לא בטוח שאני מסכים עם זה.
לברצלונה יש הגנה זוועתית, אין חלוץ, יש אגף שמאל בעייתי, קישור קצת בעייתי- פדרי אלוהי, אבל פרנקי לא קשר דפנסיבי (אם כי אחלה כ50-50) וברנאל היה פצוע שנה ועדיין לא מוכח.
ארסנל, סיטי, ליברפול, פסז’, באיירן, וצ’לסי לפחות טובות יותר. אני חושב שברצלונה יותר טובה כרגע מריאל, אבל ריאל פשוט רעה מאוד כרגע.
אלברז, בלם שמאלי ברמה (ואן דר ון/בסטוני למשל) ופריצה של ברנאל- ואנחנו בטופ.
אבל… אין כסף
מבחינתי צואמני הוא אחת הסיבות הכי גדולות לאיפה שאנחנו נמצאים, קשר אחורי שלא יודע לנהל משחק ולא יודע לעשות הגנה או לעמוד איפה שצריך, במה בדיוק הוא תורם לנו?
מישהו פה חושב שהבגט הצרפתי מתאים להיות שחקן פותח בריאל מדריד?
מצבת הבלמים שלנו בעייתית, מבחינתך מיליטאו הוא מחליק, האוסן מתברר כפלופ( עד עכשיו) אלאבה הוא שחקן עבר ואסנסיו הוא בלם בינוני במקרה הטוב, יש לך בלם אחד שהוא מצויין שזה רודיגר שלאט לאט הופך ליותר ויותר פציע, אז לא מצבת הבלמים שלנו לא גרועה רק כי יש לנו פצועים.
זה שזכינו בשני דאבלים לא אומר ששיחקנו כדורגל טוב, זה שיש לנו שחקנים שמתעלים על עצמם זה טוב ויפה אבל זאת לא השיטה להצליח בכדורגל ואת זה אנחנו רואים בשנתיים האחרונות.
לגבי צד ימין, רודריגו הוא לא שחקן שאתה יכול לסמוך עליו, חצי עונה הוא נעלם ואז מופיע לחודש ואז נעלם עוד חצי שנה, הוא קיבל מספיק קרדיט פה, הוא צריך למצוא מקום שיותר מתאים לו.
כאן אתה נכנס לשאלה אחרת-מה זה להגדרתך להצליח בכדורגל? אם בתארים עסקינן-הסגל שלכם מטורף. טופ 3.
אני מעוניין לראות כדורגל יפה מהקבוצה שלי, לי חשובה הדרך, אני לא מעוניין רק בלזכות בתארים ולהסריח את הדשא רוב הזמן.
בסוף בסוף בכל קבוצה יש שחקנים שאמורים להתעלות כשצריך אבל הרוב בנוי על שחקנים שמשחקים בשיוה מסויימת ודרך מסויימת ואם הדברים מסתבכים יש לך שחקן או שניים שיש להם קסם ברגליים שיתעלו קצת, השיטה לא אמורה להיות תן את הכדור לשחקן הכי כישרוני ושהוא יעשה את מה שהוא רוצה.
מבחינתי תארים היה לנו סגל שזכה בהכל והתעלה ברגעים הכי חשובים, כמה טוב הם שיחקו זה כבר דיון אחר…
אני חושב שהכדורגל ב-2023/24 היה לא רע לפרקים, וכן אני זוכר את הניצחונות שהשגנו עם ג’וד בלינגהאם בדקה ה-90 בתחילת העונה וגם שהסרחנו את הדשא בשני קלאסיקוס+טעות השיפוט הקריטית בסנטיאגו ברנבאו. אבל המשחק הביתי נגד מנצ’סטר סיטי היה טוב, שני משחקי הסופרקופה, “משחק העונה לייט” נגד ג’ירונה, משחק החוץ בנאפולי ועוד-ועוד ועוד. כדורגל באמת טוב היה לפני הרבה-הרבה זמן, בעידן כריסטיאנו רונאלדו, נניח עונת הדסימה, נניח ב-2016/17 גם כן אם כי לעתים דווקא עם “ריאל מדריד B” שכללה את כל המרקו אסנסיו ואיסקו וחאמס רודריגס ואלבארו מוראטה.
כדורגל טוב זה אומר שיש כדורגל עם גרם של קסם ודימיון, ושזה לא בא בצורה טוטאלית על חשבון משחק הגנה, ושיש גם אופי, לדעתי. מאוד נהניתי למשל לראות את ברהים דיאס מוסיף לנו באותה עונה.
לפני שהגיע אלינו לקרקס של ריאל מדריד קלופ רצה אותו לליברפול, קלופ אפילו התקשר אליו אישית לנסות לשכנע אותו לבחור בליברפול ולא ריאל ולא הצליח, אם היה מגיע לליברפול ומשחק תחת קלופ 2 עונות היית כותב היום שזה בדיוק הבגט הצרפתי שאנחנו חייבים כדי שנצליח לשלוט במגרש מול כל קבוצה.
מצבת הבלמים בעייתית כי היו המון פציעות, בתחילת העונה המצב היה 3 בלמים בכירים מאוד על 2 מקומות, מיליטאו שלא משנה מה אני אישית חושב עליו נחשב לבלם טופ עולמי, רודיגר שהיה אחראי עיקרי להגנה שהביאה דאבל 2 עונות לפני והאוסן היהלום הספרדי, שחקן נבחרת ספרד שהגיע מהפרמיירליג כהבטחה ענקית, ואם זה לא מספיק אז אסנסיו כבלם רביעי ואלאבה כבלם חמישי שמביא ניסיון ו פיתרון למתי שחייבים אותו, איך מפה הגעת למצב שמצבת הבלמים בעייתית ? כרגע זה אכן בעייתי אבל לא בגלל הפקרות של ההנהלה אלא פציעות ועוד פציעות.
