ריאל מדריד שיחקה כדורגל גדול בכל מיני משחקים, גם מול פס"ז היו דקות מצויינות וודאי בסוף העונה שעברה, אבל היא לא עקבית לא רק לאורך תקופה אלא גם לאורך 90 דקות. כל המשחקים (הבודדים ביותר, אגב) שבהן הרגשנו שהיינו צריכים להביס את בארסה או כל יריבה חזקה אחרת, היו תחושות שלא מבוססות על כמות מצבי הבקעה. הדוגמה הטובה ביותר היא הסופרקאפ - נתנו שם הצגה של חצי שעה פחות או יותר. ומה היה אחר כך? ומה היה במשחק הראשון? היה משחק טוב שלנו בלי ספק, אבל בואו: נתנו שני גולים משתי מתפרצות בבעיטות מרחוק. התחושות שאיתן אוהדים יצאו מהמשחק פשוט לא אובייקטיביות לנעשה על המגרש. המשחק הראשון היה לכל הפחות מאוזן.
בסוף לא יהיה מנוס מלעבור משחק-משחק, אולי יהיה לי זמן לעשות את זה מאוחר יותר.
לגבי התגובה האחרונה שלך גיא, זה שלא היינו עקביים באותו משחק לא סותר את זה שתוך חצי שעה הגענו ל-5-6 מצבים של מאתיים אחוז אבל היגואין כבש רק גול אחד. אפשר להביס יריבה גם בדקות ספורות של כדורגל גדול ולנו זה לא הצליח. אני שותף לדעתך לגבי ‘ההתאמות’ שאנחנו צריכים לעשות בניגוד לבארסה(אם כי גם בארסה המפלצתית של גוארדיולה הייתה עולה בברנבאו עם יצורים כמו קייטה ומאקסוול לעתים כדי לאזן, ומסי היה משחק כקשר נוסף בערך) - אבל לא לעניין התוצאות שלטעמי כן מקפחות אותנו.
מוכן לתקן מעט את הטיעון שלי - קלאסיקוס שיוויוניים עד יתרון קל שלנו הסתיימו בדרך-כלל בהפסד של ריאל מדריד ואלה הדוגמאות שנתתי. לגבי הקלאסיקו של פלגריני שראינו אותו ביחד הקהילה עם מליון איש בערך - בארסה לא בעטה לשער מלבד הוולה של זלאטן, אנחנו החמצנו 4-5 מצבים של מאה אחוז ושיחקנו מעולה.
לפני שנתיים שיחקנו נגד יריבות מאוד בינוניות ולא היה צורך להתעלות, מסכים שבגמר היינו לא מספיק טובים. חולק עלייך לגבי ‘הפוקס’ בזכיות ב-1999/00 ו-2001/02, בעיקר הראשונה, לא היינו טובים מיונייטד בברנבאו(משחק שראיתי בדיעבד, מודה, אבל מה זה שייך?) ובאולד-טראפורד היה לנו מזל מינימלי, לא משהו יוצא דופן. הגמר נגד ולנסיה היה חד צדדי לחלוטין והנה היוצא מן הכלל - התגוננו היטב. מנדייטה שותק לחלוטין.
לצ’אבי יש זיכרון קצר כנראה, תמוה בעיניי למה אף-אחד לא מזכיר את הגמר ב-2006. צ’אבי כנראה היה עצוב שהוא היה על הספסל ולא שותף, אז אני כאן כדי להזכיר - בארסה עם האמא של התחת. ארסנל בעשרה שחקנים בזכות פברגאס-ליונברג-והנרי נפלאים(חוץ מהסיומת, הנרי, חוץ מהסיומת) - הגיעה להמון מצבים ו-ואלדס היה ביום גדול.
בסדר דור, למראיין של צ’אבי לא היה זמן לעבור על כל המשחקים ב20 השנים האחרונות אז תפסיק עם דוגמאות ספציפיות (שגם הן פשוט לא נכונות, אתה זוכר מה שאתה רוצה לזכור).
