהו שאני מרגיש - אני אומר לו את זה בפרצוף ואני מצפה ממנו לאותו דבר. הוא תמיד הגן ונתן לי את הביטחון שלו, וזה מה ששחקן צריך לקבל כדי לתת את מה שנתתי במדריד. בגלל זה, אם אנחנו מדברים על מדריד, אנחנו צריכים לדבר על פלורנטינו, אבל גם על המועדון, החברים לקבוצה, המאמנים בזמן הזה - הם נתנו לי הרבה ביטחון, וזה תמיד חשוב. זה אומר שאתה יכול לשחק עם פחות לחץ אם יש לך את הביטחון הזה מכל המועדון. בגלל זה אני מרגיש מיוחד”.
המיקום שלו במגרש: “אני מרגיש הרבה יותר נוח בנטייה לצד שמאל . זה השתנה קצת עם אורליאן טשואמני, כי הוא יוצא מהעמדה שלו קצת יותר מקאסמירו . זה מאלץ אותי קצת יותר, אבל אני גם אוהב את זה. זה לא משנה אותי יותר מדי, למרות שאולי זה קצת יותר הגנתי. באופן כללי, זה לא משפיע עלי הרבה, אני משחק את המשחק שלי, אני אוהב לרדת קצת כדי לעזור. אני אוהב מגע עם הכדור, כמובן. תמיד אני אומר שאני מעדיף לגעת 100 פעמים על פני להבקיע. ככה אני מרגיש בנוח, אבל לא רק בגלל זה אני יורד לאחור, אלא להתחיל את ההתקפות וכמובן שאני גם אוהב לבעוט לשער. אבל יש יותר שחקנים בקבוצה שיכולים לעשות את זה ופחות כאלה שיורדים לעזור בהגנה”.
מונדיאל בלי קרוס: "“אני אהיה בסביבה כמו שאומרים, אבל בחגים. זה הולך להיות קצת אחרת, אני בטוח שזו תהיה עבורי הרגשה מוזרה כשגרמניה משחקת את המשחק הראשון. אני בטוח שארצה לשחק. אבל בסופו של דבר שיחקתי שתים עשרה שנים עם הנבחרת, זכינו במונדיאל, תמיד אהבתי לשחק עבור המדינה שלי. אבל הייתה לי הרגשה אחרי אליפות אירופה שאני חייב להחליט. הגוף שלי בסדר, אך יש כמה סיבות. רציתי לבלות יותר זמן עם המשפחה שלי. הנבחרת תופסת הרבה מזמנך, ויש את המשחקים של ריאל מדריד. הייתה לי הרגשה שהילדים שלי ראויים לאבא שלהם קצת יותר וכמובן גם אשתי. ושנית, אני חושב שיש שחקנים שמגיע להם לשחק יותר. כשהייתי בן 20 או 21 הייתה לי אותה תחושה. וחוץ מזה, לא רציתי להגיע למצב שיגידו שעדיף לי לעזוב. זה לא קרה, אבל אני רוצה להיות ברגע הזה בידיעה שאני משחק במועדון הטוב בעולם, שדורש הרבה, משחק הרבה משחקים. עם הנבחרת תמיד חושבים מטורניר לטורניר, אבל בין-לבין יש הרבה משחקים, הרבה נסיעותצ. אני רוצה להמשיך עד הסוף, והדבר הראשון הוא המועדון. כדי להבטיח זאת, חשבתי שזה הזמן לסיים את זה. לנצל את פגרות הנבחרות להתאוששות. להיות עם המשפחה, ולהיות עם יותר כוח ויותר חשק לשחק עם מדריד”.
