במסיבת העיתונאים אחרי המשחק של אתלטיקו מדריד נגד בטיס, נשאל דייגו סימאונה על העונה של הקבוצה ודיבר שוב על כך שאתלטיקו במירוץ, התקדמה ושקשה מאוד להתחרות עם ריאל מדריד וברצלונה.
במארקה מראים שהוא צודק. ב-40 השנים האחרונות ריאל וברצלונה זכו ב-34 אליפויות (יתרון 18-16 לברצלונה באותה נקודת הזמן), אתלטיקו עצמה בשלוש (שתיים איתו כמאמן ואחת איתו כשחקן) ושתי אליפויות אחרות היו ולנסיה עם שתיים בתחילת שנות ה-2000 - ב-2002 וב-2004 עם רפא בניטס ודפורטיבו לה קורוניה באחת - בעונת 1999/00. כאמור, ספרד ראתה רק חמש אלופות מאז 1986, לעומת שבע לאיטליה ולגרמניה, תשע באנגליה ועשר אלופות שונות בצרפת
אני חושב שההחלטה ללכת צריכה להגיע ממנו ואם יהיה עוד עונה זה בסדר. כמובן שיש גבול כמה מאמן באמת יכול להשתנות ובטח מאמן שהצליח ושהוא לא בתחילת דרכו. מה שכן, התחרות רוב הזמן הייתה מאוד-מאוד-מאוד קשה. זה לא שמאמן אחר היה מוציא כאן חמש אליפויות. העונה הייתה הזדמנות שהוחמצה כי ריאל מדריד הייתה פח זבל ולברצלונה היה משבר מאוד-מאוד ארוך של חודש וחצי-חודשיים ואתלטיקו עוד הצליחה לנצח 1:2 במונז’ואיק ולהוביל בביטחה כאילו במשחק השני. גם חזרתי על זה שהרגיש לי שבשמינית הגמר אתלטיקו פחדה ‘להשתולל’ ולהסתער נגדנו והסתפקו ב-0:1 בלי קשר לזה שבפנדלים היה לנו מזל עם חוליאן אלבארס. היינו שבורים והוא נשאר זהיר.
בכל מקרה גם אם צ’ולו בא לכסות את התחת של עצמו זה היה נראה לי בגדר סטטיסטיקה נחמדה וגעגועיי לוולנסיה של אז ולסופר-דפור של אז. וגם לברצלונה של אז ולריאל מדריד של אז
ברצלונה וריאל היו מסיימות מקומות 1-2 גם בגרמניה, איטליה וצרפת. באנגליה הן היו מסיימות טופ 3 כי יש גם את הסיטי. זה פשוט טירוף לחשוב שאתלטיקו היא אנדראצ’יברית.
לא צריך להיות גאון גדול בשביל להגיע למסקנה הזאת.
התקציב של אתלטיקו הוא חצי מבארסה ואף פחות מחצי של ריאל. הם לא יכולים לשלם משכורות כמו בארסה וריאל, לא יכולים לקנות שחקנים יקרים. הקיץ האחרון היה יוצא דופן ברמה מוגזמת, וזה לא עזר.
אני תמיד אמרתי ש 2 אליפויות ב 15 שנים של סימאונה הם נס. ככה צריך להתיחס לזה.
אני חושב שהטיעונים “נגד” דייגו סימאונה הם גג-גג על אליפות שהוחמצה קצת העונה ולא באף עונה אחרת (בואו - עם כל הכבוד לחוליאן אלבארס וכדומה אני חושב שהסגל של ריאל מדריד טוב לאין שיעור למעט החולייה האחורית), בעיקר זה:
-כל דבר נגמר בסוף והשאלה כמה מאמן יכול לסחוב בקבוצה אחת.
-העונה הנוכחית.
-זה קצת קשור - “העדר התעוזה” שאני מדבר עליה, דווקא נגד ריאל מדריד בליגת האלופות.
בגדול אף מאמן לא היה משיג יותר מגג עוד אליפות, עם התחרות הקשה שהייתה מצד ריאל מדריד (למעט 2018-19) וברצלונה (למעט 2021-22) וכמובן שאני מתייחס לשחקנים היסטוריים כמו ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו.
העניין הוא למשל שחוליאן הוא רכש שובר-שוויון שאתלטיקו לא עשתה אף פעם למען האמת. זה לא כמו להביא את קון אגווארו שהוא ילד מוכשר בטירוף אבל פוטנציאל, ואפילו יותר מלהביא את רדמל פלקאו בזמנו.
כמובן שהיו שחקני רכש מיותרים כמו תומא למאר אבל גם ריאל וברצלונה נפלו חזק-חזק ברכש. אני חושב שהנפילה הכי גדולה היא ז’ואאו פליקס דווקא כי הוא פשוט לא התאים מראש וזה היה ניסיון לתת “קונטרה” לרכש יקר של ריאל וברצלונה ולעזיבה של אנטואן גריזמן.