אף אחד לא אמר ששיחקנו טוב, אבל זה שיש לך שחקנים שהתעלות שלהם זה דאבל אמיתי הכולל צ’מפיונס כבר מוכיח לך שיש לך שחקני על, יש לך 4 כאלה בקבוצה(קורטואה, הצב, ויני וגו’ד), ממצב כזה כל מה שאתה צריך זה סגל משלים טוב ומאמן שיודע מה שהוא עושה ונשיא שדואג שהשתן לא עולה לשחקנים לראש וחא אחד כזה ששופך בעצמו שתן לראש של ויני מהאוזן.
סגל משלים מצויין יש לנו, צ’ומה, פדה וקמאבינגה שישרפו שטחים, קרראס בשמאל וארנולד מימין, מה עוד צריך כדי שיהיה לך סגל מצויין ?
איזה קבוצה מחזיקה ב 4 שחקני על בסגל ?
זה שקלופ רצה אותו זה טוב ויפה, זה לא אומר שום דבר על מיצוי הפוטנציאל וההתפתחות של שחקן, הבנאדם פשוט לא התקדם בכלום מאז שהגיע לריאל, אם זה השחקן שאתה רוצה לראות כקשר אחורי בריאל אז אנחנו בבעיה.
מצבת הבלמים שלנו בעייתית כי הסתמכת על שחקן פציע שממשיך להתבגר ועל שחקן אחרי פציעת צולבת שיכול להיפצע שוב ועל בלם פוטנציאלי שכרגע לא ממצא שום דבר מהפוטנציאל שלו אלא להפך דווקא שוקע( לא חורץ את גורלו בינתיים).
שוער לא נחשב לשחקן על מבחינתי וביליננגאם כבר שנתיים לא שחקן על אלא הוא נראה כמו הצל של עצמו, ויני התעורר לאחרונה משנת חורף מאוד ארוכה, כרגע רק הצב הוא שחקן על.
לברצלונה יש את ראפניה, פדרי ולאמין, שלושתם שחקני על.
ואתה יכול גם לזכות בתארים בלי שחקני על, אלא עם שחקנים טובים שמשחקים בשיטה מתאימה( סיטי, באיירן, פאריס, ליברפול בזמנו).
ואולי אפילו, חלילה, להנות מהכדורגל.
לא יכולתי להסכים יותר. אני ושביט ( @Mendieta ) מדברים על זה כל שני וחמישי. הוא לפעמים טוען שאני מפונק, אני טוען שנמאס לי מתארים בלי יכולת. אני רוצה שהקבוצה תיקח צ׳מפיונס כשהקבוצה היא באמת הטובה באירופה, או לפחות בטופ 3 מבחינת היכולת. איפה זה ואיפה מה שאנחנו צופים בו על המסך בכמעט 10 השנים האחרונות.
כן ואני כל פעם שואל אותך-מתי זה קרה? מתי נהנת ממש לראות את ריאל מדריד? מתי ריאל מדריד העמידה קבוצה היסטורית, ולא באמת קבוצה היסטורית בגלל שהיא התמודדה נגד ברצלונה? שנינו יודעים שהקבוצה של מוריניו לא עונה להגדרה הזאת, היא היסטורית נטו בגלל בארסה. גם ריאל מדריד שזכתה ב3 צ׳מפיונס ברצף לא קבוצה שתיזכר בזכות כדורגל מרהיב או בשורה חדשה.
וכן אתה מפונק אחשלי היקר, כי עם קבוצות שהן לא כאלה מטורפות לקחתם את התואר שאתם הכי אוהבים, הכי מקדשים, מה שמגדיר אותכם-ליגת האלופות. הרי בסופו של דבר, זה האופי של ריאל מדריד. היא מקדשת ניצחון ותארים, לא בהכרח כדורגל יפה. אז פתאום כשהיא עושה את זה, ובהצלחה, עדיין יש לך תלונות?
נ.ב
אני מחכה להודעה ממך בדקה ה80 נגד סיטי בגומלין…
שמע אם אתה מדבר על פרק זמן ארוך אז כן הקבוצה של ז’וזה מוריניו נופלת שם אבל באותה עונה ספציפית זו הייתה שאלה רק של כמה ולא “אם”. את המספרים כולם מכירים, אני הרגשתי שכל משחק מתחיל ב-0:2. היינו מאוד-מאוד יציבים גם, הובלנו את הטבלה מעל 30 מחזורים ובפברואר כבר היה לנו יתרון עשר נקודות. הכדורגל שלנו לא היה היסטורי כמו של ברצלונה, אבל יש עוד הרבה משחקים אחרים בשנה. היינו מגוונים. היו לנו מוסרים לעומק כמו מסוט אוזיל הדריבלים של אנחל די מאריה על שטח קטן וגם היכולת שלו לבעוט מרחוק, עונה פנטסטית של קארים בנזמה ופעם הוא ופעם גונסאלו היגואין, כמובן מרסלו, קצת קאקה שכשחקן 12-13 היה אחלה. הבעיה כביכול שפגשנו בליגת האלופות את באיירן מינכן והודחנו והשאר היו באמת יריבות מצחיקות.
זה שנגד ברצלונה לא הייתה לנו ברירה אלא לשחק על מתפרצות - זה לא אומר שזה היה הסגנון נגד כל יריבה או שזה היה רק סגנון מתפרצות.
אתה כאוהד מהצד תן ציוד לכדורגל שלנו שואל ברצינות. מדבר על הקבוצה של זינדין זידאן בפרק א’. אני לא אומר שזו הייתה שירה בתנועה, אבל היינו באמת כל כך בלתי נסבלים במבחן העין? אני לא חושב.
הכדורגל שאני הכי נהניתי ממנו כאוהד ריאל היה בתחילת עידן הגלאקטיקוס הראשון, לוקח בחשבון מבחן עין טיפ-טיפה בעייתי כי זו הקבוצה שגדלתי עליה.
