ריאיון של קיליאן אמבפה ל"לאקיפ" הצרפתי ואחר כך יש גם ריאיון של אימו שמודה שב-2022 היא הפעילה עליו לחץ להאריך את חוזהו בפריז סן ז’רמן.
האם לקיליאן אמבפה מותר להיכשל? - “לא. אבל זו גם הסיבה שהם מעריכים אותך מאוד. כי אתה מקבל את כל זה, אתה גמיש, ואתה תמיד רוצה לנצח. אף פעם לא הייתי אחד שמקבל כישלון, אז לא אכפת לי שיבקרו אותי על זה. אני מאוד תובעני כלפי עצמי, יותר תובעני מרוב האנשים, אז אני מקבל את זה בקלות”.
האם כסף יכול להרוס הכל? - "כן, זה יכול. ככל שיש לך יותר כסף, כך יש לך יותר בעיות. יש אנשים שלא רואים שהחיים שלך משתנים; הם רוצים לשמור על התדמית שלהם כפי שהיו כילדים, אבל אתה כבר לא אותו הדבר. יש לך אחריות, התחייבויות, עבודה וחשבונות לנהל. אם מישהו מלווה אותך בדרך, זה סיפור יפה. זה טוב לצמוח, להגיע לפסגה, עם אותה משפחה ויסוד של אמון. אבל לפעמים זה לא עובד, וצריך לדעת איך להגיד את זה. זה לא אומר שהקשר נותק, אלא שהקשר הזה לא עובד. קשה יותר להגיד מאשר לעשות, וזו בעיה שספורטאים ואנשים רבים מתמודדים איתה.
“אני פטליסט לגבי עולם הכדורגל, אבל לא לגבי החיים שכרוכים בזה. החיים הם נהדרים. כדורגל הוא מה שהוא. אני אוהב לומר שאנשים שהולכים לאצטדיון ברי מזל מספיק כדי לבוא רק כדי לראות הצגה ולא לדעת מה קורה מאחורי הקלעים. בכנות, אם לא הייתה לי את התשוקה הזו, עולם הכדורגל היה מגעיל אותי מזמן”.
האם יש סביבות קהל מעריצים של מיליונים? - “לא, לא. אתה אף פעם לא מלך. הייתי בר מזל מספיק כדי להרוויח הרבה כסף, אבל אף פעם לא הרגשתי כמו מלך. נותנים לי יד חופשית. אומרים לי ‘כן’ להכל. כשאתה חייב לקבל ‘לא’, אתה חייב להגיד לא… המשפחה שלי אומרת “לא” יותר מ"כן”. (צוחק). אני תמיד מופתע כשהם אומרים “כן”.
על כך שהוא לא התחתן צעיר - מוציא אותו מאיזון או לא? - “לא, כי אני בחרתי בזה. כל אחד בונה את חייו בצורה שונה. עשיתי את זה במחשבה שכדורגל זה החיים שלי ושאני רוצה להפיק את המרב מהקריירה שלי ולהתמקד בה. אולי אני טועה… (הוא מחייך). אולי אני צודק. רק העתיד יגיד, או אלוהים בבוא הזמן. כשבוחרים, קל לקבל את התוצאה”.
האם אתה יכול לדמיין מצב שהילד שלך יהיה אנטי כלפי הכדורגל? - “אני מקווה שכן (צוחק). אבל אני חושב, למרבה הצער, כדורגל אף פעם לא יהיה רחוק… בכל מקרה, לעולם לא הייתי ממליץ לבן שלי להיכנס לעולם הכדורגל”.