אפשר להביס קבוצה גם ברבע שעה, אבל מדובר על כך שריאל מדריד מנצחת משחקים כשלרוב היא לא מגלה עליונות גדולה על היריבה. משחקי ה50-50 הולכים לטובתנו, כן. אם נתנו שליש משחק טוב ושני שליש לא טוב - אתה יכול לצאת עם תחושת אכזבה מכך שלא הבסנו את היריבה, אבל זה לא ניתוח אובייקטיבי. זאת בדיוק הנקודה שאומר צ’אבי וראינו גם מול פס"ז: במשחקים מהסוג הזה יש בדרך כל מומנטומים. וכמגמה ברוב המשחקים איכשהו אנחנו סופגים פחות מהיריבה בדקות הטובות שלה, וכן מבקיעים בדקות הטובות שלנו. כשיש לנו דקות טובות מול בארסה אנחנו תמיד מתרגמים אותן לשערים.
ובלי קשר למגמה הזאת אני לא זוכר 90 דקות של עליונות מוחלטת על יריבה חזקה כבר המון שנים. משחקי מאניטה, טניס, בניטז או רביעיות באנפילד אני לא זוכר לכיוון שלנו. בתוצאות כן הבסנו (באיירן למשל) אבל כוונתי פה ברורה. מקריאה בפורום אפשר לחשוב שהיו עשרות קלאסיקואים שרק כתוצאה מרחמנות שלנו לא נגמרו ב"תבוסות משפילות", בסוף כשפורטים למשחקים מגלים שמדובר בחצי שעת גארבץ’ בסופרקאפ שגם בה בסוף הבקענו שני שערים, בדיוק כפי שמהלך המשחק שיקף.
אגב, בשנתיים האחרונות זאת מגמה לא רק במשחקים גדולים. במשחקים רבים, גם מול חטאפות, ריאל מדריד לא עושה הרבה יותר מהיריבה כדי לנצח. היא פשוט מנצחת.
אפשר לספור בעזרת האצבעות את הקלאסיקואים שבהם היינו עדיפים בעידן רונאלדו. לצורך העניין: אחד בעונת פלגריני, אולי איזה 2-3 בעידן מוריניו (כשג׳ורדי ראורה על הספסל ובארסה בשפל), אחד או שניים של אנצ׳לוטי ועוד 5 בעידן זידאן (פרגנתי מאד). אנחנו בערך ב-10. אני חושב שהמשפט הזה הוא פשוט לא נכון.
נ.ב
לדעתי מתוך העשרה שספרתי, רק באחד של אנצ׳לוטי ובסופר קופה היינו באמת יותר טובים בכדורגל מאשר ברצלונה. בכל השאר הם (או הוא?) פשוט היו עדיפים.
אני חושב שאתה משנה את ההיסטוריה בדיעבד. מה שקרה בשנה שעברה הוא שהצגנו יכולת מאד בינונית, אבל ווינריות מאד בולטת. לקראת הסוף של הסוף היה פה כדורגל טוב, אבל הוא היוצא מהכלל בכל הסיפור הזה. אם אין קצת תחת ועזרה מהשופטים נגד באיירן אז גם המומנטום הזה כנראה ולא היה מתקיים. ואל המומנטום הזה לא הגענו בדרך הרגילה שמועדון כדורגל מגיע לשיא - אלא הרבה בזכות מקריות ורוח של מועדון. למעשה, קצת לא הגיוני לטעון שהסגל חייב היה לעבור מהפכה בקיץ כי מיצינו, ובמקביל להגיד שלא רכבנו על הדברים הטובים שעשינו בשנה שעברה.
לא דיברתי ולו לרגע על הזכייה בצ’מפיונס בעונה שעברה. כתבתי על המשחקים נגד באיירן שהיה שם שוד מבחינת השיפוט וכנראה היינו צריכים לעוף. מובן שהמחצית השנייה נגד יובה לא משקפת את הקמפיין, גם נגד נאפולי למשל במשחק החוץ היו דקות נוראיות.
מצד שני, לא ראיתי שהתייחסת לטיעונים שלי או למשחקים שהצגתי. לקחת קשה משום מה, יותר מצ’אבי עצמו שהוא גאון כדורגל אבל שוב, הוא לא יכול לנתח את ריאל מדריד מקצועית נטו, האובססייה שלו כלפי ריאל מדריד מפריעה לו. שם בצד רגע את 2003 כי לא זכינו. בוא תגיד לי איפה היה כאן פוקס או שוד, בעיקר ב-1999/00.
לא היינו טובים יותר בברנבאו מול יונייטד ונגמר 0:0?