*אגב אני זוכר שבאחד הדיונים דיברנו כמה אוהדים על השנים האלה, התוצאות ‘ההפוכות’ בקלאסיקו ביחס לתארים. אני חושב שבארסה של 2011/12 סיימה טראגי אבל עדיין הייתה מפלצת.
לא הייתם בלתי נסבלים, לא שיחקתם מכוער או גרוע, פשוט לא הייתם מיוחדים או שיחקתם כדורגל משובח. הייתם קבוצה טובה עם איכות מטורפת שניצחה משחקים. ברצלונה של השנים האלה, בראש בראש, הייתה טובה עליכם וזה מסתכם גם במבחן הליגה, ובלי לבדוק גם במפגשים ישירים (אתה מוזמן לתת לנו את המידע הזה. אולי אני טועה. אתה איש המספרים) זה בסוף המפעל היחיד שבאמת היינו ראש בראש.
ליגת האלופות זה מפעל שונה-יש בו יותר מקום למזל, החלטות שיפוט, מומנטומים, והמון המון אופי-מה שיש לריאל בכמויות. זה משהו שאי אפשר לקחת ממכם. אתם באמת מלכי אירופה, זה מפעל שאתם בחיים לא אנדרדוג בו. יש לכם אופי בנוקאאוט. האם הייתם קבוצה מדהימה? לא. מבחן הליגה מראה את זה, גם מבחינת מספר האליפויות וגם מבחינת ההמשכיות-לא הצלחתם לקחתם פעם אחת שתי אליפויות ברצף. לא הייתה אף פעם המשכיות.
אני מסכים איתך לגבי איכות הכדורגל אבל אם אנחנו נסתכל נניח בעשרים השנים האחרונות אז רק ברצלונה ובאיירן מינכן הציגו כדורגל באמת טוב בזכיות שלהן - מדבר על קבוצות שיש להן יותר מזכייה אחת בניגוד למנצ’סטר סיטי או פריז סן ז’רמן (ששיחקה חרא בשלב הליגה - אפשר להקביל את זה לשלב בתים ושלב בתים שני בפורמט הישן).
לא אשווה את ריאל מדריד חלילה לליברפול של רפא בניטס שהייתה אנדרדוג מוחלט וגם לא לצ’לסי, אבל דווקא מנצ’סטר יונייטד לא הייתה קבוצה סוחפת מדי למרות שהיה לי סגל מפואר עם כריסטיאנו רונאלדו עוד בימים שהיה שחקן יותר, קרלוס טבס, וויין רוני בשיאו. אני זוכר קבוצה שבקושי מגיעה למצבים נגד ברצלונה ב-2007-08, הגמר נגד צ’לסי היה מאוד שיוויוני. מילאן ב-2007 עברה את סלטיק רק בהארכה וכמעט נתקעה נגד באיירן מינכן בסאן סירו עם תיקו 2:2 אבל ניצחה באליאנץ’ ארנה.
כאוהד ריאל מדריד ברור שאני מצפה ליותר, אין ספק. אני חושב שבעונת הדסימה ולא קשור לגמר שהייתי בו - הכדורגל שלנו היה נפלא. כבר מהמשחק הראשון עם ה-1:6 על גלאטסראיי בטורקיה. כמובן שהייתי מעדיף שנעשה יותר מ-30% החזקת כדור נגד באיירן מינכן בחצי הגמר במשחק בית אבל..זה לא שהם הגיעו למצבים.
אם אני משווה לברצלונה - יתרון ברור שלכם בקלאסיקו בזמן הזה, כמובן. ב-2015-16 זידאן לא היה בקלאסיקו הראשון וניצחנו 1:2 בחוץ אחרי תבוסה 4:0. ב-2016-17 הקלאסיקו של מסי ובסיבוב הראשון חילצנו נקודה בדקה האחרונה. 2017-18 מסי היחף מבשל את השלישי בברנבאו לנגד עיניי, ותיקו 2:2 בקלאסיקו האחרון של מסי נגד כריסטיאנו.
בפועל יצא שברצלונה לקחה אליפות על נקודה הפרש ב-2016 (91 נקודות מול 90 של ריאל), ריאל כעבור שנה אלופה ב-2017 עם הפרש שלוש נקודות (93 מול 90)
כן אבל מנצ׳סטר של השנים האלה שלטה בליגה גם. הבסיס שלהם היה כזה חזק שגם אחרי רונלדו הם הגיעו לגמר ושלטו בליגה כמה עונות.
יונייטד אחרי כריסטיאנו
2009/10 - מקום שני באנגליה| צ’מפיונס: רבע גמר [הדחה מול באיירן]
2010/11 - אלופת אנגליה| צ’מפיונס: הפסד בגמר לברצלונה - טבעי מאוד
2011/12 - איבדה אליפות ברגע האחרון| צ’מפיונס: הדחה בשלב הבתים
2012/13 - אלופת אנגליה| צ’מפיונס: הודחה בשמינית נגד ריאל מדריד
ברור לי שהדחנו אותם בפוקס ולא רק בגלל האדום של נאני באולד טראפורד כי פשוט היינו גרועים בגומלין (במשחק הבית היינו ראויים לנצח) אבל לדעתי כבר הקבוצה שלנו מודל 2009/10 הייתה יותר חזקה מהם.
בכל מקרה כן אני לא יכול לעשות הצגה שאני נהנה מהכדורגל שלנו, כבר הרבה מאוד זמן לא נהנה לתקופה יציבה. כמעט עשור
מצרף כאן את כותרות העיתונים לאחר הניצחון הגדול על מנצ’סטר סיטי משתי סיבות:
1.מתבקש להרים לפדה ואלוורדה וגם לריאל מדריד עצמה.
