למה זה שונה מלנשק את הסמל בטקס הצגת השחקן? מ"תמיד אהדתי את הקבוצה, עוד מלפני שנולדתי"?
אתמול השארתי פרטים בטופס באיזה אתר שאני מתכנן להשתמש בפתרון שהם מספקים שם, וקיבלתי בתגובה מייל ממישהו שאומר שהוא Really excited לפגוש אותי
4 לייקים
מסקרן אתכם לדעת על האתלטיות המדהימה והשגרה של אנטוניו רודיגר? במארקה לוקחים אותנו למסע פנימה. בשנה האחרונה בתיווך אחיו שהוא גם סוכנו - רודיגר מלווה במאמן כושר צמוד - נועה סאני.
-“העצמות שלו גדולות וחזקות כמו ברזל אבל הוא שוקל רק 83 קילו”, הוא אומר. מסה נקייה, אין שומן, אבל גם לא חורגת מהגבול ולכן המהירות לא נפגעת.
-רודיגר מתאמן, פעיל גם בחופשות. למשל אחד האתגרים היה אימונים אינטנסיביים בטורקיה ב-40 מעלות ללא הקלות - כדי להתמודד למשל עם חודשי השרב הקשים שיש בספרד.
-סאני מספר שבפגישה הראשונה רודיגר אמר לו" “אני במצב טוב אבל זה לא מספיק לי ואני רוצה להשתפר. זו ריאל מדריד שהיא אגדית ואעשה הכל כדי להיות כאן אגדה”.
והרי התוצאה: הבלם הטוב בעולם, וכזה שבשנתיים סבל מפציעה אחת והחמיץ מעט מאוד משחקחם. טפו-טפו-טפו!
עדיין רודיגר ומשהו מרגש מאוד שמראה עד כמה הוא חבר. הגרמני לא רק העלה סטורי החלמה מהירה לבלם הצעיר חואן מארטינס שסובל מקרע ברצועה הצולבת. לפי מריו קורטגנה מסתבר שרודיגר לקח אותו תחת חסותו בארה"ב. הוא ליווה אותו לבדיקות אתמול בערב בבית החולים לאחר האימון והחזיר אותו הביתה. תארו לכם מה מרגיש הבלם הצעיר על היחס משחקן וותיק, אחד הטובים בעולם - שמחבק אותו ועוזר לו ככה.
7 לייקים
אתמול בלילה: דני קרבחאל זכה למחווה בעיר הולדתו לגאנס לכבוד הזכייה ביורו עם נבחרת ספרד ועונה אדירה עם ריאל מדריד - שבעה חודשים הוא לא הפסיד באף משחק. כעת הוא כבר חתום בספר הכבוד של מועצת העיר לגאנס. למי שלא יודע, קרבחאל שיחק במועדון הזה עד שהיה בן עשר, לפני שהצטרף לקבוצת הנוער של ריאל מדריד והפך לאגדה של המועדון הלבן. התושבים שרו: “קרבחאל בלון ד’אור” ומנהל המארקה שהיה שם אמר לו: “הקול שלי הוא בשבילך (בהצבעה)”. ראש מועצת העיר היה שם ואמר שדני הוא דוגמא לכולם, גם נשיא לגאנס ואף שימו לב - המורה הראשון לחינוך גופני של דני קרבחאל, עלה לבמה.
“אני אסיר תודה על המעשה היפה הזה שמשמח אותי מאוד. בשבילי, להיות איתכם הערב ממלא את ליבי. אני רוצה לברך את לגאנס על העלייה לליגה הבכירה’ זה המקום שבו מגיע להם להיות ואני מחפש קחכה כבר לשחק באצטדיון הבוטארקה. לבסוף, אני רוצה להעביר לכם את הגאווה שאני מרגישה על כך שנולדתי כאן בלגאנאס, על כך שגדלתי ברחובותיה ועם האנשים שלה, על כך שאני ממשיך לשמור על הרבה מהחברויות שלי לכל החיים. לראות את המשפחה שלי שמחה לחיות כאן זה מדהים. תודה על התמיכה שלכם - זה גורם לי להרגיש מיוחד בכל פעם שאני כאן”. הנה וידאו.
4 לייקים
אני אוהב אתכם בלב ובנפש אבל תמיד טוב, על אחת כמה וכמה לאחר שהאתר שלנו “ירד” - לכתוב קצת גם לאתרים הגדולים. הנה כמה מילים שלי על הצד של ריאל מדריד לקראת פתחת העונה החדשה
ריאל מדריד חייבת לקחת אליפות ולשמור על על הכתר לראשונה מאז 2008 - למרות מצוקת הבלמים. בעיה קשה יותר היא השובע וחטא היוהרה. כבר קרסנו לחלוטין אחרי עונות גדולות.
איך אפשר להחליף את טוני קרוס, על הסגל האתלטי ביותר וברוך הבא קיליאן אמבפה. יחד עם ויניסיוס ג’וניור בלון ד’אור - ההתקפה הקטלנית צריכה לשגע את אירופה, כמו בימי הגלאקטיקוס. שחווית הצפייה תשתפר. פחות להזדקק ל"אופי" ויותר יופי. האללה מדריד - הנה הכתבה המלאה. מדהים שזה מה שכתבתי לפני שנה, אני מצטער.
מי שמעוניין גם להקשיב קצת בפוד קלאסיקו בו אני משתתף שנה שנייה ברציפות - מוזמן גם כן, אתמול הקלטנו פרק בכורה לעונה החדשה.
5 לייקים
הייתי חייב להסתכל על מה שנכתב לפני שנה, ואף אחד, אופטימי ככל שיהיה לא היה רואה את העתיד או מנבא שנה מוצלחת כלכך (אירופה כמובן), בטח נוכח פציעת השוער הטוב בעולם.
ודבר קטן- הקדשת לחוסלו פסקה שלמה שבפרספקטיבה נראתה אפילו אופטימית. בפועל, כאילו צפית/ביקשת את מה שקרה במפגש השני מול באיירן (“אוהדי ריאל מקווים שהמספרת המדהימה של חוסלו נגד מנצ’סטר יונייטד לא הייתה רגע השיא שלו במועדון”). הצמד בדקות ההכרעה כאילו מתבקש.
בתקשורת נכתב לא מעט על ה-MVP בלינגהאם, אמבפה שכבש בבכורה, הקונצרט של ויניסיוס או פדה ‘8’ החדש. ויש שחקן נוסף:
מי האמין שדווקא אחרי שמונה חודשי ייסורים עם פציעה אכזרית בקיץ הארור (למרות שיש בספירה גם 40 דקות ממחזור הסיום ב-2013) הרצף יתחיל. “השוער הטוב בעולם מתעלה על עצמו”, נכתב במארקה. טיבו קורטואה עם 554 דקות בלי ספיגה בריאל מדריד - השיא הטוב ביותר שלו במועדון. הגאולה החלה עם חזרתו בתחילת מאי נגד קאדיס בסנטיאגו ברנבאו במשחק קליל, מול אלאבס נתן מופע והשיא היה נגד בורוסיה דורטמונד. חמישה משחקים שלמים כולל אטאלנטה אמש, 63 דקות נגד בטיס ו-41 מול בילבאו מאז השער האחרון.
מאחור נמצאים ה-538 דקות שדווקא אויחאן סאנסט חתך בסן מאמס ב-22 בדצמבר 2021. שיא 952 הדקות של איקר קסיאס ב-2014 עדיין רחוקים לאחר שלא ספג את בשמונה משחקי גביע המלך למעשה עד לגמר פלוס אחד מליגת האלופות, מול קופנהגן בשלב הבתים ועד השער של הונטלאר לשאלקה 04.
איזה פייטר ענק הוא, ממש דוגמא ומופת. לוחם. אגדה. כמה קסם יש בכדורגל.
