בפודקאסט של איקר קסיאס מגלה מספר גוטי כמה דברים מעניינים על הקריירה שלו וגם על רגעי השפל בריאל מדריד ומנתח את המצב של הקבוצה כרגע:
הוא מספר על הקושי בתחילת דרכו בריאל מדריד: “אתה בחור חכם, בגלל זה אתה מראיין אנשים ממדריד. זה היה כאב ראש אמיתי כשהגעתי למדריד. הייתי צריך לנסוע מטורחון כל אחר צהריים; אחד מההורים שלי היה צריך לעזוב את עבודתו אחר הצהריים כדי שאוכל ללכת לאימונים. הייתי מאוד נרגש, אבל זה היה נטל אמיתי עבור ההורים שלי. אלו היו שנים קשות עבורם. לא היה לנו הרבה כסף, והפסדנו כסף. היו זמנים שבהם היה לי ממש קשה. עם המשכורת הראשונה שלי, קניתי להם מכונית ובית”.
הטוב והרע ביותר בריאל מדריד: “אני זוכר הרבה קריאות בוז רמות ‘ומחוות שלי’ מול היציע. אני חושב שהייתי עושה את זה שוב כי אני מאמין שלא צריך לשרוק בוז לשחקנים, למרות שיש לי הרבה כבוד לאוהדי ריאל מדריד. הזיכרון הכי טוב שלי הוא האליפות עם פאביו קאפלו ב-2006-07, אליפות הרמונטדות”.
הביקורת שספג: “אני מודה, נהניתי כאשר לעתים הקבוצה הייתה בפיגור ויכולתי להיכנס ולשנות את התוצאה. כשנכנסתי לשחק כשהקבוצה כבר הובילה 0:4, אולי פחות רציתי לשחק. לא הייתי צריך לרוץ. אם הייתי בברצלונה 15 שנה, אנשים היו מדברים על משהו אחר. בארסה יותר מחוברת לאקדמיית הנוער שלה. הייתי טוב, ובריאל מדריד היו שחקנים בעמדה שלי. לא המועדון ולא המאמנים סמכו עליי ב-100%. אם הייתי ממקום אחר, הייתי מרוויח יותר כסף ומשחק יותר. המאמן שסמך עליי הכי הרבה היה ברנד שוסטר, והתקופה הגרועה ביותר הייתה עם ויסנטה דל בוסקה. הוא לא היה הוגן כלפיי” (השאיר אותו מחוץ לסגל פעמיים בגמרי ליגת האלופות בין היתר).
עזיבה מוקדמת אפשרית: “הייתי קרוב לעזיבה רק פעם אחת, כשמילאן רצתה אותי. לא התכוונתי ללכת לקבוצה שלא התחרתה על תארים. הייתי קרוב רק למילאן, וזו הסיבה שנשארתי בריאל מדריד כל כך הרבה שנים”.
אקדמיות הנוער של ריאל מדריד לעומת זו של ברצלונה: " אקדמיית הנוער של ריאל מדריד לא מקבלת את התמיכה שהיא צריכה. הם מעדיפים להוציא הרבה כסף על שחקנים ממקומות אחרים. כאוהד ריאל מדריד, הייתי רוצה לראות יותר שחקנים מקומיים. ברצלונה משקיעה יותר באקדמיית הנוער שלה. במובן הזה, אני מקנא בהם".
ריאל מדריד הנוכחית: “אני רואה את ריאל מדריד כקבוצה מאוד לא עקבית. אני משווה אותם לגאלאקטיקוס. שחקנים נהדרים, אבל חסרה להם קבוצה מגובשת. הפיטורים של צ’אבי אלונסו היו הפתעה עבורי. הוא לא היה הימור במשך חמישה חודשים או שנה. הוא היה מאמן לעתיד. משהו מוזר קרה בחדר ההלבשה עד כדי כך שהם פיטרו אותו. הוא התנהל מצוין. זו הייתה החלטה חפוזה. משהו מאוד רציני קרה. מה לא חסר לריאל מדריד? הם יכולים לשחק משחק נהדר או משחק נוראי. זו קבוצה שחסרים לה הרבה דברים. הם סופגים הרבה שערים, וכל הנטל ההתקפי נופל על ויניסיוס או אמבפה. לקבוצה הזאת חסר הרבה”.