הפעם האחרונה שהוא בכה מכדורגל: “בפעם האחרונה שבכיתי בגלל כדורגל… אני בוכה רק כשאני פצוע. אני מניח שהפסדים, בצורה כזו או אחרת, מגיעים לך. אבל פציעות זה הכי נורא. כשאתה בריא יש לך השפעה גדולה יותר על ההפסדים. אבל הפעם האחרונה שכמעט בכיתי בגלל כדורגל הייתה כשהפסדנו עם פ.ס.ז’ נגד מנצ’סטר סיטי, בגומלין של חצי הגמר (ליגת האלופות, ב-2021). לא שיחקתי. ואז כמעט בכיתי כי… אתה חסר תועלת. על הספסל, הייתי כמו מנצח בחידון VIP. באותם רגעים, מה מבדיל אותך ממיליוני האנשים שצופים בך בטלוויזיה? שום דבר”.
נבחרת צרפת הנוכחית: “זאת הנבחרת הכי מוכשרת, כן. הכי חזקה, עדיין לא. זו עם הכי הרבה פוטנציאל, כן. זה פוטנציאל אינסופי. בכל עמדה יש לנו את שחקני ההרכב של הקבוצות הגדולות בעולם. זה הכל. אבל כקבוצה, אנחנו עדיין לא חזקים יותר מהקבוצה שזכתה בגביע העולם ב-2018 או זו שהגיעה לגמר ב-2022. האם לקבוצה הזאת יש פוטנציאל להיות הטובה ביותר? ב-100%. האם זה יקרה? זה תלוי בנו. אנחנו צריכים להיות שאפתניים עם שחקנים באיכות הזאת”.
הסכסוך הכספי עם פריז סן ז’רמן שלא שילמה לו: “זו אחריות על פי חוק; אלה חוקי עבודה. ההליך נתן את הרושם שרציתי לפגוע בפ.ס.ז’. אבל לא - חתמתי על חוזה עבודה. רק רציתי שישלמו לי. אין לי שום דבר נגד פ.ס.ז’, אני אוהב את המועדון הזה, יש לי חברים שם. אבל זו הדרך היחידה לקבל את מה שהם חייבים לי, משהו שהרווחתי בזיעת אפיי. בין אם זה מוצא חן בעיניך ובין אם לא, זו עדיין עבודה. אבל כבר ידעתי שלא משלמים לי כבר כשהייתי בפ.ס.ז’. כשהכסף לא נכנס, רואים את זה. יכולתי להתחיל מיני-שערורייה כשהייתי שם, אבל אמרתי לעצמי שזה לא שווה את זה. אבל כשאתה רואה שלא משלמים לך, אחרי זמן מה, אתה חייב להגיב”.
האם הפריע לו כשפריז סן ז’רמן זכתה בליגת האלופות דווקא בלעדיו: “יש לי חברים בקבוצה, ואלה שמכירים אותי יודעים שחברות חשובה לי. אי אפשר לירוק על קבוצה שבה נמצאים החברים שלך, גם אם זו לא הייתה פ.ס.ז’. הסיפור שלי נגמר, ועזבתי בלי חרטות. אפילו הדברים שעשיתי לא נכון הם חלק מהסיפור שלי. כששיחקתי שם, היינו קרובים מאוד, הגענו לשני חצאי גמר וגמר. לא ניצחנו, והזמן שלי נגמר. ריאל מדריד קוראת לי; זה תמיד היה החלום שלי; יכולתי לעזוב מוקדם יותר…”.
“אני לא יכול לזכות בכדור הזהב השנה כמובן. מעבר לכך אני לא יכול לבחור בין שני חברים שעשו עונה גדולה; אשרף חכימי ועוסמאן דמבלה. מה שחשוב הוא שההופעות שלהם יקבלו הכרה. אהיה ממש שמח לא משנה מה יקרה”.
“זינדין זידאן יהיה המאמן הבא של צרפת? אף אחד לא יגיד ‘לא’. רק הוא יכול להגיד לא. אם זה הוא - נשמח! אם זה מישהו אחר, גם בסדר. הוא היחיד בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי שיש לו כמעט את כל הזכויות. דמות כמו זידאן אתה פוגש פעם אחת בקריירה”.