מה הוא אומר. קורטואה הנפלא: “לא יודע, בסופו של דבר בריאל מדריד אנחנו צריכים לזכות במספר הגביעים המקסימלי האפשרי ואנחנו פייבוריטים בכל מפעל. אני לא יודע אם אפשר לזכות בשבעת התארים, יש הרבה משחקים , אז הגביע חופף עם ליגת האלופות, יש משחקי נבחרת ואנחנו לא יודעים כמה רחוק נגיע אם נצליח לנצח בכל השבעה, בתקווה…”.
על ההצלה הנהדרת שלו בנגיחה: "הצלחתי להציל אותה, לגעת בכדור ואז המשחק השתנה מעט, עם האיכות הצלחנו להכריע את המשחק. פשוט הצלחתי להוציא את זה עם האצבעות.
“שיחקנו משחק טוב מול יריבה מאוד קשה עם סגנון משחק אחר. אני אוהב לראות אותם משחקים, זה יותר קשה בגלל שהם נמרצים ומעיזים. המפתח היה ניידות, הייתה לנו שליטה במשחק מול יריבה שבדרך כלל מבקיעת הרבה שערים”.
השוער הבלגי חגג את הרצף הנהדר שלו. “שמרתי על שער נקי בשני גמר ליגת האלופות, עכשיו גם בסופר קאפ. זה כיף, היו לי שישה משחקים ללא ספיגה, שישה ברציפות, אני ברצף טוב ואני מקווה שזה יישמר בליגה. מאמן השוערים לואיס לופיס גרם לי להזיע הרבה בקדם העונה, זה הולך טוב ואני ממשיך לעזור לקבוצה”.
גם במונדו דפורטיבו התייחסו לאתגר של ריאל מדריד לזכות באליפות שנייה ברציפות ושמו את הזרקור על “הבוסים”. קרלו אנצ’לוטי לא הצליח לעשות זאת מעולם במהלך הקריירה שלו על הקווים. לגבי פלורנטינו פרס, הוא לא כיהן כנשיא בין 2006 ל-2009. כך שב-21 השנים שלו כנשיא המועדון זכתה ריאל מדריד בשבעה גביעי אירופה שזה פסיכי לחלוטין ומרגש. מצד שני זה גם מספר האליפויות שלה (ללא 2006/07 ו-2007/08), בעוד ברצלונה זכתה בעשר בתקופה המקבילה (ללא 2008/09).
עוד הזכירו את המשפט של זינדין זידאן בעונת הדאבל 2016-17: “האליפות היא התואר החשוב בקריירה שלי, זה הטורניר החשוב והיום-יומי, הכי מסובך”. לזידאן למשל יש שתי אליפויות בחמש שנים במצטבר - ארבע עונות מלאות ועוד שני חצאי עונה (קצת פחות למען האמת). אנצ’לוטי גם עומד על שתי אליפויות בחמש שנים, ז’וזה מוריניו זכתה באליפות אחת משלוש עונות, לוויסנטה דל בוסקה היו שתי אליפויות בקצת יותר משלוש וחצי שנים.
וכן, מה שכואב לנו גם כאוהדים זה שכריסטיאנו רונאלדו “השחקן המכריע ביותר של ריאל במאה ה-21”, כפי שהגדירו במונדו דפורטיבו - זכה רק בשתי אליפויות בתשע שנים. כמובן לא באשמתו וכמובן שפיצה על כך בארבע זכיות בליגת האלופות.
עונת 2009/10:
1.ברצלונה - 99 נקודות
2.ריאל מדריד - 96 נקודות - שיא לסגנית
-כריסטיאנו רונאלדו: 26 שערים ב-29 משחקים.
עונת 2010/11:
1.ברצלונה - 96 נקודות
2.ריאל מדריד - 92 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 40 שערים ב-34 משחקים [פיצ’יצ’י]
עונת 2011/12:
1.ריאל מדריד - 100 נקודות - שיא כל הזמנים
2.ברצלונה - 91 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 46 שערים ב-38 משחקים
עונת 2012/13:
1.ברצלונה - 100 נקודות
2.ריאל מדריד - 85 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 34 שערים ב-34 משחקים
עונת 2013/14:
1.אתלטיקו מדריד - 90 נקודות
2.ברצלונה - 87 נקודות
3.ריאל מדריד - 87 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 31 שערים ב-30 משחקים [פיצ’יצ’י]
עונת 2014/15:
1.ברצלונה - 94 נקודות
2.ריאל מדריד - 92 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 48 שערים ב-35 משחקים [פיצ’יצ’י]
עונת 2015/16:
1.ברצלונה - 91 נקודות
2. ריאל מדריד - 90 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 35 שערים ב-36 משחקים
עונת 2016/17:
1.ריאל מדריד - 93 נקודות
2.ברצלונה - 90 נקודות
3.כריסטיאנו רונאלדו - 25 שערים ב-26 משחקים
עונת 2017/18
1.ברצלונה - 93 נקודות
2.אתלטיקו מדריד - 79 נקודות
3.ריאל מדריד - 76 נקודות
-כריסטיאנו רונאלדו: 26 שערים ב-27 משחקים
לייק 1
בטח שמתם לב לסוגיה די מטופשת מ-24 השעות האחרונות:
שער המארקה: “עם R” - צוות התקשורת של רודריגו פרסמו הודעת וואטספ שנמחקה (השחקן אגב ביקש “להתנער מכך”) על חוסר תשומת הלב כלפי הברזילאי ו"הטריו BMV" שנוצר על ידי התקשורת. "בשבוע שעבר הם דיברו על השלישייה בלינגהאם, אמבפה ו-ויני, אבל לראשי התיבות האלה הם יצטרכו להוסיף את ה-R של רודריגו. יש לנו את הרביעייה ההתקפית ואת שאר הקבוצה. לכל אחד יש את החשיבות שלו במשחקים והם יוכיחו את ערכם בתחרויות השונות
רודריגו פתח את העונה נהדר והיה שחקן ההתקפה הטוב ביותר שלנו בשני המשחקים במצטבר. השער שלו נגד מאיורקה זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לראות וכנ"ל העבודה נגד אטאלנטה. כל מה שקרה “מהסביבה שלו” בהמשך היה מיותר מאוד - מדבר על “ההודעות\הצהרות” האלה בקבוצת הוואטספ וכל זה על סמך דעה של כמה פרשנים בלבד ושער או כותרת גדולה מצד המארקה - ויכול לפגוע בחברים שלו. הדרך הנכונה היא להוכיח את עצמו על המגרש - וחבל. אמנם אי אפשר לקרוא לניהול המשחק של קרלו אנצ’לוטי בסון מויץ’ “חילופים”, ולהכניס שחקן בדקה ה-88 זה חד משמעית לא חילוף, אבל רודריגו כן נותר על המגרש ובצדק בזמן ששני כוכבים גדולים אחרים הוחלפו.
כמובן שאפשר להבין את התסכול שלו אבל בהתחשב בכך שהוא כבר פישל ומעד בסבב הריאיונות לפני גמר ליגת האלופות - זה מקבל משנה תוקף. גם אם הוא חשב שמנצ’סטר סיטי היא הקבוצה הטובה בעולם - תהיה פוליטיקאי, אתה לא יכול להגיד את זה במעמד הזה כשחקן ריאל מדריד.