סגנון המשחק שלו: “זה היה פחות ‘מהרחוב’. תמיד היו לי מאמנים, גם כשהייתי צעיר, שנתנו יותר חשיבות למשחק קבוצתי מאשר לטכניקה ולדריבל. אם אני צריך להסביר איך אני משחק, זה בתור שחקן קבוצתי. אני יודע את זה. רק עם האיכות שלי - הקבוצה לא יכולה לנצח ולזכות בתארים אבל אני חושב שאני יכול להיות חשוב כי התכונות שלי עוזרות לנצח ולשלוט במשחקים. יש הרבה מאפיינים שלי שעוזרים לקבוצה לנצח, לשלוט במשחקים. לדעתי, מנצחים משחקים בזכות שליטה באמצע. תמיד יש איכויות אינדיבידואליות שקובעות לעתים קרובות, אבל באמצע אתה הופך לבעלים של המשחק. זו דעתי, זו יכולה להיות ההשפעה של גווארדיולה (צוחק), ובגלל זה אני חושב שאני יכול להיות חשוב עבור הקבוצה, לעזור לנצח. לא לנצח את המשחק בעצמי. עבורי, שחקן לא מנצח משחק לבד, זה ספורט קבוצתי וככה אני רואה את עצמי”.
על ראשית הקריירה: “כן בלטתי במונדיאל עד גיל 17 וזכיתי בגביע על שם פרנץ בקנבאואר, לא יכולתי לסרב לפרס (צוחק). אני זוכר שבויאן קרקיץ’ כבר שיחק בברצלונה. התחילו לשים לב אליי. חזרתי לבאיירן מינכן והתחלתי להתאמן בקבוצה הראשונה בגיל 17, בקבוצה עם שחקני צמרת. ולפני 15 שנה זה לא היה קל. החלטתי לעזוב כי באיירן לא רצתה אותי, שיחקתי מעט ועברתי לבאייר לברקוזן. נפצעתי בפגרת החורף, דווקא בכדורגל עם חברים. עם יופ היינקס סיימנו במקום הרביעי והגענו לליגת האלופות. רציתי להמשיך שם. לואי ואן חאל שכנע אותי להגיע לבאיירן, יש דברים גרועים יותר מלסרב לחזור לבאיירן אם היא רוצה אותך. יופ היינקס דרש ממני לעבוד קשה יותר ולעזור להגנה. הוא נתן לי ביטחון”.
הנעליים הלבנות שהן הקמע: “הם (בחברה) מייצרים אותם רק בשבילי. אולי זו האמונה הטפלה היחידה שלי. אחרים אומרים שאני קצת משוגע, וזה גם נכון. קל להסביר, זה חומר שהם כבר לא מייצרים, אני לא יודע איך תסביר את זה טוב, אבל החומרים משתנים. להרבה שחקנים לא אכפת, אבל לא לי. וגם אני מרגיש יותר נוח. ומכיוון שאני לובש את אותו הדגם כבר עשר שנים, אני צריך נעליים לבנות, וזה יותר יפה. כשיש משחק בבית, בסנטיאגו ברנבאו, עם הכל לבן, זה נותן לי יותר הרמוניה. אני מרגיש איתם מאוד בנוח, היה לי הרבה הצלחות איתן ובגלל זה ביקשתי מאדידס להכין לי אותן. אני יודע שיש כאלה שמתבאסים שאי אפשר לקנות אותן אבל אדידס מבינים אותי (צוחק)”.
הפודקאסט עם אחיו פליקס: “זה היה רעיון מלפני שנתיים. בהתחלה זה היה רק לדבר קצת יותר עם אחי, כי זה קשה הרבה יותר מבעבר כמובן. עכשיו יש לנו שיחה אישית פעם בשבוע, שנמשכת שעה בערך. אנחנו מדברים על הכל, למרות שמעט על פוליטיקה, זה תחום קשה. זו גם עבודה, אתה צריך להכין את הדברים האלה, זה לא קל. וזה המדיום שלך, אני מרגיש מאוד חופשי להביע דברים שנראים חשובים בעיניי”.