על ארדה גולר: “אני מקווה שגולר לא יסיים כמו גוטי. יש לו הרבה איכות, מסירות נהדרות, אבל זה נאמר על גוטי. זה לא לטובתו שישוו אותו אליי. שחקנים כאלה פופולריים בסנטיאגו ברנבאו, אבל הם אלה שמקבלים הכי הרבה ביקורת כשדברים לא הולכים טוב”.
חוסר בשחקנים לאומיים: “הייתי רוצה שיהיו יותר כי זה מחזק את הקבוצה. זה אחד הדברים שאבדו. כשנכנסים לחדר הלבשה עם שחקנים מכל העולם, קשה לבנות קבוצה. בעבר, השחקנים מבחוץ היו מצטרפים לקבוצה שלנו - הספרדים. עכשיו כל אחד הולך לדרכו”.
אם כבר מדברים על אתלטיקו מדריד וברצלונה: " אני נגד ברצלונה ונגד אתלטיקו. ברצלונה היא כרגע הקבוצה הכי מרגשת לצפייה. אתלטיקו רוצה להתחרות, אבל הם מתקשים לעמוד בקצב של ריאל מדריד ובארסה במשך עונה שלמה, למרות שיש להם סגל נהדר. עם הגעתו של דייגו סימאונה, הם מתחרים טוב יותר. אתלטיקו חייבת לו הרבה. במבט לאחור, זה היה או לא להתחרות או שירדה לליגה השנייה".
לגבי הנבחרת הלאומית: “אני לא יודע מה לא בסדר עם המאמנים. הם כנראה חשבו עליי דברים לא נכונים, וזו הסיבה שהם לא התקשרו אליי. הם מדברים בשבילך כשאתה אפילו לא יודע מה הם אומרים. לא היה קל להגיע לשם, אבל לפעמים הרווחתי את זה, והייתי צריך ללכת למונדיאל או לאליפות אירופה וזה חסר לי”.
גביע העולם הנוכחי: “ספרד היא בין הפייבוריטיות, אבל בסופו של דבר, מה שחשוב הוא איך מגיעים. הנבחרת הלאומית היא השלמה ביותר מכולן אם אני משווה אותה לשאר . ברמה הקולקטיבית, אני רואה אותה כטובה ביותר, אבל לזכות בגביע עולם זה מאוד קשה”.
כדורגל מודרני: “עכשיו הם מייצרים רובוטים, לא שחקנים. חופש נחנק באקדמיות הנוער. אין יותר שחקנים יצירתיים. זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את לאמין ימאל או את ויניסיוס ג’וניור. אנחנו חייבים לתת להם לשחק מאהבת הכדורגל”.
מה הם חושבים עליו: “לא אכפת לי מה הם חושבים עליי . אלה שהיו לצידי יודעים מה נתתי, מה עשיתי כדי להגיע לכאן, וכמה קשה היה להיות בהרכב הבוגרים במשך 15 שנים. הדבר הקשה ביותר עבור שחקן הוא לא לעשות את הופעת הבכורה שלו בהרכב הבוגרים; הדבר הקשה הוא להישאר שם כל כך הרבה שנים. אלו מאקדמיית הנוער עומדים בסטנדרטים גבוהים בהרבה מאלה מבחוץ”.
ראול וארבלואה כמאמנים: “ראול היה שם הרבה זמן, חמש שנים. בכדורגל, יש יותר עוולות מצדק, וזה מה שקרה לראול. עזבתי כי סנטיאגו סולארי עדיין היה בקסטיליה, ולא רציתי להישאר בקבוצת הנוער. ארבלואה קיבל קבוצה באווירה מורעלת. בזמנים מסוימים חשבתי שהוא מצליח. כשאתה בקסטיליה, אין לך ברירה אלא לקחת פיקוד על הקבוצה הבוגרת. זה בהחלט לא היה הזמן האידיאלי”