2.שימו לב לדבריו של טיבו קורטואה שהכנות שלו ידועה וחשוב לו “להסביר” מה קרה עם צ’אבי אלונסו.
רק באירועים חריגים מאוד המארקה וה-AS עם אותה הכותרת ואותה התמונה בדיוק: “בלתי נשכח” על רקע פדה ואלוורדה חוגג כאשר כל השחקנים חוגגים ומצביעים על גיבור ה-0:3 נגד מנצ’סטר סיטי - ויניסיוס ג’וניור מצד ימין וברהים דיאס מצד שמאל. בשני העיתונים פדה קיבל את הציון 4 כוכבים.
שער המארקה: "שלושער מדהים וקסום של פדה ואלוורדה הוביל את ריאל מדריד הטובה ביותר העונה (משחקה השלם ביותר) לניצחון גדול - האורוגוואי שבר את סיטי במחצית הראשונה| ארלינג הולאנד היה חסר תשובות ונעלם לחלוטין| ויניסיוס ג’וניור החמיץ הזדמנות לעשות 0:4 עם פנדל רע מאוד| הצלת ענק לטיבו קורטואה עם הרגל לקראת הסיום.
בסיקור המשחק נכתב: “זה לא ‘פרחיטו’ אלא ‘לה סאטה’ (החץ הבלונדיני - הכינוי של אלפרדו די סטפאנו שמוזכר בהמנון הדסימה)” - הופעה בלתי נשכח של פדה עם שלושה שערים, כשהוא הוביל קבוצה יציבה ונהדרת של ריאל. ויניסיוס מחמיץ פנדל נגד סיטי שהיו לה הזדמנויות ועדיין לא הוכרעה לגמרי. קורטואה כמו תמיד מציל בצורה נפלאה".
בסיקור נכתב: “ואלוורדה הפך לאגדה - שלושער של האורוגוואי חתם את הניצחון של ריאל מדריד על סיטי שלא הייתה ניתנת לזיהוי. ויניסיוס החמיץ פנדל. לילה של רגשות עזים בסנטיאגו ברנבאו כמו שלא קרה כבר הרבה מאוד זמן”
שער ה-AS: “לילה קסום בסנטיאגו ברנבאו עם שלושער של פדה ואלוורדה במשחק של חייו ללא צל של ספק” - ריאל מדריד סולידרית ואמינה מאוד השלימה הישג גדול במשחק הראשון והעלימה לחלוטין את סיטי| ויניסיוס פישל עם החמצת פנדל שהייתה יכולה לסגור את ההתמודדות לגמרי| המאמן אלבארו ארבלואה על גיבור הערב: “הוא החואניטו של המאה ה-21”
קורטואה: "זה קשה, בסופו של דבר יש לנו קבוצה צעירה מאוד ולפעמים שוכחים את זה. אני יודע שאנחנו ריאל מדריד ואנחנו שואפים לנצח ולזכות בהכל, אבל נכון שאנחנו עדיין גדלים, יש הרבה ילדים, הרבה שחקנים צעירים, ודברים לא תמיד הלכו טוב. אני זוכר שבשנה הראשונה שלי היינו במצב הרבה יותר גרוע (עונת 2018/19), ובשבילי לא הייתה האווירה הרעילה הזאת, במרכאות, שבה הכל נחשב נורא, נורא, וכשאתה מפסיד אתה מגיע לתחתית.
“נכון שהייתה לנו עונה של עליות ומורדות, אבל מבחינתי, חוסר הכבוד הכי גדול הוא כלפי חדר ההלבשה, שאומרים שאנחנו לא מקצוענים, שביקשנו לא לשחק באלבסטה (משחק הגביע), שיש לנו יותר כוח מהמאמן. אני חושב שזה לא בסדר כי אנחנו מקצוענים ואנחנו עושים מה שהמאמן מבקש מאיתנו. אנחנו לא שם ואומרים, ‘טוב, לא בא לנו להתאמן היום’.” ברור שזה לא קיים; אנחנו ריאל מדריד ודברים כאלה לא קורים כאן, אבל לפעמים הדברים האלה יוצאים החוצה ויוצרים אווירה רעילה עם האוהדים שחושבים שאנחנו עושים מה שאנחנו רוצים.
“אם חבר יראה לי סרטון של חצי שעה אולי זה ישעמם אותי, אבל אני שחקן מקצועי, וכשזה המאמן שלי אז אין בעיה. גם ב-NFL רואים סרטונים ארוכים ויש תדרוך. לא עשינו ‘בלאגן’ לצ’אבי אלונסו בחדר ההלבשה. הייתה לנו פתיחת עונה נהדרת ואחר כך לא הצלחנו להשיג שוב את התוצאות הטובות”.
שער המארקה יצירתי וסופר-מהפכני עם הדרך שתוביל את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות - 11 פדה ואלוורדה על המגרש. וברצינות: במשחק נגד מנצ’סטר סיטי לראשונה העונה בליגת האלופות הקבוצה רצה יותר מהיריבה שלה - מנצ’סטר סיטי - אמנם הפערים זניחים אבל זה היה הבסיס להכל| ברגע קריטי של העונה השחקנים נתנו את כל הלב והציגו עבודת צוות פנטסטית| אלבארו ארבלואה דחף לכך וזה היה המפתח יחד עם ההתעלות המדהימה של ואלוורדה שכבש שלושער.