גנבנו את הניצחון באולד-טראפורד?
איפה המזל היה בצמד חצאי הגמר נגד באיירן? אני ראיתי קבוצה נפלאה עם 3 בלמים שמנצלת את היתרונות שלה עד תום. ימים כאלה שמתחבר בהם, אנלקה נותן בראש, מקמנמן חד…
הגמר בכלל היה אחד הגמרים היותר חד-צדדיים של ליגת האלופות, ולנסיה לא עשתה דבר.
המשחק שאתה מדבר עליו, הגמר ב-2001/02, הוא יוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל, כך לדעתי. [הגמר בעונה שעברה - ניצחון מוצדק, אם כי בטח לא 4:1].
אני זוכר את בארסה חסרת אונים בגשר נגד צ’לסי, שכבשה שער מקילומטר אבל יצרה מצבי הבקעה אחרים ודרוגבה החמיץ. אלבס כמעט בעט את הנעל ליציע כשלא הצליח להרים כדור אחד נורמלי 90 דק’ ואז בא אינייסטה. לא היו לנו מספיק משחקים מרשימים, אתה צודק, ואנחנו מילה נרדפת לחוסר יציבות, אבל תחת? לא חושב שהיה לנו בכמויות.
מעבר לכך, בעונת הדסימה נגד באיירן לא היה נעים לראות קבוצה שבמשחק בית נוגעת בכדור 30% מהזמן, אבל אני לא זוכר שהם סיכנו בצורה יוצאת דופן ודווקא לנו היו שני חצאי מצבים נוספים, החמצת ענק של די-מאריה בין היתר. השגנו 1:0 קשה שהיינו ראויים לו.
אני לא משנה שום היסטוריה, לא היללתי את ריאל מדריד ומעולם לא חסכתי בביקורת. מכאן ועד ההנאה שאתה שואב מלהצליף בעצמך הדרך ארוכה.
“למעשה, קצת לא הגיוני לטעון שהסגל חייב היה לעבור מהפכה בקיץ כי מיצינו, ובמקביל להגיד שלא רכבנו על הדברים הטובים שעשינו בשנה שעברה.”
קשה לי להתמודד עם הבנת הנקרא כה לקויה, אבל איפה בדיוק טענתי שהסגל היה צריך לעבור מהפכה בקיץ? אני לא יודע בן כמה אתה, אבל במוקדם או במאוחר אתה תלמד שהחיים זה לא שחור או לבן.
מצד שני, לא ראיתי שהתייחסת לטיעונים שלי או למשחקים שהצגתי.
אני שמח שאתה נהנה מההזדמנות לכתוב על טריליון משחקים מלפני 15-20 שנה ולהפגין ידע, אבל המשחקים והטיעונים לא קשורים לדיון. גם צ’אבי לא. תתייחס לטיעון ולא לדובר, ואל תנסה להפריך דיון שמדבר על מגמה באמצעות משחק וחצי שעלו לך לראש (וגם בהם אתה טועה בפרשנות).
בעיקר ב1999/00 ריאל מדריד הציגה את אחת הגרסאות הכי גרועות שלה ב20 השנים האחרונות. Know your audience, אתה כותב למישהו שמכיר מצויין את פרטי הפרטים וספציפית את התקופה הזאת גם טוב ממך. לא רק שעברנו את יונייטד ובאיירן עם המון מקריות, הבדל קיצוני באחוז ניצול מצבים ועם כדורגל של קבוצה קטנה, אפילו את שלב הבתים עברנו בקושי על הפרש שערים ואחרי שגנבנו תיקו בברנבאו מדינמו קייב ו1-0 דחוק בשלג של רוזנבורג עם החמצות של ג’ון קארו. לדיון זה לא קשור, אבל אני פשוט לא יכול לראות את הנוסטלגיה המדומה הזאת.
לא רק שהפכנו פיגור במשחק חוץ, במחצית השנייה ישבנו להם על השער ורק בזכות נוייר אלוהי לא חזרנו ממינכן עם 5-1.
עוולה שמעצבנת אותי (ועליה פריז הפאתטים רוכבים עם הטענות המגוחות שלהם על השיפוט במדריד): שום שוד לא היה בברנבאו מול באיירן. היה שיפוט מחורבן לשני הצדדים. שרקו לדני פנדל שלא היה ולא נברא במינכן, שיכל לקבור אותנו עם 2-0. בנוסף, הגול של באיירן שכפה הארכה היה מנבדל. הטעויות לטובתנו שקרו אח"כ רק איזנו את הסיפור.