על אחיו: אית’ן אמבפה? כשגיליתי שהוא ישחק בעמדת הקשר, זו הייתה הקלה. זה חוסך לנו השוואות מיותרות אני האח הגדול, אני מגן עליו, תמיד".
הפרק הלא נעים של שטוקהולם: "זה אפילו לא הפריע לי. זה היה פשוט עצוב לראות את כולם מנצלים נושא כל כך רציני. זה קורה ליותר מדי נשים, למרבה הצער, בשביל שאנחנו נוכל לקפוץ על זה לכותרות ולכתבות. אף אחד לא הקדיש זמן לשאול מה קרה לקורבן הפוטנציאלי. וכשכולם ראו שאני לא בסיפור הזה, מה קרה? היא חסרת כל, אף אחד לא יודע איפה היא, לא אכפת לנו. זה נושא רגיש וזה העציב אותי. ידעתי שהיא תצליח להתגבר על זה כי לא הייתי מעורב, המשטרה מעולם לא התקשרה אליי, שמי מעולם לא הוזכר. ידעתי מההתחלה שהכל יהיה בסדר, אבל זה מסובך.
"במיוחד עבור אלו הקרובים אליי. פשוט הייתי צריכה לקבל את זה, לשתוק, ללכת לאימונים. לפעמים את רואה תגובות… אבל את מקבל את זה. קרלו (אנצ’לוטי) אמר לי שזה לא הוגן. אמרתי, “מה אני יכולה לעשות חוץ מלשחרר את זה ולכבוש שערים?”.
הריאיון של אמא שלו:
פאיזה למארי, אימו של קיליאן אמבפה, נחשבה לדמות די ‘קשוחה’ ולא נעימה עבורינו אוהדי ריאל מדריד עד שהמעבר הושלם בשעה טובה ומוצלחת. כעת גם היא התראיינה ל"לאקיפ" הצרפתי ומספקת כמה פנינים: “הבן שלי קיליאן לא עשה הגנה מגיל 4”, ובעיקר מגלה שהיא זו שלחצה עליו בנוסף לכל העולם בערך - להאריך את חוזהו בפריז סן ז’רמן ב-2022.
האם היא מרגישה כמו אמא כשהיא רואה את אמבפה על המגרש: “כשראיתי אותו עוזב את פריז סן ז’רמן, בזמן שהזהירו אותו שפ.ס.ז’ קרובה יותר לזכייה בליגת האלופות מאשר ריאל מדריד, והוא, עם עיניו הילדותיות, ענה: ‘כן, אני יודע, אבל זה לא משנה, אני מתחיל מאפס’, אז גיליתי מחדש את קיליאן. על המגרש, כשהוא משחק ולא מגן, אני גם מזהה את הבן שלי. הוא לא הגן מאז שהיה בן ארבע (צוחקת). אבל כשהאוהדים מעודדים אותו או צועקים לו בוז, זה הרגע שבו מאבדים את הבן שלך. הוא ‘שייך’ לכולם, חוץ ממך. במציאות, ברמה הזאת, אין לו זמן לשום דבר חוץ מכדורגל. כשאתה באמת רוצה להקדיש את עצמך לזה בתשוקה, ברצינות, אין הרבה זמן לשום דבר אחר. אני לא בטוחה שהייתי רוצה לחיות ככה, אבל זו הבחירה שלו. כי, מעבר לכדור, אין לך חיים”
אם להיות אמא של כוכב זה מפחיד אותה: “אני לא אוהבת את המילה ‘אייקון’. לפעמים זה מפחיד אותי, זה מעציב אותי. אנשים מדברים רק על תהילה, אבל מעט על הציפיות שהיא מייצרת וכל ההשלכות. אז כן, יש פחד, אבל גם שמחה כשאני רואה את מודל לחיקוי שהוא יכול להיות. אני גאה יותר באדם שהוא הפך להיות מאשר בשחקן הגדול שהוא”.