הנה קצת פירוט בעניין:
הפער זניח כן? 113.7 ק"מ רצו שחקני ריאל מדריד לעומת 113.4 של שחקני מנצ’סטר סיטי במצטבר, אבל גם זה משהו. במשחק בסנטיאגו ברנבאו בין הקבוצות בשלב הליגה בדצמבר למשל, סיטי רצה 119 ק"מ לעומת 111.8 ק"מ בלבד של ריאל - וזה לא היה הפער הגדול ביותר שנרשן העונה. ריאל רצה 104.6 קמ"ש נגד יובנטוס ב-0:1 בברנבאו לעומת 113.6 של יובנטוס. עוד פער גדול מאוד נרשם בתבוסה 4:2 נגד בנפיקה במחזור הסיום של שלב הליגה - הפורטוגלים רצו 119.5 וריאל רצה 110.5 - יותר מ-9 ק"מ הבדל
פדה ואלוורדה נבחר לשחקן חודש פברואר של אוהדי ריאל מדריד - נזכיר כי ההצגה נגד מנצ’סטר סיטי “לא נחשבת” כי המשחק היה במרץ. הוא הקדים את טיבו קורטואה, את אורליאן טשואמני, אדוארדו קמאבינגה ואת ויניסיוס ג’וניור שהיה בכושר הבקעה מעולה, ולמעשה זוכה “בפרס” הזה בפעם הראשונה העונה.
לא ממש בתחילת השנה הקאלנדרית החדשה אלא קצת לאחר מכן - פדה ואלוורדה חזר לעמדה במרכז השדה. בכל מקרה זה שחקן אחר לגמרי. חדוות המשחק וגם המספרים. שמתם לב שפדה הוא שחקן ריאל מדריד שמעורב בהכי הרבה שערים מאז? כבשל ובישל 14 ב-17 משחקים. ויניסיוס מעורב ב-12 שערים ב-16 משחקים וקיליאן אמבפה מעורב בעשרה שערים אם כי שיחק רק בתשעה משחקים.
בעונת הבכורה שלו ארדה גולר כמעט כבש נגד אוססונה בפמפלונה ממרחק אבל נעצר במשקוף. השחקנים זכרו את זה, גם ברהים דיאס שהיה בעמדת הריאיונות אמש, וכעת זה הצליח. מיסטר צ’יפ מדווח שגולר כבש מ-68 מטר והשווה את המרחק הרב ביותר לשער בליגה הבכירה - שווה לשער שכבש אנטוניו חוסה עבור נומנסיה במשחק נגד סביליה ב-2004. אך שחקן של ריאל מדריד לא כבש בליגה מהמחצית שלו מאז שערו של לאסה נגד סביליה ב-1995 (מ-58 מטרים).
בתזמון מדויק מאוד לאימו של ארדה גולר הייתה אתמול יום הולדת - כך לפי הרשתות החברתיות, והיא כתבה: “מתנת יום הולדת מושלמת לאמא”. היה אפשר לראות את פדה ואלוורדה מוחא כפיים על הספסל ואת טיבו קורטואה רץ לברך אותו מהשער שלו.
דווקא כך הצליח גולר לשבור את הבצורת הסופר-ארוכה שלו בת כמעט חצי שנה, כי שערו האחרון עד אמש היה בדרבי נגד אתלטיקו מדריד ב-27/09: “אני מאוד שמח, זה היה שער פנטסטי. הסתכלתי על השוער והוא לא היה במיקום טוב. הלכתי על זה ואיזה שער!”.
על הניצחון: “היינו קצת עייפים, אבל ידענו שאנחנו חייבים לנצח את המשחק הזה. לכן, היה חשוב שכל השחקנים הצעירים יהיו זמינים, כי עם התמיכה שלהם הצלחנו לשחק טוב ולהשיג ניצחון ברור. אנחנו מסתדרים מצוין עם המאמן; אנחנו איתו גם בזמנים טובים וגם ברע. היום, אחרי השער, הלכתי לחגוג איתו ועם כולם. המאמן מבקש ממני דברים שונים, בהתאם לעמדה שלי. כשאני משחק בחצי שלי, הוא רוצה שאשתתף יותר בבנייה, וכשאני נמצא יותר קדימה, הוא מבקש ממני לשחק יותר בין הקווים ולבצע ריצות קדימה. אני תמיד מנסה לעשות כמיטב יכולתי”.
עוד רגע יפה מהמשחק היה התמונה הזו. אתמול שותפו בסה"כ עשרה שחקנים שגדלו\היו בקסטיליה, אבל זה כולל את פדה ואלוורדה, ויניסיוס ג’וניור, דני קרבחאל שכבר וותיק ממש, גונסאלו גארסיה וכדומה. והתמונה הזו של החמישה שקיבלו את הרגע שלהם היא שונה. טיאגו פיטראץ’ (מספר 45) פתח, בעוד דניאל יאנייס (מספר 42 - בישל את השער השלישי), ססאר, פאלאסיוס (מספר 38), מנואל אנחל (מספר 37) ודייגו אגואדו (מספר 27) נכנסו במחצית השנייה.
אלבארו ארבלואה: “אני יכול למות בשקט, מאושר, אחרי לילה כמו הלילה הזה. עבורי כמי שהיה שחקן מחלקת הנוער ומאמן שבילה שם גם שנים רבות - אני מבין את מה שקורה להם. האפשרות לתת לדניאל יאנייס ולדייגו אגואדו, מהשחקנים הראשונים שאימנתי כשהיו בני 13 ו-14, את הופעתם הראשונה בסנטיאגו ברנבאו - זה משהו שאי אפשר לתאר. אלו חדשות נהדרות לכל שחקני האקדמיה והם דוגמא לכולנו. זה הזכיר לי את הקינטה דל בויטרה, אני מאוד שמח. זה רגע בלתי נשכח. כולם העניקו להם תשואות בחדר ההלבשה”.