עוד קצת על אחיו: “הוא צעיר ממני בשנה וחודשיים. יש לי מזל שעשיתי איתו הכל, שיחקנו כדורגל ביחד, או בבית. אם נסתכל רק על הקריירה שלו, הייתה לו קריירה טובה, 80 משחקים בבונדסליגה, בערך 150 בבונדסליגה השנייה. הבעיה היא ההשוואה, אבל הוא שיחק בוורדר ברמן . אנשים הם כאלה, הם תמיד משווים, היה לו מזל רע עם זה. הוא היה בגמר בפריז כשניצחנו את ליברפול וזכינו בליגת האלופות והוא כמעט בכה וזה היה מרגש. היה לו קצת פחות כישרון ואולי קצת פחות עובד קשה ממני”.
אבא שלו: “יש לי מזל שאני לא עובד כל כך הרבה כמוהו. אני בתשע בבוקר יוצא למתחם האימונים וחוזר בשתיים. נכון שחלק מלהיות כדורגלן זה לדאוג לעצמך ויש הרבה טיסות והיעדרויות. אבל ביום רגיל של אימונים לי יש הרבה יותר זמן עם הילדים מאשר מה שהיה לאבא שלי איתי. אבל אלו תמונות שנשארות לכל החיים, והן מזכירות לי עד היום כמה אני בר מזל בהשוואה לאבי ולכסף שאני מרוויח. הוא עבד תשע או עשר שעות עבור מעט כסף”.
שער ה-AS הבוקר עם הלוחם אנטוניו רודיגר בריאיון מרגש: “אנחנו רוצים את כל ששת התארים השנה”. הוא מפרגן לצמד הבלמים מהעונה שעברה, למאמן קרלו אנצ’לוטי ואומר שלברצלונה לא היה סיכוי להחתימו. הוא מספר לנו שהשער נגד שחטאר דונייצק כשהתאבד על הכדור ונפצע בראשו - מסמל אותו וזו רק טעימה לקראת ההמשך. אין ספק שהבלם הגרמני, שחייב לשחק יותר אחרי המונדיאל (יש לו רק אלף דקות), הוא שדרוג אדיר והמנהיגות שלו כבר מורגשת בחדר ההלבשה. הנה דבריו::
“המטרה שלי עם ריאל מדריד היא לזכות בכמה שיותר תארים. אני רוצה לזכות איתה בליגת האלופות. כשאתה חושב על ריאל מדריד, הדבר הראשון שאתה חושב עליו - זה ליגת האלופות. יש שישה תארים על כף המאזניים ואנחנו רוצים לזכות בכולם. אנחנו משחקים בריאל מדריד וזו המטרה שלנו”. “ברצלונה אכן דפקה על הדלת שלי אבל עבורי זו לא הייתה אפשרות, לא היה לה סיכוי. ברור שעוד קבוצות רצו אותי, אבל שקלתי רק שתיים - להמשיך בצ’לסי או להגיע לריאל מדריד. תמיד חלמתי לשחק בפריימרליג. לשחק בריאל מדריד זה משהו שמעולם לא ציפיתי שיכול לקרות לי. קשה להגיד ‘לא’ להזדמנות לשחק עם לוקה מודריץ’, טוני קרוס וקארים בנזמה”.
“פפה הוא מהבלמים המובילים של הדור הזהב לדעתי, אני מחבב אותו מאוד. דויד אלאבה ואדר מיליטאו הם שחקנים מובילים היום וזה מקל על כולנו. גם נאצ’ו בלם נהדר ואני אוהב לשחק איתו. מיליטאו הגיע למדריד מאוד צעיר, הוא לא מפסיק להשתפר ולהשתפר. הוא גם בחור ממש נחמד ואנחנו מכבדים אחד את השני. אלאבה הוא כמו מנהיג נוסף על המגרש שמדבר עם השחקנים ומכוון אותם”.