מוציא לפה את הדיון מהצ’אט כי הוא מעניין. האם עונת הבכורה של אמבפה נחשבת להצלחה בעיניכם? הוא הרי לא היה לוקח את נעל הזה אם לא כל הפנדלים (המופרכים) שריאל מקבלת באופן קבוע. מצד אחד מדובר בנתון הרביעי הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה עבור שחקנים שהבקיעו 30+ בעונה, מצד שני סאלח וגיוקרס שהתחרו איתו על נעל הזהב כבשו 32% ו-30% מהשערים שלהם בפנדלים, נתון שבספרד מעולם לא הגיעו אליו.
נקודה מטורפת - סוארז לקח למסי ורונאלדו נעל זהב עם פאקינג פנדל אחד
זה בערך הטווח שאמור להספיק להישארות ברוב הליגות ברוב השנים, פשוט העונה היתה חולשה בלתי נתפסת של 3 קבוצות באנגליה (לסטר מקום 18 עם 25 נקודות בפער 13 נקודות מהמקום ה17) לעומת מאבק קשוח בספרד נגד הירידה (לגאנס מקום 18 עם 40 נקודות, כשמעליה מקומות 13-17 רק עם נקודה אחת או שתיים יותר).
בקיצור זו לגמרי חריגה סטטיסטיקת שלא מעידה על הכלל. אבל כן, העונה הפרמיירליג היתה חלשה משמעותית מעונות קודמות ואצלנו בליגה היתה עונה מאתגרת שבה כל הקבוצות ידעו לנגוס נקודות אחת מהשנייה, גם מהגדולות.
קיליאן אמבפה כמעט כבש עוד אחד בפנדל אבל השער הלפני אחרון שלו היה בריבאונד מהפנדל. סתם אם היה מתנגן פה קליפ עם כל הגולים שלו אז היו לו גם איזה שבעה נראה לי מחוץ לרחבה ואחלה שערים. בכל מקרה, לשאלתך: המספרים מתקופות שונות הם קצת בעיה. אף אחד לא יכול לחשוב שאמבפה מלהיב וטוב וקרוב לרונאלדו-פנומנו 1996/97. גם דייגו פורלאן דפק כאן עונה פסיכית ב-2008/09 וראול היה תמיד שחקן טוב ממנו.
אני אלך כאן לנושא אחר: כריסטיאנו רונאלדו 2014-15 וליאו מסי 2011-12. שניהם עם שיא שערי ליגה בעונות בהן הקבוצות שלהם לא זכו באליפות. כריסטיאנו היה עם 25(!!!) שערים כבר אחרי 15 מחזורים, אני זוכר שממש היה עצוב לי עליו. מסי הנפלא נתן גז במחזורי הסיום. וגם העונה של לואיס סוארס דאס הייתה פסיכית.
עונת הבכורה של אמבפה: אני לא יכול לקרוא לה הצלחה מסחררת. הצלחה כלשהי, כן. ריאל מדריד השנה הייתה קבוצה בלי שיטת משחק, הכוכב הכי גדול - ויניסיוס - היה ממש גרוע ולא מרוכז וביזבז אנרגיות בערך מנובמבר ועניין הבלון ד’אור. לאמבפה לקח יותר זמן ממה שחשבתי. כמובן שהציפיות ממנו היו גבוהות והוא גם שחקן שמייצר, הוא לא בסגנון של ארלינג הולאנד. עונת בכורה טובה, לא מצוינת, וגם משום שהיה ממש-ממש-ממש הגיבור הטראגי של הקלאסיקו הראשון. זה ברמת הלוריס קאריוס נגד ריאל בגמר 2018 וכאלה. בדרך כלל שוערים או בלמים הם במוקד של משחק בלהות ממש. ואמבפה היה רע. אבל אני כן מרוצה ממנו
-אגב לעניין הפנדלים: ראול אף פעם לא היה פנדליסט בקבוצה וזה קצת פגע לו בסטטיסטיקה, ומצד שני הוא גם לא היה פנדליסט טוב. אם שחקן עושה מבצע יפה ועובר את הבלם והשוער מכשיל אותו למשל וזה פנדל מוצדק אז פנדל זו לא מילת גנאי. אבל כן בתחילת העונה היו פנדלים מוזרים מאוד שקיבלנו ולא מוצדקים
בנושא אחר: יש סגל לפיינל-פור של ליגת האומות נגד צרפת: איסקו חוזר לנבחרת ספרד אחרי לא פחות משש שנים, משחקו האחרון היה ביוני 2019. בגיל 33 איסקו עושה את זה אחרי שהיה אמור להיות בסגל ליורו. פראן טורס ואיוסה פרס ממצטייני העונה בקרב החלוצים - מחוץ לסגל בגלל פציעות, סגל שעמוס בשחקני ברצלונה. לואיס דה לה פואנטה החליט לא לקחת את ראול אסנסיו, בעוד דין האוסן שחקנה החדש של ריאל מדריד והנציג היחיד שלה - מוזמן. גם גאבי ופרמין לופס בסגל יחד עם אלכס באנה. גם אלכס גרימלדו מבין הבלמים ובהתקפה השם המעניין הוא סמו אומורודיון.
ולריאל מדריד של אז