“השער של ארדה גולר היה נהדר. ראיתי את כולם מרימים ידיים בחוסר אמון ובסוף הוא כבש מ-70 שערים. שווה לשלם כרטיס כדי לראות את השער הזה. פדה ואלוורדה? בקצב הזה הוא הולך להיות גם הוגו סאנצ’ס ולא רק חואניטו. הוא מרגיש יותר ויותר בנוח בתוך הקבוצה וזו חוויה לראות אותו מוביל כל יום את הקבוצה באמצעות דוגמא אישית. פראן גארסיה? הלוואי והיו לי 25 שחקנים כמוהו. אני בהחלט מרגיש צורך להודות לו. הוא מתאמן ברמה גבוהה מאוד, תמיד מוכן למשימה. מעולם לא עשה פרצוף, וזה לא היה קל להיות במקום שלו - להראות את היכולת שלך מבלי לקבל המשכיות במגרש”
“היו לנו כמה רגעים טובים מאוד אבל גם כמה שלא, וזמנים פחות טובים במהלך המשחק. עלינו להשתפר. בלי שכולם ירוצו וילחצו - כל הכישרון שיש לנו לא שווה דבר. האווירה בקבוצה פנטסטית, מבחינתי ה-0:1 נגד מנצ’סטר סיטי הגיע כבר עם הניצחון בבלאידוס ואמרתי את זה לשחקנים”.
כותרות העיתונים הבוקר במדריד לאחר המשחק: שוב שתי תמונות דומות.
שער המארקה: “מגולאסו לגולאסו” - פדה ואלוורדה (השער השני) וארדה גולר (השער האחרון במשחק) כבשו שערים נפלאים והאירו את הסנטיאגו ברנבאו| גולר כבש מ-65 מטר בעוד פדה המשיך את הכושר הנפלא שלו| ריאל מדריד ניצחה עם שבעה קאנטראנוס בערב הזה, חמישה מהם מתחת לגיל 21
שער ה-AS: “גול בשביל המוזיאון” - גולר כבש כמעט מ-70 מטר כדי לסגור ערב קסום של הצעירים בברנבאו| ואלוורדה כבש את שערו החמישי בשלושת המשחקים האחרונים| מסיבה של הקאנטרה עם שיתופם של חמישה שחקנים מקסטיליה הנוכחית אותה אימן ארבלואה בתחילת השנה.
ברהים דיאס רשם הופעה 150 בקבוצה: "זה מספר מדהים עם המועדון הטוב בעולם. זה חלום להמשיך לשחק עבור ריאל מדריד. הניצחון היה חשוב היינו צריכים להמשיך ולמצוא דרכים לכבוש שערים רבים ולהביא את השמחה הזו לאוהדים. אני מאוד שמח על הניצחון, על המסירות והמחויבות של כל הקבוצה. אני גם רוצה להודות לבחורים הצעירים, שעושים עבודה טובה מאוד, על המאמץ שהם עושים ועל כמה שהם עוזרים לנו. גולר? הוא בעט למשקוף פעם אחת נגד אוססונה והיום הוא כבש. יש לו בעיטה נהדרת וזה היה שער נהדר. ארבלואה מבקש ממני להשתתף כמה שיותר, לעזור בבנייה, ולעזור עם החזקת הכדור, בין הקווים… להיות בכל מקום ולנוע בחופשיות. זה הולך ממש טוב ואני שמח.
ועכשיו, לסיטי… “נכון. זה לא יהיה קל, אבל אני בטוח, כמו שאני תמיד אומר, שזה יהיה אחד מאותם ערבים בליגת האלופות שאנחנו כל כך אוהבים. זה יהיה נפלא” על פדה ואלוורדה: “זה לא מפתיע אותי כי אני יודע למה ואלוורדה מסוגל. זה כבוד שהוא חבר לקבוצה ושהוא חבר ואח בשבילי. אני מאוד שמח בשבילו ואני בטוח שאם הוא ימשיך ללחוץ ככה הוא יכבוש עוד הרבה שערים; הוא פשוט צריך להמשיך לבעוט, וכל הזמן”.
קרלו אנצ’לוטי בשער המארקה: “הדור הזה של ריאל מדריד צריך זמן” והוא מוסיף - השינויים בעונה שעברה לא היו רק הגעתו של קיליאן אמבפה ועזיבתו של טוני קרוס.
האם הבנת מדוע מדריד, אותה מדריד שהייתה פעם מושלמת, השתנתה כל כך לאחר מכן? - “כדורגל משתנה עם מעט מאוד שינויים, ועם זה, הכימיה משתנה. זה לא רק האווירה, זה לא רק החלפת קרוס באמבפה. באותה שנה, נאצ’ו עזב, קרבחאל נפצע, ומודריץ’ שיחק פחות. הדור הישן שיצר אווירה פנטסטית בחדר ההלבשה נעלם, ודור חדש של שחקנים היה צריך לבוא, להביא אופי, אישיות ולהוביל דוגמה אישית. זה לא קורה בן לילה; זה לוקח זמן. הגעתו של אמבפה התרחשה במקביל לשתי עזיבות חשובות, קרוס ונאצ’ו, ונוצרה אווירה שונה. אמבפה הצליח בצורה פנטסטית, כבש כ-50 שערים, והקבוצה התקשתה לזכות בתארים כי כדורגל הוא עניין של פרטים קטנים, וכשמשנים משהו, זה לא תמיד עובד בצורה מושלמת”.
“האם הופתעתי מהמשחק של פדה ואלוורדה נגד מנצ’סטר סיטי? ממש לא. יש סיבה ששמרתי על רישיון האימון שלי. השלושער היה מדהים. שלחתי לו הודעה וכתבתי ‘חבל שאין לך דרכון ברזילאי’ (צוחק). ריאל מדריד תעלה נגד מנצ’סטר סיטי. הם צריכים להגן היטב, לשמור על איזון ולשם כך ואלוורדה חייב לשחק”.
האם יש משהו שאתה מתגעגע אליו בריאל מדריד ובמדריד? - “ובכן, אני חי בשלווה כי לכל רגע יש את הזמן שלו. יש לי זיכרונות נפלאים מהתקופה הארוכה שלי בריאל מדריד וחיבה יוצאת דופן למועדון ולאנשים שעובדים שם. עכשיו אני מעורב בפרויקט אחר ואני חווה אותו באותה עוצמה. כשריאל מדריד משחקת - אני תמיד צופה, לא רק כדי לראות את הברזילאים, אלא גם כדי לראות את ריאל מדריד ולעזור להם לנצח”.