יש לי הערכה עצומה כלפיו על הצניעות האופיינית שלו, על הדרך הארוכה שעשה וכמובן אי אפשר לשכוח את השערים המכריעים - הצמד נגד מנצ’סטר סיטי יהיה שלו - לנצח, ועוד לפניכן הוולה נגד צ’לסי. בהחלט יש את “הספק” והתהייה מה היה קורה אם…מה היה קורה אם הוא היה משחק בצד שמאל באופן קבוע. אבל -
רודריגו מסתכל “למעלה” ומתוסכל למה הוא לא ויניסיוס ג’וניור (חברים טובים), קיליאן אמבפה, או ג’וד בלינגהאם. לטעמי הוא שחקן פחות טוב מאוד. אני מציע לרודריגו גם להביט שנייה “למטה”, שם נמצאים ברהים דיאס וארדה גולר, בעיקר הראשון - שבשנה שעברה הציג יכולת פנומנלית ולא היה לו סיכוי להשתלב בהרכב אם כולם בריאים. רודריגו אשתקד נתן פיק ענק מאמצע אוקטובר עד אמצע דצמבר ואז קצת נח עד למשחקים נגד סיטי. רודריגו יכול גם להעריך את מה שיש. הרבה היו מתחלפים איתו. והנה - בשבילו - החוד החדש שלנו: שלישיית ה-R-V-M. רודריגו-ויניסיוס-אמבפה. בהצלחה
ויניסיוס ג’וניור זכה בשני דאבלים בשלוש שנים והוא לא שבע, מבהיר שהוא רוצה להמשיך בריאל מדריד לעוד זמן רב (הקונטרה להצעה מסעודיה?) ואומר בריאיון ל-CNN: "התואר המיוחד ביותר עבורנו הוא לזכות בליגת האלופות. מה שכן,ה גביע המלך תמיד מרחיק אותנו מזכייה בטרבל - כי אתה משחק נגד קבוצות חזקות מאוד לאורך ינואר, שזו התקופה שבה יש הכי הרבה משחקים, אז זה בסופו של דבר מסבך את העניינים. המטרה שלנו עכשיו היא לזכות בטרבל.
"ברוך השם, קיליאן אמבפה יוכל להבקיע עבורנו הרבה שערים כמו בקבוצתו הקודמת ובנבחרת, והוא יכול לעשות עוד יותר ביחד איתנו. אני אוהב את הסגנון שלו, אני אוהב איך שהוא משחק, והאמת היא שאני מאוד נרגש ממה שאנחנו יכולים לעשות. הוא נכנס אחרי שכבש כל כך הרבה שערים, אחרי שזכה בכל כך הרבה תארים. הוא מגיע למועדון שתמיד חלם להיות בו ושבו כל שחקן תמיד חלם לשחק בו: ריאל מדריד.
"תמיד חלמתי לשחק בריאל מדריד, אז אני מוקיר כל רגע כאילו זה היה האחרון. אני רוצה להישאר ברמה הזו במשך זמן רב ולהיות מסוגל לזכות במספר גביעי אירופה כמו קרבחאל, מודריץ’, נאצ’ו וטוני קרוס, שזכו בשישה. אני רק בן 24 ואני רוצה להמשיך ככה עוד הרבה זמן ולעשות היסטוריה בקבוצה הנהדרת הזו. לא לכולם יש את ההזדמנות הזאת לעשות את זה, בגלל זה אני מדבר על ליהנות מכל רגע עם החולצה הזו”.
“הייתי עם רונאלדו כשהייתי באיביזה בחופשה והתאמנתי בבית שלו, הוא אמר לי: ‘תיתאמן כאן עוד כמה ימים אקסטרה, המשך ככה - ותה יותר קרוב לכדור הזהב’. הוא ורונאלדיניו אומרים לי הרבה פעמים, הם בקשר איתי - שאני חייב לזכות בפרס הזה”.
“אולי תהיה לנו אחת הקבוצות הטובות ביותר בעשור הבא, ועכשיו אנחנו צריכים להראות על המגרש שאנחנו יכולים להופיע ברמה הנדרשת. אני, יחד עם חבריי לקבוצה, בכל פעם, בכל משחק שאנחנו משחקים, נוכל להתקרב לזכייה בתארים נוספים עבור ריאל מדריד”
לייק 1
דני קרבחאל בריאיון לאתלטיק הבריטי: “ההשפעה של פלורנטינו פרס כנשיא? הוא הנשיא הטוב ביותר. הוא לא עשה דבר מלבד לשפר את מתחם האימונים, את האצטדיון, יש לו יכולת פירעון פיננסית עם ההחתמות, הוא המנהיג והבוס המוחלט של המועדון הזה. זה מאוד חשוב שאף אחד לא יהיה מעל הנשיא והעבודה שלו בריאל מדריד היא מרהיבה”.
"הקבוצה מצוינת אחרי הגעתו של הגעתו של קיליאן אמבפה. זה היה שינוי חשוב אחרי שטוני קרוס, נאצ’ו וחוסלו עזבו אותנו. עם הגעתו של קיליאן, המאמן צריך להסתגל לכל השחקנים הגדולים שיש לנו. לפני כמה ימים נגד בטיס, הקבוצה נתנה סימנים טובים, שיחקנו משחק די שלם ומעכשיו, אחרי פגרת הנבחרות, אנחנו הולכים לשים את כל חלקי הפאזל במקום.
נכון ששחקנים רבים אוהבים לשחק בשמאל. אבל בשנה שעברה היה לי הרבה מקום באגף וזה חיזק את משחק ההתקפה שלי מאוד. השנה, אני לא חושב שיהיו בעיות. כשאין לנו את הכדור, צריך להיות חזקים בהגנה. כשיש לנו את הכדור, המאמן נותן לנו יותר חופש. המערך תלוי במאמן, הוא זה שמחליט".
המפתח להיות חופשי מפציעות? “אני אוהב להתאמן, אני אוהב לעשות אירובי וניסיתי קיקבוקסינג כי אני מעדיף את זה על פני ריצה. אבל האמת היא שאני עובד על הכושר והפציעות שלי כבר שנתיים ואני חושב שמצאתי את המפתח למנוחה, לתזונה ולשגרה שלי. זה קצת מכעיס אותי שגיליתי את זה כל כך מאוחר, אבל זה המצב ואני גאה שהתגברתי על זמנים קשים והרבה פציעות. כשאתה נופל וקם בחזרה, הדברים טעימים יותר”
“פרישה? יש לי חוזה במועדון עד לקיץ הבא. אני לא שוקל פרישה כרגע. כשאעזוב, אני לא אלך לשחק באירופה במקום אחר. והחלופות מצטמצמות מאוד. ארה"ב, קטאר או ערב הסעודית זו תהיה אחת משלוש האפשרויות האלה. היחסים שיש לי עם המועדון מאוד שקופים, מאוד ברורים. אם שני הצדדים ירצו ויסכימו להמשיך, אני מקווה להישאר כאן שנים רבות. אני מדבר על זה עם המשפחה שלי: אני רוצה ליהנות מכל משחק, מכל אימון. ככל שחולפות השנים, אתה מבין שאתה צריך לתת יותר ערך לכל רגע וליהנות ממנו. כמובן שהשאיפה היא לפרוש במדריד”.
כל כך אוהב אותו ואיזה מרגש היה בעונה שעברה. עברו רק שלושה שבועות, בינתיים זה לא זה. אני לא מעז להמר נגדו אבל לא מצפה למשהו קרוב לכך. בעיקר שיהיה בריא. אני שמח שהוא נהנה מכל רגע בנבחרת כי הוא פספוס ענק, בגיל הזה חשבנו שיהיו לו מאה הופעות ולא 49, ומצד שני הסיכון לעייפות-שחיקה-פציעה עצום. קרבחאל התקבע בתודעה כשברירי גם אם מאז השינויים שעשה יש שיפור. הוא כן ראוי לקבל חוזה לעונה נוספת ואני מחכה לקרבחאל 2026 - הודעה כזו יפה - אבל לא חושב שיש לו עוד הרבה.
לייק 1
יצא לדרך הפרק הראשון של ג’וד בלינגהאם בערוץ היוטיוב שלו - מחוץ לאור הזרקורים. על הצגתו בריאל מדריד: “הייתי יכול לחוות את היום הזה גם יותר מאלף פעמים אילו יכולתי. זה היה וואו. אני לעולם לא אשכח את הרגע הזה כשראיתי את השם שלי עם הספרה 5. זה מדהים להמשיך את המורשת של אחד השחקנים האהובים עליי. אני לא באתי לכאן כדי להיות זינדין זידאן, הוא היה מדהים. אני מנסה להיות ג’וד בלינגהאם שממשיך את מורשת מספר 5”.