“העמדה הכי טובה שלי היא עמדת הבלם אבל אני שחקן שלעולם לא יגיד ‘לא’ למאמן אם הוא יבקש ממני לשחק בימין או בשמאל כי המטרה העיקרית שלי היא לעזור לקבוצה”. “הייתי חותך את הראש שלי עבור הקבוצה. זה מי שאני. השער נגד שחטאר? מה שקרה זה רק חלק קטן ממה שעוד יבוא ממני. כשהבקעתי את השער הזה, אנשים התחילו להבין מי אני, הייתה להם טעימה קטנה ממני. אני מאוד עקשן, אני שונא להפסיד. הוויתור לא קיים ב-DNA שלי”. כשנשאל על כך שהוא משחק פחות, ענה: “משחק פחות? אני חושב שאני משחק יותר מדי (צוחק). יש לנו קבוצה נהדרת ותחרותית עם כמה שחקנים טובים מאוד בעמדה שלי. הם זכו באליפות ספרד ובליגת האלופות בעונה שעברה וצריך לכבד אותם. ואני מאוד מכבד אותם. הכל מגיע בזמן שלו”
“אני קורא למודריץ’ - ‘המאסטר’. מה שהוא עושה בגיל 37 זה משהו מעולם אחר. אפילו כשהוא בן 37, והוא על הבמה הגדולה ביותר שהיא ריאל מדריד - אף אחד לא משתווה לו, אף אחד לא ברמה שלו. לפרוש בריאל? אחי, אני כאן רק כמה חודשים ואתה כבר רוצה להפריש אותי?! (צוחק). אני מרגיש טוב. אם עדיין אוכל לשחק במועדון הזה בגיל 37 - אשמח לעשות זאת”.
“אנטוניו קונטה ולוצ’יאנו ספאלטי הם מאמנים קשים מאוד וכך גם מאוריציו סארי שהוא מאוד תובעני. אבל קרלו אנצ’לוטי שונה. הוא ג’נטלמן, יש לו הרבה ניסיון, הוא רגוע. למדתי הרבה טקטיקה ואני אוהב את המנטאליות של המאמנים האיטלקיים אך אנצ’לוטי שונה מכולם”.
אחלה של רודיגר שבעולם. הסיטואציה איתו דיי מוזרה בעיניי. בלם ברמה שלו שלא פותח ומנהיג את מרכז ההגנה שלנו זה קצת ‘פשע’. זה כמו שבזמנו היה לנו את קאקה על הספסל או את אדן הזאר (מבלי להתייחס לפציעות או ליכולת) - זה פשוט דיי אבסורד ששחקנים ברמה הזאת לא משחקים הרבה. עכשיו במקרה של השניים האחרונים זה יותר מובן, אצל רודיגר זה בפירוש לא.
מצד שני צמד בלמים זה משהו שכמעט ולא מחליפים, במיוחד לא ע’'י מאמן איטלקי שברמת העיקרון חי ונושם את הדרך וההשקפה האיטלקית על הגנה. מכיוון שאנצ’לוטי כזה סבא חמוד, סביר להניח שהוא כן בנה על אלבה בתור מגן שמאלי ורודיגר&מיליטאו בתור בלמים. אבל אז הגיע אלבה, הסביר לסבא את המצב…וסבא הסכים.
לכן, אני רואה 2 אופציות: אחת מהן לא מתאימה לאנצ’ולטי ואחת כן מאפיינת באיזשהו מקום את הגישה האיטלקית:
-
רוטציות x10 - פשוט כמה שיותר לתת לרודיגר לשחק וכשהוא נכנס להזיז את אלבה לצד שמאל. לא רק בדקה 80, אלא לפני. הבעיה שאם הקבוצה משחקת טוב אז למה לעשות את זה? קצת מפגר.
-
מערך של שלושה בלמים אלבה-רודיגר-מילטאו. במילה אחת וואו. משהו כמו:
קורטואה
אלאבה-רודיגר-מיליטאו
לאיודעמי --קרוס–טשואמני–מודריץ’–פדה
ויני----בנזמה
*לאיודעמי : לא מכיר אף שחקן בסגל שיוכל לייאש את העמדה הזו.