“האם אני מדבר עם אנשים ממדריד? כמובן, לפעמים. אחרי המשחק נגד מנצ’סטר סיטי, בירכתי את המועדון ואת הנשיא. אני גם מדבר עם השחקנים. בדיוק דיברתי עם רודריגו כדי לראות מה שלומו. אני בקשר, כן”.
האם ויניסיוס ג’וניור יכול לחזור ולשלוט בכדורגל העולמי? - “תקשיב, ויניסיוס מעולם לא נכשל במשחקים חשובים. אני לא זוכר חצי גמר או רבע גמר שבו ויני נכשל. אולי הוא כעס בוולנסיה והורחק, אבל במשחקים החשובים, אף פעם לא. אני משוכנע שיהיה לו מונדיאל נהדר. יש לו את כל המאפיינים של ברזילאי שהוא אדם שמח, צנוע מאוד. אין אדם יהיר אחד בברזיל או באף אחד מהברזילאים שאני מכיר. ויני הוא צנוע, עליז ובעל כישרון יוצא דופן”.
פפ גווארדיולה במסיבת העיתונאים לקראת המשחק נגד ריאל מדריד מחר: נשאל האם הדחה מחר היא כישלון ופתח במונולוג ארוך:
"הכי חשוב זה לא לחשוב שזה כישלון, רק בגלל שאתה אומר את זה – זה לא משנה כלום. הכי חשוב הוא המאמץ שאתה מקדיש. אתה יכול לעשות טעויות, אתה יכול לשחק פחות טוב מהיריבה ועליך לקבל את זה כדי להשתפר. ננסה שוב בשנה הבאה בכל מקרה. עליך להמשיך לנסות להשתפר ולעבוד קשה, לאהוב את הספורט הזה ולא חשוב כמה תארים יש לך. אין קבוצה בעולם שתמיד מנצחת. כבר היו לנו שלבי נוק-אאוטים נהדרים נגד ריאל מדריד, ובאחרים הודחנו. האם זה כישלון?
“אם נודח נהיה עצובים למחרת ואחר כך החיים ממשיכים. כל הספורטאים הגדולים בהיסטוריה של הספורט לא תמיד ניצחו; ככה זה לא עובד. אתה מפסיד יותר ממה שאתה מנצח בספורט. אתה ממשיך לקרוא לזה אכזבה ענקית, אבל כמה זמן הכותרת מחזיקה מעמד? יום? שני לילות השמש תזרח, ויש הרבה יותר אסונות בעולם מאשר להיות מודח. הדבר החשוב הוא לנסות. ניסינו בסנטיאגו ברנבאו, ועשינו כמה דברים טוב ואחרים גרוע. ריאל מדריד הייתה מבריקה במובנים רבים. ריאל מדריד זכתה 15 פעמים בליגת האלופות. וכמה עונות היא שיחק במפעל? מאה? (מגזים כמובן). אז הם הפסידו יותר מאשר ניצחו. הקינטה דל בויטרה היא הקבוצה הטובה ביותר במדריד שראיתי כשהייתי ילד. לא ראיתי קבוצה טובה יותר משחקת כדורגל… עד לדרים טים של ברצלונה. והקינטה לא זכתה בליגת האלופות. אבל הם עשו שירות גדול לכדורגל הספרדי. האם זה כישלון? הייתי אומר שלא, הם עשו שירות גדול לכדורגל”.
המשחק מחר: " הרבה יכול לקרות. אין לי תוכנית ספציפית, אנחנו פשוט ניתן את המרב. אחרי כל כך הרבה שנים, אתם לא חייבים לסמוך עליי. אנחנו לא אותה קבוצה שהיינו לפני שנים רבות, אבל זו הזדמנות נפלאה. עלינו להציג משחק מושלם, בלי ספק. אני לא חושב על איך להפתיע את ריאל. זה עניין של השחקנים. שיחקנו במדריד מאוד התקפי עם 4-5 שחקני התקפה ולא הבקענו. לפעמים גם עם שני ‘9’ לא מבקיעים. אנחנו צריכים לשחק משחק מושלם במשך 90 דקות. אנחנו צריכים לנסות לא לוותר אף פעם. אנחנו יודעים שאנחנו יכולים ליצור מצבים, אנחנו צריכים להיות קליניים. אני בטוח שנייצר מצבים ואנחנו חייבים להבקיע. אולי נייצר ולא ננצל אותם, זה יכול להיות. זה לא קל כי האיכות של ריאל ידועה. מניסיוני אני יודע שנצליח לייצר מצבים. וזה הכי חשוב ותלוי בכמה טוב נתגונן. וזה לא יהיה קל".
קאמבקים בליגת האלופות: “בהרבה משחקים כאן אנחנו כובשים ארבעה שערים, זו לא הבעיה. אנחנו מסוגלים לזה… אבל אנחנו צריכים לעשות את זה לעתים קרובות יותר. האיכות של היריבים שלנו היא שהם גם נותנים לנו את הכדור, אבל אנחנו צריכים לרוץ. האיכות שלהם שם. קל לי להגיד לחבר’ה שאנחנו צריכים להבקיע בדקות הראשונות, אבל המציאות שונה. אנחנו מדברים לפני המשחק על מה שאנחנו צריכים לעשות ונלחמים עד הסוף. ב-15 או 20 הדקות הראשונות יצרנו הרבה מצבים… והם כבשו שלושה שערים משלוש הזדמנויות. קשה להתמודד עם משהו כזה. אנחנו צריכים להמשיך כי אף פעם אי אפשר לדעת.”