“אני זוכר כשג’וב כבש פעמיים. קרלו אנצ’לוטי אומר ‘לעזאזל… הבאנו את (האח) הלא נכון… אני הולך להביא אותו לכאן.’ אמרתי ‘איפה אתה הולך לשחק איתו?’ אנצ’לוטי אמר ‘בעמדה שלך’ ואז הוא התחיל לגחך”…
“כשהתאמנתי כאן בפעם הראשונה זה היה קצת סוריאליסטי, מכיוון שהייתי מוקף בשחקנים שהשתמשתי בהם במשחקי הפיפ"א. לשחק עם החבר’ה האלה במציאות…זה לוקח את המשחק שלך לרמה אחרת וגורם לך להבין את המשחק טוב יותר, כי למרות כל התארים בהם השחקנים האלה זכו הם עדיין רעבים וגם עם רגליים על הקרקע. כשחקן ריאל מדריד אתה נואש לשחק בסנטיאגו ברנבאו . המשחק הראשון שלי שם היה מאוד מיוחד, לעולם לא אשכח אותו”.
“ריאל מדריד וליגת האלופות הם שמות נרדפים. זו הרגשה מיוחדת להיכנס למשחקים האלה ולהרגיש שאי אפשר לנצח אותך. לפני כן צפיתי במשחקים הגדולים האלה כאוהד ועכשיו אני חווה את זה כשחקן, זה כמו מגרש כוח שבו אתה מרגיש שכל מי שיבוא לא ינצח אותנו”.
על משחקיו הראשונים וקצב השערים: “הופתעתי להתחיל כל כך טוב מבחינת שערים. אבל כאן אתה משחק עם שחקנים כל כך טובים כך שזה מוריד ממך את הלחץ וגורם לך להרגיש שאתה יכול לסמוך עליהם בלב שלם, בידיעה שהם ייצרו משהו גם אם אני לא אצליח”.
“עשיתי את החגיגה שאני תמיד עושה אחרי שער הבכורה שלי, ואני זוכר שכמה מהשחקנים שלהם (אתלטיק בילבאו) באו אליי ואמרו שאי אפשר לעשות את החגיגה הזו כאן (בסאן ממס). אבל כן, לא הקשבתי וכנראה שאמשיך לעשות את זה”.
לייק 1
מרגש: טוני קרוס הודיע כי יגיע לסנטיאגו ברנבאו בשבת ויצפה בריאל מדריד נגד ויאריאל - חזרה ראשונה הביתה מאז הפרידה המרגשת נגד בטיס.
“ריאל מדריד הסתגלה למצב כשכריסטיאנו עזב, כשראמוס עזב… היא תמיד התאקלמה ונשארה מנצחת. זכינו בליגת האלופות פעמיים בלעדיהם למשל, למרות שהם היו חשובים מאוד והם אגדות מוחלטות. אותו דבר יקרה עכשיו”.
“הם [שחקני ריאל מדריד] כולם כל כך טובים בפני עצמם, שהם צריכים למצוא דרך לשחק כדי לנצח. וזה יקרה. זה לא משתנה אם חסרים שחקנים בודדים. אני מקווה שזה יקרה בהקדם האפשרי, כדי שכולם לא תמיד יצטרכו לשמוע: ‘הוא (טוני) חסר’”.
“אני תמיד מקווה שזה ילך ממש טוב עבור ריאל מדריד משתי סיבות: אני באמת מאחל להם לנצח. אבל גם בגלל שקראתי לא פעם שמתגעגעים אליי. זה נחמד לשמוע, אבל, אני לא רוצה לשמוע את זה, כי זה מרגיש חוסר כבוד למי שמשחק עכשיו”.
אנשים תמיד מעמידים פנים, וזה לא בסדר, שניצחנו איתי את כל המשחקים 0:4. דברים לא נראים טוב כרגע, בוודאות, אבל גם לא תמיד שיחקנו יחד איתי כמו הכוכבים מהשמיים. הרבה פעמים נאבקנו גם איתי, אתה לא יכול לשכוח את זה".
“אי אפשר לבטל את עזיבתי, זו עובדה שצריך לקבל ואין טעם לומר: הוא חסר! מה הטעם? זה לא ישתנה למשחק הבא. לא מועיל לאף אחד לומר: הוא חסר. כמובן שזו מחמאה שהיית חשוב באיזשהו אופן, אבל זה חשוב למצוא איך אתה מתאים את הקישור עכשיו”/.
הקפטן האחרון שעזב נאצ’ו פרננדס התראיין לקדנה סר לאור המצב הבעייתי של ריאל מדריד והעביר שני מסרים: 1. לא אחזור אם ריאל מדריד תתקשר אליי. 2. הייתי רוצה לראות אותה מאמינה בקאנטרה שלה. וכמובן גם כדור הזהב, ויניסיוס, העונה של הקבוצה…
“ריאל מדריד לא התקשרה אליי. אם יתקשרו אליי כדי לחזור? אפילו לא אחשוב על זה, כמובן שהייתי מאוד ברורהלגבי ההחלטה שלי לשחק 40 או 50 משחקים בעונה. אני מאוד שמח כאן בקבוצה שלי וכעת אני צריך ‘לסבול’ עם ריאל מדריד כאוהד”.
“אני לא מתכוון להתערב בהחלטה של המועדון שהיו לו את הסיבות שלו לגבי ערב הגאלה בכדור הזהב. בכנות אניט כן הייתי הולך. אני חושב שהייתה בעיה של חוסר תקשורת והייתה תחושה שוויניסיוס ג’וניור זוכה בפרס ויש לו אותו ביד ובסוף לא - זו תחוחשה קשה מאוד. מה שכן זה קל להגיד מבחוץ 'היא הייתה חייבת ללכת”. הזוכה שלו: “ללא כל ספק הייתי נותן את כדור הזהב לוויניסיוס. בשבילי כרגע זה מספר אחת. אני מאוד שמח בשביל רודרי, בתור חבר לנבחרת, בתור השחקן שהוא ואיזה בחור טוב הוא. אני לא לוקח מרודרי, שגם לו היה מגיע”.
הודעה לוויניסיוס: “כתבתי לויני ואמרתי לו שזה יחזק אותו. לא ראיתי אף שחקן שהצליח להתגבר על כל כך הרבה קשיים. אני בטוח שהוא ינצח ויזכה בכדור הזהב בעתיד”.
האם ריאל מדריד חייבת לבצע רכש בינואר: “אשמח שהם לא יחתימו אף אחד ובמקום זאת יהמרו על ילדים מקומיים. בסופו של דבר, שחקני הנוער יידעו אם הם מוכנים רק אם תינתן להם ההזדמנות. לפני כמה ימים ראול אסנסיו שיחק משחק טוב מאוד. הקאנטרה זקוקה להזדמנויות. אם המועדון והמאמן אמיצים, זה הזמן המושלם”.
ההחלטה לעזוב את ריאל מדריד: “כשקיבלתי את ההחלטה לעזוב את ריאל מדריד ידעתי שאני רוצה לשחק הרבה משחקים, אבל לא רק זה ישפיע על ההחלטה שלי. זה היה מאוד ברור בתוכי. כשאדם מרגיש שהגיע זמנו… אני לא מתחרט, ידעתי מה אני עושה ואני נשאר איתן בהחלטה. אני מאוד שמח על ההחלטה שקיבלתי. עכשיו יותר קל לי, אבל בהתחלה זה זעזע אותי לראות את ריאל מדריד בטלוויזיה, זה נראה לי מוזר. שוב, אני בכלל לא מתחרט על ההחלטה. עכשיו אני תומך כמו עוד אוהד של ריאל מדריד”.