לא אלך 20 שנה אחורה, אבל אני חושב שדוגמאות פרטיות רלוונטיות לעשור האחרון. בהתייחס לאלופות, יש מעט משחקי נוקאאוט בשנה שרלוונטים, וכבר 7 שנים רצופות שאנחנו בחצי הגמר ומעלה, ולא זכורה לי העפלה אחת שלא כצדק. נכון, היו משחקים שהיינו מחורבנים במידה שווה (גמר אתלטיקו, סיטי), ומאידך משחקים שיכלו ללכת לכאן או לכאן והלכו לרעתנו (באיירן 2012, יובנטוס 2015).
בהתייחס לדברי צ’אבי, לדעתי אנחנו לא שונים ממרבית הקבוצות שלקחו את האלופות, ודווקא ברצלונה היא החריגה בצד השני של הסיפור.
(מסכים גם עם דוד בנוגע לקלאסיקוס, במשחקים שקולים ברצלונה שופעת במזל: השנה היינו טובים יותר בחצי הראשון ובארסה עם 2 מתפרצות קברה אותנו עם 2 שערים ואדום. שנה שעברה, השוונו בעשרה שחקנים וחטפנו את השלישי במתפרצת של השנייה האחרונה. ב2014 בברנבאו, הובלנו 3-2 נהדר ואז חטפנו אדום ושני פנדלים. בין לבין, גם בנצחונות שלנו ירקנו דם: עשרה שחקנים בסופר קאפ בקיץ, מהפך בקאמפ נואו בעשרה שחקנים לפני שנתיים. ולעומת אלו יש את השיוויון שראמוס גנב בקלאסיקו האפור בקאמפ שנה שעברה.)
אף אחד לא אמר שלא ניצחנו בצדק, גם לא צ’אבי. הוא אפילו אמר ששיחקנו טוב (וגם פס"ז).
בארסה לא שפעה בשום מזל בקלאסיקו האחרון. קיבלנו בראש.
הדו-קרב נגד באיירן בשנה שעברה היה הכי 50-50 שיש. לא היינו טובים יותר מבאיירן בסיכום שני המשחקים. היו הרבה אירועים בשני המשחקים שאפשר לומר עליהם “מה היה קורה אם”, בסוף זה משחק שנוצח בהארכה גם אם לא נכנסים לענייני שיפוט שבבירור היה לטובתינו.
אדומים מטופשים של ראמוס לא עונים להגדרה של חוסר מזל, גם לא עליה של כל הקבוצה להתקפה ב10 שחקנים.
אם לחזור לחוויה של צ’אבי, אז אפילו ב3-1 של אנצ’לוטי - כנראה הקלאסיקו בו הייתה לנו העליונות הכי גדולה - התיאור שלו עונה בדיוק למציאות. על כל החמצה של בארסה במשחק הם קיבלו גול: אחד מפנדל, אחד ממצב נייח, אחד ממתפרצת.
כמו שניצחנו משחקי 50-50 גם הפסדנו חלק, החצאי גמר ב2015 ו2012 למשל.
זה המשחק, מעטות הקבוצות שיתעלו על היריבה ב100 אחוז מהזמן, היחידה שהייתה קרובה לעשות זאת היא ברסה של פפ ולא סתם היא אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של המשחק, להשוות כל קבוצה אליה זה כמו להגיד על שחקן שהוא גרוע כי מסי טוב ממנו.
ריאל זכתה בתארים בצדק, וכן לנצח משחקי 50 50 זה לא מזל, לנצח משחק של 70 30 זה יכול להיות מזל (או ווינריות תחליטו אתם).
באיזה זכיה מלבד הזכיות של ברסה של פפ הייתה קבוצה שדרסה את כולו בדרך לתואר, צ’לסי? אינטר? אולי באיירן של היינקס.
אגב ככל שעובר הזמן אנשים זוכרים מעונות רק את מה שירצו, אני יכול להכנס שוב לדיון על חיבת היתר לנוסטלגיה אך אוותר, אבל כמו שאנשים פה דיברו על הקבוצות שכולם פה מדברים עליהן שהיו לנו ב02 ו00 שגם שם לא הכל היה מושלם והיום מתמוגגים עליהן כאילו היו מושלמות.