*לגבי הקישור אני מתייחס על המצב הנתון. בפועל הייתי מעדיף את קמאבינה אבל הוא צריך עוד השתפשפות.
*ויני יסוג שמאלה וישתף פעולה עם לאיודעמי. נניח וזה היה מישהו כמו מרסלו של הימים הטובים, אז הוא וויני בצד שמאל = אמאל’ה.
![[IMG]](https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1668421324950.jpg)
מארקה: במועדון לא יודעים מה לעשות עם פרלאן מנדי | מאז שהגיע לריאל מדריד הוא היה שחקן הרכב מובהק כמעט תמיד. הספק היחידי שהיה לגביו - הפציעות (277 ימי ‘חופש’ בסך הכל, כולל פציעה אחת שהשביתה אותו שלושה חודשים וחצי בשל בצקת בכף הרגל) - הוסר השנה כשהצרפתי תמיד היה בריא ושיחק ב-17 מ-21 המשחקים העונה. בקיץ 2021 לא מעט שחקנים זכו לחוזה חדש אבל לא הצרפתי, אם כי הוא מחזיק בחוזה עד 2025. כעת המגן חווה ירידה ביכולת ובמועדון מתלבטים האם למכור אותו, ופראן גארסיה שבלט בניצחון של ראיו וייקאנו נגדנו - מועמד להגיע. מנדי הוא שחקן ההרכב היחיד של ריאל שלא זומן למונדיאל (דויד אלאבה לא יהיה שם כי גם אוסטריה לא). סקר אוהדים, כמעט 4,500 מצביעים - 64% חושבים שצריך להאריך את חוזהו. סקר נוסף היה לגבי היכולת של מנדי מאז הצטרף.
בנושא, אחר, ב-AS סיכמו את החלק הראשון של העונה של ריאל מדריד : “אורות וצללים”. נכתב על זכייה מתבקשת בסופר קאפ האירופי, חודשיים מעולים, הרבה באז ובסוף רק מקום שני בליגה - לא נעים אבל אולי לא כל כך נורא. "ריאל יודעת שהטוב ביותר כנראה עוד לפניה אבל יש לה כמה כתמים: בעיות הגנה, אורליאן טשואמני העייף או קארים בנזמה הפצוע. בעיטות התותח של ואלוורדה מאירות את הקבוצה וכמובן הביצועים של ויניסיוס ג’וניור. באתר נתנו ציון לכל שחקן ושחקן.
על טיבו קורטואה נכתב שהוא החל את העונה ברמה הרבה פחות טובה מאשר אשתקד גם אם היה מכריע במספר משחקי ליגה. שמר על שער נקי שלוש פעמים בלבד - הציון הוא שני כוכבים. דויד אלאבה למשל קיבל את הציון אפס: “לא ברור מה קורה איתו, נראה מאוד מבולבל ועצלן”, שכן הוא התחיל את העונה עם שני שערים מול איינטרכט פרנקפורט ואלמריה. כוכב אחד לדני קרבחאל וגם לפרלאן מנדי ולאדר מיליטאו, אנטוניו רודיגר עם שני כוכבים. אדוארדו קמאבינגה קיבל את הציון אפס גם כן - “צועד על קצות האצבעות וזה נראה רע”, וכמוהו גם אדן הזאר: “חסר פעולה”.