הקאמבק הכי טוב שלו כמאמן מנצ’סטר סיטי: “זה היה נגד אסטון וילה, זה שעזר לנו לזכות באליפות אנגליה. עשינו עוד קאמבקים אבל נצטרך לשחק משחק מושלם בכל מקום כדי לעבור. יש לי זיכרונות גם מהפסדים כואבים, גם דברים רעים הם חלק”.
הוא מסביר למה הם לא מתאמנים היום: “נתאמן מחר. הדברים משפיעים. אם אתה משחק טוב אז אתה מרגיש טוב מנטאלית ואם אתה מפסיד אז להיפך. חזרנו מאוחר ממדריד, לא הצלחנו לישון, היינו עייפים. עלינו לנוח עוד קצת. אני מעדיף שהיום השחקנים יישארו בבית. כבר עשיתי את זה פעמיים או שלוש העונה”.
ההרכב : “אני כבר יודע מה יהיה ההרכב שלי. טוב, אולי יש לי ספק אחד, אבל השאר ברור מאוד. מחר נתאמן ונראה”.
50 משחקים נגד ריאל מדריד כשחקן וכמאמן : “אני מאוד מרוצה ממה שחוויתי. כל כך הרבה משחקים נותנים לך הרבה ניסיון… הסטטיסטיקה לא רעה. עשינו הרבה דברים מדהימים. מה שחוויתי כשחקן וכמאמן לא ישתנה”
מסר מיוחד לסגל : “אין הרבה מה לומר, זה משחק ענק שהוא כמו גמר. אנחנו צריכים לשחק משחק מושלם כדי לשנות את המצב… כולנו כבר מבינים את זה”.
ברנרדו סילבה קפטן מנצ’סטר סיטי במסיבת העיתונאים לקראת המשחק: “ימי חופש? לא היה לי אחד כזה. עשינו את זה כבר כמה פעמים. כנראה פפ חשב שבהתחשב שבנסיעות שהיו לנו השבוע - עדיף שננוח”.
קאמבק: “הספורט הזה לימד אותנו שהרבה דברים יכולים לקרות ולמרות שהתוצאה במדריד הייתה גרועה מאוד - אנחנו נילחם עד סוף. הכל יכול לקרות במשחק בית, ננסה ליצור את האווירה הנכונה ולהכין את הקרקע לזה”.
“כשהגעתי הביתה אחרי ההפסד במדריד, הייתי מאוד מתוסכל, אבל רציתי לראות את המשחק… לא ראיתי סיבה להפסיד 3-0. זה לא אומר כלום; המשחק לא אומר כלום. ככה זה כדורגל. הרגשות מתחילים, הכל נראה מאוד אפל, ואתה מאבד את הראש. אולי זה נשמע טיפשי, אבל אני לא חושב שההופעה הייתה גרועה. אני לא מאמין במזל. לא הצלחנו כי היו חסרים לנו הפרטים הקטנים אולי שלא ניהלנו אותם היטב. עלינו לשלוט טוב ברגשות שלנו בטח בליגת האלופות”.
מסר לחבריו לקבוצה: “אם אתם מאמינים (באפשרות) במשחק הזה, הפרטים הקטנים ילכו בדרכנו. אם השער שלו ייכנס, זה סיפור אחר. אנחנו צריכים להאמין שארלינג הולאנד יבקיע. כשהם יצליחו לייתר את ההזדמנויות שלהם, אנחנו צריכים להאמין שההגנה שלנו תחסום אותם. עם האמונה הזו, זה אפשרי”.
על הכושר הגרוע של ארלינג הולאנד: “שום דבר לא יפתיע אותנו (אם הולאנד למשל יסופסל), אנחנו לא שופטים את החלטות המאמן. פפ מקבל הרבה כסף כדי לקבל את ההחלטות האלה. כולם מוכנים לשחק. ארלינג הוא ענק עבורנו, הייתי מעדיף אותו על המגרש כמובן כי ככה אנחנו קרובים יותר להבקיע. שחקנים גדולים נמצאים שם למשחקים הגדולים. אבל יש לנו שחקנים פנטסטיים. שיחקנו בלי ארלינג והצלחנו. ומדריד הייתה בלי אמבפה, רודריגו… זה לא תירוץ”.
התאוששות נפשית: “זה אף פעם לא קל ובמיוחד כשעבר רק שבוע. באותו זמן אתה מרגיש רע ויש מחשבות אפלות אבל אז אתה מתאושש. היה שבוע רע מאוד, אבל אנחנו יודעים למה הקבוצה מסוגלת. לא הצלחנו לשמור על הרמה שלנו במשך מספר משחקים”.
שינויים בקבוצה: “התשובה הברורה היא שאנחנו בתקופת מעבר. כשזכינו בטרבל, בהשוואה, אם מסתכלים על הקבוצה הזו, נשארו רק ארבעה או חמישה שחקנים. עברנו שינויים רבים. אף פעם לא קל להכיר את השחקנים ולדעת מה עובד הכי טוב. כמו שאמרתי, אני לא יודע את התשובה הנכונה; לכולנו יכולה להיות דעה. כל כך הרבה שחקנים חדשים בזמן כל כך קצר זה לא עוזר. לפני שלוש שנים שיחקתי עם אילקאי גונדואן וקווין דה בריינה; ידענו מה כל אחד מאיתנו רוצה. בחורים חדשים צריכים זמן להסתגל. אין תירוצים. היינו צריכים לעשות את הדברים טוב יותר”.
על קיליאן אמבפה שחוזר לסגל של ריאל מדריד: “הם אמרו שלמדריד אין סיכוי בלעדיו, אבל הם ניצחו אותנו 0:3 בלי אמבפה, בלי בלינגהאם ורודריגו. אנחנו צריכים להתכונן להיות עצמנו, מנצ’סטר סיטי, וליצור אווירה חיובית”