שום זכיה של אף קבוצה לא הייתה מושלמת לגמרי, וכל אלופה זכתה בזכות ווינריות או הברקה טקטית או ניצול מצבים או כל סיבה שהיא שהיא לא רק כישרון, וטוב שכך. ביום שקבוצה תזכה רק בגלל כישרון ותזכה בלי שקבוצה כלשהי תקשה אני אפסיק לראות כדורגל
תשאלו כל אוהד אובייקטיבי, יגיד לכם שאנחנו אחת המועדונים היותר ווינרים שקיימים. למעשה כנראה שהמצאנו את המושג. בחיאת, כמה גמרים הפסדנו לעומת ניצחנו בשנים האחרונות?
הרבה ממה שמנצח משחקים זו מסורת וד.נ.א של קבוצה. אצלנו זה קיים בארגזים.
אני באופן כללי חושב שהמונח ‘כדורגל טוב’ הוא סובייקטיבי, על כך שאם אדם מסויים אוהב כדורגל X - אותו הוא יחשיב לכדורגל הטוב, ואילו אדם אחר יאהב כדורגל Y - דווקא הוא יחשוב שהכדורגל הזה טוב.
לצורך השוואה יש את אוהדי בארסה שמבחינת חלק מהם אם זה לא הטיקי טאקה זה כדורגל מסריח, ויש המון אוהדי כדורגל ברחבי העולם שמעדיפים את הכדורגל ההגנתי אך מלא ההקרבה של צ’ולו ושל מוריניו בזמנו.
אני לא אכנס להעדפות שלי באופן אישי כי אני אוהב יותר מסגנון כדורגל אחד, אבל אני חייב להתייחס למה שגיא כתב.
חצי שעה של כדורגל טוב ולקבור קבוצה, זה אומר שהצגת משחק טוב בסופו של דבר. מבחינתי זה שאנחנו לוקחים שלושה מתוך ארבעת גביעי אירופה האחרונים - כשבבירור רואים שבקבוצה שמים דגש על הצ’מפיונס מאשר על הליגה - זה אומר שהכדורגל בגדול הוא טוב.
יש גם המון מפגני דומיננטיות ונצחונות מוחצים שהיו בעשור האחרון ואני לא קונה את ה’מקריות’ או וואטאבר שהמשועמם צ’אבי מבלבל עליו את המוח.
ווינריות זה חשוב וחלק נכבד מהמשחק ואנחנו בין המועדונים שמקדשים את זה והופכים את זה לרוח של המועדון - ויכול להיות שזו בדיוק ההגדרה של המועדון למה הוא מגדיר כדורגל טוב.
גיא איך אתה מגדיר משחק 50 50? האם הוא באמת 50 50? חישבת כמה זמן כל קבוצה שלטה וכמה השליטה שלה הייתה גדולה?
בסופו של דבר קבוצה שתדרוס 30 דקות ואז תהיה פחות טובה 60 דקות תנצח אם הדריסה שלה תהיה מספיק גדולה.
ריאל זוכה בתואר בצדק מהסיבה שבאף זכיה לא הייתה קבוצה שעלתה עלינו, גם אם אנחנו לא עלינו עליהם בהרבה אם בכלל, ריאל לא נפלה מול שום קבוצה בכל חצאי הגמר האחרונים מלבד נגד ברסה ב2011 (ואגב במשחק הזה יש שיגידו שקופחנו עם האדום של פפה שעד האדום עמדנו נגד ברסה גם אם הכדורגל לא היה יפה) ונגד דורטמונד . ומתוך כל חצאי הגמר השקולים הפסדנו 2 וניצחנו 3 יחס הגיוני לגמרי.
וזה קצת מזכיר את הדיון על רונאלדו, הרבה אנשים מחשיבים משחק יפה לטוב יותר. אז שוב קבוצה שתהיה יותר טובה בהגעה למצבים אך פחות מניצולם היא טובה יותר? קבוצה עם הגנה חזקה יותר והתקפה חלשה יותר היא בהכרח פחות טובה מקבוצה שמצבה הוא הפוך?