לוקה מודריץ’ וטוני קרוס עם שלושה כוכבים כל אחד. על הגרמני נכתב שהחל את העונה בצורה לא אחידה אבל מסיים את החלק הזה כמו אלוף והשער נגד קאדיס היה האיתות הכי גדול לכך שהוא חזר. גם פדה ואלוורדה עם שלושה כוכבים - “השחקן הכי טוב עד עכשיו, והכל בזכות קרלו אנצ’לוטי והבדיחה על כרטיס המאמן שלו. שמונה שערים, והוא יעבור את רף העשרה”. גם ויניסיוס ג’וניור קיבל שלושה כוכבים - “תמיד מדברים עליו הרבה, מכל מיני סיבות, אבל אל תשכחו שהסיבה הראשית היא הכדורגל”. על קארים בנזמה נכתב שהוא פצוע כרוני והשבועות האחרונים בקבוצה עוררו ויכוחים רבים. ערב המשחק נגד סביליה ‘עייפות בשריר’ גרמה לו להעדר מכל החלק האחרון. לראשונה בקריירה לא כבש בשלב הבתים בליגת האלופות. לכן הציון שלו הוא כוכב אחד בלבד. גם מרקו אסנסיו עם כוכב אחד, רודריגו עם שניים.
בזמנו זה עבד מצוין ב442 של זידאן כשאסנסיו שיחק קיצוני קלאסי. נכון שזו לא בדיוק אותה עמדה, אך לדעתי בהחלט הוא יכול לאייש אותה כי סך הכל הוא שחקן טכני, מחויב, עם הרמות טובות מאוד.
מאותן בחינות גם רודריגו יכול לאייש את העמדה, אם כי אעדיף אותו כחילוף התקפי ואת אסנסיו כקיצוני במערך הזה
עוד הרבה לפני שכל כלי התקשורת בישראל תירגמו - הריאיון הזה כבר באתר שלנו:
הזאר: “אם ריאל תרצה שאעזוב בקיץ - אכבד את זה”| הקשר הבלגי שנשכח לחלוטין - שומר על החיוך בתוך כל מה שעובר עליו ומנסה להסביר את שלוש העונות הכושלות במועדון בהם מספר המשחקים שהחמיץ גבוה ממספר המשחקים בהם שותף. אם תשאלו אותו זה בעיקר פציעות ומזל רע. גם הוא מודה: “כן, המונדיאל זו הרכבת האחרונה שלי”. קרא עוד
קודם כל כבר אמרתי, אם בהתחלה היה כעס עצום (מסרב לקבל את זה שזה בסדר שהוא הגיע שמן לקדם העונה ב-2019) ובהמשך זה הפך לאכזבה - עכשיו רק לרחמים. אני שמח שהוא לא מוריד את החיוך ומצד שני הוא לא ממש ‘מורד’ במצב. לא ראיתי אותו בה והופך עולמות בדקות המעטות ששיחק.
עד מתי החוזה שלו?
רק עוד שנה וחצי של זריקת כסף לפח.
חייב לציין שאני מאוד מעריך אותו על ההתנהלות. הסיטואציה שלו זה דבר שובר מנטלית במיוחד כשאתה שחקן ענק כמו הזאר עם קריירה מפוארת ובזמנו אחד מה5 שחקנים הכי טובים בעולם. ובכל זאת, לא שמעתי שום התלהמות, לא קראתי בשום מקום שהוא עושה בעיות — הוא בעצמו מקבל את זה ועדיין נשאר עם חיוך כי הוא בקבוצה שהוא חלם לשחק בה בתור ילד. רק על זה אני שומר לו איזה חסדון קטן. מבחינה מקצועית כנראה שהוא שחקן גמור, אבל ההתנהלות שלו לדעתי מאוד מאוד בוגרת ואני מבסוט עליו בהקשר הזה.
אישית אני חושב שכן היה צריך להריץ אותו כמה שיותר כי הוא כן יכול לתרום. אבל אי אפשר לזרוק לו שאריות פעם בכמה במשחקים, זה פשוט לא עובד ככה. בדרך כלל אנצ׳לוטי מאוד נחמד כלפי השחקנים שלו ונותן להם לשחק. הם הזאר זאת אולי אחת הפעמים הראשונות שאני זוכר מאנצלוטי שהוא פשוט מתעלם משחקן. מישהו זוכר מקרה כזה במילאן,פסז, צלסי של אנצ׳לוטי ?