לגבי אי נוכחותו בנבחרת: “מכולנו, השחקנים שזכינו בגביע היורו, היחיד שנשאר בחוץ בגלל החלטה טכנית - זה אני. זה הפתיע אותי קצת. מאז שזכינו בגביע היורו לא דיברתי שוב עם לואיס דה לה פואנטה. הייתי מתרגש ללכת שוב לנבחרת. זה נראה לי קצת מוזר. יש עוד חברים לקבוצה שהחליפו קבוצות ומדינות ושוב זומנו. זו שאלה למאמן, לא היו לי בעיות איתו אבל גם לא דיברתי שוב".
על חזרה אפשרית של סרחיו ראמוס לריאל מדריד: “הוא אגדה של ריאל מדריד וחבר שלי. זה יהיה נחמד לראות אותו שוב בריאל מדריד, אבל אני לא יודע כלום. לפי מה שאתה אומר בספרד, זה לא נראה בדרך לשם”.
מצבו של אנצ’לוטי: “אם יש מאמן שיש לו קרדיט ושמגיע לו כבוד להתמודד עם מצב כזה, זה אנצ’לוטי. הוא ניצח וזכה הכל בריאל מדריד. הוא הבחור האידיאלי, כשיש משבר קטן הוא נותן שקט נפשי לחדר ההלבשה. זו תקלה כרגע ולא מעבר. המצב בליגה לא אבוד, נותרו הרבה משחקי ליגת האלופות… יש שחקנים טובים מאוד בהתקפה וזה לא קל להרכיב את החלקים האלה. ברגע שהם לוחצים על המפתח, הם יכולים להיות קבוצה בלתי ניתנת לעצירה”.
הסיבות לעזיבתו: “לא אשקר, אני מרוויח פה הרבה יותר כסף מאשר בריאל מדריד. אבל להגיד שהגעתי לערב רק בשביל כסף? לא. רציתי שינוי בחיים, חוויה אחרת. אני לא מתכוון להתווכח עם מישהו שאומר שהגעתי לכאן בשביל כסף”.
על קיליאן אמבפה: “הוא אחד הטובים בעולם. כשמגיעים למועדון כמו ריאל מדריד, קשה להסתגל, זה קרה לכולם. זה לא אותו דבר לשחק בריאל מדריד כמו לשחק במקומות אחרים. כשהוא יתפוצץ הוא יהיה מרהיב”.
הוא מוסיף: "לברצלונה יש עונה מרהיבה בליגה הספרדית ובכלל אבל ריאל מדריד יודעת לקום ממצוקות. אני חושב שהיא זו שתזכה באליפות בסופו של דבר
הריאיון של פדה ואלוורדה עם חורחה ואלדאנו פורסם ולא כדאי לכם להחמיץ. הוא מגלה עוד דברים על ילדותו - החרטה הגדולה ביותר שלו, מזכיר את אחד האנשים החשובים בקריירה שלו עוד לפני זינדין זידאן ומדבר גם על התבוסה בקלאסיקו האחרון.
“אבי החדיר בי שהמלחמה היא בדם שלי. עד היום הוא דוחף אותי - לבעוט לשער, לקחת אחריות, להתעצם. הוא מדבר איתי גם על איך עליי לחנך את הילדים שלי, מתי לתת להם ומתי לדעת להגיד ‘לא’. הוא כעס על הכינוי שהיה לי בעבר. הוא ממש כעס. היית צריך לראות אותו. ‘הציפור הקטנה’? הוא אמר ‘הבן שלי יהיה הציפור הקטנה?’ היה עליי להרגיע אותו שזה משהו רק כדי להתלונן, הם קוראים לי ככה כי אני ‘עף’ במשחק שלי”.
ההקרבה הגדולה שלו על כר הדשא היא גם כדי ‘להחזיר’ להוריו ולמשפחתו שעשו הכל עבורו. “הם עבדו במשלוחים ואחד עבד בחנות לחומרי בניין. ראיתי אותם עובדים 24 שעות ביממה. זה היה דפוק. אלה שהכי סבלו היו ההורים שלי: הם ניסו לתת לי כמה שיותר נעליים לשחק איתן, לתת לי את הטוב ביותר כדי שאוכל להיות בריא, לשלם על מונית כדי שאוכל ללכת להתאמן בלי להירטב… אני מאוד מאוד אסיר תודה עבורם”.
פדה החליט להתמקד בכדורגל בגיל צעיר וזנח את הלימודים. הוא לא ייתן לילדיו לעשות את זה גם כן. “לצערי, עזבתי את הלימודים עבור הכדורגל. סיימתי את היסודי ולא את התיכון. דיברנו בבית והאמנו שאם אני רוצה להתמסר לכדורגל, אני צריך להמר על זה. ברור שזה לא נכון. עכשיו אני מנסה להכניס לראש של הילדים שלי שהעדיפות היא הספרים ורק אחר כך הספורט”.
הוא מספר גם כי המונדיאל ברוסיה היה אחת האכזבות הגדולות בקריירה שלו והוא ציפה ליותר.
זה נשמע מפתיע אבל פדה לא תמיד היה סוס עבודה. הוא פשוט שינה גישה ומהר. " שנאתי לרוץ ולהתאמן. חשבתי שיש לי את התכונות של דייגו מראדונה. הרגשתי ש… ‘למה?’, אם אני יכול לשחק בעמדה קדמית יותר והיה לי טוב. היה לי קשה להבין את זה. היה לי מאמן, צ’ואקו פרדומו , בליגה השישית, שלקח אותי בגלל שלא עשיתי הגנה והוא שינה אותי… לא עזרתי לחבריי לקבוצה".
על ארסנל: “הייתי בן 16 (הגיע למבחנים) אמרתי: ‘זהו זה. זה המועדון שלי. כאן אני הולך לגדול ולצמוח’. באורוגוואי צפו הרבה בפרמיירליג. דמיינתי עתיד שם. נהניתי והתאמנתי. עם שחקנים מרהיבים אני לא יודע אם אתה זוכר אותי, אבל דיבו היה אחד מאלה שהכי עזרו לי בכל דבר יחד עם הקטור ביירין, אלכסיס סאנצ’ס וסאנטי קאסורלה”. לבסוף, למזלו של המועדון הלבן, התותחנים לא העזו להחתים אותו …וצוות אהבותיו הופיע. הצלחה, בשני הכיוונים, שהגיעה לנקודה הכי מתוחה בתקופתו בקסטיליה: “כבר התחריתימול שחקנים גדולים בליגה האורוגוואית. הרגשתי שאני מוכן לצעד נוסף”, הוא מתוודה.
זמן קצר לאחר מכן, הוא הושאל לדפורטיבו לה קורוניה ולמרות ירידת הליגה המאכזבת זה היה צעד חשוב. "גדלתי כאדם כי, למשל, התחלתי לגור לבד. ההורים שלי היו במרחק עשר דקות נסיעה ליתר ביטחון (צוחק), אבל הייתי צריך את המרחב שלי ולהתרגל לחיים כאלה. למרות שהיו הרבה בעיות בחדר והאוהדים לא היו מרוצים מן הסתם כי ירדנו ליגה. ברמה האישית זה עזר לי מאוד ", הוא מסביר לפני שהוא מדבר על “המושיע” שלו.
“ז’ולן לופטגי עשה צעד גדול עבורי כשאחרי ירידת הליגה החזיר אותי לסגל של ריאל מדריד. הוא האמין בי. תמיד יש את הפחד הזה להיכשל, מאנשים שיש להם הערות רעות כלפיך, מלשמוע שריקות בוז … בגיל 10 רצתי בלי כדור בלי פחד. ככל שעובר הזמן אתה סוחב את הלחץ הזה”, מספר על השנים הראשונות.
“קאסמירו היה זה שתמך בי. היינו גם מאוד קרובים בחדר ההלבשה בגלל מספרי החולצות שלנו. קאסמירו לא היה צריך לצעוק על המגרש כדי לתת הוראות או לתקן מישהו הוא היה ידידותי, תמיד עם ביקורת בונה. הוא תמיד אמר לי לעבוד קשה יותר מכולם”.