ריאל ניצחה את כל המשחקים שלה בזכות ולא בזכות מזל ותו לא, זה שפסז התפרקו במשך 10 דקות אומר שהם לא מספיק טובים ומכך נובע שריאל טובים יותר.
רבוצה לא נמדדת רק לפי השיא שלה כמו שלא מודדים ככה שחקן, וכל הכבוד לפסז שיש לה פוטנציאל גדול יותא אך במשחק היא לא הראתה זאת ונפלה מריאל בהגנה ובמנטליות וריאל ניצחה.
שתי הההודעות האחרונות כמעט ולא קשורות לשום דבר שכתבתי, או סתם לוקחות את הדיון למקומות לא מעניינים (מה זה משחק מאוזן? אתה מבין מצויין) ולכן אעצור את זה כאן.
הנסיונות להסביר בצורה מקצועית ומלומדת את התופעה שצ’אבי מתאר הם בדיוק כמו הנסיונות להסביר את המספרים של רונאלדו באותה צורה - כן, ריאל קבוצה מצוינת, כן לרואנלדו יש חוש מיקום פסיכי ורעב, הכל נכון, אבל בסוף אני באמת חושב שזה הרבה יותר מזל (רוח, מסורת, אופי, אמונה שאנחנו גדולים You name it) משכל.
יש מעט מאוד קבוצות באמת גדולות בהיסטוריה של הכדורגל - קבוצות ששולטות במשחק נגד כל קבוצה בכל מקום ובכל זמן. שמורידות את רמת המקריות למינימום. מאז שאני אוהד ריאל לא היינו קבוצה כזו בשום שלב, וזה ממש בסדר - גם באיירן של השנים האחרונות שכולם אהבו להלל לא הייתה כזו, וגם סיטי עדיין לא הוכיחה שהיא כזו, הבעיה היא שבתפיסה העקומה של המועדון שלנו אנחנו כן כאלה. בליגה הבלוף מתגלה עונה אחרי עונה כי קשה מאוד לקבוצה לא באמת גדולה לקחת אליפות לקבוצה באמת גדולה (או בשנים האחרונות, לשחקן באמת גדול), בליגת האלופות האמונה הזו עצמה מספיקה לפעמים כדי לעשות את זה.
אנחנו עוד קבוצה טובה. שום דבר מיוחד פרט לתהילה, המסורת וה"רוח". כל נסיון הסבר רציונלי לא נתפס בעיני כרציני.
לומר על ניסוי שתוצאה זהה עולה ממנו פעם אחר פעם שמזל הוא הגורם העיקרי בו, זו בעצמה טענה לא רציונלית.
רונאלדו כובש במספרים גבוהים מהממוצע של שחקני ההתקפה בעולם לא בעונה אחת, שתיים, או שלוש, אלא במאה אחוז מהעונות שלו בריאל מדריד עד כה. הוא כובש בצרורות גם בנבחרת, וכבש כך גם במנצ’סטר יונייטד. עונה אחת יכולה להיות מזל, 10 עונות לא.
בזה שרונאלדו הוא השחקן השני הכי טוב בעולם כבר עשור אנחנו מכירים ומוקירים, בלי ציניות.
השאלה אם השגנו יותר מכפי גודלנו. באיירן של השנים האחרונות היא קבוצה מעולה. ועדיין - הפסידה גמר, ניצחה אחד (בשנה בה קרעה את אירופה) ותחת פפ הייתה טובה ולא זכתה בתואר. אנחנו עשינו 3 מ-4, אבל באופן שהיה פחות עקבי עם היכולת במגרש. וכן, תראה לי קבוצה שהולכת לשחק גמר נגד ריאל מדריד ולא רועדות לה הביצים. המון מזה זו המסורת.
זה שרונאלדו ענק זה נכון, אבל המכלול של הקבוצה איתו הוא שונה מאשר עם מסי למשל, ולכן המספרים שלו קצת מטעים. הוא לא עושה אחרים סביבו טובים יותר והוא כן צריך הרבה הזדמנויות כדי לכבוש. מכאן הטענה - שום דבר ספציפית אליו, אלא המכלול.
כמובן שמזל הוא לא הגורם העיקרי (יותר מזל משכל זו צורת ביטוי), יש עוד המון גורמים, יכולת מקצועית יוצאת דופן היא לא אחד מהם לדעתי. גם במקרה של רונאלדו וגם במקרה של ריאל.