על זינדין זידאן: “ראיתי את קיליאן מגיב באותו אופן כשהוא פגש את זידאן. בגיל 14 הוא אמר לי, ‘אמא, הוא נגע לי בז’קט. אני לא אכבס אותו שוב’. אז אני יודעת מה זה יכול להיות לילד. כילד מותר לו להתלהב בצורה כזו. כשאתה בוגר אתה מגיב אחרת”.
היחס של כריסטיאנו וזידאן כשהגיע לוולדבבאס בגיל 14: “זה התחיל עם זידאן,אותו הוא העריץ מגיל ארבע. אחר כך הגיע CR7 כשהיה שחקן מנצ’סטר יונייטד ואז בריאל מדריד. היו גם רוביניו, רונאלדיניו… לגבי כריסטיאנו, קיליאן היה פורטוגלי בתפיסתו. מבחינתו, הוא היה פורטוגלי. הוא היה הולך לבית של אבא של חבר כדי לצפות במשחקי פורטוגל ולתמוך ברונאלדו. (צוחק). הוא היה מאוהב. הוא אמר: ‘אני פורטוגלי’”.
הגנה על בן שהופך לחזק: “אם תמיד תגן על בנה, לא משנה באיזו סביבה הוא נמצא, בין אם זה בריאל מדריד או בבית חולים. אמא היא אמא, למרות שבעולם הזה את יכולה בקלות לאבד את זה. אבל זו לא תהילה שמבודדת, זו שיפוטיות. מה שהיה נאמר פעם בברים נכתב עכשיו ברשתות החברתיות וזוכה לשיתוף מיליוני פעמים. זה לא מייצג את הדעה הכללית, אבל זה עושה רעש. מה שהכי מפריע לנו הוא שכלי תקשורת גדולים, כמו שלך, נותנים כל כך הרבה חשיבות לרעש הזה. זה כמו בשכונות: הם תמיד מדברים בעיקר על 8% דברים רעים, והם לא מראים את 92% שמצליחים”.
איך היא מנהלת את הכספים של בנה כסוכנת שלו: “לפני קיליאן, היינו חלק מהמעגל הקרוב של ז’ירס (קמבו אקוקו). הוא לא שיחק בראן במשך שלוש שנים עד שהכל השתנה לאחר חידוש חוזהו. כשדיברנו עם ההנהלה באותה תקופה כדי להבין, הם אמרו לנו שהוא משחק כי הוא כבר לא השחקן בעל השכר הנמוך ביותר. אז הבנתי שזה לא עניין רק של איזה אדם או שחקן אתה, אלא של כמה אתה עולה או כמה אתה יכול לייצר. אז, בקיצור, בשביל שהמועדון יעריך אותך יותר הוא צריך לשלם לך יותר”.
תפקידה בהחלטות של אמבפה: “ידענו מאז שהיה בן 15 לאן הוא ילך. אז, עם אביו, היינו שם רק כדי לעזור לו להגיע לריאל מדריד. כשהוא חידש את חוזהו עם פ.ס.ז’ (ב-2022), היינו אלה שביקשנו ממנו להישאר. זו הפעם היחידה שהתערבנו. היה הרבה לחץ: הם אומרים לך שאם הוא יעזוב, הם יפטרו עובדים, שיש בעיות עם זכויות השידור, שזו פריז, שיש את מרכז האימונים החדש, האולימפיאדה, גביע העולם… ופ.ס.ז’ הייתה בדרך לזכות בליגת האלופות. בסופו של דבר, הכל הסתדר. אבל ידעתי שעם הגעתו של לואיס קמפוס, הדברים יסתדרו”.