כאן התפקיד של אשתו מינה בונינו שהאמינה בו מהרגע הראשון - נכנס שוב לתמונה. ‘אם אתה במדריד יש לזה סיבה. זה הכל. אל תתחבא תיהנה שוב כפי שהיית בזמן הילדות’, היא אמרה לי. אתה לא אוהב לשמוע הדברים האלה, אבל היא צקה. התחלתי למצוא פסיכולוג, מאמן כושר … ביחד הם גרמו לי לפתוח את הראש ולהתבגר. לפני, מעולם לא האמנתי בדמויות האלה".
התבוסה לברצלונה והמשך העונה הזו של ריאל מדריד: “זה כואב מאוד וברור שזה נותן לך הרגשה של חוסר אונים שלא קיבלת את שלוש הנקודות במשחק בית ושהפסדנו ככה. אתה גם צריך לזהות מתי הקבוצה שיחקה טוב ומתי לא. אני חושב שברצלונה שיחקה משחק טוב מאוד. אני חושב שהכל רע לגבי מדריד, אני חושב שברצלונה הייתה חדה מול השער. במחצית השנייה הם כבשו שער והכל השתנה, האנרגיה השתנתה, לפחות בקבוצה שלנו . ואז הם מבקיעים את השני, וכמובן, זה חורג מהרמה הטקטית. אתה ‘שוכח’ קצת, אתה כבר הולך על הקצה ומתוסכל”. על העונה הזו הוא אומר שיש עוד הרבה על מה להילחם ושום דבר לא גמור.
"עשר שנים מהיום? אני הולך לקחת קצת דם מלוקה מודריץ’ כדי לראות אם אני יכול להצליח (צוחק). אני לא יודע אם אגיע אפילו לגיל 32 בעוד זה יהיה בן 40 בְּקָרוּב
“הדירוג כדור הזהב? ציפיתי להיות קצת יותר גבוה, אבל זה היה כבוד עצום. שמחתי מאוד, למרות שציפיתי להיות כמה עמדות גבוה יותר, אני לא מבקש הרבה יותר”.
לייק 1
הריאיון המדובר של קיליאן אמבפה לערוץ קנאל פלוס יוצא החוצה: “אני מאוד שמח. אני מתחיל שלב חדש בקריירה שלי ובחיים שלי. תמיד חלמתי לשחק בריאל מדריד. תמיד, תמיד, תמיד”.
“תחילת העונה? זו לא הייתה ההתחלה הכי טובה בנפרד או ביחד, לא שלי ברמה האישית ולא של ריאל מדריד, אבל אנחנו עדיין כאן. אנחנו עדיין נלחמים על כל תואר. אבל במדריד, החלק הכי חשוב הוא החלק השני של העונה”. הוא מוסיף: "החלום שלי הוא לזכות בכמה שיותר תארים עם הקבוצה, לא בתארים אינדיבידואליים.
“איזה תואר גדול נשאר לי? ליגת האלופות, אבל אני במועדון הכי טוב בעולם בשביל זה… היורו, האולימפיאדה… כדור הזהב… אני יודע מה צריך כדי לזכות בו. הרבה דברים. אבל אני מרוכז בניצחון עם הקבוצה שלי”.
“יש הרבה החלטות שעשיתי שהייתי משנה אם ניתנה לי ההזדמנות, כמובן”, הוא אומר ואז צוחק: “הראשונה שבהן עולה לי בבוקר - הבגדים שאיתם אני הולך”.
“להערות ולדיווחים של התקשורת על דיכאון יש אפקט בומרנג. זה משפיע על הקרובים אליך והם מתחילים לספר לך על זה, עלולים לחשוש. אנשים תמיד מנסים לפענח כשאני מדבר. אנשים רואים בנו [השחקנים] רובוטים, בעוד אנחנו בני אדם כמו כולם, עם החוזקות שלנו, החולשות שלנו, הפחדים שלנו. אני לא בדיכאון. כמובן, היו לי כמה בעיות, קצת תשישות, כמה צרות, אבל אני לא מדוכא, ואנשים לא צריכים להגיד את זה בגלל שהרבה אנשים למעשה סובלים מדיכאון”.
"המקרה בשבדיה? אני לא מודאג, אני לא מרגיש מעורב בכלל. לפני שעזבתי את המסעדה, הייתה התמונה הזו. כולם שלחו לי הודעות. היו שם הרבה עיתונאים, אני לא יודע איך הם ידעו שהייתי שם”.
“אני מקווה להיות שוב מאוהב כמו פעם. אהבה? זה דורש הסתגלות. הכל עניין של הסתגלות. אתה צריך להתאים את החיים שלך לאחרת כדי שזה יהיה”.
“אוהדי כדורגל יכולים להיות מאוד קיצוניים. כשאתה טוב, אתה גדול, כמו נשיא, אבל כשאתה לא כל כך טוב”.
על נבחרת צרפת: “אין דבר שיותר חשוב לי מהנבחרת. אכן, ביקשתי מדידייה דשאן לא לזמן אותי, כי זה עתה הגעתי לריאל מדריד, ולא הרגשתי ב-100%. בקושי הייתה לי חופשה. בספטמבר לא הייתי במיטבי, הנבחרת לא שייכת לאף אחד, ואם אתה לא במאה אחוז אתה לא צריך להיות בנבחרת. המשחקים בחודש נובמבר? זו הייתה החלטת המאמן. אני לא יכול להגיד לך למה. אני מצטער. אם הוא רוצה להגיד את זה, הוא יכול. רציתי לשחק, אבל המאמן החליט ואני מכבד את זה”.
הוא מספר על אווירה לא טובה בנבחרת צרפת מצד העיתונאים, שקרים מהיום הראשון ושהאשימו אותו. “אני תמיד שמתי את הנבחרת במקום הראשון. שברתי את האף. ואנשים אומרים לך שלא אכפת לי מהנבחרת הצרפתית. אני מתמקד בריאל מדריד, אבל מעולם לא ויתרתי על נבחרת צרפת”.
“פריז סן ז’רמן? המועדון היה חשוב לי מאוד. זה מועדון שבו הכל אינטנסיבי, בין אם זה טוב או רע. ביליתי שם שבע שנים יוצאות דופן. בפ.ס.ז’ היו לי בעיות עם אנשים מסוימים, כי נלחמתי על הזכויות שלי. הייתי אולי צריך להראות יותר אהבה לאוהדי פ.ס.ז’, מעולם לא הייתה לי בעיה איתם”. הוא מוסיף: “אני מאחל לה שיום אחד תזכה בליגת האלופות אבל לא עכשיו. עכשיו זה הזמן שלי לזכות במפעל הזה”.
“האמיר לחש לי באוזני ‘כולם מסתכלים עלינו, חושבים שאני מציע לך להישאר עכשיו, אבל לא, רדוף אחרי החלום שלך, תודה לך על הכל, אם אי פעם תצטרך משהו, אני כאן’. היחסים שלי איתו תמיד היו נפלאים”.
“גמר המונדיאל נגד ליאו מסי? כעסתי ממש והייתי עצבני, זה היה קרוב. אתה יודע, אתה קצת חושש (להתאחד איתו מחדש במועדון). אבל הדבר הראשון היה שצחקנו. הוא אמר לי ‘היי, אתה - כבר יש לך אחד כזה’. הגמר הזה קירב אותנו עוד יותר. אתה לומד ממנו הכל, הוא עושה הכל טוב”.
על חייו האישיים: “אני בחור פשוט שמשחק בפלייסטיישן כשאני חוזר הביתה ואפשר. ההורים שלי מעולם לא הפעילו עליי לחץ, צריך לתת לילדים ליהנות ולחלום בגדול, הכי רחוק שאפשר”.
הוא מספר על הקירבה לאחיו הצעיר שעבורו “פ.ס.ז’ הייתה כמו ריאל מדריד” ושהיה מוכן לוותר על החלום שלו לשחק בריאל והיה נשאר בצרפת אם זה היה עוזר לאחיו.
לייק 1
איזה אגדה הוא היה. רוברטו קרלוס, מהמגינים הגדולים בהיסטוריה, סוקר את הקריירה שלו שוב בריאיון ללאקיפ הצרפתי. איזה כיף היה:
המעבר לאינטר: “בהתחלה זה לא היה קל, עם הקור, כל כך רחוק מהבית ועם בת קטנה, אבל אחרי חודשיים כבר הסתגלתי. יש לי את המנטליות של תושבי העיר: תמיד הייתי מוכן להתגבר על כל קושי”.
"באיטליה, אנשים לא היו רגילים לראות שחקני הגנה שעלו כל כך למילה. הרפרנסים באותה תקופה היו פאולו מלדיני או ג’וזפה ברגומי. דיברתי עם המאמן והנשיא שישחררו אותי כי רציתי לשחק מגן שמאלי שתוקף. ידעתי שזו התפקיד שצפוי לי.
קיץ 1996: מגיע ריאל מדריד: “מצאתי את עצמי בקבוצה גדולה מלאה בשאיפות עם קלארנס סידורף, כריסטיאן קרמבאו, כריסטיאן פאנוצ’י, פרננדו רדונדו, פרננדו היירו… ב-1997 זכינו בליגה, אבל מה שבאמת חשוב בריאל מדריד היא ליגת האלופות, המורשת של פושקאש, די סטפנו, חנטו”. גם כשהרגשתי כואבים שיחקתי, כי אם יש לך הזדמנות ללבוש את החולצה של ריאל מדריד, אתה לא יכול לוותר, אתה לא יכול להגיד ‘לא’"
ימי הגלקטיקוס והקריאה לזינדין זידאן: כששואלים אותו על תקופת הגלאקטיקוס, רוברטו קרלוס מחייך ועיניו מאירות. “אהבתי את הרגע הזה, למרות שהיה הרבה לחץ ולא זכינו בכמות התארים שהיינו רוצים וצריכים. כולם רצו לנצח אותנו. בכל מקום שהלכנו, קיבלו אותנו כמו כוכבי רוק, במיוחד במהלך טורנירי הקיץ, בין אם בסין, בארצות הברית או באוסטריה. היו לנו את השחקנים הטובים ביותר באותה תקופה בכל עמדה”.
שיחה ממנו שכנעה את זידאן לנסוע למדריד. “ידעתי שהוא הפסיד כבר שני גמר ליגת האלופות עם יובנטוס, אז אמרתי לו שאם הוא רוצה לנצח, הוא צריך לבוא לשחק איתנו במועדון הטוב בעולם . זיזו תמיד נתן לי עצות נהדרות ולא היסס לצעוק עליי כשצריך. היה נהדר לשחק איתו ולחלוק איתו חדר הלבשה. מכיוון שהוא כבר לא המאמן של ריאל מדריד, הוא מטייל הרבה בעולם אז הוא לא מזמין אותי הרבה למסעדות”.
השער ההיסטורי של זידאן בגמר 2002 של מדריד נולד מנעליו: “הרבה פעמים אנחנו צוחקים כשאנחנו מדברים על הפעולה הזו, כי סנטיאגו סולארי נותן לי כדור נורא (הריץ אותו לעומק), אני מגיע ומעביר כדור קשתי מושלם לזיזו והוא כמעט הורס את הפעולה… רק הוא יכול היה להבקיע שער כזה. בשבילי זה אחד היפים בהיסטוריה של הכדורגל”.
אכזבה במונדיאל 98’: “הטעות שלנו הייתה שחשבנו שננצח את הגמר הזה בלי שום בעיה, אבל לרוע מזלנו זיזו כבש את שני השערים היחידים בקריירה שלו בנגיחה באותו אחר הצהריים. רונאלדו? בהתחלה חשבתי שהוא אולי עושה בדיחה, אבל מהר מאוד הבנתי שהוא רציני. רצתי למצוא את הרופא שלנו. “רוני” היה כוכב ענק והתמודד עם לחץ עצום. אני חושב שאם הוא היה במלוא הכוח, היינו מנצחים. כשהיה המפגש הזה עם פביאו בארטז, באמת חשבתי שהוא עוד רגע מת. איזה יום רע…”
יש לו זיכרונות טובים מהמקום השני שלו בכדור הזהב ב-2002: “אני תמיד אומר לרונאלדו שכדור הזהב הזה היה שלי ושהוא גנב לי אותו. שמעתי שעד גמר מונדיאל 2002 הייתי פייבוריט, אז הפסדתי את הגביע הזה תוך תשעים דקות… אבל להיות מדורג שני בכדור הזהב כמגן זה יוצא דופן כשחושבים על זה. רק פרנץ בקנבאואר, מתיאס סאמר ופאביו קנבארו יכלו לזכות בו כשחקני הגנה. המקום השני הזה הוא, אם כן, מקור לגאווה גדולה”.
המגן הודה כי היה במרחק צעד אחד מלשחק בצ’לסי ב-2006/07. “נפגשתי עם רומן אברמוביץ’ בפריז, כדי לא לעורר חשד בתקשורת, אבל היו חילוקי דעות, החלטתי לא לחתום אלא להישאר בריאל מדריד.” בסיום אותה עונה הוא נפרד מריאל מדריד
דני קרבחאל היה שקט מאוד לאחר הפציעה המצערת שלו נגד ויאריאל לפני שלושה חודשים וכעת הוא מדבר: “אני כבר הולך כמעט בלי קביים, רוכב על אופניים ומשפר את הגמישות. אלו מטרות קטנות וניצחונות קטנים, אבל השגתן מחזיקה בי מוטיבציה. זה תהליך התאוששות ארוך, אבל אני מרוצה מההתקדמות שלי”.
“הצפייה מהצד היא הרבה יותר קשה. קרו לנו הרבה פציעות, חלקן ארוכות וחלקן לא, וכשזה קורה יחד…זה שמגביל את האפשרות לבצע רוטציה ומגדיל סיכונים לעוד פציעות ביחס ללוח השנה, אבל אני חושב שביחס לזה אנחנו במצב טוב עד עכשיו. אני לא יכול לחכות לעזור לקבוצה שוב. אני בן 32, אני כבר לא ילד. מה נשאר לי? ארבע או חמש שנים של כדורגל? זה לא מספיק, הזמן עובר מהר מדי”.
“המטרה שלי היא לחזור עד לאליפות העולם למועדונים (ביוני). בתחילת יוני יעברו שמונה חודשים מאז הניתוח שלי. נראה איך הכל יתקדם, אבל אני צריך לתת לברך את הזמן שהיא צריכה. בהמשך נבדוק אם זה אפשרי או לא”.
“היתה הודעה אחת אחרי הפציעה שלי שהפתיעה אותי לטובה, והיא מדייגו סימאונה. אדם שאוהב כדורגל ואני מאוד מעריך אותו, למרות היריבות הגדולה כמובן. אני זוכר את ההודעה הזו כרגע מיוחד. אני שולחת לו חיבוק גדול”.
האם היית שוקל לעבור לקטאר - “כן, ללא ספק. לעשות צעד כזה לא היה נראה לי מטורף. כבר אמרתי שאם אעזוב את ריאל מדריד - לא אשחק יותר באירופה, לא אתמודד מול ריאל מדריד בליגת האלופות או בספרד. חוסלו כבר אמר לי ‘אני שומר לך את המקום כאן’”.