כמה היא מצליחה להתראות עם אמבפה: “לא הרבה, לוחות הזמנים מאוד צפופים. כשהוא בשלושה ימי חופש, אני לא אומרת לו ‘בוא לראות את אמא שלך’. למרות שאנחנו בנפרד מאביו, אנחנו מנסים לבלות ארבעה ימים ביחד בחג המולד. ובקיץ, אנחנו מנסים לבלות גם ארבעה או חמישה ימים ביחד. חוץ מזה שיש מונדיאל למועדונים. (צוחקת) הרגעים הפרטיים היחידים במהלך העונה הם שלוש או ארבע שעות כאלה… אבל אתה אף פעם לא באמת לבד. אתמול אמרתי לו ‘תוציא רישיון נהיגה. לפחות תהיה לבד במכונית שלך’. הוא לא הצליח להשיג אותו בפריז מסיבות ביטחוניות וארגוניות”.
הלחץ על אמבפה: “לא הייתי מוכנה לזה. פחדתי כל כך, לא הרגשתי טוב. מהמשחק הראשון שלו בליגת האלופות כשחקן הרכב במדי מונאקו נגד מנצ’סטר סיטי (שמינית הגמר, משחק ראשון, 21 בפברואר 2017), חשבתי: ‘זה ג’סטין ביבר!’ עליתי 22 קילו בגלל הלחץ בין המשחק הזה למעבר לפ.ס.ז’ (שישה חודשים לאחר מכן). עכשיו למדתי להתמודד עם החיים האלה. השגתי את הרוגע שלי, יש לי את המקום שלי להיטען מחדש כשדברים לא מסתדרים”.
האם פחדה שאמבפה יהיה יהיר: “כן, פחדתי. היו פעמים שהוא היה יהיר, כמובן. אבל אתה שם כדי להוריד אותו לקרקע. קחו לדוגמה את מסיבת העיתונאים עם צרפת לפני שנה, כשהוא הגיב למשחק המשעמם של הנבחרת: ‘לא אכפת לי מה אנשים חושבים…’ כשראיתי את המהומה כשפתחתי את הטלפון אחרי התנומה שלי, התגובה הראשונה שלי הייתה לגעור בו על שלא שמר על שתיקה… אבל התאפקתי. באותו רגע, זה לא היה נכון, גם לו יש את הזכות לומר את זה. משהו שהוא אף פעם לא באמת עשה. יש לך את הזכות שנמאס לך, להראות שאתה אנושי, אבל זה מתפרש לא נכון. מאז שהיה קטן, אנשים שואלים אותו על הכל… כשהם אומרים שהוא עשה טעויות בתקשורת… בואו נחזיר אותו לקרקע, אין לו תואר שני בניהול משברים. תקשיבו למה שהוא אומר, הוא אף פעם לא השתמש ברטוריקה ריקה”.
“קיליאן גדל עם סביו וסבתו הקמרונים, שמדברים צרפתית כמו שאף אחד אחר לא מדבר. וילפריד אומר שאביו היה יכול לזכות בתחרויות נאום. לאחר מכן, הוא גדל בסביבה של מבוגרים, עם אחד עשר דודים ודודות, סביבה תרבותית, עם אחותי כמורה וההורים מעולם הספורט. שלבו את זה עם המוח שלו, שלא כמו של כולם, ותקבלו את מה שאתם רואים על המסך. בגיל חמש, הוא ידע את כל הרפרטואר של אזנבור בעל פה… זה לא דבר נפוץ. (צוחקת). עכשיו הוא יותר עם טיאקולה”
הזכייה של פריז סן ז’רמן בליגת האלופות והשיחה עם עוסמאן דמבלה: הם התקשרו אחד לשני, הוא היה שמח… כי הסיפור שלו עם פריז נגמר (בקיץ 2024). שנה קודם לכן, כשפ.ס.ז’ ביקשה ממנו לחזור לאימונים במהירות, הוא אמר לי: ‘לא, אני לא חוזר, אני לא יכול לשחק’. אמרתי לו: ‘קיליאן, אתה הולך להסתובב במעגלים’. הוא ידע שאם ייקח חופשה, פ.ס.ז’ תאבד אותו לשישה חודשים. הוא צריך לשחק כדי להיות מאושר. הוא היה רוצה להימנע מכל התחייבות והשלכות מחוץ למגרש. אפילו במצעד בשאנז אליזה ב-2018, הוא שאל אותי אם זה מחובתו ללכת. כשאתה רואה אותו, אתה חושב: ‘הוא אוהב את אור הזרקורים’, אבל הוא תמיד היה רוצה להימנע מזה".