רגע השיא אשתקד: “להבקיע בגמר ליגת האלופות זה משהו ייחודי, שנשאר לעד בהיסטוריה. להבקיע בדרך לגביע-15 ולעשות את זה בנגיחה אחרי קרן, בלי להיות שחקן גבוה, בשבילי זה היה רגע מאוד מיוחד, אני חושב שזה שווה ערך לזכייה באליפות אירופה. בשבילי, לשחק עם הנבחרת הלאומית ולהגן על המדינה שלך זה מקור לגאווה ולהשיג תואר גדול לספרד היה מדהים”
2 לייקים
היו ימים בהם ריבאלדו היה הסכנה הגדולה ביותר של ריאל מדריד בקלאסיקו, ואפילו לפניכן כשחקן דפורטיבו לה קורוניה בעונת 1996/97. אגדת ברצלונה ונבחרת ברזיל העניק ריאיון מעניין ונזכר בקרבות הקשים נגד ריאל מדריד במהלך הקריירה שלו. מתאים במיוחד לחובבי לה-ליגה של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. “אהבתי לשחק נגד ריאל מדריד, הצלחתי לא פעם לכבוש בסנטיאגו ברנבאו”.
באותה תקופה שציינתי ראול וריבאלדו היו השחקנים הטובים בספרד, אולי בעולם. ריבאלדו על ראול: “הוא היה שחקן נהדר, הוא כבש הרבה הרבה שערים. אני חושב שהוא היה מלך השערים פעמיים והייתי שני אחריו (נכון). אני זוכר ששנה אחת כבשתי 23, הוא כבש 24 (בעונת 2000/01). בשנה אחרת כבשתי 24 והוא כבש 25 (בעונת 1998/99) הוא ידע לכבוש שערים יפים. הוא מאוד אהב להקפיץ מעל השוער - היה אומן של הוואסילינות. תמיד ידענו שצריך לשמור עליו חזק כשפגשנו את ריאל מדריד, התאמצנו אבל הוא בכל זאת הצליח לכבוש”. לראול 15 שערים ב-37 קלאסיקוס.
המאבקים עם פרננדו רדונדו. “הוא היה מאוד קשוח. עד שפגשתי אותו ושיחקתי איתו במילאן (2002-03) ואז הוא אמר לי, ‘ריבאלדו, סלח לי על הכל, אבל הייתי חייב להיכנס בך’ הוא היה חבר שלי לקבוצה, בחור טוב מאוד ושחקן נהדר”.
פרננדו היירו. “כששיחקתי נגד ריאל מדריד, הוא היה זה שתמיד ‘צד’ (כיסח) אותי. הוא היה שחקן נהדר, אבל מאוד קשוח. הוא ידע שאני בפסגת הקריירה שלי, שאני מהיר ומסוגל להבקיע גם ממרחק. כשאני הלך לקראתו הוא ידע שהוא צריך לעצור אותי בכל דרך. הוא היה מתעמת איתי ועל המגרש היו קצת ויכוחים, אבל הוא אדם נהדר, הוא היה שחקן נהדר עבור ריאל מדריד ונבחרת ספרד”.
מיצל סאלגדו. “הוא שיחק בעמדת המגן הימני, הוא גם עשה תיקולים, אבל הוא היה שונה מהיירו, שעסק יותר בהתמודדות איתך, להתעמת איתך פנים אל פנים כדי להפחיד אותך. הוא גם היה שחקן נהדר, אדם נהדר, חבר, והיו לנו גם כמה עימותים במגרש”.
על לואיס פיגו. “הוא תמיד היה שחקן נהדר, כמו אח שלי גם. זה היה לנו חבל מאוד שהוא עזב את ברצלונה לריאל מדריד, כי יחד בחלק הקדמי אני והוא היינו מסוכנים, חילקנו את האחריות. הוא היה שחקן גדול שנתן לנו הרבה ביטחון. היה קשה מאוד ליריבות לעצור אותו. הוא תמיד בלט, הוא כמעט אף פעם לא שיחק רע. הוא הצליח להתמודד עם רוברטו קרלוס במאבקים. הוא כבש הרבה שערים. יש לי חיבה נהדרת אליו”. על המשחק הידוע בו פיגו חזר לקאמפ נואו עם החולצה של ריאל. “זה היה רגע קשה לא רק עבור הקהל אלא עבורי ועבור שאר השחקנים, כי סמכנו עליו ופתאום הוא עזב. החיים ממשיכים. הוא זכה בכדור הזהב והמשיך לבלוט. עודדתי אותו באותו יום על המגרש. הוא עזר לי וקיבל אותי יפה מאוד כשהצטרפתי בזמנו מלה קורוניה”.
בשנת 2002 ריבאלדו התראיין ו’ביקש’ את כדור הזהב עבור רוברטו קרלוס, לבסוף זכה בו רונאלדו-פנומנו מלך המונדיאל דאז. “הייתי נותן לו את זה”, אמר אז. על היחסים בינו לביו רוברטו קרלוס אמר ריבאלדו: “זה היה מוזר. הוא היה חבר. יום אחד הוא חיבק אותך ולמחרת נכנס בך. בקלאסיקוס אמרתי לו 'בוא לא נעשה בדיחות במהלך המשחק. הוא היה מגן שכל הזמן תמך בהתקפה”.
ראש-בראש עם ראול| אז לאור הריאיון הזה צללתי קצת למעמקי הנוסטלגיה. ראול נגד ריבאלדו. מי כבש יותר שערים בשש השנים של הברזילאי בליגה הספרדית? כל אחד מהם עם עונת נפל אחת. ראול עם שתי זכיות בפיצ’יצ’י, ריבאלדו פעמיים היה הסגן. הפער בין מספר השערים שכבשו די קטן. ראול עם 111 שערים, ריבאלדו עם 107, פחות משחקים אבל יותר פנדלים מצד שני. גם במשחקי הקלאסיקוס לראול יש יתרון.
אגב למי שקרא עד פה, עצוב מאוד שמסובך למצוא בגוגל ובכדומה תמונות ממשחקי ענק בליגה הספרדית מתחילת שנות ה-2000. תמונה אייקונית של ראול וריבאלדו שכבשו צמדים כל אחד ב-2:2 בסנטיאגו ברנבאו ב-2000/01 (12 שנה לפני שכריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי חזרו על זה בתיקו 2:2 בקאמפ נואו בסיבוב הראשון).
לייק 1
עוד קטעים נחשפים מדו-קרב הפנדלים נגד מנצ’סטר סיטי אשתקד. כמובן חלק מהסדרה התיעודית. השחקנים מדברים גם על ההגרלה, המשחק הראשון והרצון לנקום.
ג’וד: “כשהלכתי לקחת את העונש פחדתי פחד מוות . הכנתי את עצמי נפשית ל-20 דקות כדי שאוכל לזרוק אותו. אני חושב שזו הייתה דרך טובה להראות שאני שייך למועדון הזה. לא רציתי להפסיק, לא רציתי לוותר או להראות לאנשים שאני לא ראוי להיות כאן. כשניצחנו את סיטי זו הייתה הפעם הראשונה שחשבתי שנוכל לזכות בליגת האלופות”
רודיגר הצליח להבקיע את הפנדל המכריע כדי לעלות לחצי הגמר והוא מספר על הניסיון שלו: “שמחתי מאוד ממה שקרה, כי אם אתה זוכר, בשנה שעברה הייתה לנו את התבוסה הקשה הזו באיתיחאד (הוא סופסל). בגלל זה הרגשתי כל כך משוחררת. להבקיע את השער האחרון שאפשר לנו לעלות לחצי הגמר היה מיוחד מאוד
טוני קרוס אמר: “אני חושב שמעולם לא הפסדתי בדו-קרב פנדלים עם ריאל מדריד. אז הייתי די בטוח בעצמי ובקבוצה. אני לא יודע למה”. טוני צודק. הוא ניצח בגמר האונדסימה ב-2016, בגמר סופרקופה הספרדי ב-2019/20 ובחצי גמר הסופרקופה נגד ולנסיה ב-2022/23.
לוקה מודריץ’ שהיה הבועט הראשון שלנו והחטיא אחרי שחוליאן אלבארס - עם טיעון מצחיק: “באותו רגע הכדור חזר אליי, בעטתי בעוצמה מרוב תסכול והכדור נכנס ליציע. הפנדל הבא היה של זה של סיטי. הם חיפשו את הכדור עוד קצת ואולי זה הסיח את דעתו (של ברנרדו סילבה)”.