יש משפחות שרוצות לשחזר “פרויקט אמבפה” כביכול: “זה מעציב אותי. אני רוצה להסביר מה באמת היה פרויקט אמבפה: אהבה, משחק, הנאה. הדרישה היחידה שלנו הייתה שיהיו להם האמצעים להגשים את שאיפותיו. כמו אב לילד שמחליט להירשם לתיכון כי הוא חולם להיות מהנדס”.
הורים הם קורבנות של מערכת הכדורגל: “הורים הם קורבנות של המערכת הזו. איך אפשר להאשים אבא שמקבל מאה אלף יורו כשהמשפחה בקושי מסתדרת? בואו נשב ונגן על ילדינו, כי בצרפת יש לנו קרקע פורייה אמיתית לכישרונות. בבתי הספר, הייתי רוצה שהם ילמדו להיות גברים, לא כדורגלנים”.
כמה רחוק הלך אמבפה בלימודיו: "הוא רימה אותנו. בשנה השנייה שלו בתיכון, הוא היה במונאקו. אמרתי לו: ‘עשה תואר ראשון בספרות’. הוא יכול היה גם ללמוד מדעים או כלכלה חברתית. הוא קרא הרבה. היום הוא קורא פחות, אבל אז הוא קרא הכל: קומיקס, רומנים, מנגה, ביוגרפיות של אישים גדולים… כשהגיע למונאקו עם הספרים שלו, הם לעגלו לו, אז הוא הפסיק לקרוא. הוא אמר למורה “ההורים שלי רוצים שאעשה תואר ראשון, אבל אני יודע שאני אהיה כדורגלן, אז תגיד לי איזה”.
האם היא הולכת למגרש לראות את בניה משחקים: “אני צופה בהם בטלוויזיה; אני כבר לא סובלת אצטדיונים. ביליתי את חיי בכדורגל. השנה צפיתי באית’ן בטלוויזיה הגדולה ובקיליאן באייפד. אני צופה בשניהם, אבל אני לא הולכת למגרש. אחרת, החיים שלי היו ביציעים. ואתה לא רואה את המשחק אותו הדבר. אתה פשוט חושב: או שיישחקו טוב, או שהם יהרסו אותנו. בין זה שהימר על 200 יורו לבין השחקן לשעבר שהפך לפרשן שרוצה להתבלט ברדיו, זה מסובך. זה משפיע עליי, כי אני שונאת חוסר צדק…”
איך היא מגיבה לחדשות שמתפרסמות על אמבפה: “כשאת אמא, את לא חיה את אותם חיים כמו כולם. כל יומיים-שלושה, יש ידיעה חדשה. את יכולה לעבור מחדשות נעימות לחדשות מערערות יציבות, כמו מה שקרה בשבדיה (שמו של קיליאן אמבפה הוזכר על ידי העיתונות השבדית בחקירת אונס ותקיפה מינית באוקטובר 2024, תיק שנסגר מאוחר יותר)”.
היא מרחיבה על הפרשה: “כבר היו שתי התראות על שמועות שווא שאנשים מסוימים הפיצו. ידענו שלא כולם סביב קיליאן היו חיוביים. הדבר יוצא הדופן באירוע הזה הוא שהוא מעולם לא זוכה לאישור על ידי מערכת המשפט השבדית או הצרפתית. הופתעתי שכל העיתונות הצרפתית שלחה לשם כתבים… אם קיליאן היה עושה משהו רע בשבדיה, הייתי לוקחת אותו למשטרה בעצמי. כאישה, זה היה אומר שנכשלתי בגידולו, והילדים שלי יודעים שבמקרה הזה, הם לא היו מקבלים אותי לצידם”
